אור ברסלב
דבר משה חלק א סימן ע מענין הנ"ל

דבר משה חלק א· רבי משה תאומים

סימן ע מענין הנ"ל

שאלה סט

תרתי בלבי למצוא עוד מקום היתר בנ"ד אף לדעת הט"ז זיל שאוסר לנתוץ דבר מבהכ"נ אף לצורך זולת אם יחזור ויבנה למלאות מקום הנתיצה ויגעתי ומצאתי דרך סלולה בע"ה והיא עפ"מ שהעליתי במק"א בענין מה דגזרו חז"ל על אמירה לנכרי בשבת משום שבות וגם בכל הלאון אסרו האמירה לכותי כדפסקינן בש"ע יו"ד סי' רצ"ו ועיי' ב"ש אהע"ז סי' ה' ס"ק ט"ז והנה רש"י בע"ז ד' ט"ו ע"א ד"ה כיון כ' דמה שישראל אסור לומר לעכו"ם לעשות מלאכה בשבת זהו משום ממצוא חפציך ודבר דבר אסור יעו"ש למדנו מדבריו דשבות דאמירה לנכרי בשבת משום דע"י דיבורו הוא מוציא חפציו בשבת ואסור והאמירה בעסק מלאכה אסרו בשבת ואולם טעם זה שייך רק בשבת אבל לא בשאר איסורין ומטעם שליחות אין לאסור בזה דאין שליחות לנכרי ואע"ג דלחומר' יש שליחו' לעכו"ם מ"מ זהו רק בריבית אבל בשאר לאוין אין שליחות לעכו"ם אפי' לחומרא וכמו שהאריך בכ"ז בס' בית מאיר סי' ה' והדברים עתיקין ואולם אנכי העליתי מדברי הראשוני' דהא דאסרו אמירה לנכרי בשאר איסורין מדין גרמא קאתינן עלה ודמי' למה דאמרינן בבכורות ד' ל"ד דילפינן מכל מום לא יהי' בו דאסור לגרום מו' בבכור וה"ה דאסור לומר לנכרי להטיל בו מום מטעם גרמא כמבואר בבכורות דזה הכלל כל שהוא מדעתו אסור לאתוי גרמא וכן נפסק הדין בטוש"ע יו"ד סי' שי"ג דאסור להטיל מום בבכור אפי' לגרום לו מום כגון ליתן דבילה ע"ג אזנו כו' וכיוצ' או שאומר לעכו"ם להטיל בו מום משמע מזה דאמירה לעכו"ם בבכור מדין גרמא נגעו בי' ולהכי אמירה לנכרי שבות בכל האיסורין דכיון שנעשה העבירה מדעתו ובציוויו ע"י נכרי אסרו חז"ל גרמא בכל הלאוין ועיי' בהרא"ש פ' הפועלים ד"צ באיבעי' דחסימה מפורש יוצא מדבריו שם דהאומר לנכרי חסום פרתי דומה לאומר לנכרי שיטיל מום בבכור דמדין גרעא נגעו בי' וכנ"ל רק לענין מלאכה בשבת דגרם מלאכה אינו נאסר כמבואר בשבת ד' ק"כ דגרמא שרי' במלאכת שבת וכן מסקינן לענין גרם כיבוי דשרי ואפ"ה אסרו חז"ל האמירה לנכרי משום שבות ומטעם דהדיבור אסור משום ממצוא חפציך כנ"ל ומעתה אמינא לפי מה דמבואר בשבת ד' ק"ך בההי' דהרי שהי' שם כתוב על בשרו כו' נזדמנה לו טבילה של מצוה כורך עליו גמי וטובל רי"א יורד וטובל ובלבד שלא ישפשף וא' התם דרבנן ור"י תרויהו מודו דגרמא שרי משום דכתיב לא תעשון כן לה' אלקיכם עשי' היא דאסור הא גרמא שרי רק טעמיהו דרבנן משום דאסור לעמוד לפני השם ערום עיי"ש וכן פ' הש"ג בפ"ד משבועות דגרם מחיקת ה' שרי וממילא דה"ה לנותץ אבן מהיכל דג"כ עובר בלאו זה מקרא דלא תעשון כן ג"כ גרם נתיצה שרי בי' וכיון דעשי' ע"י גרמא שרי לית בי' ג"כ משום אמירה לנכרי שבות לפ"מ שביארנו דאמירה לנכרי בשאר לאוין חוץ משבת רק מתורת גרמא קאתינן עלה ולפ"ז שפיר יש למצוא טצדקי בעובדא דידן שיאמר ישראל לנכרי לעשות הנתיצה מבהכ"נ ואין בזה משום אמירה לנכרי שבות בכל הלאוין דבלאו זה דלא תעשון דגרמא שרי בי' ה"ה דאמירה לנכרי לא גרע מדין גרמא וכנ"ל וזהו עצה ותקנה טובה ודו"ק היטב.

ובלא"ה יש לומר לפ"מ שהעליתי במק"א דרק באיסור לאו הוי אמירה לנכרי שבות אבל לא באיסור דרבנן דהוי שבות דשבות ורק בשבת אסרינן שבות דשבות אבל לא בשאר איסורין וכן מצאתי להפרמ"ג או"ח סי' ש"ז במ"ז שכ"כ וכבר ביארתי דאיסור הנתיצה בבהכ"נ שלנו בודאי דאינו רק מדרבנן הואיל ואין קדושת בהכ"נ רק מד"ס וכנ"ל וממילא דע"י אמירה לנכרי הוי שבות דשבות ושרי וגם יש להתיר ע"י אמירה לנכרי לפ"מ שביארנו לעיל דכל שאין כונתו לנתוץ ולאבד רק לבנות ולתקן תלוי בפלוגתא דרבוותא לענין מוחק ה' ע"מ לתקן והאוסרין טעמיהו דלא מיקרי דשא"מ משום דהוי פ"ר וכבר פסק הרמ"א באו"ח סי' רנ"ג ומקורו מדברי התה"ד דאע"ג דפ"ר אסור מ"מ מותר לומר לעכ"ום לעשותו דאמירה לנכרי בדשא"מ בפ"ר לא גזרינן ועיי"ש במג"א ס"ק מ"א ועיי' בט"ז שם ס"ק י"ח שאפשר דאין חולק על ד"ז וכ"כ המג"א בפשיטות בסי' שי"ד וא"כ בכה"ג שאומר לנכרי לעשות ואין כונתו בנתיצה להשחית ולאבד בודאי שרי בלי שום גמגום ודו"ק

איברא נהי שכבר ביארנו בטעמים ונימוקים להתיר הנתיצה בזה ע"י אמירה לנכרי ואין בזה משום אמירה לנכרי שבות מ"מ עדיין יש מקום לבע"ד לחלוק ולומר דכ"ז ניחא באומר לנכרי לעשות והעכו"ם עושהו בחנם דאז לית בי' רק משום שבות דאמירה לנכרי אבל מתורת שליחות אין הישראל עובר דאין שליחות לנכרי כנ"ל אבל באם העכו"ם עושהו בשכר הרי כבר העלה המחנה אפרים ז"ל בה' שלוחין דבשוכר פועל נכרי אף דאין שליחות לעכו"ם מ"מ בפועל דידו כיד בעה"ב יש שליחות עיי"ש וא"כ בודאי אסור גם ע"י אמירה לעכו"ם מה"ת מדין שליחות דבשוכר פועל נכרי גם בעכו"ם שייך שליחות ועיי' שעה"מ פי"ג מה' שכירות ה"ו ואמנם עיקר דברי המח"א הנ"ל אינם מחוורים כמו שדחה דבריו הרב שעה"מ בפ"א מה' תרומות ועיקר יסודו וראיתו מירושלמי דפאה מההי' דקצרוהו פועלים כותי' חייבת יעו"ש היא תמוה כמו שעמד עליו אא"ז הגאון בנה"מ סי' קפ"ח יע"ש ועיי' רי"ט אלגזי ז"ל בע"ד דבכורות שהאריך בזה וכמוס אתי הרבה ראיות נגד דברי המח"א הנ"ל ואין רצוני להאריך ומשמע מפוסקים הראשוני' בכמה דוכתי' והט"ז ז"ל כ"כ להדי' באו"ח סי' רמ"ג סק"ג שאפילו אם העכו"ם הוי שכירו של ישראל ועושה מלאכה בשבילו בשבת אין כאן איסור דאוריתא אלא שבות דאמירה לעכו"ם. יעוש"ה ולדעת המח"א הוי בכה"ג איסור דאוריתא בשכרו מטעם שליחות דבשוכר פועל נכרי יש שליחות לעכו"ם וידעתי כי יש לומר דשם מטעמא אחרינא אין כאן שליחות דהא עיקר אזהרה במלאכת שבת למען ינוח והרי גופו שובת ואינו עושה מלאכה ובזה לא שייך שלוחו ש"א כמותו כמו שהאריך בזה הרב בית מאיר אהע"ז סי' ה' יעו"ש ואמנם גם סברתו צריך הרבה שקידה בתלמוד וראשוני' ומכמה דוכתי מוכח דשייך שליחות במלאכת שבת כמו שהארכנו בזה במק"א ולא ע"ט האסיף פה:

סיומא דפיסקא לשכור נכרי ולעשות על ידו הנתיצה בכותל בהכ"נ לחצוב חלונות לעזרת נשים בודאי אין שום מיחוש לכל הדיעות כאשר ביארנו ובזה אצא ואסיים ואחתום בברכה ידידו דו"ש באהבה משה תאומים

תוכן העניינים

דבר משה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה