אור ברסלב
דברי גאונים כללים - כלל לא

דברי גאונים· רבי חיים אריה כהנא

כללים - כלל לא

כללים - כלל ל

זט"ה ועסקי הצבור ותקנתם והסכמתם:

וראשים וממונים:

א קהל ששכרו רב או שוחט או מלמד לזמן קצוב. ורוצים לחזור בהם עיין בס' זכור לאברהם חו"מ ח"ג ערך שכירות מה שציין בזה לתשובות האחרונים ועי' בב"י וד"מ בסי' של"ד בשם הגהמ"י שכתב דרבים ששכרו מלמד ורצו לחזור בהם דאינם יכולים לחזור אף קודם שהתחיל במלאכה דכל דבר הנעשה ע"י טובי העיר או ברבים א"צ קנין ונקנה בדיבור בעלמא. וכן פסק הרמ"א בתשובה סי' כ' לענין רב אחד שקבלו אותו הקהל לרב שיבוא אליהם לזמן פלוני. וכאשר הקריב הזמן שיבוא חזרו בהם. דאף שעדיין לא התחיל במלאכה אינם יכולים לחזור ועיין בתשו' הרא"ש כלל וא"ו סי' י"ט וסי' כ"א שכתב מנהג פשוט הוא מה שהקהל או טובי העיר שנתמנו מדעת הקהל מסכימים ועושים א"צ קנין ולא שטר אלא דבריהם ככתובים ומסורים דמי. ועיין מש"כ בסמוך בסי' ג' ועיי"ל בדיני רב כלל צ"ד סימן י"ג ועיין בנתיבות בסימן של"ג סס"ק א' לענין מלמד:

ב מי ששכר מהקהל הקריפקא בלשונינו גאבעלא היינו המס שנותנים הקצבים לקופת הקהל מכל בהמה שישחטו שהדין שקונה מהקהל אף שהוא דשלב"ל ואין בו ממש אלא זכות ההכנסה [מטעם שכתוב כאן סי' א' וסי' ג'] ובא השאלה שזה השוכר חזר והשכירו לאיש אחר בקנין סטימתא ת"כ וכסף אם השוכר השני קנה עי' בשו"ת רמ"ץ סוף חחו"מ בדיני חזקות סי' כ"ב שמסיק דסטימתא אם קונה בדשלב"ל הוא ספיקא דדינא ומלבד זה הוא ספק אם המנהג לקנות גאבעלי בקנין זה לקרותו קנין סטימתא וספק סטימתא מוקמינן אדינא דלא קני כמבואר בתשו' הרא"ש כלל י"ב סי' ג' ע"כ א"י להוציא מהשוכר הראשון ועי' בכלל כ"ד שהבאתי בשם הגאונים דאם ידוע שהמנהג בדשלב"ל במסחר זה כגון יי"ש לקנות בקנין סטימתא מהני וכ"פ בתשו' בית שלמה חחו"מ בכ"מ:

ג צבור שדרכם להסיע על קיצותם ולמכור חק מחוקי העיר להעזר בדמי המכירה לצורכי הקהל כדרך הנהוג בכל הקהלות (בלשונינו גאבעל"א) והיה המנהג למכרו על שנה אחת. ועתה מכרוהו לאחד מהקהל על ארבעה שנים. ורוצים הקהל לחזור בהם עיין בשו"ת הרשב"ש בן הרשב"ץ סי' תקס"ו שכתב וז"ל כבר כתבו הרא"ש והרשב"א בתשובותם דאלים כחא דציבורא בלא קנין כיחיד בקנין. ואני סמכתי דבריהם דמשום הפקר ב"ד נגעו בה. א"כ צבור אפילו בלא קנין ובדבר שלא בא לעולם ולמי שלא בא לעולם מכירתם מכירה כמו שכתב הרשב"א בתשו' עכ"ל. וכ"כ בסי' קי"ב כדברים האלה. וכן מבואר במבי"ט חלק אחרון סי' רכ"ח יעו"ש וכ"כ בשו"ת דברי חיים ח"ב חו"מ סי' ס"ו ובשו"ת תפארת יוסף חחו"מ סי' ט"ו דאף אם הקנו לעכו"ם איזה דשלב"ל נקנה בדיבור בעלמא וכ"כ בשו"ת מהר"ם שיק סי' שי"ד ובשו"ת רמ"ץ סי' י"ב אות וא"ו ועי' בחו"מ ססי' קס"ג ובתומים סי' י"ב ס"ק י"א. וצ"ע בדברי הרא"ש בתשובה כלל י"ג אמצע סי' כ' שכתב בענין שחכר אחד מהקהל האלמוניע"א של יין. ואח"כ רוצים הקהל לחזור בהם. שכתב הרא"ש דודאי מצד הדין לא קנה משום דהוי דבר שלא בא לעולם. אך מ"מ אנו רואים בכל יום שחוכרים זה מזה והוי קנין סטימתא ע"ש הרי דאף שחכר מהקהל מ"מ לענין דשלב"ל הצריך הרא"ש לטעמא דקנין סטימתא ועיין בדברי הרא"ש שהבאתי בסי' א' וצע"ג:

ג יחידים שחכרו הגאביל"א של בשר צאן אצל הקהל שישלמו להם הקצבים מס מכל צאן. ויהי בנפול הצאן ע"י חולי פגירה מכר שר העיר את כל צאנו ליחידים וזלזל מאוד במחיר בשר הצאן. ועי"ז אי אפשר להקצבים לקצוב בשר צאן והחוכרים נפסדים. ורוצים לחזור בהם מהחכירות. עיין בזה בשו"ת חתם סופר חו"מ סי' קס"א שפלפל בדין מכת מדינה ומסיק להלכה דיכולים לחזור בהם על להבא. אבל הזמן שעבר ולא חזרו הרי סברו וקבלו וחל ההפסד עליהם יעו"ש:

ד בדין שיש כח לטובי העיר כמו ב"ד גדול לקנוס ולענוש לפי ראות עיניהם כמבואר בחו"מ סי' ב' עי' בשו"ת השיב משה סי' פ' שכן המנהג בכל תפוצות ישראל שהכח ביד טובי העיר לגדור בעד עוברי עברה. ועי' בחו"מ סס"י ל"ז דמי שפסול לדיין מחמת עבירה שעבר הוא פסול ג"כ לצרפו בין טובי העיר:

ועיי"ש בהשיב משה סי' פ' בקהל שקנסו לאחד עפ"י עדות שפחה גוי' שאמר' שזינה עמה וחלקו הקנס לעניים והשיב שטעו בדבר משנה דאין כח בידם לדון ולקנוס רק אם יש ידים מוכיחות ולא עפ"י שפחה לגרוע לישראל חזקת כשרות ומחויבים להחזיר הקנס:

קהל שעשו תקנה בח"ר בעונש קנס כגון שלא יביאו יי"ש מחוץ לעיר וכיוצא בו ונשמע על איש אחד שעבר על התקנה אם הרשות ביד הב"ד והקהל לענוש אותו עפ"י אומדנות או רגלים לדבר או קלא דלא פסק ועפ"י עדים פסולים עי' בחו"מ סי' ב' בלמגדר מלתא ובטור שם ובתשו' מהרי"ק שורש קפ"ח ובתשו' חכ"צ סי' ק"נ ובד"מ להטור חו"מ סי' ת"ח ושם בסמ"ע סק"ה ובתשובת המיוחסות סי' רע"ט ועיין בחו"מ סס"י ל"ז וברמ"א יו"ד סי' של"ד סעי' מ"ג וברמ"א חו"מ סס"י ל"ה ובב"י שם ובד"מ ובתשו' נוב"י מהד"ת חחו"מ סי' כ"ח ובתשובת מהרי"ט ח"ב חיו"ד סי' מ') ובמהרי"ק שורש קכ"ט ובתשובת הרא"ש כלל ס"ח סי' כ"ג וכלל ע"ח סי' ג' וכלל ק"ז סי' ו' לענין להוציא ממון עפ"י אומדנא ועי' בזה בחו"מ סי' ט"ו סעי' ד' וסי ס"ה סעי' י"ז ושם בד"מ אות ו' ובפסקי מהרי"א סי' ר"י ועי' בכ"ז בתשו' בית שלמה לגיסי הגאון מהר"ש מסקאלא חחו"מ סי' ב' שביאר כל פרטי דינים הנ"ל ועי' בפ"ת לחו"מ סי' א' ב' וסי' ע"ה ס"ק י"ט: ה אם יכולים בני העיר לתקן תקנה לבטל מצוה משום מייקרי השער כגון שלא לקנות דגים או בשר או יין על שבת ויו"ט עיין בשו"ת דברי חיים ח"א חו"מ סס"י כ"ד:

ו אם בני העיר עם הרב יכולים לתקן תקנה שתחול גם על בני הכפרים שבתוך התחום או חוץ לתחום ועד כמה השיעור עי' בשו"ת שו"מ מהד"ק ח"ב סי' ל"ב ל"ג ובמהד"ג ח"ג סי' קס"ב:

ז מנהג בעיר שווי שמוכר בית או מקום בביה"כ שמי שיש לו איזה תביעה וטו"מ על המוכר או הלוקח בעסק זה יבא עד יום פלוני ואם לאו אבד זכותו ואח"כ בא אחד וטוען שלא שמע ההכרזה עיין בחו"מ סי' ק"ד ס"ב ברמ"א ובאו"ח סי' ש"ו סעיף י"ב. ובשו"ת שו"מ מהד"ב ח"א סי' פ"א: ח איש אחד בנה מקוה לטבילת נשים נוסף על המקוה שיש להקהל והקהל מוחים בו משום שכבר החזיקו הם בהמצוה וגם שמפסיד הכנסת הקהל. עיין בשו"ת בית יצחק או"ח סי' כ"ח שהדין עם הקהל ואין להכשירה:

ט אין למנות שני אנשים במינוי והם רחוקים זה מזה בטבעם והנהגתם עיין זה בדיני דיינים כלל כ"ג סי' ל"ב:

י עיר מנהגו משנים קדמונים לדון בזבל"א וזבל"א. ועתה רוצים זט"ה להושיב דיינים קבועים עיין שו"ת שבו"י ח"ב סי' קמ"ג שמסיק לדינא דאין בהם כח לשנות מכמו שנהגו מקדם וע"ל בסי' שאח"ז:

יא ועיין בענין אם יש מנהג בעיר מימים קדמונים אם יכולים הקהל לשנותו בשו"ת נאות דשא סי' כ"ו שהאריך הרבה בפרטי דינים בזה. ועיין בנוב"י מהד"ק סי' כ' בדין זט"ה שרוצים לשנות בעסקי המס ולשים נתינה על העיר שלא כמנהג הקדום:

ועיין בחת"ס חו"מ סי' י"ב ובתשו' מהרי"א הלוי ח"ב סי' מ"ו בקהל שרוצים להוסיף על הגאבעלא של בשר לשלם יותר על כל ליטרא בשר מכפי שהיה לצורך תשלומי המס מאנשי העיר ומקצתם מיאנו בזה והביאו להם שו"ב לבדם ע"ש שהביא מתשו' הרמ"א סי' ע"ג וסי' ע"ה חילוקים דבכה"ג יש בידם לתקן אף במקום דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי:

יב בענין ראשים וחזנים אי בעינן רוב ע' בס' זכל"א חו"מ ח"ב ערך רוב שציין לכנה"ג סי' קס"ג מאות רנ"ה ואילך ובסי' ח"י בהגה"ט אות ג' ח' י"ב ובסי' רל"א בהגה"ט אות י"ט. ובבני חיי סי' רל"א אות ח' ובכנה"ג או"ח סי' נ"ג ועי"ש בזכור לאברהם שהביא בשם הרב ג"ש סי' ה' ובית הרואה דכל צרכי רבים מינוי ראשים ופרנסים וגבאים וממונים. וחזנים וחברת קברנים וכיוצא יתקבצו כל פורעי המס ויטילו חרם שיאמר כל אחד דעתו לשם שמים וילכו אחר הרוב. ועיין בסי' שאח"ז מי חשיב הרוב: יג ועיי"ש בערך הנ"ל שהביא בשם הרב מהרי"ק כת"י ומהרי"ט ח"א סי' ס"ט ובני חיי חו"מ סי' רל"א אות רנ"ד וכרם שלמה חיו"ד סי' כ"ב. ודב"מ ח"ב סי' נ"ב דרוב בנין דאזלינן בתרי'. הכוונה על רוב פורעי המס ולא רוב פורעי ממון עד שאם היה ב' בקהל שפורעים יותר מכל הקהל שהולכים אחריהם חלילה מזה. אלא הכוונה רוב פורעי המס העשיר לפי עשרו והעני בעניו כי לפום גמלא שיחנא וזה נתבאר מכל דברי הראשונים זלל"ה: יד אנשי עיר תובעים את אנשי הכפרים שיסייעו להם בתשלומי רב וחזן ומקוה וביהכ"נ לאשר כי מקדם היו שייכים לאנשי העיר רק אח"כ שכרו להם אורנדיס מהשרים בכפרים וגם תובעים מהתושבים שבאו לדור שם שיסייעו והם משיבים שאינם באים להעיר להתפלל רק ר"ה ויוה"כ ואינם נהנים ממקוה ושו"ב ורב שלהם עי' בחת"ס או"ח סי' קצ"ג:

ועיין בשו"ת דברי חיים ח"א חיו"ד סי' נ"ב בעיר קטנה שהיתה שייכה בבית החיים ורב וכל הכנסות לעיר הגדולה ועתה רוצה הקטנ' לחלוק לבנות מקוה וכדומה ושלא ליתן ההכנסה לעיר הגדולה ולהרב דשם. ועי' שו"מ מהד"ק ח"ב סי' ל"ב ל"ג ובמהד"ג ח"א סי' כ"ב ובשו"ת מהרי"א אסאד חחו"מ סי' רכ"ח ובמהר"ם שי"ק חחו"מ סי' כ"ג כ"ד:

טו מקצת הקהל רוצים לחלוק ולהפרד משאר הקהל מטעם שהם רוצים להתחבר לחבור' שומרי הד"ת לחזק דתי התורה ושאר הקהל אינם רוצים להתחבר להם ולתקנותיהם. עיין במהר"ם שיק או"ח סי' ל"ד דהקהל דין שותפים להם אלעולם ואעפי"כ בטעם הגון יכולים להפרד לקהל בפ"ע ועיין בחת"ס חו"מ סי' י"ב בדין פירוד מקצת מהקהל ומביהכנ"ס שלהם ואם טוענים לחלוק הבניני ביהכנ"ס או גוד או אגוד עיי"ש באורך. ועי' במהר"ם שיק יו"ד סי' י"ד ט"ו של"ב ובחו"מ סי' כ"ג כ"ד ועי' בשו"ת שו"מ מהד"ד ח"ג סי' קל"ז שאנשי קלויז החדשה תובעים מהקלויז הישינה חלקם בס"ת ועיין בשו"ת הרד"ם חיו"ד סי' ד' בדין חלוקת מקצת מהקהל:

טז ת"ח שיושב ועוסק בתורה ורוצים הקהל לתקן שלא ימכור שום אדם סיד או מלח וכדומה רק אשת הת"ח כדי שיתפרנס מזה ומקצת הקהל מוחים אם יכולים לכוף אותם בתקנתם עיין בדברי חיים ח"ב חו"מ סי' ס' דיכולים לכוף כיון שעפ"י הדין מוטל על הקהל לפרנס את הת"ח ועיין בשו"מ מהד"ג ח"ג סי' קס"ב ובמהד"ד ח"ג סי' קל"ז:

ועיי"ש בשו"מ סי' קס"ב הנ"ל דהקהל רוצים לתקן שישכירו מכירת המלח או השמרים שימכור רק איש זה וישלם עבור זה סכום מעות להקהל אם יש כח בידם לתקן זה:

יז הקהל מכרו זכות מסירת השמרים לאדון אחד לעולם עבור סכום מעות שנתן לצורכי העיר. והאדון השכיר הזכות לישראל אחד שרק הוא ימכור שמרים ועתה איש אחד רוצה להביא שמרים באמרו דזה אינו מדינא דמלכותא וגם דבר שלא בא לעולם ולא קנה האדון ולא הישראל עי' בדברי חיים ח"ב חו"מ סי' ס"ו ובתפארת יוסף חו"מ סי' ט"ו ועיין בכלל זה סי' ג' הראשון:

יח באיזה דברים יכולים הרוב לכוף את המיעוט בתקנתם והסכמתם. ואם רוצים לתקן תקנה היכא דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי. עיין בחו"מ סי' קס"ג וסי' ב' ובדברי חיים ח"א חו"מ סי' כ"ג כ"ד כ"ה ובח"ב חיו"ד סי' ח' כ"ח ס"א וחחו"מ סי' נ"ח נ"ט ס' ס"א ס"ד ועיי"ש בסי' כ"ד דרוב אומנים אינם יכולים לתקן לכוף להמיעוט אולם לבטל תקנה היכולת הן ביד רוב בני העיר והן ביד רוב האומנים ועי' במהר"ם שיק סי' ל"ה נ"ו ועי' בחת"ס חו"מ סי' י"ב ובשו"ת רמ"ץ יו"ד סי' ס"ח ובמהר"ם שיק יו"ד סי' ט"ו ובשו"ת שואל ומשיב מהד"ק ח"ב סימן ל"ב ובמהד"ג ח"ג סימן קס"ב ובמהד"ד ח"ג סימן קל"ז ובתשובת מהרי"א הלוי ח"ב סי' מ"ו. ועיין במהרי"ק שורש א' ובתשובת האחרונים שכתבו דהיכא דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי אין כח ביד הקהל לתקן תקנה כי אם בהסכמת כל הקהל ואפי' יחיד יכול למחות ועיין בשו"ת מהרשד"ם סס"י ת"ו וסס"י ת"ז. שהביא דעתם וכתב שיש לו ראיות מוכיחות מתשובת הרשב"א והרא"ש שהכל הולך אחר הרוב ויכולים לכוף להמיעוט בתקנתם אף במקום פסידא. וכתב שכן עשה מעשה במקומו עיר שאלונק"א בענין הסכמת הצמר שעשו שם. ועיין בזה תשובה ארוכה בשו"ת בית יהודא להגאון מו"ה יהוד' עייאש ז"ל סי' א'.

ושם אם יכולים טובי העיר לגזור איזה ח"ר בלא הסכמת אנשי הקהלה. ואחד שטוען שלא ידע מהתקנה מחמת שלא היה אז בעיר יעו"ש. ועוד באיזה דברים יכולים הרוב לכוף את המיעוט בתקנתם ובהסכמתם עיין תשו' הרא"ם סי' י"ד ונ"ז. ובמהריב"ל ח"ב סי' ע"ב וח"א דק"מ ובסי' ועיי"ש שכתב דלסלק סכנה מהקהל יכולים הרוב לכוף להמיעוט. והנני מעתיק מה שכתב בשו"ת פרי תבואה סס"י מ"ז וז"ל בקיצור. אף גם זאת דעו לכם שיש לעיין בכל תקנה מבטן מי יצאה מי ירה אבן פינתה. אם היות מרכז תכליתא לשם שמים וכו'. ואפי' ניכר בחתימת התקנה תבנית ידו של אדם חשוב בזמן ההוא הא לדעת כמה גדולים בעינן שתהא מוסכמת לכל וחותם יד כל אדם בה שבתשובת מהר"א די בוט"ן סי' ס"ג כתב יש לבטל התקנה שאין חתומים עליה רק ט"ו ממונים ולא כל יחידי העיר. ואף המהרש"ך בח"ב סי' ק"ט ומהרי"ט ח"א סי' נ"ח וס"ח דס"ל דסגי בתקנה שיסכימו רוב הציבור הלא התנו דבעינן שנדע שחתמו במעמד אחד ולא סגי בהא שהלך השמש לכל אחד בפני עצמו שיחתום על התקנה ומבואר שם במהרי"ט סי' ס"ח דאפי' הסכימו כל הקהל לא מהני כשחתם כ"א בביתו ולא נתוועדו כולם ביחד (ועי' במהר"ם שיק חו"מ סי' י"ט) והצמח צדק סי' ב' והסמ"ע בסי' קס"ג כתבו דבעינן שגם הרוב מדלי העיר יסכימו בתקנה, ומה גם בדבר שאינו למגדר מילתא רק רווחא ופסידא ודאי אין כח ביד רוב הקהל לבדם ע"ז, ומעתה שימו לבבכם על התקנה שלכם אם יש בה כל המדות הללו אז יש לה דין תקנה ולא זולת זה. מנ"ל ועיין הרבה פרטי דינים מתקנות והסכמות בכנה"ג סי' רל"א. והעתיקם הרב בני חיי כתבניתם בסי' י"ג:

ועיין במהריב"ל ח"א סי' מ"ה ומהר"י מינץ סי' ז' ובמהרשד"ם סי' ת"ו.

שכתבו דהממוני' מהקהל אינם יכולים לחדש הסכמה כשחסר א' מהם וכן ע"י אחרים וכן כשלא ניתן להם רשות גמורה. וכן כשניכר שכוונתם להכעיס. ואם יש דיעות שונים בין זט"ה או בין ראשי הקהלה הולכים אחר רוב זט"ה עיין בשו"ת ארי' דבי עילאי חאו"ח סי' ב' וכ"כ בשו"ת פני יהושיע ח"א חאו"ח סי' ד' ועיין בשע"ת סי' קנ"ג סק"א ועיין במהר"ם שיק חחו"מ סי' א' שתמה על הפנ"י הנ"ל מהאי דאמרינן בע"ז דף ע"ב כדשיימי ד' ובחו"מ סי' י"ב סעי' י"ח לענין פשרנים דבעינן שיסכימו כולם.

וע' בכ"ז במהר"ם שיק סי' כ"ז לענין צריך רובם מתוך כולם ואם אנשי העיר מוחים בהם ועי' בכלל נ"ו במקומות ביהכ"נ בכ"ז. ועיין עוד בדיני הסכמות במבי"ט ח"א סי' ש"ז. מהר"ם אלשי"ך סי' נ"ט קנ"א מהרשד"ם חאו"ח בסי' כ' וחיו"ד סי' פ"א פ"ב וחחו"מ סי' תנ"ה דב"ר סי' רס"ה שי"ג. מ"ש סי' ס"ג צ"ב. ועמש"כ בכלל פ"ז סי' נ"ג ועיין בחתם סופר חו"מ סי' קט"ז שנשאל בעסק שזט"ה רוצים לעשות נתינה מאיזה מו"מ והיחידים שנושאים ונותנים בזה המו"מ מוחים בדבר. ופסק דהדין עמהם כמבואר בתשו' הרמ"א סי' ע"ג וע"ד. ובריב"ש סי' תע"ז ועיין בחת"ס סי' קי"ז נדון כזה שרצו הקהל לעשות גאבעלא על הבשר והיחידים מוחים ופסק ג"כ דאין הרוב יכולים לכוף את המיעוט אם לא שיסכימו כל הקהל וע' בתשו' בית שלמה חיו"ד ח"ב סי' ק"ד וחחו"מ סי' מ"ה בקהל שעשו תקנה להשכיר עסק אחד שיהיה דמי השכירות לצורך הוצאות הקהל ויחידים שפרנסתם מזה העסק מוחים והביא הסכמות תשו' האחרונים ושכן המנהג שרוב קהל בידם לתקן אף שאיכא פסידא ליחידים:

יט שלשה אנשים שהם ראשי הקהלה מכרו מקום בעזרת הנשים בקרן זוית שהוא לצד עזרת אנשים ובשעת המכירה דיבר האיש הקונה לאשר כי במקום הנ"ל אין בו אורה כ"כ ע"כ יעשה שם בכותל חלון גראטי לעזרת האנשים ובאותו מעמד מכרו לו כל השלשה רה"ק. ועתה בא הקונה לעשות שם הגראטי וב' מהרה"ק מסכימים עמו לעשות ואחד מוחה. עיין בשו"ת ארי' דבי עילאי חאו"ח סי' ב' שפסק דבזט"ה הולכין אחר הרוב. והכי ב' מהם שהם הרוב מסכימים לעשות. ועוד שאף השלישי אין בידו למחות כיון שהיה באותו מעמד ושמע שהקונה דיבר שרוצה לעשות גראטי ואעפי"כ הסכים על המכירה הרי זה כתנאי גמור ומפורש ודמי להא דכתב הרמ"א בחו"מ סי' ע"ד סעיף א' ובסי' רצ"ג סעיף ב' ובסי' ר"ז סעיף ד' דגילוי דעת דבשעת מעשה הוי כתנאי גמור ומפורש:

כ ועיין במהר"ם שיק חחו"מ סי' א' שהביא התשובות של החתם סופר בעובדא דידי' שנבחרו י"ג אנשים מהקהל להעריך הנתינה לצורכי הציבור לג' חלקים עשירים עניים ובינונים ואחר העריכם ערערו מקצת בינונים וב' עשירים מהנבחרים אי מצרפים דלהוו רוב ואי חשבינין עניי העיר שמסכימים דהוי רוב ואי אזלינן בתר רוב בזה להסיע על קצתן והביא התשובות של החת"ס שסותרין זא"ז וסיים שטוב לפשר:

כא אם זט"ה מינו גבאי לגבות ולקבץ מעות ארץ ישראל או שאר מינוים בלי שאלת הקהל אי מהני מינוים שיהי' גבאי לעולם מכח חזקת מצוה. עי' במהר"ם שיק חו"מ סי' י"ח וסי' י"ט שאף לפי מ"ש המג"א בסי' קנ"ג ס"ק ל"ז בשם המ"ב דהאידנא יש יותר כח לזט"ה מ"מ הוא רק על הזמן שנתמנו להיות זט"ה מהקהל לפי המנהג שהקהל בוחרין לזט"ה על שנה או שנתיים אין להם כח לעשות למנות גבאים על יותר מזמן שנבחרו לזט"ה:

כב לענין תשלומי מעות בנין ביהכ"נ ראוי שישולם שליש לפי הגלגולת היינו פאמילי"ע ושליש לפי ערך הממון ושליש לפי ערך המקומות כן מבואר בחתם סופר חו"מ סי' קנ"ט ועמ"ש בסמוך בסי' כ"ה ועיין בדיני ביהכ"נ כלל י"ג סי' ד' מ"ש בשם השע"א. ועיין בדינים אלו בדיני מקומות ביהכ"נ כלל כ"ו:

כג מקצת קהל אומרים לבנות ביהכ"נ ומקצתם אומרים לקנות מקום לבית הקברות שלא יצטרכו להוליך הב"מ לעיר אחרת ואין ידם משגת לשני אלו עי' בשו"ת מהרי"א אסאד או"ח סי' ל"ג שביהכנ"ס קודם לביה"ק אפילו הרוצים בביהכ"נ הם המועט להם שומעים שאומרים כדין:

כד קהל ספרדים וקהל אשכנזים בעיר אחת לכל אחד ביהכ"נ לבדו ועשו ביניהם תקנה מקדם בחרם או באופן המועיל שקהל הספרדיים מחוייבים ליתן חצי הוצאה לצורך אורחים ודרשנים וכדומה וקהל אשכנזים החצי. וברבות הימים נתמעטו קהל הספרדים וגם נדלדלו ונשאר רק מועט ספרדים בביהכנ"ס שלהם וטוענים שאינם יכולים ליתן החצי. עי' בחת"ס ח' ששי סי' א' שהדין עם הספרדים שאדעתא דהכי לא היה דעת מתקני התקנה:

כה קהל שנשרף ביהמ"ד שלהם ורוצים לבנות מחדש והתאספו נדבות. ובראותם כי נכזבה תוחלתם שאין די למלאכת בנין ביהמ"ד עלה בדעתם למכור המקומות ולהעלותם בדמים וטוענים בעלי נדבות הגדולים למה יפה כח המתנדבים מעט ככח האנשים שנדבו הרבה ורוצים לנכות מהממון שיעל' להמקומות שלהם את הנדבות שנתנו. וגם אותם האנשים שהיה להם מקומות הגבוהים בביה"מ שנשרף טוענים שהם מוחזקים במקומות הללו גם עתה ורוצים לבנות הביהמ"ד מממונם עיין בשו"ת שמן רקח ח"ב סי' ב' שהעלה דכיון שנשרף שוב אין להם חזקה במקומות הנ"ל וע"ל בדיני מקומות ביהכנ"ס כלל כ"ו סי' ח' בשם החת"ס. ושם בשם השו"מ שחולק על השמן רוקח ויש חילוק דין בזה. ולענין הנדבות הסכים לנכות מן ערך הממון שיעלו המקומות של המתנדבים. ועי' בדיני ביהכ"נ כלל י"ג סי' ד' מ"ש בשם השער אפרים. ועיין בדינים אלו בדיני מקומות ביהכ"נ כלל כ"ו: כו בני העיר שקנו מקום לביה"ק ורוצים לעשות חומה דלתיים ובריח סביב. איך גובים ע' בשו"ת זכרון יוסף חחו"מ סי' ט' שכתב דגובים חצי לפי הממון וחצי לפי נפשות:

כז בדין מי שבא לדור בעיר מתי מחויב לסייע לצבור בתשלומי מס עי' ברמ"א סי' קס"ג שכתב שאם רוצה לקבוע דירתו בעיר הוי מיד כאנשי העיר אף בתוך י"ב חודש. עוד כתב שם פלוגתא באם קנה לו בעיר בית דירה אם הוי מיד כאנשי העיר. ואם שכר לו בית חייב ליתן מיד מס שאינו קצוב דוקא. ועי' בכ"ז בשו"ת פני יהושע ח"ב סי' צ"ו מ"ש על הרמ"א וחידושי דינים:

כח אם הוציאו זט"ה עפ"י קלפי. שמאים להעריך המס ורוצים איזה אנשים לבטל זה עיין בנוב"י מהד"ק סי' כ"א:

כט קהל שיש להם גאבעל"א על הבשר. ומזה משלמים שכירות הרב והש"ץ ושו"ב ושאר הוצאות הקהל ועת' טוענים מקצת הקהל שזה התשלומין הוי לפי נפשות. ובאמת ראוי לגבות רק חציו לפי ממון וחציו לפי נפשות כמבואר בפוסקים ותשובות עיין בשו"ת השיב משה סי' צ"ב שהוכיח דתשלומי הגאבעל"א הוי ג"כ חציו לפי ממון דאכילת הבשר אינו שוה לעני ולעשיר עיי"ש:

ל צבור שמעריכין לענין מס או שרוצים לתקן איזה תקנה שהולכים אחר הרוב. אי בעינן רוב הבא מתוך הכלל שיהיו כל הקהל הרוב והמועט ביחד אבל אם המיעוט לא היו בשעת התקנ' עם הרוב ביחד לא הוי רובא. עיין בזה בברכייוסף חו"מ סי' י"ג אותד' שביאר דעת הפוסקים בזה. ועי' לעיל סי' י"ח:

לא מי שהוא פטור ממס ועכ"ז נהג עצמו לפרוע. ועתה רוצה לחזור בו שלא לפרוע להבא. עיין בזה בזכור לאברהם חו"מ ח"ג ערך מס מה שציין שם: לב דיני מסים בפרטות וחידושי דינים. עיין בכנה"ג סי' קס"ג וסי' קע"ח ובס' זכור לאברהם. חו"מ ח"ג ערך מס. ובשו"ת פני יהושע:

ח"ב סי' צ"ו:

לג בענין גביית האכסניא של המלך יר"ה היינו הבעלי מלחמות השוכנים בעיר ומוטלים על בני העיר ליתן להם אכסנאי בבתיהם כדת מה לנהוג בגביי' זו. הדבר מבואר בתשובת מהר"ם ותה"ד. ובתשובת צמח צדק ובתשובת נחלת שבעה. ובתשובת שב יעקב סי' יו"ד. ועיין בסי' שאח"ז:

לד עיר אחת שבאו אנשי חיל המלך לתוכה ונכנסו לבית אכסניא אחד עם סוסיהם וחונים שם. ולגודל צעקת בעה"ב הזה תקנו זט"ה שאנשי חיל הללו יהיו חוזיים חלילה בכל הד' שבועות יחנו באכסניא אחרת. וגם ינתן לבעל האכסנאי בכל שבוע ד' זהובים בעד האכסנאי וממון זה יגבו מכל מי שיש לו בית בעיר. וטוענים מקצת אנשי העיר הלא בתינו קטנים מאוד מהכיל אנשי חיל אף גם הסוסים ולמה ניתן אנחנו לזה כיון שאין אחריות זה עלינו. עיין שו"ת הר הכרמל חחו"מ סי' ז' שפסק שהדין עמהם ופטורים מלשלם וגם אנשי הבתים הגדולים היו פטורים אי לאו שקבלו על עצמם מצד התקנה. והיכן שחנו בראשונ' שמה יהיו ומזלי' גרם ואסור לבעה"ב זה להסיתם ולהראותם לילך לבעה"ב אחר:

לה קהל שהוצרכו למעות. ולוו אנשי נבררי הקהל מעות מאחד ונתנו לו שטר על שמם. ועתה המלוה תובע כל החוב מאחד מהנבררים החתומים על השטר. עיין בשו"ת בית אפרים חחו"מ סי' י"ז שהעלה לדינא דאם מבואר בשטר רמ"ג ורמ"ג יכול לתבוע הכל מאחד שירצה ואם לא נכתב כן אזי יש להחתומים דין שנים שלוו שהם ערבים ולא קבלנים. ואם נכתב בשטר שלוו עבור הקהל אזי החוב הוא על כל הקהל כי החתומים הם רק שלוחי הקהל ואינם חייבים לשלם רק חלקם:

לו קהל שהלוו מעות להשר. ולא רצה לשלם להם ונתייאשו מן החוב. ואח"כ מת השר ובנו ישב על כסאו ונתן להם על החוב הנ"ל כמה אלפים. ועתה העשירים אומרים לחלק המעות לפי ערך ההלואה כי הם נתנו חלק גדול בהלוא' ושאר בני הקהל ממאנים בזה ואומרים שכבר נתייאשו מהחוב הנ"ל. ומה שגבו הוי כמו מתנה. עיין ברמ"א סי' קס"ג סעי' ג' באמצע הג"ה שניה שכתב בשם מהרי"ק דהוי כזוכים מן ההפקר וחולקים כל הקהל בשוה.

ועיין שם בהגהות הט"ז מהח"צ. ובתשובותיו סי' קמ"ד שהשיג על מהרי"ק ופסק דאין יאוש בחוב. ועיי"ש מש"כ דו"ז בקצוה"ח ס"ק א' שסילק כל תלונותיו ממהרי"ק ועיי"ש בתומים ובנתיבות. אח"ז מצאתי בשו"ת תומת ישרים סי' י"ד שפסק ג"כ דיש יאוש בחוב. ואף אם הוא ספיקא דדינא. הוי הקהל לגבי העשירים היחידים מוחזקים. ועל היחידים שרוצים להוציא לברר הדין שאין יאוש בחוב. ע"כ יחלקו את המעות בשוה. וע"ל בדיני יאוש בחוב כלל מ"ז סי' ה'. ומ"ש דהקהל הוי מוחזקים עיין בסי' שאח"ז: לז קהל שיש להם תביעה על יחיד שדר בעיר אחרת אם הנתבע מחויב לילך לדון לפני הב"ד שבעיר הקהל. פסק בשו"ת ח"צ סי' י"ד וכן הסכים עמו בשער משפט סי' י"ד ס"ק ב' דכיון שמבואר ברמ"א סי' ד' שהיחיד מחויב ליתן להם משכון קודם שירד עמם לדין א"כ הם חשיבי כמוחזקים וצריך לדון בעירם לפני דייניהם וגם אינו יכול לומר שאימת הפרנסים על הדיינים כמו בעשיר מוחזק בעירו. דיש חילוק:

בין יחיד לרבים דרבים לא חשידי. ועיין מש"כ לקמן סי' ל"ט:

לח דבים נגד יחיד דינם כתלמיד חכם וכב"ד וכאדם חשוב בכל הענינים עיין בכסף משנה סוף פ"ז מה"ל ת"ת וברשב"ם ב"ב דף ק' ובב"י על טיו"ד סי' רכ"ח בשם הרשב"א ובב"י על ואו"ח סי' קל"ה בשם מהרי"ק שורש ט' ובשו"ת רמ"ץ סי' י"ב ט"ז וחיו"ד סי' ס"ח:

לט ועיין בשו"ת שמן רקח ח"ב בסופו בביאורי חו"מ סי' ד' שהביא בשם שו"ת ש"י סי' ג' (והובא בפ"ת לחו"מ סי' ד' ס"ק וא"ו) דאין הקהל נקראים מוחזקים אלא לענין דצריך היחיד ליתן משכון אבל עכ"פ לא איבד כחו וזכותו כאלו הוא המוחזק ואין זה סותר למה שהבאתי בסי' הקודם בשם החכ"צ. דשאני בנדון דידי' כיון שמבואר ברמ"א סי' י"ד סעיף א' בסוף הג"ה שניה דהיכא דהתובע יכול לעקל מעות הנתבע בעירו אז מחויב הנתבע לילך אחריו. א"כ מכ"ש בקהל שמחויב ליתן להם משכון כדי שיהא הוא התובע לדין כמבואר שם בסמ"ע ס"ק ז' יפה פסק הח"צ דלענין זה הוי הקהל מוחזקים שהוא מחויב לילך אחריהם:

מ מי שהחזיק במצוה שהדין שאינם יכולים הקהל ליתנה לאחר כמבואר בחו"מ סי' קמ"ט סעיף ל"א בהג"ה. עי"ש בשער משפט ס"ק וא"ו שכתב דאם החזיק. במצוה בחנם. או אף בשכר ועתה אחד רוצה להוסיף ממון לצדקה עבור המצוה הזאת מהסך שנותן המחזיק עבורה. השני קודם. וכ"כ בתשובת מהר"י הלוי סי' כ"א יעו"ש. ועיין לקמן עוד מדינים אלו. ועי' בכלל ל"ו מסי' י"ח ולהלן:

אם מכרו או השכירו הרב והדיינים וזט"ה קרקע של הקדש עניים שאצל ביהכנ"ס או קרקע הקהל וכדומה ולא הכריזו ואח"כ רוצים לחזור מצד אונאה ומצד שלא היה הכרזה והרבה טענות בזה ומכירת ביהכנ"ס עי' בשו"ת פני יהושע ח"ב סי' צ"ט:

מא כתב בשו"ת הרשב"ש סי' תקע"ג דאם זט"ה גזרו בחרם דחל החרם על כל הקהל משום דהם כשלוחי הצבור. ולפיכך אם מכרו ביהכ"נ מכירתם מכירה וכל הדומה לו. ולא הצריכו מעמד בני העיר אלא כדי להפקיע קדושתה. (עי' בשו"ת פני יהושע ח"ב ססי' צ"ט בד"ה ועוד די"ל. שהוכיח דהמכר בטל וע"ש בח"א חאו"ח סי' ד'.) אבל המכר קיים הוא אף בלא מעמד אנשי העיר וכיון שהם שלוחי צבור חל החרם שגוזרים על כל הצבור מצד שליחות דקבלת חרם חל ע"י שליח שבכל התורה כולה שלוחו של אדם כמותו חוץ משאלה בבעלים והפרת נדרים דכתיב אישה יקימנו ואישה יפירנו כדאיתא בפ' השואל וכיון שלא מצינו שיוצא מכלל זה אלא הפרת נדר מכלל דבקבלת נדר מצי למעבד שליח ע"כ דבריו ז"ל. ועיין בנוב"י מהד"ק סי' ס"ז שנסתפק בזה אם מהני ע"י שליח וכתב שלא מצא מזה בפוסקים ונעלמה ממנו תשובה זאת ועיין בדיני שבועה כלל ק"ג סי' מ"א שהארכתי בזה. ועיין בשו"ת בית יהודה חחו"מ סי' א' שהאריך להוכיח דאין ביד זט"ה לבדם לגזור חרם. ועי' בקצוה"ח סי' קכ"ג ס"ק ד':

מב ועי' במהר"ם שיק או"ח סי' ל"ה ש"ז שי"ב אם יש כח ביד זט"ה וביד רוב הקהל לעשות הסכמה ולענוש את העובר בהחרימו ולהענישו ולהפקיר נכסיו ולגזור שיהא יינו יי"נ ופתו פת עכו"ם. ועי' בשו"ת רמ"ץ יו"ד סי' ס"ח ובמהר"ם שיק יו"ד סי' ט"ו ט"ז ובחחו"מ סי' ב' ועי' כאן סי' י"ח:

מג קהל וזט"ה שעשו ביניהם הסכמה ותקנה על איזה דבר בחרם. ואח"כ עברו קצתם על ההסכמה אם הותרה הרצועה גם לשאר הקהל. עיין מהרשד"ם חיו"ד סי' קל"ה קנ"ה קצ"ה שכתב דלא הותרה לשאר הקהל דאדעתא דהכי לא נדרו. ועיין בד"ר סי' ס' שהביא דברי מוהר"ש אדרבי שכתב ג"כ כן. וכ"כ במשפטי שמואל סי' נ"ה וסי' קל"ח והביא ראיה מתשיבת הרא"ש כלל וא"ו וכ"כ במהרש"ך ח"א סי' א'. ועיי"ש בסי' קי"ב וח"ג סי' פ"ח.

ועיין במהריב"ל ח"א כלל ה' סי' ג' שכתב דאע"פ שכתב הרא"ש בשנים שנשבעו זה לזה דאם עבר אחד על. השבועה גם השני פטור (והובא ביו"ד סי' רל"ו סעי' ו') אין דנין כן בחרם. יעו"ש:

מד קהל שגזרו חרם שלא ימכר היין ביותר מחמשה דינרים המדה. והחרם היה על המוכר ולא על הקונה. ועבר ראובן ומכר לשמעון מדה יין בשבעה דינרים עיין בשו"ת מהר"ם אלשיך סי' ע"ה שפסק דהמכר קיים כיון שמבואר בראשונים שאין האיסור מבטל המקח ויתן כשער של היתר. א"כ גם בנ"ד המכר קיים וראובן מחויב להחזיר לשמעון השני דינרים עיין בחו"מ סי' ר"ח:

מה אומנים שעשו ביניהם הסכמה בחרם. שלא יוזילו השער ושלא ישיגו זא"ז גבול ועוד תנאים ובקנס. ולא קצבו זמן ביניהם לתקנה הנ"ל. אם לעולם משמע או פעם א' במשמע. עיין בדיני תקנות כלל קי"א סי' כ"א: מו ממוני הקהל שעוסקים בצורכי צבור בהכנסה והוצאה ועתה בכלות זמן מינוים הוצרכו לתת חשבון להקהל ונחסר להם מעות לפי חשבונם. והם אומרים שרוצים לשבע שלא נשאר בידם אפילו פרוטה משל קהל. ואפשר שכחו לכתוב בפנקס איזה הוצאה. וגם שאר טענות וסיכסוכים ביניהם מענין החשבון עיין בתשב"ץ ח"ד המכונה בשם חוט המשולש בטור השני סי' ל"ג מה שהעלה בענינים אלו וביו"ד סי' רנ"ז סעי' ב' וא"ו:

מז ועיין בשו"ת עבודת הגרשוני סי' י"ט שנשאל בפרנס הקהל או גובה המסים שתובע מהקהל ע"פ פנקסו שהוציא מכיסו יתר על ההכנסה. ונמצא בפנקס הוצאות שנכתבו ביני שיטין ועוד ריעותות. והקהל טוענים שאינם מאמינים אותו על חשבונו. אדרבה הם חושדים אותו שהעלים משלהם. והעלה מן המרדכי פ"ק דב"ב ומהרי"ו בתשו' סי' קכ"ד וקע"ג דפרנס שנתמנה ע"פ הצבור מדעתם וכן גבאי צדקה או גובה מס שנאמנים בלא שום שבועה ואפילו חשבון א"צ ליתן משום שהקהל האמינו אותו עליהם בכל מה שיאמר. וגם הוכיח שנאמנים אף להוציא מן הקהל בלא שום שבועה אם דרך הפרנס להלוות מכיסו. אמנם בנ"ד שנמצא ריעותא בפנקס איתרע נאמנתו. ואף בשבועה לא יטול דלא הוי כמוציא ברשות דנשבע האי דידע. דאנן סהדי אלו היה ידעו הקהל שלבסוף ימצא שמץ דבר בנאמנותו לא היה ממנים אותו לפרנס וגובה. וממילא למפרע לא הוי מוציא ברשות. ועיי"ש שכתב עוד טעם אחר. ועיין ביו"ד סי' רנ"ז ס"ב וסעי' וא"ו.

ועי' בדברי חיים ח"ב חחו"מ סי' נ"ז ובנוב"י מהד"ת חיו"ד סי' קנ"ו קנ"ז:

מח אם יש ביד הקהל לתקן תקנה שאם איש אחד יסרב לברר ב"ד לדון לפניהם אז ביד הראשים והטובים לברר ב"ד ולפסוק עליו דין שלא בפניו בלי שמוע טענותיו עיין במהר"ם שיק חחו"מ סי' ב' שאין בידם לתקן תקנה שהוא לאו דלא תשא שמע שוא שלא לשמוע טענות בע"ד אחד שלא בפני חבירו אם לא במקרה לצורך הוראת שעה לעשות סייג לתורה אם א"א לכופו בענין אחר אבל לא לתקן תקנה:

מט גזבר ונאמן הקהל שנעשה על ממון והכנסת הקהל לשלם להש"ץ ושארי משועבדים כנהוג והוא כותב בפנקסו הכנסה והוצאה ועתה מת הגזבר והש"ץ תובע שכירות שמגיע לו מן הקהל. ונמצא כתוב בפנקס הגזבר שכבר שילם לו והש"ץ מכחיש שלא שילם לו. עיין זה בשו"ת פמ"א ח"ב סי' י"ז: נ כתב הכל בו בתשובה ת"ש מ"ש בדין חזן וכו' ועכשיו נוהגין למנות אנשים על צורכי צבור לזמן. ובהגיע הזמן יצאו אלו ויכנסו אחרים תחתיהם וכן לחזן וכן לקופה של צדק' וכו' ואפילו לא קבעו להם זמן סתמן כפירושן אחר שנהגו בכך והמנהג הלכה הוא. ואין כאן חשד. כיון שנהגו להחליף וע' בש"ך יו"ד סי' רנ"ז ס"ק ד':

תוכן העניינים

דברי גאונים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה