אור ברסלב
דברי גאונים כללים - כלל לה

דברי גאונים· רבי חיים אריה כהנא

כללים - כלל לה

כללים - כלל יד

חזקת פתחים וחלונות וחזקת תשמיש:

ודריסת הרגל:

א מי שעשה פתח לחצר חבירו אם הוי חזקה לאלתר או צריך חזקת ג' שנים וטענה. עיין בשו"ת חסד לאברהם חחו"מ סי' כ"ו. ועי"ל סי' י"ג וסי' ט"ז ובתשו' מהריא"ז ענזיל סי' ע"ז:

ב מי שעשה חלון לחצר חבירו ולא החזיק עדיין בחלון ג' שנים. ועתה בעל החצר רוצה לבנות כנגדו. עי' לקמן סי' ט"ו ומשם תלמדנו:

ג קרקע פנוי שבין שני בתים של ראובן ושמעון במבוי שאינו מפולש. וראובן יש לו פתח וחלונות למקום פנוי הנ"ל ושמעון יש לו רק חלונות לשם. ועתה רוצה שמעון ג"כ לעשות פתח לשם. וראובן מוחה בו כדי שלא ירבו הנכנסים ויוצאים. פסק בשו"ת חסד לאברהם חח"מ סי' כ"ה דהדין עם ראובן עיי"ש כי קצרתי באומר. ועי' בזה בדברי חיים ח"א חחו"מ סי' י"ז שלא פסק כן ועי' בזה בשו"ת שו"מ ח"ג סי' ל"ח:

ד מי שרוצה לפתוח חלון בביתו. ועי"ז יוכל לראות לחצר חבירו רק שחצר שלו מפסיק בין ביתו לחצר חבירו והוא פותח החלון לחצירו. ומ"מ נראה מחלון זה לחצר חבירו יש בזה מחלוקת בין הפוסקים. עיין ב"י סי' קנ"ד מחודש י"ד. ובמרדכי פ"ק דב"ב סי' תק"פ משמע יותר כדעת האוסרים. וצ"ע שלא הזכיר מזה בש"ע:

ה ראובן פתח חלון לתוך חורבת חבירו. וכשבנה שמעון החורבה אמר לראובן שיסתום החלון וראובן אומר שירא לסתום מצוואת ר"י החסיד. עיין בס' זכור לאברהם חו"מ ח"ב ערך נזקי שכנים בדיני היזק ראיה שהביא בשם הרב ב"ד סי' צ"ה שחייב לסותמו ועמ"ש ע"ז בדין נזקי שכנים כלל ס"ט סי' ט"ו:

ו ראובן שיש לו שער החצר למקום פנוי שאצל רה"ר ועובר דרך שם לרשות הרבים. ועתה קנה ישראל אחד המקום פנוי הנ"ל משר העיר ורוצה לבנות שם לסתום השער. עיין בשו"ת חסד לאברהם סימן כ"ז שפסק דאין לו רשות לבנות כלל אף לא להצר לו הדרך. וחילי' מש"ס דב"ב דף י"א ע"ב והובא בש"ע סי' קס"ב דאין אחד מבני המבוי יכול לסתום כנגד פתחו משום שמרבה עליהם את הדרך עיי"ש. ולפע"ד לא דמי כאוכלא לדנא דשם היה להם לכל בני המבוי חזקה לילך דרך המבוי. וזה בא לשנות שפיר מוחים בידו. אבל בנ"ד שמבואר בהשאלה שזה קנה הקרקע מהשר וגם כתבה בטאבילאציע על שמו והערכאות נתנו לו רשות לבנות עליה כמבואר בהשאלה א"כ לא גרע מישראל הבא מכח עכו"ם שיכול לסתום חלון של חבירו אף שהחזיק בה כמה שנים כמבואר ברמ"א סי' קנ"ד סעיף י"ח. והגאון הנ"ל לא הזכיר כלל מדין זה וצ"ע:

ז מי שהוציא זיזין מביתו למעלה מחלון חבירו וחבירו מיחה בו שמאפיל חלונו וזה טוען שהאורה בא לחלון מכנגד החלון ולא מלמעלה ע' בזה בשו"ת שמש צדקה מסי' י"ג עד סי' ל"ב:

ח בשו"ת פ"מ ח"ב סי' ל"א ול"ז וס"ד כתב בפותח חלון לרה"ר שחבירו שכנגדו בצד אחר יכול לבנות כנגדו אפילו בתוך ד' אמות. אך לא להזיקו בהיזק ראי' ועיין בחו"מ סימן קנ"ד סעיף ט"ז ובסמ"ע שם ועיין מהרלנ"ח סי' מ"ד. ומהרשד"ם סי' רנ"ז. ועיין בכנה"ג סי' קנ"ה בהגהב"י אות ג': ראובן ושמעון יש להם בתים זא"ז וקרקע פנוי בין הבתים של ראובן לבין של שמעון והשכנים שלהם הולכים לרה"ר דרך הקרקע פנוי הנ"ל כי הוא מפולש וראובן ושמעון אין להם פתחים למקום פנוי הנ"ל רק חלונות ועתה רוצה ראובן לעשות פתח מחלון אחד למקום פנוי הנ"ל ויש כתב ששמעון חתום עליו שאין שום אחד רשאי לסתום המקום פנוי הנ"ל. ושמעון מוחה בראובן שלא לפתוח הפתח לאשר כי יש לו כתב מראובן שכתוב בו בזה"ל להיות לראי' ביד שמעון שרשות נתונה לו לבנות על הפלאטץ שלו אחורי ביתו הפנוי בין ביתו ובית לוי ואף רפת בקר יוכל לבנות שמה ולהשליך הזבל שמה וכו' ובאם ששמעון יפתח פתח נגד בית שלו (במקום פנוי שביניהם) אזי הרשות נתונה לי מאתו ג"כ לפתוח פתח בבית שלי נגדו כו' כ"ז כעשה באוהיו"מ כו' נאום ראובן. ע"כ טוען שמעון שמכתב זה נשמע שכל זמן שלא יפתח שמעון פתח לא יפתח גם ראובן. עי' בתשו' בית שלמה לגיסי הגאון מהר"ש מסקאלא בחחו"מ סי' י"א שהסכים עם הרב השואל שיפה פסק שהדין עם ראובן שיכול לפתוח פתח כמבואר בסי' קס"ב סעיף ג' שבמבוי מפולש הרשות לפתוח פתח וע"ש בסמ"ע והכתב הנ"ל אינו מגרע זכותו חדא שיש לפרש בפשיטות הכוונה שבאם שמעון יפתח פתח אזי הרשות ביד ראובן לפתוח פתח נגד פתח שמעון במכוון (ר"ל שא"י שמעון למחות בו מצד היזק ראי') אבל כ"ז שלא פתח שמעון פתח ממילא יכול ראובן לפתוח פתח ואף שבמבוי מפולש אף בלא הכתב מותר לפתוח פתח כנגד פתח כמ"ש בסי' קנ"ד סעיף ג' מ"מ י"ל שכתב כן לשופרא דשטרא (והאריך לבאר היכא אמרינן בלישנא יתירא דלטפויי אתי). עוד כתב טעם שני למה הכתב הזה אינו מגרע זכותו יעו"ש:

עוד פסק שם ע"ד שטען שמעון שכאשר יעשה רפת בקר בתוך שלו שהרשות בידו להשליך הזבל על המקום פנוי הנ"ל באמרו שהכוונה במה שכתוב בכתב הנ"ל שהרשות בידו להשליך הזבל שמה היינו על מקום פנוי הנ"ל. ופסק שאין בטענתו ממש כיון שכתוב בהכתב שיוכל לבנות רפת שמה ולהשליך הזבל שמה וכוונת שמה הראשון היינו על הפלאטץ שלו כן ג"כ כוונת שמה האחרון וכן הוא לשון הפסוק ביחזקאל ל"ב ושם סי' מ"ם פסוק א' ופסוק ג'. ובלא"ה כיון שהוא מיצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו אף ברשות ראובן עיין בחו"מ סימן תי"ד וסי' תי"ז:

ט מי שקנה בית וגינה מעכו"ם. וזה כמה שנים שעשה ישראל שכנו חלונות לתוך הגינה הנ"ל. ועתה הישראל הקונה בא לסתום חלונותיו. עיין ברמ"א סימן קנ"ד סעיף י"ח בדין ישראל הבא מכח עכו"ם. ועיין בנדון הנ"ל בשו"ת חסד לאברהם חח"מ סי' כ"ג ואם נדון זה אירע במומר אם דינו בזה כמו בעכו"ם והקונה ממנו הוי כישראל הבא מכח עכו"ם עי' בדברי חיים ח"ב חחו"מ סימן י"ד. ועיי"ש באם ישראל רוצה לפתוח חלון לחצר מומר אם המומר יכול למחות בו:

ועי' בתשובת בית שלמה לגיסי הגאון מהר"ש מסקאלא בחחו"מ סי' מ"א בראובן שהיה לו בית אצל קרקע של מומר לעכו"ם ופתח בביתו הרבה חלונות לקרקע הנ"ל ואח"כ עשה המומר גינה בקרקע הנ"ל ועשה כותל ברחוק ג' אמות מחלונות של ראובן וגובה הכותל עולה נגד מקצת החלונות למעלה מהחלונות ומקצת חלונות הם ראשי החלונות קצת למעלה מהכותל ואח"כ מכר המומר הגינה לעכו"ם והעכו"ם מכרו לשמעון ועתה שמעון רוצה להגביה הכותל יותר להאפיל גם על החלונות שהם פתוחים קצת למעלה מהכותל. וראובן טוען שיסתור שמעון כל הכותל ויכניס לתוך שלו עד שירחיק ד' אמות מן חלונותיו. ע"ש שהעלה דפשוט שאין בטענת ראובן כלום עיין בחו"מ סי' קנ"ד סעיף כ' דלסתום החלון הוי חזקה לאלתר ובמקום שעולה הכותל למעלה מגובה החלונות הרשות ביד שמעון להוסיף עוד בגובה הכותל. אמנם במקום שגובה מקצת החלונות למעלה מן הכותל אף שהרמ"א בסי' קנ"ד סעיף י"ח הכריע דהישראל יש לו דין העכו"ם ויכול לבנות כנגדן נראה דזה דוקא אם תיכף אחר שקנה עשה מחאה לבעל החלונות אמנם אם שתק קיי"ל כהרמב"ם דבחזקת חלון א"צ ג' שנים רק כיון שראה ושתק מחל כמ"ש הט"ז סי' קנ"ה סעיף ל"ה והסמ"ע סי' קנ"ג ס"ק ל"ב בדעת הרמ"א וכ"פ המהרי"ט ח"א סי' קי"ד וכן פסק הגאון ר"א ווילנא שם בביאורו ובפרט בנ"ד שיש היזק ראי' א"כ בשעה שקנה מהעכו"ם היה לו למחות בראובן דאף שלא היה בידו לכוף לראובן לסתום החלונות כמ"ש שם ברמ"א סעיף י"ט דיש חולקין ועיי"ש בהגהות ראו"ו ובנתיבות מ"מ היה לו למחות ובפרט בנ"ד דהחלונות עשוין לאורה ויש היזק ראי' כ' בתשו' נוב"י מהד"ת חאו"ח סוסי' ט"ז דבכה"ג גם הרא"ש מודה דיש לו חזקה:

ועי' בתשו' ב"ש הנ"ל סוסי' מ"ג וסי' מ"ד בדבר ראובן ושמעון שכנים בבתים ויש בין בית זה לבית של זה קרקע פנוי רחבה פחות מד' אמות ופתח ראובן בכותלו של צד חבירו חלון ושתק שמעון ועתה רוצה שמעון לחלוק הקרקע הנ"ל ולהכניס החצי רוחב שלצד ביתו לתוך ביתו.

ופסק שהדין עם ראובן שזכה בחלון ואין רשות להכניס חצי הקרקע לביתו מטעמים הנ"ל ובלא"ה הלא אין בקרקע זו דין חלוקה:

י ראובן עשה בביתו חלון לקרקע פנוי של שמעון והחזיק כמה שנים ואח"כ מתו ראובן ושמעון והי' כן כמה שנים ביד היורשים ואח"כ מכרו יורשי ראובן את ביתם הנ"ל וגם יורשי שמעון מכרו הקרקע. ועתה בא הלוקח הקרקע לבנות נגד חלון הנ"ל וגם עד אחד מעיד ששמעון מיחה בראובן בעת שעשה החלון. עי' בשו"ת שו"מ מהד"ב ח"ד סי' ע"ט ודבריו שם מרפסין איגרא להמעיין היטב ודוק:

יא מי שרוצה לבנות נגד חלונות ביהכנ"ס שפתוחים לחצירו כמה צריך להרחיק מן החלונות. עיין באו"ח סי' ק"נ סעיף ד' ועיי"ש בשערי תשובה מה שהביא בשם שו"ת נוב"י מה"ת חאו"ח סי' ט"ז. וקיצר במקום שהיה לו להאריך יעו"ש בגוף התשובה. ועיי"ש באשל אברהם ס"ק ב' מה שהביא בשם שו"ת עדות ביהוסף ועיינתי בגוף התשובה הנ"ל וכתוב שם דכיון דהאי דינא דבעל האגודה שבהכ"נ צריך הרחקה יותר חידוש הוא ולא נמצא בזה בראשונים ובאחרונים שלפניו. י"ל דמיירי דוקא באספלידא שלא היה לו אורה ממקום אחר כדמשמע מלשונו שם. אבל בהאי בהכ"נ שיש לה אורה ממקומות אחרים. א"צ בעל החצר להרחיק בנינו יותר מד' אמות עכ"ל ועיין בזה בכנה"ג חו"מ סי' קנ"ד בהגה"ט אות ע"ח. שכתב דשיעור הרחקה מחלון ביהכ"נ הוא עד שמנה אמות. ועיי"ש מה שהביא בשם מהרד"א דאם יש לביהכ"נ אורה גדולה סגי בהרחקת ד"א. ועיין בס' זכור לאברהם חו"מ ח"ב בערך נזקי שכנים בדיני היזק ראי'. מה שכתב בענין אפילות חלון ביהכ"נ. ועיין בשו"ת חסד לאברהם חח"מ סימן כ"ד שנשאל בביהכ"נ שיש בה חלונות נגד ביתו של ראובן שעומד רחוק מבהכ"נ חמשה אמות והבית הנ"ל הי' נמוך מהחלונות ועתה רוצה ראובן להגביה ויאפיל החלונות וגם מקודם הבית היה עומד באורך נגד ב' חלונות. ועתה רוצה להאריך הבנין. ויאפיל גם חלון השלישי. והקהל מוחים בידו באמרם דבהכ"נ לא סגי בהרחקת ד"א והעלה דהרשות בידו להגביה ביתו אבל להאריך אינו רשאי כיון שלא היה שם בנין מתחלה צריך הרחקה ח' אמות כמ"ש הכנה"ג עיי"ש:

יב שמעון הי' משתמש בחצר ראובן שכינו ושואב שם מים מן הבאר. וגם משתמש בביהכ"ס שבחצר ראובן. ומת שמעון ובניו אחריו היו משתמשים כנ"ל.

ועתה בא ראובן למחות ואומר עד עתה לא הייתי מקפיד אבל עכשיו נתוספו דיורין ובני בית. אני מקפיד והיורשים טוענים שיש להם חזקה בירושה. עיין בשו"ת ב"ח הישינות סי' ז' שהעלה דכיון דגם ראובן נשתמש באותם תשמישים לא הוי חזקה ועיי"ש לענין באר או ביהכ"ס שנפלו ונסתמו אם נתבטל הזכות של המחזיק ועיין בתשובת מהרי"א הלוי בח"ב סי' כ"ז בנדון קרקע פנוי שבין בית השורף של ראובן לבית השורף של שמעון והקרקע היה של ראובן לבדו והניח ראובן את שמעון ליסע עם עגלות תבואה וכל הנצרך לבית השורף שלו וכן ראובן נסע ג"כ דרך קרקע פנוי הנ"ל לבית השורף שלו ואח"כ מכר שמעון את בית השורף שלו ללוי ונסע גם לוי דרך קרקע הנ"ל כמה שנים ואח"כ נפטר לוי והחזיק בנו בדרך הנ"ל ואח"כ נפטר ראובן ובא בנו של ראובן לגדור גדר במקום פנוי הנ"ל ומוחה בו יורש לוי ואומר אף כי האמת שהקרקע הנ"ל הוא של ראובן מ"מ הוא ירש מאביו לוי את הזכות ליסע בדרך הזה והבא מחמת ירושה א"צ טענה. ויורש ראובן טוען שמחמת זה הניח אביו קרקע זו פנוי יען כי גם הוא נסע דרך שם בעגלות לבית השורף שלו ומה שלא מיחה אביו בלוי ובנו ליסע דרך שם היה מחמת שהם קרוביו וגם מאהבת שכנים זה לזה ולא היה חסר לו בזה כלום. ומקודם האריך בענין פלוגתת הסמ"ע והט"ז בחזקת תשמיש מי נקרא מוחזק המזיק או הניזק (והבאתיו לקמן סימן ט"ז) ולדינא העלה עפ"י דברי הב"ח הנ"ל וכ"כ המהרשד"ם ומהרי"ט דבנדון כזה לא מהני חזקה כיון דבקרקע פנוי הזאת שנשתמש שמעון והבאים אחריו השתמש גם ראובן בתשמיש זה בנסיעת העגלות ומשאות ולא דמי לזיז ומזחילה וקורות משום דבמקום הנחת הזיז והקורות לא נשתמש רק המחזיק ולא המערער וכמו שביאר דבריהם הנתיבות בסי' ק"מ. ועוד דתשמיש זה הוא דבר שאין מקפידין עליו בני אדם להניח לשכנו ליסע במקום פנוי שלו ע"כ הדין שהרשות ביד יורש ראובן לגדור את המקום פנוי ועי' בסי' שאח"ז ודו"ק:

יג ראובן ושמעון שכנים זה לזה וכותל ראובן מפסיק בין השתי חצרות. והלך ראובן ופתח בהכותל פתח לחצר שמעון. והיה הוא וכל ב"ב עוברים ושבים בפתח הנ"ל לחצר שמעון לשאוב מבארו של שמעון מים יותר משלשה שנים ולא מיחה שמעון. וכמו כן שמעון וכל ב"ב היו עוברים ושבים לחצר ראובן וראובן לא מיחה בידם. ועתה בא שמעון לסתום הפתח. וראובן טוען ברשותך עשיתי הפתח והחזקתי בה יותר משני חזקה ולא מחית בי. עיין מהרשד"ם חו"מ סי' תכ"ה שפסק דהדין עם ראובן כיון ששמעון ניזוק במה שראובן לוקח מים מבארו. ושמעון לא הי' לו אלא העברת הפתח לחצר ראובן א"כ הוי כמו כל חזקה שהמחזיק מזיק ואינו ניזוק שהיה לו לשמעון למחות וכיון שלא מיחה נאמן ראובן לומר ברשותך עשיתי הפתח:

ועיין בשו"ת מטה אשר סימן ט' תשובת הרב מהר"ש פלורינטי"ן. בנדון כזה שראובן עשה פתח בכותל המפסיק לחצר שמעון ועובר הוא וב"ב דרך חצר שמעון לצאת ולבוא לשוק זה כמה שנים. וגם שמעון וב"ב עוברים דרך חצר ראובן למרחץ הקרוב לחצר ראובן. ועתה שמעון בא לסתום הפתח. וראובן טוען שהחזיק יותר משני חזקה. ושמעון טוען כיון שגם הוא נשתמש דרך הפתח הנ"ל לצאת ולבוא דרך חצר ראובן למרחץ. א"כ הו"ל המחזיק מזיק וניזק דאין לו חזקה כמ"ש הרא"ש (והובא בטור חו"מ סי' קנ"ז. ובש"ע סימן קנ"ד סעיף ח' בסמ"ע ובאחרונים שם) דטעמא דחזקה הוא כיון שלא מיחה. וזה שייך רק היכא שהמחזיק מזיק ואינו ניזק כגון שפתח חלון לחצר חבירו. אבל היכא שהמחזיק ניזק כמו שהוא מזיק יכול לומר לא חששתי למחות כיון שאני מזיקך כמו שאתה מזיקני. והייתי ממתין אולי תפתח אתה לתבוע וכתב שם הרב הנ"ל בספק הג'. דכיון דעינינו רואות המחזיק הולך דרך חצר שמעון לשוק תדיר יומם ולילה לא ישבות הדרך מלילך. ומה שעובר שמעון דרך חצר ראובן למרחץ אינו אלא לפרקים פעם בשבוע א"כ הנזקים אינם שוים. ודמי לנידון דמהרשד"ם סימן תכ"ה וכו' (הבאתיו פה סי' זה) דהיכא דהמחזיק אינו ניזוק כמו המערער הוי חזקה משום דהיה לו למחות.

וכן פסק הרב מהרש"ח בס' בני שמואל סי' ט"ז דהיכא דהנזק אינו שוה בשוה יש לו חזקה. וכן משמע בתורת חיים למהרח"ש ח"א סימן כ"ב. ודומה לזה עיין במהרש"ך ח"א סי' י"ז. וח"ב סי' קע"ב וסי' קמ"ב. ועי' בס' דבר משה מהרמ"א ח"ב סי' כ"ט דכתב ג"כ דהיכא שאין נזוקים בשוה אף שהעדיפות הוא רק כל דהו. הוי מזיק ואינו ניזוק ומהני החזקה דשוה בשוה דוקא אמרו. ועיין מ"ש בזה בשיורי כנה"ג חו"מ סימן קנ"ז בהגה"ט אות ט' י"ד ט"ז. ועי' בכנה"ג סי' הנ"ל אות יו"ד שהביא בשם מהראד"ב דלא כתב הרא"ש האי דינא דמזיק וניזוק אין לו חזקה אלא בהיזק דממילא שלא ע"י מעשה. אבל אם עשה מעשה כגון פותח חלון לחצר חבירו אעפ"י שהוא באופן שגם הוא ניזוק יש לו חזקה. וכ"כ בדבר משה סי' ל"א יעו"ש. אולם הרב מהרח"ש בתורת חיים שם פליג בזה ופסק דאף בעשה מעשה אמר הרא"ש לדיני' דאין לו חזקה במזיק וניזוק. ועיי"ש בכנה"ג בהגה"ט אות ט"ו. שהביא סברת הפוסק בפתח שבכותל המפסיק בין חצר ראובן ושמעון שאם היה ביד אחד מהם לסגור הפתח ולפתוח ולא ביד האחר. יש חזקה לזה שבידו לסגרו ולפתחו. והוא ז"ל דחה דבריו ומסיק דכיון דבשעה שהיה פותח את הדלת זה נכנס לחצר חבירו אם ירצה הוה מזיק וניזוק ע"ש. וכ"כ בדבר משה ססי' ל"א. וע"ש במטה אשר שהתווכח בנידון הנשאל הנ"ל עם הרב דבר משה מסי' ח' עד סי' ט"ו. וסוף דבריו הביא דברי הריב"ש בסי' ת"ו שהביא משם הרשב"א והראב"ד דבשניהם ניזוקים אין לו חזקה משום דחזקה מכח מחאה קא אתיא. וכל חד וחד מינייהו יש לו טענה במה שלא מיחה דמימר אמר לפיכך לא מחיתי כדי שלא ימחה גם הוא בי עכ"ל. נלמד מזה דאף שאין הנזקים שוים אפ"ה אין להם חזקה דחד טעמא הוא כדי שלא ימחה בו חבירו בנזק הקטן. וכ"כ מתשובת הריטב"א שהביא הב"י בסי' קנ"ד מחודש י"ט בחלון כנגד חלון. וכן מוכח מכל הני רבוותאי שהביא שם הכנה"ג דלא בעינן ניזוקים בשוה. סיומא דפיסקא שהדין עם שמעון לסתום הפתח. ובנידון המהרשד"ם סי' תכ"ה היינו טעמא משום שהיה שואב מים מבורו וגם עובר דרך הפתח דהוי תרי מיני נזקין והיה לו למחות. ע"כ תורף דבריו ועיין בכ"ז בשו"ת מהריא"ז ענזיל סי' ע"ז ובשו"ת חסד לאברהם חחו"מ סימן כ"ו:

יד עיין בס' זכור לאברהם חו"מ ח"ב ערך נזקי שכנים. שאסף איש טהור כמה דינים בחזקת פתחים וחלונות. ומי שבא לפתוח פתח או חלון לחצר חברו או לחצר השותפות או לרה"ר וכל דיני היזק ראי' ואם רוצה לסלק ההיזק ראי' ע"י מחיצה של קרשים. ודיני מחאה. וחזקת השתמשות ודיני ד' אמות שצריך להרחיק מכנגד החלון ואיך למדוד. ודין הרוצה לבנות כנגד חלון ביהכ"נ. ודין שפיכת מי גג לחצר חבירו או מימיו וחזקת דריסת הרגל בחצר חבירו להנות מבורו או מדבר אחר אם חייב בהוצאה. ואם בא חבירו לסתום הפתח שלא יעבור דרך שם. ודין מי שרוצה להגביה כותלו.

ודין כותל שבין שני חצרות איך יפרע לו חברו. ודין דברים שבני החצר מוחים זה בזה. ודיני ביהכ"ס ושאר ריח רע מכביסת פשתן ובית מטבחים ודיני עשן ותנור. ודין שכנים שהחזיקו בהשלכת הזבל במקום אחד ג' שנים אי הוי חזקה יעו"ש:

טו כשיש ספיקא דדינא בענין היזק ראיה ובנזקי שכנים מי נקרא מוחזק ועל מי להרחיק עצמו עיי"ש בזכור לאברהם ערך הנ"ל ובערך קי"ל שציין כמה דעות האחרונים בזה. ועיין להרב שו"ת תורת חסד סי' קצ"ב שהביא מחלוקת הראשונים בזה. וע"ש בסוף פיסקא המתחלת ואנ"י אומ"ר שכתב וז"ל. ונקטינן שדבר זה הוא מכל הפוסקים דהכא דאיכא תרתי לטוביתא. דמסייעו למזיק. דהיינו שהוא בונה בתוך שלו. וגם יש ספק אם צריך להרחיק עצמו. אין מונעים אותו מלבנות או לעשות מה שהיא רוצה. וכ"כ מהרש"ך ח"א סי' ק"צ וח"ב סי' פ"ח שכן הוא רגיל לדון עכ"ל. ושוב הביא בשם מהריב"ל והסכים עמו מהר"א ששון בסי' פ"ז וסי' קפ"ג שפסקו דיכול בעל החצר לבנות בתוך שלו ולהאפיל חלון חבירו היכא שיש ספק אם צריך להרחיק. והטעם כיון שהקרקע ואויר הקרקע הוא של בעל החצר והרי הוא בחזקתו לבנות. א"כ בספיקא דדינא אוקמינן בחזקת מרי' קמא. ומה שכתב הרשב"א ונמק"י שאין מוציאין המחזיק מחזקתו ושבקינן לי' בשב ואל תעשה. היינו לענין שאין לחייבו לסתום החלון אבל אם בעל החצר רוצה לבנות כנגדו בונה ואינו נמנע. דלענין זה הוי בעל החלון המוציא. וכן פסק בשו"ת שמש צדקה סי' ל"ו. ושו"ת שי למורא למהר"ש יונה סי' ל"ו ובשו"ת פרח מ"א ח"ב סי' ג' ועי' בנתה"מ סי' קנ"ג בביאורים ס"ק י"ג שחידש חילוק זה מדעתו. ותירץ בזה דברי הרמ"א שלא יהיה כסותרים זא"ז. וכתב כן בלשון אפשר ודין גרמא יען שלא ראה דברי הגאונים הנ"ל:

טז ראובן החזיק בנעיצת קורות לתוך כותל שמעון. וגם יש לו כתב מאביו של בעל הכותל שיש לו רשות להשתמש בכותל זה לו וליורשיו אחריו עד סוף כל הדורות ועתה נפל הכותל ובנה שמעון כותל חדש ואינו מניח לראובן לנעוץ קורותיו באמרו שאין לו חזקה רק בכותל שנפל כמבואר בסי' קנ"ג סעיף כ'. עי' בשו"ת תפארת יוסף חחו"מ סי' י"ח דהדין עם ראובן כיון שכתב בכתב לו וליורשיו אחריו אשר מלות אלו הם למותר כי בלא זה שייך החזקה גם להיורשים ע"כ לטפויי קאתי אף כשיפול הכותל נשתעבד לו המקום כמו שמבואר בחו"מ סי' שט"ז סעי' ג' דהתנאי שהוא למותר לטפוי קאתי: ועיין בתשובת מהרי"א הלוי אבד"ק לבוב ח"א סי' ט' שנשאל בראובן שהיה לו בית אצל חצרו של שמעון ובו חלונות לחצר שמעון ואח"כ נשרף ביתו של ראובן ורוצה לבנותו מחדש עם החלונות כי כן ירש הבית מחותנו עם החלונות וכתב השואל דטוענין ליורש שמא לקח חותנו מאביו של שמעון רשות לפתוח חלונות לחצרו וגם עפ"י דברי הרמ"א סי' קמ"ט סעי' ט"ו גם בנדון הנ"ל שחותנו של ראובן לקח הבית מעכו"ם וזה יותר מארבעים שנה י"ל דיש לו חזקה דבזמנינו יש שופטים בארץ שאין מניחים את העכו"ם לגזול מישראל. והשיב הגאון הנ"ל דפתיחת חלונות הוי מוציא וראי' ממ"ש הסמ"ע בסי' קנ"ג ס"ק ל"ב וכ"נ מהש"ך שם ס"ק י"א ובמחבר סי' קנ"ד סעי' ט"ז מוכח להדיא דבעל החצר נקרא מוחזק נגד בעל החלון אף שכבר החזיק בפתיחת החלון וא"כ ממילא לא שייך בזה לטעון ליורש כיון שהוא בא להוציא. ולדינא הביא דעת המחבר בסי' קנ"ד סעי' ז' כהרמב"ם דאין צריך חזקה ג"ש וטענה רק כיון דידע ושתק הרי זה החזיק בחלון ואפי' אם סתם המזיק חלונותיו יכול לחזור ולפתחם כמבואר שם בסעי' י"ב בהג"ה וממילא לדעתם אפילו נפל הכותל יכול לחזור ולבנותה עם החלונות. ושוב הביא דברי הרמ"א בסי' קנ"ה סעי' ל"ה ומחלוקת הט"ז והע"ש בכוונתו ודברי הסמ"ע בסי' קנ"ג סעי' ט"ז. וסוף דבריו דבנ"ד איכא ספיקא טובא לזכות ראובן וכן הכריע הגאון מווילנא בביאור הגר"א סי' קנ"ה ס"ק צ"ט כהרמב"ם והמחבר דא"צ חזקה ג"ש וטענה וכבר כודע דבס"ס מוציאין ממון לדעת גדולי האחרונים ומכ"ש בנ"ד דאין הדבר ברור כ"כ מי נקרא מוחזק ע"כ נלפע"ד ברור שראובן יכול לפתוח חלונותיו כמקדם. וע"ש בח"ב סי' כ"ז:

וע"ש בתשו' הנ"ל סי' קע"ז שכתב שדבר פשוט דבכל עניני החזקות שנחלקו הגאונים הנ"ל. אם צריך ג' שנים וטענה הוא דוקא בראובן שהחזיק בתשמיש שהיה מקודם בבירור של שמעון דאז אנו צריכים להקנות לראובן תשמיש בקרקעו של שמעון בזה ס"ל לר"ח דבעי קנין גמור שטר או חזקה ג"ש וטענה כדין קנין קרקע. והרמב"ם ס"ל דבתשמיש קרקע בעלמא מועיל מחילה וכיון שראה ושתק מחל מיד וא"צ ג"ש וטענה. משא"כ אם אנו מסופקים על גוף הדבר אם היה של שמעון מעולם בזה לא נחלק אדם מעולם דא"צ ג"ש וטענה דכאן לא מטעם קנין ולא משום מחילה אנו באים רק מטעם הודאה דכיון שראה שמעון שראובן משתמש בחצר זה ולא מיחה בודאי הודה שהדין עם ראובן וראיה מב"מ דף ו' מדשתק אודוי' אודי לי' וכו' וכן מפורש בהדיא בתשובת מהרי"ט ח"א סי' ק"ח וסוס"י קל"ד:

וע"ש בסי' קע"ז בחצר ובתים פתוחים לתוכה והוא רשות לכל הבתים ובאמצע החצר יש אבן מנוקב ותחתיו בור אשר שם שופכים אנשי החצר את השופכים שלהם. ואח"כ קנה ראובן בית אחד שהוא בסוף החצר והראה לו המוכר מקום השופכים שישפוך גם הוא וכן שפך שמה ראובן ערך שנה. ועתה קנו איזהו מאנשי החצר למחות בו באמרם כי איזה שנים מקודם היה בסוף החצר סמוך לביתו מקום מנוקב אחר לשפוך בו ורוצים להכריח את ראובן לשפוך שמה כמקדם וכתב לדינא שאם טענת המערערים אינו מבורר עפ"י עדים אם היה כן מקדם שמבית הלוקח היה שופכים בסוף החצר פשיטא שאינם יכולים למחות עתה אחרי שכבר החזיק הלוקח לשפוך באמצע החצר ובאופן זה שהטענה אינה מבוררת הכל מודים שא"צ חזקה ג"ש וטענה (כאשר הבאתי טעמו לעיל) אמנם אם אמת הדבר כדברי המערערים תלוי במחלוקת הקדמונים אם צריכים בחזקת תשמיש חזקה ג"ש וטענה. ומ"מ כיון דאיכא ס"ס (כמ"ש לעיל בשמו) ובנ"ד דיש ספק עמי מקרי מוחזק פשיטא דיותר יש להחליט הדבר לזכות את הלוקח מי שהס"ס מסייע לו:

יז ראובן ושמעון שכנים בדירתם. וכותל המפסקת ביניהם ויש לראובן גג על הכותל הזאת. ותהי לו לבית שקורין הויז. ושמעון אין לו גג על הכותל הלז רק אצלה הוא חצר שלו. ומשתמש בכותל הזאת כנהוג. ועתה טוען ראובן כי הכותל הנ"ל בנה משלו ועל המקום שלו רק שמחל לשמעון ההשתמשות שמשתמש ושמעון טוען שהוא קנה דירתו מאיש אחר ומצא כך הכותל בנוי ועומד ומסתמא נבנה הכותל בשותפות עם המוכר שלו ועל מקום שניהם וגם בכותל חורין ויתדות של עץ ששמעון הקונה מצא אותם כן ונשתמש בהם זה כמה שנים באין מוחה. וזה מורה ששניהם בנאו הכותל או אח"כ פרע לו המוכר שלו חלקו והכתבים שביניהם נאבדו. ע' בזה בית אפרים חו"מ סי' ל"ז:

יח עיין עוד מדיני חזקת פתחים וחלונות בדיני נזקי שכנים כלל ס"ט:

תוכן העניינים

דברי גאונים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה