דברי גאונים· רבי חיים אריה כהנא
כללים - כלל כב
דיני גוד או אגוד:
א בדין המבואר בש"ך סי' קע"א ס"ק א' דיש פוסקים דאין גא"א בשותפים שקנו עיין בס' זכור לאברהם חו"מ ח"ב ערך גא"א שהביא בשם הרב כנה"ג סי' הנ"ל אות ט"ו י"ט מ"ז דיכול המסרב לומר קי"ל כוותיהו דהבא לומר גא"א הוא המוציא וכ"כ בפשיטות בתשו' מהרח"ש ח"א סי' י"ח. ועי' בחת"ס חו"מ סי' י"ב בד"ה ובלא"ה כ' בתה"ד דקיי"ל דאף בשותפים שקנו יכול לטעון גא"א או לחלוק ועיי"ש בסי' הנ"ל שביאר היטב דיני גא"א. ועי' בשו"ת ר' ענזיל סי' ס"ג דיכול לומר קי"ל דאין גא"א בזה וכ"ע בסי' ע"ב. ועי"ל סי' י"ד:
ב ועיי"ש עוד באם אמר גא"א באופן שרוצה ליתן יותר משיווי דמיה אם צריך חברו לקנות או למכור:
ג וע"ש עוד באם ידו משגת לקנות אלא שאם יקנהו לא ישאר לו קרן להרויח די מחסורו דלית דינא דגא"א בזה:
ד מי שנותן חנות במתנה בשותפות לחתנו ולבנו והתנה שחתנו אינו רשאי למכור חלקו לאחר ועתה הבן טוען גא"א והחתן טוען כיון שהוא א"י למכור מחמת התנאי לא שייך גא"א עי' שו"מ מהד"ק ח"א סי' פ"ה:
ה ועיי"ש עוד בשם הכנה"ג אות נ"ז דדין גא"א אינו אלא כשרוצה אותו לעצמו. להשתמש בי לבדו. אבל אם רוצה להשכירו בזה לא אמרינן ג"א וע"ל סי' י"ג. ועיין בנתיבות סי' קע"א ס"ק י"ב. וכן פסק בתשו' מהרש"ך ח"ג סי' מ"ח שאם רוצה רק להשכיר חלק האחר א"י לטעון גא"א והובא בשו"ת ר' ענזיל ססי' מ"ה להלכה:
ו ועיי"ש עוד בשם הרב עדות ביעקב סי' ס' דאע"ג דיש מחלוקת בשנים שקנו אי יש בו דין גא"א היינו היכא שקנו השנים מתחלה מאחד. ולא כשקנו זה היום וזה לאחר שנה ועל"ק סי' י"ד:
ז עיין בש"ך סי' ס"ו סעיף מ"א שכתב דשותפים בשט"ח אינם יכולים לומר גא"א לדעת הפוסקים דלא אמרינן גא"א בשותפים שקנו משום דאדעתא דהכי קנו או עשו החוב ביחד שיהיו בו בשותפות עד שימכרו או יבא החוב לידי גוביינא ויחלקו בהמעות ע"ש. ועיין בשער משפט שם ס"ק ל"ו שהשיג על הש"ך ופסק דהיכא שהיו מקודם שותפים בעסקים הרבה. ואח"כ חלקו ביניהם ולא נשאר להם בשותפות רק שט"ח אחד או חפץ אחד יוכל כל אחד לומר גא"א לכ"ע משום דאדעתא דהכי לא נכנס לשותפות להיות אגוד בחברו בשטר אחד או בדבר אחד:
ח שנים היה להם בשותפות בתים לאכסניא וקרקע פנוי' ואח"כ נשרף ונשאר רק פאדירשטיב גדולה ובית קטן והקרקע. וטוען אחד על כל אחד לבדו גא"א ורצה השואל להוכיח מהרח"ש בתשובה ח"א סי' י"ח דדין גא"א הוא דוקא אם אומר על הכל ביחד שלא ישאר בשעת אמירתו שותפות כלל. אולם בשו"ת ר' ענזיל סי' ע"ב פסק דלא דמי להך דמהרח"ש דכיון דהבית הגדול והקטן והקרקע ראוים כל אחד להשתמש בו לבדו שפיר דנין דין גא"א על כ"א בפ"ע שהרי מזה הבית יסתלק השותפות לגמרי ודמי לתרי אמהתא וכן שדה וכרם בסי' קע"א סעי' י"ג:
ט שנים שהיו שותפים בסחורה בחנות והיו פורעים שכירות החנות מהאמצע.
ואח"כ בתוך זמן השכירות חלקו מהשותפות של הסחורה אם שייך לומר גא"א על החנות. מצאתי בשו"ת בית יהודה להגאון מו"ה יהודה עייאש בסופו במנהגי השותפים סעיף ח' שכתב לא מבעיא אם שכרו החנות ביחד דיכול כל אחד לומר על החנות גא"א. אלא אפילו אם אחד שכר החנות ודר בה. ואח"כ נשתתף עם חבירו דנין ג"כ על החנות דין גא"א. אח"ז מצאתי שהובא דבריו בזכור לאברהם חו"מ ח"ג בשם המטה שמעון בערך שותפות שוב ראיתי בתשובת מהרשד"ם חו"מ סי' קע"א והבאתיו דבריו בדיני שותפים בקרקע כלל ק' סי' א' ומבואר שם להמעיין בסוף התשובה שדעתו דאם החזיק אחד מהשותפים בשכירות החנות מקודם לבדו ואח"כ נשתתף עם האחר. הדין עם זה שהחזיק בי בחנות קודם. ואין להמאוחר זכות. ועכ"פ נראה משם שגם דעתו דהיכא שנשתתפו מתחלה בשכירות חנות ביחד דשייך גא"א:
י ראובן ושמעון יש להם חצר בשותפות וראובן שכר משמעון חלק חצרו על ג' שנים ודר בו לבדו. ובתוך הזמן הנ"ל תובע ראובן את שמעון לד"ת וטוען גא"א. עיין שו"ת הרשב"ש סי' פ"א שפסק שאין יכול לטעון גא"א לפי שעיקר דין גא"א הוא משום היזק ראיה ובחצר שאין בה דין חלוקה דוקא. ובחצר הנזכר אף שאין בה דין חלוקה כיון שראובן שכר חלקו של שמעון ושמעון יצא משם אין כאן היזק ראיה. אך אחר עבור זמן השכירות יש להם טענת גא"א. וענין בשו"ת חוט המשולש המצורף להתשב"ץ ח"ד בטור השני סי' ט' שהביא דבריו להלכה בעובדא שנשאל שהשותף משכן חלקו לחבירו ופסק מטעם הנ"ל שא"י לטעון גא"א עיי"ש:
יא חצר שאין בו דין חלוקה דקיי"ל דיכולין לכוף זא"ז בדינא דגא"א. אם הנתבע טוען לחבירו אם אין אתה רוצה להשתמש בו ביחד נחלק לימים או לשנים בזה אח"ז והתובע אינו רוצה רק בגא"א. ע' שו"ת קול אליהו חו"מ סי' כ"ו שנשאל בזה והביא דברי הרי"ן מיגא"ש במס' ב"ב והרשב"א בתשובה ח"ב סי' קמ"א וגם הוכיח מסוגית הש"ס שם דשומעין לזה שאומר גא"א. אך אם הוא דבר דלא שייך בי' גא"א חולקים לימים:
יב שני אחים שירשו מאביהם תלמוד ש"ס ואלפסי ושאר ספרי פוסקים. אחד אומר לחלוק ואחד אומר גא"א עיין בזה בדיני חלוקת מטלטלים כלל מ"ם סי' ח':
יג שותפים בדבר שאינו עשוי להחזיק לעצמם רק למכור א"י לומר גא"א. או ליתן לו כשער שבשוק. כן פסק בשו"ת השיב משה סס"י צ"ד. וכדומה לזה הבאתי לעיל סי' ה' בשם הכנה"ג:
יד ע"ל סי' א' שדעת הר"י הלוי והראב"ד דאין דין גא"א בשנים שקנו והובא פלוגתתם בטח"מ סי' קע"א. וע"ש בב"י שהביא תשובת הרשב"א בשנים שירשו בית ומכר יורש אחד חלקו לאיש אחר דאף הראב"ד מודה דיוכל הלוקח לומר ליורש גא"א דסבור הייתי שתתרצה למכור חלקך:
ועיין בשו"ת פרח מ"א ח"א סי' מ"ט שהעלה מטעם זה דגם בשנים שקנו לא פליג הראב"ד רק אם קנו ביחד דאדעתא דהכי קנו שיהיה שותפים אבל אם קנה האחד לבדו המחצה או שקנו שנים בזה אח"ז לא נשתעבד האחד לחברו ויכול לומר סביר הייתי שתתרצה למכור חלקך כיון שלא קנה עתה מחדש בעת שקנה זה עכת"ד (אולם בשו"ת ר' ענזיל סי' ס"ג וסי' ע"ב הוכיח מתשו' מהרח"ש ח"א סי' י"ח ומהרשב"א שאף בקונה מבעל הקרקע חצי קרקע או שנים שקנו זה אחר זה הדין כמו דאתי מחמתי' וא"י לומר גא"א) וע"ש אח"ז שהביא בשם מהראנ"ח ח"א סי' ט"ז שכתב בשנים שקנו כאחד ומת לוקח אחד ונשאר ממנו יורש דלא מצי היורש לומר ללוקח השני גא"א ואע"ג שכתב הרשב"א הנ"ל דמצי הלוקח לומר ליורש גא"א היינו דוקא התם בשנים שירשו והלוקח קנה מהיורש ואנו באים לחוב ללוקח ולומר דאף שהיורש יכול לומר גא"א מ"מ הוא יש לו דין לוקח שאינו יכול לומר גא"א. וכו'. אבל בשנים שקנו ביחד שהאחד משועבד לחבירו מתחילתו לענין זה שאינו יכול לומר גא"א. אם אח"כ מת והיורש בא במקומו לא פקע בכך השעבוד שהיה על אביו שלא היה יכול לומר גא"א עכ"ד הראנ"ח בביאור קצת והעולה שם בנדון שנשאל הגאון פמ"א ביורשים שירשו ביחד ואח"כ מכרו זה אח"ז כל אחד חלקו ואח"כ מת לוקח אחד ונשאר יורש, והלוקח השני טוען ליורש גא"א שהדין עם הלוקח כיון שמתחלה כשירשו המוכרים הוו מצי למימר כל אחד לחברו גא"א. שוב אח"כ גם באי כחם יכולים לומר גא"א עכ"ד בקיצור תורף השאלה. ועמש"ל בדין ו'. ועיין בחו"מ סי' קע"א סעיף ג' בהג"ה ודו"ק: טו. שני שותפים בבית שאין בו דין חלוקה ומת האחד ונשאר ממנו בנים גדולים וגם קטנים פחות מבן עשרים שנה וטוען השותף החי גא"א עי' בחו"מ סי' קע"א סעיף ט"ז ושם אינו מבואר לענין אם הם פחות מבני עשרים אולם במהרשד"ם חו"מ סי' רל"ו מבואר שאינו יכול לומר להיורש פחות מבן עשרים גא"א כיון שאינו יכול למכור וכן מבואר בשו"ת ר' ענזיל סי' מ"ה דכן הדין לגבי בת יורשת ואין חילוק בין בן לבת ועי' בתשובת בית שלמה חחו"מ סי' קי"ב בענין גא"א נגד הקטנים מה שמסיק לדינא:
טז מקצת הקהל רוצים להפרד מהקהל מביהכנ"ס וביהמ"ד שלהם וטוענים לחלוק הבנינים או גא"א עי' בחת"ס חו"מ סי' י"ב: