דברי גאונים· רבי חיים אריה כהנא
כללים - כלל יד
חירופים וגדופים. וקטטה והכאה:
א עיין בשו"ת חוות יאיר סי' ס"ה שהעלה הכללים הנוגעים לדין חירוף וגידוף. ואלו הם:
א מי שתבע לחברו מחמת ביוש והוצאת שם רע וזה כופר אין בו דין שבועה וכן מבואר בחו"מ סי' פ"ז סעי' כ"ה:
ב התחיל אחד בשם רע. והשיב לו זה ג"כ שם רע אפילו קשה הימנו אין שום דין ביניהם והמתחיל מחויב יותר לבקש מחילה מהשני אם רוצה לצי"ש: (ג) אבל אם השיב לו חבירו הרבה שמות רעות יצא אחד באחד והשאר משלם. ומ"מ מקילין בו מפני שחברו התחיל בריב:
ד טמא מטומא. ריק. שקרן. זייפן. נבל. עזות פנים. חצוף אין בהם דין בושת עפ"י דין רק לצי"ש אבל אין הב"ד כופין אותו ומ"מ מקילין על השני אם השיב שם רע אחר שקרא אותו המתחיל בשמות הנ"ל:
ה הקורא לחבירו כופר בתחיית המתים. אין עליו דין רק לפי ראות עיני הדיינים:
ו כללו של דבר אין דין מוציא ש"ר רק באיסור לאו. או שפסלו לבא בקהל מחמת לאו. כגון משומד פושעי ישראל רשע מסור:
ז דין מוציא ש"ר. מלקות בביהכ"נ. או יפדה עצמו בל"ט זהובים ריינש. או לפי תואר הענין. ומחילה בצבור לחבירו:
ח אם אמר אלך ואמסור ולא עשה אח"כ זמן רב אסור לקרותו מסור והקורא אותו הו"ל דין מוציא ש"ר:
ט המוציא ש"ר על חבירו אינו בכלל כי יחם לבבו. שנאמר דלאו איסורא עביד אם הלך ומסרו. והכאה דצערא דגופא שאני:
י המשך זמן דכי יחם לבבו בהכאה שאין בו חבלה רק צער לפי שעה זמנו עד הלילה כי השינה מפיג הכעס משא"כ בחבלה מרובה אפשר לומר דכל זמן שלא חיתה המכה ויש לו צער יחם לבבו מקרי (כוונתו לדין המבואר ברמ"א סי' שפ"ח ססע"י ז'):
יא ראובן קרא לשמעון רשע ושמעון השיבו גנב רוצח:
ישלם שמעון לראובן כדין מוציא ש"ר על אחד הנשאר ולא יכול שמעון לומר כי מלת רשע כולל כל עבירות שבעולם:
יב אבל אם אמר לו ראובן עברת על כל התורה או משומד. אז פטור שמעון מכל מה שהשיב לראובן:
יג אמר ראובן לשמעון רוצח. והשיב לו שמעון גנב רוצח יצא זה בזה דרוצח הוה משום מום שבך וכו':
יד אמר ראובן לשמעון רוצח והשיב שמעון לראובן גנב וחזר ראובן ואמר לשמעון רוצח גזלן. לא נחשב רוצח השני בשכבר אמר לו עכ"ל:
טו אם התקוטט עם חבירו ואמר לו אני איני ממזר או איני עבריין וכיוצא בזה. הוי כאלו פירש ואמר כמוך והו"ל כאלו אמר לו בפירוש שהוא ממזר כ"כ בתשובת מהר"ם אלשקר סימן פ"א. ונסתייע מהא דפרק אלו מציאות דבעא מיני' ר"ח מרב הונא תלמיד ורבו צריך לו ע"ש. וכן פסק ברמ"א סי' ת"כ סעיף ל"ח. ועיי"ש מדינים אלו ובסמ"ע ס"ק כ"ו. ועיין פרטי דינים אלו בס' בני חיי סי' ת"כ שהעתיק שם כל דברי הכנה"ג ועוד הוסיף. ובזכור לאברהם חו"מ ח"ב ערך חירופין שכתב כמה פרטי דינים בענין זה יעו"ש. ועי"ל סי' י' במוכה שמסר להשר:
ב חזן מעיר אחרת לן באכסנאי ובבוקר אמרה השפחה נכריות לבעה"ב שהחזן רצה לאנס אותה והבעה"ב סיפר זאת במקוה ברבים ותובע אותו החזן משום הוצאות שם רע וחושדו שהוא פיתה להשפחה שתאמר כן וגס המשורר העיד שהבעה"ב ביקש ממנו שיאמר ששמע קול הרעש בלילה עם השפחה עיין באבני צדק או"ח סימן ה' שהמשורר נוגע בעדות ואין לחייב את הבעה"ב לא שבועה וקב"ח ות"כ:
ג מי שאמר לחברו אם לא תברר עלי מנה שאמרת אתה רשע. פסק בשו"ת אמרי א"ש חיו"ד דלא הוי כקורא לחברו רשע כיון שאמר על תנאי. כמבואר בחו"מ סי' ת"כ סעיף ל"ה ברמ"א:
ד מי שסטר את חברו על פניו ותובע המוכה מאה סלעים כפי חשבון הסמ"ע סוסי' ת"כ ורוצה הקנס ליקח לעצמו עי' בשו"ת רמ"ץ חו"מ סי' א' שהעיקר כמ"ש ברמ"א סוסי' ת"כ דתליא במנהג וכן הוא בכל בתי דינים שנוהגין לפסוק לפי ראות עיניהם לפי ערך המכה והמוכה ומי היה המסבב להכאה וגם המנהג בכל בתי דינים שעני לוקח הקנס לעצמו ובעשיר נותנים הקנס לדבר מצוה לביהכנ"ס או לעניים וכן מבואר בעטרת צבי סוסי' ת"כ:
ה אם הכה את הקטן אם הוא באזהרת איסור תורה מקרא דלא יוסיף להכותו. עי' בחו"מ רסי' ת"כ שהשמיט דין קטן. וברמב"ם פ"ח מהל' חובל מפורש בין גדול ובין קטן הר"ז עובר בל"ת. ועי' בשו"ת מהר"י אסאד חיו"ד סי' רמ"ה וסי' רמ"ט שהאריך בזה:
ו בדין המבואר בסי' שפ"ח סעיף ז' בהג"ה דאדם המוכה מחבירו יכול לילך לקבול לפני העכו"ם עיין בבני חיי סי' הנ"ל בהג"ה ב"י אות ד' שהביא בשם נימוקי מהר"ם מריזבורג דלאו דוקא המוכה אלא אף קרובו כי יחם לבבו והלך בערכאות פטור ועי' לעיל סימן א' אות יו"ד מש"כ בשם החו"י. וע"ל סי' י' חילוקי דינים בזה:
ז שמעון הכה את ראובן. ואמר שמעון שראובן קרא אותו גנב. ועי"ז הכה אותו כי יחם לבבו. וראובן מודה שקרא אותו גנב פסק בשבות יעקב ח"א סי' קע"ט דשמעון חייב על ההכאה דהלא מבואר בחו"מ סי' תכ"א סעיף י"ג דאפילו מי שהתחיל להכות את חבירו וחזר המוכה אחר שהציל את עצמו והכה לראשון מכת פצע מתחייב השני במותר נזק שלם ולא פטרינן מטעם דכי יחם לבבו. ועיי"ש בשבו"י מה שהעלה להלכה איך שמין בזמה"ז הה' דברים שהחובל חייב בהן:
ח ראובן התפקר בשליח ב"ד בפני הב"ד עד שהכה אותו והשליח ב"ד חזר והכה את ראובן במקלו מכת פצע וטריה וחבורה עיין בזה בשבו"י ח"א ס'' ק"פ:
ט מי שקרא לחבירו גנב או גזלן וכדומה משמות רעות. ומברר בעדים שגנב אם חייב משום מוציא ש"ר. מדברי הרמ"א סי' ת"כ ססעי' ל"ח שכתב הקורא לחבירו עבד או ממזר והוא אמת פטור יש ללמוד לכאורה לכל השמות רעות שהדין כן. אולם בשבות יעקב ח"א סי' קע"ט יצא לחלק דדוקא בעבד וממזר פטור שאינו תלוי בתשובה ואין לו תיקון ואדרבה מצוה לפרסם כדי שלא יתחתנו בו כמבואר באה"ע סי' ג' אבל בפסול עבירה שיש לו תקנה אין לבייש עוברי עבירה. וחייב משום מוציא ש"ר אף אם הוא אמת. וכן פסק בחוות יאיר סי' ס"ב. ועיי"ש בשבו"י סי' הנ"ל שהביא בשם האגודה פ' הזהב שכתב וז"ל ויותר יש להחמיר כשהוא אומר אמת מכשהוא משקר וכו' שלא יאמר זכור מעשיך הראשונים עכ"ל עיי"ש שהאריך:
י בדין המבואר בסי' שפ"ח סס"ז דאדם המוכה מחבירו יכול לילך לקבול לפני השר כי א"א נתפס על צערו. עיי"ל סי' א' אות יו"ד. וסימן ו'. ועיין בדיני מסור כלל ס"א סי' ד' יעו"ש חילוקי דינים בזה בשם שו"ת הרמ"א: