דברי גאונים· רבי חיים אריה כהנא
כללים - כלל מז
יאוש בחוב ובפקדון ובקרקע:
א יאוש בקרקע עי' בשו"ת שו"מ מהד"ק ח"ג סי' ר"ח ובנהד"ג ח"ג סי' קנ"ח ובס' יהושע בפסו"כ סי' ק"ח:
ב אם יאוש לא יצא מרשות בעלים עד דאתי לרשות זוכה ויכול האתייאש לחזור בו עיין בשו"ת שו"מ מהד"ד ח"ב סי' קנ"ג ובשו"ת תפארת יוסף חחו"מ סי' יו"ד ושם בדין יאוש שלא מדעת:
ג בדין יאוש ושינוי רשות ואם מחויב להחזיר החפץ או דמים עי' בקצוה"ח סי' שנ"ג ס"ק ד' ובשו"ת כתב סופר חאו"ח סי' קכ"ג קכ"ד קכ"ה: ד יאוש בטעות עי' בקצוה"ח סי' קמ"ב ועי' בבית יצחק חאו"ח סי' ע"ו: ה בדין אם מהני יאוש בחוב עיין בדיני זט"ה ועסק"י הצבו"ר כלל ל"א סי' ל"ו שהבאתי שם דברי הרמ"א בסי' קס"ג בשם מהרי"ק בנדון קהל שהלוו לשר העיר וכמעט נתיאשו מן החוב. ואח"כ פרע בן השר מקצת החוב להקהל איך יחלקו ביניהם דמבואר שם דמהני יאוש בחוב. ועיי"ש בהגהות הגאון ח"צ על הט"ז. ובתשובותיו סימן קמ"ד שהשיג על המהרי"ק ופסק דאין יאוש בחוב ודו"ז בקצוה"ח ס"ק א' סילק כל תלונותיו ממהרי"ק והוכיח דיש יאוש בחוב ועיי"ש בתומים ונתיבות המשפט. וכן פסק בשו"ת תומת ישרים סי' י"ד דיש יאוש בחובי ועיין בזה תשובה באורך בשו"ת בית אפרים חח"מ סי' כ"ב. ובשו"ת טוב טעם ודעת להגאון רש"ק מבראדי סי' רי"ח ועי' מהרשד"ם חו"מ סי' פ"ו. ומהרש"ך ח"ב סי' קנ"ו. שוב מצאתי להגאון אחד מן האחרונים שחבר שו"ת סמיכה לחיים שהאריך בזה בסי' כ' וסי' כ"א.
וזאת אשר העלה שם במצודתו. דאם המלוה נתייאש מחובו בפירוש ואמר ווי לחסרון כיס. ואח"כ בא לידו ממון הלוה. יכול להחזיק בהם ואפשר דאפילו לא תפס מוציאין מהלוה כיון דלא נמצא מאן דס"ל דיאוש מהני בחוב כ"א הרב תומת ישרים והו"ל יחיד בדבר נגד רוב הפוסקים (דבריו אלו צ"ע לכאורה והרוצה לעמוד על דבריו יעיין בגוף התשובה) וממילא אם שלח לו הלוה מעותיו ע"י שליח. ודאי לא זכה השליח בהמעות רק יתנם למלוה. או ללוה אם לא יקבלם המלוה. ואם הלוה הוא עכו"ם ושלח החוב ע"י שליח אחר יאוש המלוה. אז יש חילוק אם הוא מלוה בשטר וזכה זה בשטר דהפקר זוכה גם בחוב. אבל אם הוא מלוה ע"פ כל הקודם זכה ע"כ תורף דבריו. ועיי"ש מה שפלפל בדברי הש"ך סי' ס"ו ס"ק כ"ה. ובדברי התומים שם. ועיי"ש מ"ש דו"ז בקצוה"ח. ועיין בדין יאוש בחוב בשו"ת שו"מ מהד"ג ח"ב סי' קע"ג: ו אי שייך יאוש בפקדון כגון מי שהפקידו אצלו איזה דבר ושכחו המפקיד ונתייאש אי קנה הנפקד הפקדון. ראיתי להרב מחנה אפרים ה' קנין חצר סי' ח' שצידד בדעת נוטה שמהני בי' יאוש. וקנה הנפקד. וסיים דבפקדון של עכו"ם ודאי מהני יאוש שוב אח"ז מצאתי בשו"ת סמיכה לחיים סי' כ"ב שהביא דבריו והקשה עליו ואסף דעת הפוסקים בזה. וסוף דבריו כתב וז"ל ומ"מ לכ"ע היכא דהפקדון בבית חבירו ולא ידענו דנתייאש בשום זמן נראה ודאי דיש לאסור ומזה אמרתי בספרים שנמצאו בבית בעה"ב ולא ידע של מי הם. דיהא מונחים עד שיבא אליהו. ואם הנפקד יודע בבירור שהמפקיד נתייאש מהפקדון עדיין לא נתבאר לי אם מהני דלפע"ד לאסור. וגם הרב מחנה אפרים לא רצה להתיר בפירוש כי אם בפקדון ששכחו עכו"ם בבית ישראל עכ"ל: