דברי גאונים· רבי חיים אריה כהנא
כללים - כלל טז
דיני אומדנא וגילוי דעת במקח וממכר:
א ראובן שמכר ביתו לשמעון ובשעת המכירה ופיסוק דמים אמר שמוכר אדעתא דהכי לילך לדור לטבריה ואח"כ כתב לו שטר מכירה בעדים ולא גילה עוד דעתו בשעת כתיבת השטר. ואח"כ אירע לו אונס שאינו יכול לילך לדור בטבריה וחוזר בו מהמכירה. ושמעון טוען כיון שבשעת כתיבת השטר מכר לו סתם ולא גילה דעתו כלל אינו יכול לחזור בי. עיין שו"ת מהרש"ל סי' ב' שיצא לחלק בין שטר ראיה לשטר קנין דבשטר קנין אם כתב בסתם א"י לחזור בו. וגם בשטר קנין דוקא אם העדים שעל השטר הם עדים אחרים שלא היו בשעת פיסוק הדמים כשגילה דעתו אז א"י לחזיר אבל אם הם העדים הראשונים פשיטא דיכול ראובן לומר דעל גילוי דעת קמאי קא סמיכנא ויכול לחזור בו. וע' מה שכתבתי בסי' שאח"ז:
ב ראובן היה דעתו לעקור דירתו וליסע לעיר אחרת לדור. ומכר ביתו לשמעון. ואמר לפני הסרסור ועוד אחד בשעת השוואה ונתינת הדמים שהוא מוכר ביתו מפני שהוא רוצה לעקור דירתו מעיר הזאת. ואח"כ לקח שמעין השמשים וקבלו בקנין וכתבו לו שטר מכירה ולא אמר ראובן לפני השמשים כלל. ואח"כ אירע אונס לראובן שאי אפשר לעקור דירתו משם ומבקש לחזור מהמכירה. ושמעון טוען כיון שבשעת כתיבת השטר לא הזכרת כלום מענין עקירת דירתך מהעיר בטלת דבריך הראשונים. עיין בשו"ת שבסוף ס' עטרת צבי בסי' ר"ז שכתב דלכאורה נראה לאשר שהב"י מביא דעת העיטור והראב"ן ורשב"א ור"ן והה"מ בשם המפרשים וכולם שוים לדעת אחד והמחבר הביא זה בסי' קצ"א דשטרי דידן שטרי קנין הם הכי נקטינן וכיון דשטרי קנין הם יש לדמות למ"ש המחבר בסי' ר"ז סעיף ד' שאעפ"י שגילה דעתו קודם המכירה שמוכר על דעת כך וכך כיון דבשעת מכירה לא אמר אינו חוזר. אבל נלפע"ד שיכול לחזור דהא קיי"ל בסי' קצ"ב דשטר לחוד לא קנה עד שיתן דמים.
א"כ בנ"ד כיון שבשעת נתינת הדמים אמר בפני הסרסור ועוד אחד שהוא מוכר מפני שרוצה לעקור דירתו מכאן הרי גילה דעתו בקנין הראשון שהוא נתינת הדמים ואין כאן אח"כ קנין חדש. ועוד הא כתב שם מור"ם בהג"ה מיהו אי איכא אומדנא דמוכח נתבטל המקח ובנ"ד אין לך אומדנא דמוכח גדול מזה ומה בכך שלא אמר בשעת כתיבת השטר עיי"ש כי קצרתי. ועיין בסי' הקודם מש"כ בשם מהרש"ל שהוא סותר קצת לדבריו. ולא ראה הרב דברי מהרש"ל הנ"ל. ויש לחלק קצת ודו"ק:
ג מי שמכר שדהו כדי לפרוע כתובת אשתו ונעשה לו נס ולא גרשה. פסק בשו"ת פאר הדור מהרמב"ם סי' רי"ב שהמכירה חוזרת יעו"ש. ובסי' שאח"ז: ד וע' בשו"ת פני יהושע ח"ב סי' צ"ז במי שמכר ביתו מחמת שהיה חייב לפריץ שלו ואח"כ אתרחיש ל' מעות מקרוביו ורוצה לחזור מהמכירה. והעלה דאין גילוי דעת מהני רק אם אמר בפירוש בשעת המכירה שמוכר מפני זה. וגם באופן זה אינו יכול לחזור רק אם צריך מעות לקנות דבר אחר. אבל אם מחמת שצריך למעות עצמו מכר א"י לחזור ועיי"ש עוד בזה בסס"י ק"א: ה אם הטעה הקונה להמוכר בדברים עד שמכר לו הדבר כגון ראובן שיש לו חזקת בית בשכירות מעכו"ם ובא אליו שמעון ואמר לו שהוא כבר קנה הבית מן העכו"ם וכיון שכן יקח ממנו דמי שיווי החזקה. ומכר לו ראובן החזקה. ואח"כ נודע לו שלא קנה שמעון הבית. ע' בס' זכור לאברהם חו"מ ח"ג ערך מכירה שהביא בשם הת"ח סי' קע"ג שפסק דמכירת החזקה בטלה: ו ת"ח שאינו עשוי למכור ספרים ועכר ספריו אדעתא למיסק לא"י ולא עלה ואיכא אומדנא דמוכח דלא דחיקא לי' שעתא למכור ספריו אם לא אדעתא למיסק לא"י. עיין בזכור לאברהם חחו"מ ח"ג ערך מכירה בשם הרב מטה שמעון שפסק דאע"ג דספרים הם בכלל מטלטלים לענין זה נראה דיש לו דין מוכר קרקעותיו דודאי אין אומן בלא ספרים כנלפע"ד ועוד נראה דה"נ בסתם אומן שמכר כלי אומנתו אדעתא למיסק לא"י ולא עלה דחוזר המקח דחד טעמא אית להו כמוכר קרקעותיו וכו' עיי"ש. ועיין עוד שם בערך שכירות שהביא בשם הרב עולת שמואל למהר"ש פלורינטין סי' כ"א בהשכיר כלים של מלאכה כדי לעלות לא"י וחזר בו מחמת אונס דהשכירות בטלה אפילו שהיה שבועה בדבר יעו"ש. ועיין כנה"ג סי' ר"ז אות מ"ח ובכרם שלמה חחו"מ סי' כ"ה:
ז הא דמבואר בחו"מ סי' ר"ז סעיף ג' בהג"ה דדוקא בקרקע מהני אומדנא וגילוי דעת אבל לא במטלטלים. עיין בשו"ת פרי תבואה סי' ל"א שהביא משם הגהת אשר"י בכתובות פ' אלמנה ניזונית שכתב ודוקא בקרקע אבל במטלטלים ספק הוא ואין מוציאין מספק המקח מ"ד הלוקח וכן כתב המרדכי להדיא. ומכח זה פסק שם הרב המחבר בתשובה הנ"ל בעובדא שבא לפניו שהיה המוכר מוחזק עדיין במטלטלים שמכר וטוען ברי שמכר, רק על דעת כן כמו שגילה דעתו בשעת המכר דהדין עם המוכר לבטל המקח וחיזק הדבר בראיות ברורות שגם הרמ"א מודה דהיכא דהמוכר מוחזק בהמקח דאין מוציאין ממנו ועיין בסי' שאח"ז:
ח מי שמכר חפצים של כסף עבור שרוצה ליקח בדמיו יורה לבשל יי"ש. וכן אמר בשעת מכירה וקיבל כל המעות. וטרם משך הלוקח החפצים נפל לו בירושה יורה. וחוזר בו מהמקח עיין בשו"ת חתם סופר סי' ק"ב שפסק דלענין מי שפרע ומחוסר אמנה הוי כתרי תרעא שמבואר ברמ"א סס"י ר"ד. ועוד דיכול לומר קי"ל כהמחבר סי' ר"ז דמהני גילוי דעת אף במטלטלים. ובס' ע"ש על החי"מ סי' ר"ד סעי' י"א תמה על החת"ס הנ"ל דרמ"א שם לא אמר רק לענין מחוסר אמנה דלא הוי בתרי תרעא אבל לא היכא דחייב מי שפרע ויפה העיר. וי"ל דגם כוונת החת"ס הוא בצירוף ב' הטעמים דלענין מחוסר אמנה הביא דברי הרמ"א דבתרי תרעא לא הוי מחוסר אמנה. ולענין חיוב מי שפרע כתב טעם השני דיכול לומר קי"ל כהמחבר סי' ר"ז וכו' רק מ"ש תיבת ועוד הוא שלא בדקדוק ואולי הוא טעות הדפוס והוא יתר כנטול וצ"ל וכיון דהמחבר וכו' יעו"ש בפנים וק"ל:
ט לוקח שגילה דעתו בשעת המקח שהוא קונה הסחורה בשביל איש פלוני ולא התנה בפירוש שאם לא ירצה אותו פלוני בהסחורה שיחזור המקח ועדיין לא נתן הלוקח מעות רק משך הסחורה ואח"כ לא רצה פלוני ליקח הסחורה. עיין בשו"ת שער אפרים סי' ק"מ שפסק דהמקח בטל. ואף דמבואר בטור וברמ"א סי' ר"ז סעי' ג' דגילוי דעת לא מהני רק בקרקע מ"מ בלוקח אין חילוק בין קרקע למטלטלים. ואף דהוא פלוגתת הפוסקים אם מהני כלל גילוי דעת בלוקח עיין בסמ"ע סימן ר"ל עכ"פ מספיקא לא מפקינן ממונא. ועיין בסי' שאח"ז בסמוך:
י מי שעשה מקח עם ליוויראנט ליתן לו פשתן והלך זה ועשה מקח עם איש אחר וקנה ממנו פשתן ונתן לו וועקסיל על המעות ואמר לו שיפרע לו בר"ח תמוז שאז יקבל מעות מן הליוויראנט. ואח"כ לא רצה הליוויראנט לקבל ממנו הפשתן ורוצה גם זה הקונה לחזור מהמקח. עיין בשו"ת בית אפרים חחו"מ סי' ל' שהעלה לדינא דלא מבעיא אם זה הקונה לא היה קונה כלל לעצמו רק הוא שליחו של הליוויראנט לקנות פשתן וגם נתינת הוועקסיל הוא רק בשליחותו והוא הודיע להמוכר שהוא רק שליח. ועתה המשלח חוזר בו אף שהשליח עשה קנין גמור והמשלח הוא גבר אלים ואינו רוצה לקיים המקח. מ"מ ודאי אין למוכר שום דו"ד על השליח. וכנדון זה מבואר ממש בתשובת הגאון שער אפרים סי' ק"מ (והבאתיו בסי' הקודם לזה) אמנם אף בנ"ד שזה הקונה אינו שליח אהליוויראנט רק הוא גופי' תגרא דזבין הכא ומזבין להכא. מ"מ הדין פשוט דהמקח בטל כיון דהקונה אמר בשעת המקח שהוא קונה ליתן להלוויראנט ואמר שישלם מהמעות שיקבל מהליוויראנט א"כ גילה דעתו שהוא קונה רק עבור הליוויראנט. ועתה שהליוויראנט לא קיבל הפשתן המקח בטל וא"צ לשלם הוועקסיל וגדולה מזה נלפע"ד דאף בלא גילוי דעת בשעת המקח אם הדבר ידוע ומפורסים לכל שאין זה קונה לעצמו רק עבור שצריך ליתן להליוויראנט ואיכא אומדן דעת שנתן יותר הרבה מכפי שער השיווי דהמקח חוזר דכל היכא דידעינן דרק אדעתא דהכי נעשה המקח אין חילוק בין מוכר ללוקח זאת הוא תורף תשובת הגאון הנ"ל. ועיין בנדון זה בשו"ת נטע שעשועים שהאריך הרבה בס' מ"ה מ"ו מ"ז ופיסקא דדינא העלה דבאומדנא כזו ודאי דיכול הלוקח לבטל המקח. רק אם כבר נתן הלוקח כל המעות בעד הפשתן א"י לחזור. ועי' בזה בנתיבות בביאורים סי' ר"ז ס"ק ג' וסי' ר"ל ס"ק א' ועי' בדברי חיים ח"א חו"מ סי' ל"ז נדון שקנה ברזל גרוע כדי להונות בו את הקונה ממנו ואח"כ לא רצה הקונה שלו לקבלו ממנו שיכול גם הקונה הראשון לחזור מהמקח. ועיי"ש בח"ב חאה"ע סס"י קל"א באחד שקנה מחברו בהמות לשלם לו מחירם בעת שימכור הבשר לשר החיל עבור החיל כי היה לו מקח עם השר ליתן לו בשר עבור אנשי החיל ואח"כ לא רצה השר לקבלם באומרו שהבהמות כחושים ופסק כהנתיבות דאין להוציא מן המוחזק:
יא ועי"ש ועיי"ש בבית אפרים בתשובה הנ"ל. שהביא בשם הרשב"ש ס' שפ"ז שכתב בשם אביו התשב"ץ בסוחרים שבא להם ספינה וקנו הסוחרים פשתן מיהודים באשראי. ואח"כ נאנסה הספינה ולא יכלו לטעון הפשתן ופסק שם שיחזור הפשתן לבעלים הראשונים משום דהוי אומדנא דמוכח שלא קנו הפשתן אלא ע"ד לשלוח בספינה זו:
יא ראובן קנה משמעון עורות שיש לו בעיר אחרת בקנין המועיל עפ"י ד"ת. ובתנאי שישלח לו העורות עם העגלות הראשונות שיבואו משם לאשר שהוא רוצה לשלחם עם סחורותיו שצריך לשליח למדינה אחרת. ואח"כ לא באו העורות עם העגלות הראשונות. ורוצה הלוקח לחזור בו מהמקח והמוכר טוען שהמקח קיים כיון שלא התנה בתנאי כפול. עיין בדיני תנאי כלל קי"ג סי' י"ד:
יג בדיני אומדנא וגילוי דעת במקח וממכר ע' באורך בחתם סופר החו"מ סי' ע'. ובהשו"ת שהבאתי בדיני אומדנא כלל ד' סס"י ח'. ועי' בכלל ל"א סי' ד' בדין אם מוציאין ממון ואם יכולין לענוש העובר על תקנת הקהל עפ"י אומדנא או רגלים לדבר: