דבר משה חלק א· רבי משה תאומים
שאלה עט
הנני נותן את בריתי שלום לכבוד יד"נ הרב החריף ובקי משנתו קב ונקי במלחמתה של תורה ידיו לו רב כש"ת מוהר"ר משלם וואגנר נ"י מפ"ק האראדענקא יצ"ו:
נדרשתי לאשר שאלני כ"ת להשיבו על אתר בנידון שארו האברך המופלא מו"ה פ' מק' קיטוב וסיפר לפני את התלאה אשר מצאתהו כי זה שלשה שנים יושב גלמוד שרוי בלא אשה לאשר נמאסה בעיניו וא"י לסבלה בשום אופן ורוצה לגרשה ולקבל עליו בדברים שבממון ככל אשר יורו המורים והיא אינה רוצית לקבל ג"פ ודופק על פתחי חכמים לפתוח לפניו שערי ההיתר כי עד מתי ליצטער וליזל להיות אגיד בה והראה לפני מכתב מידידינו הרהג"א החסיד הישיש מוה' ישעי' טור נ"י שהיה מלפנים אבדפ"ק וכעת בק' יאס יצ"ו שכ' להמליץ עבורו לפני הרב אבד"ק קיטוב שיתאמץ בדבר מצוה כזו להתירו מעיגון וכ' בזה"ל והנה גם אשה אם היא אומרת מאיס עלי לדברי הרמב"ם ז"ל כופין להאיש לגרש ולמה יגרע האיש שמדין תורה יכול לגרש בע"כ שלא יוכל לומר שנמאסת בעיניו ואין אדם נתפס על צערו ע"כ והנה בודאי לא אמר זאת הרב הנ"ל להלכה רק ע"ד לשון חכמים מחכים אבל חלילה לעשות מעשה עפ"י דעת הרמב"ם שנדחה מהלכה ולא הובא דעתו ביתה יוסף בש"ע ועיי' אהע"ז סי' ע"ז בח"מ סק"ה ובב"ש סק"ז. ועי' סי' קי"ז סעי' י"א שפסק בש"ע ומקורו משו"ת הרא"ש בעי שאשתו נכפית ורוצה לגרשה כופין אותה לקבל גט וכ' שם ודוקא במום גדול כזה שאילו היה באיש הי' כופין לגרש מדין התלמוד ולא תיקן ר"ג שתהי' האשם עדיפא מאיש אבל משום שאר מומין א"י לגרשה בע"כ אבל מ"מ אין כופין אותו להיות עמה מאחר דמאיסה עליו ורוצה לגרשה ולתת כתובתה ע"כ הרי להדי' דאין לגרשה בע"כ אחר חדר"ג בטענת מאיס עלי ועד שהוא שואל אם יכול לגרשה בע"כ מוטב הי' לו לשאול אם יכול למנוע ממנה שאר וכסות דכיון דחזינן דר"ג תיקן שלא יבא לידי כך שיגרש הבעל את אשתו שלא מדעתה וא"כ אם הוא מונע ממנה שארה וכסותה גם הוא בכלל ביטול תקנת רגמ"ה ועי' סי' ע"ז בח"מ סק"ג וב"ש סק"ו שהביאו דעת הרמ"א שתקנת רגמ"ה לא הי' רק שלא לגרשה בע"כ ולישא אחרת אבל למנוע ממנה שאר כסות ועונה עד שתתרצית ותתפייס לקבל גט הרשות בידו ורבים מהפוסקים חולקים עליו והב"ש פסק דיכול לטעון הבעל קי"ל כהפוסקי' דא"צ ליתן מזונות כיון שרוצה לגרשה והוא אנוש בתקנת רגמ"ה יעו"ש ומצאתי לא' קדוש מדבר א"ז הגאון בספרו בית יעקב בקו"א לסי' ע"ז כ' להכריע דלא מצי הבעל לטעון קים לי כיון שיש ספק איסור חרם אמנם אם נותן אמתלה שמאיסה עליו אף שאינה מבוררת לפני הב"ד יכול לטעון קי"ל וע"ש וראיתי לש"ב הגאון מלבוב ז"ל בספרו י"י על ש"ע אהע"ז הביא מעשה רב כי עובדא הוי בימי אא"ז הח"צ ז"ל שהורה גבר חכם בעוז כדעת הרא"ם זקני הגאון ז"ל חלק עליו וסתר דינו אחר מעשה וכפה את הבעל שיתן לאשתו מזונותי' בשלימות וסיים ואמנם אם טוען מאיסה הוא עליו ויש לו טעם מבורר אף שאין הדין נותן לגרשה בע"כ עי"ז מ"מ יכול למנוע ממנה מזונות עד שתקבל ג"פ ועי' בס' בית מאיר סי' ע"ז שפ' להלכה דא"י הבעל לטעון קי"ל דכיון שמונע ממנה שאר וכסות גם זה בכלל חדר"ג דאין לך בע"כ גדול מזה ומ"ש כפי' דמזונות באשה אכפי' בשוטים ואטו נימא דרשאי לכופה עד שתא' רוצה אני ויהי' מדעתה הנה הראיתי לדעת דברי האחרוני' בזה ומעתה אי נימא דגם מה שמונע ממנה שארה וכסותה הוי בכלל כפי' נראה בעיני לחדש ולומר דזה גרע מלזרוק לה גט בע"כ והוא לפמ"ש הפוסקי' דבכ"מ דמן הדין צריכה לקבל גט והיא אינה רוצית עדיף להתיר לו לישא אשה על אשתו מלגרשה בע"כ עיי' ג"פ סי' קי"ט ושו"ת נו"ב חאע"ז סי' א' וכבר ראיתי למי שעמד בזה דהרי בגירושין בע"כ אין בו איסור רק בשעת זריקת הגט ואיסור נשואי ב' נשים הי' נמשך במשך הזמן וזה חמור וזכר לדבר מדברי הר"ן ר"פ יוה"כ שכ' לענין חולה שיב"ס שמתירין לו לשחוט עבורו דהוא בסקילה ונבילה קיל דהי' בלאו ולמה אין מאכילין אותו הקל ותי' דנבילה אעפ"י שהיא קל באיכות האיסור מ"מ הי' חמור בכמותו דעובר על כל זית שאוכל אבל בשחיטה ליכא לאו דשבת אלא פ"א בשעת שחיטה ואמנם יש לחלק בכמה גוני והעיקר דאנו דנין רק איזו תקנה יצא מכלל החרם ועל איזו כיון רגמ"ה להתיר לעת הצורך וכיון דאנו רואין דקיל לי' לרגמ"ה תקנ' זו שלא לישא ב' נשים דבזה לא גזר רק עד סוף אלף החמשי א"כ אמדינן דעתי דמסתמא וויתר על תקנה זו הקלה וכיון שכן אין לנו לדין על משך הזמן שיהיה בכלל נשוי ב' נשים כיון דהוא יצא מכלל התקנה לגמרי ואין לו דמיון לההי' דחולה דמוטב לשחוט עבורו בשבת מלהאכילו נבילה משום דעובר בכל זית כנ"ל דגבי חולם שבת וכל האיסורין רק דחוין הן לגבי פיקוח נפש ולהכי טוב יותר לדחות איסור א' אף שהוא חמור מלדחות איסורים רבים הקלים ממנו אבל הכא כיון דהותר התקנה באיש הזה ובאשתו מה לנו בזה במה שהוא נשוי ב' נשים כיון דהוא יצא מכלל התקנה אין כאן כמות איסור כלל וזה ברור ומעתה כשאנו דנין באופן דלא יצא מן הכלל החרם דרגמ"ה פשיטא דעדיף לזרוק לה גט בע"כ דאינו עושה איסור רק בשעת הזריקה מלכפימה ע"י מניעת שאר כסות ועונה דהוא עובר בלא יגרע כל שעה וגם כפי' זו סי' בכלל החרם בנ"ב והבן:
הדרן לנ"ד כי קשה בזה לסמוך ע"ד הרמב"ם ז"ל דבמאיס עלי כופין אותו להוציא הנדחה מהלכה ואמנם מצאתי תנא דמסייע לי' בשו"ת הרא"ש המכונים בשם בשמים ראש סי' קס"ח שכ' וז"ל וע"ד האיש שאשתו נכפית שרוצה לגרשה והוא אינה רוצית כו' לדעתי לא תיקן רגמ"ה כל שיש טעם ברור לפנינו ולו באה האש' להב"ד ואומרת טעם מבורר שא"א לה לסובלו בשום אופן מי לא כייפינן לי' לגרש ואטו ידה עדיפא מידו כו' דזה יהי' היפך התורה לגמרי א' התורה האיש אינו מגרש אלא לרצונו ואעפ"כ היכא דחזינן טעמא ב"ד גוזרין עליו שירצה והאשה ד"ת אפילו עומדת וצוחת לא משגחינן בה ואתי ר"ג וא' בדידי' ב"ד יכולין לכופו ואותה לא אלימו לכופה כו' עכ"ל איברא דבגוף הדין שנראה מדברי הפוסקי' דבטוען מאיסה עלי א"י לגרשה שלא מדעתה אני נבוך מאד דאפי' להפוסקים שחולקים על הרמב"ם שסובר דבטוענת היא מאיס עלי כופין אותו לגרש ואנן לא קיי"ל כותי' מ"מ היינו רק לגבי אשה דשמא ענ"ב והוי ספק איסור דאוריתא דגט מעושה פסול שלא כדין וקיימא האשה באיסור ערוה החמורה אבל בענין חדר"ג בטוען הוא מאיסה עלי משום שמא עיניו נתן באחרת אין לחוש בספק חדר"ג דכבר פסק הב"ש סי' א' ס"ק כ"א דבמקום ספיקא מעמידין על ד"ת וכדאי הרמב"ם לסמוך עליו דהא הוא סובר אפילו בטוענת היא מאיס עלי כופין אותו לגרש שלא שלא תהיינה בנות ישראל כשביות מכ"ש באיש כשהוא טוען כן שלא יהיה כשבוי ובחפשי באמתת האחרוני' בזה מצאתי להגאון מוהר"י ז"ל בס' בני אהובה פי"ד מה' אישות הט"ו שהתעורר בזה דבטוען מאיס' עלי יש לגרשה בע"כ אפי' לדידן יעוש"ה ובאמת כי בגוף ד"ז אי ניקל בס' חדר"ג איכא לעיוני טובא דס' חרם הוי דאוריתא כמ"ש הרמב"ן בפי' על התורה ס"פ בחוקותי ובשו"ת מ"ב מהדו"ק באע"ז סי' ע"ה העתיק לשון הרשב"א בתשובה סי' תקנ"א ולענין מה ששאלת אחר שהיה הדבר מסופק את להיתר או לאיסור מחמת החרם הזאת מספיקא דאוריתא אם לאו. דע כי ספק דאוריתא היא דאסור לעבור על החרם ד"ת כו' לכן אסור להקל עליו כו' עד שיתברר לכם היתרא דכל סד"א לחומרא עכ"ל הרשב"א וסיים הגאון הנ"ל וק"ו בחדר"ג שלא לגרש בע"כ שהיא חמור מאד ונתפשט בכל ישראל יעו"ש **(הגה"ה ובאמת כי הגאון בעל נו"ב בהשגותיו מהדו"ת חיו"ד סי' קט"ו חזר בזקנותו ממה שכ' בילדותו והביא שם משם להרמב"ן במשפטי החרם דאינו דאוריתא ממס רק מדברי קבלה והביא בשם תשובה המיוחסת הרמב"ן שכ' להדי' דס' חרם כיון שאינו רק מד"ק אזלינן בספיקו לקולא יעוש"ה וחידוש בעיני כי אישתמיט מיני' דברי הד"מ ביו"ד סי' של"ד אות ח' שכ' וז"ל וכ' מוהרמ"ש סי' ע"א דאין חילוק בזה בין מוחרם ומנודה דשניהם דרבנן דאזלינן לקולא וכ"מ מדברי מוהרי"ק שרש כ"ה דספיקא דחרם להקל דלא בתשובת הרשב"א סי' סקצ"א דמשמע דהוי דאוריתא ע"כ וגם במה שמסיים הגאון הנ"ל במהדו"ק וק"ו בחדר"ג שלא לגרש בע"כ שהוא חמור מאוד כו' לא ראה דברי הב"י בתשובת בדיני נשואין סי' י"ד שמבואר מדבריו דגם לענין חדר"ג שלא לגרש בע"כ אזלינן לקולא יעו"ש שדחה דברי תשובת הר"ן שהביא הנו"ב שם וכן מבואר מדברי הח"מ סי' סק"ח ומדברי הב"ש שם ס"ק י"א דחדרגמ"ה אין בו רק איסור דרבנן ועי' שו"ת נו"ב מהד"ק חאע"ז סי' ל"ג ונ"ר ומהדו"ת חאע"ז סי' ז' וח' וזה כביר ציינתי בגליון נו"ב כמ"ש בסי' ע"ה שם לענין מגרש בע"כ ע"י שליח והעלה דבכ"מ דאין שלד"ע המעשה בטל ואינו גט כלל וכ' שם ואם שייך באיסור דרבנן אשלד"ע בנ"ד א"צ לזה שהחרם דאוריתא היא ועמדתי על דבריו ממ"ש הרמ"א באע"ז סי' מ"ה סע' א' ומקורו מדברי המוהרי"ק לענין אם שלח סבלונות דחוששין לקידושין ופ' דבמקום שעש' איסור אם הי' כונתו לקדש בשליחות הסבלונו' כגון ששלח בשבת או שנעשה חרם שלא לקדש בפחות מי' א"ח לקידושין וראיתי בס' המקנה שם שהתעורר דאם שלח בשבת בלא"ה אין לחוש לקידושין דכיון דאשלד"ע בטל השליחו' ואמנם באמת עזה יש להכריח כדעת הסוברין דבמידי דרבנן יש שלד"ע והך דאין מקדשין בשבת הי' רק משום שבות ואולם עדיין קשה מחרם שלא לקדש ע"י סבלונות כעובדא דמוהרי"ק שם וחרם הי' איסור דאוריתא וכמו שהעלה הנו"ב דבעבר על החרם השליחות כטל וא"כ כודאי אין חשש קידושין כלל ויש לפלפל בזה עפ"י דברי המח"א בה' שלוחין סי' ט' לענין מי שנשבע שלא לקדש אשה א' וקידשה ע"י שליח אם השליחות בטל מטעם דאין שלד"ע יעו"ש והבן ואמנם בגוף הדבר מי ירום. ראש להקל נגד דעת הרשב"א דסובר דס' חרם דאוריתא וכן העלה בשו"ת עבודת הגרשוני סי' ס"מ דס' חרם דאוריתא ולהחמיר ושוב ראיתי להגאון בשו"ת חתם סופר חאע"ז סי' ב' וג' שהאריך בזה דבס' חדר"ג יש להחמיר יעוש"ה ע"כ ההג"ה:)** וא"כ בס' בודאי אין להקל וחלילה להרים יד ולמעול מעל בחדר"ג דא"כ לקתה מד"ה שכל מי שירצה לבגוד באשתו יאמר מאיסה היא עלי ומה הועילו חכמים בתקנתן ואמנם בנותן אמתלא מבוררת וניכרת לב"ד דברים המכוערי' שבה שראוי למאוס בה ואסור לו לדור עמה דכתי' בלא דעת נפש לא טוב ואדרבה עובר משום אל תחרוש על רעך רעה כיון דדעתו לגרשה והאיך נימא דתקנת ר"ג לטובת האשה יהיה לתקלת הבעל להיות שרוי גלמוד בלא אשה ואע"ג דאם טוענת היא מאיס עלי פ' בהגהות רמ"א סי' ע"ז סעי' ג' דאפילו בנותנת אמתלא וטעם לדברי' למה אומרת מאיס עלי אין כופין אותו לגרש ולא אותה להיות אצלה יעו"ש מ"מ זה רק לכפות הבעל דהוי חשש גט מעושה דאוריתא ואיסור א"א אבל לכוף אותה י"ל דבמקום מצוה כי האי לא גזר רגמ"ה להעמיד איש רך בשנים בלא אשה כלל והמסתכל בשו"ת הרא"ש שהעתיק הב"י בסי' ע"ז במה שהשיג על הרמב"ם ז"ל ופוסק דאין האשה יכולה להפקיע עצמה מבעלה בטענת מאיס עלי וכ' וז"ל ויותר תימה על הרמב"ם שכ' אם אמרה מאסתיהו וא"י להבעל לו מדעתי כופין אותו לשלחה לפי שאינה כשבוי' שתינשא לשנוי לה ומה נתינת טעם לכוף האיש לגרש ולהתיר איסור א"א לא תיבעל לו ותיצרר אלמנה חי' כל ימיה הלא אינה מצווה על פו"ר וכי בשביל שהיא נתנה עיני' באחר נכשלים תאותה ונכוף האיש שהוא אוהב אשת נעוריו שיגרשנה ח"ו לשום דיין לדין כן עכ"ל וזה לא שייך בטוען הוא מאסתיה שיהיה הוא כשבוי אחר שהאיש מצווה אפ"ו וראוי לגרשה בע"כ אחר שאינו יכול לסבלה בשום אופן הגדתי היום אשר עם לבבי בזה והענין א"צ אריכות ופלפול ע"כ דברי מעטים ומה גם כי אין חפצי להיות הוגה דעות בדין זה והדבר מוטל על הב"ד שבמקום הבעל להזדקק למצוה רבה כזו אחר כי הוא רוצה ליתן לה מוהר כתובתה ולקבל על עצמו כל החיובים שיטילו הב"ד עליו ועומד וצווח כי מאיסה היא עליו וא"י לקבל כי מגונה הי' בעיניו וא"א לו לסבלה בשום אופן והיא שרוי בלא אשה זה כמה שנים ועד מתי ליצטער וליזל ודבר זה גלוי לפני חכמי המקום המה מבפנים ואנחנו מבחוץ וידינו אל תהי בו והנני ידידו דוש"ת באהבה משה תאומים: