אור ברסלב

דבר משה חלק א· רבי משה תאומים

שאלה צג

שאלה צב

שלום לכבוד הרב מוה' אברהם נתן מרגליות ני אבד"ק מאמארנייץ יצ"ו במדינות מאלדאוויי.

כל המכתבים אשר שלח הגיעו לידי ע"נ נידון השו"ב מקהילתו ועד כה הייתי נסוג אחור מלהשיבו כי הי' נגד רצוני להכניס א"ע בין המורים ושוחטים במדינתכם המשובשת בגסות וזה מקרוב הגיעני שאלה מעיר רבתי עם במדינת מאלדאווי ק' בראהיוניב כי הרב הישיש אב"ד דשם ני' העביר שו"ב א' מפני רוע מעלליו וכמה פעמי' הוציא טריפה מח"י ואולם נמצאו שם עדת מרעים מלעיבים במלאכי אלקים ובוזים את דברי הרב ומחזיקים ביד השו"ב ההוא ובא לשם איש א' והתלבש א"ע בחלוקא דרבנן ותפשו בו לאמר שמלה לך קצין תהי' לנו והוא איש כלבבם מתיר איסורים והחרדים אל דבר ה' משם צועקים אל חכמי הזמן שלומי אמוני ישראל נוטרים כרם ה' צבאות לגדור גדר ולעמוד בפרץ וגם אלי הצעיר קראו בחזקה להרים בשופר קולי ואם כי לבי עלי דוי על ח"ה והפירצה בכ"ז לא השבתי לשם דבר לאשר אמרתי כשם שמצוה לומר דבר הנשמע כו' יבא בעל הכרם ויכלה את קוציו וכמו כן גמרתי בדעתי מבלי להשיב דבר לרומ"ע אחר כי הי' למראה עיני ההעתק ממכתבי הרבנים הגדולים אשר ערכו לאנשי קהלתו אודות השו"ב ודבריהם לא עשו פרי ולמה לזה אטריח למגן ולחקור ריב אשר לא ידעתי ואולם לאשר הרבה והפציר בי מאד להשיבו אחוה דעתי אם הכצעקתו הבאה אלי כן עשה השו"ב מה דינו השומע ישמע וגו' וזה חו"ד שאלתו נידון השו"ב מוה' חיים דוב בער כי דו"ב אורב הוא לו לעמוד במחלוקת נגדו וזה ערך ארבעה שנים לא שאל ממנו שום שאלה בריאה והתנצל א"ע כי כשיזדמן לו ריעותא בריאה הצריך שאלת חכם אוסר מספק וכאשר כתבו אליו הרבנים הגדולים דק"ק יאס נ"י באזהרה גדולה אשר יבא לפניו במידי דאית' בשאלה עשה שלום עמו על אופן שמחויב להראות לכבודו כל ריאה וכל עניני הבדיקה ועפ"י שניהם יקום דבר וקיבל עליו השו"ב באו"ש ות"כ בפ"מ לבל יעבור ע"ז ועבר חוק השבועה ות"כ ובדק ריאות כמה פעמים ביחידי ועשה במחשך מעשיהו והוא עומד במרדו להמרות עיני כבודו ונפשו בשאלתו להודיע קושט דברי אמת מה משפט השו"ב ההוא.

תשובה

הנה אם לאסור שחיטתו מצד מה שקיבל ע"ע באו"ש ות"כ שלא לבדוק הריאה בלתי שיהי' הרב המורה עע"ג ועבר ע"ז ובדק בינו לב"ע הנה כבר נשאל בכיו"ב ש"ב בשו"ת נו"ב חי"ד סי' א' בשוחט שתקע כפו להרב שלא יכשיר שום בהמה עד שיניח חותם לסי' כשר ועבר על הת"כ והעלה דכיון שאין הת"כ בעסק השחיטה אף א"נ שהוא חשוד על הבדיקה ע"מ כיון דבבדיקה אינו רק מעיד שהריאה כשרה אף חשיד לא"ד נאמן בשל אחרים ועי"ש שכ' אף שאין לאסור למפרע מ"מ ראוי להעבירו להבא עד שיקבל תשובה ומצאתי לא' קדוש מדבר הגאון בעל תני' ז"ל בחי' ש"ע יו"ר שלו סי"א שכ' לפי דברי הד"מ שם דבזה"ז שאין מראין הסכין לחכם צריך שיהי' השוחט אדם מוחזק בכשרות וא"כ צ"ל דהא דפסול לעדות בעבירה של תורה א"נ בדיקת סכין מיירי בשוחט באקראי במקום שאין שם חכם שהגיע להוראה אבל בשוחט דמתא אף שבזה"ז אין לנו ת"ח מ"מ תק"ח שתיקנו להראות סכין לחכם לא בטלה אלא משום שממנים על השחיטה אנשי' כשרים ונאמני' יעו"ש והארכתי בזה בכמה תשובות ואולם אין רצוני לדון בזה לענין השו"ב אי יצא מחזקת כשרותו עי"ז שעבר על שבועה ות"כ כי הי' לפני אנשי' יראים ושלמים המכירים את השו"ב לאדם מוחזק בכשרות ואולי אם אשמע דברי השו"ב והתנצלותו אוכל להפך בזכותי' ושמוע בין אחיכם כתיב ואולם דבר זה א"צ לפנים כי לא טוב עשה במה שלא בא כמה שנים לפני המורה בשום שאלות ריאה ומי נתן לו רשות להורות בעצמו ומה שהתנצל א"ע כי כל דבר המסתפק לו הוא מחמיר ואוסר הספק הלא כבר כ' הש"ך בסי' רמ"ב בהנהגת הוראות או"ה דכשם שאסור להתיר אח האיסור כך אסור לאסור את המותר דהוי חומרא דאתי לידי קולא במק"א ע"י שנאסר יעו"ש ועיין תוס' סנהדרין דף פ"ז ד"ה ורשב"ל שכ' שם דמשכחת ע"י שהחמיר לטמא את הטהור שיבא להקל עי"ז בחומר איסור כרת כגון אם נגע בככר של תרומה וקדש בו את האשה דאי עמא הוא אין בו ש"פ דלא חזי אלא להסקה ואינה מקודשת ואי טהור הוא וחזי לאכילה יש בו ש"פ ומקודשת ובס' קהלת יעקב בתוספות דרבנן אות א' העיר ע"ז מההיא דברכות דף ס"ג דפריך בשלמא הוא מטהר והם מטמאין לחומרא אלא הוא מטמא והם מטהרי' כו' ולהנ"ל קשה דהרי הוי חומרא דאתי לידי קולא כנ"ל ובחידושי לסוגי' דשיקול הדעת הארכתי בזה ואכ"מ **(הג"ה והאחרונים ציירו בזה כמה ענינים דע"י שמחמיר לאסור את המותר יבא להקל להתיר את האיסור ויש נ"מ לענין מה דמבואר בסי' קי"א בב' קדירות של היתר שנפל להן איסור וא"י לאיזו מהן שניהם אסורים וכשקדירה א' של איסור חולין הקלקלה במקולקל וגם יש נ"מ לענין בב"ח דאם מין א' אסור לא שייך בי חנ"נ ושהר"ב כמבואר בריש סי' פ"ז והבן ולהני אי' בירושלמי סוף ע"ב דע"ז לא ביש שאתה אומר על טהור טמא אלא שסופך לומר על טמא טהור יעו"ש והיינו דגם לענין טומאה וטהרה יוכל ליפוק חורבא כשטימא את הטהור לענין אם היה טהרות וטמאות ונגע בהן טמא וא"י באיזי מהן דתולין הקלקלה במקולקל והטהרות טהורות ואם היה שתיהן טהורות וא"י באיזו מהן נגע הטמא שתיהן טמאות ולהכי אסור לומר על טהור טמא דלא ליפוק חורבא מיניה דהוי חומרא דאתי לידי קולא ויש להקשות ע"ז מפ"ק דשבת דף י"ד בהא דפריך שם והבא ראשו ורובו במי' שאובין מ"ט גזרו ביה רבנן טומאה ומשני שבתחלה היה טובלין במי מערות והי' נותנים עלי' מים שאובין והיו אומרים אלו ואלו מטהרין והדר פריך מאי נ"מ הא קטבלי בהנך יעו"ש ולהנ"ל קשה מאי פריך מאי |נ"מ הא שפיר יש נ"מ דע"י שאמר על טהור טמא סופו לטמא את הטהור כדאי' בירושלמי לא ביש שאתה אומר על טהור נימא אלא שסופך לומר על טמא טהור והעירני לזה בני השנון המופלא כמר נפתלי הירץ שליט"א. ע"כ ההגה"ה)** וכן מביאים האחרוני' בשם שו"ת בית יעקב דשו"ב שאומר על מותר אסור יש להעבירו ואני מצאתי כן בשו"ת ריב"ש סי' תצ"ח שכ"כ בשוחט שאינו בקי בה' שחיטה ואוסר את המותר מעבירין אותו ואייתי מדברי ירושלמי דע"ז לא ביש דאמרת על טהור טמא כו' ולכן הרע לעשות בזה השו"ב לאסור דבר המסתפק לו להפסיד ממון של ישראל בחנם ואפשר אם היה בא לפני הרב המורה היה מוצא מקום בכחא דהיתרא להתיר ובחנם אסר את המותר ויפה אמר שלמה הגאון מוהרש"ק נ"י כפי העתק מכתבו אשר שלח אלי דבהוראת הריאה כשרה או טרפה נהוי שו"ב מורה הלכה בפני רבו אם אינו בא לפניו להראות לו הרעותא וגם במה שהפריז נגדו ועבר על מה שהתקשר שלא לבדוק שום ריאה ביחידי רק גם המורה יעמוד בשעת הבדיקה והוא עשה במחשך מעשיהו ובדק בינו לבין עצמו הלך חשכים ואין נוגה לו ואין רוח חכמים נוחה משו"ב כזה ואם רוצה כבודו לעמוד בכ"ע על הבדיקה יאשר כחו ונמטי לי אפריון ורבני קשישאי הנהיגו בכל עיר תקנה זו שיעמדו שנים על הבדיקה וטובים השנים ועיין מזה בשו"ת ח"ס חיו"ד סי' י"ג ואף לענין בדיקת הסכין שאינו מראה בשום פעם לחבר העיר אף דהאידנא שממנים אנשים ידועים להם מחלו חכמים על כבודם כמבואר בש"ע יו"ד סי' י"ח מ"מ נראה בעיני שהדברים האלה אמורי' בעניני הבדיקה בזמן הש"ס אולם בזמנינו הבדיקה יותר דקה מן הדקה כאשר כ' בחידושי ש"ע של הגאון מוהרש"ז ז"ל בעל התני דעכשיו שאין לנו בדיקת בשרא עיקר הסמך על בדיקת טופרא לבד ואיך יהיה זה והרי בדיקת בישרא מעכב אפי' בדיעבד ותירץ דעכשיו בודקין אפי' מחשש דמי' לסאסאה וכל שחלק לגמרי מוציא מידי כל הספיקות עיי"ש ולהרגשה כזו בודאי צריך ישוב הדעת וי"ש ואם בהרגשת פגימה אמרו בחינת המישוש כפי כוונת הלב מכ"ש שיהי' הסכין חלק לגמרי שיצא אפי' מחשש סאסאה ואופני השחזה נתרבו בזמנינו בודאי צריך לזה שו"ב שיהי' לב חכם העיר בטח בו שכל דרכיו מתוקנים ואם כבוד חכמים מחול כבוד שמים מי ימחול ומהראוי שיהי' בדיקת הסכין עפ"י שנים ומה שעבר אין ומהיום והלאה יראה השו"ב לתקן את אשר עיות ויהי' דעתם נוחה זל"ז ואך שלום ואמת יהי לו כנפשו ונפש משה תאומים ידידו

תוכן העניינים

דבר משה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה