דברי גאונים· רבי חיים אריה כהנא
כללים - כלל כז
דיני השגת גבול בעסקי מו"מ. ועני:
והמהפך בחררה. ומערופיא ויורד:
לאומנתו של חבירו ופיסוק חיותי':
א בדיני השגת גבול במו"מ וקנין סחורה ועסקים יש ללמוד הרבה מבית אפרים חו"מ סי' כ"ו כ"ז כ"ח ובננוע שעשועים סי' ל"ו ל"ז ל"ח: ב בדין עני המהפך בחררה ובא אחר ונטלו מבואר בב"י סי' רל"ז. ושם ברמ"א סעי' א'. דאין חילוק בין אם המוכר ישראל או עכו"ם ועיי"ש בב"י דאין חילוק אם האחר קנה כמו שפסק דמים הראשון או אפילו הוסיף בדמים נקרא רשע:
ג דין עני המהפך בחררה הוא גם ע"י ששלח הראשון שליח לקנות ופסק השליח הדמים עם המוכר או שצוה עליו המשלח שיקנה בכמה מחיר שירצה המוכר אז אף שלא פסק עדיין הדמים ובא אחר ונטלו נקרא רשע כן הוכיח בשו"ת רמ"ץ סוף חחו"מ בדיני חזקות סי' י"ב ומתשו' מהר"ם אלשיך סי' ס"ד:
ד ראובן הפך בחררה לשכור או לקנות איזה עסק אצל עכו"ם או ישראל ופסק את הדמים ואח"כ הלך שמעון ושכר או קנה את העסק בקנין המועיל ואח"כ חזר המוכר ומסר את העסק לראובן והמוכר עכו"ם או ישראל לא צייתי דינא ותובע שמעון לראובן בד"ת שימסור לו העסק כי הוא קנה אותו מקודם בקנין המועיל עי' בשו"ת רמ"ץ סוף חחו"מ בדיני חזקות סי' ל"א שאין הב"ד מזדקקין להוציא את העסק מיד ראובן דאף שאם היה העסק ביד שמעון שהיה רשע מכח עני המהפך בחררה וכו' הדין שאין מוציאין מידו היינו אם הוא בידו אבל אם הוא עתה ביד הראשון אין הב"ד מוציאין מידו להיות מסייע לדבר עבירה למי שנקרא רשע בעסק זה והוכיח כן בראיות וכ"פ בתשו' מהרשד"ם סי' רנ"ט ובתשו' מהרי"א הלוי בח"ב סי' קמ"ד: ה הא דקיי"ל דעני המהפך בחררה וכו' מקרי רשע ואינו מחויב להחזיר דלא כר"ת. היינו דוקא אם כבר זכה השני במקחו. אבל אם עדיין לא זכה במקחו מוחין בידו כי היכא דלא להוי רשע כן מבואר באחרונים. ובס' זכור לאברהם חו"מ ח"ב ערך עני המהפך וכו' בשם הכנה"ג:
ו ועיי"ש עוד בשם הכנה"ג דאם בעל החררה לא הוי מוכרה להראשון אין כאן דין עני המהפך וכו'. וכן הוכיח בתשו' רמ"ץ סוף חחו"מ בדיני חזקות סי' י"ב והביא כן גם בשם תשו' מהר"ם אלשיך סי' ס"ד:
ז עיין בתשובת מהר"ם אלשיך סי' ס"ז שכתב דלא שייך דין עני המהפך בחררה אלא כשהקונה תבע את המוכר למכור לו כלישנא וב"א אח"ר ונטליה.
אבל אם המוכר מכר לו מעצמו בלי שתבע ממנו למכור לו אין בו דין עני המהפך בחררה. ולא נקרא רשע יעו"ש וכך מבואר שם בזכור לאברהם ערך הנ"ל. וכה"ג כתב הסמ"ע ססי' שע"ו בעכו"ם שבא לקנות יי"ש מראובן וקצב הערך. ושוב הלך העכו"ם מעצמו לשמעון לקנות וכו' יעו"ש:
ח עיי"ש בזכור לאברהם בשם הכנה"ג דאפי' לא ידע הקונה השני שהראשון היה מחזר לקנות רק אח"כ נודע לו. מ"מ חל עליו דין עני המהפך בחררה וכו' והרב גור ארי' כתב דאם לא ידע לא נקרא רשע. ואינו מחויב להחזיר רק ממידות חסידות. ובפרט אם הוא אדם חשוב יעו"ש. וא"כ לפי משכ"ש בשם הכנה"ג דהיכא. דאיכא פלוגתא דרבוותא אוקי גברא אחזקתי' בנדון זה אין לקראו רשע. ועי' בשו"ת רמ"ץ סוף חחו"מ בדיני חזקות סי' י"ב שהוכיח מש"ס קידושין נ"ט בעובדא דרבה בב"ח שלא ידע שהיפך בה ר"ג מוכח דהיכא דלא ידע הקונה אין עליו דין עני המהפך בחררה ואין חילוק אף אם רק לא ידע שהראשון המהפך בחררה כבר היה פסיקת דמים שוב אין עליו אשמה ועי' בפ"ת סי' רל"ז סס"ק ב' בשם תשו' חמדת שלמה:
ט וע"ש בזכור לאברהם בשם הכנה"ג דאם טוען האחר שהמוכר לא רצה למכור אלא לו או טענה אחרת שאם היה האמת כדבריו אינו נקרא רשע. נאמן ואפילו אם המוכר מכחישו יעי"ש:
י וע"ש עוד בשם הכנה"ג דמי שמחזר אחר חזקה לקנותה ובא אחר וקנאה דאינו נקרא רשע. וע"ש עוד דינים מדין עני המהפך בחררה:
יא עי' בשו"ת רמ"ץ סוף חחו"מ בדיני חזקות סי' י"ב שהביא בשם תשו' הב"ח סימן ס' דבחזקת אורנדא (ר"ל בתחלה כשבא לשכור) לא שייך דין עני המהפך בחררה משום דלא שכיח למצוא לשכור במקום אחר והוי כמו מציאה דלא שייך בי' דין עני המהפך בחררה וע"ש ברמ"ץ סי' ל"ב בזה ושם לענין חזקת שאר עסקים כגון שהחזיק בשכירות שדות לזריעה וכיוצא אי יש בזה משום עני המהפך בחררה אף שעדיין לא שכר הראשון על להבא:
יב נסתפקתי אם יש דין עני המהפך בחררה בישראל שדר בבית חבירו בשכירות על שנה אחת. אם מותר לישראל אחר לילך לבעה"ב בכלות השנה לשכור הבית ממנו בדמי שכירות שמשלם הראשון או להוסיף בדמים כי דין עני המהפך בחררה שייך אף אם בעל החררה הוא ישראל ואף אם השני מוסיף לו בדמים. כאשר ביארתי לעיל סי' ב'. והנה אם השוכר הראשון כבר פסק דמים עם הבעה"ב על השנה השניה. ודאי דחל על השני דין עני המהפך כי דין זה הוא בין במו"מ בין בשכירות כמבואר במחבר סי' רל"ז רסעי' א' ושם בסס"י לענין שכירות מלמד. ומקום הספק הוא אם עדיין לא פסק דמים על השנה השניה. אי נימא כיון שמבואר שם ברמ"א דדוקא היכא דהיה פיסוק דמים. ואינו מחוסר רק קנין אז מקרי רשע. א"כ בנ"ד ג"כ הדין כן. או אפשר הרמ"א מיירי רק היכא דבא לקנות או לשכור לכתחילה כסתמא דלישנא שם. אבל אם הישראל כבר דר בבית בפיסוק דמים אמרינן דפיסוק דמים זה עלתה לו גם לשנה השניה כל זמן שלא נשתנה הענין ביניהם. עד שמצאתי במהרשד"ם סי' רכ"ד בתשובת ר' אברהם ירושלמי דגם בנדון הנ"ל שייך דין עני המהפך בחררה כמבואר למעיין שם שכתב שני טעמים מצד תקנת החרם. וגם מצד עני המהפך בחררה. ושוב ראיתי דומה לזה מבואר במהרי"ק שורש כ"ף ענף ט' והבאתי דבריו לקמן סי' ט"ז וכן משמע מסתימת המחבר סי' הנ"ל בשכירות מלמד שכתב סתם דאסור למלמד להשכיר עצמו ולא חילק בין אם היה ביניהם פיסוק דמים על הזמן השני. והטעם מבואר שם במהרי"ק שכתב בנדון דידי' והאי טעמא שייך ג"כ בבית ומלמד ועיין בכלל שלפני זה סי' ל"ז. ועי' בשו"ת דברי חיים חחו"מ סי' מ"ז דלא משמע כן. ועי' באבני צדק חחו"מ סי' י"א דאם בסיף זמן השכירות של העסק ביקש השוכר הנחה ולא השוו עצמם אין בזה על השני דין עני המהפך בחררה:
יג מי שטרח והשתדל משר או ממוני המלך לשכור איזה עסק שהוא כח וזכות מהמלך שאין שום אדם רשאי לעסוק בזה זולתו ובא אחר והשתדל בתחבולות ושחדים עד שלקח אותו העסק אם יש בזה משום עני המהפך בחררה ונקרא רשע ואם מחויב להחזיר העסק להראשון. ואם הראשון החזיק העסק כמה שנים ובא אחר בהשתדלות ושחדים והוציא העסק מת"י עי' בשו"ת אריה דבי עילאי חחו"מ סי' ב' ועיי"ש אם דנין עכשיו דין מערופיא. ועיי"ש בסוף הסי' שהביא בשם המהרש"ל ושארית יוסף סי' י"ז שאם לא התחיל השני להשתדל ליקח העסק רק שהשר או ממונה המלך התחיל ואמר שאין רצונו עוד באיש ההוא שהחזיק העסק עד עכשיו ורוצה למכור או למסור העסק ליד איש אחר אין שום פקפוק וגמגום. והיתר גמור הוא וחלילה לקרותו רשע:
יד ראובן עומד ומשמש בבית המכס זה כמה שנים בשכר שמשלמים לו שוכרי המכס דבר קצוב בכל שבוע ושבוע. ועתה בא איש אחר ורוצה להשכיר עצמו במקומו ולסלק את ראובן. פסק במהרשד"ם סי' שנ"ד דנקרא רשע מצד עני המהפך בחררה וכ"ש הוא ממלמד דהוה לדבר מצוה ומ"מ נקרא רשע ק"ו במילי דעלמא:
טו ראובן קנה בסך ידוע מאת המלך יר"ה עפר העופרת ההוה והעתיד להיות. ופרע הדמים ונכתב ונחתם בדייני הערכאות וזכה ראובן במקחו ולקט העופרת. ויהי כאשר ארכו הימים בא שמעון ורוצה לתת תוספת דמים אל המלך בעד העופרת העתיד להיות וראובן צועק למה יסיג את גבולו שזכה בו מכבר וקנה כל העתיד. עיין בשו"ת מבי"ט ח"א סי' קצ"ד שפסק דהדין עם שמעון דלא הוי עני המהפך בחררה רק בדבר שמחזר לזכות בה ואחר שיזכה בה לא יוכל שום אדם לקחתה ממנו כמו בקנין מטלטלים וכיוצא אבל בנ"ד שחק המלכות הוא שאם יבוא אחר ויוסיף בדמים הרשות בידו לקחתה. מיד הראשון הוי כמו שמשכיר בית לחבירו על מנת שאם ימצא אחר שיוסיף לו על השכירות שיהיה הרשות בידו להוציאו דפשיטא דליכא הכא משום עני המהפך בחררה. ה"כ בנ"ד ע"מ כן לקחה מהמלך שאם יוסיף אחר בדמים יסתלק הוא ממנה ואין כאן השגת גבול. ע"כ תורף דבריו. והרב משאת משה בתשובה ח"ב סי' י"ז הרבה להשיב טובא על חילוק המבי"ט הנ"ל ראשון מדברי הרשב"א הובא בחו"מ סי' קנ"ו בחייט הרגיל אצל עירוני לעשות מלאכתו עיי"ש ועוד מדין מלמד המבואר בסס"י רל"ז דאסור להשכיר עצמו ודו"ק. וגם מתשובות האחרונים לא נראה דס"ל כהמבי"ט ה"ה המהרשד"ם חו"מ סי' שנ"ד (הבאתיו בסי' הקודם לזה) ונדון המהרשד"ם מבואר ג"כ במהרש"ך ח"א סי' כ"א. וגם בתשובת מהר"ם אלשיך סי' ס"ז בנדון הרופא. מכל הלין נראה דאף שיש רשות להמלך או בעה"ב להחליף המשרת בכל יום וליקח אחר במקומו ואדעתא דהכי נחית המלמד או המשרת מעיקרא מ"מ יש בו משום עני המהפך בחררה. שוב ראיתי בשו"ת קול אליהו בנו של הרב משאת משה בסי' י"ז שהמליץ בעד המבי"ט ויצא לחלק בין כל הני לנדון המבי"ט אבל המעיין שם יראה שקשה להעמיס דבריו בכוונת המבי"ט. ע"כ למעשה צ"ע אם לפסוק כהמבי"ט בזה. וגם בלשון הש"ע סי' רל"ז לא נראה כן. אח"ז מצאתי להרדב"ז בח"א סי' קנינו שיצא לחלק בענין תקנת חזקת הבתים בשכירות מעכו"ם.
וכתב דמשמע לי' שלא היתה התקנה בדבר הנוגע להמלך שזה דומה לכל האלתזמי"ם (פירושו עניני מסים כן מבואר שם להמעיין בסי' ר"צ תט"ז תי"ז) ששוכרים מהמלך שלא ראינו מי שיטעון חזקה. דדינא דמלכותא הכי הוא היום לזה ולמחר לכל מי שיוסיף זה היה נראה להלכה אבל מה נעשה שכבר נהגו שמוכרים חזקת הבתים של מלך זה לזה בדמים יקרים והמנהג עיקר גדול בדיני ממונות עכ"ל נראה מדבריו הנ"ל וגם המעיין שם בהמשך התשובה יראה דגם מצד עני המהפך בחררה אין בענין הנוגע למלך אם לא מצד המנהג:
טז בס' זכור לאברהם חו"מ ח"ב ערך עני המהפך וכו' הביא בשם הרב חק"ל חו"מ סימן ק"ג דמי שרגיל ליקח מהשר חלק מאילאנוזא"ם (עיין ביאור המלה בסי' הקודם) מידי שנה בשנה אע"פ שלא היפך ולא פסק דמים על שנה הבאה. אפ"ה הבאים אחריו קיימי בדין עני המהפך בחררה וכו'. ואע"פ שהם לקחו כל האילטיזא"ם ביחד חייבים ליתן לראשון חלקו בערך שקנו דאם לאו קיימי בדין עני המהפך ע"כ דבריו. ולא היה צריך להביא זאת בשם פוסק אחרון כי הדבר מבואר במהרי"ק שורש כ' ענף ט'. במי ששכר מדוכס המלך חוק ההלואה על שנה אחת.
ובכלות השנה בא אחד ורוצה לשכרו מהדוכס.
ופסק דהוא בדין עני המהפך בחררה וכו' דנקרא רשע דאף דכלה זמן שכירות הראשון מ"מ מאחר דכן דרך הארץ ליקח החוק מהאדון לזמן. ואחר כלות הזמן חוזר ומחדש החק עם האדון. וע"מ כן לקחו מתחלה א"כ הוי כעני המהפך בחררה. יעו"ש דמהרי"ק מיירי בלא פסק עדיין הדמים דאם היה פיסוק דמים לא היה צריך לטעם הנ"ל וכן מבואר שם בגוף התשובה ועי' בשו"ת מהרש"ל סי' ל"ו. שוב מצאתי כן להדיא בשו"ת פרח מ"א ח"ב סי' ועיין בדברי חיים ח"ב חחו"מ סי' מ"ז שלא פסק כן:
יז מי שהוחזק כמה שנים בשכירות מהשר החליבה מבהמות של השר ויש לו שם בית לדור בו אם יש בזה איסור השגת גבול עי' בשו"ת דברי חיים ח"ב חו"מ סי' מ"ב ועי' בשו"ת רמ"ץ סוף חחו"מ בדיני חזקות סי' ל"ג בנדון שהשר לא רצה עוד להשכיר החליבה והחזיק השר בעצמו זמן רב ואח"כ שלח אחר השוכר הראשון להשכיר לו ועד לא גמר עמו בא איש אחר והוסיף בשכירות ושכרו:
יח השגת גבול בשוחט על שוחט אחר שהחזיק כבר במקום הזה לשחוט. עי' בזה פרטי דינים. בדיני שוחט כלל ק"י. והשגת גבול על רב העיר עי' בדיני רב כלל צ"ד:
יט דין מלמד שבא להשיג גבול מלמד אחר שהוא אצל בעה"ב. עיין בחו"מ ססי' רל"ז. והוא דברי התוספת בקידושין דף נ"ט ע"א בשם הר"י. וע"ש בס' עצמות יוסף ובפנ"י מה שפירשו בכוונת התוספת. וע' בשו"ת שמן רקח ח"ב סי' ע"ב שפלפל קצת בדברי התוס' והש"ע הנ"ל וסיים תשובתו וז"ל העולה מזה מלמד שהוא אצל בעה"ב אחד אף שעדיין לא שכרו לזמן השני. אסור למלמד אחר להשכיר עצמו. אם לא שיאמר הבעה"ב אין רצוני להחזיק שוב המלמד שלי. ומכש"כ אם כבר שכרו ופסק עמו הדמים אף שעדיין אינו בביתו. אך בזה נראה דאינו אלא רשע. אבל אין בידינו לעכב כיון שעדיין אינו בביתו לא נעשה תחילת הקנין. ואם שכרו לזמן הבא והוא כבר בביתו. ודאי דאסור למלמד אחר להשכיר עצמו. וגם הבעה"ב אסור לשכור מלמד אחר כיון שכבר נעשה קנין. וגם בעה"ב אחר אסור לשכור מלמד זה שכבר השכיר עצמו. אבל מלמד שהוא מכבר אצל בעה"ב. ועדיין לא שכרו לזמן השני. אז מותר לבעה"ב אחר לשכרו. דאין המלמדים שוים. ואם עדיין אינו בביתו רק שכרו לזמן הבא נראין הדברים דמותר לבעה"ב אחר לשכרו ומטעם הנ"ל הואיל ולא נעשה קנין גם רשע אין לקרותו דאין המלמדים שוים. וכעת אין המלמדים נזהרים בזה ובכל תחלת הזמן הולכים אצל בעה"ב שיש להם מלמדים אחרים ומוסיפין חטא שמספרים בגנות המלמד הראשון ומרבים בשבח עצמם. וגרועים מכהנים המחזירים בבית הגרנות וממש מבזים עי"ז כבוד התורה ולומדיה ואיש תרומות יהרסנה וראוי למנהיגי הדור לעמוד בפרץ שיהיה כל אחד זוכה בחלקו. עכ"ל:
כ מלמדי העיר רוצים למחות במלמדים שבאים ממקומות אחרים בעבור שמקפחים פרנסתם עי' בחו"מ סי' קנ"ו סעיף ו' בהג"ה ובשו"ת שו"מ מהד"ב ח"א סי' י"ג שאינם רשאים למחות בהם ואין חילוק בין דרדקי למלמדי גמרא הרשות בידם לקבוע מקומם בכל עיר שירצו:
כא סוחר שהביא סחורה לבית ראובן למכור ובא שמעון וקנאה אי מוציאין אותה מידו. עי' מור"ם סי' רס"ח ובכנה"ג שם בהגהב"י ובסי' קע"ה אות קכ"ד:
כב יחידים ששכרו משר העיר את הנתינה שנותנים לו מוזגי היי"ש. ובני העיר טוענים שהם קודמים לשכירות הנ"ל. עי' בשו"ת נאות דשא סי' ל' שהביא בשם הרב שארית יוסף סימן י"א בעובדא שאנשי העיר שכרו הנתינה מהשר שמשלמים לו קצבי בשר. ופסק בפשיטות שאין זכות לאנשי העיר להרויח בנתינת הקצבים. ע"כ גם כאן ודאי שייך השכירות של הנתינה לבני העיר. ע"כ תורף דבריו ועיין בכלל שלפ"ז סי' ל"ב:
כג ראובן החזיק כמה שנים בשכירות רחיים מהשר ועתה התקינו בני העיר שלא ישכור שום אדם הרחיים כי אם האיש אשר ימנוהו הרב וט"ק לשכור ואח"כ ישכירו הקהל הרחיים עפ"י ליציטאציע והריוח יהיה לצורכי הקהל או שהתקינו שיעשו ליציטאציע מי שיתן יותר בכל שנה לקופת הקהל הוא רשאי לשכור הרחיים לעצמו והמחזיק הראשון תובע שאין כח להקהל לתקן וליקח חזקתו מכח תקנות החזקות וגם טוען שהוא עכ"פ מצרן נגד השוכר השני עי' בשו"ת רמ"ץ סוף חחו"מ בדיני חזקות סימן כ"א:
כד קהל שהיו רגילים לשכור משר העיר את הפאכט של הנרות בעד אלף זהובים לשנה. והם השכירו ליחידים והרויחו בשכירות לצורם הקהל. ועתה קם אחד ושכר משר העיר את הפאכט ואומר ששכר עבורו פסק בשו"ת טור האבן סימן כ"ד שהדין פשוט שמחויב למסור הפאכט להקהל בשכירות הנ"ל ואפשר שהמעות שנתן להשר הוי כמו פורע חובו של חבירו שלא מדעתו ועי' בדין כ"ב וכ"ג ומה שכציין שם:
ועי' בתשובת דברי חיים ח"ב חחו"מ סימן ס"א בדבר האקציז שנהגו בני העיר לשכרו לטובת הכלל ועתה קם אחד ושכרו לעצמו. ועיין בשו"ת מהריא"ז ענזיל סי' צ"ח שהי' תמיד בני העיר עושים אח"כ ליציטאציע ביניהם על האקציז והיה להם ריוח לצורכי הקהל סך ששה מאות זהובים לשנה מכפי שכירתם אצל האדון ואח"כ שכר איש אחד והוסיף הרבה על השכירות ונתמעט עי"ז ריוח הקהל אם מחויב לשלם להקהל מניעת הריוח שלהם ועי' בסמ"ע וש"ך ססי' שפ"ו:
כה בני העיר שיש להם חנותים עם סחורה. וסוחר מעיר אחרת בא עם סחורה בכל שבוע ביומא דשוקא הנקרא וואכי"ן מאר"ק ומוכר להערלים המתקבצים שם ביומא דשוקא. אם יכולים בעלי חנותי העיר למחות בו. עיין בדיני גרמא כלל ט"ו סי' ל"ט:
כו מי שבא לבנות חנות חדשה אצל חנותים הישינים והישינים מוחים בידם באמרם דפסקי' לחיותם מפני שהקונים שבאים לקנות פוגעים בחנות החדשה בראשונה עי' בשו"ת הרא"ש כלל ה' סי' ג'. ועיין בזה בשו"ת בית אפרים חח"מ סי' כ"ז כ"ח וסי' כ"ו שהאריך הרבה בזה. והרב הגאון בשו"ת נטע שעשועים הרבה להשיב עליו והעלה שם בסי' ל"ו ל"ז ל"ח דהדין עם הישינים והרב הגאון בב"א שם סימן כ"ח החזיק דבריו הראשונים דהדין עם החדשות ואין למחות בידם. וע' כאן בסי' כ"ח וע' בשו"ת דברי חיים ח"א חו"מ סי' י"ח י"ט כ' מ"ז ובח"ב סי' ל"ט ובשו"ת מאמר מרדכי סי' ע"ט ובשו"ת תפארת יוסף חו"מ סי' ט':
כז הרבה בני העיר היה פרנסתם שהאומנים העושים בגדים קונים מהם צמר למלאכתם וקם אחד הנגידים ועשה שטר עם כל האומנים שמחייבים לקנות הצמר רק אצלו ובני העיר צועקים דפסיק לחיותי' עי' בשו"ת דברי חיים ח"א חחו"מ סי' כ' דלדידן שאין דנין מדין מערופיא הדין עם הנגיד:
כח עיר שמחייתם ממכירת יי"ש לערלים ושר העיר הרשה לכל אחד למכור יי"ש רק שחק השר לא יגרע. ונעשו כמה בעה"ב הדרים ברחוב העיר מוכרי משקה. ואחר זמן קנו יהודים בתים במבואות העיר שדרים שם רק ערלים. והתחילו שם ג"כ לעסוק במחיית מכירת משקה. והתעוררו בעלי הרחוב לבוא בריב עם בעלי המבואות לומר קפחתם את פרנסתינו ובאתם בגבולינו לאשר שהערלים אינם באים כלל כעת לקנות אצלינו משקה רק אצליכם כי אתם השכנים שלהם. כי העכו"ם מוכרחים לעבור לפני פתחי בתיכם ונכנסים לקנות ע' בזה בשו"ת הר הכרמל חח"מ סי' ג' שפסק דהדין עם בעלי המבואות שאינם יכולים למחות בהם. וע"ש שהאריך אודות השבועה בכתב שהיה בין בעלי הרחוב ועי' בסי' הקודם וסי' כ"ו:
כט ועי' בדברי חיים ח"ב סימן ל"ט מ"ם אם כמה בני אדם בהעיר מחזיקים שענקין מכבר עפ"י שכירות אורנדא מהשר ועתה רוצים גם אנשים חדשים להחזיק שענקין ולסייע בפריעת המס להשר:
ל בני העיר ששכרו האוראנד"א מהשר. וכתבו בהקאנטראקט שבני הכפרים אין להם רשות למכור יי"ש לאנשי העיר. ובני הכפרים באים בקובלנא ע"ז שמקפחים פרנסתם בתנאי זה. עי' בשו"ת מאמר מרדכי להגאון ר' מרדכי זאב מלבוב סי' י"א. שפסק דבני הכפרים אין להם רשות בלא התנאי הנ"ל למכור לאנשי העיר שהם משלמים בעד זה שכירות האוראנדא ואנשי העיר שקונים אצל בני הכפרים הוי להם דין גנבים נמצא שבני הכפרים הוי מסייע לגנבים (ועי' בשו"ת מהר"ם שיק סי' ק"ב בשם הש"ך דאין בעכו"ם ובמומר משום מסייע ידי עוברי עבירה ועיי"ש בסי' רי"ג דאף בעובר עבירה במזיד ועי' באיגרא רמה דף כ"ה עד ד"ה והנה ועי' במהר"ם שיק חו"מ סי' כ' בד"ה ומר"ן הגאון) ובודאי יש רשות לחוכרי העיר לענוש אותם ע"י השר שלא ימכרו לאנשי העיר יי"ש יעו"ש באורך וגם הגאון רמ"ס בשו"ת חתם סופר חחו"מ סי' קע"ה נשאל בזה. ופסק ג"כ כנ"ל. ועי' בשו"ת פמ"א ח"א סי' ע"ח שנשאל בשני כפרים שמחזיקים כל אחד אוראנד"י מעשר אחד. ובני כפר אחד מוזילים שער היי"ש. ועי"ז הולכים הקונים של כפר השני לקנות יי"ש אצלם. ופסק דמחויבים להחזיק השער הקצוב במדינה ואין להם רשות להוזיל וכן פסק בשי"ת שאילת שלום סי' י"ג. וכן פסק במהר"ם שיק חו"מ סי' כ' ועי' בשו"ת מהרי"א הלוי ח"ב סימן ק"ל שלא פסק כן ודבריו צ"ע ואשתמיט לי' דברי הגאונים הנ"ל ועיין בשו"ת דברי חיים ח"א חו"מ סי' י"ח י"ט כ' וח"ב סי' ט"ו:
וע"ש בדבר שמקצת אנשים מערימים למכור יי"ש שלהם בזול ועי"ז רוצה שר האוראנדע לגרש כל היהודים שבכפרים שלו:
לא מי שיש לו חירות ורשיון למכור יי"ש שלו בחנם בלי תשלומי אורנדא ומוכר בזול ועי"ז מפסיד לאנשי עירו שיש להם שענקין בשכר עי' בשו"ת דברי חיים ח"ב חו"מ סי' ט"ו:
לב ועי' בשו"ת שו"מ מהד"ג ח"ג סימן קי"ט שהרשות ביד הקהל מחזיקי אורנדא העיר לשכור את הראנדא של המחזיק בכפר על אופן שיחזירו לו הראנדע בתנאי שאין לו רשות למכור יי"ש לאנשי העיר וכן פסק בשו"ת מהריא"ז ענזיל ססי' ס"ט:
לג אחד מחזיק רחיים בכפר מהאדון והולך לכפר אחר ומוזיל אצלם שכר הטחינה כדי שיבואו לטחון אצלו ומפסיד להמחזיק שם הרחיים עי' בשו"ת מהריא"ז ענזיל ססי' מ"ו שהדין למחות בידו:
לד ראובן שכר אוראנדע מחצי הכפר שהוא של אדון אחד ושמעון שכר האוראנדא מחצי הכפר השני מאדון האחר והגבול בין שני החלקים הוא הדרך ובצד הדרך בגבול שמעון היה מכבר קרעטשמא למזיגת יי"ש ולאדון של ראובן לא היה אצל הדרך קרעטשמא מעולם ואח"כ נפלה הקרעטשמא של שמעון והלך שמעון או ב"כ ובנה קרעטשמא אצל הדרך בגבול ראובן ומזג שם יי"ש זמן הרבה באמרו שהאדון של ראובן אין לו זכות מזיגת יי"ש אצל הדרך וראובן שתק כל הזמן ועתה תובע ראובן שכר שיווי השענק עד עתה ומוחה בו על להבא באמרו לו יהא כדבריך שאין להאדון שלי זכות שענק אצל הדרך אבל אין לך זכות לעמוד שענק בגבולי השייך לי עי' בשו"ת רעי"ץ סוף חחו"מ בדיני חזקות סי' כ"ד דעל זמן העבר הביא דין המבואר בסי' שס"ג סעיף ו' ז' בדר בחצר חבירו והלה שתק ועל להבא בודאי יכול למחות: לה ישראל שמשרת לאדון אחד בכל מה שצריך שנותן לו סחורה וכיוצא. וכן מי שרגיל להלוות לעכו"ם ובא אחד להשיג גבולי. ובענין יוכר לאומנתו של חבירו. וכן מי שיש לו חזקה בכפרים שנותן להם מעות מוקדמים בכל שנה בעד הצמר שיתהוה שם. ומי שיש לו חזקה להלוות לשר אחד וכן מי שהוא סרסור אצל שר אחד. עי' הרבה דינים בזה בס' זכור לאברהם חו"מ ח"ב ערך חזקה שהביא תשובות האחרונים בזה:
לו בעיר אחת היה פאבריק משנים קדמונים והיו הפועלים קונים כל צורכי מחייתם מבעלי החניות ובסוף כל חודש שילם להם אדון הפאבריק עבור המחי' שנתנו להפועלים וניכה להפועלים משכר פעולתם ועתה שכרו יחידים מהאדון את הפאבריק ורוצים שהמה יתנו לפועלים שלהם את צורכי מחייתם בשכר פעולתם ובני העיר טוענים שהם מקפחים פרנסתם שהחזיקו מכמה שנים עי' בשו"ת דברי חיים ח"ב אה"ע ססי' ל"ז שדעתו דהיכא דההיזק הוא ברור שמקפח פרנסת חבירו יכול למחות בו והביא לזה דין הרשב"א שהובא ברמ"א סי' קנ"ו סוף סעיף ה':
לז קהל נתנו זכות לשר העיר שישכור השמנים למי שירצה שלא יהא רשאי שום איש להביא שמרים להעיר למכור כ"א השוכר מהשר והחזיק ישראל בשכירות מהשר וקם אחד ורוצה להביא שמרים למי שירצה שלא יהא רשאי שום איש להביא שמרים להעיר למכור כ"א השוכר מהשר והחזיק ישראל בשכירות מהשר וקם אחד ורוצה להביא שמרים באמרו שמצד השר מותר להפקיע המכס כמו הפקעת הלואה ומצד השוכר ג"כ אין איסור כיון דלא קנה מהשר דהרי הוא דשלב"ל ואין בו ממש וגם דינא דמלכותא אין כאן שכל זכות השר הוא רק מכח הקהל ולא מדינא דמלכותא עי' בדברי חיים ח"ב חחו"מ סי' ס"ו:
לח מי שהיה לו חזקת מעתפי"א שעסק תמיד עם שר אחד מהכפר למכור ולקנות ולא עבר איש זר לעסוק עם האדון הנ"ל אלא הוא. ועתה מת וחל"ש והניח בנים ובא איש אחר ורוצה לעסוק עם האדון והבנים טוענים שיש להם בזה חזקת מערופי"א. עי' בזה שו"ת שואל ומשיב ח"א סימן ל' ועי' בשו"ת דבר' חיים ח"א חחו"מ סימן כ' וח"ב חחו"מ סי' מ' מ"א דלדידן אין דנין דין מערופיא ומותר לגמרי:
לט מי שהחזיק לקצוב בשר ועתה בא איש אחר לקצוב ע' בשו"ת חתם סופר חו"מ סי' ס"א מה שהעלה בזה:
מ מי שיש לו ליסענטץ למכור בחנותו ופורע מס מחנותו כנהוג. ושכנו הסמוך לו אין לו ליסענטץ ומוכר ג"ב ומושלי העיר שותקים לו וכן אחד שיש לו זכות למכור יי"ש על קעלישי"ק שהשיג בתחבולת ע"ש עכו"ם וכדומה והשני אין לו רשיון ע"ז ומוזג בחשאי וגם מוזיל השער אם רשאי זה למנוע אותו עפ"י ד"ת או בכח מסירה וכיוצא בו להעמיד שומרים שלא ימכור דיכול לומר כיון שאין אתה פורע מס אין לך רשות לעסוק בזה וקא פסקית לחיותאי עי' זה בריבי גרמא כלל ו"ו סי' ל"ה:
וע"ש בסי' ל"ו ל"ז בדין מ' שמוכר יי"ש בהעלמה ומפסיד לשוכר הראנדע: וע"ש בסי' ל"ח באחד שפעל אצל השר והשיג טוריפע ובעל הטריפע שמכבר רוצה לקלקל שהשר יקח ממנו הטריפע יען שהוא סמוך לשלו:
מא מי שהדפיס איזה חיבור. אם יש כח בידו לאסור על כל העולם עולמית שלא יחזרו להדפיס חיבורו בלתי רשותו. וענין השגת גבול בדפוסים בחיבורים שכבר נדפסו (גם מצד ההסכמות בת"ר מהרבנים על משך שנים קצובות ורוצים במדינה אחרת להדפיס קודם כלות הזמן וכל עניני דו"ד בענין הדפסה עי' בספר נדרי זריזין ח"ב בכנויי נדרים מדף כ"ה ע"ג עד דף כ"ח ע"ד. ושם אם מכר ההסכמה לחבירו אם קנה זכותו ובשו"ת דברי חיים ח"ב חחו"מ סי' כ"ו ובחת"ס ת"ש סי' כ"ז ובפ"ת לחו"מ סי' ב' סק"ד ובשו"ת פרשת מרדכי חחו"מ סי' ז' ח'). ועי' בזה בשו"ת שואל ומשיב ח"א סי' מ"ד. ועי' בשו"ת הרמ"א סי' יו"ד באם אחד עבר והדפיס אחריו ומוזיל השער דהוי ברי היזקא ומעכב עליו. ועי' בשאילת שלום סי' י"ג בענין פיסוק חיותא היכא דברי היזקא:
מב דין השגת גבול ויורה לאומנתו של חבירו ופיסוק חיותי'. עי' בשו"ת חתם סופר סי' ע"ט וסי' קי"ח ובשו"ת שאילת שלום סימן י"ג:
מג מי שנלקח ממנו סחורה מחמת העברת המכס ונמכר עפ"י ליציטאציע ואח"כ קנה א' הסחורה מהמוכסן. ע' בית אפרים חחו"מ סי' כ"ח שהעלה דאף שבדין נלקח ממנו הסחורה מחמת שעבר על דת המלך כמבואר בסימן שס"ט מ"מ הקונה מחויב להחזיר הסחורה לבעליו מצד התקלה המבואר בחו"מ סי' שנ"ו סעיף ז' בהג"ה. ובסימן שס"ח בהג"ה דנהגו עכשיו להחזיר כל גניבה אף לאחר יאוש ושינוי רשות. וגם בעובדא דידן שייך הך תקנה וכן לענין קניית חמץ מעכו"ם שמכרו לו קודם פסח מבואר בשו"ת משאת בנימין שצריך להחזיר. ועיין בעטרת צבי סי' רס"ד סעיף ה' שכתב כעין זה. ומה שמבואר בסימן קפ"א בדין שיירא שעמד עליהם גייס והציל אחד מהם דאומר לעצמי אני מציל. היינו מצד הדין. אבל מצד התקנה דיינין לי' להחזיר. ולענין מה שטוען בעל הסחורה שהקונה יקבל בחרם כמה נתן עבור הסחורה. ע"ש בב"א סי' נ"ט שמצדד בזה. ומסיק שהוא לפי ראות עיני הב"ד אם רגילים ליתן סך כזה בעד סחורה זאת וזה תואנה מבקש באמרו איני מאמינך. רשאים הב"ד להאמין לו על הן צדק כמה נתן ומ"מ יכול זה להחרים בב"ד שלא בפניו. אך אם יש מקום חשד שמרבה על המכר. יש לפסוק שיקבל בחרם כמה דמים נתן ועי' בכלל כ"ה סי' ב' מה שהבאתי בשם הגאון ר' ענזיל באם הערכאות מכרו ביתו של ישראל עפ"י ליציטאציא לישראל אחר בזול יעו"ש: ועי' בתשו' דברי חיים ח"ב חחו"מ סי' למ"ד וסי' מ"ח מ"ש על הבית אפרים הנ"ל בעובדא שנשאל שראובן נתן את ביתו קאפציע עבור עסק שלקח שמעון מהקיר"ה ואח"כ נמכר הקאפציע על ליציואציע וקנה אותו ישראל אחד בזול ועי' בכלל ל"ז סי' יו"ד ובכלל ע"ז סי' ט"ו ובכלל ע' סי' י"ט.
ומה שהביא הב"א לסיוע מהמ"ב בדין החמץ שקנה איש אחר מהעכו"ם. המ"ב הנ"ל הובא באו"ח סי' תמ"ח בט"ז ס"ק וא"ו ובמג"א סוס"ק ד'. אמנם במקו"ח מהגאון מליסא שם בביאורים סוס"ק ה' חולק על המ"ב ועי' בתשו' שו"מ מהד"ק ח"ג סימן ר"כ. אולם בס' נדרי זריזין להגאון מהרש"ק מבראד בפתיחה בקונטרס קנין עולם דין ה' הוכיח כדברי המ"ב והט"ז והמג"א הנ"ל שמחויב הקונה להחזיר החמץ להבעלים. ועי' בזה בחת"ס או"ח סי' קט"ו. ועי' בספר אורחות חיים סימן תמ"ח אות י"ד מ"ש בשם הס' שדי חמד באס"ד מערכת חומ"צ סי' ח' אות מ"ם ועוד מפוסקים בענין זה:
ועי' בתשו' בית שלמה לגיסי הגאון מהר"ש מסקאלא בחחו"מ סי' צ"ו בראובן שהיה חייב בערכאות הממונים על נכסי היתומים היינו מעות פאזוטין ומת ראובן והגיע זמן הפרעון ועשו הערכאות ליצינואציע על בית ראובן שהיה אינטאבילירט על החוב הנ"ל וקנה שמעון הבית עפ"י ליציטאציע הנ"ל ויורשי ראובן רוצים להחזיר לו המעות שנתן והוא רוצה להחזיק בהבית. ופלפל שם הגאון בדברי התשב"ץ (שהבאתי בכלל ל"ז סי' יו"ד) ובחו"מ סי' רל"ו סעיף ז' וברמ"א סוסי' הנ"ל ובב"י וב"ח סוסי' ק"נ. והעלה שמדינא זכה שמעון בהבית. אמנם מצד לפנים משורת הדין מהראוי שיחזיר הבית ליורשים והביא דברי הבית אפרים הנ"ל וכתב שכן הוא מנהג הכשרים וכן הוא מעשים בכל יום. והביא הדיעות שהובא ברמ"א סי' י"ב סעיף ב' אם כופין לעשות לפנים משורת הדין ודיעות האחרונים בזה. וע"ש בסי' י"ב בפ"ת סק"ו ועי' במקומות שציינתי למעלה בכללים הנ"ל:
מד עי' בשו"ת נחלת שבעה סי' ס"ה כמה חילוקי דינים במי שיש לו עסק עם העכו"ם לקנות ממנו איזה דבר. ובא אחר והשיג גבולו וקונה אותו או רוצה ליקר השער. או מי שקנה סחורה אצל העכו"ם וראובן כבר נתן מעות להעכו"ם עבור הסחורה והקונה אומר שלא ידע מזה. ביד מי יש להעמיד המקח. וע"ש באיזו ענין נקרא רשע ומה דינו: