אור ברסלב
דברי גאונים כללים - כלל ח

דברי גאונים· רבי חיים אריה כהנא

כללים - כלל ח

כללים - כלל ז

דיני אונס:

א הא דאמרינן בכל מקום אונסא דלא שכיח לא קבל עליו כתב מהר"ם אלשקר סי' ל"ב דהיינו דוקא כשקבל עליו סתם. אבל אם התנה שלא יטעון שום טענת אונס בעולם הוא כלל הכללים דאפילו אונס דלא שכיח לא יוכל לטעון. ועיין בכנה"ג סי' רכ"ה שכתב דמ"ש הרמב"ם ופסקו שם להלכה סי' הנ"ל סעיף ג' ד' דאפילו התנה שקבל עליו כל אונסים שבעולם אין אונס דלא שכיח בכלל אינו חולק על דינא דמהר"ם הנ"ל. דאינו דומה מקבל עליו כל אונסים שבעולם לאומר שלא יטעון שום טענת אונס בעולם:

ב בענין איזה נקרא אונס דשכיח ולא שכיח או לא שכיח כלל עיין בס' בני חיי על הח"מ סימן רכ"ה בהגה"ט פרטי הדברים:

ג (עניות אי הוי אונס דשכיח עי' בהשיב משה סי' מ"ח ועי' בשו"ת דברי חיים ח"ב חחו"מ סי' ס"ב שכתב דשריפה הוי אונס דשכיח):

ד מי שחייב א"ע בכת"י ואח"כ טוען אונס הייתי אם הוא נאמן במגו דפרעתי. עיין בכלל מ"ט בדיני כת"י סי' ד':

ה (אם נאמן בשבועה לפטור עצמו בטענת אונס הייתי בתומים סי' כ"א פסק דא"נ ובהשיב משה סי' מ"ח הוכיח דנאמן):

ו ראובן הדר בטבריא עשה חליפין עם שמעון הדר בשאלונק"י שראובן נתן לו סחורות בעד מאה מדות חטים. ובתנאי מפורש שנתחייב שמעון למסור לו החטים עד סוף אייר בנהר פלוני בספינה שישלח ראובן לשם. ואם יעבור הזמן ולא יעמוד החטים לנהר פלוני נתחייב שמעון לשלם לראובן בעד הסחורות שלקח ממנו מעות מזומן סך כך וכך. ויהי לזמן הנזכר שלח ראובן לנהר הנ"ל הספינה ולא מצא שם החטים והמתין הספינה עד ערך עשרה ימים ולא הביא שמעון החטים. וחזר הספן עם הספינה ריקם. ועתה ראובן תובע משמעון מעות מזומן כפי התנאי. ושמעון משיב שהיה אונס מפני ששר העיר עיכב על ידו להוליך חטים למדינה אחרת. וכעת רוצה ליתן לו החטים. עיין בס' בני חיי על החו"מ סימן צ"ט אות ג' שפסק דהדין עם ראובן כיון דהעיכוב משר העיר להוליך חטים הוא שכיח הוי אונסא דשכיח והו"ל לשמעון לאתנויי. ועוד אפילו אם הוה העיכוב מצד אונס דלא שכיח כלל אפ"ה חייב שמעון לשלם במעות כפי התנאי כיון שתלה ראובן המקח של חטים בתנאי שיתן לו לזמן פלוני ולא נתקיים התנאי אע"ג שהיה באונס יאמר ראובן אני לא גמרתי המקח אלא על תנאי זה ואחר שעבר הזמן תו לא חזי לי ומזלך גרם. ולא מבעיא לדעת הרשב"א בתשובה ח"ב סי' רכ"ט באחד שמכר לחבירו שדה והתנה המוכר שאם יחזיר לו דמי המכירה עד זמן פלוני שתתבטל המכירה ובתוך הזמן הנ"ל בא המוכר עם המעות לחזור ללוקח ולא רצה הלוקח לקבלם עד שעבר הזמן. ופסק הרשב"א דכיון דעבד הזמן ולא נתן לו המעות אף שהמוכר הוא אנוס והאונס בא לו מצד הלוקח מ"מ כיון שלא נתקיים התנאי המכירה קיימת. וראיה ממוכר בית בבתי ערי חומה שגואל רק תוך י"ב חודש וכיון שראה הלל שהיה הלוקח מטמין עצמו תוך י"ב חודש כדי שיהיה הבית חלוטו לו תיקן הלל שיהא המוכר חולש מעותיו בבית הלשכה נמצא שקודם תקנת הלל אף שהמוכר היה אונס מצד הלוקח מ"מ כיון שלא נתן המעות ללוקח המכר קיים והבית מוחלט וה"ה בנ"ד:

אולם אף לדעת הרמב"ן ורמזו בב"י סי' ר"ז אות מ"ב שנראה שחולק על הרשב"א הנ"ל. אפשר דלא פליג רק בנידון דידי' שהאונס בא מצד הלוקח שלא רצה לקבל המעות ולמה יפסיד המוכר. אבל בנ"ד שלא בא האונס מצד הלוקח רק מאליו למה יפסיד הלוקח בחנם כיון שהוא לא פשע ובהא מודו כולם. ע"כ תורף תשובתו ועיי"ש שהאריך בזה. והנה בטעם ראשון שכתב משום שהיה אונס דשכיח בזה ודאי דבריו נכונים:

אמנם מ"ש בטעם השני אף דהוי אונס מ"מ כיון שלא קיים התנאי חייב לשלם ונסתייע מתשובת הרשב"א ז"ל. אם לדין יש תשובה די"ל דהרשב"א לא כתב כן רק בנידון דידי' שהוא בא להוציא הקרקע מהלוקח שהוא מוחזק בה מצד מכירה ודאית וכל שלא קיים התנאי אף שהיה אנוס מ"מ לא הוי כאלו קיים התנאי כדי לחייב את הלוקח להחזיר לו הקרקע ואף דקיי"ל דקרקע בחזקת בעלים עומדת היינו אם הוא ספק בגוף המכירה אבל כאן הרי המכירה הוא ודאית והלוקח מחזיק בה כדין וזה בא להוציא ממנו מצד התנאי והרי לא קיים התנאי ועיין בנתיבות סי' נ"ה ס"ק א' שהשיג שלא כד"ת על דו"ז בקצוה"ח ונעלם מהנתיבות דברי הרשב"א שהביא הבני חיי בטעם בתי ערי חומה ודמי למה שכתב הרשב"א בתשובה סי' תתקע"ב בשנים אומרים שהיה תנאי במכר ושנים אומרים לא היה תנאי דהואיל והלוקח מוחזק בקרקע מצד המכירה שהוא ודאית רק שעדים מכחישין את עצמם בתנאי אף שלפי דברי העדים שהיה תנאי המכירה בטלה וחוזר הקרקע לבעלים הראשונים מ"מ אין מוציאין מיד הלוקח מספק. ועיין בשו"ת מהראנ"ח ז"ל ובשו"ת פ"מ שלמדו מזה דבכל ספק בקיום התנאי מוקמינין לי' בחזקת הלוקח. ועיין משל"מ פט"ו מה' טוען ונטען שהאריך בזה. נמצא בנדון הרשב"א דהלוקח הוא מוחזק והמוכר בא להוציא ממנו בטענת שהיה אנוס בתנאי דמי קצת למה דקיי"ל והובא בש"ך סי' כ"א דאונס רחמנא פטרי' אמרינן אבל אונס רחמנא חייבי' להאחר ע"י אונס של זה לא אמרינן. וע' כלל זה סי' ח' מה שהבאתי בשם הרב בית יהודה בענין שהיה אונס בתנאי. שדקדק בלשונו לזכות את הלוקח וכתב דכיון שהקרקע עומד ביד הלוקח והמוכר בא להוציא ממנו בתנאי חזרת המעות אין להוציא מן הלוקח עד שיתקיים התנאי ממש ומה איכפת לן אם היה אנוס הא בעינין שיבואו המעות ליד הלוקח ואז יסתלק מהקרקע עכ"ל. והוא ממש דברי הרשב"א שהביא הרב בני חיי, אולם בנדון הרב בני חיי הוא להיפך שנתחייב שמעון לראובן שאם לא יעמוד החטים לנהר פלוני מחויב לשלם לראובן במעות מזומנים. ועתה ראובן בא להוציא מיד שמעון מצד שלא קיים שמעין התנאי שפיר אמרינן כיון שנאנס שמעון בקיום התנאי אין ראובן יכול להוציא ממנו דאונס רחמנא פטרי'. אולם לדינא יפה פסק הבני חיי מטעם הראשין שכתב. וע' בסי' שאח"ז מה שהבאתי בשם הרב חסד לאברהם שנשאל בנדון הדומה להא שהבאת בשם הרב בית יהודה. ופסק דאם כתוב בשטר שאם יחזיר המוכר המעות יחזיר לו הקרקע והמכירה בטלה אזי הוי אונס בתנאי והמכר בטל. ולא זכר דברי הרשב"א שהביא הרב בני חיי הנ"ל שגם שם היה כתוב בשטר בלשון שתתבט"ל המכירה.

ומ"מ פסק הרשב"א דאין מוציאין מיד הלוקח. וגם הרמב"ן אפשר דלא פליג רק בנדון דידי' שהאונס בא מצד הלוקח כאשר כתבתי למעלה בשם הרב בני חיי. ע"כ לדינא צ"ע אם לפסוק כוותי' ובפרט לפי הסכמת הרב בני חיי. וגם הרב בית יהודה פסק להיפך כאשר יובא לקמן בסי' ח':

ז אחד נתן שטר מכירה לחתנו בעד הנדן על חצי ביתו שמכר לו בעד שני מאות זהובים כסף:

בתנאי שאם יחזיר לו הסך הנ"ל במשך ארבעה שנים יחזיר לו חצי הבית. והקנין הנ"ל נכתב בלשון אשכנז וגם (אינטאבילירט). ואח"כ מת המוכר בתוך משך הארבעה שנים. וחתנו דר בבית הנ"ל ולא נשאר כי אם יתום אחד והיה חושב שהשטר מכירה ככתב בלי שום תנאי. וכעת נתוודע לו התנאי ורוצה להחזיר לו המעות וכבר עבר זמן הארבעה שנים ואינו רוצה גיסו לקבל המעות. עיין בשו"ת חסד לאברהם סי' ל"ה. שפסק דאם כתוב בשטר בלשון שאם יחזיר לו המעות לזמן הנ"ל יחזור לו הבית והמכירה בטלה. א"כ כיון שמת המוכר בתוך הזמן הנ"ל וקיי"ל דמיתה הוי אונס דשכיחא ולא שכיחא ובדיני ממונות באונס כזה קיי"ל אונס רחמנא פטרי'. א"כ בנ"ד הוי אונס בתנאי והמכר בטל. ומה שדר בהבית עד עתה לא הוי רבית כיון דמותר להוסיף בנדונית חתנים כמבואר ביו"ד סי' קע"ו וסי' קע"ז. ואם נכתב בשטר שאם יחזיר לו מעותיו בזמן הנ"ל יחזור חתנו ויקנהו לו הבית בקנין. אזי המכר קיים. והבית מוחלט לחתנו. כיון דהמכירה אינו תלוי בהתנאי רק שמחמת התנאי מחויב חתנו לחזור ולמכור לו. א"כ כיון שלא נתקיים התנאי אף שנאנס. לא בשביל זה נתחייב חתנו לחזור ולמכור דקיי"ל אונס רחמנא פטרי' אמרינן. אבל אונס רחמנא חייבי' להאחר לא אמרינן. ועיין מש"כ בכלל זה בסי' ו' ובסי' ח':

ח ועיין בשו"ת בית יהודה להגאון מו"ה יהודה עיי"ש סי"ד שנשאל בראובן שמכר ביתו לשמעון ונכתב תנאי בשטר מכירה שאחר ד' שנים יש לו רשות לגאול הבית עד ג' שנים ולא יותר. ואח"כ מת המוכר בתוך הזמן הנ"ל והניח בת קטנה והיא לא ידעה מתנאי הנזכר עד שגדלה והיתה לאיש. ועמדה לערער על המכירה מחמת דאנוסה היתה שלא ידעה מהתנאי. ופסק דכיון שהקרקע עומד ביד הלוקח ובא זה להוציא ממנו אין להוציאו מיד הלוקח עד שיתקיים התנאי ממש. ואע"ג שמת בתוך הזמן וקיי"ל דמיתה הוי אונס דשכיח ולא שכיח ומיקרי אונס. מ"מ לא איכפת לן מה שהוא אניס סוף סוף הא בעינן שיבואו המעות ליד הלוקח ואז יסתלק מהקרקע. וכיון שלא נתן המעות בזמנו אין להוציא הקרקע מיד הלוקח. ועיין לעיל בסי' ו' ז' ועמ"ש בדיני תנאי כלל קי"ג ססי' כ"ט:

ט בדין המבואר ביו"ד סי' רנ"ב ברמ"א דמי שהתחייב עצמו לעשות דבר עד שנה ונאנס ביום אחרון ולא עשה דהוי אונס אף שהיה יכול לעשות מקודם עיין מה שפלפל בזה בשו"ת חסד לאברהם חח"מ סי' כ'. ועיין בזה בקצוה"ח ובנתה"מ סי' נ"ה ס"ק א' ובנדרי זריזין בכנוי נדרים דף ל"ג ע"ב ודף ל"ד ע"א:

י מי שנתחייב שבועה לשבע ולפטור. וקבל עליו בקנין לבוא ביום פלוני לשבע. ונאנס ביום פלוני. ואחר שעבר האונס ג"כ לא בא. עיין חו"מ סי' כ"א בסמ"ע שם שכתב דתליא בפלוגתת הרא"ש והרשב"א. ועיי"ש בשער משפט ס"ק ב' שכתב דהכל מודים דאף אם עבר האונס ולא בא כיון שנאנס ביום הקבוע שוב אין לו זמן קבוע לשבע ויכול אח"כ לשבע ולפטור. ועי' בהשיב משה סי' מ"ח שהאריך בזה בראיות:

יא מי שקבל עליו בקנס אם לא יבוא ביום פלוני לשלם החוב ועבר הזמן ולא בא מחמת אונס שעכבו נהר או חולי שמבואר בסי' נ"ה סעיף א' שפטור מהקנס. עי' בבית הלל על יו"ד סימן רל"ב ס"ק ג' שכתב דדין זה הוא גם אם חלה בנו או אשתו הוה ג"כ אונס. וע' בשער משפט שם סי' נ"ה שפסק כוותי'. והוסיף דה"ה אם לא שילם בזמנו מפני שהיה ירא מאיזה אונס ממון. מיחשב ג"כ אונס:

יב עיין בחת"ס חחו"מ סי' א' שפלפל בדברי הש"ך סי' כ"א במי שקבל עליו לבוא ביום פלוני ונאנס ולא בא בענין אונס רחמנא חייבי' לא אמרינן. וע' עוד שם בענין זה באמצע תשובה סי' יו"ד. ובשו"ת חסד לאברהם אמצע תשובה מ"ו. ובהשיב משה סי' מ"ח ובשואל ומשיב מהד"ד ח"ג סי' קל"א: יג אם טוען הנתבע שהיה לו אונס אם הוא נאמן. מדברי המחבר בסי' כ"א סעיף א' משמע דמחויב להביא ראיה שהיה אנוס. ועיין בשער משפט שם שדעתו דנאמן לפטור עצמו בטענת אונס. וכן פסק בסי' רכ"ז ס"ק ב' ע"ש: יד אם שוגג הוי כאונס לפטרו מקנס וכיוצא בו ואם נאמן לומר שוגג הייתי ע' מ"ש בכלל פ"ו:

טו אחד מכר לחבירו סחורה עם המקום אשר מחזיק בשכירות מבעל הכיפה שהוא ישלם השכירות מהיום ומסר לו כל זכותו בסחורה והמקום הנ"ל.

ואח"ז לא הניח בעל הכיפה את הקינה השני לישב במקום הנ"ל. ועתה תובע השוכר השני מאת המשכיר שלו את הערבון והקנס שהניחו לקיום המקח והשכירות. והשיב המשכיר מדוע אתן לך הקנס הלא אנכי לא חזרתי בי מן שכירות המקום. ומה אעשה שאין הבעה"ב חפץ בך. והשוכר השני משיב אתה עשית ערמה להסית את הבעה"ב לבל יחפוץ בי כדי שיבוטל המקח. עיין בס' יהושע בפסקים וכתבים שבסוף השו"ת שלו סי' קנ"ב שהעלה דלא מבעיא לדעת המ"ע שהובא בחלקת מחוקק סי' נ' ס"ק ט"ז שאפילו למד את בתו שתמאן בהשידוך אין זה אלא גרמא ופטור מקנס פשיטא דבנ"ד פטור השוכר הראשון מקנס אלא אף לדעת הרמב"ן שם דסובר דלא הוי אונס. היינו דוקא בנדון דהתם שהאב התחייב עצמו בהתקשרות התנאים ליתן בתו להמשודך. א"כ אם הוא לומד את בתו שתמאן הוי המניעה מצדו ולכך חייב. אבל אם באמת היה מבקש עצה מרחוק שלא יוכל המשודך לכנוס את בתו והוא ובתו מוכנים לקיים ההתקשרות בודאי היה פטור. א"כ בנ"ד לו יהא אמת כי השוכר הראשון ביקש מבעל הכיפה שלא יניח את השני במקום הנ"ל. מ"מ הוא מוכן מצדו למסור לידו המקח והמקום כמו שהבטיחו ואין עיכוב מצדו כלל. וא"כ ניהו דהשוכר השני פטור מקנס כיון דהוא אונס. מ"מ גם השוכר הראשון פטור מקנס דאונס רחמנא חייבי' לא אמרינן. ומה שביקש זאת מבעל הכיפה אין זה אלא גרמא כדברי הרמ"ע הנ"ל:

תוכן העניינים

דברי גאונים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה