דבר משה חלק א· רבי משה תאומים
שאלה פו
כבוד ב"א חביבי כנפשי. האברך החריף המפואר יפה פרי תואר לפי מעט השנים הרבה מקנתו. אשני יולדתו הורתו כש"ת מוה' ארי' ליבש הלוי נ"י איש הורוויץ בן גיסי אבד"ק זיראוונא יצ"ו:
לנכון הגיעוני דבריך. אשר הולידו עשתנותיך בשמעתתא דכבתה זקוק לה בשבת ד' ך"א וטוב לי תורת פיך ודבר בעתו עם טוב ובהלין יומי דחנוכה פניתי לטייל ולהשתעשע בעניני אמריך והנה בסוגיא זו כבר דשו בה רבים וגם אנכי בימי חורפי הארכתי בפלפולים חריפים בענינים אלו ואולם קשה עתיקא כו' אפס למען הראותך כי דבריך אהובים וחביבים עלי עד לאחת ומצאתי בהם מלא כף נחה אשיבך בקוצר אמרים כפי אשר תעלה מצודתי היום:
ראש דברך לישב קושי' התוס' בסוגי' שם שהקשו מנ"ל לרבא דסבר ר"ה דמותר להשתמש לאורה דילמא הא דא' א"מ בשבת משום דסבר כבתה זקוק לה וא"י להדליק בשבת וענית ואמרת עפ"מ שהקשה ש"ב בס' פני יהושע בשמעתין אהא דכלל ר"ה כל פתילות ושמני' שא"ח אין מדליקין בשבת והקשה דתינח כולהו שמני' ופתילות דאסירו בשבת משום שמא יטה לפי שאין דולקין יפה שייך לאסרן בחנוכה אף בחול אלא בש"ס דלא מיתסר אלא משום שמצוה לבערו וחיישינן שמא יטה א"כ אין שום טעם לאסור בחנוכת וכתבת דלק"מ עפ"מ דקא' הש"ס לקמן בטעמא דאסור להדליק בש"ש בשבת דמתוך שמצוה עליו לבערו חיישינן שמא יטה כדי שיתבער מהר ולפ"ז גם בחנוכה י"ל דאסור להדליק מהאי טעמא גופי' כיון דנ"ח בעי שיעורא עד שתכלה רגל מהשוק ולהכי חיישינן בש"ש לשמא יטה כדי שיתבער מהר ויכלה קודם השיעור והארכת לבאר דר"ה ע"כ מיירי בנותן שמן שיעור מצומצם. והנה רש"י פי' בהאי דמתוך שמצוה עליו לבערו דלמא אתי בי' לידי תקלה דאכילה שמא יטה כדי שיתבער מהר ולפ"ז לא שייך חשש זה דיטה להתבער מהר בנ"ח כדי שלא יבא לאסתפוקי מיני' רק אי נימא דמותר להשתמש לאורה וכיון דמשתמש אצלו יש לחוש דילמא יבא לידי תקלה דאכילה אבל אם נימא דאסור להשתמש לאורה לא חיישינן דילמא אתי לאיסתפוקי מיני' כיון דהוא מוסק בשריפתו דומה לזה מצינו בש"ס דפסחים גבי חמץ איהו מחזיר עליו לשורפו מיכל אבל מיני' וע"כ הוכרח לומר דמותר להשתמש לאורה בכדי לתת טעם להא דא"ע בש"ש בחנוכה בחול ומיושב קושי' התוס' זהו תו"ד והנני להעתיק לך מהרשום אצלי מכבר בענין זה ותראה כי כונת במקצת לדעתי ובכלל דברי דבריך ודברי שם בנוים על דברי הירושלמי סוף מס' תרומות שהביא הפנ"י בשמעתין דאיתא שם דאם יש לו שמן אחר אסור להדליק בש"ש בחנוכה רק אם אין לו שמן א' מותר ונדחק שם בפנ"י בטעמו והעליתי בביאור דברי הירושלמי עפ"מ דקאמר הש"ס בטעמא דאסור להדליק בש"ש בשבת דמתוך שמצוה עליו לשרפו חיישינן שמא יטה כדי שיתבער מהר ומעתה גם בחנוכה י"ל דאסור מה"ט גופי' כיון דנ"ח בעי שיעורא כנ"ל ולהכי חיישינן בש"ש לשמא יטה כדי שיתבער מהר ויכלה קודם השיעור וזהו שייך רק ביש לו שמן אחר להדליק בו אבל באין לו שמן א' האיך נבטל תיכף מצות נ"ח משום חששא דשמא יטה כדי שיתבער מהר ולא יקיים המצוה כתיקונו והאיך נדחה הודאי מפני הספק ולהכי קא' דבאין לו שמן א' מותר להדליק בש"ש וזה נכון ובזה נתיישב היטב קושי' המפורשי' דבמאי קמיפלגו ר"ה ור"ח לענין ש"ש דהרי ז"א תלוי בענין הך דכבתה זקוק לה דהרי הוא נמשך יפה. אחר הפתילה ולמה אסור להדליק בו לר"ה גם בחול ולמה מותר לר"ת ומה שתי' בזה הפנ"י אינו מספיק להמעיין היטב ולהנ"ל ניחא דהא דאסור הדליק בש"ש היא משום שמא יטה כדי שיתבער מהר קודם השיעור ולא יקיים המצוה כתיקונו ואמנם היינו למ"ד כבתה זקוק לה וא"כ כשלא ידליק כשיעור עד שתכלה רגל מהשוק לא קיים מצותו משא"כ למ"ד כבתה א"ז לה ואינו מוטל על האדם להשתדל בהדלקת נ"ח עד עבור השיעור וכמ"ש הכנה"ג דאף אם נותן מתחילה הנר במקום שא"א שיהי' דולק והולך עד שיעורו מ"מ יצא ידי מצוה למ"ד כבתה אינו זקוק לה דלדידי' עקר המצוה רק דבשעת ההדלקה יהי כשיעור אבל לא בעינן שיהי' דלוק כל זמן מצותו וא"כ פשיט' דליכא למיחש לשמא יכלה קודם הזמן וא"כ הדלקת נ"ח בש"ש תלוי ממש בהך דכבתה זקוק לה וא"ש היטב
וארוח לתרץ בזה מה שמקשים המפורשי' לפרש"י בטעמא דכבתה זקוק לה וחיישינן לשמא יפשע א"ב האיך מוכח דדר"ח ורב דס"ל כבתה אינו זקוק לה דילמא באמת ס"ל דכבתה זקוק לה רק דלא חיישי לשמא יפשע ולהנ"ל א"ש דבע"כ מוכח דס"ל כבתה אינו זקוק לה דאי לא"ה קשי' אמאי מתירין להדליק בכל השמני' וגם ש"ש בכלל ואמאי לא ניחוש לשמא יטה ולא יתבער כשיעור וע"כ מוכח דכבתה אינו זקוק לה ולהכי מותר להדליק גם בש"ש ודו"ק היטב:
ואם כנים אנחנו בהוצעה זו אמינא לתרץ בד"ז קושי' התוס' דמנ"ל לרבא דטעמא דר"ה משום דמותר להשתמש לאורה דילמא הטעם בשבת נמי משום דכבתה זקוק לה וכ"ש דאסור טפי כיון דבשבת אם כבתה א"א לתקן. ואולם למה שהקדמנו בטעמא דר"ה דקא' דכל השמנים הפסולים לנר שבת אסור להדליקן בחנוכה וגם ש"ש בכלל וכ' דהי' מטעמא דשמא יטה כדי שיתבער מהר מחשש תקלה ולא ידלק שיעור הצריך לנ"ח ולפ"ז י"ל דזהו תלוי בדין אי נ"ח מותר להשתמש לאורה והיא עפ"מ שפסק הרמב"ם פי"ב מה' תרומות הי"ב שמן שנטמא נותנו בכלי מאוס עד שידלק כדי שלא יהי' תקלה לאחרים ויאכלוהו יעו"ש מדקדוק לשונו שכ' לאחרים נראה שהחשש תקלה אינו רק מפני אחרים שלא ידעו שהוא מתרומה שנטמאת ומעתה אמינא דלמ"ד נ"ח אסור להשתמש לאורה משום דאיתקצאי למצותו אף אם הוא ש"ש אין לו למהר בהדלקתו מחשש תקלה דאף מי שלא ידע שהוא ש"ש עכ"פ בעיניו יראה שהוא מנר חנוכה ויפרוש מלהשתמש בה אף אחר זמן שיעור הדלקה לפי הכרעת הפוסקים כדברי הפסיקתא שאסור אף לאחר שדלק כשיעור וליכא חשש תקלה וטוב יותר מהגדר שיש בנתינתה בכלי מאוס ולמה ימהר עוד בהדלקתה ולזה הוכיח שפיר רבא מדר"ה דסתם לאסור בכל השמנים וגם ש"ש בכלל ע"כ דסובר שמותר להשתמש לאורה בנ"ח ושפיר יש לחוש לתקלה שיסתפק אדם עמנו ולגדור מפני התקלה יטה בעל השמן כדי למהר ביעורו ולכך אסור להדליק בש"ש בחנוכ' אבל אי הי' אסו' להשתמש לאורה ממילא דליכ' איסור להדליק בש"ש בחניכה כנ"ל ומעתה מיושב היטב קושי' התוס' הנ"ל דבאמת גם בשבת טעמא משום דכבתה זקוק לה והא דבעינן לטעמא דמותר להשתמש לאורה היא אפילו בחול ומשום ש"ש וא"ש ודו"ק היטב:
ועפ"ז נתישב ג"כ מה שמקשים האחרוני' מהא דקא' רבא גופי' לקמן וצורך נר א' להשתמש לאורו ופי' הרז"ה דאע"ג דרבא ס"ל נ"ח מותר להשתמש לאורה מ"מ בעינן נר א' משום הכירא והרי פ' הרמ"א באות' ס' רס"ד ומקורו מדברי הגמר' דאם יש רק נר א' כשר בבית מותר להדליק בשבת גם בשמני' הפסולי' דעי"ז יזכור ולא יטה יעו"ש וא"כ האיך קאמר רבא הכא בטעמא דר"ה דאסור להדליק בשמני' הפסולי' בשבת חנוכה משום דמותר להשתמש לאורה חיישינן שמא יטה דהרי בחנוכה ליכא חשש דהטי' כיון דע"כ מיירי בשיש לו נר א' כשר להשתמש לאורו ועיי' בספר תוס' שבת סי' רס"ד סק"ג ובשו"ת שבות יעקב ח"א סי' ל"ט ואולם לדברינו ניחא דטעם דמותר להשתמש לאורה לא קאי על שבת דבאמת גם בשבת טעמא משום דכבתה זקוק לה כמו בחול וא"ש והבן וממוצא הדברים הנ"ל ארווח לן ליישב מה שמקשים אהא דקא' רב דמדליקין בשמנים הפסולים בחנוכה בין בחול בין בשבת משום דאסור להשתמש לאורה וקשיא משמן שריפה דנהי דליכא למיחש לשמא יטה לצורך תשמיש כיון דאסור להשתמש לאורה מ"מ אכתי איכא למיחש בשבת לשמא יטה כדי שיתבער מהר מחששא דתקלה ואולם לדברינו הנ"ל א"ש דכיון דאסור להשתמש לאורה לא שייך ג"כ חששא דתקלה ואף אם הוא ש"ש אין לו למהר בהדלקתו כנ"ל ודו"ק:
הנה הבאתי אפס קצהו מחידושי בסוגי' זו מכבר וכעת הגיע לידי ס' קהלת יעקב מהגאון מוהר"י אלגאזי ז"ל הספרדי וראיתי בראש ספרו שנסתפק לענין הא דקיי"ל אין עושין מצות חבילות חבילות אי איתמר הך מילתא דוקא כשזמן עשיית הב' מצות נגמרות יחד אבל בב' מצות שהא' נמשך גמר מצותה יותר אפשר כיון דאין סיומן בב"א אין בזה משו' חבילו' חבילו' ובתר דמיבעי' לי' הדר פשטה מירושלמי דתרומות הנ"ל דקאמר דבאין לו שמן א' מדליקין בש"ש בחנוכה והרי כשם שמצוה לשרוף את הקדשים שנטמאו כך מצוה לשרוף את התרומה שנטמאת והאיך שרינן להדליק בש"ש בחנוכה ולא חשו משום אין עושי מצות חבילות וע"כ דה"ט משום דבנ"ח הדלקה עושה מצוה ואם כבתה א"ז לה ובשריפת ת"ט צריך המשך זמן עד שישרף וכבה זקוק לו ולהכי לא חשו בזה משום אין עושין מצות ח"ח כיון דגמר מצותן אינו בב"א יעוש"ה ומדבריו אנו למדין דלמ"ד דבנ"ח כבתה זקוק לה ממילא דאין מדליקין בש"ש בחנוכה גם בחול משום דאין עושין מצות חבילות חבילות ועפ"ז אזדא קושי' המפורשי' הנ"ל אמאי דאוסר ר"ה להדליק בש"ש בחנוכה בחול והרי הוא דולק יפה ומה זה תלוי בהא דכבתה זקוק לה דלהנ"ל א"ש דלמ"ד כבתה זקוק לה אין להדליק בש"ש כנ"ל וניחא ב"כ הא דמוכיח הש"ס מדר"ח ורב דס"ל כבתה א"ז לה דאיך לומר דס"ל כבתה זקוק לה רק דלא חיישו לשמה יפשע דא"כ אמאי מתירין להדליק בש"ש דלא חשו להא דאין עושין מצות ח"ח וע"כ דהי' משום דכבתה א"ז להם כנ"ל וא"ש ודו"ק כי קצרתי ויש להאריך בזה הרבה תן לחכם וגו':
ובהיותי מעיין כעת בענין זה עלה ברעיוני ליישב דברי הרי"ף ז"ל התמוהין מאד וכבר עמדו עליו האחרונים שכ' וז"ל א' רב פתילות ושמני' שא"ח א"מ בהן בשבת מדליקין בהן בחנוכה בין בחול בין בשבת מדקאמר מדליקין בהן בחנוכה בשבת ש"מ אסור להשתמש לאורה כו' ותו מדמדליקין בהן בחנוכה בשבת מכלל דאי כביא לא מזדקיק לה ש"מ כבתה א"ז לה ע"כ והוא תמוה דלמה הוצרך להוכיח דסובר כבתה א"ז לה בהא דמדליקין בשבת ולא הוכיח בפשיטות מדמדליקין בחול ש"מ דכבתה א"ז לה גם לשונו אינו מדוקדק דכפיל וא' מכלל דאי כבי' לא מדליק ש"מ כבתה אינו זקוק והיא ענין א' בכפל לשון ומיותר גם הקשו כיון דראיתו היא מדמדליקין בשבת ולשונו שכ' מכלל דאי כבי' לא מזדקק לה משמע דבדידי' תלי' מילתא אם ירצה מזדקק להדליקו או לא וז"א דהא בשבת מיירי ואי כבי' לא מצי מדליק לה ועיי' בשו"ת בית אפרים חאו"ח סי' ס"ג בזה ובחידושי כתבתי ליישבו באופנים שונים והנלפע"ד כעת בזה דהנה כבר הקשה המנ"י דהאיך דייק ר"י מדרב דסובר כבתה א"ז לה דהרי רב נמי מצי סבר דכבתה זקוק לה אלא דלא חייש לשמא יפשע ומה שתי' עפ"ז דברי הרי"ף דההוכחה הו' מדמדליקין בשבת ול"ח לשמא יכבה תו לא עצי לאדלוקי דבריו אינם מספיקין דאם יש מקום לומר דממה דמדליקין בחול אין ראי' משום די"ל דלא חייש לשמא יפשע הרי גם מהא דאין מדליקין בשבת אין להוכיח די"ל דכבתה זקוק לה ואי משום דילמא תכבה הרי אין חשש בזה בשבת כיון דאנוס הוא ולא מצי להדליק כמ"ש סברא זו הפנ"י שם בעצמו בשמעתין ועוד הקשו המחברים כמה קושי' דאין להוכיח מדרב דסובר כבתה א"ז לה דרוש מעל ספריהם ותמצא כן ומה שנ"ל לתרץ זה והיא עפ"ד התוס' בשמעתין ד"ה ומותר להשתמש לאורם כ' שם בא"ד דרב דקא' מדליקין בין בחול בין בשבת לא הני מצי למימר מדליק סתם דה"א דוקא בחול אבל בשבת אין מדליקין שמא יטה דבסתמא לא הייתי אומר ששום אדם יחמיר לאסור להשתמש לאורה והקשו המפורשים ממה שכ' מקודם דר"ה דקא' בין בשבת ולא נקיט אין מדליקין סתם לאשמועינן דמותר להשתמש לאורה וא"כ משמע דמסברא החיצונה הייתי אומר דאסור ותי' בס' פנ"י בטוב טעם ודעת דר"ה ודאי איצטריך לאשמועינן דמותר להשתמש משים דלמאי דס"ל כבתה זקוק לה ודאי הייתי אומר מסברא דאסור להשתמש לאורה דאיתקצאי למצותו לכל זמן שיעורו ואינו מצפה עתי יכבה נרו כיון שצריך לחזור ולהדליקו משא"כ לרב ור"י דס"ל כבתה א"ז לה מהיכי תיתי הייתי אומר דאסור להשתמש לאורה וטעמא דאיתקצאי למצותו לא שייך דכיון דכבתה אינו זקוק לה הרי עומד ומצפה. מתי יתכבה ולא איתקצאי כלל למצותו שאין עיקר מצותו אלא בשעת הדלקה ממש מש"ה איצטריך לאשמועינן דאפ"ה אסור להשתמש לאורה כדי שיהי' ניכר שהוא כר מצוה יעוש"ה ולפ"ז שפיר מוכיח ר"י מדרב דסובר כבתה א"ז לה דאל"ה הדרא דיוקא דהתוס' אדוכתי' אמאי לא קאמר רב מדליקין סתם וממילא ידעינן דגם בשבת מדליקין דאי יסבור כבתה זקוק לה ממילא דמסברא ידעינן דאסור להשתמש לאורה כיון דאיתקצאי למצותו וע"כ דכבתה אינו זקוק לה ועומד ומצפה מתי תכבה נרו ולהכי איצטריך לאשמועינן דאסור להשתמש לאורה כנ"ל וא"ש ומעתה נכונים ומדויקים היטב דברי הרי"ף הנ"ל דנתכון ג"כ להדברים שב' מדקאמר רב מדליקין בשבת ולא קא' סתם מדליקין בכדי לאשמועינן דאסור להשתמש לאורה מכלל דאי כביא לא מזדקק לה ריל דא"צ להחזיר ולהדליק אם כבתה ולא איתקצאי למוצותו דעומד ומצפה מתי תכבה נרו ואי לאו דאשמועינן דאסור להשתמש לאורה לא הוי ידעינן מסברא ש"מ כבתה אינו זקוק לה אבל מהא דמדליקין בחול לא מוכח מידי דס"ל כבתה א"ז לה כנ"ל רק הוכחת הרי"ף היא מדאיצטריך לאשמועינן דמדליקין בשבת ש"מ דס"ל כבתם א"ז לה וא"ש ודו"ק היטב:
ועוד נשתיר הרבה דברים בקולמס והערות חדשות כמו שיש להעיר בענין הדלקת כ"ח בשבת עפ"י מה שעמד הנימוק"י בפ"ב דב"ק לפ"מ דקיי"ל אשו משום חציו איך מותר להדליק נר בע"ש שיהי' דולק בשבת הרי הוי כאילו הדליקו הוא ותי' דלחשב כאילו עשה כל המעשה בזמן שהתחיל לעשותו ואז הוי ע"ש וזמן היתר יעו"ש ולכאורה צ"ע קצת להתבונן בדבריו מנ"ח דמצותו משתשקע החמה עד שתכלה רגל מהשוק וא"כ האיך מדליקין נ"ח בע"ש דהכא א"ל דהוי כאילו נגמר בזמן ההיתר דא"כ לא קיים המצוה המוטלת עליו למ"ד כבתה זקוק לה ועיי' ירושלמי רפ"ב דשבת בההי' דמעתה אין מדליקין בש"ש כו' על שם שאין שורפין קדשים בלילה ועיי' שו"ת נו"ב מהדו"ת חאו"ח סי' צ"ו והבן ויש אתי אריכות דברים בכ"ז ואני כותב רק רמזי דברים כעת כי הזמן יקר לי לבלות בפלפול ותחת פלפול יגיע לקח טוב ופלפלת כ"ש למאי חזי ואתה בני חזק ואמץ צלח ורכב ע"ד אמת תעלה מעלה מעלה ותהי לשם ולתהלה כנפשך ונפש דודך מרחמך ואוהבך בלונ"ח משה תאומים: