אור ברסלב

דבר משה חלק א· רבי משה תאומים

שאלה עו

שאלה עה

שלומים אלף לכבוד האנשים המצוינים מופלגים בתורה ויראה נגידים וספונים מקהלות עם סגולה בקרית נאליגיר יצ"ו:

נדרשתי לאשר שאלוני להביע להם רוחי בדברי ריבות אשר בקרב מחניהם בין הרב הה"ג מוה' אלכסנדר סענדר נ"י היילפרין האב"ד דקהילתכם ובין הישיש דיין המצוין מו"ה יצחק צבי נ"י והשו"ב וגופא דעובדא הכי הוי כי אירע שאלה בריאה שנמצא בה סירכא תלוי' במקום מורסא ומורסא נכסה בנפיחה ומדדו בקש ונשוה להריאה והסירכא עברה ע"י מיעוך קל עוד נראה צימוק אצל המורסא ועלתה בנפיחה וחזר הכל ונשוה לבשר הריאה למראיתה והביא השו"ב הריאה לפני הרב כי היא מידי דאיתי בשאלה ויען כי הרב הי' אז טרוד לאיזו סיבה שלח אחר הדיין הנ"ל והדיין והשו"ב עיינו בנידון השאלה במעמד הרב והוסכם ביניהם שהיא כשרה והורה הדיין כן והרב היה כמחריש ולא דיבר מאומה ואחר כמה ימים שכבר נאכל הבשר העביר הרב קול במחנה שהבשר הוא טריפה והתנצל עצמו על שתיקתו אז מחמת שכבר הורה גבר הדיין הנ"ל להכשיר לא רצה לאסור ע"ד חכם שהתיר כו' ובגוף נידון השאלה הכחיש את השו"ב והדיין וא' שחוץ מהצומקא היה גומא גדולה ועמוק הרבה בחסרון בשר והיה נראה לעין שזה קמט שהרי הי' צומקא בסביבותי' מעל"ע וגם על המורסא הי' כמדומה לו שזה בועה והכל העלה המשמוש רק הקמט נשאר על עמדו בלי שום שינוי וגם המורסא לפי בינתו לא נשתנה אחר שנכסה למראה ריאה רק ללובן קצת והשו"ב והדיין אומרים כי הרב תואנה הוא מבקש ועתה נפשם בשאלתם אם נאמן עליהם הדיין ואם הדין עם הרב ומהו דין הכלים שנתבשל בהם הבשר ואם כי דרכי מעולם מבלי להכניס א"ע בריב לא לי ובפרט לענות על ר"ב אשר לא ידעתיו ולא ראיתיו אולם תפלת רבים אין חוזרת ריקם וחשתי להשיבם מפני הכבוד:

תשובה

מקודם נידון בכ"מ דטריפה בריאה מטעם דאיכא תרתי לריעותא מהו דין הכלים שנתבשל בהם הבשר הלז והנה מתני' היא פ"ב דמקואות ומובא בש"ס ריש נדה ובכמה דוכתי במקוה שנמדד ונמצא חסר כל טהרות שנעשו ע"ג למפרע טמאות וקא' בש"ס שם הטעם משום דאיכא הל"ר דהעמד טמא על חזקתו והרי חסר לפניך ופרש"י שם ובגיטין דף ל"א דכל תרומות וטהרות שנשתמשו בהם בכלים ואנשים שטבלו מטומאתן טמאות משמע אעפ"י שיש להם חזקת טהרה לאותן טהרות לא מהני כיון דאיכא תרתי לריעותא בטבל שם. ומזה נלמד לטריפות בריאה שהוציאו הפוסקים משם דכ"מ דאיכא ב' לקותות בריאה אע"ג דבכל חדא לא מיטרפא מ"מ היכא דיחדיו יתלכדו הוי תרתי לריעותא ומקור ד"ז מש"ס דנדה שם דאמרינן כיון דאיכא תר"ל כודאי טומאה דמי והתם מדמינן איסור לטומאת בענין זה וה"ה כאן הוי ב' לריעותא ומעיד עלי' בנקב עיי' בב"ח י"ד סי' ל"ז וממילא דנלמד משם להטריף גם הכלים שנתבשל בהם הבשר כמו דמטמאין התם הטהרות אע"ג דאית להו חזקת טהרה וה"ה הכא לא משגחינן מה דיש חזקת היתר להכלים ופקחתי עיני וראיתי להט"ז יו"ד סי' א' שהעלה שם בדינא דאגודה בשוחט שנטל קבלה ובדקוהו שא"י דאסור כל מה ששחט למפרע ומדמי לי' לדינא דמקוה דהוי תרתי במקום חדא וכ' הט"ז דכל הכלים אסורים למפרע אע"ג דא"ל חזקת היתר ומייתי ראיה מדינא דמקוה הנ"ל דכל הטהרות שנשתמשו בכלים טמאין עיי"ש. איברא דאכתי איכא לעיוני דלא דמי ל מקוה דשם אדם וכלים הטובלין בתוכה טמאין ודאי ואפילו ברה"ר ממילא דגם הכלי' אסורין דבתרי' גרירין ואין חזקת טהרה דהכלים מכריעין את הודאי טומאה דלענין ודאי לא שייך חזקה אמנם זה שייך רק במקוה שם דבטומאה עשאוה כודאי דומי' דרה"י דהוי ודאי טמא אבל באיסורין ודאי דגם תר"ל לא הוי כודאי אלא כספק וכמו שהעלה תמש"ל פ"י דמקואות יעו"ש שהאריך בישוב שיטת הרבינו ז"ל דבמקוה פ' דהוי ודאי ובחביות פוסק דהוי רק ספק יעו"ש ובההוא דשוחט שנמצא שאינו יודע נהי דכל מה ששחט למפרע אסור ע"מ לא הוי ודאי אלא ספק יומי' דשוחט ונמצא פגום דהוא ס' נבלה כמ"ש הש"ך רס"י י"ח ועיי' סעי' י"א שם ובאחרוני' וא"כ נהי דהבשר אסור מספק אבל שפיר יש להכשיר הכלים דאוקמינהו אחזקתיהו דנגד ספק שייך לאוקמי אחזקה וחפשתי ומצאתי להפרמ"ג שם ובספרו שושנת העמקים כלל ס"ב שעמד קצת בזה ע"ד הט"ז ולפ"ז בנ"ד שכבר הכריעו האחרונים דתר"ל ברי אה אינו רק חשש ס' טריפה ולא ודאי וכמו שהאריך בזה תרב בעל לב"ש ז"ל בסי' ל"ז סק"ו ובכמה דוכתי וממילא דאין חשש לענין הכלים שנתבשל בהם הבשר דאית להו ח"ה ואמנם לקושטא דמילתא דברי הט"ז נכונים דאין להכשיר הכלים מטעם ח"ה והיא עפ"מ דאנהיר לן הריטב"א ז"ל כלל גדול בדיני חזקה והביאו המש"ל פ' כ"ה מה' טומאה שב' בההיא דאשה שהפילה שלי' בבית הבית טמא דרוב שליות יש להן ולד והקשה דנימא אוקי מיעוט שליות דאין להן ולד ולחזקה דבית שהיא בחזקת טהרה והי' דכיון דהוי שלי' בבית נפיק לי' בית מחזקתי' ולא א' אוקמי אחזקה אלא בס' נגע או לא אבל בודאי מגע לא עיי"ש והבאתי סער לזה מש"ס דריש נדה דקא' שם מ"ט דשמאי קסבר העמד אשה על חזקתה והקשה א"ז מוהרמ"ל ז"ל דאמאי לא קאמר העמד טהרות על חזקתן אבל לסברת הריטב"א הנ"ל ניחא דכיון דודאי כעשה מעשה הראוי' להסתפק לא שייך לאוקמי אחזקה ולהכי גם כאן איתרע ח"ט של הטהרות כיון דודאי נגעה בהן האשה שהיא בספק אבל כיון דהאשה בא"ט ממילא דגם הטהרות טהורין ומעתה נכון טעמו של הט"ז דלא שייך לאוקמי הכלים אחזקת היתר כיון דכבר ידענו דיש בהבשר ס' איסור וכיון דודאי נכנס לא שייך עוד חזקת הכלי כנ"ל וניחא לן בזה ומה דנתקשיתי ע"ד הט"ז הנ"ל מהסי' דסי' ק"ז בנמצא דג טמא בקערה ולא עירה כלם בפ"א די"א דחיישינן שמא נשאר האיסור לבסוף ולא הי' ס' בקדירה לבטל וכ' הרמ"א שם ואפילו לדעת האוסרין אין לאסור הכלים שנתבשלו בו דמעמידין הכלי על חזקתו ע"כ ולכאורה תמוה על הט"ז האיך לא זכר כלל מדברי הג"ה זו דמקורו מדברי הסמ"ג הגהמי"י דמבואר דבס' איסור שנשתמש בכלים מוקמינן הכלים אחזקתיהו ולדברינו א"ש דשאני התם כיון דהי' בדגים סמ"ך נגד האיסור מהיכי תיתי לחוש שמא נשאר האיסור לבסוף ולומר שניתהוי כלל איסור בדגים ולהכי שפיר שייך לומר דמעמידין הכלים אחזקתן ולא בא לעולם מאיסור דגים לכלים משא"כ בנידון דהט"ז דודאי נעשה מעשה איסור המסתפק לא שייך עוד חזקת הכלי וא"ש ונכון ובתשובה א' הרחבתי הדיבור מזה (עיי' לעיל סי' חית מזה) והעליתי דבס' איסור שנתבשל בכלים לא שייך לאוקמי הכלים אח"ה משום דמעולם אנו דנין על הענין שנולד הספק בו וממילא הבא מכחו כמותו דיינין לי' ולהכי במקוה כל טהרות שנעשו ע"ג טמאות דכיון דאנו דנין על האדם או על הכלי שנטבל ומטמאין את האדם או הכלי וממילא דגם הטהרות שנגעו בהן טמאין וגם בס' איסור שנתבשל בכלים ביון דהספק נולד בהבשר ואוסרין הבשר ממילא דגם הכלים נגררין בתרי' ולהכי אוסרין הפוסקים כלים שנתבשל בהם ס' איסור אפילו לאחר מעל"ע כיון דהס' נולד בדאוריתא וע"י גלגול נעשה דרבנן ל"ש בזה סד"ר להקל ומשמע דגם ח"ה לא שייך בהו והיינו מטעמא דכתיבנא. ומעתה נבא אל הנידון בנולד טריפות בריאה מטעם תר"ל דאסרינן מספק כנ"ל בודאי דנאסרו גם הכלים שנתבשל בהם הבשר ואפילו לאחר מעל"ע אין להתיר אותם כנ"ל וז"ב

ואמנם כל זה להתלמד במקום א' אבל בעובדא דידן אינני מוצא מקום להטריף אף גוף הבשר לא מיבעי' לדברי השו"ב והדיין אף דהרב מכחישם בגופא דעובדא היכי הוי מ"מ אין דברו של א' במקום שנים ואפילו בחד לגבי חד מבואר הדין בסוס"י ל"ט באם א' אומר שהי' סירכא במקום שהיא טריפה והשני מכחישו א' נשחטה הותרה ומעמידין הבהמה בח"ה מכ"ש בחד לגבי תרי בודאי לא נגרע נאמנות הדיין והשו"ב מחמת זה ואמנם אף למי שלבו נוקפו כי הרב הגדול אב"ד נ"י מהימן לי' יותר מבתרי מ"מ אין לחוש דאף לדברי הרב אין מקום כ"כ להטריף כי מה שאמר הרב ב"י כי הי' תחת הסירכא בועה ואף לאחר שנתכסה הבועה לא בכסה למראה ריאה רק ללובן קצת הנה זה ידוע לבקיאים בעניני בדיקת הריאה כי זה הלובן בא מחמת מירוס ומשמוש הידים ודוחק האצבעות ולכן כשמעלה המשמוש בשר ע"ג הבועה נתלבן הריאה במקום ההוא ואף במקום בריא בריאה כשממרסין באצבעות נהפך ללובן ומכ"ש כשממעך במקום סירכא ובועה שהבשר לקוי ומקולקל ולכן אם ע"י משמוש עולה בשר הריאה ומכסה הבועה נהפך ללובן קצת והיא מעשים בכל יום ואמנם אפי' בתלוי' ע"ג בועה גמורה שלא נכסה כלל והסירכא עוברת ע"י מיעוך משמע מדברי הט"ז סי' ל"ז ס"ק ב' דתלוי' העוברת ע"י מיעוך לא מיחשב רעותא כלל וכ"כ שארי הגאון בשו"ת נו"ב סי' י"ב רק התב"ש בסי' ל"ז מחמיר שלא במקום הפסד אבל בנ"ד אין שום רעותא אחרת כנ"ל וז"פ וכפי הנראה העיקר מה שבנה הרב ב"י יסודו להחמיר בשאלה זאת היא מחמת שהי' נראה לו כקמט בריאה סמוך להצומקא והכל העלה המשמוש רק הקמט נשאר בלי שום שינוי והעתקתם דברי הרב כי מצא בשו"ת בית אפרים להחמיר בזה והנה הס' הלז אינו תח"י לעיין בו ולעמוד על דבריו ואמנם כבר פקפקו הרבני' האחרונים בדברי התב"ש סי' ל"ז שפ' דבועה על קמט או חסרון מבחוץ אף במקום דלא מיטרף מ"מ הוי לי' תר"ל וטריפה והרב בעל לב"ש פקפק שם למה דכיילו האחרונים מדיני תר"ל דבעינן דוקא שיהי' עדותן מכוונת והיינו שיהי' ב' הרעותות מעידין שיש נקב או שסופו לינקוב אבל כשא' מטעם ניקב וא' מטעם חסרון לדעת הרמב"ם דמנה סוג חסרון בריאה לעצמו ונקב לעצמו לא מיטרף מטעם תר"נ ולכן פוסק הלב"ש דקמט בריאה באופן דכשרה לא הוי ריעותא ומחלק בין קמט שניכר שבא ע"י חולי אז הוי רעותא אבל אם ניכר שנעשה כך מתחלת ברייתו הוי כחסר ואינו מצטרף לתר"ל עיי"ש ואם כי זה כביר דנתי בזה ומצאתי שקדמוני המחברים בעיקר כללא דכיילו האחרוני' דבעינן שיהי' שני הריעותות מעידין על דבר א' אבל כשא' מטעם ניקב וא' מטעם חסרון לא מצטרפין לתר"ל ויסודם הי' מדברי התב"ש בסי' ל"ו ול"ז שב' דסירכא תלוי' מחוץ האטום לדעת הרשב"א דטרפות האטום משום שאינו מניף על הלב א"כ אין כאן הצטרפות לסירכא דטעמו משום נקב ומזה למדו האחרונים דטריפות מטעם שהיא חסרון בריאה וטרפות משום נקב לא מצטרפין לתר"ל ואולם אין זה מוכרח כלל די"ל דבאמת אין חילוק בזה אי משום חשש חסרון או יתרת או משום נקב וכדומה כל שהחשש היא משום רעותא בריאה בהצטרף שני עניני ריעותא חשיב הר"ל ורק באטום דאין חשש לקותא באבר הריאה רק משום חשש שיגיע לקותא ללב א"כ לקותא דריאה ולקותא דלב שהם באברים נפרדים אינם מצטרפין לחשבון תרל"ר ואמנם בכ"ז להצטרף רעותא דקמט לרעותא דסירכא תלוי' העוברת ע"י מיעוך כמו בנ"ד המקיל בזה אף שלא במקום הפסד אין מזחיחין אותו ועיי' שמ"ח סי' ל"ט סעי' ל"ג ובתב"ש שם מ"ש לענין סירכ' ומנה ובה על הקמט ובלב"ש שם מ"ש לענין אי מהני מיעוך במיכה בה המקמיט ואין רצוני לפלפל בעניני טרפות הריאה שהאחרונים החמירו בזה הרבה ודבר קשה מאד לחלק ביניהם ואין מדמין בטרפות וכבר כ' הגאון החסיד התב"ש ז"ל בסי' ל"ז דכל ב' לקותות שאין הדבר ברור להקל לומר דלא הוי ריעותא יש להחמיר מס' דלא ליפגע באיסור תורה ודבר כזה נמסר ביד המורה להורות כפי דעו ושכלו עפ"י דעת תורה ודעת נוטה כאשר למראה מיניו ישפוט ולזאת אין לתפוס על הרב אם לא הי' לבו שלם בדבר ולכן נטה להחמיר ותיתי לי דבא מזיגנא רישא כו' עד דמהפיכנא בזכותי' ואם כי שגג בזה הרב נ"י במה שהעביר קול לאחר שכבר נאכל הבשר כי נכשלו באיסור טרפות ח"ו וטובה הי' לו אז השתיקה ובאמת לא אירע תקלה ח"ו על יד המכשיר בזה בכ"ז מהראוי לכם לנהוג בו סלסול וכבודו הוא כבודכם וסלחתם לעונו כי ר"ב הוא ותמיד הי' מרגלא בפומי לפרש מאמר רז"ל בברכות וכעת מצאתי לא"ז מוהרש"א ז"ל שקדמני קצת בזה לפרש תפלת רנב"ה שלא אכשל בדבר הלכה וישמחו בי חבירי ולכאורה יפלא איך בתירא רנבה"ק שישמחו חביריו בתקלתו ח"ו ושימצאו אנשים כאילו בחברת חכמים תמימי המעלה וגם למה לא חש על כשלון ההלכה עצמה רק על שישמחו בו חביריו ואמנם האמת הוא כי רבנה"ק וחביריו בלי ספק בין דיבוק חברים כאילו הי' ביניהם אהבת אמת וכלם רצו להכיר במעלות חבריהם ולא בחסרונם ואם ארע לא' מהם תקלה ומכשול ח"ו דאגו כל בני החבורה ולהיפך שניצול ממכשול שמחו חפיצי צדקו וזה הי' תפלת רנבה"ק שלא אכשל בדבר הלכה וישמחו בי חבירי ר"ל שגם חבירי ישמחו בזה על שלא אירע לי שום מכשול אבל חלילה וחלילה שישמח איש בכשלון חבירו ח"ו בדבר הלכה וה' יטע בלבנו אהבת האמת ושלום רב לאוהבי תורתו ואין למו מכשול הכ"ד המדבר למען האמת והשלום אוהבה ומכבדם משדה תאומים:

תוכן העניינים

דבר משה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה