דבר משה חלק א· רבי משה תאומים
שאלה פט מחכם א'
זה כביר הגיעני מכתבו עם פלפוליו וחידושי תורתו ועד כה חשכתי א"ע מלהשיבו אף כי רא יתי עוצ' ידו בפלפולו חריף ומקשה ומותיב ואולם ברוב המקומות ילדות היתה בו להעיז פניו ברבותיו גדולי המחברים בדורות שלפנינו והרחיב את פיו בלשון מדברת גדולות גם נגד אבות העולם להיות כמכריע בין שיטות הראשוני' אשר מפיהם אנו חיים לומר שמועה זו נאה וזו אינו נאה ולא זו דרך החכמים השלמים וידוע מאמר הירושלמי בגיטין רב' כד הוי בעי מקשיי' על ד"ר יוסי אמר אנן עלוביי' מקשינן על דברי ר"י שכשם שבין קדשי קדשים לחולי חולין כך בין דורינו לדורו של ר"י א"ר ישמעאל ב"ר יוסי כשם שבין זהב לעפר כך בין דורינו לדורו של אבא ע"כ ולבן של ראשונים בפתחו של אולם ולזאת חלילה לנו לדחות שום דעת קדמון בקושי' ופירוקא והלואי שנזכה להתבונן בדבריהם. להיות להם כחמור נושא ספריהם ידע ערכם ואז יבחר דרכם וערבים דפח"ח מה שפירש אא"ז הגאון מליסא זצ"ל מאמר חז"ל בעירובין אם הראשונים כמלאכים אנו כבני אדם ואם הראשוני' כבני אדם אנו כחמורים ואינו מובן שחכמי התלמוד יסתפקו במעלת הראשונים אבל כונתם בזה דאם אנו משיגים ומבינים מעלת הראשוני' שהם כמלאכים אזי אנו כבני אדם בל אם נדמה בנפשינו מעלת הראשוני' כבני אדם אנו כחומורים עכ"ד ושפתי' ישק ויסלח לי כ"ת על דברתי כי טובה תוכחת מגולה וגו' ויען **(הג"ה ובתשובה א' פלפלתי עפ"ז בדברי הש"מ כ"ק פ' הגוזל בתרא שם כ' בשם המאירי גבי אין מקבלין עדות שלא בפני הבע"ד שלענין איסור מקבלין עדות שלא בפני הבע"ד כגון שבאו עדים והעידו שלא בפניו שנטמאו טהרותיו שזכות היא לו לאפרושי' מאיסורא ולפע"ד לא הי' צריך בזה לחפש טעם דזכות הי' לו לפמ"ש אא"ז הגאון ז"ל דבאיסורין אפילו במקום דבעינן שני עדים מ"מ לא בעינן בי' הגדה בנ"ד מהני עדותן גם חוץ לב"ד ואמינא לפ"ז דה"ה דלא בעינן בכגון זה עדות בפני הבע"ד דלא מצינו בשום מקום רק דאין מקבלין עדות שלא בפני הבע"ד משמע דעל מקבלי העדות הדבר מוטל אבל במקום דלא צריך כלל לקבל העדות בב"ד גם שלא בפניו כשר וכן מורה לשון הרמ"א בסי' ך"ח בסמ"י שכ' דכל שלא בפניו החוץ לב"ד דמי יעו"ש ומתחייב לזה לשון הגמ' בב"ק ר' ך"ד אין ספור נעשה מועד עד שיעידו בו בפני בעלים ובפני ב"ד עיי"ש והיינו כיון דצריך בפני ב"ד ה"ה דצריך בפני בעלים אבל באיסורין דלא בעינן בי' הגדה בב"ד גם בפני בעלים לא צריך וא"כ בבאו עדים שנטמאו טהרותיו דלא בעינן בי' הגדה בב"ד בודאי דגם בפני הבע"ד לא בעינן ועיי' מה שנתווכח אא"ז בנה"מ סי' ל"ח עם הרב קצוה"ח ז"ל שחידש דעדים שהעידו שנתנסך אינו של ראובן והוזמו דחייבין לשלם מכאשר זמם ואת הגאון השיג עליו דלא שייך כאשר זמם רק בדבר שצריך עדות בב"ד אבל באיסורי' שא"צ עדות בב"ד לא חידשה תורה דין דכאשר זמם עיי"ש ובמשובב נתיבות ובמקומו שם הארכתי ופלפלתי עפ"ז בענין מה שהעיר נד"ז הגאון בעל כסא דהרסנא סי' מ"ה בהא דנחלקו רבנן ור"י בפ' אמרו לו שני' אומרים נטמאו טהרותיך ולמה יאמנו דהא הוי עדות שא"א יכול להזימם דהרי אם הזימם אינם משלמים דלא גרעו ממטמא טהרות דהוי היזק שאינו ניכר ופטור יעו"ש ובחידושי לסוגי' דהמטמא והמדמע והמנסך הארכתי בכ"ז וסת אני רושם רמזי דברים תן לחכם וגו' ע"כ ההג"ה)** כי כתב לי כמה פעמים כי הוא מייחל למלקוש אמרי פי ורוצ' בתשובה לזאת צויתי להעתיק לו מחידושי לש"ע אהע"ז סי' י"ז סעי' י"ח שמה הרחבתי הדיבור קצת בביאור שיטת הראשונים בפי' הסוגיא וימצא תשובה על רוב השגותיו והערותיו בענין זה ח"ל בחידושי לש"ע אהע"ז:
סי' י"ז סעי' י"ח בא א' וא' לכו כו' ראיתי ונתון אל לבי לברר מה דעתירין בעדות אשה שמת בעלה ע"י הכרת שמו ושם אביו ושם עירו אף שאין יודעין מי הוא ואין לנו שום הכרה בו בטב"ע או בסימנים ואתחקה על שרש הדין לערות עד היסוד בו ולהיות זה הדין שרשו מתוח עלי ים התלמוד ביבמות ובגיטין ותשלחנה פארותי' בדברי הראשונים ז"ל אשר העמיקו בה עיון בפירושיהם ה"ה הרמב"ן והרז"ה והרא"ש והאחרונים קצרו בזה במקום שהיה ראוי להאריך וגם יש קצת מקום עיון בדבריהם ע"כ מההכרח להאריך קצת. ביבמות ד' קט"ו ע"ב יצחק ר"ג ב"א דר"ב הוי קאזיל מקורטבא לאספמי' ושכיב עי חיישינן לתרי יצחק כו' אביי א' חיישינן ורבא א' לא חיישינן א' אביי מנא אמינא לה דההי' גיטא דאישתכח בנהרדעא וכתיב בי' בצד קלוני' מתא מנא אנדרולנאי נהרדעא פטרית כו' ית פלונית אנתתי ושלחה אבוה דשמואל לקמי' דר"י נשיאה ושלם לי' תבדוק נהרדעא כולה ורבא א' אם איתא יבדוק כל העולם מבעי' לים אלא משום כבודו דשמואל הוא דשלם הכי ורבא אייתי סייעתא מהנהו תרי שטרא דנפקא במחוזא וכתיב בי' חבו ב"נ כו' והא חבו ב"נ במחוזא שכיחו טובא כו' ההוא גיטא דאישתכח בסורא וכתיב בי' בסורא מתם אנא ענן ב"ח נהרדעא פטרית כו' פ' אנתתי ובדקו רבנן מסורא ועד נהרדעא ולא הוי ענן ב"ס א' לבר מענן ב"ח מחיגרא ואתו סהדו וא' ההי' יומא כי איכתב ההוא גיטא ענן ב"ח מחיגרא גבן הוי א' אביי אף לדידי דאעינא חיישינן הכא לא חיישינן כו' א"ר אף לדידי דל"ח הכא חיישינן דילמא בנעלא פרחא אזיל כו' ע"כ יעוש"ה בסוגיא והנה כל גדולי הראשוני' פירשו בפשט השמועה דמיירי בלא הוחזקו תרי יצחק ושכיחו שיירתא דאי לא שכיחו ולא הוחזקו בהא ודאי גם אביי לא חייש ואי בשכיחו שיירתא והוחזקו אמאי לא חייש רבא אלא ודאי מיירי בשכיחו שיירא ולא הוחזקו ופליגו אביי ורבא בפלוגתא דרבה ור"ז בפ' כל הגט בההוא דהמביא גט ואבד הימנו אם מצאו לז"מ פסול ומוקי רבה בש"מ והיא שהוחזקו שני יוב"ש בעיר א' וא"ד אליבא דר"ז קאמרו דבש"ע אע"ג דלא הוחזקו לא ליהדר ומעתה רבא סובר כרבה דלא חיישינן עד דאיכא תרתי ש"מ והוחזקו ואביי כר"ז דאע"ג דלא הוחזקו כיון דש"ע חיישינן לתרי יצחק ואמנם לא נראה כן מדברי התוס' בב"מ ד' י"ח ד"ה נפיק דק ואשכח כל מעב"ד ה"ז יחזיר וכ' שם בא"ד וא"ת אביי דא' בפ' האשה דחיישינן לתרי יצחק אפילו לא הוחזקו תיקשי לי' מתני' דכל מעב"ד ה"ז יחזיר וי"ל דמוקי לה דאישתכח חוץ לב"ד שאין הש"מ כר"ז אבל לגבי תרי יצחק לא שייך לפלוגי בין מצויות לשאין מצויות דלעולם יש להסתפק ביצחק מעיר אחרת כמו מעיר הזאת א"נ מוקי מתני' דאישתכח בב"ד ואפ"ה לא חיישינן לאסר כיון שזה האיש שואל גט וידעינן שאבד גט ואין אנו מכירין אחר אין לנו לחוש שמאחר נפל ונפל ממנו כמו כן כאן אבל התם אין אנו יודעין איזו יצחק מת אם מעיר הזאת או מעיר אחרת ע"כ נראה מדבריהם שפירשו פלוגתא דאביי ורבא אי חיישינן לתרי יצחק אף באין הש"ע ולא הוחזקו עכ"ז חייש אביי לתרי יצחק ולכן הקשו האיך יתרץ אביי מתני' דכל מעב"ד ותי' דהתם כך לי אן ש"ע כמו ש"מ כיון דלא ידעינן איזו יצחק ר"ג מת ומשמע מדברי התוס' דגם בגט כל היכא דלא ידעינן דמתה יוב"ש נפל אף באין הש"מ ולא הוחזקו חיישינן לשני יוב"ש רק דמיירי דידעינן שמזה ודאי נפל כאן ואין אנו מכירין אחר ששמו יוב"ש שוב אין לנו לחוש שגם מאחר נפל וכ"כ שם ד"ה והוא שהוחזקו ובגיטין שם לרבה דבעי תרתי ש"ע והוחזקו דהי' דוקא היכא דידעינן שמזה יוב"ש ודאי נפל אז לא חיישינן גם לנפילת יוב"ש האחר כיון שאין הש"מ אבל בלא ידעינן אם נפל מזה כלל אף באין הש"מ נמי חיישינן דילמא רק מאחר נפל וכן לל"ב דר"ז דהיכא דש"מ חיישינן אפילו בלא הוחזקו הא דבעינן ש"מ דוקא בידעינן שמזה יוב"ש ודאי נפל אבל אם לא ידעינן גם באין ש"מ חיישינן דילמא לא נפל עזה יוב"ש כלל רק מאחר:
ולפ"ז אמינא ליישב קושי' התוס' ביבמות שם אהא דפשיט רבא דלא חיישינן לתרי יצחק משטרי דחבו ב"נ ואמאי לא מייתי ערבה רבי' דא' בפ"ק דב"מ ובפ' כל הגט בההי' גיטא דאישתכח ב"ד דר"ה וא' דיחזיר משום דלא הוחזקו אע"ג דש"ע יעו"ש שנדחקו בזה ולהנ"ל י"ל בשנקדים לתרץ לשון רש"י ביבמות בגיטא דאנדרולנאי שפי' שם האשה עומדת ותובעתו לפנינו והיא תמוה לכאורה דמאי בעי רש"י בזה ולא פי' כפשוטו שהשליח או הבעל תובעו להתגרש בו גם אמאי מפרש כן בגיטא דאנדרולנאי ולא פי' כן בעובדא דפנן ב"ח ולהנ"ל ניחא היטב והי' דכבר כ' התוס' דגם לאביי יש חילוק בין גט למיתה דבגט כיון דידעינן שום יוב"ש בודאי אבד לא חיישינן לאחר דאי לא"ה תיקשי לי' מתני' דכל מעב"ד ה"ז יחזיר כנ"ל וא"כ קשה מאי סייעתא מייתי אביי דלא חיישינן במיתה לתרי יצחק מגיטא דאנדרולנאי דהרי גם הוא מוכרח להודות דהא דשלח לי' תבדוק נהרדעא לאו מעיקר הדין כ"א משום כבודו כדהשיב לו רבא דהא בגט גם לאביי לא חיישינן לשני יוב"ש היכא דלא הוחזקו וכבר התעורר בקושי' זו השעה"מ פ"ג מה' גירושין ה"ט וליישב זה פרש"י שהאשה תובעתו ואמרת שכבר נתגרשה בו וא"כ ע"כ דמיירי בלא ראינו בידה כלל ולא ידעינן דנפל ממנה דאי ראינו הגט יוצא מחמת ידה וידעינן שנפל ממנה מאי ספיקא דאבוה דשמואל שמא מאחר נפל דהרי כבר מגורשת היא ואפי' לאו גיטה הוא זה נוכל ליתן בידה לראי' ולא שייך לומר דידעינן שמיוב"ש זה נפל רק היכא דהבעל או השליח אבדו ובזה שפיר יש לחוש דשמא זה הגט מאחר נפל ולא יוכל לגרש בו אבל בנאבד מהאשה לא שייך לומר דידעינן דמינה נפל דא"כ ליכא לספוקי כלל ומה איכפת לן אם הגט זה של אחר או לא וכיון דמיירי שהאשה תובעתו ואינו ידוע לן אם ממנה נפל והיה לה גט כלל ממילא דאין חילוק בין גט למיתה כיון דאינו מבורר שנפל מזה יותר מאחר וכיון דמצריך בדיקה ע"כ דגם בעיסה חיישינן לתרי יצחק וא"ש ומעתה מיושב היטב קושי' התוס' הנ"ל דלא מצי רבא לסייע מההוא גיטא באישתכח ב"ד דר"ה דפסק רבה דיחזיר משום דלא הוחזקו דסתם דמיירי בנפל מיד השליח כמו שפרש"י ותוס' שם וא"כ שפיר י"ל דלא חיישינן שמא נפל מאחר דלא הוחזק לן כיון דידעינן דממנו נפל הגט ואין ראי' משם דלא חיישינן גבי מיתה לתרי יצחק דגט שאני וכנ"ל ולכך מביא ראי' מההי' דחב"נ דהוחזקו טובא ואעפ"כ לח חיישינן לשמא נפל מאחר וא"ש ודו"ק היטב:
ועפ"י הוצעת דברינו הנ"ל ניחא לן לתרץ דעת הרי"ף ז"ל שפוסק בפ"ק דמציעא ובפ' כל הגט כל"ב דר"ז דבש"ע לא מהדרינן לזמן מרובה אעפ"י שלא הוחזקו שני יוב"ש ואח"כ כ' איזהו לאלתר ופ' הלכה כמ"ד שלא עבר שם אבל אם עבר אדם שם והוחזקו שני יוב"ש חיישינן שמא ממנו נפל ותמהו עליו נושאי כליו דהוא סותר ד"ע שפוסק מקודם כל"ב דר"ז דאפילו בלא הוחזקו לא ליהדר גם עקבות רבינו הרמב"ם ז"ל פ"נ מה' גירושין הלכה ט' וי' לא נודעו בזה ועיי' בהה"מ שם שביאר דאזיל בשיטת רבו הרי"ף שאעפ"י שדעתו לפסוק כר"ז דבחדא לא מהדרינן מ"מ כיון שר"ז לא גילה דעתו אי ס"ל כמ"ד שלא עבר או שלא שהה אפשר דס"ל לקולא סלא שהם ולהכי בחדא לרעותא קיי"ל לקולא שלא שהה ובתרתי לרעותא קיי"ל לחומרא שלא עבר עיי"ש וכל מעיין יראה בעליל כי דבריו דחוקים מאד ומי כהחכם יודע פשר להמציא כזה בלי שום ראי' ולהנ"ל א"ש היטב דבאמת היכא דלא ידעינן שנפל ואבד גט כלל חיישינן אפילו לא הוחזקו כנ"ל אבל אם ידעינן שהוא אבד הגט אין לנו לחוש שמא מאחר נפל היכא דלא הוחזקו דאמרינן הגט שנאבד הוא זה שנמצא כההי' דכל מעב"ד ה"ז יחזיר אפילו בש"מ וכנ"ל והנה בלאלתר כ' התוס' בגיטין וביתר ביאור בתוס' ב"מ שם דע"כ מיירי שראינו הגט בידה קודם שנפל דאי לא ידעינן שנפל מענה הגט א"כ במה אנו יודעין שהי' לאלתר יעוש"ה ולהכי שפיר פ' הרי"ף בזה דאיזו לאלתר כל שלא עבר שם אבל מ"מ בעינן בזה דוקא הוחזקו ואי לא"ה לא חיישינן לאחר כיון דידעינן שהוא בודאי אבד גט אבל בלא ידעינן שנאבד גט ממנו שפיר פסק דאפילו בלא הוחזקו לא יחזיר וא"ש ודו"ק בזה:
ואמנם באמת גוף דברי התוס' תמוהין אצלי דהאיך אפשר לפרש מתני דמצא גיטי נשי' כו' דמיירי בידעינן שנפל הגט ממנו דהא קתני שמא נמלך כו' אלמא דמספקא לן אם ממנה נפל וביותר קשה דברי התוס' דהכא דהא כל קושיתם ממתני' דכל עעב"ד כו' והיינו שטר שיש בו הנפק והתם ע"כ מיירי בלא ראינו שנפל מידו כלל דאי ראינו בידו מאי ארי' מעב"ד דהיינו שטר שיש בו הנפק דכיון שראינו בידו הרי אף בלא הנפק ליכא למיחש לטמא כ' ללות ולא לוה וע"כ מיירי בלא ידעינן שמיד המלוה נפל ואף למאי דמוקי ר"ז בפ"ק דב"מ מתני' דכל מעב"ד בשטרי חלטאתא ואדרכתא דלאו בני פרעון נינהו יעו"ש וא"כ שפיר' מצינן למימר דמיירי בידעינן שנפל מיד המלוה ואפ"ה בשטרי דעלמא לא יחזיר דשמא פרע בנתיים מ"מ קשי' מסיפא דשטרי חליצה ומיאונין ה"ז ויחזיר ושם בודאי ע"כ מיירי בלא ידעינן ממי נפל דאל"כ תיקשה פשיטא דהא ש"ס ומיאונין אינם נכתבין אלא לאחר חליצה ומיאון ואי דידעינן דכפל מידה פשיטא כיון דחלצה נחזיר לה לראי' אפילו אינה שלה כמ"ש בתוס' דסיפא דש"ח כו' ע"כ מיירי בלא ראינו בידה יעוש"ה ובזה ניחא היטב דברי התוס' והרא"ש ביבמות שכ' להוכיח דפלוגתא דאביי ורבא לא מיירי בל"ש ולא הוחזקו דבהא לא הוי א' אביי חיישינן דהרי תנן וכל מעב"ד ה"ז יחזיר ולכאורה תמוה דלמה להו להביא ראי' מהך דכל מעב"ד כו' דהרי ממילתא דאביי גופי' יש להוכיח דס"ל עכ"פ באין ש"מ ולא הוחזקו דלא חיישינן מעובדא גיטא דעב"ח דקא' אף לדידי כו' הכא ל"ח דהא א' סהדי דבנהרדעא הוי ומה בעי בסורא כו' ומה בכך דלענין ב"ח מחגרא ליכא למיחש הרי אי חיישינן אפילו בלא הוחזקו חיישינן נמי למקום א' ששמו כשם עיר זה כדמוכח מעובדא דשוירי בב"מ ובגיטין דאעפ"י שיודעין אנו שאין שם בשוירי שני אנשים ששמותיהן שוי' חיישינן שמא שוירי אחרת יש ויש בה יוב"ש א' וה"נ בזה יש לחוש לנהרדעא א' וכ"ש בזה יש לחוש טפי דילמא יש עב"ח א' בעולם שהעלה שמו עב"ח נהרדעא שהי' מקום מולדתו או לדת אבותיו והוא הי' בסורא וכ' הגט אלא ודאי צ"ל דמיירי שהגט נמצא במקום שאין ש"מ ובתרתי לטיבותא מודה אביי דלא חיישינן ואמאי הוצרכו התוס' להביא ראי' ממרחק אחר שבמקומו הדבר מוכרח וכבר עמדו האחרוני' בזה אמנם היא הדבר אשר דיברנו דמהך דעב"ח ליכא למידק דלא חיישינן במיתה לתרי יצחק די"ל דשאני גט כיון דידעינן שהוא אבד גט אין לנו לחוש שמאחר נפל משא"כ במיתה חיישינן אפילו באין ש"מ ולא הוחזקו כמו שמחלקים התוס' ולזה בנו הדיוק מהך דכל מעב"ד ה"ז יחזיר ושם ע"כ מיירי בלא ידעינן ממי נפל כנ"ל מ"מ לא חיישינן לאחר כיון שלא הוחזק וממילא דאין חילוק בין גט למיתה ודו"ק:
אפס לאחר העיון נראה בעיני דגם כונת התוס' בב"מ אינו דהכא מיירי בראינו שמיוב"ש זה נפל דזה בודאי א"א לומר כלל כנ"ל רק דמה שכ' דידעינן שנפל ממנו גט אין כונת התוס' שידעינן שנפל הגט ממנו מחמת שראינו שנפל מידו אלא שאנו יודעין על פי דיבורו דכיון דמאמינן להבעל להבא כמ"ש התוס' שם דלא חשיד לקלקל וא"כ נאמן דנפל ממנו גט ושוב לא חיישינן שמא זה הגט נפל מאחר משא"כ ביצחק ר"ג אף באין ש"מ ולא הוחזק לעולם יש להסתפק איזו יצחק מת דילמא יצחק מעלמא מת כיון שאינו לפנינו מי שיטעון ברי שיצחק זה מת:
ואמנם באמת התוס' בב"מ המה סותרים למה שכ' ביבמות דבל"ש ולא הוחזקו גם אביי לא חייש לתרי יצחק רק דפלוגתת אביי ורבא הי' בשכיח שיירתא ולא הוחזקו ונראה דהתוס' בב"מ שם פירשו עובדא דיצחק מקורטבא דמיירי באינם מעידים שהי' מקורטבא כמו שדייק הרא"ש בתשו' מלישנא דאביי גופי' מדלא קאמר תיבדוק קורטבא רק סתם חיישינן לתרי יצחק משמע דלא הוזכר שם העיר וכ"כ בתשובת מוהר"מ אלשיך סי' מ"ב דעובדא דיר"ג מיירי שלא הזכירו בעדים שם העיר רק ששלחו מהתם יר"ג כו' שכיב ולא הי' יודעין שם אי הוי אזיל מקורטבא או לא ולזה כ' התוס' בב"מ דלגבי תרי יצחק לא שייך לפלוגי בין מצויות לאין מצויות דלעולם יש להסתפק ביצחק מעיר אחרת כמו מעיר זאת אבל ביבמות חזרו מזה ומפרשים דמיירי דידעינן שיר"ג הלך דרך קורטב לאספמי וכמו דמשמע מלישנא דהגמ' דקא' יר"ג הוי קאזיל כו' ומשמע שזאת הי' נתוודע מקודם ואח"כ שלחו מהתם שאיש א' ששמו כן והלך דרך זה מת שעם רס דיש לחוש שמא אחר מעיר אחרת הלך דרך שם לאספמי"א ויצחק הידוע מקורטבא הלך למק"א וא"כ זאת דמי שפיר להא דגט דאף דידעינן שמזה נפל גט עכ"ז חיישינן שעא גם מאחר נפל ולזה ודאי דאין לחוש רק היכא דאיכא עכ"פ חד רעותא או ש"מ או הוחזקו אבל היכא דליכא שום רעותא ודאי דאין לחוש ומש"ה מצרכו התוס' לאוקמי התם פלוגתתן בש"מ וכן פירשו כל הראשונים דפלוגתת אביי ורבא ביצחק ר"ג הוי בלא הוחזקו ושיירות מצויות:
והנה הרי"ף ז"ל פוסק ביבמות הילכתא כרבא ואפילו בשכיחא שיירתא כל היכא דלא הוחזקו משיאין ולא חיישינן לתרי יצחק ואמנם הרז"ה ז"ל הקשה דפסקי הרי"ף סתרו אהדדו דהכא פ' כרבא דלא חיישינן לתרי יצחק היכא דלא הוחזקו ובב"מ פ' כר"ז דהיכא דש"מ אפי' לא הוחזקו לא יחזיר ותי' דשאני מיתה מגט דבעדות אשה שמת בעלה הקילו בכמה דברים משום תק"ע משא"כ בגט וכ"כ הרא"ש ז"ל בגיטין ד' ך"ז ליישב פ' הרי"ף וז"ל דבמילתא דאיסורא פ' רב אלפס לחומרא כל"ב דנ"ז ולא מהדרינן גט לבעל לגרש בו כיון דאפשר שיכתוב גט אחר אבל בעובדא דיר"ג אי חיישינן לתרי יצחק צריכה להתעגן כל ימי' פסק לקולא כמו שמצינו שהקילו הרבה קולות בעדות אשה שהתירו עד מפ"ע ואפי' מפי אשה ועבד ושפחה כו' ועל חומרא שהחמירו בסופה סמכו והקילו בתחילתה ע"כ וקשה לי דהוא נגד גמרא בבכורות דמ"ו ע"ב דא' התם דהכרת פדחת הוי הכרה לענין בכורה ופריך מהא דאין מעידין אלא על פ"פ עם החוטם ופרקינן שאני עדות אשה דהחמירו בה רבנן והדר פריך ומי החמירו והתנן הוחזקו להיות משיאין עמפ"ע כו' ומתרץ כי הקילו רבנן בסופה בתחילתה לא הקילו רבנן ופרש"י בסוף העדות לאחר שכיוצו עדותן יפה הקילו חכמי' להחזיק אפי' ע"י עבד ושפחה אבל בתחלת העדות דהיינו ראיית המת לא הקילו חכמים וכ"כ המרדכי פ' האשה בתרא מגמ' דבכורות הנ"ל ומהא דאמרי' בכמה דוכתי' ביבמות דחיישינן לחומרא מוכח דלא הקילו חכמים משום עגונה אלא בגוף העדים לקבל עדות אף מאותן עדים שלא היכשרו בשאר עדיות אבל לענין קבלת העדות ושאר דברים החמירו יותר בעדות אשה ע"כ וא"כ האיך כ' הרא"ש הכא דמשום עגונה הקילו כמו שהקילו בעמפ"ע הא הכא דחיישינן לתרי יצחק כתחילת עדות דמי' שצריך שיהי' בדבר ברור ולא הקילו אלא בכשרות העדים והיא קושי' עצמה לכאורה ואמנם נראה דדברי הרא"ש נכונים והי' עפמ"ש התוס' בב"מ ד' ך' בהא דקפשיט שם דל"ח לשני שוירי מהא דתנן כל מעב"ד ס"ז יחזיר ודחי היכי ילפית איסורא מממונא והקשו בתוס' דהא בעמון מחמירין יותר מבאיסור דאין הולכין בממון אחר הרוב ותי' דמדאוריתא לא חיישינן לתרי יוב"ש אבל מדרבנן חיישינן משום לעז ובממונא לו שייך לעז לכך פריך היכא פשיט איסורא מממונא יעו"ש ומעתה כיון דחשש דשני יוב"ש לא הוי חשש כלל לא מדאוריתא ולא מדרבנן רק לעז בעלמא נמצא כיון דלא חיישינן שיש עוד אחר ששמו יצחק ר"ג דאזיל מקורטבא לאספמי' ובעל של האשה הזאה ודאי עת רק משום לעז בעלמא שי"א אולי אחר הוא ויוציאו לעז אבל באמת לא חיישינן לאחר א"כ הוי בסופה שהקילו בי' רבנן כיון דודאי מת רק לחוש ללעז שוב הוי בסופה דהקילו בי' דלא ניחוש ועדיף מיני' וא"ש והבן:
ובד"ז אמינא לתרץ קושי' התוס' ביבמות שם בהא דקא' דל"ח לתרי יצחק וא"ר מנא אמינא לה דהנהו תרי שטרא דנפקא במחוזא וכתי' מהו חב"נ ואגבה בהו רבה זוזי אע"ג דשכיחו טובא לא חיישינן שמא א' הוא והק' בתוס' מהאי דגיטין דקא' הש"ס מי קא ילפית איסורא ממונא והאיך פשיט הכא איסורא ממונא יעו"ש שנדחקו בזה ולהנ"ל ניחא היטב דהנה ודאי אי הוי חשש גמור לחוש לתרי יצחק בודאי יותר יש לחוש בממון מבאיסורא כמ"ש בתוס' הנ"ל אבל אי ליכא חשש גמור רק משום לעז וזה לא שייך בממון כנ"ל ומעתה א"ש דרבא מייתי סייעתא מהך דפב"ב דבממון לא חיישינן לתני חב"נ ועכ"פ מוכח מזה דחשש דב' יוב"ש לא הוי חשש מדינא ונהי דבממון ליכא חשש לעז אבל באיסור יש לחוש ללעז הנם לענין זה שפיר י"ל דהקילו במיתה משום תק"ע דלא ניחוש ללעז דלענין זה מיחשב כסוף העדות דהקילו בה רבנן וכנ"ל ודו"ק היטב:
עוד התעוררו על מ"ש לחלק בין גט למיתה דבמיתה משום עגונה הקילו משא"כ בגט לא מהדרינן משום דאפשר ליתן גט אחר דלפ"ז האיך מייתי אביי סייעתא דחוששין לתרי יצחק מגיטא דאנדרולנאי ואם יש לחלק בין גט למיתה מאי ראי' מייתי דהרי בעדות מיתה יש להקל טפי וכבר התעורר בזה הרמב"ן במלחמות בהקשותו ע"ד הרז"ה ואשר אנכי אחזה דרש"י ז"ל בלשונו הזהב בא לתרץ זה במה שפי' בגיטא דאנדרולנאי האשה עומדת ותובעתו לפנינו וכבר הקשיתי לעיל דמה בעי רש"י בזה שלא פי' כפשוטו שהשליח או הבעל תובעו להתגרש בו ואמנם נראה דרש"י בעי לפרש בזה שלא תיקשה כקושי' הנ"ל והי' בשנתבונן בדברי הרא"ש הנ"ל דה"ט דחיישינן טפי בגט היא משום דליכא עיגון ולכאורה צריך ביאור דתינח כשהבעל לפנינו שיוכל לכתוב גט א' אבל אכתי איכא חשש עיגון כשאין הבעל לפנינו וכה"ג ולמה ניחוש בגט ג"כ ואמנם באמת כונתם נכונה דהא מתני' מפורשת היא דמצא ג"כ כו' ה"ז לא יחזיר שאני אומר כתובי' הי' ונמלך שלא ליתנו וא"כ הוי בגט ממנ"פ אם אין הבעל לפנינו ולצוות שיתנו לה הרי אין מחזירין לה מחשש נמלך ואין נפקותא כלל לחוש שמא מאחר נפל ועיקר הנפקותא כשהבעל מודה ומצוה ליתן לה וא"כ הכי שוב איכא תקנתא וליכא עיגון ולכן שפיר חיישי' ומעתה אמינא היכא דנמצא גט במקום דליכא למיחש לשמא נמלך כגון במוצא גט מקוים בב"ד דליכא למיחש לכתובים הי' ונמלך דכיון שנתקיים בוודאי מיד האשה נפל כמבואר ברש"י ותוס' בגיטין וב"מ שם רק דיש לחוש שמא מאשה אחרת נפל באופן כזה בודאי גם בגט איכא תק"ע אם לא נחזיר הגט להאשה ולזה פרש"י דהאשה תובעת היינו דידעינן דמאשה נפל ולא מהבעל כגון דכתי' בי הנפק דאל"כ ניחוש דילמא מבעל נפל רק דלא ידעינן אי ממנה נפל או דילמא מאשת אחרת ובזה שפיר דמי גט למיתה ואם לא חיישינ' בגט לתק"ע בודאי גם במיתה לא שייך תק"ע וחיישינן לתרי יצחק וא"ש ודו"ק היטב:
הנה כבר ביארנו דעת הרז"ה והרא"ש בשיטת הרי"ף ז"ל ואמנם ראיתי להרמב"ן ז"ל בחידושיו ובס' המלחמות כי הוא לקח לעצמו דרך אחרת בישוב פסקי הרי"ף ובפשט השמועה כי הוא כתב דגם אביי ורבא דהכא נמי סברו דחיישינן לשני שוירי רק דפירש דעובדא דיצחק מקורטבא מיירי במוחזק לן דיר"ג אחד הי' דר בקורטבא ולא אחר והלך יר"ג אחד משם עם אנשים לאספמיא ומת שם והעיד שם האנשים שהם הביאוהו עמהם מקורטבא זה וה' ספק לחוש שמא יר"ג מעלמא בא לקורטבא והלך משם עם האנשים האלה וזה שהי' דר בקורטבא הלך לו לעלמא וא' רבא לא חיישינן ומשום דאמרינן כאן נמצא כ"ה וזה שהי' בכאן אז הוא זה שהי' דר בכאן קודם והא דבגט חיישינן לשני יוב"ש ולשני שוירי היינו משום דא"א לומר שם כנוכ"ה שהרי נאבד הגט במקום אחר דמיירי במביא גט מדה"י ואבד ממנו במק"א הא נאבד הגט במקום שנכתב אפילו נמצא לאחר זמן אפילו במקום שהש"מ לא חיישינן אבל אמרי' כנכ"ה אבל אביי חייש דילמא האי אזל לעלמא והאי אחרינא הוא שהלך דרך קורטבא לאספמי' כיון שהש"מ וא' אביי מנא א"ל מהאי גיטא דאישתכח בנהדפרא וכתי' בי' בצד קלוני' מתא אנא אנדרולנאי נהרדעא פטרית כו' ואמרי' תיבדק נהרדעא כולה והיינו דגם שם מיירי בנמצא הגט במקום שנכתב ופי' כי מקום הי' בעיר נהרדעא ונקרא מוצא ולפיכך הי' כותבין בו בצד קלוני' דמתא (כונתו למה דאמרי' בסוכה ד' מ"ה מקום הי' למטה מירושלים ונקרא מוצא וקא' שם בש"ס תנא מקום קלוני' הוי ותנא דידן מ"ט קרי לי' מוצא איידי דמיפק מכרגא דמלכא קרי לי' מוצא) ואעפ"י שבעיר נמצא ושם לכתב אמרי' תיבדק נהרדעא כולה שהיה הרבה עירות ולא אמרי' כנכ"ה ולא ניחוש אלא לעיר עצמה ורבא מייתי סייעתא לדידי' משטרי דחב"נ דשכיחו בנהרדעא טובא ואגבה בהו רבה זוזי דכיון דברשותו נמצאו אמרי כנוכ"ה מתחילה ולא חיישינן לנפילה מאחר אלמא כל שהן במקומן אין חוששין זהו תו"ד הרמב"ן והנה הרשב"א והנימוקי' הקשו וז"ל וא"ת והיכי פסקינן הכא כרבא מטעם כנכ"ה והא בפ' המדיר שהי' עיקר טעמא דרבא לא פסקינן כותי' אלא כר"א דל"ל דרבא כלל וי"ל דלגבי ממונא הי' דלא אמרי' הכי סא לגבי אשה משום עגונא אמרי' וכדאמרי' דלהוציא ממון מחזקתי' לא אמרי' כנוכ"ה וגבי שטרא דחב"נ שיש רגלי' לדבר לומר כנכ"ה אמרי' כו' עכ"ד והנה כבר הבאתי לעיל דברי הג"מ דבכורות דכי הקילו רבנן משום עגונה בסופה אבל בתחילתה לא הקילו ואמנם כבר העליתי דהכא הוי כמו בסופה שהקילו בי' עפמ"ש התוס' בב"מ דחשש דשני יוב"ש אינו מדאוריתא רק דחז"ל החמירו מחמת חשש לעז וא"כ שפיר י"ל דמשום עגונה הקילו דלא ניחוש ללעז וא"ש:
וניחא לן לתרץ בזה מה דמריש הוי קשי' לי אהא דא"ר הכא לא חיישי' לתרי יצחק משום כנוכ"ה דהא כבר נודע דעת הריב"ש בסי' שע"ט והביאו הפנ"י בקו"א לכתובות דהנהי תלתא דר"א בן פרטא דנותני' עליו חומרי חיי' וחומרי מתים נמי אם ניסת תצא אעפ"י שרובן לאבד כו' אין הולכין בהם אחר הרוב אע"ג דרובא עדיף מחזקה הכא איכא תרי חזקה חזקת חי וחזקת א"א והנה נודע מה דכייל הב"ש בסי' י"ז לענין ס' ג' ימים בכל מקום דמסופקין בענין עגונה אם הוא אחר ולא בעל האשה מוקמינן בעל האשה הזאת בחזקת חי ואמרינן שהוא אחר דלא ידעינן לי' ולא שייך עליו לומר דמוקמינן אחר בחזקת חי ולפנינו יתבאר שדבר הב"ש ברורין בטעמן (עיי' לעיל סי' ה' מ"ש בזה) וא"כ קשה למה דאמרי' בכתובות פ' המדיר שם גבי חזקה דכנוכ"ה דבמקום תרתי לא אמרינן לה ולהכי ביש עדין שראו המומין בעודה ארוסה וא"ל חזקה דכנכ"ה ולה שתי חזקות חזקת הגוף וחזקת א"א שותה כו' לא משגיחינן בחזקה דכנכ"ה יעו"ש וכ"ש הכא דאיכא נגד חזקה דכנכ"ה תרי חזקות גמורו' שאפילו רובא לא עדיף מיניהו כנ"ל וא"כ קשה טובא מה דלא חיישינן ליר"ג אחר דלא ידעינן לי' משום חזקה דכנכ"ה והיא קושי' גדולה לכאורה ולהנ"ל ניחא דכיון דבאמת לא חיישינן ליר"ג אחר ואמרינן דבעל האשה ודאי מת רק דחששו ללעז בעלמא ועכ"פ כבר אזדא לה חזקת חי וחא"א וממילא דאמרינן כנכ"ה כנ"ל ודו"ק בזה כי קצרתי:
ועוד זאת אבאר בדברי הנימוק"י במה שהקשה מהא דמייתי רבא ראי' משטרא דחב"נ והא לאפוקי ממונא לא אמרי' כנכ"ה ותי' דחוק והמעיין יראה שדברי הרמב"ן אינם סובלין דבריו כלל והנה רבא גופי' שפיר מייתי סיועתא לדידי' דסובר בפ' המדיר שם דאמרי' חזקה זו דכנכ"ה אפילו לאפוקי ממונא מהבעל יעו"ש וא"כ לק"מ מהא דמייתי רבא מהך דשטרא דחב"נ רק דעדין קשה אליבא דהילכתא לדידן דפסקינן כר"א דלא אמרי' כנכ"ה לאפוקי מחזקה וא"כ קשה דהא רבא מייתי סייעתא למילתי' דל"ח לאחר משום כנכ"ה ויליף האי דינא משטרא דחב"נ דאגבה בי' רבה זוזי ואביי דחי לי' דהתם לא חיישינן משום דלמה איכא למיחש דילמא מסר אותיות ניקנית במסיכה ולפ"ז לדידן דקיי"ל אין אותיות ניקנית במסירה וקיי"ל שני יוב"ש הדרים בעיר א' מוציאין שט"ח על אחרים וע"כ דהוא מטעם כיון דברשותו נמצאו אמרי' כנכ"ה כמ"ש הרמב"ן הכא דבסוף פ' ג"פ והאיך מועיל לומר כנכ"ה להוציא ממון מיד המוחזק והנראה לי בזה עפמ"ש התו' בכמה דוכתי' דמוצא אבידה לא מיקרי מוחזק וביאור דבריהם עפמ"ש הש"ך בחו"מ סי' צ"א ס"ק י"ב טעמו של דבר דגבי חנוני על פינקסו מש"ה קיי"ל דשניהם נשבעי' ונוטלין מבעה"ב דברי ושמא ברי עדיף ואף דלא קי"ל בעלמא דברי עדיף היינו דוקא במקום דאיכא חזקה דממונא אבל הכא ליכא חזקה לבעה"ב כיון דסוף סוף תיפוק האי ממונא מרשותי' דבעה"ב וכ"כ בסי' צ"ב ובתומים שם הביא להדי' כן מדברי התוס' בסוגי' דגזלתי לא' מכם יעו"ש וזה הטעם דבכל מוצא אבידה ליכא חזקה דממונא כיון דסוף סוף תיפוק האי ממונא מרשותי' דמוצא אבידה כיון דעכ"פ שייך לאדם א' לזה או לאחר והארכתי בסברא זו בכמה דוכתי' וה"ה הכא שפיר מגבינן בהאי שטרא דחב"נ זוזי מטעם כנכ"ה ולא שייך חזקת ממון כיון דסוף סוף הוא חייב לאחד ליוב"ש זה או לאחר לא שייך לאוקמי אח"מ וממילא דאמרינן כנכ"ה וא"ש ודו"ק:
ויש להאריך עפ"ז בענין חזקה כל מה שת"י האדם הי' שלו ונודע מ"ש הרמב"ן דהי' מתורת חזקה דכנכ"ה ובזה נסתלק' קושי' הש"ך בחו"מ סי' ע"ז סק"ו יעו"ש והבן ועיי' חו"מ סי' ס' סע"ו וסמ"ע שם ובס' קי"ב סעי' ג' ובסי' ר"ן סעי' כ"ו ובמ"ש אא"ז הגאון בנה"מ שם בכל הנך דוכתי ויש אתי הרהורי דברי' בזה ובענין חשש שאלה דבגדי' ואכ"מ לקבל אריכות:
ועוד נראה בזה דמטעם אחר אמרי' הכא כנכ"ה אע"ג דמוציאין עי"ז מחזקת ממון והיא עפמ"ש התוס' בחולין דף צ"ו ד"ה פלני' דהאי סימני' שהקשו שם והאיך מחזירין ש"ח בסימנין והא אי אתו סהדי ואמרי פלני' דהאי סימני' לוה מפלוני לא מפקי' מיני' ותי' וז"ל וי"ל דלא דמי שטר שאין אדם מוחזק בו שיאמר שלי הוא מהדרינן שפיר אבל ממון שביד בעלים אין להוציא ע"י סימני' כו' ע"כ ואין לומר בכונתם דהי' משום דבשטר סוף סוף תיפוק האי ממונא מרשו' דעדיין תיקשה מהא דמצא תכריך של שטרות דמחזירין למלוה ע"י סימן והרי שם עיקר הספק הי' אי מן הלוה נפל או מהמלוה ומחזירין ע"י הסי' ומוציאין מעון מחזקת הלוה והנראה בכונתם דאע"ג דלענין ממון עצמו לא מהני סימני' להוציא הממון מחזקתו מ"מ שט"ח מחזירין ואעפ"י שע"י שט"ח זה נוציא ממון מיד בעליו מ"מ עתה אין אנו דנין רק על השטר והסי' אינו מועיל רק להחזיר על ידו השטר ליד המלוה ומה שמוציאין ממון אח"כ הוא מכח השטר לא מכח הסימן דכיון דמהני הסי' להחליט שהשטר לא נפרע ומיד המלוה נפל שבקא לשטרא דהוא דידי' עביד דכיון דשטרא מעלי' הוא ממילא מוציאין ממון על ידו ככל שטרא ועפ"ז אמרתי זה כביר בד"ז וכעת מצאתי בס' אחד שדרך ליישב דעת אא"ז מרנא ורבנא הח"צ ז"ל בהגהות הט"ז סי' קס"ג שהאריך להוכיח דבחוב לא מהני יאוש משום דיאוש לא מהני רק לגוף הדבר בעין ולא לענין דמיו וכמו דאמרי' בפ' ח"ה מדמי מי מייאש ובתומים סי' ס"ה ס"ק י"ג תמה עליו וכ' שנעלמו ממנו דברי הרא"ש סופ"ק דב"מ שכ' גבי תכריך של שטרות דבעינן דוקא כרוכים אבל מחמת המנין לא מהדרינן למלוה דמי יודע אם נפלו בהדי הדדי ומייאש מיניהו ע"ש הרי להדי' דמועיל יאוש ולפי ע"ש הדבר נכון מאד כיון דמגוף השטר מועיל יאוש אף לדעת הח"ץ כמ"ש שם להדי' וכיון דמועיל יאוש מגוף השטר תו אין הסימן מועיל למלוה דלהוציא ממון מחזקתי' לא מהני סימן וכאן לא שייך לומר דע"י הסי' מחזירין השטר ואח"כ מוציאין ממון מכח השטר לא מחמת הסימן דז"א דעל גוף השטר שפיר מועיל היאוש ולכך הוצרך הרא"ש לאוקמי בכרוכין דלא מייאש וא"ש ודו"ק היטב:
ועפ"י הוצעה זו עלה בידי לישב היטב לשון רש"י ז"ל ביבמות בגיטא דאנדרולנאי שפירש שם האשה עומדת ותובעתו לפנינו וכבר הבאתי מה שיש לתמוה דמה בעי רש"י בזה ולא פירש כפשוטו שהשליח או הבעל תובעו להתגרש בו גם אמאי מפרש כן בגיטא דאנדרולנאי ולא פי' כן בעובדא דענן באח ולהנ"ל אמינא עפ"י דברי התוס' הנ"ל דאע"ג דלאפוקי ממונא מחזקתי' לא מהני סימני' מ"מ שט"ח מחזירין ואע"ג דע"י השטר נוציא ממון מבעליו מ"מ עתה אין אנו דנין רק על השטר וכיון דמחליטין ע"י הסי' שהשטר שלו ממילא יוכל להוציא ממון על ידו ולפ"ז אמינא דבכ"מ דאנו דנין בשליח המביא גט ונאבד הימנו קודם שנתן לה ואנו מסופקי' על גט הנמצא אם הוא זה שנאבד מיד השליח לא שייך בכעין זה להעמיד על החזקה דהרי אין אנו מוציאין אותם כלל מחזקת א"א דכל זמן שלא נמסר הגט לידה אינה מותרת לעלמא ועדיין היא מחוסרת גירושין ואין אנו דנין אם אשה זו נתגרשה רק עם הגט כשר לגרש בו וכיון דמחליטין כי הוא זה הגט שנאבד מיד השליח ממילא כשר לגרש בו אעפ"י דתצא עי"ז מאיסור א"א וסברא זו למדתי מדברי הקדמוני' בכמה דוכתי' עיי' רי"ף יבמות פ' החולץ בההי' דאישתמודיענהו ובשו"ת תשב"ץ סי' פ"ג ונלפע"ד להביא ראי' לסברא זו ממ"ד שם בגיטין דכ"ז רבב"ח אירכס לי' גיטא דמוכח שם דע"א נאמן על ההכרה וכ"כ הה"מ בשם הרמב"ן משום דע"א נאמן באיסורין ולכאורה הדבר תמוה דהא היכא דאיתחזק איסור דא"א אין ע"א נאמן בדשב"ע ולדברינו איש דכיון דלא בא להעיד בגמר הדבר שנתגרשה ועיקר הספק שאנו דנין לע"ע לא בא לגרע החזקה אע"ג דהאשה ניתרת אח"כ עי"ז מ"מ נאמן בהגדתו שגט זה כשר וממילא תצא האשה אח"כ מאיסור א"א כנ"ל וז"ב:
והנה לפ"ז קשה בההיא גיטא דאנדרולנאי דפי' הרמב"ן דמיירי שנמצא הגט במקום שנכתב ומייתי אביי ראי' משם דחיישי' לתרי יצחק מדשלחו בדוק נהרדעא כולה ולא אמרי' כנוכ"ה כנ"ל ולהוצעה הנ"ל קשה דהא ודאי גם אביי מודה דחזקה כנכ"ה ודאי חזקה טובה היכא דליכא חזקה מתנגדת דגם ר"א דפליג התם בפ' המדיר ולית ליה חזקה דכנכ"ה היא רק התם במומין דאיכא חזקת הגוף מתנגד לה כמ"ש הקדמונים ומה דסובר אביי הכא דחוששין במיתה לתרי יצחק ולא אמרי' כנוכ"ה היא משום דאיכא חא"א כנגדה וא"כ בגט שנאבד מיד הבעל או מהשליח דליכא חזקת א"א כנגדה כיון דעדיין היא מחוסרת גירושין כנ"ל בודאי אמרינן כנכ"ה וא"כ קשה גם לאביי בההוא גיטא דאנדרולנאי למה חששו לבדוק לאנדרולנאי אחר והא בזה שפיר י"ל בנוכ"ה ולזה פרש"י דהאשה תובעת היינו דידעינן דמהאשה נפל ולא מהבעל או מהשליח כגון שכתוב בו הנפק רק דלא ידעינן אי ממנה נפל או מאשה אחרת ששמה כשמה ובשעה שמחזירין לה הגט מתירין אותה ומוציאין אותה תיכף מחזקת א"א ולכך חיישינן לאחר וא"ש ודוק היטב ובד"ז יש ליישב כל קושית התוס' שם ואין רצוני להאריך:
עוד ראיתי לש"ב הגאון בעל פנ"י ז"ל בגיטין דף כ"ז שם שהקשה לשיטת הרמב"ן והנימוק"י שמחלקים בין נמצא הגט במקום דירת יוב"ש ובין אם נמצא בדרך א"כ מאי מקשה שם מברייתא אמתני' דהא במתני' קתני בהדיא המביא גט משמע שאבדו בדרך מש"ה חיישינן משא"כ בברייתא דקתני מצא בשוק איכא לאוקמי שמצאו במקום דירת יוב"ש ומש"ה לא חיישינן ליוב"ש מעיר אחרת יעו"ש שהניח בצ"ע והנה בפשיטות יש ליישב עפמ"ש לעיל דהא דלא חיישינן לתרי יצחק משום חזקה דכנכ"ה אע"ג דאיכא חזקת א"א כנגדה והעלתי עפ"מ דאמרי' בב"מ ד"ך בההוא גיטא דאשתכח ב"ד דר"ה וקפשיט רבה דל"ח לשתי שיירי מההי' דכל מעב"ד ה"ז יחזיר ודחי שם היכי פשיט מר איסורא מממונא ופירש בתוס' דמדאורייתא ל"ח לשני יוב"ש רק מדרבנן איכא חשש לעז ובממונא לא שייך לעז וכיון דאינו רק מחשש לעז אבל חא"א כבר אזדא לה וממילא דאמרי' כנכ"ה וכל זה ניחא לבתר דמוקי רבה מתני' דלז"מ פסול בש"מ והוחזקו דוקא ומוכיח ממתני' דכל מעב"ד דבש"מ בלא הוחזקו לא חיישינן פריך לי' שפיר דלמא בכה"ג בש"מ ולא הוחזקו עכ"פ איכא לעז באיסורא אבל להס"ד דמקשו רבה ור"ז ממתני' דא' תנו נותנין ומברייתא בודאי הוי ס"ד דאיכא חשש מדינא ולא משום לעז וממילא דאין לחלק בין אם נמצא במקום שנכתב או לא דנגד חזקת איסור א"א לא שייך לומד כנכ"ה וא"ש ודוק בזה:
עוד אמרתי לתרץ ומצאתי שכבר קדמני בזה גדול א' בספרו והיא עפמ"ש הנימוק"י דלאפוקי ממונא לא אמרי' כנכ"ה והארכתי בזה לעיל ולכך לא מצי לשנוי דאיירי שנמצא במקום שנכתב דעדיין קשה האיך יחזיר לאשה ניחוש לשמא גט אחר הוא ואתי למיטרף לקוחות שלא כדין ובממון לא מהני סברת כנכ"ה ועפ"ז אמינא לתרץ מה שהקשו כולם לדעת הבעה"ע והרי"ף והרמב"ם פ"ז מה' נחלות שסוברין דאפי' סי' מובהק לא מועיל להשיא אשה מפני חומר איסור כרת והקשו מהא דמשני ר"א הכא כגון דקא' נקב יש בו בצד אות פ' דהוי ליה סי' מובהק והא לשיטתי' גם סי"מ לא מהני ולדברינו א"ש היטב דבאמת לענין איסור בלא"ה אין לחוש לדילמא אחר הוא דאמרי' כנכ"ה ועיקר החשש הוא לענין ממון דלמא אתי למיטרף לקוחות שלא כדין דלענין ממון לא מהני חזקה דכנכ"ה ולזה מהני שפיר הסימן דלענין ממון שפיר מהני סי' מובהק כמו שפ' הרמב"ם שם דיורדין ונפלה על פיו וכמו שהאריך הש"ך בחו"מ סי' רע"ז דמוציאין ממון ע"י סימן מובהק וא"ש ודוק היטב.
כ"ז כתבנו לפלפל בדברי הקדמונים הנ"ל ואמנם מה ששיירתי דרך לעצמי בפשט השמועה ובביאור שיטת הרי"ף (בכאן נחסרו כמה עלים לתשלום הענין וחבל:)
הנה לעשות רצונו חפצתי והעתקתי לו מהרשום אצלי בענין זה מכבר והיה לי בזה קונטרס עצום מאד שם ת"ל באתי במשפט על כל נעלם בענינים אלו ושלטו בו ידי זרים והדברים המועתקים האלה היה מהנמצא תח"י מכתיבה הראשונה אשר רשמתי על הגליון כפי אשר עלו הדברים על רעיוני ואחר כך גרעתי והוספתי לברר ולזכך הדברים להעלותם בספר ונאבד ממני וקשה עלי כעת לחזור על הדברים שנית כי קשה עתיקא כו' וזה לא כביר כתבתי תשובה ע"ד אשה עגונה מטארניפאל שהשיגה גב"ע מהרב מוה' שבתי דימאנט ני' אבד"ק פעטשי נידארף במדינות הגר כי מת בעלה שם והגיד שמו ושם עירו שם הארכתי לברר הענינים לדינא וכעת איסתגר בזה ועוד חזון למועד בבוא דבריו אלינו וכבדנוהו להשיבו כראוי לו אי"ה יקראני ואענהו ואת והב בסופה ואחתום באהבה רבה ידידי דוש"ת משה תאומים.