דבר משה חלק א· רבי משה תאומים
שאלה צו
כבוד ידידי האברך החריף השנון זית רענן מהולל בתשבחות כ"ש מוה' יוסף באמבאך ני' מק' דאברימיל יצ"ו
פתח דברך יעיר ע"ד התו' ביבמות דף פ' בההוא דאכל חלב מבן י"ב ויום א' עד י"ח ונולדו בו סימני סריס כו' רב א' נעשה סריס למפרע וכ' בתוס' שם דלקי על חלב שאכל ולא חשיב הח"ס אע"ג דבשעת התראה הי' ספק שמא יביא שערות קודם י"ח דהשתא מיהא איגלאי למפרע שהי' גדול בשעת התראה עיי"ש והעירום מכמה דוכתי' בש"ס דמוכח דאף בכ"הג מיחשב התראת ס' וכבר קדמוך רבנן להקשות ע"ד התוס' הללו הגאון בעל שאגת ארי' ז"ל מובא בשו"ת בית אפרים האפמל"ז סי' מ"ב יעו"ש שעמד מההי' דא"ל אל תותיר וכן בשבועה שאוכל ככר זה היום דחשיב לי' הס"ס והרי לאסר שעבר הלילה גבי נותר והיום גבי שבועה אז איגלאי למפרע דעביד איסורא ואפ"ה לא שמי' התראה וגם המשנה למלך בפט"ז מסנהדרין עמד על סחירות דברי התוס' הנ"ל ממ"ש בעצמם בנדה ד' מ"ו בההוא דאם הקדיש מי שהוא מופלא הסמוך לאיש ואכלו אחרים ר"י ור"ל דא' תרויהו לוקי' והקשו שם בתוס' דהא ר"ל ס"ל הס"ס לא שמי' התראה והכא הוי הס"ס שמא לא יביא ב' שערות יעו"ש ואמאי לא נימא גם בזה דלהכי לוקין אלו שאכלו לאחר שהביא ב"ש דאיגלאי מילתא למפרע דהי' שנה הסמוכה לגדלות ואמנם קושטא דמילתא לפע"ד דהתוס' לא כיילו הך כללא דאיגלאי למפרע לענין הח"ס רק התם בההוא דאכל חלב לפי שאין הספק בגוף האיסור וא"כ הרי הותרה בו בודאי אל תאכל חלב ואע"ג שאינו ידוע לעדים אם המותרה הוא בר עונשין או לאו אין זה ענין לעיקר התראה כלל אבל במקום דהוי ס' התראה בעיקר העבירה לא א' כלל דאיגלאי מילתא למפרע כן עלה ברעיוני בתחלת השקפה ואח"כ מצאתי בפנ"י בקו"א לקידושין ד' ס"ג שגם הוא נחית לזה ולפעד"נ להביא ראי' ברורה לזה מההוא דשוחט הפסח על החמץ בפסחי' דס"ג דרשב"ל או' לעולם אינו חייב עד שיהי' עמו בעזרה ור"י א' אע"פ שאין עמו בעזרה וא' שם דפליגי בהת"ס דר"ל לטעמי' דסובר הס"ס לא שמי' התראה ור"י סובר הח"ס שמיה התראה וקשה לפי סברת התוס' דהיכא דאיגלאי מילתא למפרע לא תלי' בהת"ס א"כ בשוחט על החמץ נמי נימא כיון דלאחר ששחט איגלאי למפרע שהי' החמץ אצלו לא תלי' כלל בהת"ס והכי מוכח מהירושלמי דס"ל דגבי שוחט על החמץ נמי אמרי' איגלאי מילתא למפרע דאמרי' בירושלמי סופי"א דיבמות הכה את זה וחזר והכה את זה כו' פטור ר"ח בעי לית הדא פליגי על ר"י דאיתפלגין בב' יו"ט של גליות ר"י או' מקבלין התראה על הס' רשב"ל או' אין מקבלין התרא' על הס' אר"ח כו' לית הי' פליגא תמן אפשר לך לעמוד עליו ברם הכא א"א לעמוד עליו ומפרש הבעל פ"מ דהתם הרי אפשר לעמוד על הס' אחר שיודע להם מתי קידשו ב"ד את החדש וכשנודע איגלאי מילתא למפרע דהתראה הוי ולא חשוב הת"ס בכה"ג אע"ג דבשעת התראה הוי ס' ברם הכא א"א לעמוד עליו מי הוא אביו ואפ"ה ר"י מודה בה ואמרי' בירושלמי פ"ג דשבועות שבועה שאוכל ככר זה היום ועבר היום ולא אכלה ר"י וכ"ל תרוייהו א' פטור כו' טעמא דר"י משום שאינו ראוי לקבל התראה (ודלא כשיטת הש"ס דילן דר"י מחייב משום דהת"ס שמי' התראה) ולפ"ז קשה דהא נ"י סובר בשני יו"ט של גליות דהת"ס שמי' התראה אלא ודאי דהתם דוקא משום שאפשר לעמוד עליו ואמרי' איגלאי מילתא למפרע (ואפשר לחלק בכמה גוני הא דלא מיחשב גבי שבועה שאוכל כו' לאיגלאי למפרע כמו בב' י"ט של גליות דרוש מעל ספרי האחרונים ותמצא כמה חילוקים) ובירושלמי פ"ד דפסחי' א' ר"י א' אפי' נתון עמו בירושלי' ר"ל א' עד שיהי' נתון עמו בעזרה דין כדעתי' ודין כדעתי' דאיפלגון שני י"ט של גליות ר"י א' מקבלין התר"י על הס' ר"ל ס' אין מקבלין התר"י על הס' וא"כ לפ"מ דמדמי לי' לשוחט על החמץ דר"י סובר נמי דהח"ס שמי' התראה ודאי דמיקרי הסם נמי אפשר לעמוד עליו ואיגלאי מילתא למפרע שהי' ברשותו חמץ וא"כ קשה לדעת התוס' דהש"ס דילן סובר דהיכא דאיגלאי מילתא למפרע לא הוי התראה ס' לכ"ע א"כ אמאי סובר ר"ל שפטור גבי השוחט על החמץ אם אין עמו בעזרה אלא ודאי דסברת התוס' דלא אמרי' איגלאי מילתא למפרע אלא היכא דהס' היה בהעובר אם הוא בר עונשין אבל היכא דהס' הי' בעיקר העבירה לא אמרי' כלל דאיגלאי מילתא למפרע והכא בהשוחט על החמץ הס' הי' בהעבירה ולהכי אע"ג דלאחר ששפט איגלאי מילתא שהי' החמץ אצלו מ"מ הוי הת"ס וזה ברור ונכון להשקיט המון הקושיות אשר שתו האחרוני' ע"ד התוס' וגם חבילות הראיות שהביא כבודך נגד סברת התוס' כלם אזדו בזה דכל הנך דוכתי' מיירי היכא דהס היא בהעבירה ול"ד כלל לדברי התוס' דקאי אההי' דאכל חלב כו' דמיירי היכא דהס' היא בהמותרה אם הוא בר עונשין והנה לכאורה רציתי להביא ראי' מול סברת התוס' הנ"ל מהירושלמי סו"פ י' דיבמות הסריס אינו נעשה בן סורר ומורה שאין בו הקפת זקן ויתרו בו שמא יביא ב' שערות בתוך ג"ח כמ"ד אין מקבלין התר"י על הס' עיי"ש הרי דגם היכא דהס' הוא בהמותרה מ"מ לא אמרי' דאיגלאי מילתא למפרע ומיחשב הח"ס אבל באמת ז"א דהירושלמי אזיל לטעמי' דר"י ור"ל פליגו בב' יו"ט של גליות דסובר ר"י דשמי' התראה משום דאפשר לעמוד עליו ואמרינן איגלאי מילתא למפרע כנ"ל וממילא דלשיטת הירושלמי סובר ר"ל דגם בכה"ג דאפשר לברר לא חשיב התראה אבל אליבא דש"ס דילן שפיר יש לקיים סברת התוס' דגם לר"ל היכא דאיגלאי מילתא אח"כ לא חשוב הח"ס היכא דהס' היא בהעותרה כנ"ל וניחא לן בזה דברי הרמב"ם ז"ל פ"ז מה' ממרים הי"ב שכ' טומטום שנקרע ונמצא זכר אינו נעשה בן סו"מ שנאמר כי יהי' לאיש בן סו"מ עד שיהי' בן בשעת התראה וכ' הלח"מ בפרק י"נ אמרי' אינו נידון כבן סו"מ דא' קרא כי יהי' לאיש בן עד שיהי' משעת הוי' כו' ורבינו ז"ל כתב משעת התראה דאם קודם התראה נקרע ונמצא בן זכר נעשה בן סו"מ והקשו האחרוני' דא"כ למ"ד הת"ס לא שמי' התראה תיפוק לי' דלא הוי התראה כלל. ולסברת התוס' הנ"ל דהיכא דהס' הוא בהמותרה א' איגלאי מילתא למפרע ולהכי גם כאן כשנקרע אמרי' איגלאי למפרע ולא תלי' כלל בהתראת ס' וא"ש ונכון:
ועוד יש מקום אחי להסיר תלונת האחרוני' על סברת התוס' בההי' דאיגלאי מילתא למפרע דלא ליסתרו דעת עצמם דלא תי' כן בההי' דמופלא הסמוך לאיש דלא הוי הת"ס משום דאיגלאי למפרע גם מה שהקשו מההי' דנותר ושבועה שאוכל היום דחשיב לי' הת"ס אע"ג דלאחר שעבר הזמן איגלאי למפרע מ"מ הוי הת"ס והנ"ל בזה עפמ"ש התוס' ר"פ החולץ בההוא דהחולץ למעוברת והפילה דפליגי ר"י ור"ל ר"י סובר דא"ל חליצה מהאחי' דאם יבא אלי' ויא' דהא דאיעברה איפולי מפלה מי לאו בת חליצה ויבום היא השתא נמי איגלאי מילתא למפרע ור"ל סובר אמ"ל לא אמרי' והקשו בתוס' שם מההי' דגבי ספיקות שקידש א' מב' אחיות חשבינן לה בת חליצה ויבום כיון דאם יבא אלי' ויא' דההוא קידש כו' ותירצו דלא דמי דהכא אין ס' זה ראוי להתברר עכשיו שא"א לידע העתידות אבל התם א"ל לידע אלא זה שבאותו שעה עכ"ל ועיי' מנחות דף ס"ד בתו' שם ד"ה ואפילו נתכפר בשני' והמתבונן בדבריהם שם יראה שכונתם לסברא זו ודא ודא א' הוא עיי"ש והבן. וכן יש לחלק נמי דבההי' דיבמות באכל חלב כו' כיון דאם יבא אלי' ויא' שהוא גדול והא שלא הביא ב' שערות הי' מחמת שהוא סריס הוי מחזקינן לי' לגדול וע"כ אמרי' נמי כיון שהגיע לכלל י"ח שנה ולא הביא ב"ש איגלאי מילתא למפרע דבתחלה נמי הי' סריס דהא התם א"צ לידע אלא מה שהי' באותו שעה אם הוא גדול או קטן אבל בההיא דמופלא הסמוך לאיש צריך לידע העתידות אם יביא ב' שערות לאחר שנה ויהי' השנה הזאת שנה הסמוכה לגדלות וכן בההי' דנותר ושבועה שאוכל היום דבכל הנך צריך לידע העתיד לאפר זמן דהרי יכול לאכול עוד מהפסח כל הלילה ובשבועה כל היום ודבר זה אינו ראוי להתברר עכשיו באותו שעה ולהכי לא אמרי' בזה איגלאי מילתא למפרע לר"ל והוי שפיר התראת ספק וזה ברור:
ועוד יש לחלק ע"פ דברי הנימוק"י פ' החולץ שם שמחלק דהא דקי"ל בהרבה מקומות איגלאי מילתא למפרע היינו בדבר דאי אמרי' איגלאי למפרע מוכח שהי' הדבר כן למפרע כמו עתה כגון בספיקות שקידש א' מב' אחיות דאם יבא אלי' ויא' אותה קידש א"כ הרי היא מקודשת למפרע משא"כ בההי' דהחולץ למעוברת אף שהפילה אח"כ מ"מ אין הדבר מוכרת דבשעה שנחלצה ג"כ הי' עומד הולד ליפול ולכך לא אמרי' בזה איגלאי מילתא למפרע יעוש"ה ומעתה שעיר כ' התו' בההי' דיבמות דלא הוי הס"ס משום דאיגלאי מילתא למפרע דשם אתברר שהי' סריס משעה שנולד ולמפרע גדול הי' משא"כ בההי' דא"ל אל תופיר וכן בשבועה שאוכל ככר זה היום דאין הדבר מכריח למפרע דאע"פ שעבר הזמן ולא אכל מ"מ אפשר שבשעת התראה הי' דעתו לאכול עוד וכן בההוא דמופלא הסמוך לאיש אע"פ שאח"כ הביא ב"ש מ"מ אפשר שבאותו שעה שהקדיש לא הי' ראוי שיביא שערות ואח"כ גרם לו איזו דבר שהביא שערות כמבואר בב"ב ד' קנ"ה דהני סימני' זימנין דאתי' מחמת כחישותא וזימנין מחמת בריאותה וע"כ לא אמרי' בזה איגלאי מילתא למפרע וגם זה נכון:
ועוד עלה בלבי להשוות סתירת דברי התוס' מההוא דנעשה סריס למפרע לההוא דמופלא הסמוך לאיש שהקשו התוס' דהוי הת"ס ולא תי' כן דאיגלאי למפרע כנ"ל ונלפע"ד לחלק עפ"י דברי הרמב"ן הביאו הר"ן פ"ג דגיטין ד' ך"ה בהך דהריני בועלך ע"מ שירצה אבא דתלי' בברירה אי אמרי דיש ברירה והיינו דוקא בע"מ שירצה אבא אבל בע"מ שלא ימחה אבא מוקמינן אחזקה דכמו שאינו מוחה עכשיו כן לא ימחה אח"כ ולא תלי' בברירה יעו"ש וא"כ הכי נמי יש לחלק כן דביבמות שפיר אמרי' א"מ למפרע דכמו שלא הביאה שערות מתחילה כן לא תביא אח"כ אבל גבי מופלא הסמוך דאימתי הוי מופלא הסמוך לאיש אם יביא שערות אח"כ שזהו התחדשות מה שלא הי' מתחלה ובכה"ג לא אמרינן דא"מ למפרע וז"ב ויש להאריך עפ"ז בדברי הרב מוהר"מ גלאנטי ז"ל שעמד בהך ענין דאמ"ל דלמה אינו ענין לדיני ברירה ומחלק בחילוקים שוני' ועיי' ש"ס דחולין פ' בהמה המקשה דס"ט בפלוגתא דיצא שליש כו' ר"ה א' קדוש דכיון דנפיק לי' רובא אמ"ל דמעיקרא הוי קדוש ועיי' רי"ט אלגזי פ"ג דבכורות ומש"ל פ"ו מה"ג ובס' בית מאיר בצלעות הבית סי' א' וב' ויש אתי' אריכות דברי' בכ"ז ואכ"מ:
ואשר העיר כבודך בההי' דפ' א"ע האופה מיו"ט לחול ר"ח א' לוקה לא אמרי' הואיל ומיקלעי אורחי' חזי' לי' והקשה דמ"מ אמאי לוקה דהא הוי התראת ס' שמא יבואו אורחים ויתן להם כמדומה לי שזה כביר ראיתי הערה זו בס' למודי ה' שחיבר חכם ספרדי וכעת אין הס' תח"י לעיין בו ומה שנראה לי בזה דהנה בגוף דינא דהואיל התעוררו בתוס' מנחות ד' ס"ד דהא אף אי מיקלעו אורחים ג"כ לא יפטור לפי מה דקא' הש"ס במנחות שם בההי' דפרס מצודה להעלות דגים והעל' דגים ותינוק חייב דבתר מחשבתו אזלינן וכן בשוחט ב' חטאות בשבת ונמצאת הראשונה כחושה בב"מ חייב הואיל ומחשבתו הי' לאיסור וא"כ האיך משכחת לדינא דהואיל כיון דאין מחשבתו לאורחי' רק לחול וא"כ גם אם יבואו אורחי' לא יפטור יעו"ש בתוס' ד"ה להעלות דגים שרמזו לקושי' זו ותירוצם צריך התבוננות כאשר הארכתי בחידושי שם ולזאת נלפע"ד נכון הגירסא שלפנינו במנחות שם בההוא דהעלה דגים ותינוק רבה א' פטור ולא כגירסת הראב"ד ע"ב מה' שבת ועיי"ש במ"מ וממילא דרבה לשיטתו דאף בצידת דגים לא אזיל בתר מחשבתו ולהכי קסבר ג"כ דהאופה מיו"ט לחול אינו לוקה מטעם הואיל וממילא דלא קשה לר"ח אמאי לוקה הא הוי הת"ס שמא יבואו אורחי' דאף אי יבואו אורחים חייב על מחשבתו כנ"ל וא"ש ונכון:
ועוד נ"ל בישוב קושיתו דאמאי קסבר ר"ח דהאופה מיו"ט לחול לוקה נהי דלית לי' הואיל ומיקלעו אורחי' מ"מ הוי הס"ס כנ"ל ולפע"ד יש מקום לתרץ עוד עפ"י קושי' התוס' הנ"ל אעיקר דינא דהואיל אמאי לא מחייב כיון דמחשבתו הי' לאיסור וליישב זה נלפע"ד עפ"מ שהארכנו בכמה דוכתי' בסברת האחרוני' ומכללם אא"ז מאורינו גאון יעקב זצוק"ל בספרו קהלת יעקב בסי' לה' יו"ט ובס' נח"י בפי' למס' ביצה ד' י"ב שחידש דפלוגתא דרבה ור"ח דפליגו בהואיל היינו אליבא דב"ה דאמרי' בכל מלאכת יו"ט מתוך שהותרה לצורך הותרה נמי שלא לצורך רק דבעינן עכ"פ צורך קצת כמבואר בסוגי' דמתוך בביצה שם ולהכי סובר רבה דאמרינן הואיל היינו הואיל ומיקלעי אורחים פזי לי' גם עתה מיקרי צורך קצת ור"ח לית לי' סברא דהואיל שיהי' מיקרי ע"י הואיל צורך קצת ובמק"א הארכתי בזה בפלפול נחמד ונעים וממילא דלפ"ז לק"מ דרבה אדרבה דשם אזיל בתר מחשבתו והכא פוטר מטעם הואיל ומיקלעי אורי' ולדברינו ניחא דמחמת הואיל הוי צורך קצת וממילא דגם אפייתו מיו"ט לחול הותרה מטעם מתוך כו' כנ"ל וכיון דגם המעשה לחול התירה התורה שוב לא שייך לחייבו על מחשבתו דלא חשיב למלאכה האסורה כלל וא"ש. וכ"ז ניחא לרבה דאית לי' הואיל אבל לר"ח דלית לי' הואיל באופה מיו"ט לחול ולהכי שפיר חייב ולא הוי התראת ס' דאף אי מיקלעי אורחי' חייב על מחשבתו וא"ש ודו"ק:
ואמנם עדיין יש לדון בזה כיון דעל מעשה האיסור ליכא למחייבו מלקות דהוי הת"ס שמא יבואו אורחי' רק דלהכי חייב משום דבתר מחשבתו אזלינן י"ל דזה שייך רק בההוא דהעלה דגים ותינוק דמיירי בשוגג ולענין חיוב חטאת אבל מלקות אפשר אין לחייבו כאן על מחשבתו כמו דאין לוקין על לאו שאין בו מעשה ועיי' זבחים ד' ך"ט ע"ב בההי' דיליף שם דמחשב בקדשים לוקה ופריך עלה לאו שאב"מ הוא כו' ויש לחלק ולהאריך בזה הרבה תן לחכם וגו' וכעת בחפזי אקצר ידידו ד"ש משה תאומים: