אור ברסלב
דברי גאונים כללים - כלל כה

דברי גאונים· רבי חיים אריה כהנא

כללים - כלל כה

כללים - כלל כד

דינא דמלכותא:

א שר שתיקן במדינתו על השענקירס שלו שימכרו המדות בפחות מעט מכפי המדה הישרה אם מותר לישראל לעשות כן אם נאמר דינא דמלכותא דינא עיין בשו"ת ר"י אסאד חחו"מ סי' רל"ג:

ב אם הערכאות של עכו"ם מכרו ביתו של ישראל עפ"י ליציטאציע בעד חוב שחייב ונמכר בפחות מפלגא דמי שווי' הוכיח בשו"ת ר' ענזיל סי' ד' בד"ה פתח דברינו דלא עדיף דינא דמלכותא מגביית ב"ד דשומא כזאת חוזרת לעולם ומבואר בב"י סי' ק"ג ובסמ"ע סי' ק"ט ובסי' רכ"ז סעי' כ"ט ע"כ מחויב הקונה להחזיר הבית להלוה כשיחזור לו דמי קנייתו - גם הביא שם בד"ה אפי' בשם השטמ"ק ב"ב דף נ"ה ובשם הרשב"א גיטין ד' י' דדינא דמלכותא דינא הוא רק כמו הפקר ב"ד הפקר להפקיע הנכסים מבעליהם אבל הזוכה לא יוכל לזכות בהנכסים עד שיעשה בהם חזקה או שאר קנין ולא מהני דד"מ לומר שיקנה זה בלא קנין. ויש לעיין מ"ש באבני מלואים סי' כ"ח ס"ק ב' שדינא דמלכותא דינא הוא מדין תורה ולא הוי כמו תקנה דרבנן - גם הוכיח מהראשונים בד"ה אמנם דלא הוי דינא דמלכותא רק מה שהוא חוק ומשפט מאת המלך מפורש וברור בלי שום ספק אבל הדינים שפוסקים הערכאות מספרי דיניהם ונימוסיהם לא הוי דינא דמלכותא רק דינא ערכאות שהרי אנו רואים בכל יום במשפטים שוים בטענותיהם והערכאות אינם פוסקים בשוה עיי"ש שהסביר הדבר באורך:

ג באחד נתן שטר על חיב או שאר עסק וקיבל עליו בהשטר עפ"י הפערעגראף שלהם דנין אותו גם אנו עפ"י דיניהם כ"כ בדברי חיים ח"ב חו"מ סי' ל' ולפענ"ד מוכח כן מהסמ"ע בסי' כ"ו ס"ק י"א ובנתיבות שם:

ד אחד שקנסוהו הערכאות לחלק סכום מעות לעניי ישראל אם הוא חייב מדינא דמלכותא עי' בדברי חיים ח"ב חו"מ סי' ל"ד:

ה עיין בשו"ת השיב משה סי' צ' שמשיג על הש"ך סי' ע"ג ס"ק ל"ט בענין דינא דמלכות' ומסיק דהעיקר להלכה דלא דיינינן דינא דמלכותא רק מה שנוגע להמלך ומנת המלך ועי' מ"ש בכלל ע' סי' ע"ב וסי' ע"ה.

ועי' שו"ת ברכת יוסף סי' כ"ב וע' בשו"ת ר"י אסאד חו"מ סי' רל"ג באם תיקן לתקנות המדינה נגד הד"ת וע' בתשו' דברי חיים ח"ב חחו"מ סי' י"ב ודו"ק:

ו מלך ישראל אי שייך בי' דינא דמלכותא. דינא עיין בנדרי זרוזין ח"ב בכנויי נדרים דף י"ג ע"ב בד"ה המדיר או הנשבע וע"ג בד"ה והנה מה שתמהתי. ובתשובת הרשב"א בפנים שהביא הסמ"ע סי' תי"ז ס"ק ד': ז אם הדיין צריך לידע דינא דמלכותא שהוא כ"ט לד"ת אי מהני שיחקור דיניהם אצל ערכי או מליץ שניקרא אדוואקאט. עי' בדברי חיים ח"א באו"ח סי' י"ט שאינו בירור וע' בח"ב חו"מ סי' כ"ב מ"ט אות אל"ף:

ח דינא דמלכותא דינא הוא רק כל זמן שיושב בארצו אבל על האיש שברח ממדינתו ל"א דדמ"ד כיון דכל הטעם דדמ"ד הוא רק מכח דהוי כשכירות ויש לו כח שלא ידורו בארצו אבל אם ברח פקע טעם הנ"ל והביא ראי' לזה בטוב טעם מהד"ק סי' קצ"ג:

ט שר העיר שהעמיד מכס על היהודים לבדם והיהודים מבריחים את המכס באמרם כיון שהשר אינו מלך וגם אינו משוה מדותיו לכל האומות שתחת ממשלתו רק היהודים לא מקרי דינא דמלכותא עי' שו"ת תומת ישרים סי' ט"ז שכתב דהאומרים כן הם טועים. שכל שהדבר חק שוה לאומה מיוחדת ומשוה מדותיו לכל בני אומה זו נקרא דינא דמלכותא אף שלא גזר על שאר האומות. והוכיח כן מהש"ס וגם מה שטענו שהוא רק שר ולא מלך גם זה טעות בידם שהרי כתב המרדכי בפ' הגוזל בתרא דה"ה בב' הדיוטות שאם קצבו שלא יהנה יהודי בארצם אלא בקצבתם שדיניהם דין. וגם הרשב"א בתשובה כתב כל שלטון ושר הממונה בעיר ומושל במקומו דינו בכלל דינא דמלכותא והוא שעושה מחוקי מקומו כמלך עכ"ל בקיצור קצת וכ"כ בשו"ת ר"י אסאד חו"מ סי' רל"ג בשם אדרת אלי' וגדולה מזה נראה מהראיה שהביא שם הרשב"א שאפילו הוא עבד המלך או פקיד הממונה מהמלך אעפ"י שאין העיר שלו ואינו שליט בקרקע מיקרי דינא דמלכותא. והכי אמרינן בהגוזל שלוחא דמלכא כמלכא. וכ"כ כ"ז בדברי חיים ח"א חו"מ סי' מ"ז ובח"ב חו"מ סי' למ"ד:

י בענין הברחת המכס או העלמת המכס שנערך עפ"י ההכנסה שקורין איינקום שטייער אם הוי כהפקעת המלוה עי' בחו"מ סי' שס"ט סעיף וא"ו ובשו"מ מהדורא חמישאה סי' פ"ה בד"ה והנה בשנת. וע' בכלל ס"א סי' ט': יא בענין הטאבילאציע הנהוג כעת נראה מדברי הגאון רמ"ס בחת"ס חו"מ אמצע סי' קמ"ב בפיסקא המתחלת ולטענת"ו הב' דהיכא שהוא ספק הקרקע של מי הוא ואין לשים אחד חזקת מרא קמא. אזי זה שנכתב הקרקע בטואבילאציע על שמו הוי כמו מוחזק. שוב נדפס כעת שו"ת שואל ומשיב מהגאון אב"ד דק"ק לבוב. וראיתי שם בח"ג סי' קי"א שספק כן בפירוש לענין יער אחד ששכרו שני שותפים ביחד מאדון אחד. והעלו השטר שכירות בטאבילאציע על שם שניהם ואח"כ היה ביניהם דו"ד ואחד היה מוחזק בכל העסק לבדו והיה שם ספיקא דדינא. ופסק דכיון שהשכירות הוא אינטאבילירט גם על שם השני הוי מוחזק על חלקו. והבאתי דבריו באורך קצת בדיני שותפות כלל צ"ח ססי' ע"ב וע"ש מה שבארתי בדבריו:

יב מלוה שיש לו וועקסיל על הלוה והעלה הוועקסיל בפנקס הטאבילאציע על הבית של הלוה כנהוג שיהיה בטוח בחובו ואח"כ מת המלוה וגם הלוה. ע' בשו"ת מאמר מרדכי מהגאון ר' מרדכי זאב מלבוב סי' מ"ד שכתב דאפשר דהוי הבית של הלוה כמו משכנתא. וע"ש שהאריך אי אמרינן בזה אין אדם מוריש שבועה לבניו. ועיי"ל כלל מ"ה סי' י"ד וכלל ס' סי' יח: יג לענין אם נקנה הקרקע ללוקח בזמנינו כל זמן שלא נכתב השטר מכר בטאבילאציע ע"ש הלוקח. ע' בדיני קנין קרקע כלל פ"ט ססי' ו' ועמ"ש בדיני נחלות כלל ע' סי' ע"ב:

יד קהל היה להם דין עם אחד על עסק אצטבא שעשה לפני ביתו לצד רה"ר. והקהל טוענים שמקום האצטבא שייך לרה"ר שהחזיקו בו הרבים להילוכן ושלא כדין עשה האצטבא. ומבררים מהפנקס הערכי שכתוב בו כל אורך הבתים והסמטאות ורה"ר ורוחבן אם סמכינן על פנקס הזה שיחשב לבירור ע' בדיני חזקת דרך כלל ל"ח סי' ה':

טו עכו"ם שחייב לכמה יהודים ותבעו אותו בערכאות. ולא נמצא די סיפוק לשלם לכולם רק מקצת. איך יחלקו דיניהם המקצת שגבו. אם חולקים בשוה כמבואר בסי' ק"ד סעיף יו"ד. או חולקים לפי ערך החוב כדיניהם ע' בדיני חלוקת מטלטלים כלל מ"ם סי' א' וסי' ב' ומשם תלמדנו. וע' בחו"מ סי' ק"ד בסמ"ע ס"ק ה' ובאחרונים וע"ש סעיף ט"ו:

תוכן העניינים

דברי גאונים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה