דבר משה חלק א· רבי משה תאומים
שאלה פג
כבוד המופלג בתורה מהיר במלאכתו מלאכת שמים באמונה מו' יהושיע מנחם מענדיל נ"י שו"ב ד"ק שינאווי יצ"ו:
מכתבו קבלתי בנידון שאלתו ע"ד הנקודות שחורות המצוי מאד בריאות ועפ"י הרוב מצוי הי' במקום שיש מורסא בריאה ובאמצע המורסא יש שם נקודה שחורה ואחר החיפוש נמצא תחת הנקודה תולעת שקוראים הבודקים מאטולוצע ופי התולע שחור ומונח בפיו תחת קרומי הריאה ממש ומחמת זה נראה מבחוץ כמו נקודה שחורה וד"ז רגיל מאד בבהמו' וכ' כי כמה פעמים איתרמי שבדק במשמוש ידים על המורסא והיה המורסא נתכסה במראה בשר והנקודה נשארה על עמדה ולפעמי' כשהיא ממרס בידו נתכסה גם הנקודה נפשו בשאלתו האיך לנהוג בזה כי הדבר נוגע להפ"מ להטריף רוב בהמות עי"ז.
תשובה
האמת אגיד ולא אכחיד כי קשה עלי תמיד להשיב דבר בעניני טריפות הריאה שהאחרוני' החמירו בעניני' אלו עפ"מ שמ"כ בקבלת איש מפי איש ולא הניחו מקום להתגדר כי אין מדמין בטרפות ודבר כזה נמסר ביד המורה להורות כאשר למראה עיניו ישפוט אולם לאשר כבר הרשיתיו להציע לפני ספקותיו וכבר שקד על דלתותי באיזו שאלה ולא השיבותיו ולזאת לא אשיב פניו ריקם ואשיבהו הפעם. הנה הראשון אשר המציא החומרא הוא הרב פרי מגדים בסי' ל"ו בשפ"ד ס"ק י"ח שכ' כי פ"א הביא לפניו הבודק ריאה מלא נקודות שחורות הראה בחוש כי הם מחמת מורנא שיש תחתי' ואעפ"כ הטריף דחזינן שניקבו מחיים וקרום מחמת מכה או מראה פסולה היא ואף דבמראה פסולה ע"ג מוגלא תולין המראה במוגלא מ"מ י"ל דמראין הדברי' שתולע ניקב וקרום העלה או דלקוי הוא כ"כ וסופו ליפסק עכ"ד ומעתה לב' טעמים הללו דטריפה מטעם מראה פסולה או קרום מחמת מכה א"כ אם לאחר כשהסיר המאטלוצע מתחת הנקודה נשתנה מראה העור למראה המותר בודאי אין חשש מחמת שינוי מראה וסופו ליפסק כמו שהוא הדין בכל מראה פסולה ע"ג מוגלא שצריך להוציא המוגלא מתחת המראה ואם חזרו הקרומי' למראה ריאה מזה נראה שמראה המוגלא היה נראה כן דרך הקרומים ומכ"ש אם לאחר שממרס בידיו נתכסה הנקודה בודאי נראה שאין בקרום שום רעותא וכשרה וגם מטעם קרום מחמת מכה אין להטריף שזה יודעים הבודקים להבחין אם הקרום היא מהריאה או שניקרם קרום אחר על הריאה ואמנם כאשר עסקתי באותו ענין עם שו"ב מומחים שפה א' לכלם כי זה בדוק ומנוסה אצלם שאימתי שמוצאי' הנקודות ההם יש תמיד נקב במקום ההוא ואם פשפש ולא מצא וגם לאחר הבדיקה אינו מבצבץ נהגו לחתוך המקומות הללו מהריאה ולגרד הבשר מעבר השני עד אשר לא נשאר כי אם העור ואז מראין לעיני השמש נקב במקום ההוא ואם מוצאי' שם נקב אין תולין בשום דבר אף דבכ"מ שיש נקב במורנא תולין הנקב במורנא ואמרי' חזקה דלאח"ש פריש אבל בהנהו נקודות שחורות איתרע החזקה כיון דאיכא ריעותא לפנינו דרעותא מוכיח דמחיים נעשה הנקב ותולין הקלקלה במקולקל. ואמנם כעת כאשר עוררני רומע"ל ע"ז שמתי פני לעיין בזה מאין יצא להשו"ב לבדות מלבם שמות מחולקים מורנא ומאטלוציע ומאין נובע ד"ז כי באמת יש כמה מיני תולעים וכ"א משונה במראיתו ותוארו ויש לו שם בפ"ע וכפי מה שראיתי בספרי הבודקים נתברר להם כי כל מיני תולעים יוצאים מהריאה ואמאי לא ניתלו בהו הנקבי' דלאח"ש נעשה והמראה בתולע שחור שתחתי' ואשר אנכי אחזה בזה והי' מפ"ע שראיתי לא' קדוש מדבר והוא הרב בעל פרי תואר זצ"ל שהעיר אעיקרא דדינא דתולין במורנא ואמרינן חזקה דלאח"ש פריש דהא פשיטא דכל מה דתולין במורנא לומר דבתר שחיטה פריש הי' רק בתולעים דמיני' קא גבלו ואמרינן דמה דפריש מפנים ולחוץ הי' פריש לאח"ש אבל בהנהו תולעים דאתו מעלמא בהו לא שייך לחלק בין קודם שחיטה לאח"ש כיון דמעיקרא מחוץ קאתו (עיי' בוש סי' ל"ו ס"ק ד"ו) וא"כ קשה מההיא דשילהי פא"ט דקארישם קוקיאני פרש"י תולעים שבכבד ושבריאה אסירו משום שרץ השורץ מ"ט מעלמא קאתי יעו"ש ולפ"ז קשה אהא דמקילין לתלות במורנא ואמאי לא ניחוש דילמא הם מתנהו תולעי' דמעלמא קאתי ותי' דהא אפילו אי מעלמא אתו מ"מ מידי ספיקא לא נפקא דשמא לאח"ש ניקבו וא"כ הוי ס"ס טמא מיני' ושמא מעלמא ולאח"ש משא"כ התם אינו רק חד ס' שמא מעלמא ולכך חוששין לה עיי"ש ולכאורה דבריו צריכי' ביאור הא אין כאן ס"ס המתהפך דהאיך אפשר לומר טמא מחיים ושמא לאח"ש ואת"ל מחיים שמא מיני' הא אי מחיים ניקב אף במיני' קגביל אסור וגם שני הספיקות הם משם א' דשמא לאח"ש ניקב ואמנם באמת דבריו נכונים דכבר מלתי אמורה במק"א וכעת ראיתי בשו"ת חתם סופר חיו"ד סי' קמ"ד שגם הוא נחית לסברא זו דכל כיו"ב לא צריכין לדיני ס"ס כיון דבאמת גם בחד ספק השקול מהראוי לאוקמי אחזקת היתר בזה דנשחטה הותרה רק כיון דאתילד רעותא לפנינו לא מוקמינן אחזקה ובעינן שיהי' דבר מה לתלות בו בהיתר יותר ובאיסור כמ"ש הרשב"א פ"ב דחולין ובפר"ח יו"ד רס"י כ"ט האריך למעניתו בזה יעו"ש ועכ"פ לא בעינן בכה"ג תנאי הס"ס רק כיון דאיכא שני צדדי היתר אזלינן להקל אעפ"י שאין עליהם תורת ס"ס והארכתי בזה במק"א **(הג"ה ואעתיק פה דבר א' ממה שחידשתי עפ"י סברא זו בחידושי למס' כתובות ד"ט בשמעתתא דהאומר פ"פ מצאתי נאמן לאוסרת עליו וכ' עלה הרי"ף שם וז"ל וה"מ באשת כהן פי דליכא אלא חד ספיקא ס' תחתיו כו', ולא)** וה"ה כאן מועיל שני הספיקות דלאח"ש עשה לתלות בהם אעפ"י שאינם בגדר ס"ס וזה ברור:
ואמנם מה שנלפע"ד בישוב עיקר קושי' הפר"ח והיא בשנקדים מה שהקשה הר"ן פא"ט אהא דמכשירין סירכא בכסדרן והא אין סירכא בלא נקב והאיך יחזור טרפות להכשירו ע"י סירכא ותי' דאין כל הנקבים ראוי' לסירכא ואילו היה יודעים שזה הנקב שאנו רואים עתה ראוי להעלות סירכא לא היה מטריפין אותו כלל אלא כל ניקבי הריאה הבאי' לפנינו אנו מסתפקים שמא אינם ראוי' להעלות סירכא וממריפין לי' מס' ע"כ נמצינו למדין מדבריו דכל ניקבי הריאה אינם אלא ס' ובהצטרף לזה עוד ס' דשמא לאח"ש נעשה הוי ס"ס ולפ"ז קשה אהא דאמרינן בש"ס דתלינן נקב בריאה בזאב או בטבחא אמאי לא הי' כשר בס' דלאח"ש ואף היכא דליכא למיתלי בשום דבר מכח ס"ס כנ"ל וזהו ס"ס גמורה בכל משפטי הס"ס והיא הערה גדולה להמעיין ולכאורה רציתי להוכיח מזה כדעת הפר"ח ז"ל בסי' ל"ו סקי"א דאע"ג דכל היכא דתלינן דלאחר שחיטה נעשה ל"צ לאקופי אבל אי איתרע דאקיף ולא דמי אמרי' דודאי הראשון מחיים נעשה וטרפ' יעו"ש וכיון דאיכא לברורי ע"י הקפה לא מקילין גם ע"י ס"ס דקיי"ל בכל ס"ס דאיכא לברורי לא סמכינן אס"ס ורק היכא דאיכא למיתלי בזאב בטבחא אמרינן חזקה דלאח"ש נעשה והיינו מתורת ודאי כמ"ש הש"ך והאחרוני' ולא בעינן לברורי כלל. ואמנם לאחר העיון ז"א דכבר תקע יתד ש"ב הגאון בשו"ת נו"ב חיו"ד סי' מ"ג דע"כ לא אמרינן דהיכא דאפשר לברר לא סמכינן אס"ס אלא היכא שיתברר האיסור בבירור אבל היכא שיתברר ס' אחד ועדיין נשאר ספק השני אף שמס' א' אין להתיר מ"מ עתה שהי' ס"ס א"צ כלל לברר ס' הא' כדי שישאר אח"כ רק ס' אחד יעו"ש דפח"ח וה"ה כאן א"א לברר ע"י הקפת רק ס' זה אי נעשה לאח"ש אבל עדיין נשאר ס' א' דשמא הנקב הי' ראוי להעלות סירכא ובכה"ג שפיר מקילין עתה ע"י הס"ס והדק"ל ואמנם באמת לק"מ דכבר כ' הפוסקים דס' זה דלאח"ש נעשית היכא דליכא למיתלי הוי האיסור שכיח טפי שניקב מחיי' שהולך אנה ואנה ונודע דהיכא דאין הספקות שקולים גם ס"ס לא מהני כמ"ש התוספ' בשמעתתא דפ"פ ולהכי לא מקילין רק היכא דאיכ' למיתלי בזאב או בטבח וא"ש ומעתה אזדא קושו' הפר"ת אהא דמקילין במורנא ואמרינן חזקה דלאח"ש פריש ואמאי לא ניחוש דילמא מעלמא אתי ולדברינו ניחא דכיון דגם אי מעלמא אתי ומחיים ניקב איכא ס' א' דשמא הנקב הי' ראוי להעלות סירכא וא"כ היכא דאיכא עוד להצטרף ס' דשמא מיני' ואיכא למיתלי דלא"ש מריש שוב מקילין שפיר מטעם ס"ס דבזה שני הספיקות הללו שקולי' להתיר וזה נכון ודו"ק:
וממוצא דברינו הנ"ל נלמוד דכיון דמה דמקילין במורנא לחלול בהו לא"ש מ"מ מידי ספיקא לא נפיק דשמא מעלמא אתו כנ"ל ממילא אם נמצא עוד איזו רעותא ע"ג נקב מניקבי המורנא אז טרפה מטעם תרתי לרעותא וראיתי בס' לבושי שרד סי' ל"ו אות מ"ד כ' דלא גרע מורנא ממשמוש ידא דטבחא דתלינן אפילו בנמצא במקום רעותא משום דהאי נקב לא חשיב רעותא כלל כיון דחזקה דלאח"ש נעשה ולדברינו לא דמי כלל נקב מורנא לנקב במקום משמוש ידא דטבחא דשם כיון דתלינן דנעשה ע"י משמוש ידא דטבחא ואמרינן חזקה לאח"ש נעשה באמת לא חשיב שום רעותא כלל אבל במורנא עדיין יש לחוש שמא מעלמא הם ומחיים ניקב ונהי דמותר מטעם ס"ס כנ"ל אבל אין מקום לומר חזקה לאח"ש פריש ומצטרף בהדי רעותא אחרת להטריף ועפ"ז עמדתי על סידור לשון הרמב"ם ז"ל בפ"ז עה"ש כי מתחילה נקיט דין תלי' בידא דטבחא ובתר הכי דין מחט שנמצא בריאה ולבתר הכי דין, תולעת שנמצא בריאה ויש לדקדק אמאי הפסיק בדין המחט באמצע דינים דתלי' בידא ותולע והרי בש"ס דילן מייתי להו בהדדי אלא ודאי דהתחכם לומר דאין ס"ג א' להם דמה שאנו תולין בזאב ובידא דטבחא לא חשיב שום רעותא כלל כיון דודאי לאח"ש נעשה אבל מה שאנו תולין בנקב דהוי ממורנא עדיין איכא לספוקי דילמא מענימא אתי ולא תלינן במקום רעותא ודו"ק:
ואחר כל הדברים האלה זכינו לדין בעובדא שלפנינו בהנך נקודות שחורות ותחתיהם ניקבי מורנא אז בודאי יש לאסור ולא תלינן המראה במוגלא אף אם כשהסיר המוגלא הלכה לה המראה פסולה ונשתנה למראה המותר אבל כבר כ' במק"א דמראה פסולה ע"ג מגלא וע"י הרקת המוגלא בשתנית למראה המותר עכ"פ רעותא מיקרא דהא דמבואר בסי' ל"ח סעי' ג' שאין שינוי מראות הללו פוסלות אלא כשהשינוי בעור מחמתו ולא מחמת מוגלא שבתוכו הוא דעת הרא"ה ומפרש להא דא' בש"ס בהאי ריאה דקיימא גילדי גילדי חזותא חזותא היינו שמראות פסולות עומדת ע"ג הגילדי ורש"י וכל הפוסקים לא פירשוהו כי אם במראות הכשרו' ולכך כ' המחבר בלשון יש מי שאומר וא"כ מהראוי לדון גם בעובדא דידן דהוי תר"ל כיון דגם התולע מורנא אינו ניתר מטעם חזקה רק מכח ספיקא ושינוי מראה לפי פי' שאר הפוסקים אינו מוכרע להכשיר אף אם הלכה לה ע"י הסרת המורנא א"כ הוי תר"ל כנ"ל טרפה אמנם בכ"ז נראה דאם לאחר שהסיר המאטלוצע נהפכו הקרומים למראה הריאה ממש ולא למראה המותרת בלבד אז אין להחמיר דמבואר היא בש"ך ואחרוני' (עיי' לב"ש סי' ל"ת) דבכה"ג לא מיחשב המראה לרעותא כלל והסברא נותנת כן דהרי כל הבועות יש להם שינוי מראה בקרומים והיא מראה המוגלא ואפ"ה לא דיינינן אותה לרעותא ונימא כיון דהבועה הי' רעותא נחשב אותה עם שינוי מראה לת"ל וע"כ כיון דידעינן ששינוי המראה מכח הבועה קאתי רעותא חדא היא וה"ה נמי בהך דינא כיון דראינו דתולע המאטלוצע עשה השינוי מראה בקרומים כידוע לשו"ב ומה גם עם המוגלא אשר עמם א"כ חדא לרעותא היא והרי ניכר הדבר שבהסיר הסיבה בטל המסובב לגמרי ולא נשאר שום רעותא בקרומי' ומעתה בנ"ד בהנך נקודות שחורות ותחתיתם ניקבי. מורנא שקורין מאטליציע אם נשאר עכ"פ מראה המותר בעור לאחר שהסיר משם המאטליבוע עם המוגלא אז יש לאסור מטעם תר"ל אבל אם חזרו הקרומי' למראה ריאה ממש אף אם נראה נקב במקום הנקודות אין להחמיר דבכה"ג תולין לומר דלאח"ש פריש והמראה במוגלא ותולע שתחתי' ומכ"ש אם חזרו הקרומי' למראה ריאה ואין שום בקב בקרום לאחר הפשפוש ובדיקה היטב היטב וניכר להשו"ב שזהו קרום הריאה ממש ולא מחמת מכה בודאי אין להטריף כאשר כבר מראשית כזאת הודעתי זהו הנלפע"ד להלכה שלא לגבב חומרות יותר מדאי בריאות במקום שנוגע להפ"מ ובפרט כי הכל נקרא שעת הדחק והפ"מ בבהמות עיי' סוס"י רמ"ב בהנהגות או"ה עהש"ך **(הג"ה מצית לומר את"ל תחתיו ס' מוכ"ע ס' דרוסת איש דמ"מ פתחה סתום, א"נ באשת ישראל וכגון דקיבל בה אבוה קידושין פחותה מבת ג"ש כו' ותמה עליו הר"ן זיל תהא דקא' בתלמודא שם אף אנן נמי תנינא בתולה נישא' ליום ד' ליום ה' לא כו' מאי לאו דקטען פ"פ ודחינן לא דקטען טענת דמים ולדבריו קשי' דהרי בטענת דמים שפיר איכא ס"ס דמוכ"ע והנראה בישוב קושי' זו והיא כשום לב לדקדק בדברי הרי"ף דהפסיק בין הפרקים וכ' הך קושי' ופרוקא אחר אקומתא דמוקי בא"כ ובתר הכי מביא לאידך אקומתא דש"ס א"נ באשם ישראל כו' ואמאי לא קמותיב הך קושי' מס"ס דמוכ"ע לשני התירוצי' ונר' עפ"מ שהקשו האחרוני' השד"ח והפליתי בכללי הספיקות עור על הרי"ף דהא הוי ס"ס שאינו מתהפך דהאיך תוכל לומר להיפך ס' אונס ס' רצון ואת"ל ברצון דילמא מוכ"ע וכן בא"כ האיך תאמר את"ל תחתיו ס' מוכ"ע דכי קאמרי' ס' תחתיו תו לא מצינן למימר שמא מוכ"ע היא עיי' פר"ת שם ואתנם י"ל עפ"מ שהקשו בתוס' אהא דמוקי בא"כ ונוקמי אחזקה שהוא כשרה לכהונה ונימא דלאו תחתיו זינתה וראיתי לאא"ז הגאון בספרו בית יעקב על מס' כתובות שם שפי' לפי מה שהביאו הרשב"א והר"ן פ"ק דחולין בשם הר"י ז"ל גבי נשמט הגף ולא ידעינן אי קודם שחיטה או לאח"ש דלא מוקמינן אחזקה משום היכא דאפילו רעיסא לפנינו רק דלא ידעינן איפה נעשית לא מוקמינן אחזקה והכא נמי כיון דאתיליד רעותא דבודאי זינתה רק דמספקינן אם זינתה תחתיו בכה"ג לא שייך לאוקמי אחזקה עכ"ד והנה כבר הבאתי דכל היכא דאיכא חזקה להתיר רק דאיתרע עכ"פ מהני ס"ס עם החזקה אעפ"י דלית בי' דיני הס"ס דכיון דאיכא שני צדדי היתר אזלינן להקל כנ"ל ומעתה שפיר מותיב הרי"ף דאף בא"כ אכתי איכא ס"ס דמ"ע דהא באמת מהראוי לאוקמי אחזקת כשרות לכהונה דלא זינתה תחתיו רק כיון דאיכא רעותא לפנינו לא אזלינן בתר החזקה אבל עכ"פ מועיל בזה ס"ס עם החזקה אעפ"י שאינו מתהפך כנ"ל וזהו שייך רק בא"כ אבל למאי דמוקי דאפילו באשת ישראל דשם בלא"ה ליכא חזקה כמ"ש התוס' דאונס קלא אית לי' ממילא לא מהני גם ס"ס דמו"ע שאינו מתהפך ודברי הרי"ף ז"ל מדוקדקין היטב שלא הקשה רק לאקומתא דמיירי בא"כ (ולא שייך לאוקמי אחזקת היתר ונימא דמוכ"ע היא כמ"ש בס' הפלאה שם) ובזה ממילא אזדא קושי' הר"ן על הרי"ף ממה דמוקי למתני' דבתולה נישאת כו' דאיירי במצכת דמים וקשי' דהא הוי ס"ס דמוכ"ע ולהנ"ל ניחא דבאמת הך מתני' מצי לאוקמי באשת ישראל וכגון דקיבל בה אבוה קידושין פחותה מבת ג' ובזה לא מהני ס"ס שאינו מתהפך וא"ש היטב ודו"ק ע"כ ההג"ה:)** ז"ל ובזה אצא ואסיים ידידו דו"ש משה תאומים:
אחר כותבי התשובה הנ"ל בא כמה פעמים מעשה לידי בנקבי המאטלוציע והתבוננתי כי אין דומה שמועה לראי' ואין לדיין בזה אלא מה שעיניו רואות כי נקבי המאטלוציא אינו דומה כלל לנקבי מורנא כי נמלא תמיד בזה סביבות הנקב צרורת דם ובלוי ורקבון בשר ואין מקום כלל בזה לתלות דנעשה לאח"ש וכן א' לי השו"ב כי דבר פשוט היא אצלם להטריף כי נתברר להם בנסיון ומושג בחוש כי המאטלוציע ניקב מחיים ואינו דומה למורנא והנסיון הוא עד נאמן יותר מכל הסברות הבנויות על ראיות ולזאת לא מלאני לבי להתיר דכבר כ' בשו"ת הרשב"א הביאו הד"מ סוס"י ל"ט וז"ל כל מקום שהבודקים רגילים להחמיר אפילו שלא כהלכה אני אומר כך הנהיגו חכמי המקומות ואסור לעבור על דבריהם עד שנודע שטעו ממש בהוראה כו' עיי"ש ולכן כאשר ראיתי בעיני את הנשמע הודעתי ג"כ להשו"ב השואל הנ"ל לבל יסמוך למעשה להתיר כאשר ימצא נקב מאטלוציע ע"י מירוס ומשמוש אם נשתנה למראה ריאה זולת באם נמצאו הנקודות ותחתיהם מאטלוציע ואין כאן נקב פחות רק דחיישינן שהתולע ניקב מחיים ועלה קרום מחמת מכה כעובדא דהפרמ"ג ולכן אם לאחר המירוס ומשמו משרוא למראה ריאה יש להכשיר דזה לאות כי עדיין המאטלוציע לא ניקב וכן נוהגין השו"ב: