אור ברסלב
דברי גאונים כללים - כלל נב

דברי גאונים· רבי חיים אריה כהנא

כללים - כלל נב

כללים - כלל נא

מסרב וערכאות:

א אסור ליתן שוחד להשופט הערכי אף נגד עכו"ם להטות הדין כיון שהערכי מצווה על הדין מז' מצוות ב"נ עובר הישראל על לפני עור כ"כ בחת"ס ח"ש סי' י"ד. ועי' בפ"ת ליו"ד סימן קנ"א ס"ק א' וברש"י פ' דברים פרשה א' פסוק ט' ע"פ לא אוכל לבדי ובתומים סי' ט' ובשו"ת שו"מ מהד"ק ח"א סי' ר"ל אח"ז נדפס ס' פ"ת על החו"מ וראיתי בסי' ט' סק"ג שהביא עוד תשובות בזה ומ"ש מהרמב"ן בשם הירושלמי הוא ברמב"ן על הפסוק ויענו בני יעקב את שכם:

ב אסור לגרום הפסד ולהזיק איזה דבר להמסרב ע"י עכו"ם וערכאות ממקום אחר שלא מצד החוב המגיע לו כי אין לו רשות רק על אותה התביעה שסירב עליו ולא זולתה כ"כ בדברי חיים ח"ב חחו"מ סי' ב' וסי' ט' ומ"ו.

ועיי"ש בח"א חו"מ סי' מ"ה מ"ו. ועיי"ש בח"ב חו"מ סי' ט' דעל חוב זה מותר לקבול בערכאות אף אם יכבדו עליו יותר מדיני ישראל ואף אם יבא לידי סכנה מותר וכ"כ בכנה"ג חו"מ סי' כ"ו בשם המשפטי שמואל ע"ש: ג בענין רשות ב"ד והוצאות שעשה התובע על המסרב בערכאות עמ"ש הנתיבות בסי' י"ד בביאורים ס"ק ה' ובסי' כ"ו ס"ק ג' דדוקא אם הוא תביעה בשטר שידוע החוב לב"ד. אבל אם הוא מלוה ע"פ א"א לדייני ישראל ליתן רשות לעשות הוצאות דשמא אינו חייב לו. וראיתי בכתבי הרב מו"ה מנחם מענדיל זללה"ה אב"ד דפה שהשיג עליו ודחה כל ראיותיו. והוכיח שם מכמה מקומות דאף אם אין ידוע החוב לב"ד כשמסרב לבוא לדין נותנין לו רשות ומחויב המסרב לשלם לו הוצאותיו. וע"ש בתומים:

ד אחד שהזמין את חבירו הנתבע לילך עמו לב"ד או התרה בו בפני עדים בלי הזמנה שילך עמו לד"ת ולא רצה הנתבע לעמוד עמו לד"ת והלך התובע בערכאות וגרם הוצאות להנתבע. ולא היה לו רשות ב"ד עי' בשו"ת נאות דשא סי' נ"ב בפיסקא המתחלת ועו"ד נ"ל ברו"ר וכו' שפסק דדוקא לענין שיחייב הסרבן לשלם להתובע ההוצאות בעינן רשות ב"ד. אבל לענין שלא יצטרך התובע לשלם להנתבע הוצאותיו סגי במה שהוא מסרב לבד אף שלא היה לו רשות ב"ד (וכ"כ בדברי חיים ח"ב חרו"מ סי' מ"ו) ואם הנתבע לא היה מסרב מחויב התובע לשלם לו הוצאותיו שגרם לו עכ"ד. ועי' בחו"מ סי' שפ"ח ברמ"א סעיף ה' וע' שו"ת עדות ביהוסף סי' י"ט וסי' מ"ב שאסף כל דעות הפוסקים בזה שמבואר לדינא כנ"ל שהתובע מחויב לשלם להנתבע הוצאותיו:

ה אם התובע הלך בערכאות בלי הזמין לד"ת ונתחייב שם ואח"כ בא לתבוע בב"ד עיין ברמ"א סי' כ"ו שאין נזקקין לו והטעם כתבו בתומים וכתה"מ משום קנס ועי' באבן השוהם סי' נ"ט ס"א משום מגדר מילתא. וע' בשו"ת ברכת יוסף חו"מ סי' כ"ג שמדינא דינם קיים אף בלא קנין ומ"ש הרמ"א בסי' כ"ב ס"ב דאם דן לפניהם א"י לחזור בו כוונתו אף בלא קנין וכן מבואר בתשב"ץ ח"ג סי' ס"ח וכפי שמביא שם לשון התשב"ץ בסד"ה ואול"ם נראה משם דאם נתרצו שניהם לדון בדיניהם ונתחייב אחד מהם בין התובע בין הנתבע אין דינם קיים בלא קנין. ועי' בשו"ת אבן השוהם סי' כ"ט ס' ס"א שהאריך בדין דאין נזקקין לו וע' בשו"ת דברי חיים ח"ב חחו"מ סי' א' דאם לא זכה התובע בערכאות ובא לדון לפני הב"ד אינו מחויב הנתבע להשיב על טענתו עד שישלם לו התובע קודם ההוצאות שהוציא הנתבע בערכאות ועי' בשו"ת מהריא"ז ענזיל סי' צ"ד הג'. ואם הלך התובע בערכאות ועדיין לא פסקו כלום ועתה רוצה התובע לדון בדיני ישראל עי' ברמ"א סי' כ"ו ס"א ומבואר בד"מ סי' כ"ו אות א' בשם מהרי"ק שורש קנ"ד שמחויב לסלק קודם יד הערכאות מעליו. ועי' בשו"ת מהריא"ז ענזיל סי' הנ"ל מה שחילק בזה. וע"ש בסי' הנ"ל שנשאל באחד שהלך בערכאות לבקש שהערכאות יעשו עיקול על סחורת הנתבע וזכה אצלם את העיקול ועתה תובע את הנתבע לד"ת ופסק דכיון שלא הקריב בערכאות גוף המשפט והטענות רק ביקש עיקול ואצל הד"ת רוצה לטעון גוף התביעות ולא עיקול הוי כדין אחר שע"ז לא הלך בערכאות ומחויב הנתבע לעמוד לד"ת ועוד כיון שהתובע חייב לאחרים ואין לו לשלם אין בידינו להפסיד להאחרים כי אולי יזכה בד"ת ויגבו האחרים מזה וגם פסק שאינו מחויב התובע לסלק העיקול קודם הד"ת וע"ל בכלל זה סי' ט"ז:

ראובן שהשכין את שמעון ע"י הערכאות עכו"ם שלא ברשות ב"ד ואחרי אשר גבר יד שמעון בערכאות העכו"ם והחזירו לו המשכנות טוען שמעון שמשכנו אותו מטלטלים מרובים יותר. וראובן אינו יודע כמה משכנו אותו עי' בתשובת בית שלמה לגיסי הגאון מהר"ש מסקאלא בחחו"מ סי' י"ו שהסכים עם הרב השואל ששמעון יש לו דין נגזל שנשבע ונוטל אמנם צריך שיהיה גזלן עפ"י עדים שאין לו מגו שלא גזל ומה שראובן הביא גב"ע שלא היה שמעון אמוד ושמעון הביא גב"ע שהיה אמוד אין זה מגרע כח שמעון עיין ברש"י גיטין דף נ"ב ע"ב פירש לא אמוד שאין אדם אומדו והרי כאן יש ב' אנשים שמחזיקים אותו באמוד ואין כאן הכחשה דהשני עדים שאמרו שאינו אמוד הוי כלא ראינו דאינו ראי' ע"ש שהוכיח בראיות. ועי' בדיני משמעות לשונות כלל ס"ה סי' כ"ב מ"ש בפירוש איש אמוד ודו"ק:

ו מי ששלח שליח לגבות חובו מהלוה. והשליח או המורשה גרם ללוה היזק ע"י שתבע אותו בערכאות וכדומה. או אפוטרופוס היתומים שגרם היזק ללוה אם מחויב המשלח או היתומים לשלם הנזק. וכן מי שמסר שט"ח לעכו"ם או מכרו לעכו"ם והעכו"ם תובע בערכאות וגרם לנתבע היזק עי' כל זה בדיני גרמ"א כלל ט"ו סי' כ"ז כ"ח מ"ש שם:

ז בענין בירור הוצאות עיין בנתיבות ותומים סי' י"ד. ועי' בשו"ת נאות דשא סי' כ"א שפסק דגובין ההוצאות ממסרב עפ"י שומא ועפ"י שבועה יעו"ש ועתה יצא לאור תשו' חסד לאברהם מהד"ת וראיתי בחחו"מ סי' ד' שנשאל מרב אחד שתמה על התומים ונתיבות שפסקו דנאמן ליטול ההוצאות בשבועה כמה הוציא דהא בב"ק ס"ב הוא איבעיא דלא אפשיטא אם עשו תקנת נגזל במסור משום דלא הוי רק דינא דגרמי ופסק הרא"ש שם בשטת הר"י דאף אם המוסר טוען שמא לא מצי הנמסר ליטול בשבועה א"כ הה"ד כאן דלא מחויב המסרב רק מדד"ג למה יהא מהימן ליטול בשבועה. והגאון חסל"א כתב שיפה העיר והביא כי כן כתוב בתשו' הרדב"ז ח"א סי' קע"ב באחד שתבע לחבירו בערכאות והפסידו הוצאה ואח"כ נתברר שהנתבע היה זכאי בדין ופסק שם דאינו חייב לשלם לו רק מה שיתברר ולא מהימן בשבועה ליטול ההוצאות ומדמי לי' לנמסר דלא מהימן בשבועה ליטול. ואף עפי"כ צדקו דברי הגאונים הנ"ל כי נלפע"ד ברור דהא דצריך הנתבע המסרב לשלם ההוצאה לאו מדינא דגרמי הוא כי אם מדין מזיק ממש כיון שחייב לחבירו חוב או פקדון עלי' דידי' רמיא להשיב לאשר אשם לו כל הוצאותיו שהמלוה צריך להוציא בכדי לגבות חובו והוכיח כן מהרמב"ם פט"ז מהלכות מכירה במכר לחבירו דבר שיש בו מום והוליכו למדינה אחרת ולא הודיע להמוכר שהוא מוליכו לשם צריך להחזיר המקח להמוכר על הוצאותיו ומזה הוכיח בנתיבות סי' רל"ב ס"ק י' דלוה שיצא ממקום שהיה דר בו בשעת הלואה דחייב לשלוח הלואתו למקום שלוה על הוצאותיו דההוצאה היזק גמור הוא ולא גורם ונסתייע לזה ממהרי"ק בתשו' סימן י"ז. הלכך כל הוצאות חזרת הפרעון חל על הלוה מדינא כשהיא מונע א"ע מלשלם עפ"י ד"ת שהוא מסרב והמלוה מוכרח להוציא ממונו בערכאות ושפיר שייך בזה תקנת נגזל לכ"ע. ובזה ניחא דברי הרדב"ז הנ"ל דמיירי שהתובע תבע לנתבע שלא כדת והפסידו דאנו רוצים להוציא הוצאות מן התובע שאינו חייב ממון כלל רק מכח דינא דגרמי שגרם הפסד להנתבע שפיר כתב דלא מהימן בשבועה להוציא מן התובע רק ע"י בירור כי בזה לא עשו תקנת נגזל. והיוצא מזה להלכה דכשיצא הנתבע המסרב חייב בדינו אז נשבע ונוטל כל ההוצאה מדינא אבל אם יצא הנתבע זכאי בדינו. אף לפי מ"ש התומים שם מ"מ הואיל ואינו חייב בזה רק מדינא דגרמי (כי התביעה שתבע אותו אינו חייב) פשיטא דלא יכול ליטול בשבועה אלא עפ"י בירור. וכ"ז כשהוציא ברשות ב"ד שסירב הנתבע לבא לד"ת:

ח אם אחד מהבע"ד אומר שרוצה לעמוד לד"ת אך שאינו רוצה לחתום עצמו על קאמפרמוס. מבואר בשו"ת נאות דשא באמצע סי' כ"א דיש לו דין מסרב וכ"מ בשו"ת דברי חיים ח"ב חחו"מ סי' ז' ט' וכ"כ בשו"ת שו"מ מהד"ג ח"ג ססי' קכ"ה. ובשו"ת רמ"ץ חו"מ סי' וא"ו והעיד שכן דנין:

ט אם יש כח ביד הראשים וטובי הקהל או ביד הב"ד לתקן שמי שיסרב לעמוד לד"ת יפסקו הב"ד עליו בלי שמוע טענותיו וע' בכלל ל"א סי' מ"ח: י מי שנתחייב שבועה בב"ד ואינו רוצה לשבע באמרו שעדיין לא נשבע מעולם. וכן אם אומר שיש לו צוואה מאביו שלא ישבע. עי' בדיני שבועה כלל ק"ג סי' מ"ג וסימן מ"ד:

יא עיין בשו"ת מהר"ם מינץ הראשון שנדפס מקרוב בסימן פ"ג שהתרעם מאוד על ב"ד שלא רצו ליתן סירוב לבע"ד. והוכיח שם שהב"ד מחויבים לכתוב וליתן סירוב ליד הבע"ד:

יב נתבע שטוען אין לי ורוצה לשבע ע"ז והוליכו התובע בערכאות. עי' בזכור לאברהם חו"מ ח"ב ערך ערכאות בשם כנה"ג סי' כ"ו בהגה"ט אות י"ג שכ' דהב"ד ישביעו את הנתבע שבועת אין לי כדינו. ויתנו לו עדיהם שפרע להתובע:

ועיי"ש עוד במי שחייבוהו ב"ד בחוב או בפקדון ואין יכולים להוציא ממנו. שיש לזקנים ולתלמידים רשות לילך לפני השופט ויעידו שזה חייב לזה ומצוה לעשות כן. ואם לא יתפייס השופט במה שיאמרו דרך כלל יכולים לשקר בדבריהם בדברים המביאים לתכלית המכוון כיון שהתכלית הוא אמת ויציב שהוא חייב. ואם ירצה להשביעם על מה שאומרים אינם יכולים לשבע לשקר אעפ"י שהוא אמת שחייב מן הדין. כן מבואר שם בשם גדולי האחרונים יעו"ש בטעמם ועי' בחו"מ סי' כ"ו סעי' ב' ברמ"א:

יג דיין שמסרב לעמוד לד"ת פסול לדון דיני ממונות לשום אדם. עי' בדיני דיינים כלל כ"ג סי' כ"ח ובכלל ע"ו סי' ל"ג:

ועי' בדיני נאמנות כלל ע"א סי' ב' בתובע שיש לו שטר בנאמנות ותבע את הלוה בערכאות דבטל הנאמנות עיי"ש:

יד מי שהכה את חבירו והלך קרוב המוכה וקבל בערכאות והפסיד המכה הרבה. עיין בדיני חרופין וגידופין כלל ל"ד סי' ו':

טו ראיתי להעתיק כאן מ"ש בשו"ת התשב"ץ ח"ד המכונה בשם חוט המשולש בטור השלישי ססי' וא"ו וז"ל הנשאר פרט אחד צריך להזכירו שאפי' עם העכו"ם אסור לדון בדיניהם וזה נזכר במדרש ילמדנו וכן בשאלתות פרשת משפטים ופ' שופטים וז"ל ומנין שישראל ועכו"ם שיש להם דין ועסק זה עם זה שאסור לומר לעכו"ם לך עמי לערכאות לפי שהוא עובר בלאו שנאמר מגיד דבריו ליעקב וכו' לא עשה כן לכל גוי עכ"ל. ומה שהולכים היום עם העכו"ם לערכאות הוא כדי להציל מידם וכו' דהיינו שהעכו"ם לא ציית דינא דילן ואינו פורע לישראל עפ"י ב"ד לכן הותר להוליכו לערכאות וכו'. אבל אם העכו"ם ציית דינא וכ"ש שהוא רוצה לדון בדינינו ומקבל את הדין פשיטא שאסור להוליכו לערכאות. עכ"ל:

טז אם מותר לעקל נכסי הלוה שהם ביד שליש ע"י ערכאות עי' בכלל פ' סי' ו':

יז מי שמחזיק אורנדא פאכט רגאל ומרגיש שהשענקירס מעלימים ומוכרים יי"ש זר שלא ממנו אם מותר לו ללכת עם ממונים שרי הערכאות לחפש אצלם יי"ש זר ואם מותר לילך עם המעלים לפני הממונים בערכאות לשפוט עמו והמה יקצבו הקנס ויגבוהו מהמעלים עי' בשו"ת רמ"ץ חחו"מ סי' ב' שהאריך בטעמים שמותר וכ' שכן המנהג ועי' בכלל ט"ו סי' ל"ה ל"ו: יח כת"י שנכתב בו שיפרע לזמן פלוני ובקנס מאה זהובים להשררה אם לא יפרע. אם מותר למלוה לתבוע אותו בערכאות. וגם אם סירב הלוה לילך לב"ד והלך עמו בערכאות ונתחייב בהקנס. ואם מותר למלוה לגלות להשררה מהקנס הזה. עי' כ"ז בשו"ת חוות יאיר סי' קנ"ג ועי' בזה בפ"ת לחו"מ סי' כ"ו ס"ק א':

תוכן העניינים

דברי גאונים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה