דבר משה חלק א· רבי משה תאומים
שאלה צ
כבוד הרב כו' מוה' יחזקאל טאהליר ני' ראש ב"ד וע"צ דק"ק סנאטין יצ"ו
יקרתו לנכון השגתי ונפשו בשאלתו נידון כותלי חצר בית הקברות שנהרס ונבנה א' תחתיו אם רשאים ליקח העצים מהכותלים הישני' ולהשתמש בהם לאיזו צורך א' אם יהיה לו דין צורכי מתים שאנו מחמירין לאסור בהנאה כדעת הג"א המובא בסי' שס"ד דכל מה שנעשה לצורך המת ולכבוד המת אסור בהנאה:
תשובה
הנה עיקר אה"נ במת ילפינן מע"ז כמבואר בסנהדרין דמ"ז דמקשינן קבר לעכו"ם וכמו דע"ז לא נאסר במחובר ומשמשי עכו"ם בהזמנה לא מיחסר ואף במת הדין כן דקרקע עולם לא נאסר בהנאה ומשמשי מת בהזמנה לא מיחסר ע"ש בסוגיא והנה מפורש יוצא הדין בש"ע יו"ד סי' קמ"ג דאסור לבנות כיפה שמעידין בה אלילים אבל בונה הוא לכתחלה הטרקלין או המצר שיש בה אותה הכיפה עיי"ש והיינו משים דהחצר הוי תשמיש דתשמיש וזה מותר בעכו"ם והיא שיטת הרמב"ם ורש"י וממוצא ד"ז אנו למדין דגם במת הדין כן נהי דקבר שנקבר בתוכו מת אסור בהנאה אבל החצר שיש בו אותו הקבר הוי תשמיש דתשמיש וזה מותר בהנאה ונראה דאפי' למ"ש הט"ז בסי' קמ"ג שם לפסוק לחומרא נגד סתימת הב"י ורמ"א בש"ע כדעת רמב"ם ורש"י והביא דעת התוס' בשם ר"י שחולק ודעתו דאפי' תשמיש דתשמיש אסור בע"ז מ"ע במת בודאי אין להחמיר בספק דפלוגתא לא מיבעי' לדעת המש"ל בפי"ד מה' אבל דאה"נ במת אינו אלא מדרבנן פשיטא דאזלינן בס' להקל ואמנם באמת הטיב אשר דיבר השעה"מ בפ"ה מה' אישות לדחותו ממה דפסקינן דנהנה מתקרובות ע"ז לוקה יעו"ש ואולם לפי מה דמטו האחרוני' משמי' דהמבי"ט ז"ל בקרית ספר שהכריע דקבר ותכריכין במת בודאי לא אסרו בהנאה אלא מדרבנן וקצת סמוכין לדבריו נ"ל מש"ס דברכות די"ט בסוגיא דגדול כ"ה כו' דמייתי שם להא דארב"ל מדלגין היינו ע"ג ארונות של מחי' לקראת מלכים כו' והכי אי' בירושלמי נזיר פ' כוה"ב כד סליק מלכא חמי' לר"ח מיפסע על קברים יעו"ש והיינו משום דרוב ארונות יש בהן חלל טפח ואין בו איסור טומאה דאורייתא לכהן רק דרבנן גזרו ומשום כבוד מלכים לא גזרו כמבואר שם וקשה לדעת הג"א הנ"ל המובא בט"ז סי' שס"ד דאסור לדרוך ע"ג קברים משום דאסור בהנאה א"כ קשיא האיך הי' מקילין באיסור הנאה דהא דאורייתא לא דחינן מפני כבוד הבריות וע"כ כדעת המבי"ט דקבר דאסור בהנאה היא רק מדרבנן וכנ"ל וידעתי כי יש לדחות דאין ראיה משם לפמ"ש הרשב"ם הביאו הט"ז שם דבהילוך לפי שעה אין איסור לדרוך ע"ג קבר ועיין ש"ס דברכות דף י"ח בההי' דר"ח ור"י הוו שקלו ואזלו בבה"ק יעו"ש ודוק) וממילא דיש לסמוך בזה על המקילין בתשמיש דתשמיש וכותייהו נפסק הדין בש"ע לענין ע"ז ומכ"ש בקבר דמת דאינו רק מדרבנן כמ"ש המבי"ט שומעין להקל. ובעיני אפשר לומר כי זהו טעם הרמ"א שפוסק בסי' שס"ד והיא דעת הרשב"א דכלים המיוחדים לחפירת הקבר שמותר להשתמש בהן לצורך א' עיי"ש והיינו ג"כ משום דכלים הללו הוי תשמיש לקבר דהי' תשמיש למת ומשמשין דמשמשין מותרין כנ"ל ואולם יד"נ הרב מוה' משלם וואגניר ני' מפה"ק הראני בדברי התבואות שור סי' יוד שפלפל בההי' דסכין של ע"ז דפסק ביה גוזא לע"ז בחולין ד"ח ע"ב והעלה שם דגם תשמיש דתשמיש אסור בע"ז ורק לבנות טרקלין או חצר מותר משום דאכתי בשעת בנין ליכא תשמיש יעו"ש מה שהביא מדברי הר"ן בע"ז שם ובאמת למה שהביא שם התב"ש מדברי הרשב"א בתוה"ק נראה גם דעתו דתשמיש דתשמיש מותר בע"ז דפי ההוא דפסק בי' גוזא דוק' דפסיק' זו גופי' הוי עבודה לעכו"ם יעו"ש ואמנם כאשר פקחתי עיני על מקור הדין של הרמ"א הנ"ל דהיא משו"ת הרשב"א סי' צ"ז והמעיין שם יראה דעיקר היתרו על כלי החפירה היא מטעם כיון ששייכי' לצבור הוי ליה כאילו הותנו עליהם וגדולה מזו העלה בסי' רצ"ו שם דאפילו מה שמניחים על המת עצמו הוי ליה לב ציבור מתנה עליהם יעו"ש ואמנם גם מזה יש ללמוד לנ"ד כיון דנעשה משל צבור הוי ליה כאלו הותנו עלי' להיות רק לפי שעה כיון דדרך הוא לשנות הגדר מבה"ק מתוך יושנו וקלקולו הוי ליה כלב ב"ד מתנה עלי' ולא דמי למצבה דאין דרך לשנותה אבל הגדר מתחילה לא נעשה ע"ד זה שיהיה כן לעולם ולהכי מותר בהנאה ושוב הראני בשו"ת חתם סופר חיו"ד סי' של"ה שנו"נ בד"ז עם החכם השואל הגאון מוהר"מ א"ש ז"ל אבד"ק אינגוואהר והביא שם שו"ת הרשב"א הנ"ל ומפי שניהם הוראה יצאה להתיר שרשאים הצבור לשנות הגדר לבנין א' הצריך לציבור מכמה טעמים המעיין ידרוש משם ומה שנראה לפע"ד כתבתי
ואשר שואל היאך לסדר ג"פ במגרש ששמו שמעלקא ומהראוי לכותבו בא' לבסוף והמגרש חותם א"ע ביוד וגם במי שנקרא מניס בפתח וחותם א"ע באלף אחר המ"ם האיך לכתוב בגט. דעתי מסכמת בשם מניס אין להשגיח בזה על חתימתו ונהי שהעלה הט"ז בשם יהודה והמגרש חותם א"ע בא' לבסוף וכ' בגט בה' דפסול אפי' בדיעבד והב"ש הסכים לדבריו לענין לכתחילה דאין משנין חתימתו מ"מ כבר העלה בשו"ת כנסת יחזקאל דע"כ לא כ' הט"ז למיזל בתר חתימתו רק בשם יהודא שאנו מסופקים אי נקרא ע"ש יהודה או ע"ש גוברין יהודאין וכן בשם גדלי' ומחתי שבכונה חתם א"ע בא' לבסוף משום קדושת השם משא"כ במי ששמו יהודה ליב אין להשגיח בחתימתו בטעות הואיל ונקרא ע"ש גור ארי' ויש לכתוב יהודה בה יעו"ש וש"ב הגאון בס' טוב גיטין הביאו בש"א אות י' סק"ט והוסיף דאם הוא עצמו אומר שאין לו כונה כלל בחתימתו כן רק שהוא סובר שכן הוא טכסיס כתיבת שם זה בכה"ג גם הט"ז מודה דאין להשגיח בחתימה כלל שאין כאן לעז מחמת החתימה שהכל יודעי' שהחתימה בטעות והב"ד כתבו כהוגן וכיון דאין שינוי במבטא שפיר דמי אף לכתחלה לכתוב בה' יעו"ש ועיין בט"ז שכ' בא' שהי' חותם אליעזר ביוד והי' שמו בפי כל אלעזר בלא יוד ולא ידע טעם למה חותם אליעזר רק השיב שכך חותם מנעוריו וע"ז כ' הט"ז שאין להשגיח בחתימתו דלא מהני החתימה רק לברר הספק משא"כ בזה דשמו מבורר אלעזר רק שהוא משתבש לחתום אליעזר לא אזלינן בתר טעותו בחתימה ועיי' בטו"ג ש"א אות מ"ם בשם מארדיש וחותם א"ע מורדיש יעו"ש מכ"ז נלמוד לנ"ד דנקרא בפי כל מניס בפתח בודאי דאין משגיחין בחתימתו בא אחר המ"ם ואין לכתוב בגט על מי שנקרא מניס בפתח שאין לכתוב א' אחר המ"ם ועיי' בס' טו"ג בל"ש באשה ששמה מניא בפתח שאין לכתוב א' אחר המ"ם והב"ש כ' בשם הט"ז שהביא משם הב"ח ז"ל בשם יכט לכתוב בא אחר היוד כיון שיש פתח תחת הי' והי' תמוה דאין לכתוב א' במקום פתח כמו שעמד עליו ש"ב בס' טו"ב שם ועיין טו"ג בש"נ אות ד בשם דימאנטי הביא בשה ס' ע"נ דהן אמת דמשפט הלועז ספרד לכתוב א' לרמז על הפתח ועיי' אות ח' בשם חאנוכה ולכן ברור ופשוט הדבר דבשם מניס בודאי אין להשגיח על החתימה בא' ואין זה דומה למ"ש הטו"ג אות ל' סק"ז בשם לזא בפתח וכ' שם דאם חותם א"ע בא' אחר הל' כיון דגם הנקראים בפתח חותמים בא' ולכן יש לילך אחר החתימה דבלא"ה אם כ' א' יתר אין להקפיד יעו"ש דזהו רק במקום דאין כאן שינוי השם כי אם תוספת א כיון שאין מי שנקר' שם זה הלמד בקמ"ץ ולזאת אין לטעות דהא מורה על הקמץ כמבואר שם משא"כ כשנמצא שם זה בקמ"ץ ג"כ ואז נכתוב בא' כדחשיב בש"א אות מ' שני השמות מניס בפתח ומאניס בקמץ וא"כ כשנקר' המגרש מניס בפתח ונכתב בגט בא' אחר המ"ם יש חשש דיאמרו דאין זה המגרש ועיי' היטב בש"נ אות ח' בשם חנוכה וחאנוכה ובטו"ג שם ותמצא שכן היא ולזאת בכה"ג בודאי אין לילך אחר החתימה בפרט שא"י למה הוא חותם כך והכל יודעי' שהב"ד כותבין כהוגן וחתימתו בטעות כנ"ל ואמנם בשם שמעלקא נראה שאם חותם ביוד לבסוף יש לילך אחר החתימה אע"ג שתכסיס שם זה הוא בא' לבסוף כמבואר בטו"ג וכך הי' חתימת הגדולים שהיו נקראים בשם זה כמו ש"ב הגדול בדורו מוהר"ש שמעלקא זצ"ל אבד"ק נ"ש מ"מ כבר כייל הב"ש בכמה דוכתי' דכל דלא אשכחן שם זה בשום מקום היפך חתימתו אזלינן בחר החתימה ואין משנין חתימתו עיין ש"א אות ח' בשם חליפא וגם אין שום שינוי במבטא הנלע"ד כתבתי. ידידו דש"ת באהבה משה תאומים.