אור ברסלב

דבר משה חלק א· רבי משה תאומים

שאלה צב

שאלה צא

כבוד המופלגים ונגידים יח"ס וקרואי מועד ראשי מנהלי קהל עדת ישורון דק"ק גיוואזיץ יצ"ו הנני נוטה אליהם כנהר שלום.

אתמול הגיעני מכתב שאלתם. ע"ד ריבות אשר בשעריכם נידון שהי' להם שני שוחטי' וא' חיים שבק והניח אחריו בן שלמד א"ע מלאכת השו"ב ולא רצו לקבל שו"ב אפר במקום אביו כי בנו קודם ולזאת סתמו א"ע רבים מיח"ס דשם שכאשר יגמור בנו ללמוד אומנות השו"ב ויהי' בידו כתב קבלה וסעודה כי ראוי הוא אשר קהל עדת ישורון עליו יסמוכו אזי מקבלים המה אותו למלאות מקום אביו וליטול פרס מהשחיטה כאשר לקח אביו ובנוסח הכתב שם נאמר כי קיבלו ע"ע במו פיהם שבאם יביא כתב תעודה והשו"ב השני ימאן בו ולא יאבה להיות עמו כאשר הי' עם אביו אזי מקבלים לאסור ע"ע שחיטת השו"ב ההוא כנבילה וטריפה ובשר חזיר וקבלו זאת ע"ע בפועל ממש בח"פ ושד"א ובנדר עד"ר שאין לו התרה ועתה כאשר הביא בידו כתב תעודה מהשו"ב מומחה שלמד אצלו וקבלה מחכם רוצה הבן לעמוד על המשמרת וחזקת אביו שהי' שו"ב בעירם יותר מעשרים שנה ורבים מאנשי העיר אשר בחותמם זכין לו נפשם דבקה אחריו ואולם השו"ב השני עומד כנגדם מבלי לספחהו לעבודת הקודש ועתה נפשם בשאלתם אחר כי נתמנה השו"ב החדש מרצון רוב מבני העיר אי מחויב השו"ב הישן מבלי לסור מדבריהם ואם יסרב מה משפטן נגדו בדבר הכתב שהתקשרו א"ע בכל תוקף כנ"ל ואען ואומר.

תשובה

הנה מצד שורת הדין אף אם החתומים על הכתב המה רוב מנין ורוב בנין אם יש מיעוט כנגדם המוחים על קבלת ומנויות השו"ב ההוא ובוחרים באחר היותר הגון להם אעפ"י שרוב העיר חפצים בו המיעוט יכולים לעכב כי דעת כמה מגדולי הפוסקים כי בכל המנוים אפילו יחיד יכול לעכב וכן פוסק המחבר בש"ע או"ח סי' נ"ג סעי' י"ט לענין קבלת ש"ץ דאפילו יחיד יכול לעכב ולומר אינו רוצה שפלוני זה יהי' ש"ץ והיינו כשבוחר באחר יותר מזה ואף למ"ש המג"א שם דהאידנא הולכין אחר רוב פורעי המס היינו מטעם שכ' שם דאין הש"ץ מוצא כעת את הרבים אבל אם מוצא את הרבים אינו נעשה שלוחו בע"כ וא"ב מכ"ש בשו"ב אשר קהל עדת ישורון עליו יסמוכו וא"כ אם נמצאו איזו יחידים שאין דעתם סומכת עליו ואינו מקובל וכשר לפניהם בודאי דאין ביד הרבים לכוף את המיעוט לאכול בע"כ משחיטתו וכן ראיתי לגדול א' שהעלה כן בתשובה דבענין קבלת שו"ב כ"א יכול לעכב דיש לו דין ש"צ ובאמת כי לפע"ד אינו דומה לגמרי לש"ץ ומ"ש הב"י ולבוש דש"ץ הוא במקום כהן המקריב ומי יכול להקריב קרבנו שלא מדעתו ותפלה במקום תמידין יעו"ש וזה לא שייך בשו"ב ואמאי נימא דיהיה היחיד יכול למחות ואמנם אם הרוב לא שאלו כלל דעת המיעוט להיות נמלכין בהם מאיזו סיבה אינם חפצין בו בודאי אין המיעוט נגררין בזה אחר הרוב כמו שהאריך הרב בעל ג"פ בכללים שבסוף ספרו והביא להקת הרבה מגדולי הפוסקים בענין הסכמת ותקנת הציבור דהסכמת רובו מתוך כלו בעינן שיהיה פא"פ ובמעמד א' וכן הביא שם להדיא בשם המוהרש"ך דאם לא היה כלם במעמד א' רק שהשמש הולך לכאו"א בפני עצמו מילתא דפשיטא היא דלא חשיב רוב למימר אחרי רבים להטות יעו"ש ולהכי בכל עניני ציבור בעינן שיתאספו יחד באגודה א' ויהי' נמלכי' זע"ז ואז נחתך הענין עפ"י רוב דיעות ועלת חכם העיר והוא הרב מרא דאתרא חופף עליהם הא כל שלא הסכימה דעתו הדין מפורש בש"ע חו"מ סי' רל"א דכל שיש חכם ממונה על הציבור אף התנאי של כל בני העיר אינו מועיל כלום אא"ב עשו מדעת החכם והיא מש"ס דב"ב פ"ק בהנהו תרי טבחי דעבדו עניינא בהדדי כו' ומסיק ה"מ היכא דליכא אדם חשוב אבל היכא דאיכא אדם חשוב לא כל כמינייהו דמתני יעוש"ה ומכ"ש בענין מינוי וקבלת שו"ב הראוי והגון מי יחוש לזה יותר מרב דמתא ולו משפט הבחירה ולזאת העיקר תלוי בזה באם אין דעת המיעוט מסכמת כלל לקבל שו"ב אחר בודאי דאין להשגיח עליהם דהרי אפילו בש"ץ כ' המג"א שם דהא דאפי' יחיד יכול לעכב היא דוקא בשרוצה לקבל אחר ואע"ג שאומרים כי די להם בשו"ב אחד כבר העמיד בנו שארי החב"ש ז"ל כי החרדים לדבר ה' ממנים שנים וטובי' השני' מהאחד ואיש את רעהו יעזורו ויזהירו ואפשר דזה הו' תקנת ציבור למיגדר מילתא דאיסורא שכ' המוהרי"ק שרש ק"פ דבזה הולכין אחר הרוב ואפילו דעת חבר העיר לא בעי ועיין מזה בשו"ת חתם סופר חיו"ד סימן ה' וסי' י"ג ואמנם אם גם המיעוט רוצים בשני שופטים רק שאין דעתם דומה על קבלת השו"ב ההוא וחפצים באחר דעדיף להו כבר כתבתי דלא בטלה דעתייהו נגד הרוב:

ומעתה נברר הדין אם יש להשו"ב ההוא קדימה מצד דין חזקה שבא למלאות מקום אביו שהיה שו"ב בעירכם יותר מעשרים שנה והן אמת דכלל גדול אמרו ופסקו להלכה הרמב"ם ז"ל בפ"א מה' מלכים דכל מינוי ישראל המה בירושה מאבות לבניהם אחריהם והיא מש"ס ערוך כתובות דף ק"ג וכן אי' בספרי המנוי בניהם קודמין ואע"פ שיש אחרים גדולים ממנו כמ"ש בשו"ת הרשב"א והביאו המג"א סוס"י נ"ג לענין ש"ץ שבנו קודם לכל אדם ואין הצבור יכולין למחות בידו ורשום אצלי מכבר בגליון המג"א שם במה שהביא בשם שו"ת מוהרשד"ם דבחכם הממונה ש פולה או לדין לא אמרינן כך וכן הביא בשם בעל ע"יוששרנוי' שהם כתר תורה אין בניהם קודמין יעו"ש ואנכי הראיתי מקום לעיין בסוף הוריות דא"ל רשב"ג לר"נ נהי דאהני לך קמרא דאבוך למיהוי אב"ד ועיין ריב"ש סי' רע"א באריכות והעתיקו בקיצור הרמ"א ביו"ד סוס"י רמ"ה דמשם מבואר שגם לענין מינוי מצד התורה הבנים קודמין לכל אדם ומצאתי בשו"ת ח"ס חלק או"ח סימן י"ב שהאריך הרבה לענין רבנות אי יש קדימה כן אם יש אחר טוב ממנו וכ"ש שהצבור חפצים באפר ויעו"ש שכ' דהא דהבנים מתמנים תחת אבותיהם הי' דוקא במינוי של שררות ושלטנות אבל מינוי של קדושה והוראת התורה אינו בירושה כלל ומש"ן שכתב הרשב"א דבנו קודם ליכא למילף דענין חזן בהיא מוקדש מעט יש לדמות לכוה"ג בבהמ"ק כמו שאנו נוהגים סלר אבהכ"נ בכל דבר הנוהגי' במקדש יעו"ש ובסי' י"ג שם מהדר להפך שכותי דת"ח ובניהם אחריהם דמ"מ בענין רבנות ג"כ הבנים קודמין ויש אתי אריכות דברים בזה ואכ"מ ובאמת דיש סמך לזה מהא דאמרינן סופ"ק דמגילה כשפוסקין גדולה לאדם פוסקין לו ולזרעו אחריו עד סוף כל הדורות ואולם כ"ז בענין מינוי של כבוד וגדולה אבל אין ללמוד מזה לענין שו"ב שיהיה בנו קידם. ואולם אף אי נימא דבכל המנוי' מהציבור שאין מסלקין אותן אא"כ מצאו בהן פסול כמו שו"ב וש"ץ שעבודתן עבודת הקודש ואין מעבירין אותן בלא טעם הגון כמבואר בפוסקים מעיקרא ע"ד כן נתקבלו שיהיה בהן כח זה להנחיל מורשה לבניהם ספריהם ושייך גם בזה ענין חזקה ונפלת אבותיו מ"מ נראה דזהו רק היכא שהוא הגון לכך ומוכשר לעבוד למלאות מקום אביו מיד כשמת ואז בנו קידם אבל אם כשמת אביו עדיין לא היה ראוי לזה כמו בנ"ד שבעת שמת אביו עדיין לא היה מוכשר לעבודה והמתינו מעת מיתת אביו שלשה שנים ומני אז למד מלאכת השו"ב עד כי לעת כזאת הגיע שהוא ראוי למלאות מקום אביו ובכה"ג בודאי כבר אבד חזקתו ודבר זה למדתי מתורת מש"ה רבינו הרמב"ם ז"ל בפ"א מה' מלכים ה"ז וז"ל כשמעמידין המלך מושחין אותו בשמן המשחה כו' ומאחר שמושחין המלך ה"ז זוכה לו ולבניו ע"ע שהמלכות ירושה כו' הניח בן קטן משמרין לו המלוכה עד שיגדל כו' ולא המלכות בלבד אלא כל השררות וכל המנויין שבישראל ירושה לבנו כו' ע"כ וראיתי למי שמדקדק בלשונו שלא כ' סתם אחר שנתמנה מלך הוי ירושה ואופן מלוכה יהיה מה שיהיה ומה טיבו של משיחה שזכר וע"כ דמ"ש ומאחר שמושחין המלך נקט לנתינות טעם דמחמת המשימה הוי המלכות ירושה ולמה כ' אח"כ דגם בשאר התמנות הוי ירושה ומזה נראה להכריח דבמלך כיון שמושחין אותו שוב נעשה לו ירושה דאפילו אם הבן קטן ממתינין לו עד שיגדיל אבל בשאר התמנות אין בנו קודם רק אם הוא ראוי לכך בשעת מיתת אביו אבל אם אינו ראוי אז ומכ"ש אם היה קטן אז שוב כיון שלא היה ראוי בשעת מיתה אבד זכותו ואין ממתינין לו עד שיהיה ראוי וז"ב:

וכיון שנתברר דאין להבן דין קדימה בנ"ד ממילא דאין כח ביד רוב הציבור עפ"י דתה"ק לגזור על השו"ב הישן לספחהו לעבודת השו"ב אם אינו מקובל ומוסכם מדעת כלם כאשר ביארנו לעיל ואולם אותן האנשים אשר קיבלו עליהם לאסור איסור על נפשם לאכול משחיטות השו"ב הישן אם ימאן מלקבל לשותפות את השו"ב החדש ככל אשר אסרו על נפשם כן יקום ואם כי במה שנאמר בתוך הכתב שיהיה אסור עליהם שחיטת השו"ב כנבילה וטריפה ובשר חזיר הוסיפו וגרעו במה שהתפיסו בדבר האסור ולא בדבר הנדור וקיי"ל בש"ע יו"ד סי' ר"ה דהמתפיס בדבר האסור אינו נדר ואולם כבר נודע מה שהעלה בשו"ת מוהרלב"ח והובאו דבריו במשנה למלך בפ"א מה' נדרים ה"ז ובמח"א ה' נדרים סי' י"א בההוא דהאומר לאשתו הרי את אסורה עלי כאימא דחל הנדר אף שהתפיסו בדבר האסור דדוקא באומר הרי את כאימא היא דאמרי' דלא אמר כלום משום דעיקר נדרו של זה משום התפסה וכל שהתפיס בדבר האסור לא א' כלום אבל באומר הרי אח אסורה עלי הרי כבר נגמר נדר שלם ומאי איכפת לן תו במה שהוסיף עליו התפסה באיסור אין זה מגרע הלשון הקדום עיי"ש ובמה שעמדו עליו המ"ל והמש"א שם יש אתי אריכות דברים לקיים דבריו והדברים עתיקים וא"כ גם בנ"ד כיון דבלשון אנחנו מקבלים עלינו לאסור שחיטת השו"ב הרי נגמר האיסור ולא מגרע במה שהוסיפו שיהיה כנבילה וטריפה ובודאי האיסור הוא בתוקפו ובפרט כי המה אסורים בנפשתיים במה שקיבלו ע"ע בח"ח ובשד"א ובנדר עד"ר וחלילה להאנשים אשר בחחימת ידיהם זכין להשו"ב החדש לאכול מזבחו של השו"ב הישן כאשר קיבלו ע"ע במו פיהם ואולם למען לא תעשו אגודת אגודות והאי תיגרא דמי' לב לבידקא דמי' ולזאת איעצכם ויהי אלקים עמכם אספו חסידי לכרות ברית עלי זבח ואיפוא זאת עשו בו' כו' אמת ומשפט ושלום שפטו בשעריכם כנפשכם ונפש ידידם משה תאומים

תוכן העניינים

דבר משה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה