אור ברסלב
דבר משה חלק א שאלה עא מהחכם הנ"ל

דבר משה חלק א· רבי משה תאומים

שאלה עא מהחכם הנ"ל

סימן ע מענין הנ"ל

ובנידון שאלתו בענין אבילות. לא יכולתי לעמוד על שאלתו וספיקותיו כי דבריו בלתי סדרים ואולם זהו תו"ד השאלה בא' מבעלי החניות במחניכם שמת לו מת שחייב להתאבל עליו ואם ינעול חנותו הדבר נוגע להפ"מ שאין לשער כי אירע לו האבילות ר"ל באותן ימים הסמוכים לחג הפסח וקודם ימי הגם ועיניהם של בעלי החניות נשואות על פדיון סחורתם בימים הללו כידוע ואם לא עכשיו אימתי ונשאל מעמדי אי מותרת אשת האבל לישב בחנות במשך ימי אבלו כי הוי דבר האבד אם יהי' החנות מסוגרת לעת כזאת.

תשובה

הלא גלוי לפניו מה דפסק המחבר סי' ש"ח סעי' ד' דאפי' דבר האבד אסור האבל לעשות בין הוא בין עבדיו בניו ובנותיו שמעשה ידיהם שלו יע"ש וה"ה ע"י אשתו שמעשה ידי' לבעלה ואמנם הרע"א שם בסעי' ה' הקיל באם א"א ע"י אחרי' והיא דבר האבד מותר האבל לעשות בעצמו ואפילו תוך ג"י והיא הפ"מ ואולם הש"ך שם כ' מיהא יעשה בצינעה יעו"ש וחנות הוי מילתא דפרהסי' אפס ראה זה מצאתי לא' קדוש מדבר הגאון בשו"ת חתם סופר בח"ב מחאע"ז סי' קע"ג מתיר שם באבל אפילו תוך ג' ימים ליסע על שוק ויריד אע"ג דהוי מילתא דפרהסי' יעו"ש שהסביר טעם החילוק במלאכת דבר האבד בחוה"מ בין צינעה לפרהסי' דאינו משום דבפרהסי' איכא מ"ע ואית בי' משום חשדא רק הענין הי' לפמ"ש הרמב"ן עה"ת פ' אמור דכל אושי מילתא אפילו אינו מלאכה כלל אסור מה"ת משום שביתה ולמען ינוח והפותח חנותו אע"ג דאינו עושה על"ט מלאכות מ"מ עובר מה"ת על למען ינוח ותשבות כי אין זה שביתה וענותה עכ"ד וצ"ל הא דמקח וממכר אינו רק מדרבנן וגזרת חז"ל שמא יכתוב היינו באקראי ובצינעה אבל לפתוח חנות וליקח ולמכור אסור מה"ת והנה בכל מלאכה האסורה מה"ת איכא בפרהסיא ב' איסורין א' המלאכה גופי' ב' איסור דאושי מילתא ועובדא דחול ובחוה"מ שהתירו גוף המלאכה בדבר האבד מ"מ איסור דאושי מילתא לא התירו שהרי אם יעשה בצינעה לא יאבד מלאכתו וממילא דאם א"א לעשותו בצינעה גם איסור זה מותר משום דבר האבר דהשתא עיקר מלאכה הותרה כ"ש איסור דאושי מילתא ושוב ילפינן אבל מעועד ומותר ביום השוק בלי פקפוק עכ"ד שם דפפ"ח ולפ"ז יש להקל באבל ג"כ לפתוח חנותו בזמן דהוי דבר האבד ואולם אימתי הוי דבר האבד הדבר תלוי לפי ראות עיני המורה המקום והזמן ובנידון דאיתרמי לפניו כפי אשר ראה והתבונן כ"ת שאם ינעול חנותו במשך ימי אבלו הדבר נוגע בנפשו כי חייו תלוין במו"מ של החנות בעת הזאת ואם יעברו ויחלופו אלו הימים שקודם חגם בלא פדיון יוכל לצמוח לו הפ"מ כי ירד הסחורה עשר מעלות אחורנית בודאי אין לך דבר האבד גדול מזה וגם בס' דבר האבד כ' המג"א בסי' תקמ"א לענין חוה"מ דמותר וה"ה באבל והיטב כ"ת לראות בלשון הרמב"ן שכ' הטור אם שיירות באית כו' וחושש שיזולו הסחורה כו' ע"כ משמע דאם יש לחוש דשמא יפסיד ג"כ מותר ושפיר כ' לדמות נ"ד למה דמבואר בש"ע דמותר להלות בריבית לעכו"ם שרגילין ללות אצלו משום דהוי דבר האבד שאם לא ילוה להם ילכו לאחרים וירגילם לבא אצלו יעו"ש וה"ה בפדיון בחנות שייך זה שילכו הקונים לאחרי' שרגילים לבא אצלו תמיד ובפרט בעת הלז קודם חגם בודאי הוי פסידא דלא הדר ודבר שאינו מצוי כמו ההי' דשיירות מצויות הנ"ל ולכן לדעתי המקיל באבל בעובדא כזו לא הפסיד ונודע ע"ש אא"ז הרש"ל בתשובה דלפי הגמ' דידן אין איסור בפרקמטי' לאבל ולכן אין להחמיר בכיו"ב ואין הענין סובל וצריך אריכות ידידו הנ"ל:

תוכן העניינים

דבר משה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה