אור ברסלב
דברי גאונים כללים - כלל כט

דברי גאונים· רבי חיים אריה כהנא

כללים - כלל כט

כללים - כלל כח

דיני הודאה ושתיקה כהודאה:

א מי שרוצה להקנות לחבירו מעות שיש לו בעסק במקום אחר או חוב. עיין להרדב"ז בתשובה כת"י סי' שני אלפים ש"ב. שכתב שיודה בפני עדים שהמעות הללו הם של פלוני שרוצה להקנות לו. וכן כתב הגאון ח"צ בתשובה סימן ט"ז. דבדרך זה מהני מצד דאיסר גיורא שכתבו התוספת בב"ב דף מ"ד ע"ב דאף דידעינן בודאי שהיה איסר משקר קנה וכ"כ מהר"ם חאגיז בשו"ת שתי הלחם סי' מ"ה. והובא דבריהם בברכי יוסף חו"מ סי' מ"ם. ועיי"ש מה שפקפק בדבריהם. ועי' בזה בשו"ת דברי חיים ח"א חחו"מ סי' א'. ובשו"ת שו"מ מהד"ג ח"ג סי' י"א הביא הרבה ראיות שדוקא הודאת שכ"מ עושה קנין ולא הודאת בריא וע"ל בכלל זה סי' ט"ז:

ב שני בעלי דינים שכל אחד לפי טענתו מזכה את חבירו. מבואר באחרונים דאין מוציאין ממון מן המוחזק אף שלפי טענתו היה חייב. מ"מ לפי טענת התובע הוא פטור וכן מבואר בשו"ת נאות דשא סי' מ"ו באמצע פיסקא המתחלת. ועת"ה נעתי"ק עצמינ"ו. ובאמצע סי' נ"א יעו"ש ובפרח מטה אהרן סי' ס"ה ס"ו ועיי"ש בנאות דשא היכא ששניהם אינם מוחזקים ועי' בכלל מ"ב סי' ב':

ג בהא דקיי"ל דמועיל הודאת בע"ד לחייב עצמו הקשו הראשונים והלא קרוב פסול בין לזכות ובין לחוב עי' בקצוה"ח סי' ל"ד ס"ק ד' ועי' בשו"ת תפארת יוסף חחו"מ סי' א' בד"ה והנלפע"ד שחידש דהוי כמו שקבלו עליהם קרוב או פסול לעד דמהני ויישב בזה כמה שיטות:

ד ראובן הודה שהפקדון שהפקיד ביד שמעון הוא של לוי. אם יכול לטעון שלא להשביע עצמי הודיתי. ע' בתומים סי' פ"א סעיף י"ד שהביא זה בשם מהריב"ל. ועיי"ש בשער משפט ס"ק ח' שדחה דברי התומים:

ה הא דמבואר בסי' ל"ט סעיף ח' דהודאה על הקרקע בפני עדים יכולים לכתוב וליתן שטר בלא צוואת המודה הוא דוקא כשהודה שהקרקע הוא של חבירו מעולם אבל כשהודה שמכרה או נתנה לחבירו אינם יכולים לכתוב שטר בלא צוואת המודה כן הביא בשו"ת ברכת יוסף אה"ע סי' צ"ד בשם תשו' הרשב"א. סי' אלף רי"א. ואישתמיט מהנתיבות בחדושים סי' הנ"ל ס"ק י"ז דברי הרשב"א הנ"ל:

ו אחד תבע לחבירו בב"ד. והודה לו הנתבע רק שטוען שחייב גם לאיש אחר ואין לו לשלם לשניהם. ולאחר זמן כשפרע לתובע הנ"ל. בא זה האחר ותובע את חובו שהודה הנתבע מקודם בב"ד שחייב לו. והנתבע כופר וטוען שלא הודה אז בב"ד רק כדי לאשתמוטי מבעל חוב הראשון עד שיהיה לו מעות לפרוע לו. אבל באמת אינו חייב לזה האחר כלום. עיין בשער משפט ס"פ סק"א שפסק דאינו נאמן לכפור הודאתו שהודה בב"ד וחייב לשלם. ולא דמי להא דמבואר בסי' מ"ז ס"א דאם בא המלוה לגבות משט"ח שביד הלוה על איש אחר. והלוה אמר שהוא שטר אמנה ואח"ז תובע מלוה שלו בשטר זה והלוה טוען שכבר הודה שהוא שטר אמנה. דגובה בשטרו משום דודאי לא היה כוונתו במה שאמר שטר אמנה רק כדי לדחות לבעל חובו. דשאני התם דהשטר שבידו מסייע לי' דסתם שטר אינו עומד להיות שטר אמנה או פרוע דשטרו בידו מאי בעי לכך נאמן אח"כ באמתלא הנ"ל. משא"כ בנ"ד שאין כאן שום הוכחה שאינו חייב להאיש האחר. א"כ הודאתו שהודה בב"ד מהני. ולא מהני האמתלא שאח"כ והביא לזה ראי' ערוכה מש"ס ב"ב דף מ"ג ע"ב והובא להלכה ברמ"א סי' ל"ז סעי' י"ז דהיכא דהודה נגד יהודה שהשדה הוא של לוי שוב אינו יכול לערער על לוי. אף די"ל דלדחות ליהודה נתכוון עיי"ש וכן חילק שם בט"ז על הרמ"א הנ"ל מן הא דשטר אמנה משום דשטרא מסייע לי' יעו"ש ועיין בדברי הרדב"ז שאביא בסי' ט' שמבואר שם ההיפוך ויש לחלק בדוחק וצ"ע:

ועי' בשו"ת ברכת יוסף חחו"מ סי' יו"ד י"א י"ב י"ז שפלפל בדברי הנוב"י ומברר הדין אי מהני אמתלא בממון וכפל הסתירות שיש בזה בחו"מ במחבר ורמ"א. ועי' בזה בשו"ת שו"מ מהד"ג ח"א סי' ש"ו ובמהד"ה סי' פ"ג:

ז טענו חטים והודה לו בחטים ושעורים אם פטור משעורים כמו בטענו חטים והודה לו בשעורים בסי' פ"ח סעי' י"ב עי' בשו"ת שו"מ מהד"ג ח"ב סי' ק"ג שדעתו לפטור ועיי"ש במהד"ד ח"א סי' כ"ג בד"ה והנה במ"ש שחקר ג"כ בזה ובד"ה והנה בשנת תרט"ז:

ח וע"ש דפליגי התומים והקצוה"ח שם ס"ק י"ב אם גם בפקדון בטענו פקדון חטים והודה בשעורין הדין כמו בחוב ותימה גדולה שנעלם מהם שהדין מבואר גם בפקדון בסי' רצ"ו סעי' ד':

ט ראובן ושמעון שותפים במו"מ והארגז של מעות השותפות הוא אצל ראובן. ופנקס החשבון הוא אצל שמעון. ופעם אחת מנה ראובן מעות השותפות שבארגז ומצא לפי דעתו מעות יתירים. ונתברר אצלו שהם של יהודה שהי' נונ"ו עמו. ונתן ראובן המעות היתירים ליהודה ואמר לו המעות הללו הם שלך. אח"כ בא שמעון וסיפר לו ראובן המאורע ואמר שמעון שטעות הוא בידו כי לחי חשבון הפנקס המעות הוא של השותפות ויהודה אינו שם בנמצא לתבוע ממנו מעותיהם. ונתעצמו ראובן ושמעון בדין לפני הב"ד וראובן מכחיש את שמעון ואומר אני יודע בבירור כי המעות שנתתי ליהודה הם שלו. והב"ד עשו ביניהם פשרה. ועתה בא יהודה לביתו וחוזר ראובן על יהודה לאמר מה שנתתי לך בטעות היה כי החשבון היה ביד שמעון ולא ידעתי החשבון. וטוען יהודה הלא כבר הודית בב"ד שהמעות הם שלי. והשיב לא הודיתי אלא כדי להנצל משמעון שותפי ותו דלא מקרי הודאה בב"ד אלא כשמודה לבעל דינו ואתה לא היית אז בעל דיני רק שמעין. פסק הרדב"ז ח"ב סי' י"ד דאם יהודה טוען ברי שהמעות שלו אזי נשבע ונפטר כדין כל כופר הכל אבל כשיהודה אינו יודע הדבר רק עפ"י ראובן בזה הדין עם ראובן בשתי טענותיו. ולא מהני הודאתו שהודה בב"ד נגד שמעון. ואף שממ"נ טען שקר בב"ד לא' אבד זכותו כיון שעל פיו אנו חיין. ואם טוען יהודה ישבע לי שהוא יודע בבירור שהמעות הוא של השותפות. נ"ל שמשביעין אותו כיון שהמעות הוא ביד יהודה וגם יש רגלים לדבר מצד הודאתו בב"ד. ואם לא רצה ראובן לשבע מחמת שהוא מסופק תובע שמעון את יהודה מכח ששותפו ראובן נתן לו בטעותי ונשבע שמעון שהוא יודע בבירור ונוטל וחולק עם ראובן עכ"ל. וצ"ע לישב דברי הרדב"ז שזיכה את ראובן בשתי טענותי' מדברי הרמ"א שהבאתי בסי' ו' וי"ל דהרדב"ז לא אמר לדיני' רק בנדון דכתב דיהודה אינו יודע דעל פיו של ראובן אנו חיין. ויש לעיין ממ"ש בסי' פ"א סעיף כ"ג בתבעו חפץ פלוני שלי הוא והשיב אינו שלך אלא של פלוני אפילו אמר כן בפני ב"ד אינו הודאה ומבואר שם בסמ"ע ובש"ך הטעם כיון שהיה די לו לומר שלי הוא ומה שאמר של פלוני הוא אינו אלא שיחה בעלמא. והנה מדברי הש"ס ב"ב שהובא ברמ"א סי' ל"ז שם מבואר דיותר מעלה הוא אם הודה, שאינו של יהודה דאם אמר של לוי הוא אינו יכול לערער:

עוד למה לא נימא ג"כ דהוי שיחת דברים כיון שהיה די לו בהעיד שאינו של יהודה וכעת לא עיינתי כל הצורך:

י ראובן החזיק אוראנדא בשכירות. וקודם כלות זמן השכירות אמר לשמעון שילך להשר וישכור הראנדא על שמו ויתן ערבון מעות והוא יחזיר לו הכל ואח"כ כפר בו ראובן שלא שלחו וא"צ להאוראנדע ונתעצמו לדין וגם בפני הב"ד כפר ראובן. ואח"כ כשרצה שמעון להחזיק באוראנדא צועק ראובן שהחזקה שלו מחמת שהוא שלח את שמעון לשכור ונותן אמתלא למה כפר מקודם. עיין בדינ' שליח כלל צ"ה סי' יו"ד:

יא לא אמרו שתיקה כהודאה דמיא רק היכא דליכא למתלי השתיקה בטעמא אבל היכא דאיכא למיתלי השתיקה באיזה טעם לא אמרינן כהודאה דמיא. כן מבואר במרדכי פרק המפקיד ועיין במשפטי שמואל שהאריך בזה והרבה בראיות לחזק הדברים. ועיין בש"ך סי' פ"א ס"ק י"ז שכ"כ וע"ל כלל זה סי' י"ג:

וע"ש בנתיבות ס"ק ד' ה' מה שחילק היכא דעשה מעשה ע"פ דיבורו וזה שתק שאז שתיקה כהודאה דמיא יעו"ש:

יב קהל שמכריזים על מי שמוכר בית או מקום בבביהכנ"ס שמי שיש לו איזה ערעור על המוכר או על הלוקח יבא לב"ד עד יום פלוני ואח"ז בא אחד וטוען שלא שמע מהכרזה עיין בכלל ל"א סי' ז':

יג לגבי מחילה אי אמרינן שתיקה כהודאה דמיא. עיין בשו"ת בני אהרן סי' מ"ם וסי' ק"כ. ומהריב"ל ח"א כלל ה' סי' ל"ט שכתבו בלשון הרמב"ם פ"ה דה' שלוחין ושותפים יראה מתוך דברי הרב דשתיקה לא הוי כהודאה דדוקא קנין לא בעי גבי מחילה. אבל דברים מיהו בעי. ועיין בנתיבות סי' פ"א בביאורים סק"ד ובחידושים ס"ק י"א:

ועי' בתשו' בית שלמה לגיסי הגאון מהר"ש מסקאלא בחחו"מ סי' כ"ד באשה שהקדישה קודם מותה בצוואת שכ"מ כל נכסיה להקדש ביהכנ"ס. ואחותה שמעה צוואתה ושתקה ואחר מותה מחזקת בכמה חפצים של אחותה הנ"ל באמרה שמגיע לה ממנה שכר דירה ובעד עצים ומה ששתקה לצוואתה היה כדי שלא להכעיסה.

ופלפל שם בדברי הרמ"א ונתיבות הנ"ל ובדברי הגאונים הראשונים בענין זה ובדברי הקצוה"ח ושאר אחרונים אי אמרינן כאן שתיקה כהודאה. ומסיק די"ל דהאמתלא ששתקה כדי שלא להכעיסה הוי טעם טוב כמ"ש הט"ז ומהני כמו הטעם דהשני נוח לו ובפרט בנ"ד שלא טענה על גוף החפצים שהם שלה רק שמגיע לה מעות ודאי לא הוי שתיקתה הודאה לכ"ע. ועי' בדיני שותף ששינה כלל ל"ט סי' ב' עוד מדיני שתיקה כהודאה:

יד כל היכא דאמרינן מדשתק מחל לו כגון בחזקת קרקע שלא מיחה המערער או תבעו בפקדון חטים והודה לו פקדון שעורים וכה"ג בקרקע ובחפץ בעין דהדין דלא מהני לשון מחילה רק מתנה עי' בקצוה"ח סי' פ"ח ס"ק י"ג דאמרינן שתיקה כאלו אמר בלשון נתון לך ובחוב כאלו אמר מחול לך. בכל ענין על אופן הלשון דמועיל. וכן השיב להשואל בשו"ת שו"מ מהד"ד ח"ב ססי' רי"ד:

טו שנים שהשלישו איזה דבר ביד שליש עד שיתרצו שניהם למי יתן הדבר. ואח"כ באו שניהם ואמר אחד מהם להשליש התפשרנו שתתן לי הדבר והשני שתק אי אמרינן שתיקה כהודאה פסק בשבות יעקב ח"ג סי' קנ"א דבזה ודאי דהוי שתיקה כהודאה יעו"ש בטעמו:

טז הודאה עצמה אם עושה קנין כגון שראובן הודה שהקרקע וכדומה הוא של שמעון ושניהם מודים שהקרקע הוא של ראובן אם ההודאה עושה עצם הקנין עי' בנוב"י מהד"ק חחו"מ סי' ל' ובמהד"ת חחו"מ סי' מ"ה שעושה קנין ועי' בשו"ת ברכת יוסף חחו"מ סי' כ"ג דאישתמיט לי' תשו' הרשב"א ח"ג סי' ס"ז דלא הוי קנין. ועי' בשו"ת דברי חיים ח"א חו"מ סי' א' ועי' בכלל זה סי' א':

יז הודאה ע"י אגרת שכתב לחברו שחייב לו או שאר הודאה אי הוי כהודאה בכת"י עי' בדברי חיים חו"מ סי' א' דהוי הודאה כמו בכת"י:

יח הודאה בפני ע"א או בפני שנים ודין הודאה שלא בפני בית דין והודאה על חוב שחייב מכבר או הודאה לחייב בהודאתו חיוב חדש ועוד דיני הודאה עי' בשו"ת שו"מ מהד"ב ח"א סי' י"ז:

תוכן העניינים

דברי גאונים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה