דברי גאונים· רבי חיים אריה כהנא
כללים - כלל ל
היפוך שבועה:
א לוה ששלח ע"י שליח החוב להמלוה. והמלוה טוען שלא קיבל. והשליח אומר שנתנם לו. דהדין מבואר בסי' קכ"א סעי' ט' שישבע השליח שנתן להמלוה. וישבע המלוה שלא קיבל וישלם לו הלוה. אם השליח טוען אני מהפך שבועתי על המלוה שישבע שלא קיבל ממני ואני אשלם מכיסי. והמלוה טוען כמו כן ישבע השליח שנתן לי ואפטור את הלוה הדין עם מי. פסק בשו"ת מהר"י הלוי אחי הט"ז סי' י"ט דנראה מן הפוסקים דשניהם נשבעים נגד הלוה. א"כ אינם יכולים להפוך זע"ז. והלוה ישביע איזה שירצה או אחד או שניהם ועיי"ש אופן שיכולים להפך:
ב נתבע שהיפך השבועה על התובע שישבע ויטול. ואח"כ נודע לו שזה התובע נשבע פעם אחת לשקר נגד עכו"ם ורוצה הנתבע לחזור בו מהיפוך. פסק בשו"ת אבן השהם סי' וא"ו שהדין עמו ויכול לחזור. וע"ש בסי' ז' שדימה דין זה לנותן לחבירו נאמנות ואח"כ נמצא כפרן:
ג אם נתחייב הנתבע שבועה לפטור והתובע ויתר לו להאמין לו על קבלת חרם כדי שלא יצטרך לקבל בחרם קודם שבועתו אם יכול הנתבע להפוך הקבלה על התובע או צריך לחות חד דרגא להפוך עליו על ת"כ. עי' בשו"ת שו"מ מהד"ד ח"ב סי' קנ"א שנתבאר מתוך השאלה שיוכל להפוך בשוה על קבלת חרם כמו השבועה אם לא היה מוותר לו:
ד שמעון נתחייב שבועת היסת נגד ראובן לפטור א"ע. והיפך השבועה על ראובן שיקבל בח"ר ויטול. וקבל ראובן על עצמו הקבחי"ר. ויצא מב"ד. ואחר יום או יומיים עד שלא קיימו הפס"ד. נתעורר עוד תביעה ביניהם שתבע ראובן את שמעון ונתחייב שמעון בב"ד שבועה. ועתה טוען שמעון. שהוא חוזר בו מההיפוך הראשון. כיון שהוא מחויב עתה שבועה רוצה לשבע על הכל ויפטור. עיין בשו"ת גבעת שאול סי' כ"ז שהסכים לדעת השואל שפסק שאינו יכול לחזור בו מההיפוך כיון שכבר יצאו מב"ד. ועיי"ש בעובדא דידי' שכתב עוד טעם כיון דאפילו קבח"ר לא רצה שמעון לקבל עליו והפך על ראובן מכש"כ שלא רצה לשבע. ומבואר סברא זאת בסמ"ע סי' פ"ז ס"ק י"ח. ואף לדעת הש"ך שם מודה בזה עיי"ש כי קצרתי באומר:
ה נתבע שנתחייב שבועה לפטור והיפך על התובע שבועה או קב"ח ויטול וקיבל עליו התובע ונותן לו זמן שיקבל בחרם ואחר הזמן רוצה להפוך על הנתבע והנתבע טוען קי"ל כהסמ"ע בסי' כ"ב ס"ק י"ט דאם אמר אני נשבע ויצא מב"ד אינו יכול להפוך עוד עי' במהר"ם שיק חחו"מ סי' ג' בזה. וע"ש באם התובע אינו רוצה לשבע או פסקינן להנתבע חרם מפורש או חרם סתם:
אם התובע הוא מהנשבעים ונוטלים או שהוא מלוה בשטר שהמלוה נשבע ונוטל והיפך השבועה על הנתבע שישבע ויפטור וקיבל עליו הנתבע שישבע ואחר שיצא מב"ד רוצה שוב להפך השבועה על התובע שישבע ויטול עיין בתשו' בית שלמה חחו"מ סי' כ"ח שפסק כהנתיבות בסי' כ"ב בביאורים סק"ו דיכול להפך משום שהנשבע ונוטל א"י להפוך רק באופן שיאמר אי אפשי בתקנת חכמים ויהיה כמו תביעה ע"פ וכיון שכן א"כ חזר עיקר שבועה על הנתבע ולא מטעם היפוך ולכן אף שקיבל עליו הנתבע השבועה בב"ד יכול להפוך אח"כ השבועה על התובע:
ו נתבע שנתחייב שבועת היסת והוצרך המלוה לקבל מקודם בח"ר כד"ת בסי' פ"ז. ואחר שקיבל התובע בחרם אינו רוצה הנתבע לשבע באמרו שהוא מהפך השבועה על התובע שישבע ויטול. ראה זה מצאתי בכתבי הרב הגאון מוה' מנחם מענדל זלה"ה בחיבורו על הש"ע סי' פ"ז שנסתפק בזה אם לדמות להא דמבואר בסי' כ"ב דאף דיצא מב"ד וקיבל עליו הנתבע השבועה יכול אח"כ להפך על התובע. אם כן גם אם כבר קיבל התובע בח"ר מה קנין נעשה בזה שלא יוכל הנתבע להפוך עליו. ואפשר לומר דהוי כדור לי בחיי ראשך ונדר דהוי גמר דין אחר שיצא מב"ד וא"י לחזור כמבואר שם. וה"ה הכא הוי כזה אומר קבל בח"ר ואזי אני מאמינך לענין שאני אצטרך לשבע אח"כ. א"כ כיון שכבר קיבל בחרם הוי לענין זה גמר דין שאינו יכול שוב להפוך השבועה עכ"ל:
ז אם הנתבע הפך השבועה על התובע שישבע ויטול. ונשבע התובע. ועתה תובע הממון מהנתבע. והנתבע משיבו אני יודע שנשבעת לשקר ע"כ אני רוצה לשבע ולפטור. וכן אם כבר נשבע התובע ונטל ואח"כ תפס הנתבע ממון התובע ואומר שהוא רוצה לשבע ולפטור עיין בדיני שבועה כלל ק"ג סי' י"ג י"ד:
ח אם הנתבע היפך השבועה על התובע שישבע ויטול ורוצה לשלם לו תיכף המעות במזומן שישבע תיכף ואינו רוצה להמתין לו שבועתו. והתובע טוען לא אשבע ולא אטול לעת עתה פן לימים תזכור ותודה לי או אמצא ראיה עיין בדיני שבועה כלל ק"ג סי' כ"ד: