אור ברסלב

דבר משה חלק א· רבי משה תאומים

שאלה פ

שאלה עט

נסתפקתי בהא דקיי"ל ספק טומאה ברה"י טמא וברה"ר טהור דהילכתא גמירו לה מסוטה מה סוטה ספק ועשאוה כודאי ה"נ ספק ועשאוה כודאי האיך נידון בזה אי הא גופי' מספקא לן באיזו מקום נולד הספק ברה"י או ברה"ר מה דינו די"ל דנהי דילפינן מסוטה דעשאו הכתוב לס' כודאי היא רק היכא דמספקא לן אם הי' כאן מגע טומאה אבל ידוע באיזו מקום נתהוה הס' אז דינו דברה"י היא ודאי טמא וברה"ר ודאי טהור אבל אם יש ספק רשויות אם נולד ברה"י וטמא ודאי או ברה"ר והוי ודאי טהור אז דינו ככל ספק דאוריתא ומממאינן מספק ויגעתי ומצאתי כי נחלקו בד"ז אמוראי בירושלמי בפסחים סו"פ האשה דאיתא שם נזיר שנטמא בספק רה"י כו' ר' הושעי' רבה א' הנזיר מגלח ר"י א' אין הנזיר מגלח דתנינן תמן כל טומאה מן המת שהנזיר מגלח עלי' חייבין עליה ועל ביאת מקדש וכל טומאה שאין הנזיר מגלח עלי' אין חייבין עלי' ועל ביאת מקדש היידנו ספק ר"י א' ראשה דפירקא הושעי' רבה א' ההן דהכא יחיד שנטמא ובס' רה"י בפסח ר"ה א' ידחה לפ"ש רי"א משלחין אותו לדרך רחוקה כו' ציבור שנטמא ובס' רה"י בפסח ר"י א' יעשו בספיקן ר"ה רבה א' יעשו בטומאה אף ר"ח מודה שיעשו בס' לא א' ר"ה אלא לחומרן עכ"ל הירושלמי ופי' המפרש בעל קרבן עדה דפליגו באם נטמא בספק ואינו ידוע אם הס' נולד ברה"י או ברה"ר דר"י ס"ל דרק כספק טמא מחשבינן לי' ולהכי אין הנזיר מגלח כיון דאין חייבין עלי' על ביאת מקדש וכן יחיד שנטמא בס' רה"י בפסח משלחין אותו לדרך רחוקה דאינו נדחה לפ"ש דאפשר דטהור הוא וחייב לעשות בראשון לכן עושין תקנה לשלחו לדרך רחוקה כדי שלא יתחייב וציבור שנטמא בס' כזה בפסח עושין בספיקן דהציבור עושין בראשון ממ"נ אם הם טהורי' עושי' כטהורין ואם הם טמאין הא טומאה נידחית מפני הציבור אבל אותן יחידים שהם טמאין בטומאת ודאי אין עושין עמהם בראשון דאפשר דהציבור טהורין ובשני אינם עושי' דאפשר דהציבור טמאין והיכא דהראשון בא בטומאה אין עושין פ"ש זהו סברת ר"י אבל לר"ה דמי' הך דינא דספק רשויות למי שנטמא מס' בודאי רה"י דדינו שנטמא בודאי ומש"ה לדידי' הנזיר מגלח ויחיד בפסח נדחה לפ"ש ובציבור שנטמאו מודה לר"י דלהקל לא מיחשבו כטמאין ודאי מחויבין להזהיר מטומאה ודאית שלא לעשות ביחד עם היחיד' הטמאין רק עושי' בספיקן דגם בסוט' לא מחשבינן כודאי להקל כמבוא' בתו' פ"ק דיבמו' די"א ד"ה צרת ובעמוד ב' שם ד"ה מאי יעו"ש אבל להחמיר מחשבינן להו כטמאי ודאי לענין שהיחידים עושי' לעצמן בראשון דכל שהראשון בא בטומאה אין עושין פ"ש הרי מבואר דפליגו בד"ז דספק רשויות כ"ה ור"י דלר"ה הוי ודאי טמא כמו שנטמא ברה"י ודאי ולר"י לא מיחשב רק ספק וטמא מס' כדין כל ס' איסור דאוריתא:

ותבט עיני בשורי להרב המפרש בעל פני משה בירושלמי נזיר סו"פ שני נזירין דגם שם איתא להאי פלוגתא דר"ה ור"י והוא מפרש לפלוגתיהו בס' טומאה ובודאי רה"י דלר"ה כודאי טמא מחשבינן לי' ור"י סובר דכל ס' טומאה ברה"י אינן טמא אלא מספק ולדידי' הא דילפינן מסוטה היא דלא נימא דספיקו טהור בודאי כדין ס"ט ברה"ר יעוש"ה ועפ"י דבריו ניחא לן תלמודא דפסחים ד' צ"א גבי מפקח את הגל דקא' ר"י ל"ש אלא גל עגול אבל גל ארוך פטור מלעשות פ"ש אימא טהור הי' בשעת שחיטה והעירותי שם בחידושי להקשות בזה דהא הך ספק אם האהיל בשעת שחיטה כנגד המת הוי ס' טומאה וא"כ קשה ממנ"פ במאי קא מיירי איהי' הגל הזה ברה"י אמאי פטרינן לי' מפ"ש הרי ס' טומאה ברה"י הילכתא גמירא דכודאי טומאה מחשבינן לה ואם נכנס כך למקדש חייב קרבן [עיי' תוס' שבועות ד' י"ט ד"ה הלך ובתוס' נזיר ד' נ"ז ד"ה באומר] וממילא דחייב ג"כ לעשות פ"ש ואי דהי' הגל ברה"ר קא מיירי יקשה מאד דברי ר"י מה דקאמר אימא טהור הי' בשעת שחיטה ומשמע דמספיקא פטר לי' והרי ס' מגע טומאה ברה"ר הילכתא גמירא מסוטה דהוא טהור ודאי וא"כ כל דמסתפקא לן אם האהיל כנגד המת הוא ודאי טהור ופשיטא דיוצא בראשון לגמרי ובודאי פטור מפ"ש ולהנ"ל א"ש דר"י לשיטתו אזיל דלדידי' כל ס' טומאה ברה"י לא מיחשב רק ספק טמא ובנטמא בס' בפסח ס"ל דמשלחין לדרך רחוקה ולהכי קא' גם הכא דפטור עפ"ש מספק דאימא טהור הי' בשעת שחיטה וא"ש ודו"ק בזה:

אפס כי בעיקר פירושו של הרב בעל פ"מ ז"ל אתמהה דמלבד דלשון הירושלמי דקאמ' בס' כה"י אינו סובל כלל פירושו דמשמעות הלשון מורה שהי' הס' באיזו רשות נולד הס' גם נעלם ממנו במחכת"ה דברי הירושלמי דפסחים שהבאתי לעיל דשם אחר פלוגתא דר"ה ור"י איתא היידנו ספק ר"י א' ראשה דפירקא הושעי' רבת א' ההן דהכא והכונה הי' לראש פ' שני נזירים דלר"י אין הנזיר מגלח רק כעין ספיקא דהתם ולר"ה אפילו בס' אם נטמא ברה"י ספק ג"כ הנזיר מגלח הרי להדי' דבס' טומאה בודאי רה"י אפילו לר"י הנזיר מגלח עליה ודברי הש"ס דפסחים הנ"ל גבי מפקח את הגל יש ליישב עפ"י דברי התוס' בריש נדה דטומאה דלמפרע לא ילפינן מסוטה וא"כ גם הכא כיון דהשתא הוא ודאי טמא והספק הוא על למפרע אם האהיל בשעת שחיטה או לא וזה לא דמי' לס' טומאה ברה"י ויש להרחיב עפי"ז הדיבור בסוגי' דשם ואנכי בורח מהאריכות אפס אעתיק פה גרגיר א' מאשר נאמר ונישנית אצלו מכבר בישוב קושיתינו הנ"ל וז"ל בחידושי לגפ"ה

בפסחים די' צ"א תוס' ד"ה שהי' טמא תימא לר"י מפקח הגל נמי נימא חי הי' כשהתחיל לפקח וי"ל דכיון דמצאו מת אית לן למימר שמתחילתו הי' מת שכל הטומאות כשעת מציאתן ע"כ וכמה כרכורים כרכרו הפוסקי' בתי' זה דהא דמטמאין חכמים בנגע בא' בלילה משום דכל הטומאות כשעת מציאתן היא רק לחומר קדשים כמ"ש התוס' בריש נדה ובעירובין ד' ל"ב אבל בכל מקום חזקת חי עדיפא דמכמה סוגיות הש"ס מבואר דחזקה דהשתא נגד חזקה דמעיקרא לאו כלום הוא ועיי' תוס' חולין ר' צ"ו ד"ה פלני, דמוכח ג"כ מדבריהם שם דמעמידין אחזקת חי אע"ג דהשתא הוא מת היפך ממ"ש כאן ואשר אנכי אחזה בישוב קושי' התוס' דהנה כבר הקשיתי בהא דקא' ר"י דבגל ארוך פטור מלעשות פ"ש אימא טהור הי' בשעת שחיטה והקשיתי דבממ"ה במה מיירי אי הי' הגל ברה"י הרי קיי"ל דס"ט ברה"י הוא ודאי טמא ואם נכנס כך למקדש חייב קרבן וממילא דחייב ג"כ לעשות פ"ש ואי דהי' הגל ברה"ר פשיטא דפטור מפ"ש דהרי בודאי טהור הוא ומה שנלפע"ד בזה עפמ"ש התוס' בפ"ק דפסחים די"ט בההי' דמדורת הכותי' טמאין כו' וכ"מ שחולדה וחזיר יכולין להלוך א"צ בדיקה ומפרש בש"ס דהוי ס"ס אימור הוי אימור לא הוי את"ל הוי אימור אכלתי' והקשו בתוס' דהא מדורת הנכרי' רה"י הן וקי"ל דכל ס"ס שאתה יכול להרבות ברה"י טמא ותירצו דאימור אכלתי' הוי ספק הרגיל ומטהרין בס"ס יעו"ש ובתוס' שם ד"ה ס' גררוהו שהעלו היכא דס' אחד הוא ס' הרגיל מטהרין בס"ס גם ברה"י ומעתה ניחא מה דקא' דבגל ארוך פטור מלעשות פ"ש אפילו ברה"י דאימא טהור הי' בשעת שחיטה ואע"ג דהילכתא גמיר' דס' טומאה ברה"י כודאי טומאה הוא מ"מ כיון דבלא"ה איכא ספק שמא חי הי' כשהתחיל לפקח ואוקי אחזקת חי ואף דברה"י לא מועיל גם חזקה משום דמסוטה גמרינן לגמרי כמ"ש בתוס' ריש נדה ע"מ ע"י חזקת חי דמקודם מיחשב עכ"פ לספק הרגיל דחזקת חי אתי' מכח רוב דרובא דעלמא בחזקת בריאים קיימו כמ"ש בס' פנ"י בגיטין ד' ך"ח יעוש"ה וכיון דמחשב ס' הרגיל ע"י החזקה שוב מצרפינן הך ספק דחי הי' לס' דשמא לא האהיל כנגד המת ומטהרין בס"ס אפילו ברה"י כנ"ל וא"ש וממילא אזדא קושי' התוס' הנ"ל דבגל עגול דליכא רק ספק א' דשמא חי סי' מחייב בפ"ש כיון דדינו כודאי טמא ברה"י כנ"ל וחזקת חי ג"כ אינו מועיל בס' טומאה ברה"י דעשאוהו כודאי ולא מהני גם חזקה וא"ש:

ובזה נסתלק' קושי' המפרשים מה שמקשים מסוגי' זו אדברי התוס' לעיל די פ"ט גבי ה' שנתערבו עורות פסחיהן ונמצא יבלת בא' מהן ופטרינן לכולהו התם מפסח כיון דלא אפשר מחשש נותר או שאר חששות וכ' שם בתוס' דהא דפטרינן להו מפסח דהוא בכרת מחששות אלו משום דרובן כבר עשו פסח ומוטב שידחה ס' כרת בשוא"ת ממה שיעשו רובם שלא כהוגן ורבים ראו כן תמהו מסוגי' זו דאיירי ביחיד ואעפ"כ פטור מספיקא דשמא כבר יצא ועיי' לח"מ ה' ק"פ מ"ש בזה ולדברינו הנ"ל ניחא דהא דפטרינן לי' הכא מפסח הי' לאו משום דלא אפשר דמשום זה לא דחינן באמת עשיית הפסח דהוא בכרת רק דהכא מן הדין פטור כיון דמכח הס"ס מחלטינן לי' לטהור ויצא בפסח ראשון באמת לזאת לית לן לחייבו כלל בפסח אחר וא"ש ודו"ק היטב בזה:

והן מידי עסקי כעת בהעתקת הדברים לבה"ד מצאתי בס' ש"ש להרב קצוה"ח ז"ל שמעתתא א' פט"ו שכ' שם ליישב קושי' א"ז מוהרש"א גבי משארסתני נאנסתי דאזיל ר"ג בתר חזקה ואמאי הא ס' טומאה מסוטה גמרינן דטמא אפילו באיכא חזקה וכ' בש"ש שם דהקושי' מעיקרא לית' דס' טומאה היינו אם נולד הס' ברה"י אבל ספק שאינו ידוע מתי ואימתי ובאיזו מקום אם ברה"י או ברה"ר בזה לא א' ס"ט ברה"י דזה הוי לי' ספק רשויות והילכך במשארסתני נאנסתי דהזנות א"י אם ברה"י או ברה"ר הי' א"כ אין זה ענין לס"ט ברה"י עכ"ד ועפ"ז יש לפלפל טובא בשמעתתא דפ"פ בכתובות ד"ט דפריך שם ואמאי הא ס"ס הוא והעירו שם באס"ז ובפנ"י דהא גמרינן מסוטה דכל ס"ס שאתה יכול להרבות ברה"י טמא ולהנ"ל ניחא כיון דהא גופא מספקא לן באיזו מקום נולד הטומאה הוי ספק רשויות ואין זה ענין לס"ט ברה"י ואמנם בגוף הענין דס' רשויות אי יש לו דין דס' טומאה כבר הראיתי לדעת דהיא פלוגתא דר"ה ור"י בירושלמי דפסחי' ונזיר ונעלם זאת מהגאון קצוה"ח ז"ל וזהו מה שרצוני לבאר:

תוכן העניינים

דבר משה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה