דברי גאונים· רבי חיים אריה כהנא
כללים - כלל נג
מתנת בריא. ומתנת שכ"מ:
א אחד נתן מתנה לחבירו שטרות שנקראים שפיל לאזין שיש להם שער כפי עמידה הבערזא בעת ההוא ושלחם לו ע"י שליח ובטלה הגיע ליד המקבל יצא הנימר של הלאז ויש הרבה ריוח עלי' וטוען הנותן שלא זכה המקבל רק בגוף הלויז ולא בשבח דאתי ממילא ע"י הוצאות הנימר עי' בשו"ת שו"מ מהד"ה סי' פ"א בד"ה והנה מעשה שכ' שלפי מש"כ בשטמ"ק ב"ב דף קכ"ו גבי בכור שמיחה. לא זכה המקבל בהשבח הנ"ל וכן פי' בתומים סי' קט"ו ס"ק ח"י והגאון הנ"ל תמה עלי':
ב אחד מת והניח בן וגם בת נשואה ואחר מותו הוציאו הבת ובעלה שטר מכירה ומתנה חתום בחתימת אביהם ובעדים על כל הנכסים ומטלטלים וכתוב בו שקראו לפניו כל השטרות. והבעל טוען שיחקרו אחר העדים כי הכל שקר שבודאי אביו לא העביר כל הנחלה מבנו ולא קראו לפניו רק רימו אותו עי' בדיני נחלות כלל ע' סימן ע"ג:
ג מתנה ע"מ להחזיר ונאבד או נגנב או נאנס מיד המקבל אם חייב לשלם עי' בשו"מ מהד"ד ח"ג ססי' קמ"ז דהוא ספיקא דדינא שמא כהרשב"ם דלא הוי שומר כלל ויכול לומר קי"ל ועי' בספר יהושע או"ח סי' א' ושם אם בטלה המתנה אם מחויב המקבל להחזיר הפירות של המתנה:
ד מתנה ע"מ להחזיר אם מחזיר לו שיווי הדמים אי הוי חזרה עי' בקצוה"ח ובנתה"מ סי' רמ"א ובמהר"ם שיק סי' ש"ל דכשהחפץ בעין לא הוי הדמים חזרה וכ"כ באו"ח סי' תרנ"ח סעיף ד' ועי' בחת"ס חו"מ סי' קל"א ובשו"ת שו"מ מהד"ד ח"ג סי' קמ"ז. ועיי"ש אם מהני שימחול התנאי דע"מ להחזיר. ואם צריך להקנות לבעלים מחדש בע"מ להחזיר ועי' בס' יהושע או"ח סי' א':
ה מתנה ע"מ להחזיר אם הוי שינוי רשות או פקדון עי' במג"א סי' תמ"ח ס"ק ה' ועיין בשו"ת שו"מ מהד"ג ח"א סי' ת"ד:
ו מתנה ע"מ להחזיר אי הוי קנין הגוף או קנין פירות עי' בכלל פ"ז סי' י"ט:
ז מי שנתן מתנה לחבירו וחזר בו תכ"ד אי מהני חזרתו עי' באהע"ז סי' ל"ח בב"ש ובט"ז דלא מהני שוב אף בתכ"ד וע"ש בפ"ת סק"ה ועי' מ"ש דו"ז בקצוה"ח בסי' קצ"ה על הט"ז הנ"ל ועיין בתשו' ברכת יוסף חאה"ע סי' ל"ו:
ח איש אחד לא היה לו בן וחלק נכסיו. ואחר מותו נודע שאשתו היא מעוברת עי' בחו"מ סי' רנ"ג סעיף ה' ובשו"ת שו"מ מהד"ג ח"ג סי' ט' שהמתנה בטלה:
ט בענין מתנת שכ"מ אם חל המתנה למפרע מעת שצוה או רק לאחר מיתה ואם מהני בדשלב"ל עי' בשו"ת השיב משה סי' ק"ד:
ועי' שו"ת שואל ומשיב במהד"ג ח"ב סימן קע"ד ובמהד"ק ח"א סי' מ"ה וגם בסי' רי"ז בענין זה:
י וע"ש בענין שכ"מ שחלק כל נכסיו לאחרים וכלל בהמתנה גם הנכסים שראוים ליפול לו לאחר מותו אי נימא כיון דלא חל על דשלב"ל כל המתנה בטלה יעו"ש מה שהעלה ובמהד"ג ח"ג סי' י"ד ועי' בשו"ת דברי חיים ח"ב חחו"מ סי' כ"ז וע' מ"ש בדיני דשלב"ל כלל כ"ד סי' י"א וסי' כ"א בשם הנוב"י ובכלל ע' סי' ס"ח ס"ט:
יא שכ"מ שנתן כל נכסיו מהיום וקנו מידו ואח"כ עמד מחוליו אם יכול לחזור בו. ע' בחו"מ סי' ר"ן סעיף ט' במחבר ורמ"א. ועיי"ש בנתיבות בביאורים ס"ק י"ג ועי' בתשו' מהרשד"ם חו"מ סי' שי"ג שכ' דכיון דהקנה מהיום הוי כמתנת בריא ואינו יכול לחזור. שוב ראיתי בשו"ת סם חיים סי' כ"ד שאסף דעות האחרונים בזה ומסיק ג"כ לדינא שאינו יכול לחזור יעו"ש ועיין בכלל ע' סי' מ"ג ובכלל ע"ד סי' ה':
יב שכ"מ שצוה קודם מותו שיתנו ק' זהובים לבתו האחת וכן לבתו השניה וכן לאשתו יתר על כתובתה ולהקדש יתנו ר' זהובים. וגם להקדש קהל פלוני יתנו כמו כן באמרו שיש לו הנכסים הנ"ל חצי במעות מזומן וחצי בחוב ולאחר שנפטר בקשו וחקרו כל נכסיו ולא נמצא אף החצי בנכסיו וההקדש ומקבלי המתנה מבקשים כל אחד חלקם במושלם עי' זה בדיני נחלות כלל ע' סי' נ"ג:
יג אלמנה שהיתה רוצה לילך לא"י ונתנו לה הצבור סך מסוים מתנה לצורכי הדרך. ואח"כ מתה בדרך. והצבור תובעים מבנה שיחזיר להם המעות שנשאר מאמו באמרם דמה שנתנו לה לא היה אלא על מנת שתלך לא"י עיין בספר זכור לאברהם חו"מ ח"ג ערך מתנה מה שצידד בזה. ועיי"ש בחיו"ד ערך כדר דין קס"ב ועי' בחו"מ סי' רנ"ג סעיף ט"ז ובבאה"ט ס"ק ל"ב ובפ"ת ס"ק י"ד ובכלל ע' סי' כ"ד:
יד בדין המבואר בחו"מ סי' רנ"ג סעיף י"ב דאם צוה ואמר פלוני לינסוב ברתי והבו לי' ד' מאה זוזי דאי נסיב ברתי' שקיל ואי לא נסיב לא שקיל. אם כבר נתנו לו הזוזים ולא נסיב אם מחויב להחזיר המעות עי' שו"ת שואל ומשיב ח"ג סי' קנ"ב. והבאתי בקיצור בדיני משמעות לשונות כלל ס"ה סי' כ"ד:
טו מי שנתן לחתנו בית אחת במתנה ע"מ שידור בו עם בתו עשר שנים רצופות ואם יעקור דירתו משם בתוך הזמן הנ"ל. תהא המתנה בטלה. ובתוך העשר שנים מת חתנו הנז'. אם המתנה קיימת או בטלה מחמת שלא נתקיים התנאי. עי' בדיני תנאי כלל קי"ג סי' כ"ט:
טז ראובן נתן במתנת בריא כד"ת שני בתים לשני בניו לכל אחד בית אחד. והתנה שלא ימכרו שום אחד בית שלו עד אחר שלשים שנה. ואח"כ עבר אחד מהם על התנאי ומכר ביתו לאיש אחר. ועתה בן השלישי שלא נתן לו אביו כלום מחמת שהיה עשיר תובע שיתנו לו חלק ירושה מהבית הנמכר מחמת שהמתנה בטלה כיון שעבר על התנאי. עיין בדיני נחלות כלל ע' סי' כ"ט ובכלל קי"ג בדיני תנאי סימן ל"ג. וע"ש בדיני נחלות כלל ע' סי' סמ"ך אם השכירו לאיש אחר אי הוי כממכר ובטל המתנה:
יז אב שנתן לבתו מתנה ע"מ שאין לבעלה רשות בו. ונתנה היא אח"כ במתנה לבעלה. עיין בשו"ת הר הכרמל חחו"מ סי' מ"א שדעתו נוטה דהוי כאלו פירש על מנת שלא תתן המתנה לבעלה ואם תתן תהיה המתנה בטלה וחוזר להנותן:
יח אם בנתן לחבירו קרקע במתנה והקנה בקנין סודר. עיין להרב כסא אליהו בקונטרס אחרון על החו"מ סי' רמ"א שהביא להלכה בשם הרב פני משה ח"א סי' ס"ד שכתב דאפילו להפוסקים דבמכירת קרקע באתרי דכתבי שטרי לא קנה בקנין סודר עד שיכתוב לו שטר. אולם במתנה כ"ע מודי דקנה בק"ס לבד. ועי' בס' מערת אליהו:
יט בדין המבואר בסי' רמ"ב סעיף ג' שצריך לכתוב בשטר מתנה שהיתה גלויה ומפורסמת כי היכא דלא להוי מתנה טמירתא. ע' בשו"ת מהר"ם אלשיך ס"ד דהיינו דוקא בשטר דגופא עובדא דמתנה בעי לאסהודי היכא יהיב קמייהו אי הוי טמירתא או גלויה. אבל בשטר הודאה שהודה בפניהם שנתן א"צ לכל זה וראיתי בכתבי הגאון מוה' מנחם מענדיל זלה"ה אב"ד דפה בחיבורו על הש"ע סימן הנ"ל שהביא ראיה ברורה לדבריו מתשובת הרשב"א שהובא ברמ"א סי' רי"ד סעיף א' ובב"י שם יעו"ש. ועי' בשו"ת דברי חיים ח"ב חחו"מ סי' ל"ב דנראה דאשתמיט לי' כ"ז דפוסל אף בשטר הודאה: כ בדין מתנה טמירתא שמבואר בסי' רמ"ב סעיף ג' דלא הוי מתנה בא השאלה אם הנותן צוה לעדי המתנה שלא יגלו להמקבל מתנה אי הוי מתנה טמירתא עי' בשו"ת השיב משה ססי' ק"ד דלא הוי מתנה טמירתא:
אב שכתב שטר מתנה לבנו הגדול על חנות אחד שבביתו והחזיק הבן בחנות ואח"כ מת אביו וטוענים שאר היורשים על השטר מתנה שכיון שלא נכתב שהוא מתנה גלויה הוי מתנה טמירתא ובטילה עי' בתשו' מהרי"א הלוי ח"ב סימן קמ"ט דכיון דהחזיק הבן בחנות בחיי אביו פשיטא דקנה כמבואר בחו"מ סימן רמ"ב סעיף ז'. ועוד דכיון שהיה קנין מועיל האידנא דאף שמבואר שם בסעיף ג' דמתנה טמירתא אינה מועיל אף דאיכא קנין. זה דווקא בזמן הש"ס דבעינן שיאמר הנותן בפירוש חתמו בשוקא ולא עדיף הקנין רק כאלו אמר כתבו סתם דהוה מתנה טמירתא וכו' משא"כ האידנא דאם אמר כתבו בסתמא כשר כמבואר שם בסעיף ה' וכו' א"כ גם הקנין לחוד מועיל ועיין בשו"ת מהרי"ט ח"ב חחו"מ סי' כ"ד עכת"ד וע' בפ"ת סי' רמ"ב ס"ק א':
עוד טוענים היורשים שנשאר צוואה מאביהם שיתחלק עזבונו לשלשה חלקים לשלשה הבנים לכל אחד חלק אחד במתנה ובק"ג ובאם יבוא אחד מבניו לתבוע שום זכות על העזבון הן בכתב הן בע"פ אף שיזכה בד"ת בטילה היא מעכשיו מתנה זו וטוענים היורשים שכיון שבן הגדול תובע עכשיו החנות שנתן לו כבר במתנה א"כ אין לו חלק בעזבון הנשאר כיון שעבר על התנאי שנכתב בהצוואה ע"ש בתשובה הנ"ל שהוכיח דמה שנתן במתנה מכבר אין זה בכלל התנאי הנ"ל כיון שהצוואה נכתבה אחרי מתנת החנות וזכה בדין קודם כתיבת הצוואה אין דעתו בהתנאי על מה שנתן כבר:
עוד טוענים היורשים דבשעת כתיבת מתנת החנות לא זכה כלל אביהם עדיין בהבית והחנות כיון שקנה כל הבית והחנות על שם עכו"ם אחד יען שלא היה רשאי אז לישראל לקנות על שמו על פי חוקי הקיר"ה רק אח"כ הותר הדבר ונתן העכו"ם שטר מכירה לאביהם א"כ בטלה מתנת החנות כיון שאז לא היה שלו. פסק בתשו' הנ"ל והוכיח שבנ"ד אף שאביהם קנה הבית על שם העכו"ם כיון דבשעה שקנה היה ידוע שקנה הבית והחנות בשביל עצמו פשיטא שהבית הוא של אביהם וכדין נתן המתנה ועי' בתשו' מהרי"ט ח"ב חחו"מ סימן כ"ט שמבואר כן להדיא וכן נראה מדברי הש"ע סי' ס"ו סוף סעי' א' בהג"ה וסעיף ה' וע"ש בגוף התשובה כי קצרתי ועי' בש"ך סימן ס' ס"ק יו"ד ועיין בכלל ע' סי' ל"ד ובכלל ק"ב סי' ל"ח וסי' מ"ג:
כא ראובן נתן חפץ לשמעון ואמר לו בעת הנתינה זכה בחפץ זה במתנה מעכשיו לאיזה אדם שאברר אני ואתרצה ליתנה לו יהיה מי שיהיה. וזכה בו שמעון ומשך החפץ לביתו. ואחר ימים חזר בו ראובן ותובע החפץ משמעון באמרו שאין רצונו ליתנה לשום אדם ונסתפק השואל דהואיל שלא זיכה ראובן החפץ עבור אדם ידוע אפשר דיוכל לחזור בו. עי' שו"ת פרי האדמה חחו"מ סי' וא"ו שהאריך בנדון דא ומסיק דהדבר ברור דאין ביד ראובן לחזור מהמתנה הואיל וכבר זיכהו לשמעון במעכשיו ובמשיכה זכה בה שמעון להיות תחת ידו עד שיבור לו אדם ליתנה לו:
כב ראובן נתן לשמעון מנה שילוה אותם על עיסקא למי שיוכשר בעיניו והקרן והריוח הכל יהא תחת ידו עד יגיע תור נשואי קטנה אחת מקרובותיו שהיא יתומה מן האם. וכשתגיע לפרק הנישואין יתן לה הקרן והריוח. והנותן התנה בפירוש שקודם הזמן הזה לא יהיה ליתומה הנ"ל שום זכות במעות הזה הן בקרן והן בריוח. ועתה אירע איזה קלקול במעות. ובא אבי היתומה לתבוע את שמעון. ושמעון משיבו לאו בע"ד דידי את שאף אם תמנה אותך אפוטרופס לבתך הלא עדיין אין לה זכות כלל במעות הללו ולכשיבא ראובן הנותן ויתבעני אדע מה להשיב לו. ע' בשו"ת בית אפרים חחו"מ סי' ע' שפסק דפשוט שהדין עם שמעון. כיון דאפילו אם היה נותן המעות לידה ממש שתנשא בהן היה יכול הנותן לחזור בתוך הזמן ממתנה הנ"ל כדמוכח בטוש"ע אהע"ז סי' נ"ג דכל שעדיין לא נתקדשה יכול לחזור בו. א"כ פשיטא דלא עדיף יד השליש מידה שאם חוזר בו הנותן דמחויב להחזיר לו.
וגדולה מזה כתב דאפילו אם אמר הנותן בפירוש להשליש שיהא הוא הזוכה עבורה שתזכה לכשתגדיל לא קנתה היתומה כמבואר בפוסקים דכל שלא אמר לו קני מעכשיו ע"מ להקנות לאחר שלשים לו) קנה. ומכ"ש בנ"ד דפשוט דזוזי ברשות נותן קיימי ולית לי' דינא עם אפוטרופס כלל רק עם הנותן. אלו תורף דבריו שם. ועיין בכלל ע' סי' כ"ו:
כג מי שמסר כל נכסיו מטלטלים ומעות חובות ביד אחד ועשה שטר מתנת בריא שהקרן יהיה עולמית והפירות יחלק בכל שנה לפלוני ופלוני ואח"כ מתו המקבלים הנ"ל אם זוכים יורשי המקבלים שהם יקחו הפירות עיין בשו"ת דברי חיים ח"ב חחו"מ סי' כ"ז וע' בכלל ס"ה סי' ל"ז:
כד מי שנתן מתנה לחבירו בקנין ובשבועה ועדיין לא הגיע השטר ליד המקבל. אם זכה המקבל מתנה. עיין בדיני שבועה כלל ק"ג סי' ו' וע' בשו"ת השיב משה סי' ק"ד:
כה אחד חילק כל נכסיו במתנת בריא ועשה שטר המתנה בערכאותיהם ולפי שאינו יכול לחתום א"ע ע"כ עשה ג' עגולים לסימן והערכי חתם שמו של הנותן בגופן שלהם. עיין בשו"ת שואל ומשיב ח"א ססי' פ"ו שכ' דהדבר פשוט דמועיל דהרי בשטר מועיל מה שאחר חותם שמו כמ"ש בנתיבות סי' מ"ה. ואף דכאן היה ע"י עכו"ם מ"מ הג' עגולים הוה כחתם שמו. ואף אם לא הוי כחתימה ממש מ"מ בדיניהם מועיל ומהני משום דינא דמלכותא דינא כמבואר בסי' ס"ח דגם במתנה מהני. וע' כלל מ"א סי' י"ג ובתשו' מהרי"א הלוי ח"א סי' ס"ג:
כו אם מועיל לשון מתנה בחוב כמו במחילה. ע' בדיני מחילה כלל נ"ז ססי' י':
כז אם כתב שטר מתנת בריא ולא נכתב בו שום קנין רק שכתב נתתי מועיל מטעם הודאה כמ"ש בחו"מ סי' ס' עיי"ש בש"ך.
ובנתיבות סי' ר"נ ס"ק ג'.
וכ"כ בכלל פ"ז סי' מ"ד:
כח מי שנתן לחבירו חפץ סתם. ואח"כ אומר הנותן שנתנו לו בתורת פקדון והמקבל טוען שמאחר שנתן לו בסתם דעתו היה למתנה. ע' בס' זכור לאברהם חו"מ ח"ג ערך מתנה שהביא בשם תשובת מהרמ"ך אבי הש"ך זללה"ה שנדפס בספרו גבורת אנשים שכתב דהדין עם הנותן ובשם הרב חיד"א בספרו חיים שאל ח"א סי' ע"ד אות ל"ג שדחה ראייתו. אולם באותה סוגיא שהביא הרמ"ך מש"ס ב"מ כתוב שם באסיפת זקנים בשם הרשב"א אטו הנותן לחבירו סתם בתורת מתנה יהיב לי' הא ודאי לפקדון נתנו עיי"ש. וע' בחו"מ סי' קל"ג. ועיין בשו"ת ברכת יוסף חא"ע סי' ל"ו:
כט איש עני תבע לבן דודו עשיר שיתן לו החמשים טאליר שהבטיחו ליתן לו לסיוע נשואי בתו. והעשיר משיב אמת שהבטחתי לך אבל לא קבלתי קנין וחזרתי בי ע' יו"ד סימן רנ"ח סעיף י"ב. ובחו"מ סי' קכ"ה ס"ה. וסימן ר"ד ס"ח. וסי' רמ"א ורמ"ט. ובשו"ת חוות יאיר ססי' מ"ד ופשוט מכל הנ"ל דמתנה לעני אפילו מתנה מרובה א"י לחזור בו מטעם נדר: ל הנותן מתנה לחבירו וחברו אינו רוצה בה דהדין בח"מ סי' רמ"ה סעיף יו"ד דלא זכה המקבל וחזרה המתנה לבעלים איך הדין אם רוצה במקצת המתנה ולא בכולה אם זכה עכ"פ במקצתה או בטלה כל המתנה עי' בשו"ת שו"מ מהד"ג ח"ג סי' ק"ל:
לא דיני מתנות מהחתן להכלה או מהכלה להחתן ומת אחד מהם קודם הנישואין אם מחויבים להחזיר עי' בדיני שדוכין כלל ק"ו סי' כ"ג: לב הנותן מתנה לחבירו בית שיש לו אצל המלך לכשיחזיר לו המלך. והחזיר המלך להשר והשר החזירו לו. עיין בדיני משמעות לשונות כלל ס"ה סי' כ"ז:
לג בענין מתנת שכ"מ. ומתכת בריא ע"י צוואה ע' הרבה דינים מזה בדיני נחלות כלל ע':
לד מי שנתן מתנה קרקע או מטלטלים בשטר וקנין ואח"כ נשא אשה ומת. ובאה האלמנה לגבות כתובתה או בע"ח לגבות חובו מנכסי המתנה והוא באופן שיש ספיקא דדינא אם זכה המקבל מתנה כגון שעדיין לא הגיע השטר מתנה לידו כמבואר בחו"מ סי' רמ"ג או שיש טענה ביניהם אם היו המטלטלים הללו ברשות הנותן בשעה שנתנם במתנה מי נקרא מוחזק. ע' בשו"ת פרח מ"א ח"א סימן ע"ה וסי' צ"ג שהאריך בזה והביא הא דמבואר בחו"מ סי' קי"ב באם לא כ' דאקני ומכר נכסיו אחר שלוה וכו' עד וי"א שלעולם על המלוה להביא ראיה שהיו הנכסים ביד הלוה בשעה שלוה. וסוף דבר העלה דמקבל מתנה הוא המוחזק נגד האלמנה ובע"ח. וע"ש וגם בסי' קט"ז לענין יורשים ומקבל מתנה דהיורשים נקראים מוחזקים ומה שביאר שם:
לה אחד נתן שטר בעדים ובקאג"ס לאשתו ונכתב בו באם שיעדר ח"ו בלא זש"ק אזי אין לאביו דו"ד על עזבונו רק ינתן כל נכסיו לאשתו במתנה גמורה מעכשיו. אך ורק שמחויבת האשה להספיק עשרה לומדים משך שנה אחר פטירתו. ואח"כ מת ורוצים היורשים לבטל את המתנה מצד שלא קיימה התנאי להספיק הלומדים וגם שהמתנה הוא בלשון אסמכתא באים שיעד"ר. עיין בדיני אסמכתא כלל א' סי' כ':
דיני מתנות וצוואת שכ"מ הנוגעים לדין לי ולא ליורשי וכן אתה ולא יורשיך ע' בזה כמה דינים בדיני משמעות לשונות כלל ס"ה ובדיני תנאי כלל קי"ג: