דברי גאונים· רבי חיים אריה כהנא
כללים - כלל נו
מקומות ביהכ"נ:
א בענין מקומות ביהכ"נ לענין חזקה ודין מצרנות. ולענין אם בע"ח גובה מהם עיין בס' זכור לאברהם חו"מ ח"ב ערך חזקה מה שציין בזה: ב כתב בס' חסידים סי' תתי"א וז"ל אין יכולין מדין תורה לקבוע מקום בביהכנ"ס לירשו. וראיה מביהכנ"ס של כרכים כיון דמעלמא אתי אין יכולים למכרה ועוד הרבה ראיות. ומה שיושבים במקום אבותיהם כדי שלא יעשו מחלוקת וזה לא יתכן שיאמר אחד שיש לו שני מקומות בביהכנ"ס אחת מאביו ואחת מאבי אביו וימכור אחת מהם או אני לא אתן לאדם לישב שם אלא מי שאני חפץ לאו כל כמיני' ישב במקום אחד ואין לו רשות במקום אחר עכ"ל. ועיין מ"ש עליו בשו"ת שו"מ מהד"ב ח"ד סי' קפ"ו:
ג כתב בצוואה שהארבעה מקומות שיש לו בביהכנ"ס הוא משעבד לצמיתות להשכירם ובדמי השכירות יקנו כל הנרות ושמן שיצטרך לכל השבתים ורגלים ולנר תמיד שעולה בערך מאה זהובים ועתה מוכרחים הקהל לתקן פרצת ביהכנ"ס ולהדרה ביותר הסכימו רובם להטיל ההוצאה על המקומות לפי שומא והקהל תובעים מיורשי המנוח או שישלמו להוצאה לפי ערך הארבעה מקומות שנתייקרו אחר התיקון או שישאר להשעבוד הנ"ל רק ג' מקומות ששוים עתה כמו הארבעה קודם התיקון והיורשים אינם רוצים לא זה ולא זה. עיין בשו"ת מהרי"א אסאד או"ח סי' ל"ב שפסק שהדין עם הקהל נגד היורשים אבל נגד ההקדש מחויבים הקהל ליתן כתב להיורשים שהסך מאה זהובים לנרות הנ"ל לא יגרע לעולם:
ד קהל שנשרף ביהמ"ד שלהם ורוצים לבנותו מחדש והתאספו נדבות. ובראותם כי אין די למלאכת הבנין עלה בדעתם למכור המקומות ולהעלותם בדמים. וטוענים בעלי נדבות הגבוהים למה יפה כח המתנדבים מעטו ככח האנשים שנדבו הרבה. ורוצים לנכות הנדבות שלהם מהממון שיעלה על המקומות שלהם וגם האנשים שהיה להם מקודם מקומות הגבוהים בביהמ"ד שנשרף טוענים שהם מוחזקים במקומות הללו גם עתה ורוצים לבנות הביהמ"ד מממונם עיין בדיני זט"ה כלל ל"א סי' כ"ה. ולקמן סי' ח':
מקצת עשירים שבנו עזרת הנשים מכיסם ומכבר יש להם מקומות בעזרת האנשים וטוענים שהמקומות שבעזרת הנשים שייך להם מחמת שבנו אותה מכיסם עי' בשו"ת מהרי"א ענזיל סס"י ע' דדינם כבונה בחורבה של חברו שאינה עשוי' לבנות כל זמן שאין יד הציבור משגת לבנות משלהם וידם על התחתונה כמבואר בסמ"ע סי' שע"ה ס"ק י"ג ואף אם בנו ברשות זט"ה במא"ה אין להם שום קנין בהמקומות רק ידם על העליונה כדין יורד ברשות בסי' שע"ה:
ה אם לאנשי האיצטבא מקומם דחוק ועתה אחד מהם רוצה למכור מקומו לאנשי האיצטבא ועי"ז יוכלו להרחיב המקומות שלהם או שהקהל רוצים להוסיף ולהאריך האיצטבא אך יש קצת אנשי האיצטבא שאינם רוצים לזוז אף זיז כ"ש ממקומם אם יכולים בני האיצטבא לכופם לזוז כל אחד קצת ממקומו כדי להרחיב גבולם יש ללמוד מהפמ"א שהבאתי כאן סי' ח' ומשו"ת נטע שעשועים סס"י נ"א:
ו קהל שהיה להם ביהכנ"ס והקרקע של ביהכ"נ היתה בשכירות משר העיר ועתה הקהל רוצים לבנות ביהכנ"ס חדשה וקנו הקרקע מהשר לחלוטין והקהל רוצים למכור כל המקומות ביהכנ"ס החדש' למען יהיה להם מוצא כסף לצורך הבנין. ובעלי המקומות שהיה קנוים להם מכבר בביהכנ"ס הישינה טוענים שהמקומות גם עתה קנוי להם ולא נפקע זכותם. עי' בחת"ס יו"ד סס"י רמ"ב שדעתו דכיון שהקהל לא היה בכחם מכבר למכור להם המקומות רק כל זמן שיניח השר הקרקע בידם. ואם יוציאם וימכור הקרקע לאחר שוב אין להם שום זכות בהמקומות ואם יבנו קהל ביהכ"נ אחרת אין להם שום תביעה והשתא שמכר השר הקרקע להקהל מה לי קהל מה לי אחר נמצא שיכול הקהל למכור המקומות ולהוציא המעות לצורך הבנין אמנם עכ"פ הם קודמים לקנות מטעם דינא דבר מצרא כיון שהיו המקומות מושכר להם מקודם:
ז אחד קנה מקום בעזרת הנשים בקרן זויות לצד עזרת האנשים במעמד שלשה ראשי הקהלה ודיבר הקונה באותו מעמד שהוא רוצה לעשות שם חלון גראטי לעזרת האנשים כדי שיחרבה האורה במקום ההוא. ועתה רוצה לעשות הגראטי ואחד מהשלשה רה"ק מוחה בו באמרו שלא היה תנאי מפורש בזה ואף שדיבר הקונה בזה שרוצה לעשות זה לא הוי תנאי גמור עיין בתשו' ארי' דבי' עלאי באו"ח סי' ב' שפסק כיון שב' מהם מסכימים בזט"ה הולכים אחר הרוב וגם כיון שהיה בשעת התנאי ומ"מ הסכים על המכירה הרי זה כתנאי גמור ומפורש ודמי להא דכתב הרמ"א בחו"מ סימן ע"ד ס"א ובסי' ר"ז סעי' ד' ובסי' רצ"ג סעי' ב, דגילוי דעת דבשעת מעשה הוי כתנאי גמור ומפורש: ח קהל ששינו הספסל של כותל דרומית. והרחיקו אותה מכותל מזרחית ומשכו אותה לצד מערב כדי שיהיה מקום ריוח למי שיושב בקרן מזרחית דרומית לפסוע ג' פסיעות בריוח. ואח"כ קמו בעל הספסל דרומית ומערערים ע"ז לצד שעי"ז נתרחק מקומם מכותל מזרחית. וכבר החזיקו כך הקהל כמה שנים. עיין זה בשו"ת פמ"א ח"ב סימן ל"ג מה שהעלה בזה. יעו"ש כי קצרתי בגופא דעובדא:
ועיין בחת"ס חאו"ח סימן כ"ו בנדון שהקהל הרחיבו הביה"כ של ע"נ הישינה והכניסו הכותל מזרחית לתוך אויר ביהכ"נ של עזרת אנשים וסמכו אותה על עמודים העומדים שם בביהכ"נ של אנשים. ועתה רוצים כל בעלי המקומות להעלות מקומתם לצד המזרח יעו"ש:
וע"ש בסי' כ"ט שנשאל מקהלה אחת שחרבה ביהכ"נ שלהם ובונים חדשה באותו מקום עצמו. והרחיבו הביהכ"נ החדשה כי מקודם היה בכותל מזרחית ששה מקומות מימין האה"ק וששה משמאל אה"ק. ועכשיו יש תשעה מקומות בכל צד אה"ק. ובעלי המקומות אומרים שעומדים במקומם כמאז ומקדם כל אחד על מקומו יבוא בשלום והשלשה מקומות הנוספים בכל צד יהיו סמוכים לקרן מזרחית דרומית ולקרן מזרחית צפונית והמערערים טוענים דאזלי בתר שמא כיון דמעולם היה למקומתם שם מקומות הזוית. גם עתה יהיה מקומם של שלשה הראשונים אצל הזוית. והשלשה הנוספים יהיו בין ג' הסמוכים לאה"ק ובין ג' הסמוכים לזוית. והעלה שהדין עם בעלי המקומות הראשונים כיון שהביהכ"נ החדשה נבנית באותו מקום עצמו שעמדה הישינה רק שהרחיבו לצד הזוית. וא"כ הקרקע מעמד הספסלים קנוי להבעלים מימים קדמונים מאן ספין להוציאם ממקומם ולא אזלינן לדון בזה בתר שמא יעו"ש:
וכן פסק בשו"מ מהד"ק ח"ב סימן כ"א בנדון ביהכנ"ס שחרבה ובנאו מחדש שבעלי המקומית לא אבדו חזקתם רק צריכים ליתן הוצאה לפי ערך שיווי המקומות שלהם וחולק על השמן רוקח שהבאתי בכלל ל"א סי' כ"ה. אולם אם נשתנה בנין הביהכנ"ס והאריכו אותה ממערב למזרח העולם וכדומה באופן שהמקומות שבמזרח הם עתה באמצע וכדומה אזי אבדו חזקתם ועיי"ש בסי' כ"ו כ"ז ועי' בנתיבות סי' קס"ב ס"ק ט"ז ובסימן קצ"ב בביאורים סס"ק יא"ו ובשו"ת בית יצחק סי' כ"ב כ"ג:
ועי' בתשו' בית שלמה לגיסי הגאון מהר"ש מסקאלא בחחו"מ סימן מ"ו בביהמ"ד ישן שעומד ליפול וצריכין לבנותו מחדש ואלו שיש להם מקומות במזרחית רוצים שהעשירים אף שאין להם שם מקומות יתנו יותר ואעפי"כ יהי' שייך להם המקומות במזרח. וכת השני שיש להם מקומות בצפון ודרום טוענים להעריך המקומות וכ"א יתן לפי שיוי מקומו וכת שלישי שאין להם מקומות בביהמ"ד כלל וכן אלו שאין מתפללים שם כלל אינם רוצים ליתן כלום רק באופן שיאבדו הקודמים כל זכותם של המקומות ומי שבידו משגת יקנה לו מקום עתה ומזה יבנו הביהמ"ד והעלה דטענת כת השלישית אינה טענה דפשוט בחו"מ סי' ק"מ וסי' קע"ה ובט"ז סי' קצ"ד דמקומות של ביהכ"נ דינם כקרקע וכבית שאף אם נשרף הבנין פשיטא דהקרקע של המקומות הוא לחלוטין שלהם. סיומא דפיסקא שמתחלה יעשו שומא על כל מקום ומקום כמה יהיה שוה יותר מקום מזרח כשיבנו את הביהמ"ד ממה שהוא שוה עכשיו והשומא הזה מחויב כל אחד מבעלי המקומות מזרח ליתן וכך יעשו שומא על מקומות דרום וצפון ואמצע ואם לא ירצו ליתן אזי הרשות ביד טובי העיר למכור המקום ההוא עפ"י שומא וכדומה ולסלק לבעל המקום כפי שיווי המקום שלו בחורבנו ומותר ההוצאה שיעלה בנין הביהמ"ד יותר ממה שיגבו מבעלי המקומות בזה יד כולם שוה ויעשו הערכה על כל אנשי העיר אף על אותם שאין להם מקומות וזה יהיה לפי הממון כמבואר ברמ"א סי' קס"ג ואחר שיסלקו בעלי המקומות כפי השומא וגם כפי ההערכה כל אחד יעמוד במקום שלו וכמדומה לי בבירור שכן המנהג בכל תפוצות ישראל עכת"ד וע"ש בהגהות בנו שכתב שכ"פ גם בתשו' חת"ס חלק ששי סימן ל"ב ע"ש. וע' לקמן סי' י"א ועי' בחו"מ רסי' קע"א וע"ש בפ"ת ובמג"א סי' ק"נ ס"ק ה'. ועיי"ש בחת"ס בנדון מקומות ביהכ"נ בסי' ל"ה:
ט אנשים קנו מקומות בביהכנ"ס ולמעלה מהמקומות תלוי מנורות ונוטף מהם על מלבושי היושבים שם אם יכולים למחות להסיר משם המנורות או יכולים לחזור מהמקח עיין בשו"ת דברי חיים ח"ב או"ח סי' כ':
י אחד מכר מקומו בביהכנ"ס על ד' שנים לחלוטין והותנה שאחר הד' שנים כשירצה להחזיר לו המעות יחזיר לו המקום ועברו כן עשרה שנים ואח"כ נתקלקל הבנין וסתרו אותו האדונים והקהל בנו אותה מחדש וצריך כל מי שיש לו מקום במזרח ליתן מאה זהובים וטוען המוכר שא"צ להחזיר להקונה המעות כי ישב ששה שנים בחנם כי אחר הד' שנים כלתה המכירה והוי רק משכון וגם כי המקום הוא באחריות הקונה דהוי עתה כמו שואל בית ונשרף כמבואר בש"ך סימן ש"מ ס"ק א'. ואם מחויב הקונה להחזיר לו עתה המקום החדש. עין בשו"מ מהד"ג ח"ב סי' קי"ח:
יא ועיין בכל הדינים של ביהכ"נ המבוארים עד כאן. במהר"ם שיק חו"מ סימן כ"א. ויעו"ש בעובדא שהיה הביהכנ"ס הישינה רעועה ובנו ביהכ"נ חדשה במקום אחר. ובאו השאלות א' אם האנשים שהיה להם מקומות בביהכנ"ס הישינה יש להם איש איש מקומו לפי ערך הראוי בביהכנ"ס החדשה נגד הישינה האנשים של מזרח במזרח. ב' אם חייבים לשלם לזה מה שנתעלו המקומות בביהכנ"ס החדשה ממה שדין מקודם בישינה גם אותם שלא הסכימו לבנות חדשה או יתומים וקטנים שהיה להם חלק בישינה. וגם מקומות התחתונים נתעלו עתה למעלה שהם קרובים יותר לארון הקודש. ואיך ישלמו אם לפי ערך המקומות או לפי ערך ממון כי העילוי הזאת לא הספיק לצורך הבנין. ג' אם בני הישובים שבאים להתפלל צריכים לשלם לזה כמו התושבים שבעיר. ד' יש מהם אנשים שנדרו נדרים ונדבות לצורך הבנין ורוצים לנכות עתה בחיוב התשלומין כי אחרים לא נדרו ואדעתא דהכי לא היו כוונתם שיצטרכו עוד לשלם זולת הנדרים ע"ש שהעלה בכ"ז לדינא: וע"ש בסימן כ"ז שנשאל בבנו ביהכ"נ ומכר הגבאי ואיזהו יחידי סגולה מקום בעזרת אנשים בתנאי שיהיה לאשתו מקום בעז"נ לצד המזרח. ואח"כ כשעשו הספסלים מערערים הקונים המקומות הנקרא ברכת כהנים ואומרים שלהם שייך המקום הנ"ל בעז"נ לצד המזרח ע"ש בהשאלה כי קצרתי: יב קהל שקנו קרקע לבנות עליו ביהכ"ס וקודם שהתחילו לבנות מכרו המקומות שבמזרח כפי הציור על הנייר כמה מקומות יהיו שם. ואחרי אשר בנו הביהכ"נ נפל איזה עירעור ביניהם. ועלה בדעת השואל לומר דאין קנינם קנין כיון שמכרו קודם הבנין הוי דבר שלא בא לעולם ואין מכירתם מכירה:
עיין בחתם סופר או"ח סימן ל"ה שדחה דעת השואל דכיון שכבר קנו הקרקע לחלוטין ואח"כ מכרו המקומות נמצא כל אחד קנה מקום באותו קרקע לישב שם ולהעמיד עליו שטענדי"ר של תפילתו. ואותו המקום שהוא בעולם קנה מיד ולאלתר בשטר וכסף ובקנין דברי קהל וחבר עיר שא"צ יותר. ומדינא אם היה אירע מקרה חלילה שלא גמרו הבנין יהיה נשאר הקרקע משומם שלא היה הקונים צריכים ליתן סך עצום הלז עבור ד' אמות קרקע שקנו. והיינו משום דאנן סהדי שלא קנו אלא ע"מ שיבנו על המקום ביהכ"נ ויעמוד הוא עליו להתפלל. והו"ל כאלו התנה בתנאי כפול שאם לא יבנו ביהכ"נ אין בקנינו כלום. אבל אם יבנו קנה מעכשיו ואין כאן דשלב"ל. ע"כ תורף דבריו. והנה לפי מה שכתבתי בדיני זט"ה כלל ל"א סי' ג' בשם הרשב"ש. והמבי"ט בשם הרא"ש והרשב"א דאלים כחא דציבורא דאפי' בלא קנין ובדבר שלא בא לעולם ולמי שלא בא לעולם מכירתם מכירה במילי בעלמא א"כ לא הצריך הגאון ח"ס לטעם דקנו הקרקע והוי דשב"ל כיון שמבואר שם דמכירת המקומות היה ע"י הקהל וחבר העיר וצ"ע. כעת יצא לאור תשו' מהר"ם שיק על החו"מ וראיתי בסי' כ"ז שהוכיח ג"כ בראיות דבמכירת מקומות כיון שנעשה ברבים או משום תקנת הכלל מועיל אף שלא קנו הקרקע ולא בנו עדיין הביהכ"נ ואין זה משים דשלב"ל ולא משום מכירות דבר שאינו מסוים:
וע"ש מה שהעלה לענין אם סגי רוב זט"ה ואם צריך רובם מתוך כולם. ואם אנשי הקהל מוחים בהם. ואם צריכים דוקא למנות זיי"ן ט"ה או סגי למנות שלשה לענין מכירת ביהכ"נ או מכירת המקומית. ועיין במג"א סימן קנ"ג ס"ק י"ב. וכאן בדיני זט"ה כלל ל"א:
יג אם קנה מקום בביהכנ"ס בכתף באתרי דכתבי שטרא ולא כתב שטר אבל עשה חזקה שישב על המקום אם מהני חזקת ישיבה לקנות עי' בטו"ז חו"מ סי' קצ"ב ועיי"ש בנתיבות בביאורים סס"ק וא"ו דלכך מהני חזקת ישיבה משום דלא הוי קנין גמור דהקרקע הוא של הציבור ואין קונין רק שיעבוד הישיבה. ועי' בזה בשו"ת בית יצחק על או"ח סי' כ"ג:
יד אם נכתב בפנקס הקהל המקום על שם הקינה שקונה מחבירו אם הוי כשטר לדמותו למ"ש בסי' ק"מ דשם שכתב על המקום הוי כשטר מצד המנהג. ע' בשו"ת בית יצחק או"ח סי' כ"ג אות ב' דלא מהני רק אם הוא מנהג ברור כמו שם בסי' ק"מ:
טו ראובן קנה משמעון מקומו שיש לו בבית הכנסת והלך ראובן וישב על המקום שמו והמנהג בעיר ההוא שכותבים על המקום הנ"ל של הקונה. ועדיין שמו של המוכר על המקום הנ"ל. ושוב חזר שמעון מהמכירה. עי' בשו"ת שבסוף ס' עטרת צבי בסימן קצ"ב שפסק דיכול לחזור אף דמבואר בט"ז חו"מ סי' הנ"ל סעיף ט"ז דישיבת המקום הוי חזקה מ"מ כיון דהמנהג לכתוב שמו של הקונה ועדיין לא כתב יכול לחזור:
טז אחד החזיק במקום זקינו בביהמ"ד ואח"כ מכרו לאחר בתורת שהוא ירש המקום מאבותיו שירשו מזקנו הנ"ל. והקהל מערערים שמעולם לא היה המקום של זקנו רק מחמת שהי' אדם חשוב נתנו לו שם המקום לישב עליו. עי' בשו"ת שו"מ מהד"ב ח"ד סי' צ"ג:
ועי' בשו"ת בית יצחק או"ח סי' כ"ג בביהמ"ד של הצדיק שהיה בעיר שלקח מאנשים מעות ונתן להם מקומות והחזיקו. ואח"כ מכר אחד מקומו לאחר וישב כמה שנים ועתה הגבאי אומר שמעולם לא קנה המוכר את המקום הנ"ל: ביהמ"ד שנבנה זה שלשים שנה ממעות הקהל ולאשר שנחסר מעות לתשלום הבנין מכרו אנשי העיר מקומות הרבה בביהמ"ד והשלימו הבנין ואין להקונים שטרי קנין רק החזיקו בהמקומות כמה שנים ובניהם אחריהם ועתה צריכים מעות לתיקון הביהמ"ד וטוענים אנשי ביהמ"ד שיודעים שכמה מהקונים המקומות לא שלמו כלום רק לאשר הספיק המעות מהקונים ששלמו להשלמת הבנין לכן לא תבעו וכעת רוצים לבטל הקנינים מאותם שלא שלמו ורוצים למכור המקומות לאנשים אחרים. והיורשים מבעלי המקומות מקצתם מודים שמורישם לא שלמו ורוצים עתה לשלם. ומקצתם טוענים שמורישם שלמו אז קצת דמי המכירה. ומקצתם טוענים שאינם יודעים כלום ובאים בחזקת מורישם לאמר שכיון שמורישם עמדו והחזיקו במקומות ההם באין מוחה ודאי שלמו הכל. עיין בתשובת בית שלמה לגיסי הגאון מהר"ש מסקאלא בחחו"מ סי' מ"ז שהעלה דאלו שמודים שמורישם לא שלמו מ"מ נקנה להם המקומות בקנין חזקה באופן אם ישלמו עתה אמנם אם אינם משלמים כעת בטל המקח כמ"ש הנתיבות בסי' ק"צ סק"ז וסוסי' קצ"א. ואלו שטוענים שאינם יודעים כלום ובאים בחזקת מורישם שבודאי שלמו מורישם אז. עי' תשו' מהרי"ט סי' קנ"ב שרמז עליו הש"ך בסי' קצ"א סק"ג ובנתיבות שם סק"ג. אמנם בנ"ד שמורישם וגם היורשים ישבו על המקומות הנ"ל כמה שנים אין הקהל יכול להוציאם ממקומם ולא להוציא מהם מעות רק שמחויבים היורשים לקבל בח' שאינם יודעים אם מגיע מעות ממורישם ואם לפי ראות עיני הב"ד יש רגלים לדבר שדברי הקהל אמת יכולים להשביעם ע"ז במ"ש רמ"א סי' ס"ט סעיף ה':
יז אחד כתב בצוואה שמקומו בביהכנ"ס יהיה נתון לבני ראובן וישכור בכל שנה בן תורה ללמוד תורה עבורו בהיאצ"ט וטוענים הבנים שנתן לו רק המקום בעזרת אנשים ולא בעזרת נשים ועוד טענות בזה. עי' בדיני צוואה כלל ע' סימן כ"ז:
יח ראובן הלוה לשמעון מנה ושמעון שיעבד לו המקום בביהכ"נ אבל לא התנה עמו שישב עליו בחנם או בשכר מעותיו. וראובן ישב על המקום זמן מה בחיי שמעון ואח"כ מת שמעון וישב עליו גם אחר מותו. ועתה בא יורש שמעון לסלק לראובן מן המקום הנ"ל ורוצה לנכות לו מן קרנו שכירות מן השנים שישב על המקום. וראובן טוען כי מותר להלוות ברבית על מקומות ביהכ"נ דהוי לדבר מצוה כמבואר ביו"ד סי' קע"ב ס"א בהג"ה. עיין בשו"ת עבודת הגרשוני סימן ק"ט שכתב דאם הוא גברא דעביד למיגר ומקום דעביד לאגרא פשיטא דמנכינן לי' מן הקרן דמי השכירות אף דהוא רק אבק רבית. והו"ל כמי שדר בחצר חבירו שלא מדעתו שצריך להעלות לו שכר כמבואר בחו"מ סי' שס"ג ס"ו עי' בכלל ק"ד סי' כ"ד וסי' כ"ה שגם דר בחצרי הוא ספיקא דדינא. וא"ל דדוקא בדר שלא מדעתו אבל כאן דידע שמעון שהוא יושב על מקומו ושתק ודאי מחל. זה אינו כמ"ש בתה"ד סי' שי"ז. ואין משמע מזה שיהא דעתו שידור בחנם עכ"ד. ולכאורה צ"ע דמבואר ברמ"א יו"ד סי' קע"ב סס"א בהג"ה דאין מנכין למלוה מן הקרן. אולם מזה אין סתירה לדבריו דהרמ"א מיירי שהתנה בשעת הלואה לדור בו רק החשש הוא משום אבק רבית ע"כ אם היה מנכין מן הקרן הוי להוציא אבק רבית. אבל בנדון הרב שלא התנה עמו לישב על המקום הוי כדר בחצר חבירו שלא מדעתו. אמנם מ"מ המעיין בלשון הרב בסוף התשובה שסיים דאפילו אמר לו בפירוש דר בחצרי בחנם דמנכין לו משום דהוי אבק רבית צ"ע מדברי רמ"א הנ"ל ועיין בסמוך סי' י"ט:
יט ראובן היה יושב בביהכ"נ למטה ממקום שמעון בשכירות ואמר לו לוי למה אתה יושב בכאן שב על מקומי למעלה. ואחר כלות שנה היה חשבון בין ראובן ללוי מעסק מו"מ ורוצה לוי לעכוב מעות בעד שכירות המקום מה ששוה לשנה. וראובן טוען מאחר שאמרת לי לישב על מקומך ולא הזכרת שום שכירות אין לך לחשוב כלום. עיין בשאלות ותשובות הב"ח בישנות סימן ל"ט שהעלה דדא תליא בפלוגתת הפוסקים באמר לחבירו דור בחצרי ולא אמר בחנם אם חייב להעלות לו שכר.
ע"כ בנ"ד אין להוציא מן המוחזק עכת"ד.
ועי' בש"ך סי' שס"ג ס"ק י"ג וע' בשו"ת מקום שמואל סי' ל"א שנשאל ג"כ בנדון דא בגברא דעביד למיגר מקומו. והשיג על הב"ח הנ"ל והסיר תלונת הפוסקים מהרמ"א והעלה דהעיקר לדינא כדעת הרמ"א בסי' הנ"ל סעיף יו"ד דא"צ להעלות לו שכר. וע' בעובדא דא בשו"מ מהד"ב ח"ד סי' קפ"ו והעלה דבאומר לחבירו דור בחצרי או אכול עמי אם למתנה נתכוון או בשכר הוא ספיקא דדינא ועיין לעיל בכלל ד' סי' ד' ובפ"ת סי' שס"ג ס"ק ז': כ קהל הרחיבו הביהכנ"ס ע"י שסתרו כותל אחת ובנאוהו להלן ורוצים להוסיף ספסלים ומקומות בין הבימה לההיכל ובעלי המקומות הקודמים שם מוחים לאשר שיצר להם הדרך לילך למקומותם ע' בחו"מ סי' קס"ב סעיף ז' ובש"ות מאמר מרדכי סי' נ"ה:
כא יתומים שהחזיקו במקום ביהכ"נ בתורת ירושה מאבי אביהם. ואח"כ נמצא כתוב בפנקס הקהל שאבי אביהם מכר המקום הנ"ל לפלוני. אם מוציאין מהם עפ"י הפנקס. עיין בדיני פנקס כלל פ"ד סי' ג':