דבר משה חלק א· רבי משה תאומים
שאלה צד
כבוד ידידי הרב כו' מוה' משה ברב"ש ני' מק"ק זאלישטציק יצ"ו:
כ"ת העיר ע"ד התו' פ"ק דב"מ ד"י דהיכ' דאשלד"ע גם גוף המעש' בטל ובתוס' מנחות דמ"ט הקשו שם אההי' דה' שנתערבו עורות פסחיהן ונמצאו יבלת בא' מהן ופריך הש"ס בפסחי' דפ"ט וניתי פ"ש על תנאי שלמי' והקשו האיך אפשר להתנות בשלמים דהא זמן הפסח הי' אחר תמיד של בה"ע ואי שלמים הם עובדי על עשה דעלי' השלם ותרצו דלא מיפסל הקרבן בכך יעו"ש וא"כ א"נ דאשלד"ע והמעשה בטל לגמרי וכיון דקיי"ל דכהני שלוחי דידן נינהו ואמאי לא נימא כיון דעוברי' הכהני' על עשה דהשלמה ממילא דאין הקרבן כשר דכיון דאשלד"ע כל המעשה בטל זהו תו"ד קושיתו:
תשובה
כבר קדמו בהערה זו ש"ב הגאון מאה"ו זצ"ל מובא בשו"ת נו"ב חאע"ז סי' מ"ו ואמנם לפע"ד נראה לתרץ עפ"י מה דמבואר מדברי רש"י בב"מ ד"ח בההי' דשותפין שגנבו חייבין דאף על גב דאין שלדע"ב מ"מ ביש לו שותפות בגוי' שייך שליחות דמיגו דזכי לנפשי' כו' ועיי' ר"פ האיש מקדש בהא דבעי הש"ס שם למיליף שליחות בקדשי' מפסח שנאמר ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל והלא אינו שוחט אלא א' אלא מכאן ששלוחו ש"א כמותו ודחי ודילמא שאני התם דא"ל שותפות בגוי' דהא של כל הקהל הי' אבל שליח בעלמא לא עיי"ש ומעתה למה דמוקי הכא דניתני בשלחי' וניתי כהן בהדי' ונימני אפסח וא"כ שפיר מצי הכהן להקטיר אחר התמיד כדין פסח ולא שייך לומר דהכהן עובר בעשה דהשלמה ופסול הקרבן משום דאין שלד"ע דכיון דהכהן גופי אית לי שותפות בגוי' ונמנה עמו בכה"ג יש שלד"ע דאפילו במקום דלא שייך שליחות מ"מ בא"ל שותפות הוי שליח כנ"ל וא"ש ונכון:
ובד"ז אמינא לתרץ קושי' התוס' בפסחי' ד' פ"ט שם ד"ה האי כהן ה"ד אי דעבד פסח כו' שהקשו וא"ת וניתי כהן קטן ולדברינו הנ"ל ניחא לפמ"ש דלהכי לא מיפסל הקרבן משום דאשלד"ע מטעם דהכהן גופי' אית לי' שותפות וא' מיגו דזכי לנפשי' וא"כ התינח אי מיירי בכהן שהוא גדול ולא עביד פסח אבל אי נימא דמיירי בכהן קטן וכהן קטן לאו בר הקטרה הוא דקטני' פסולים להקרבה כדאי' בכמה דוכתי בש"ס וניצטריך לפזור אחר כהן אחר שיקטיר הדם דמקבלה ואילך מצות כהונה ובכהן א' בודאי אמרי' דכיון דעובר בהקטרה בעשה דהשלמה שוב אין שלד"ע והמעשה בטל וממילא דפסול הקרבן ומיושב קושית התוס' ודו"ק.
וע"ד הפלפול יש ליישב עפ"י דברינו הנ"ל ג"כ דברי התוס' בסוגי' שם ד"ה ה"מ דיעבד שהקשו וכי בשביל שלא יעשו כהוגן לכתחיל' נידחי ס' כרת ותי' דרובה כבר עשו פסח ומוטב שידח' היחיד ס' כרת בשוא"ת ממה שיעשו רובם שלא כהוגן וכבר עמדו כלם דהאיך יפרנסו הך דהמפקח את הגל בפסחי' ד' צ"א דקא' הש"ס שם דבגל ארוך פטור מלעשות פ"ש אימא טהור הי' בשעת שחיטה ולדברי התו' קשה התם דיביא פ"ש מספק ויתנה בתנאי שלמי' דהא התם אין כאן רבי' העושי' שלא כהוגן ומוטב שיעשה היחיד שלא כהוגן משיכנס לידי ס' כרת. ולהנ"ל א"ש היטב דבההי' דמפקח את הגל דליכא רק א' העושה פסח מס' א"א להמנות אתו כהן אפסחו וליתן לו החזה ושוק דאפשר הוא שלמי' ולא עביד פסח ואי עביד הכהן פסח דילמא האי פסח הוא והוי שלא למנויו דתקנה זו לא שייך רק בה' שנתערבו עורות פסחיהן דממנ"מ איכא חד דלא עביד פסח אבל בההי' דמפקח את הגל א"א למנות עמו כהן (ואעפ"כ הוי אפשר להתנות בשלמי' ולהאכיל לכהן החזה ושוק אעפ"י שלא נמנה עמו כאשר הארכתי בחידושי לרמב"ם פ"ד לה' ק"פ ה"א בטו"ט ודעת ה' יזכני להפיץ לאורה) וכיון דמיירי שלא נמנה הכהן אפסח זה עם הבעלים ולית לי' לכהן שותפות בפסח זה ממילא דא"א לאשכוחי גונא שיביא פסח א' בתנאי שלמי' דכיון דעבר הכהן בעשה דהשלמה שוב אין שלד"ע והמעשה בטל וא"ש דברי התוס' ודו"ק היטב בכ"ז:
ובעיקר קושי' הגאון מהמבורג זצ"ל מהא דאין שלד"ע הנ"ל נלפע"ד לחדש ולומר עפי"מ דמבואר בפ"ק דב"מ שם דכל היכא דבע"כ מותיב בה אמרינן דיש שלד"ע א"כ י"ל בכהנים אף אי שלוחי דידן נינהו מ"מ הם מחויבים במצוות התור' ומימרא דרחמנא להיות שלוחין וה"ל כחצר דבע"כ מותיב בה ויש להאריך עפ"ז בכמה סוגיות הש"ס ועיי' נדרים ד' ל"ו בהא דפריך שם ממתני' דכהנים שפגלו במקדש כו' וא"א שלוחי דידן הוי אמאי פיגולן פיגול ועיי' היטב בר"ן שם ובס' קהלת יעקב בתו' דרבנן אות א' מה שהעיר שם מההיא דאין שלד"ע וע"פ דברינו הנ"ל יש לבנות ולסתור שם הרבה תן לחכם וגו':
ומידי דברי בזה זכור אזכור מה שעלה על רעיוני בשעת עיוני כעת ליישב קושי' התוס' ר"פ כיצד צולין ד"ה נחתך ממנו אבר אין זה מקולס והקשו שם אההי' דה' שנתערבו עורות פסחיהן כו' דפריך וניתי כהן בהדי' יעו"ש וקשה האיך יעשו כן והא חזה ושוק דאסורים לזרים א"א לצלותן עם הפסח וצריך לחותכן ולא הוי מקולס יעו"ש ואשר אנכי אחזה ליישב בזה ע"פ מה דקא' הש"ס בפסחים ד' קט"ו ובזבחי' דף ע"ט דמצות אין מבטלות זא"ז דתני' א' עליו על הילל שהי' כורך פסח מצה ומרור ואכלן בב"א יעוש"ה ועיי' רמב"ם פ"ח מה' חו"מ ה"ו ובלח"מ שם יעוש"ה ומעתה שפיר פריך וניתי כל חד כהן בהדי וישראל זה יאכל כזית מהפסח מכורך במצה ומרור דאז מיפק ידי חובת אכילת הפסח יצא דמצות אין מבטלות זא"ז ואי דדילמא הוי שלמים ואסיר לזרים משום דבלע מחזה ושוק ז"א דלענין איסור קדשים שוב מבטל לי' המרור וליכא איסורא וא"ש ודו"ק בזה:
עוד אמינא לתרץ קושי' התוס' הנ"ל עפ"מ דקא' הש"ס בזבחים ד' צ"ז ע"ב אהא דיקדש להיות כמוה שאם פסולה היא חפסיל ופריך אמאי תפסול משום הבליעה וניתי עשה דואכלו אותם דכשרה ונידחי לל"ת דאכילת קדשים פסולים ומתרץ רבא דאין עשה דוחה לל"ת שבמקדש דכל שבקדש פסול בא הכתוב ליתן ל"ת על אכילתו ור"א תי' יקדש עשה הוא ואין עשה דוחה לל"ת ועשה יעו"ש ומעתה י"ל דשפיר יכולין לצלות הפסחי' עם החזה ושוק ולא שייך לומר דילמא הי' שלמים ונאסרו משום בליעת חזה ושוק ז"א דבזה שפיר י"ל דאתי עשה דאכילת קדשים ודוחה לל"ת והתירוצי' דשם לא שייך הכא דזה שייך רק בקדשים שאיסורו משום לאו דכל שבקודש פסול כו' כמו פיגול ונותר דהי' פסול קדשים אבל האיסור דחזה ושוק לזרים לא שייך לומר דהוי ל"ת שבמקדש דהרי גם בחולין המתנות שחייב בהם כמו הזרוע והלחיים אסור לישראל לאכלם וליכא בזה ל"ת דכל שבקודש פסול ולא עשה דיקדש (ולפי המבואר מדברי האחרוני' בלא"ה לא שייך התירוצי' בש"ס דזבחי' רק כשנגעו קדשים כשרים בפסולים דהוי עשה הבא ע"י פשיעה ואינו דומה לל"ת דלא דמי לכלאי' בציצית כמ"ש התוס' בעירובין ד' ק' רק דהכא ה"א דדחי משום דהוי ל"ת הקל דישנו בשאלה ולזה משני משום דהוי ל"ת חמור שבמקדש וגם עשה דיקדש ולהכי לא נידחית מפני עשה דפשיעה כה"ג אבל במקום דלא פגעו העשה והל"ת ע"י פשיעה שפיר אתי עשה דאכילת קדשים ודוחה לל"ת שבמקדש ועיי' היטב בזה בס' טורי אבן בחי' ראש השנה ד' כ"ח ע"ב) וממילא דעשה דאכילת שלמי' דומה לאיסור בליעת חזה ושוק ומיושב קושי' התוס' ודו"ק.
ובדרוש לשבתא דריגלא הארכתי בפלפולי' עמוקים בשמעתא זו ולא ע"ט האסיף פה ויען כי חזינא לדעתי' דלחדודי הוא דבעי ונכסף הוא לשמוע לקח מפי לזאת העליתי הדברים המועטים האלה. ידידו דש"ת משה תאומים: