אור ברסלב

דבר משה חלק א· רבי משה תאומים

שאלה עב

שאלה עא מהחכם הנ"ל

כבוד ידידי החריף ושנון זית רענן. המשובח והמפואר כש"ת מו"ה דוד זאב היילפרין נ"י מק"ק מקאל יצ"ו:

יקרת מכתבו לנכון השגתי עם חידושי תורתו אשר פלפל בחכמה בדין המוכר שט"ח לחבירו וחזר ומחלו מחול ואשר יצא לחדש דד"ז תלוי בפלוגתא דאביי ורבא אי בע"ס מכאן ולהבא או למפרע הוא גובה כוון בזה לדעת הגדול כי בתומים סי' ס"ו העלה כן ובכדי להשתעשע אתו באיזו פלפול אעתיק לו גרגיר א' מהרשום אצלי מזה בחידושי למס' יבמות:

ד' קט"ז ואביי למאי ניחוש לה כו' דילמא מסר לי' אותיות ניקנות במסירה ותמהו בתוס' דמשמע הא אין ניקנות חיישינן דילמא מסר לי' ומ"ש מדברים שאין עשוי' להשאיל כו' שנאמן המוחזק לומר שהיא שלו ולקוח בידו דחזקה מה שתח"י האדם היא שלו וכי תימא כיון דאין אותיות ניקנות במסירה דצריך שטר ואין לו שטר חיישינן דאינן שלו מ"מ ניחוש שמא הקנה לו אג"ק דשט"ח ניקנה אג"ק עיי"ש ואשר אנכי אחזה בזה אחר שנתרץ תחלה קושי' התוס' בדיבור הקדום דרבא האיך מייתי ראי' מהנך שטרא דחביב דהא גם הוא סובר סו"פ ג"פ דלא חיישינן לנפילה ופקדון וגם סובר דאותיות ניקנות במסירה וא"כ שפיר קא' לי' אביי דלמאי ניחוש בהנך שטרי יבמה פליגו ונדחקו מאד בזה ובישוב קושיתם נראה לפי מה שהעירותי אהא דקא' למאי ניחוש דילמא מסר לי' אותיות ניקנות במסירה וקשה לי לפ"מ דקי"ל כשמואל דס"ל בכמה דוכתי המוכר שט"ח לחבירו וחזר ומחלו מחול וא"כ אכתי איכא למידק האיך אגבה רבה זוזי בהנך שטרי ופירשו המפורשים דעיקר הוכחת רבא סובב אהא דאגבה בי' זוזי כדין שטר גמור לגבות מהלקוחות ומהיתומים (ועיי' מה שפלפל בזה אא"ז הגאון בספרו נחלת יעקב בחידושיו ליבמות בענין מוכח מתוכו יעו"ש דפח"ח) ואי חיישינן למכירת למה גבה בי' זוזי נהי דאותיות ניקנות במסירה מ"מ איכא למיחש דילמא השט"ח הוא של חב"נ אחר שהקנהו לאותו חב"נ שהשט"ח יוצא מתח"י ואח"כ חזר המלוה המוכר ומחלו להלוה ומדחזינן דאגבה בי' זוזי כדין שטר גמור ממשעבדי שפיר מוכח דלא חיישינן כלל לאחר ואמרינן דמעולם הי' של זה שהשטר בידו ולא מסר לו חבירו כלום. ואפשר לתרץ זה עפ"מ שהעלה התומים בסי' ס"ו דהך דינא דהמוכר שט"ח וחזר ומחלו תלוי בפלוגתת אביי ורבא בפסחים ד' ל"א אי בע"ח מכאן ולהבא הוא גובה או לא דטעמא דמהני המחילה היא משום דמכירת שטרות דרבנן דמדאוריתא לא חל המכירה עידי דכיון דלהבא הוא גובה אין הקרקע קמי' עדיין למלוה כלל כמ"ש הראשונים וממילא דלאביי דסובר למפרע גובה ואי אקדיש או זבין מלוה הוי מכירתו מכירה ממילא דמהני מכירת שטרות מה"ת ושוב אינו יכול למחול יעו"ש שהאריך בזה וממילא דשפיר קא' אביי למאי ניחוש דילמא משר לי' אותיות ניקנית במסירה דלשמא חזר ומחל ליכא למיחש דלא מהני מחילה לשיטתי' כנ"ל וא"ש ומעתה ניחא שפיר סייעתא דרבא מהנך שטרי דחב"נ דאגבה בהו רבה זוזי דלא חיישינן לשני חב"נ מדלא חיישינן לשמא מסר לי' ואף דגם הוא סובר אותיות ניקנו' במסירה מ"מ לדידי' דסובר מכאן ולהבא הוא גובה שפיר מועיל המחילה דאידך וא"כ אכתי איכא למיחש דילמא חזר ומחל וע"כ דלא חיישינן כלל לאחר ומיושב קושי' התוס' ודו"ק בזה:

וארווח לן ליישב בזה עה דנתקשיתי בשו"ת א' בתק"ע אהא דכ' התוס' סו"פק דכתובות ובכמה דוכתי דמוצא אבידה לא מיקרי מוחזק והיינו כיון דהאבידה שייך עכ"פ לאיזו אדם של זה התובעו או של אחר וסוף סוף תיפוק האי ממונא מרשותי' דמוצא אבידה ולהכי לא שייך בי' חזקת עמון ועיי' ש"ך חו"מ סי' צ"א ס"ק י"ב ובתומים שם והדברי' עתיקים ולפ"ז קשה מאי ראי' מייתי רבא דלא חיישינן במיתה וגט לב' יוב"ש מדלא חייש רבה לגבות זוזי בהנך שטרי דחב"נ ומה ראי' הי' זו דבמיתה וגט חיישינן שפיר לתרי יוב"ש דלא לאפוקי האשה מחזקת א"א אבל בהנך שטרי דחב לא שייך חזקת ממון דכל החשש אינו אלא שמא חב"נ אחר הוא המלוה וכיון דבין כך ובין כך הלוה חייב לזה או לאחר וסוף סו' תיפוק האי ממונא מרשותי' לא שייך לאוקמי אחזקת ממון ובתשובה הנ"ל כתבתי דרכים שונים בזה ולדברינו הנ"ל שפיר מייתי רבא סייעתא מהתם מדחזינן דאגבה בי' רבה זוזי ולא חיישינן למחילת האידך חב"נ ולוקי ממונא אחזקת' דלא יתן לא לזה ולא לאחר וע"כ דאפילו לאפוקי מחזקה לא חיישינן לאחר כלל וא"ש ודו"ק:

ומעתה איושב היטב קושי' התוס' דלמה לי' לאביי למימר אותיות ניקנות במסירה ואמאי לא נימא בלא"ה דנאמן המוחזק שהוא שלו ואע"ג דאין אותיות ניקנות במסירה וצריך שטר שמא הקנה לו אג"ק ולהנ"ל א"ש דכבר כתבתי דלהכי לא חייש אביי דילמא מסר לי' האחר השט"ח וחזר ומחלו משום דלאביי דסובר למפרע הוא גובה הוי מכירת שטרות דאוריתא ולא מהני המחילה כנ"ל וכל זה ניחא אי נימא דאותיות ניקנות במסירה דאז הוי המכירה מה"ת משא"כ אם הקנין היא מ"י אגב קרקע כבר ידוע דעת התוס' בב"ק ד' י"ב דקנין אג"ק בכל המטלטלין אינו רק קנין דרבנן וממילא דגם לאביי מועיל המחילה במכירה דרבנן וא"כ אכתי איכא למיחש דילמא חזר ומחל ולזה הוכרח לטעמא דאותיות ניקנות במסירה וא"ש ודו"ק היטב בכ"ז:

ויש אתי אריכות דברים בעניני' אלו וכעת איסתג' בזה ידידו ד"ש באהבה משה תאומים:

תוכן העניינים

דבר משה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה