דברי גאונים· רבי חיים אריה כהנא
כללים - כלל לז
חזקת קרקע:
א אם חזקת ג' שנים מועיל אף אם המחזיק אינו טוען שאבד שטר המכירה רק טוען שקנה בלא שטר אי מהימן עפ"י החזקה עי' בשו"ת רמ"ץ סוף חחו"מ בדיני חזקות סי' י"ג שהאריך להוכיח דמהני החזקה ולפענ"ד צ"ע לדינא ובפרט בזה"ז דאנן סהדי שאין קונין קרקע בלא שטר המועיל בערכאות. שו"ר בס' שער משפט סי' ק"מ סק"ד שדעתו נוטה שאינו נאמן אף במגו דאבדתי שטרי די"ל דהוי מגו במקום עדים דאנן סהדי וכו' וסיים בצ"ע א"כ ק"ו בזמה"ז שאין מועיל המכירה בין בד"י ובין בדא"ה אלא א"כ יש לו שטר שראוי להעלות בפנקס הגרונדביך על שמו ודאי אין קונה בלי שטר כי אין מניח מעותיו על קרן הצבי ופן ימכור אח"כ לאחר בשטר ויכתוב האחר בפנקס הנ"ל על שמו:
ב אחד החזיק בבית של חבירו יותר מג' שנים ובנה וסתר והוסיף עליו מקרקע החצר ומקרקע הרה"ר אם מהני בזה חזקה שאין עמה טענה עי' בשו"ת מהריא"ז ענזיל סי' מ"ט שצריך טענה ולא דמי להא דסי' קמ"ב בהכניס כותל החצר לשל חבירו דהתם מדין יאוש והפקר נגעו בה כמ"ש בקצוה"ח ועי' בתשו' בית שלמה חחו"מ סי' מ"ם:
ג ראובן הוציא שטר מכירה ששמעון מכר לו ביתו ובשטר יש עדי עכו"ם ונתקיים בערכאות ושמעון משיב שלא היה כלל מכירה רק נתן לו שטר זה בערכאות כדי שיהיה בטוח על חובו שלוה מראובן והראיה שיש בידו כתב מראובן שאם יחזור לו המעות עד שנה מחויב לחזור ולמכור לו ביתו עי' בדברי חיים ח"ב חו"מ סי' כ"ג:
ד אחד החזיק בקרקע חבירו ג"ש וחפר בה בורות שיחין ומערות בלא אכילת פירות אי מהני ואיך הדין אם חפר באלו שאין להם חזקה כגון בשותפים או יורדים ברשות עי' בנתיבות סי' קמ"ט בביאורים ס"ג ג' וכפי הנראה העלים עין מדברי הריב"ש בסי' רנ"ב שמחלק בזה בין בעל בנכסי אשתו. והמעיין יראה שנפל כל בנין הנתיבות שם:
ה ראובן היה לו בית ונפרץ והלך למרחוק ולא נודע מקומו. והלך שמעון ותיקן הבית ודר בו. ואח"כ בא לוי וקנה הבית הנ"ל מבת אשתו של ראובן. ורוצה להוציא את שמעון. עי' בסמ"ע סי' שע"ה ס"ק י"א בהג"ה בשם ר"י בן הרא"ש דמוציאין את שמעון מן הבית אף שלא נודע לנו בבירור שהבית הוא של בת אשתו של ראובן. וראיתי בכתבי הרב הגאון מו"ה מנחם מענדל זלה"ה אב"ד דפה בחיבורו שחיבר על ד' חלקי ש"ע שכתב על הג"ה זו וז"ל.
ונראה דדין זה אינו מוסכים אליבא דדינא. עי' בב"י שהביא בטעם הדין הנ"ל וז"ל בדין התלמוד אין לעדים לחתום על שטר מכירת קרקע עד שיתברר להם שהוא של המוכר. אבל רואה אני בזמנינו אין העדים מדקדקים בדבר וכו'. ויותר נכון שיסתלק מי שודאי ירד שלא ברשות בעליו וישומו לו כדין היורד שלא ברשות וכו'. ונסמוך קצת אחזקה שאין העדים חותמים אא"כ נעשה כהלכתא עכ"ל הב"י. ובאמת אנן קיי"ל שהעדים רשאים לכתוב שזה מוכר ביתו לפלוני. כיון שאין כותבים שידוע להם שהוא ביתו. א"כ אם באמת הוא שלו הרי טוב. ואם לאו הרי רואין ששקר ענה בו. עי' חו"מ סי' רל"ח סעי' א' בהג"ה. א"כ אין כאן חזקה כלל מן חתימת העדים (וכ"כ בדברי חיים ח"א חו"מ סי' י"ז ועי' בשו"ת חסד לאברהם חו"מ סי' כ"ה ובשו"ת שו"מ ח"ג סי' ל"ח). ושוה זה כמו זה. ודמי לנכסי רטושין ואדרבה יותר מעלה יש לזה שדר שאינו קרוב ואין לו שום טענה עי' סי' רפ"ה וצ"ע והוי כמו חזקה שאין עמה טענה דאפ"ה אין המערער יכול להוציאה ממנו אם לא בעדים שהי' שלו עי' סי' קמ"ו מבואר מלשון עדים שהיה שלו עדות מבורר ולא עדות במקצת שיהיה יותר טוב מזה שאין לו טענה כלל. או דלסגי אומדנא מוכחת. אלא ודאי כל זמן שאין כאן עדות ברורה מאי אולמי' דהאי שיוציאו הב"ד הקרקע מתחת זה יתנו לזה עכ"ל בקיצור קצת:
ו זקן אחד שדר בנו בבית קטן בחצירו והחזיק כמה שנים. ואח"כ מכר הזקן כל החצר לבתו וכ' בשטר המכירה גם הבית קטן הנ"ל. ואחרי מות הזקן טוען הבן שנתן לו אביו הבית הנ"ל במתנה ויש לו חזקה. עי' בשו"ת חסד לאברהם חחו"מ סי' כ"ב שפסק דאם לא היה הבן סמוך על שלחן אביו חזקתו חזקה. וגם כ' שם דהא דקיי"ל כהפוסקים דהמחזיק צריך לשבע שבועת היסת נגד המערער. הוא רק אם המערער טוען ברי שלא מכר לו אבל נגד היתומים של המערער א"צ לשבע:
ז אחד היה לו שני בנים ובת אחת נשואה ובחייו היו הבנים דרים בבתים שבחצר אביהם. ואח"כ סתר בן אחד את הבית שהיה קטן וצר לפניו והרחיב הבנין ולקח גם מקרקע הפקר לתוך הבנין בחיי אביו הזקן. ואח"כ לקח הזקן לביתו את בתו עם בעלה שהם יפרנסו אותו וישמשו אותו ואחר פטירתו הוציאה בתו הנ"ל שטר מכירה איך שמכר לבתו לאשר היא מפרנסת אותו עד כל ימי חייו כל החצר והבתים שדרים בהם השני בנים ואף שהוציא האחד הוצאות הבנין. זה מגיע לו עבור שכירות הבית וכתב שמכר לה הכל בעד אלף זהובים כסף וגם מחויבת לשלם בעדו החובות וחתמו ע"ז שני עדים כשרים ושקראו כל השטר לפני הזקן ושהוא ח"י הזקן ממש. והבן טוען שאביו מכר לו הבית או שטוען שנתן לו במתנה והחזיק ג' שנים בצירוף הזמן משך הבנין ובא השאלה אם ימי הבנים מצטרפים לג' שנים עי' בחו"מ סי' קמ"א סעי' ח' ט' ובסמ"ע ס"ק י"ד. ועוד בא השאלה כיין שהודה הבן שאביו הזקן היה מחזיק תמיד הכלים של פסח בעליה שעל גבי ביתו שבנה עי' ברמ"א סי' ק"מ סעיף י"ג ובקצוה"ח ובנתיבות שם. ועוד בא בהשאלה שידוע שהאב הלזה לא היה מקפיד על בניו והחזיקם כמה שנים בביתו בחנם אם יש בזה טענת חזקה עי' בסי' קמ"ט ס"ו ברמ"א ובט"ז ובנתיבות שם ועי' בסי' ק"נ. וגם טוענת הבת לדחות את הבן גם ממה שבנה על מקום ההפקר מכח מצרנות עי' תשובה ארוכה בזה בתשו' בית שלמה לגיסי הגאון מהר"ש מסקאלא בחחו"מ סי' מ"ם שביאר הרבה פרטי דינים הנ"ל ובאיזה אופן זכה הבן בביתו. וגם א"צ לישבע שאביו מכר או נתן לו רק די בקב"ח. עוד העיר שם דכיון שעל מקום ההפקר לא מל המכירה שמכר להבת והוא כתב שמכר הכל בכלל א"כ תלוי בפלוגתא שהביא הרמ"א בסוסי' ר"ג אם כל המכירה בטלה ואם הבן יכול לומר קי"ל וגם שנכלל הכל בדיבור אחד כמו כולכם מקודשות לי והיה בהם אחיות ע"ש כ"ז באורך. וע"ש בתשובה הנ"ל סי' מ"ם וסימן כ"ט שהאריך לבאר אם מהני תפיסה בקרקע בספיקא דדינא כגון שהוא ספיקא דדינא אם חזקת ג' שנים היתה באופן המועיל. כי הוא פלוגתת הפוסקים וכיוצא וכן היכא שהראשון המחזיק בהקרקע חזקתו הוא ספיקא דדינא והשני יש לו שטר מכירה שקנה כד"ת אחר משך חזקת הראשון אי מוציאין מהראשון ונותנים הקרקע להשני ועוד כיוצא בזה ופלפל בדברי התוס' קידושין דף ע"ט דהיכא דהיא ממ"נ א"א ליכא לאוקמא אחזקת פנוי' וא"כ בקרקע היכא שיזכה בה הראשון או השני ליכא לאוקמא בחזקת מארי קמא כיון דממ"נ נפקת מחזקת מ"ק. וברא"ש ב"ב דף כ"ג גבי החזיק במיצר לקנות שתיהן. ועי' בהגהות הח"צ והט"ז סס"י רמ"ג ובתומים שם מה שתמה על הש"ך בס' ת"כ. וע"ש שהביא פלוגתת הרשב"ם והר"י בב"ב ד' ל"ב ע"ב דדעת הרשב"ם דמהני תפיסה אף בקרקע בפלוגתא דרבוותא ואין מוציאין מיד המוחזק בקרקע ולא אזלינן בספיקא דדינא בתר חזקת מרי קמא עיי"ש ברשב"ם ותוס' ד"ה הלכתא ואף שהר"י נראה שחולק על הרשב"ם מ"מ רוב האחרונים נראה שנמשכו אחרי דעת הרשב"ם ועי' במשל"מ פט"ו מה' טוען ובפ"ז מה' שכירות באורך. וגם כתבו כמה אחרונים שי"ל שבפלוגתא שאחר חתימת הש"ס גם הר"י מודה להרשב"ם דאין מוציאין הקרקע מהמוחזק ואין הולכים אחר חזקת מ"ק. ועי' בתשו' הנ"ל סי' מ"ז:
ח עשיר אחד דר בבית גדול שיש בו הרבה חדרים ובמקצת חדריו דר אחיו העני ומת העשיר וטוען העני כי חצי הבית הוא שלו ומה שנכתב השטר קנין ע"ש העשיר היה מפני שהוא עשיר עי' בשו"ת שו"מ מהד"ד סי' כ"א דף ט' סוף ע"ב:
ט היכא שהיורשים מוציאים הקרקע של אביהם מן המחזיק. אם מחויבים לשבע שלא פקדנו אבא. עי' בשער משפט סי' קמ"ה ס"ק ב' שצידד לכאן ולכאן. ומסיק דמחויבים לישבע. אף דמבואר בסי' ס"ט סעי' ה' דהיורשים אינם צריכים לשבע שלא פקדנו אבא אלא היכא שבאים להוציא ולא כשבאים לפטור עצמם. מ"מ כאן חשיבי כלהוציא הקרקע מיד המוחזק:
י ראובן משכן חצירו ביד עכו"ם בעד ר' דינרים ונתן לו שטר משכנתא וכתוב בתוכה איך שהוא נותן כח הרשאה לעכו"ם למכור את החצר. ואח"כ מת ראובן. והתפשר העכו"ם עם יורש ראובן ונתן לו היורש ק' דינרים והמותר יפרענו מעט מעט עד ה' שנים. אח"ז בא המגפה ר"ל. וברח היורש למקום אחר. ונתעכב שם שנה. ובזמן ההוא הקרקעות הם בזול גדול ואין קונה. ובא שמעון אל העכו"ם. ואמר לו שימכור לו החצר מכח שטר המשכנתא וההרשאה שכתוב בו. ואמר לו העכו"ם איך אעשה הרעה הזאת הלא היורש כבר נתן לי ק' דינרים ויתבעני בדין על המעות וגם על מכירת החצר בעת הזאת בפחות משווי'. והשיב לו שמעון אנכי אערבני ועלי לסלק מעליך כל נזק וערעור מצד היורש. ונתרצה העכו"ם ומכר לו החצר בחצי שווי' בעד המאה דינרים שמגיע לו מן היורש. אח"כ מת שמעון הקונה ונשאר החצר ביד בנו. אח"כ בא יורש ראובן לביתו ותבע מן העכו"ם שיחזיר לו החצר ורוצה לפרוע לו הק' דינרים. והשיב לו העכו"ם שמעון הוא מחויב לעמוד נגדך על כל תביעה שיש לך עלי. ועתה חזר היורש על יורש שמעון ותובע ממנו החצר. עי' בתשב"ץ ח"א סימן כ"ב (והובא בב"י סוסי' ק"נ ובב"ח שם ובחו"מ סי' רל"ו סעיף ז' ובסמ"ע ס"ק ט"ו ובסוסי' רל"ו) שפסק שהדין עם יורש ראובן. והמכר שמכר לו העכו"ם הוא בטל מכמה טעמים. א' שיש אונאה במכירה זו מפני שנמכרה בזמן המגפה בפחות משווי' דאין הזמן גורם למכור קרקע. ויוכל בעל הקרקע לומר לעכו"ם לתקוני שדרתיך ולא לעוותי. ואע"ג דאין אונאה לקרקעות. ה"מ במוכר עצמו. אבל בשליח שטעה אפי' בפחות מכדי אונאה חוזר אף בקרקע וכאן עכו"ם בשליחות ראובן מכר מכח ההרשאה ומכרו בטל. שנית שהעכו"ם מכר הקרקע מכח הרשאת ראובן אחר שמת ראובן וכיון שמת בטלה ההרשאה ואין מכירתו כלום. ולא עוד אלא אפי' בחיי המרשה לא היתה מכירתו כלום דהא קיי"ל דאין שליחות לעכו"ם (עי' בחו"מ סי' קכ"ג סעיף י"ד ובש"ך שם ס"ק ל' ל"א). עוד יש לצרף לזה טעם אחר שהלוקח הזה נשתעבד אל העכו"ם לסלק מעליו כל עירעור הבא לו מכח היורש לפי שמן הדין לא היה יכול למוכרו מפני הפשרה שהיתה ביניהם שיפרענו לזמנים. וגם מפני שמכרו בפחות משווי'. וגם שקבל ממנו מאה דינרים. לפי זה הוי כמכר לו על תנאי שיתרצה בעל הקרקע. וכיון שאינו מרוצה המכר בטל. ואפילו אם המכר היה מתקיים בדיניהם אנו מבטלים אותו מצר דינינו. הלכך מחזיר יורש ראובן ליורש שמעון המאה דינרים שהוציא ויחזיר לו הקרקע עם הפירות כדין המחזיק בקרקע שאינו שלו דהדרא ארעא והדרא פירי וע"ל סי' ל"א:
יא עי' ברמ"א חו"מ סי' רל"ו סעי' ט' שהב"י בסי' ק"ב חולק על התשב"ץ ופסק לחלק דבמכרו בשווי' המכר קיים ועי' בשו"ת מהריא"ז ענזיל ססי' ד' שכ' דדברי הב"י והרמ"א תמוהים יעו"ש:
יב אחד נתן את ביתו קאפציע להקיר"ה עבור חבירו שלקח איזה עסק מהקיר"ה ולא שילם בזמנו ומכר הקיר"ה ביתו עפ"י ליצינואציע וקנאו ישראל אחד בזול מאוד ועתה תובע בעל הבית שיחזיר לו ביתו בסך המעות שקנאו עיין בכלל כ"ז סי' מ"ג:
יג ראובן ושמעון נשארו חייבים להקיר"ה מעסק אחד אלף זהובים ועשה הקיר"ה אינטאבלאציע על בתיהם על כל אחד כל החוב ברמ"ג ורא"ג ונפטרו ראובן ושמעון ונשאר בית ראובן ביד חתנו ובית שמעון נמכר חלק רביעית ללוי ושלשה חלקים נשאר ביד היורשים ואח"כ בא ליצינואציע מהקיר"ה על בית ראובן שביד חתנו ולא רצה שום איש לקנותו מחמת חתן ראובן והלך לוי וקנאו בשליש דמי שוויו באמרו כי הוכרח לקנות כדי שלא יחזור לעשות ליצינואציע על ביתו ועתה רוצה חתן ראובן לשלם החצי מהחוב שיחזור ביתו ולוי טוען שקנה הבית מצד דדמ"ד והוכרח חתן ראובן לשלם להקיר"ה כל החוב וגם הוכרח ליתן שטר פיטור ללוי שאין לו עליו שום תביעה מחצי החוב שחייב שמעון כדי שיחזיר לו ביתו ועתה תובע חתן ראובן את לוי ולהיורשים שיחזירו לו חצי החוב וגם ההוצאות בערכאות שעשה כנגד לוי. עי' בשו"ת מהריא"ז ענזיל סי' ד':
יד אם החזיק בקרקע של חברו בתורת משכנתא אולם אכל שני חזקה אחר שכלו ימי משכנתא וטוען שקנה עיין בסי' ק"ב סעיף ג' ועי' בשו"ת ברכת יוסף חו"מ סי' ט"ו:
טו מי שהחזיק בנכסי יתום ואכל ג' שנים אחר שהגדיל היתום ולא מיחה עי' בסי' קמ"ט סעיף י"ט. ועי' בשו"ת ברכת יוסף חו"מ סי' ט"ו ועי' בשו"ת השיב משה סי' צ"א באם ידע היתום שהיה של אביו ואומר שלכך לא מיחה רק שסבר שמן הסתם קנה אצל אביו דלא הוי חזקה:
טז שנים שהיה ביניהם דו"ד אודות קרקע פנוי שבין בתיהם. ואחד מהם הוציא פסק דין מפשרנים שפשרו בין אבותיהם. ומתוך לשון כתב הפשרה משמע שהקרקע הוא שלו. עיין בדיני משמעות לשונות כלל ס"ה סי' מ"ב: יז קרקע פנוי שבין בית ראובן לבית שמעון ושניהם משתמשים בקרקע הלז להילוך וכיוצא ועתה כל אחד טוען כולו שלי ואין לשום אחד שום עדים ושום שטר וראיה עי' בשו"מ ח"ג סי' ל"ח ובשו"ת חסד לאברהם חחו"מ סי' כ"ה. ובשו"ת דברי חיים ח"א חחו"מ סי' י"ז:
יח שמעון קנה קרקע פנוי שאחורי בית ראובן מאדון העיר זה כמה שנים ועתה רוצה לבנות עלי' וטוען ראובן שהוא שלו ויש בידו שטר מכירה עברי מששים שנה שהמוכר מכר לו הבית עם הקרקע פנוי אבל לא נכתב בו מאיזה צד של הבית הוא הקרקע פנוי עי' בשו"ת שו"מ מהד"ב ח"ד סי' מ"ה: יט ראובן בנה בית וגם ביהמ"ד סמוך לכותל גיסיו שהם אחי אשתו ומקודם שבנה היה שופכים גיסיו השופכין מביתם אחורי הכותל הנ"ל כי הקרקע באורך הכותל ברוחב ב' אמות הוא שלהם ועתה שפכו סמוך להשכנים והיה קטטות ומריבות עם השכנים והי' כך שמנה שנים ואח"כ גירש ראובן את אשתו ועתה רוצים גיסיו להרוס הבנין באמרם שמעולם לא מכרו לו את הקרקע רק מחמת שהיה גיסם וגם התפללו בביהמ"ד הנ"ל ע"כ הניחו לו לבנות ועוד טענות. עי' בשו"ת שו"מ מהד"ב ח"ד סי' קמ"ה:
כ יעקב מת והניח אחריו שלשה בנים ראובן שמעון ולוי. והניח שלשה בתים ולא חלקו ביניהם וראובן גדול האחים היה מתעסק בנכסי העזבון. ובשכירות הבתים. ובית אחד מהבתים הנ"ל השכיר ליהודה. ואחר זמן מכר ראובן ליהודה הבית המושכר לו בהעלם ידיעת אחיו. ודר בה יהודה לערך עשרה שנים ומת. ועתה אלמנותו הוציאה השטר מכירה ורוצה לגבות כתובתה מהבית הזה. וכשנודע זאת להאחים הם מערערים על המכירה. ועוד תובעים מן האלמנה מנכסי העזבון דמי שכירות הבית של עשר שנים. עיין בשו"ת עדות ביהוסף סי' מ"ט שהאריך הרבה בדין שותפים ואחים שאין להם חזקה זע"ז כמבואר בחו"מ סי' קמ"ט. ובדין יורד ברשות לענין חזקה. ופיסקא דדינא העלה שאין מכירת ראובן כלום. וחזקת יהודה לא מהני. ומחויב ראובן להחזיר להאלמנה דמי הממכר. וינכה שכירות הבית של כל השנים שדר בה יהודה והשכירות יחלקו האחים ביניהם. עיי"ש בגוף התשובה כי קצרתי באומר:
כא אחים שנשאר להם בעזבון ביהמ"ד ובתים מאביהם והבן הגדול החזיק להנהיג על פיו את הבהמ"ד וגם פרץ הכותלים והרחיבו אולם גם שאר האחים התפללו בביהמ"ד ואחרי מות הבן הגדול טוענין יורשיו מצד חזקה שהחזיק אביהם וגם שהוציא להבנין עי' בשו"ת דברי חיים ח"ב חחו"מ סי' ל"ב: כב בדין המבואר בחו"מ סי' קמ"ט סעי' ל"א דאין מחזיקין בנכסי הקדש וקהל ואם יש להם גזברים ממונים מחזיקים בהם משום דהיה להגזברים למחות. עיי"ש בב"ח שכתב דבעינן שיהיו ממונים על דבר פרטי. ועי' במהרשד"ם סי' רכ"ז שהוסיף דבעינן שיהיו הגזברים קבועים לעולם ואינם מתחלפים בכל שנה או בכל ששה חדשים ועיין בתשובת מהרי"ט ח"ד סי' ק"א. ובתשו' בית שלמה חו"מ סי' מ"ז:
כג קהל שרוצים לבנות כותלי ביהכ"נ שנתקלקלו. וראובן מוחה בידם באמרו שמקום הביהכ"נ הוא של אביו שירשו מזקנו יעקב. שזקינו הנ"ל בנאו וברשותו נכנסו הקהל לשם להתפלל. אבל מעולם לא מכרו ולא הקדישו כדי שיזכו בו הקהל. וראובן הנ"ל הראה שטר כתוב וחתום איך אביו קנה כל זכות החצר עם הביהכ"נ. ואנשי הקהל טוענים כי זה כמה שנים אבותיהם התפללו בביהכ"נ הנ"ל והרסו ובנו כרצונם והם ירשו מאבותיהם ואפשר אבותיהם קנו הביהכ"נ מאבי ראובן. עי' מהרשד"ם חו"מ סי' שנ"ג שפסק דהדין עם ראובן ולא שייך כאן טענת חזקה במה שהיו מתפללים שם כמה שנים. כיון דראובן ואביו וכל משפחתו ג"כ התפללו שם. ולא זז ידם משם כמו הם. והלא בשותפים קיי"ל בסי' קמ"ט דאין להם חזקה זע"ז אף שהשותף האחד החזיק לבדו כמה שנים. מכ"ש כאן דהשתמשו כולם בביהכ"נ דאין להם חזקה. ואין לומר דעכ"פ יועיל החזקה לענין שיתפללו לעולם בשוה. דהא כל החזקה הוא מטעם שלא מיחה. וכאן לא היה צריך למחות כיון שגם הם התפללו שם. ועיי"ש עוד מ"ש טעם לזכות לראובן. ועי' בתשו' בית שלמה חו"מ סי' מ"ז וע"ל דין ל"ג:
כד ראובן החזיק ג' שנים בבית שמעון ודר בה והבית לא קיימא לאגרא לגבי שמעון וטוען שמעון דלא מהני חזקתו יען שלכך לא מיחה בו מלדור משום דלא איכפת לי' דבלא זה לא קיימא לאגרא עי' בשו"ת רמ"ץ סוף חחו"מ בדיני חזקות סי' ל"ה שהוכיח דמהני החזקה של ראובן:
כה אשה שאמרה לבעלה איני ניזונית ממך ואיני עושה אם יש לך חזקה בנכסי בעלה בשאכלה שני חזקה וטוענת שהיא שלה. עי' בא"ע סי' ס"ט סעיף ד' ובשו"ת מהרי"א אסאד חא"ע סי' כ"א:
כו ראובן שהחזיק בקרקע של הקדש זה כמה שנים. ועתה מחזיק בו שמעון בן ראובן. וקמו גזברי הקהל ומוחים ביד שמעון ואומרים לו שקרקע זו הוא של הקדש והלכה רווחת בישראל שאין חזקה בקרקע של הקדש. עי' בשו"ת סם חיי סי' ל"ט שפסק דזכה שמעון בן ראובן בקרקע זו. עיי"ש הטעמים שחילק בין המחזיק עצמו לבן המחזיק:
כז שני שטרי מכר היוצאים על שדה אחת. עיין בחו"מ סי' ר"מ. ועיין תשובת מהר"ם אלשיך סימן ס"ב. מהרשד"ם סימן רמ"ט רנ"ה. תס"א. דברי ריבות סי' רי"א מהריב"ל ח"ב סי' עי'. מהראנ"ח ח"ב סימן מ"ב. מבי"ט סי' ומ"ד. מהרש"ך ח"א סי' ל"ז קכ"ו וח"ב סי' ע"ח:
כח ראובן ושמעון שכנים בדירתם וכותל מפסקת ביניהם ויש לראובן גג על הכותל ותהי לו לבית שקורין הוי"ז ושמעון אין לו גג על הכותל הלז רק החצר שלו הוא אצלה ומשתמש בה כדרך שמשתמשין בכותל החצר ועתה ראובן טוען כי הכותל הזאת בנה משלו ועל המקום שלו. ושמעון טוען שהיא קנה דירתו מאיש אחר ומצא כך בנוי ועומד ומסתמא נבנה בשותפות עם המוכר שלו ועל מקום שניהם עיין בדיני חזקת פתחים וחלונות כלל ל"ה סי' י"ז:
כט שנים שיש ביניהם דו"ד אודות קרקע שבין בתיהם של מי הוא. אי סמכינן על פנקס הערכי שכתוב בו כל הגבולין ואורך ורוחב כל הבתים והסמטאות. אם הוי בירור ע"י הפנקס הזה ע' בדיני חזקת דרך כלל ל"ח סי' ה':
ל ראובן ושמעון שותפים בחצר. והוסיף ראובן קצת על הבנין שלו באופן שהכניס מעט מן החצר תחת רשותו ולא מיחה בו שמעון. ועתה גם שמעון רוצה להוסיף בבנינו ומוחה בו ראובן. עיין בדיני נזקי שכנים כלל ס"ט סי' י"ז:
לא ראובן קנה בית מאביו יעקב בקנין ובשטר. רק בפנקס הערכאות נשאר הבית נכתב על שם אביו יעקב. ואח"כ נתפס ראובן במדינה אחרת. ובא עכו"ם בע"ח של יעקב וגבה הבית בחובו ע"י ערכאות. ועתה מכר העכו"ם הבית לשמעון ואח"כ בא ראובן לביתו ותובע את שמעון לדין להחזיר לו הבית עיין באות עכו"ם כלל ע"ז סי' ט"ו:
לב ראובן יש לו פס"ד שיש לו רשות לברור לעצמו חדר אחד משני חדרים של לוי. ועתה נפל אחד מהחדרים. וטוען לוי מארי קמא כבר בררת לך אותו שנפל וראובן מכחישו. עי' בדיני פסק דין כלל פ"ה סי' ז':
לג עיר אחת ובה שתי קהלות. וכל אחד יש לה ביהכ"נ מיוחדת. ובעזרה של קהלה האחת יש בית תלמוד תורה שלומדים שם מלמדי תינוקות של שתי הקהלות ועתה גרשו בני הקהלה הזאת את המלמדים שמקהלה אחרת באמרם שאין להם חלק ונחלה בבית הת"ת שאבותיהם לבדם בנו אותה. ובני הקהלה האחרת טוענים שמקדמת דנא שם הוא הת"ת לשתי הקהלות ועוד טענות שבניהם ע"ז. עי' בשו"ת פרח מ"א ח"א סי' ק"ט שהאריך בזה ואם מהני סילוק איזה אנשים מהקהלה שיכולים להעיד שאבותיהם בנו אותה וסוף דבר העלה לדינא שכל שאין שם עדים ברורים שבני הקהלה הזאת לבדם בנו הת"ת אין לזוז בני הקהלה האחרת ממקומם ויחזרו ללמוד שני מלמדי הקהלות למקומם. יעו"ש כי קצרתי מאוד:
חזקת אוראנדע אי הוי כקרקע אי כמטלטלים שיוכל להורישה ולמכרה וליתן במתנה עי' בדיני פשרה כלל פ"א סי' ט"ז: