אור ברסלב

דבר משה חלק א· רבי משה תאומים

שאלה פח

שאלה פז

ישאו הרים שלום לכבוד הרב הה"ג שבח עוז ומגדול החריף ובקי המפורסם נ"י ע"ה פה"ח כש"ת מוה' משה נ"י לבית לוי עפשטיין אבד"ק זאמושטץ יצ"ו:

אדמהו אכנהו ולא ידעתיו כו' והן האשה העלובה מוכ"ז מ' פיגא מק' זאמושטץ כיתתה רגלה ממדינה למדינה ובאתה הנה לבקש את יבמה ושלפא ומחוי את אשר בידה מכתב ערוך אלי ממעכת"ה ובד"צ דשם ואם כי מעולם לא ראיתי גלילת ידו הטהור ואולם ניכר בכאן חתימת הרבה מהרבנים אשר נתנו עדיהן לקיים כי זה כתב ידו ואמת חותמו ושם נאמר איך שהאש' זו נשאת לבעל ושמו ר' יואל מילידי פ"ק יאברוב לא ואישתקד מת ולא הניח אחריו ז"ק והיא זקוקה ליבום ובאתה הנם לחקור אחר אחי בעלה לפוטרה בחליצה כד"ת אמנם אחי בעלה הגדול הוא מתגורר כעת בכפר הסמוך לק' פרעמסלא וחקרתי פה והן ר' יואל הלזה ניכר באחי היבם וכאשר חקרתי לדעת מי המכיר אותה ואין עונה כי אין שום אדם מכיר בה ואף היבם מעולם לא ראה אותה זולת אשה א' דהיא אחות בעלה יש לה בה הכרה עפ"י סימן שהיא אשת אחי הנפטר מחמת שזוכרת כי אשה אחי' הנפטר היה חוטמה נמוך ומחמת זה לישנא היא דאיתקיל לה וכן היא בהאשה שזאת והנה אנכי רואה כי בעדות והכרת האשה עדיין יש בה ספיקות ועיקולי ופשורי כאשר יבואר מתוך דבר התשובה ואולם יען כי עני' סוערה הלזו באה לגבולי ומפלת תחינתה להוציא ממסגר איסורה ומזקנים אתבונן כי הרבה שקדו בתק"ע ולזאת לא אוכל מלט נפשי מלהעמיס עלי משא הלזו לעיין בדינה כאשר תמצא ידי החלושה ויהי כ' אלקינו עמנו וזה החלי:

תשובה

ראשית נידון בדבר העדות של אחות בעלה שהכירה בה עס"י סימן ואח"כ נתקע עצמינו להלכה בענין המכתב אשר תח"י הלכה פסוקה היא בטוש"ע אהע"ז סי' קנ"ז סעי' ב' וסי' קס"ט סעי' ח' צריך שיכירו שהוא אחי העת וזאת אשת העת ואפילו אין כאן אלא ע"א שמעיד עליהם או אפילו קרוב או אשה כו' נאמן בכך ומקור הדין בש"ס דיבמות ד' ל"ט דאתקין ר"י לכתוב בג"ח ואשתמודעינהו דאחות דמיתנא ניהו ופליגו ר"א ורבינא ח"א בעדים וח"א אפילו קרוב ואפי' אשה והילכתא גלוי מילתא בעלמא הי' ואפי' קרוב ואפי' אשה ואמנם בשו"ת ריב"ש סי' קפ"ב כ' שנראה לו לפי לשון הרי"ף שאין אשה וקרוב נאמני' לומר שזהו אחיו סל פלוני כשמעידים כן בשעת מעשה רק אם בעת ששמעו דבר זה מפי קרוב עדיין לא נודע מעסק חליצה ולא היה דבר קרוב לא לאיסורא ולא לממונא סומכין על דבריו והוחזק על פיו להעיד אח"כ בשעת חליצה ולדבריו בעת החליצה בעינן עדים כשרים ודעה זו לא הובא בש"ע רק הב"י בסי' קנ"ז הזהירו ודחאו דמשאר הפוסקים לא נראה כן. ובב"ש שם הביא דעת המרדכי דבעינן דוקא שיהא מוחזק שהוא אחיו ובלא"ה אין נאמני' פסולים להעיד ע"ז ולדברי שניהם קשי' משמעות ש"ס דיבמות הנ"ל דפליגו חדא בעדי' וח"א בקרוב והמ"ד בעדים הא ודאי אף בשעת מעשה ואפילו בלא הוחזק ומה שלחצתם לזה לשון הרי"ף שם למדתי מדברי הרמב"ן פ' בא סימן שפ"י באופן א' שביאר שם בההי' דכל הנבדקות נבדקות עפ"י נשים ואנהיר לן טעמא דמילתא דרשב"ם לא הוי רק כשמעידין בגמר הדבר דהיינו להעיד לאשה שמת בעלה או שנתגרשה דניתרת ע"ד ע"י עדותן לעלמא אבל קודם גמר הדבר כגן להעיד בהכשר הגט או בהכשר האיש שראוי לגרש זה לא עיקרי דשב"ע כיון דמכח הגדתו עדיין אינה מותרת לעלמא דאין אנו דנין אם אשה זו נתגרשה רק אם איש זה או גט זה ראוי לגרש בו ואעפ"י שאח"כ נוציא האשה ע"י גט זה מאיסור א"א לא איכפת לן בזה דלע"ע אין אנו דנין על האשה רק על הגט אבל עדיין מחוסרת גירושין להתירם לעלמא ולהכי לא מיקרי דשב"ע ומטעם זה נבדקות עפ"י נשים יעוש"ה שהרחבתי בביאורו והן הן דברי הרי"ף ז"ל שכ' דלאו אמילתא דאיסור קמסהדו ולא אמינא אלא מילתא בעלמא הי' דמגלי לן דהדין הוא גברא פלן ושהי' איתתא פלניתא וכי ון דמודעי' לי' הכי הרי איתחזק גבי' כו' הילכך שרי לי' למיסמך עלה הו' בין לענין איסורא או לענין ממונא עכ"ל וכ"ל כיון שדברי הקרוב או האשה אינם באי' להוציאה מאיסור זקוקם ליבום ואינם באי' להעיד רק שאיש זה או אשה זו ראוי לחלוץ ואף דאח"כ נתירה ע"י חליצה זז לעלמא לא מיחשב דשב"ע והרבה הארכתי בתשובה אחרת בזה ופלפלתי עפ"ז בדברי' הנימוקי"י סו"פ עצות חליצה שהעיר אהסי' דאין חולצין אלא א"כ מכירין מההי' דקדשתי את בתי וא"י למי קדשתי' ובא א' וא' אני קדשתי' נאמן ליתן גט דאא"ח ולא לו ועיין בס' פנ"י בקידושין ד' ס"ג שם ועיי' בקו"ע סי' שנ"ד שהביא בשם שו"ת מוהרשד"ם שהקשה מ"ש לענין איסור יבום וחליצה א"כ לגבי עצמו לומר אני פ' אחיו של פלוני ומ"ש דנאמן לומר אני פב"פ ומתירין את אשתו ויש לישא וליתן בכ"ז עפ"י דברינו הנ"ל ויבואר אצלינו במק"א אי"ה ועוד יותר נראה לבאר בזה לפי מה דנודע דעת המוהרי"ק בתשו' שרש ע"ב דהא דאין דשב"ע פחות מב' היא רק במקום דאיתחזק איסורא דא"א אבל היכא דאינו נגד החזקה אפילו בדשב"ע ע"א מהימן יעו"ש ועדות זה שהוא אחי המת בודאי לא הוי נגד החזקה דהא ודאי אם יעיד א' שבמקוה זו יש בה מ' סאה ואח"כ יטבול בה הטמא בודאי יהיה טהור אף שמוציאין ע"י ע"א הטמא מחזקת טומאה מ"מ כיון דבשעת הגדה על המקוה לא הוציאו עדיין שום דבר מחזקתו סמכינן על דבריו וכיון דמחליטין עי"ז שהמקוה כשירה ממילא דהטובל בה יוצא מחזקת טומאתו דומה לסברא זו כ' הקדמוני' בכמה דוכתי' עיי' שו"ת תשב"ץ סי' פ"ג (ואא"ז הגאון זצ"ל השתמש בסברא זו בספרו תו"ג ריש מס' גיטין ובספרו נה"מ סי' ך"ח יעוש"ה דפח"ח) וה"ה הכא כיון דאינם מעידים רק שאיש זה ראוי לחלוץ אבל עדיין הוא בחזקת זקוקה ליבום כמקדם וממילא דלא נחשב עדות במקום חזקת איסור ולא בעינן בזה עדות גמורה אפילו בדשב"ע וכ"ז ברור:

ובעיקר ד"ז אי איסור יבמה לשוק מיחשב דשב"ע יש לדון טובא כיון דאנן קיי"ל כשמואל ביבמות ד' צ"ב דצריכה גט בס' ואם קידושין תופסין בה והולד ממנה אינו ממזר לאו דשב"ע היא וגם כיון דאינו אלא באיסור לאו לא מיקרי דשב"ע עיי' תוס' יבמות ד"ג ע"ב שכ' דטומאה בעריות היא רק לגבי הבעל ולא לגבי בועל דהוי רק איסור עשה ולא הוי דשב"ע וה"ה חייבי לאוין לא מיקרי דשב"ע וכבר עמד על מדוכה זו ש"ב הגאון בשו"ת נו"ב חאע"ז סי' אי וסי' נ"ד וצ"ג יעו"ש שהלכה זו כופפת בידו ובמק"א הארכתי בזה והבאתי מדברי הרמב"ם פט"ז מה' סנהדרין שפסק בא ע"א וא' זונה הי' אשה זו כו' אם בא עלי' כהן אח"כ לוקה מפני שהאיסור הוחזק בע"א והאיך נתחזק והא אין דשב"ע פחות משני' ומוכח להדי' דאיסור זונה לכהן כיון דאינו רק בלאו לא מיחשב דשב"ע וכעת מצאתי לא"ז הגאון האמתי בספרו בית יעקב על מס' כתובות ד"ט שהוציא כן מדברי רבינו הנ"ל דאיסור זונה לכהן והחזר סוטתו לא מיקרי דשב"ע יעו"ש וארוח לן בזה ליישב סוגי' הש"ס ביבמות ד' פ"ח דמותיב שם רבא לרב דאמר דבניסת ואח"כ ב"ע ל"ת מברייתא דדפנו מאי לאו דניסת לא' מעידי' ואח"כ באו עדים שהי' חי וקתני דפנו וכבר הרגיש שם רש"י ז"ל דאמאי לא מוקי לה בחד לגבי שנים דבזה גם רב מודה דתצא ומה שתי' שם דלזה ל"צ קרא דפשיטא הי' כבר קהה המוהרמ"ש בשופתן דכתובות ד' כ"ב יעו"ש ובחידושי כת' לתרץ באנפין שונים ולהנ"ל יש ליישב עפ"י מה שמחלקי' התוס' ביבמות ד' קי"ז דהא דאמרי' דחד לגבי שני' לאו כלום הי' דאין דבריו של א' במקום שנים היא רק בעדות אשה משום דהראשון אינו נאמן רק מדרבנן אבל בעדות סוטה דהתורה הימני' אמרי' כ"מ שהאמינה התורה לע"א ה"ה כשני' ואף כשמכחשו לי' תרי הוי כתרי לגבי תרי דאם ניסת ל"ת יעוש"ה וכ"כ המרדכי פ' האשה רבה סי' ע"ד והנה הך דדפנו ע"כ מיירי באופן דהשתא ודאי מת כפרש"י שם דהכת השני' מעידין דעכשיו מת רק דבשעה שניסת הי' בעלה חי יעו"ש והיינו דאי כשאומרים שגם עכשיו הוא חי עדיין גם לישראל אסורה משום א"א ולא תלי' באיסור זונה לכהן וכיון ליכא רק איסור זונה לא מיקרי דשב"ע כנ"ל ומה"ת ע"א נאמן בי' ונודע דעת התוס' ולבא רב מהקדמונים הביאם הש"ך יו"ד סי' קכ"ז דלאו דוקא בעדות אשה דהיא דשב"ע אמרינן דהוא חשוב כשני' רק בכל האיסורין במקום דע"א מהימן אמרי' דהוא חשוב כשנים לגבי ע"א המכחישו יעו"ש ולהכי פריך שפיר מההי' דפנו דאי נימא דבתרי ותרי וניסת לא' מעידי' ל"ת ה"ה בחד ותרי הוא דחשוב כתרי לגבי תרי כיון דהכא מה"ת נאמן דמי' שפיר לסוטה ורק בעדות אשה דאינו נאמן רק מדרבנן קא' רב דכשמכחשו לי' תרי תצא כנ"ל ודו"ק בזה:

וכיון שביארנו דאיסור זונה לכהן לא מיקרי דשב"ע ה"ה איסור יבמה לשוק דג"כ אינו רק בלאו בודאי דלא מיחשב דשב"ע וגם כיון דקידושין תופסין בה ע"כ דלא מיקרי דשב"ע ובזה ניחא ליישב סוגיות הש"ס בכתובות ד' ך"ב בבריתא דר"י ע"א או' נתגרשה וע"א אומר לא נתגרשה תרויהו בא"א קמסהדו והאי דא' נתגרשה הבל חד ואין דבריו של א' במקום שני' ותמהו בתוס' דמה לנו לאותו העד שאומר לא נתגרשה בלא איהו נמי תצא דאין דשב"ע פחות עשבי' ועיי' באס"ז שם מ"ש בזה. ולהנ"ל יש לתרץ עפ"י דברי הרשב"ם בב"ב ד' ל"ב שפי' אהא דשני' או' נתגרשה דמיירי שמת בעלה רק דב"א נתגרשה בחיי בעלה ואינם זקוקה ליבום וב' או' לא נתגרשה וזקוקה ליבום ומעתה י"ל דגם הך ברייתא דמוקי לה בע"א או' נתגרשה וע"א לא נתגרשה מתפרשת ג"כ בד"ז דעכשיו מת רק שמחולקין אי נתגרשה בחיי בעלה לענין אי זקוקה ליבום ולזה אם לא היה לה ע"א המכחיש שאומר לא נתגרשה היה מהימן ע"א שנתגרשה דלהתיר יבמה לשוק לא מיקרי דשב"ע וע"א נאמן בה וא"ש ונכון:

אחר שביארנו כ"ז דיבמה לשוק לא מיקרא דשב"ע וע"כ הא דמיבעי' לן ביבמות ד' צ"ג בע"א בידעה אי נאמן ע"כ היינו משום דאיתחזק איסורא [ועזה יש להביא ראי' לדעת רוב מהקדמוני' דהיכא דאיתחזק איסורא אע"ג דאינו דשב"ע מ"מ בעינן תרי] וממילא דלענין עדות שהוא אחיהו דמיתנא פשיטא דלא הוי נגד החזקה כמו שביארנו לעיל וממילא דאפילו אשה וקרוב נאמנים בזה ואפילו בלא הוחזק לן בלעדם שהוא אחיו ואפילו בשעת מעשה נאמנים דלא כדעת הריב"ש והמרדכי שהבאתי לעיל:

ואחר הוצעת דברינו אלה עדיין נחזה נשית לבנו אם יש מקום בעובדא דידן להתירה עפ"י עדות אחות בעלה שאינה מכירה בטב"ע רק עפ"י סימן אי נחשב זה להכרה. והנה לענין עדות אשה שמת בעלה פסקינן בש"ע אהע"ז סי' י"ז סעי' ך"ד דאפי' הי' להם סי' בגופו לא מהני דסימני דרבנן רק סי' מובהק מהני ופשיטא דהסימן אשר יש באשה זו שחוטמה נמוך ולישנא דאיתקל לא מיחשב בכלל סי' מובהק ועיי' ברמ"א שם דפ' דחוטם עקומה, ושום רושם בגוף לא מיחשב לסי' מובהק. ואחר בינותי בזה מצאתי לש"ב הגאון בשו"ת נו"ב סי' ל"א ובכמה מתשובותיו בתק"ע שהעלה דהא דמבעי' בש"ס סימני' דאורייתא או דרבנן הי' רק היכא דאיכא חזקה מתנגדת כגון באבידה ח"ע ולהעיד לאשה שמת בעלה ע"י סימן איכא חזקת א"א אבל היכא דליכא חזקה מתנגדת פשיטא דהסימני' מועילי' ד"ת יעו"ש דשדי בי' כרגא מש"ס דב"מ ד' כ"ז ואנכי תקעתי יחד בסברא זו במק"א והנה כבר מראשית כזאת הודעתי דמה שאנו דנין אם היא אשת המת וראוי' לחלוץ או לא זהו לא מיקרי עדות נגד החזקה וממילא דשפיר מועיל בזה ג"כ הכרה ע"י סימן ומצאתי סמוכין לדברינו מתוס' חולין ד' צ"ו שכ' לחלק בין הא דמחזירין שט"ח ע"י סימנים והא אי אתו סהדי וא' פלני' דהאי סימני לוה מפ' לא מפקינן מינ' ותי' דלא דמי שטר שאין אדם מוחזק בו שיא' שלי הוא מהדרינן שפיר אבל ממון שביד בעלים אין להוציא ע"י סימני'. ולכאורה דבריהם משוללי הבנה דהרי גם ע"י השטר מוציאין ממון מהמוחזק ולהנ"ל דבריהם מבוארין היטב דהא דלא מהני סימנים היא רק היכא דבאו לאפוקי מחזקה אבל שט"ח מחזירין ואעפ"י שע"י שט"ח זה נוציא ממון מבעליו מ"מ עתה אין אנו דנין רק על השטר וכיון דמחליטין ע"י הסי' שהשטר שלו ממילא דיוכל ג"כ להוציא מעון עי"ז וז"ב:

והנה דברי הגאון נו"ב הנ"ל איידי דאתא לידן לא נפטרהו בלא לוי' של תורה ואמינא מה שנראה לי עפ"י דבריו ליישב דברי הרי"ף ז"ל ריש פ' האשה שלם דקמבעי' בש"ס שם אי ע"א במלחמה נאמן וקבעי למיפשט ממעשה דב' ה"ח שהי' באי' בספינה וטבעה והשיא רבי נשותיהן עפ"י נשים. ודחי ותיסברא משאל"ס נינהו כו' אלא ה"ד דאמרו אסקנהו קמן כו' וקא' סימנים דלאו עליהו סמכינן אלא אסי', וכ' הרי"ף דאיבעי' דע"א במלחמה אע"ג דלא איפשט כאן מ"מ איפשט מעובדא דמייתי הש"ס פ' האשה בתרא בההוא גברא דטבע בדיגלת ואינסב רבא לדביתהו אפומא דשושבינא דהוי חד סהדא יעו"ש ועמדו עליו בזה דאמאי איפשט משם יותר מדהכא דהרי גם עובדא דהתם מצינן לאוקמי בסימנים כדמשני הכא ועיי' ב"ש סי' י"ז ס"ק מ"ג מה שמישבו ובדבריו יש להקהות הרבה ואשר אנכי אחזה בזה עפ"י מה שהקשו בתוס' דמה מועיל הא דקא' סימני' הא קיי"ל סימנים לאו דאוריתא ולהוצעת דברינו הנ"ל יש לתרץ דהנה כבר האריכו האחרונים בתשובותיהם ומכללם ש"ב הנו"ב בתשובותיו לתק"ע דבכל נטבע במשאל"ס ואפי' לא שהה עד שת"נ לא שייך לדון בו' ענין חזקה דא"א כיון דעכ"פ הוא בגדר הס' דהיינו ס' חי או עת ולא גרע מהא דשנינו בגיטין ספינה שאבדה בים נותני' עליו חומרי חיי' וחומרי מתי' והיינו אפילו בלא טבעה רק שנשברו עצי מושיטין שלה כמו שפי' הרמב"ם בפי' המשנה שם וק"ו לנטבע במשאל"ס דכבר ראו שהוא כלו תחת המים פשיטא דהוא בכלל ס' עת ויצאה האשה עי"ז מחזקת א"א עכ"פ וגם יש לומר לדעתי עפ"מ דנודע מ"ש הר"ש ז"ל פ"ב דמקואות מ"ב בענין ס' מי' שאובי' דאזלינן להקל ולא אמרינן אוקמי להטובל אחזקת טומאה משום דלא אזלינן אחר חזקה רק אם נוכל לומר שלא נשתנה הדבר מכמות שהי' אבל אם א"א לומר שהדבר כמקדם וע"כ יצא מחזקתו הקודם לדבר א' אזי אף לשאר דברי' מקילין מס' ולהכי כיון דמה"ת בודאי יצא מחזקת טומאתו וס' אם נעשה טהור גמור או נשאר עליו טומאה דרבנן לית לן לאוקמי אחזקתו יעו"ש וה"ה הכא כיון דעכ"פ יצאה האשה מחזקתה הקודם לענין דאוריתא דרק מדרבנן לכתחילה לא תנשא אבל מאיסור א"א דאוריתא כבר יצאה ע"י הטביעה ושוב לא אזלינן בתר החזקה אפילו לענין דרבנן והבן ולהכי מוקי הש"ס שפיר להסי' מעשה דב' ת"ח שטבעו בספינה כגון שהכירום עפ"י סימני' דבזה שפיר מועיל הסי' אע"ג דסי' דרבנן דכיון דע"י הטביעה אזדא החזקה ממילא דמועיל הסי' היכא דאינו נגד החזקה כמ"ש בשו"ת נו"ב הנ"ל וא"ש. [ואע"ג דהטביעה אינו ידוע רק עפ"י הנשים וחיישינן דאו' בדדמי מ"מ אין החשש דאומרי' בדדמי ושמא לא ראו הטביעה כלל דבענין הטביעה לא שייך בדדמי רק דחיישינן שעא לא שהו עד שת"נ כמ"ש הלח"מ פי"ב מה' גירושין הי"ט] ומעתה יש ליישב גם דברי הרי"ף הנ"ל דהנה כל הפוסקי' תמהו בהא דמייתי הש"ס שם סייעתא דאפילו לאחר ג"י מעידין מההי' עובדא דטבע בדיגלת ואינסב רבא לדביתהו לבתר ה' יומי ונלאו למצוא מקום דהאיך משכחת כלל להך דינא שיהי' ידוע ששהה במי' חמשה ימי' דכיון שאתה נותן מספר ימים לטביעתו במים א"כ הרי אתה אומר שהוא זה שנטבע ופשיטא דאשתו מותרת ואם אתה חושש שזה שנטבע עלה מהמי' וזה שנמצא הוא אחר א"כ מנין אתה יודע מספר ימי' ששהה במים וסתם הוי לי' להוכיח האיך התיר רבא ולא חשש דילמא הוא אחר ג"י כמו בכל הנטבעין דאיכא ס' זה [ומכ"ש להסוברי' דס' ג"י מותר בודאי תמוהין דברי הש"ס) ותירצו דהך עובדא דדיגלת מיירי שאלו שהכירוהו לא ראוהו בשעה שנטבע ומה שידוע לנו מספר ימיו ששהה ה' יעי' מיא ע"י אחרים שהי' להם בו סי' מובהק וידעו בבירור דהוא זה שנטבע קודם חמשה ימים אבל לא ידעו מי הוא והשושבין מכירו עתה בטב"ע לבתר ה' יומין שהוא בעל האשה ולהכי מייתי הש"ס מזה דגם לאחר ג' ימים מעידין דרוש מעל ספרי האחרוני' ותמצא כן ומעתה ניחא דברי הרי"ף הנ"ל שכ' דהאבעי' דע"א במלחמה אע"ג דלא איפשט ממעשה דב' ת"ח ע"מ איפשט שפיר מעובדא דדיגלת דהתם לא מצינן לאוקמי כגון דקא' סימני' כדמשני הכא דא"כ תיקו קושי' התוס' אדוכתי' דהא סי' דרבנן רק דשם תירצנו דבנטבע במשאל ס' שפיר מועיל הסי' כיון דאזדא לה ע"י הטביעה מחזקת א"א כנ"ל. וכ"ז ניחא במעשה דב' ת"ח דידעינן בודאי שנטבעו רק דמספקינן דילמא הנך אזלו לעלמא והני אחריני נינהו כמבואר בש"ס שם בההי' דשומשמי ולהכי שפיר מועיל הסי' כנ"ל אבל בההי' דדיגלת דמספקא לן מעיקרא שמא איש אחר הוא שטבע במים ובעל האשה מעולם לא נטבע כלל כנ"ל וכיון דהספק היא בעיקר הטביעה לא יצאה כלל מחזקת א"א ועדיין היא בחזקתה כדמעיקרא וממילא דלא מהני סימן כלל ולהכי הוכיח הרי"ף שפיר מעובדא דדיגלת דע"א במלחמה נאמן וא"ש ודו"ק היטב:

הנה טיילתי קצת מענין לענין כדרכה של תורה ואחר שביארנו כי דברי ש"ב הגאון בשו"ת נו"ב יש להם פנים בהלכה דהיכא דהסי' אינו בא להוציא מחא"א שפיר מועיל ממילא איתברר דינא לנ"ד דשפיר יש לסמוך על עדות האשה שיודעת עפ"י סימן שהיא אשת המח כנ"ל אפס אף אם נניח זה ונימא דעדות עפ"י סימן לא נחשב הכרת ולא ניקו ונסמוך אזה לבד עדיין יש לתור ולדרוש אם יש למצוא מזור לאשה זו עפ"י המכתב שתחת ידה מהרב ובדיל דק' זאמושטץ אשר יעידון ויגידון בי האשה מ' פיגא מוכ"ז היא אשת ר' יואל הניכר לכו פה באחי היבם ולכאורה עלה בדעתי דעל עדות מפי כתב אין לסמוך בזה כלל דזה לא שייך אלא באשה שעכ"פ מוחזקת לנו בשמה אלא שחסר לנו הידיעה אם היא אשת העת וזה יועיל לגלות לנו עפ"י הכתב אבל בנידון זה עם הכרה היא זו במה שמעידין שאשה ששמה פיגא הי' אשת המת דאכתי מנא ידעינן דאשה זו שמה כן היא דהרי כל החשש היא שמא אשת המת החליפה ושלחה אשה א' במקומה ואשת המת אינה לפנינו כלל וא"כ דילמא באמת אשת המת השיגה כתב זה מב"ד ומסרה לאשה זו לראי' כדי שתער"ם ותעלה לנפשה שם זה כדי לחלוץ ליבמה ומה יועלנו הכתב בנידון זה וחפשתי ומצאתי בס' בית מאיר סי' קס"ט שהביא שעובדא כזו אתי לקמי' שבאה לפניו אשה א' ממקום רחוק לחלוץ מיבמה ואין מכירה זולת עפ"י הכתב מהבד"צ ממקומה שהי' אשת המת וביקש עצת שתתעכב בגבולו עד תשלים שלשים יום כד שתתחזק בשם זה ע"י דקרו לה וענתה עיי' אעה"ז ס"י קך"ז סעי' ג' ואז יש לסמוך על הכתב שבידה דלזה שמא ביררה אשה אחרת ששמה כשמה ותשמע לילך ברמאות להתיר אשה בלא חליצה ליכא למיחש לחשש רחוק כזה יעו"ש אמנם עדיין לא יצא הרב הנ"ל ידי חובת עיונו בזה דכל דבריו שם סובבין לפ"מ שראה בס' באה"ט שמביא בשם שו"ת מוהרשד"ם שכ' דאפשר דעדות מפי כתב מועיל בזה ובאמת הרשד"ם ז"ל לא הזכיר מזה דבר אמנם החכם השואל בתשו' מוהרשד"ם שם חאע"ז סי' רל"ט הזכירו אגב גררא דהמעשה הי' שם שע"א העיד על אחי המת שכבר הלך לעולמו ואח"ז בא כ' מקושטנדינא שהוא עדיין בחיים וכ' דלאסור א מהני עדות מפי כתב דדוקא בהיתר עגונא מהני אבל לאסור לא ואפשר דאף לענין להתיר לומר שהוא אחי המת מועיל אבל לא לאסור הרי דהוא עצמו לא העלה בזה דבר ברור והלכה זו רופפת בידו דאפשר דרק לענין היתר בעדות אשה התירו כמו דהקילו להאמין לאשה עצמה שאומרת מת בעלי משום דהי' גופא דייקא ומינסבא אבל אינה נאמנת לומר מת יבמי וה"ה דעדות מפ"כ לא מהני לענין זה:

ולברר הענין נציע מקודם לשון הירושלמי שילהי יבמות מצאו כ' בשטר מת פ' נהרג פ' רי"א משיאין אשתו. ר"ב א' אין משיאין את אשתו. מתניתא מסייע לר"י על פי עדים לא עפ"י כתבם. ולא עפ"י מתורגתן ולא עד מפי עד. ועכשיו משיאין עד מפ"ע דכותי' מפ"כ משיאין. יעו"ש ולשונו הובא ברי"ף ורא"ש. והנה יש להתבונן במה דמשוי הירושלמי עדות עפ"י כתב לעד מפ"ע אדדין להם ומנ"ל הא מילתא. והנלפע"ד בביאור הענין עפ"י מה דאסבר לן ש"ב הגאון בשו"ת נו"ב חיו"ד סי' ס"ו לחלק בין הך דינא דעדות דלא מהני מפ"כ השכב בהי הכתב וגביבוע שעיר מיחשיטוי שפתי וכ' הוא דבאמת הכתיבה מיחשב כדיבור אלא גבי עדות שאפילו הגדה בפה לא מהני אם לא העיד בפני הב"ד דהוי מד מפי כל ולכך אין הכתב מהני דבשעה שבא לפני הב"ד כבר חתמו ואין כאן הגדה לפני ב"ד אבל אם העיד בפני ב"ד בכת"י שפיר מהני דכתיבה הוי כהגדה יעו"ש דפח"ח [עיין מה שפלפלתי בדבריו בסי' הקדום] ולדבריו ממילא דבמקום דלא בעינן הגדה בפני ב"ד וגם עד מפ"ע מועיל פשיטא דגם מפ"כ כשר והן הן דברי הירושלמי דעכשיו משיאין עד מפ"ע ודכותי' מפ"כ משיאין דכל הטעם דלא מהני עדות מפ"כ הוא משום דהוי כעד מפ"ע לסברת הנו"ב הנ"ל וא"ש וניחא ליישב בזה מה שהקשו בס' עצי ארזים סי' ג' ובס' קצוה"ח סי' ך"ח לשיטת הרמב"ם ז"ל דסובר דעדות שבשטר היא רק מד"ס משום נע"ד אבל מה"ת לא מהני דהוי מפ"כ מש"ס דכתובות דך"ו דמבעי' שם מהו להעלות משטרות ליוחסין וכגון דכ' אני כהן לויתי מפ' ענה וחתמו סהדי מהו אמנה שבשטר קמסהדו או דילמא אכולא מילתא קמסהדו ולשיטת הרמב"ם קשה נהי דמסהדו אכולא מילתא מ"מ הא הוי מפ"כ ונהי דלענין ממון תיקנו שיועיל עדות שבשטר משום נע"ד אבל להעלותו ליוחסין האיך מועיל עדות מפ"כ ולהנ"ל א"ש לפ"מ שהעלה מרן זקיני גאון יעקב ז"ל בספרו נה"מ סי' ך"ח סק"ז ובסי' לח ס"ק ב' דהא דבעינן הגדה בפני ב"ד היא רק בדבר שבממון או בדשב"ע דילפינן דבר דבר מממון אבל באיסורין אפילו במקום דאין ע"א נאמן כגון דאיכא חזקה כנגדו ובעינן תרי מ"מ לא בעינן בי' שיהי' הגדה בב"ד:

ומעתה לענין להעלותו ליוחסין להכשירו לעבודה או להשיאו אשה מיוחסת אע"ג דבעינן לזה תרי סהדי מחמת דרובא דעלמא לאו כהנים נינהו ונגד רובא גם באיסורין אין ע"א נאמן כמ"ש בס' פנ"י שם [והתוס' רי"ד שם כ' דהי' רק משום דמעלה עשו ביוחסין יעו"ש] אבל הגדה בב"ד בודאי לא בעינן לענין זה וממילא דבזה כשר גם מפ"כ וקמבעי' שפיר לאי נימא אכולא מילתא קמסהדו ממילא יש להעלותו ליוחסין עי"ז וא"ש ודו"ק

ואחר הדברים האלה דהיכי דכשר עד מפ"ע גם מפ"כ הוי עדות ממילא דגם לענין עדות זה שהיא אשת המת כיון דמהני לזה עד מפ"ע ולא בעינן בי' הגדה בב"ד כמ"ש להדי' הב"ש סי' קנ"ז סק"ב בשם הב"ה ממילא דגם עדות מפי כתב מועיל בזה ונתברר ספיקו של השואל בשו"ת מוהרשד"ם ובנ"ד נראה להתיר עפ"י הכתב אף בלא נתחזקה בשם זה כיון דניכרת לנו על פי סימן ונהי דעפ"י הסימן לבד לא ניקו ונסמוך להתירה מטעם דסי' דרבנן ולא מועיל להתיר יבמה לשוק מ"מ ליכא למיחש שביררה אשה אחרת שיש לה סימן כמוה ומסרה לידה המכתב דאם לא חיישינן לזה שמסרה לאשה אחרת ששמה כשמה כמ"ש בס' בית מאיר שם מכ"ש דליכא למיחש שמסרה המכתב לאשה הדומית לה בסימני' כמותא דוגמא לזה כתב אאע"ז הח"צ ז"ל בתשובותיו סי' קל"ד דאם יש סר בגופו וטב"ע בכליו דלא חיישינן בזה לשאלה דדהיר דהיינו שהשאיל כליו לאיש אשר אלם לו בגופו וה"ה הכא:

הן כל אלה ראתה עיני להוציא כאור נוגה משפט האשה מוכ"ז דעפ"י שורת הדין מותרת לחלוץ מיבמה וסעיפי ההיתר יתפרד לשני' הא' עפ"י עדות האשה אחות בעלה שהכירה בה עפ"י סימן כי היא אשת אחי הנפטר וביארנו דעדות הקרובה מועיל לזה אפי' להעיד בשעת מעשה ואפילו בלא נתחזקה באשת אחי היבם רק על פיה [ופשיטא דלא שייך לומר דאחות בעלה דהיא בת חמותה היא בכלל חמש נשים דאינם נאמנים להעיד שמת יבמה כשם שא"נ להעיד לה שמת בעלה כמבואר באהע"ז סי' קנ"ה הא בורכא דלענין עדות זה שהיא אשת המת אין לה שום נ"מ במה דמקלקלה לה דמה תרויח אם אשה אז תהי' כלת אמה כמובן עיי' ב"ש סי' י"ז ס"ק י"ד ובפרט בזה"ז דאין מייבמין רק חולצין והב' במה שיש ת"י מכתב מהרב האבד"ק זאמושטץ נ"י ובד"צ דשם שהעידו עלי' בכתב ידם כי הוא א' המת ובכה"ג בודאי מועיל העדות בצירוף הסימן וגם יש לצרף לזה דעת הר"א בן אסמעל הביאו הב"י סי' קס"ט דלא בעינן כלל הכרת האשה שהיא אשת בנ"ח לא הוזכר רק ואשתמודיענהו דהוא אחיהו דמיתנא ולא נזכר שהכירו בה שהיא אשת המת משום דבאמת יש כמה חילוקים בין הכרה דידי' לדידה כמ"ש בס' בית מאיר שם אפס אין רצוני לתקוע עצמי בזה למעשה כי אנכי היום רך בשנים וגם האשה הנעצבת זמנה בהול ולא יכלה להתמהמה פה כיום תמים והייתי רק כמציץ מבין החרכים לחוות דעתי להלכה ולא למעשה עד שיסכים מר' דאתרא היא יד"נ הרב הגאבד"ק פרעמשלא נ"י אשר היבם היא מתגורר בגבולו ועליו המלאכ' לגמור ועל פי שנינו יקום דבר:

הדברים האלה כתבתי וחתמתי ביד האשה והיום באתה בחזרה מפרעמשלא והסכים עמדי הרב הנ"ל ונעשה מעשה על פי היתר הנ"ל ונחלצה שם כדתה"ק ויה"ר שלא תבואנה בנות ישראל לידי חליצה ויבום ובזה אומר שלום כנפשו ונפש ידידו מוקירו ומכבדו דוש"ת באהבה משה תאומים:

תוכן העניינים

דבר משה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה