אור ברסלב
דברי גאונים כללים - כלל לג

דברי גאונים· רבי חיים אריה כהנא

כללים - כלל לג

כללים - כלל לב

חשוד וכפרן:

א עי' בכלל ע"ו הרבה דיני חשוד לעדות ולשבוע' וע"ש בסי' כ"ד במי שעבר על חרם ותקנת הקהל אם נעשה חשוד ועי' בזה בחו"מ סי' ל"ד סעי' ה' ובסמ"ע שם:

ב חשוד על השבועה מצד פסול דרבנן אם צריך הכרזה כמו לגבי עדות דקיי"ל בסי' ל"ד דפסולי דרבנן צריכים הכרזה עיין בכנה"ג סי' צ"ב בהגה"ט אות י"ב שצידד דלענין חשוד לא בעי הכרזה. ועיין בברכי יוסף חו"מ סי' ל"ד אות כ"ז שנתקשה בדבריו. והאריך להוכיח שלפי דעת גדולי האחרונים דאף לענין עדות איסור צריכים הכרזה גם בחשוד צריך הכרזה וכן משמע בתשב"ץ ח"ב סי' י"ט. וכן נראה בשו"ת חוות יאיר סס"י קט"ז יעו"ש:

ג עיין בתוספת ב"ק דף פ"ב דחמסן שלא הכריזו עליו כשר לשבועה. ועיין בשו"ת מאמר מרדכי סי' צ"ז דף קמ"ב ע"א ובמהר"ם שיק יו"ד סי' קנ"א: ד מי שיצא עליו קלא דלא פסיק שבא על הערוה אם נפסל לעדות ולשבועה עיין באו"מ ובטור סי' ל"ד ועיין בחת"ס ח"ש סי' כ':

ה אנשים השותים יי"נ אם נפסלים לעדות ולשבועה עיין בשו"ת מהר"ם שיק חיו"ד סי' קנ"א:

ו מי שגנב שטר מחבירו. ותבע אותו בשטר הזה לפני ב"ד והביא הנתבע עדים שגנב ממנו השטר הזה לא נעשה חשוד ולא נפסל לעדות עי"ז אם לא כשנכתב בשטר נאמנות דאז הוי השטר גופו ממון. ונעשה חשוד ועיין זה בביאור קצת לקמן סי' י"א:

ז חשוד שכנגדו נשבע ונוטל ומת התובע קודם שנשבע אי אמרינן בזה א"א מוריש שבועה לבניו עי' בדיני יתומים התובעים כלל מ"ה סי' י"ח: ח בדין אין אדם משים עצמו רשע עי' בתפארת יוסף חא"ע סי' י"ז והוא מטעם קרוב שהוא גזה"כ ולא משום משקר כמ"ש בחו"מ ר"ס ל"ד ובסמ"ע ר"ס ל"ז ועי' בס' יהושע סי' ק"ז ובשו"ת ר' ענזיל סי' כ"ב כ"ג כ"ד נ"ה נ"ו ס"א ס"ב ע"ט פ' פ"ו ובשו"ת מהרי"א אסאד חא"ע סי' מ"ז רט"ז: ט אין אדם משים עצמו רשע עי' בחו"מ סי' ל"ד בפ"ת ס"ק ל"ט מ"ם ובכלל ע' סי"ו ס"ה ועי' בשו"ת שו"מ מהד"ק ח"ב סי' קל"ו שהביא הגהות אשר"י פ"ט דב"ק ואחרונים דבטענה שבא לפטור עצמו מממון אדם משים עצמו רשע ונאמן. ועיי"ש חידושי דינים בדין א"א משים עצמו רשע ועיי"ש בח"ג סי' מ"ד ס"ב דאף במידי דלא נפסל רק שאינו מדת חסידות שייך א"א מע"ר כ"כ בשיטה מקובצת כתובות דף י"ח י"ט וכ"כ בקצוה"ח סי' ל"ה ועי' בשו"מ מהד"ק ח"ג סי' קמ"ב שסותר קצת לזה. ועיין בדין אין אדם מע"ר בשו"ת שו"מ מהד"ב ח"א סי' י"ט ולקמן כלל פ"ו סי' ט"ו ובשו"מ מהד"ג ח"א סי' עב"ר ועיי"ש בסי' ת"נ אי גם באיסור דרבנן א"א מע"ר ועיי"ש בח"ב סי' מ"ז נו"ן באם הודה בדרך וידוי ובקשת תשובה ועיי"ש בסי' פ"ז ועיי"ש במהד"ד ח"א סי' ל"ו וח"ב סי' רט"ו ועיין בחת"ס יו"ד סי' פ"א באיסור דרבנן ועי' בשו"ת ר' חיים כהן חיו"ד סי' א' שהוכיח שאינו נאמן להשים עצמו רשע אף בהודה דרך תשובה. ועיין בשו"ת תפארת יוסף חאו"ח סי' ב' ובחיו"ד סי' ה':

י אחד תבע לחברו ממון בב"ד בע"פ או בשטר והביא הנתבע עדים שפרעו. אם נעשה המלו' חשוד משום דדמיא לכופר בפקדון ואיתא ברשותי' דנעשה חשוד כיון דלא שייך אשתמוטי'. או י"ל דשאני כופר בפקדון דמיד שכפר נעשה גזלן על הפקדון כיון שהוא ברשותו. משא"כ הכא שחושב לגזול ועדיין לא גזל אפשר דלא נפסל בכך. עיין זה בשער משפט סי' ל' ס"ק ח' ובסי' ל"ד ס"ק ד' שנסתפק בדין זה טובא. והביא דברי הסמ"ע סי' ל"ד ס"ק ט"ז דמשמע דטבח שרצה למכור טרפה ונודע אף שלא מכרה נפסל לעדות. והרב שם סי' ל' ס"ק ח' סיים דלדידי' צ"ע טובא. ועי' בכלל זה סי' י"א מה שהבאתי בשם תשו' בית יעקב דכתב בפשיטות דלא נעשה חשוד כיון שעדיין לא הגיע המעות לידו רק חשב לגזול יעו"ש:

יא מי שנשבע להכחיש את העד. אם הבע"ד עם העד מצטרפין לפסלו לעדות ולשבועה. עיין בדיני עדות כלל ע"ו סי' מ"ז. ועיין שם בכלל הנ"ל סי' י"ז באלמנה שנשבעה שהכניסה לבעלה בשעת הנישואין מאה זהובים ואח"כ נתברר והודית שהכניסה רק נ' זהובים רק שנתנה לו גם אחר הנישואין מ"ח זהובים שנפלו לה בירושה:

יב ראובן הוציא שני שטרי חובות על שמעון כל שטר מחמישים זוז. ושמעון טוען כי הכין לעצמו השטרות הנ"ל ללות עליהם ממנו ונאבדו ממנו. ואח"כ הביא שמעון עדים שראו שראובן גנב שט"ח אחד מביתו של שמעון שהיה מונח על שלחנו. אם הוחזק ראובן כפרן גם על שטר השני. עיין בשו"ת בית יעקב סי' ע"ז שפסק דנשבע ראובן על שטר השני ונוטל דזה פשוט דבין התובע ובין הנתבע אם הוכחש בעדים על קצת תביעות לא הוחזק כפרן על שאר התביעות ונאמן בשבועה כשאר כל אדם עיי"ש ראיותיו לזה והא דפסק הרשב"א בתשובה סי' תתק"ה והובא בסמ"ע סי' ע"ט ס"ק י"ג באחד שבררו עליו שגנב שטרות מבית ראובן דהוחזק כפרן על כל השטרות שהוציא על ראובן. דקדק הרשב"א בלשונו שגנב שטרו"ת לשון רבים וכן האי דינא דסי' ס"ג שהעדים מעידים שביקש מהם לזייף שטר. א"כ על כל שטר שיוציא איכא ריעותא אבל בנ"ד דלא העידו רק על שטר אחד. ודאי דלא הוחזק כפרן על שטר השני. וגם אין להקשות דכיון דמעידים שגנב שטר אחד הו"ל חשוד דשכנגדו נשבע. דהאי דינא דגנב פסול לעדות ונטשה חשוד הוא דוקא בגנב ממון. אבל אם גנב שטרות דאין גופן ממון אם לא כשנכתב בהם נאמנות כמבואר בסי' שפ"ו בשורף שט"ח של חברו. ואף שהנייר שוה פרוטה. הלא אין דעתו לקנות הנייר רק לתבוע ממון ועדיין לא גנב כלום כיון שלא הגיע המעות לידו עכ"ד ועי"ל כלל זה סי' י':

יג מי שהוציא על היתומים כת"י אביהם שחייב לו איזה סך. והיתומים טוענים מזויף ואח"כ נתקיים החתימה בב"ד אם הוחזקו כפרן. עיין בדיני יתומים הנתבעים כלל מ"ו סי' ח':

תוכן העניינים

דברי גאונים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה