דבר משה חלק א· רבי משה תאומים
שאלה סט
כבוד ידידי הרב החריף ובקי מורג חרוץ בעל פיפיות ידיו רב לו במלחמתה של תורה כש"ת מוה' דוב בעריל חמאדיש ני' בק' קאלימייא יצ"ו.
יקרתו הגיעני זה פעמים בנידון שאלתו ע"ד בהכ"נ שרצון הקהל לפאר בית אלקינו להגדילה ולהרחיבה ועי"ז מוכרחים המה לנתוץ קצת מכותל מערבי של הבהכ"נ ולחצוב עוד חלונות לעזרת נשים למען ישמעו אל הרנה ואל התפלה ורצונם להוסיף עוד ששה חלונות לע"נ מה שלא הי' מקודם באותו הכותל כ"כ חלונות וכ"ת מוחה בהם לנתוץ דבר מבהכ"נ ולעשות חדשות ונפשו בשאלתו להודיעהו הכרעת דעתי אי ארוך למיעבד הכי:
תשובה
טרם יהי' כל שיח אבאר פילפלת כל שהוא וארחיב הדיבור קצת בגוף הדין מקור הדבר במרדכי פ' בני העיר בהכ"נ נקרא מקדש מעט ולכן אסור לנתוץ דבר מבהכ"נ כנותץ אבן מהיכל ומהעזרה שהוא בל"ת דלא תעשון כן לה' אלקיכם ואם נתץ ע"מ לבנות שרי דההי' נתיצה בנין מיקרי ע"כ ופסקו להלכה אא"ז הרמ"א ז"ל באו"ח סוס"י קנ"ב והט"ז סוף סי' קנ"א פירש הא דנותץ ע"מ לבנות שרי הכונה שיחזור ויבנה וימלא מקום הנתיצה אבל אם רוצה לנתוץ קצת במקום אחד שיהי' שם גומא אעפ"י שהיא לו לצורך אסור ובס' אלי' רבא שם משיג עליו מהא דכ' הרמב"ם פ"ו מה יסוה"ת דהנותץ מן המזבח דוקא דרך השחתה אסור וכן מבואר' דעת הרא"ם פ' ראה יעו"ש וא"כ דוקא אם מניחו ריקם שלא לצורך אז השחתה מיקרי אבל אם עושה לצורך כמו שרוצים לעשות חלון או באופן אחר איזו תועלת אז הוי נותץ ע"מ לתקן ושרי אעפ"י שאינו בונה במקומו והנה מה שהשיג שם הא"ר על הטו"ז במה שאסור לעשות גומא בכותל בהכ"נ שיוכל להחזיק שם ע"י עץ דף שקורין שטענדיר דכיון שנשאר גומא במקום הנתיצה אעפ"י שהוא לו לצורך אסור והא"ר דחה דבריו מדברי הרמב"ם הנ"ל שכ' דהנותץ מן המזבח דוקא דרך השחתה אסור ולפע"ד דיחוי כזה חוזר ונראה שהרי כ' רבינו שם עוד וכן השורף עצי הקדש דרך השחתה לוקה ואי נימא דכל שהוא לו לצורך לא הוי דרך השחתה ומותר א"כ צא ופרנס גמרא שלימה במכות ד' כ"ב דמוקי לברייתא דמבשל ג"ה בחלב ביו"ט לוקה שלש על בישולו כגון שבישלו בעצי הקדש ואזהרתי' מל"ת כן לה' אלקיכם והרי שם אינו עושה דרך השחתה רק שורפו לצורכו ולהנאתו במה שמבשל בו וע"כ דכל היכא דלהקדש אין בו תועלת אף דהוא צורך אדם הוי לי' דרך השחתה וכיון דלגוף ההקדש אין בו צורך הוי השחתה אף שיש תיקון לצורכו ועובר משום לא תעשון וסעד לדברינו דהרי בקוצץ אילן מאכל דרך השחתה לוקה מה"ת ואזהרתי' מלאו דבל תשחית וכ' הרמב"ם בס' המצות מל"ת נ"ז וכן כל הפסד נכנס תחת לאו זה כגון מי שישרוף בגד או ישבור כלי ג"כ עובר משום בל תשחית ולוקה (ובאמת כיי דבריו צ"ע והוא סותר ד"ע בספרו יד החזקה בה' מלכים פ"ו ה' שפוסק דאינו לוקה מה"ת רק על עיקר הלאו בקוצץ אילן מאכל אבל במשבר כלי בחמתו וקורע בגדים דרך השחתה אינו רק מדבריהם) וא"כ קשה אהא דכ' רבינו הנותץ אבן מהמזבח או שורף עצי הקדש דוקא דרך השחתה אסור ולמה נקיט הדין דוקא בהקדש דהרי גם בעצי חולין לוקה אם שורפו דרך השחתה דמה לי שוברו או שורפו וע"כ דבעצי חולין כל ששירפו לצורכו לתבשילו לא הוי דרך השחתה כמ"ש הרא"ש בב"ק פ' הגוזל בהאי דיקלא דטעין קבא אסור למיקציצ דאם צריך למקומו מותר ועיי' ט"ז סוס"י קט"ז וסי' קי"ז סק"ד שהעלה דכל שיש לו הנאה מזה אין כאן בל תשחית וכל שהנאה מרובה מהשחתה אין איסור בל תשחית אבל בעצי הקדש כל ששורף שלא לדבר שבקדושה הוי דרך השחתה וחייב מלקות דאף שיש בו הנאת הגוף מ"מ הוי לי' מאבד ומקלקל. גבי הקדם וה"ה לנותץ אבן מהיכל אעפ"י שצריך לקמומו הוי דרך השחתה כיון שאינו סותר ע"מ לתקן לההקדש גופא ולהכי שפיר פסק הט"ז שאסור לעשותו גומא בכותל בהכ"נ אעפ"י שצריך למקומו והוי לי' לצורך מ"מ הרי נותץ דבר מהקדש ודרך השחתה מיקרי כל שאינו ע"מ לתקן לבהכ"נ גופא כנ"ל ואין מדברי הרמב"ם סתירה לדעת הט"ז וזה ברור.
ואמנם בסותר ע"מ לתקן כגון שרוצה ליפות ולפאר בית אלקי' כמו שרוצה לחצוב כותלי בהכ"נ ולעשות במקומו חלון להאיר או באופן אחר הנה בזה באמת יש לדייק מלשון הרבינו הנ"ל דמותר וכ"כ הכ"מ בפ"א מה' בית הבחירה הי"ז דמ"ש רבינו דרך השחתה כלומר שאם נותץ כדי לתקן ודאי שרי וכן מבואר עוד מדברי הרמב"ם בפ"ט מה' כלי המקדש ה"ג שכ' והקורע פי והמעיל לוקה שנאמר לא יקרע וה"ה לכל בגדי כהונה שהקורען דרך השחתה לוקה וכ' הכ"מ שם דמ"ש רבינו דרך השחתה היא נלמד מדין נותץ אבן מהמזבח ובאמת שקשה ע"ז מזבחים דצ"ה דא' ר"ל מעיל שנטמא מכניסו בפחות משלש על שלש ומכבסו לפי שא"א לקורעו להכניסו משום שנאמר לא יקרע וכן פ' רבינו ז"ל בפ"ח מה' מעה"ק וקשה דהרי קורע אותו לצורך כדי שיוכל לקיים בו מצות כיבוס ואינו דרך השחתה ואמאי ילקה וכפי הנראה במשנה למלך בה' כלי המקדש כבר התעורר בזה הבעל קרבן חגיגה ומחלק מכח זה דדוקא בשאר בגדי כהונה אינו לוקה אלא דרך השחתה אבל במעיל אפילו שלא בדרך השחתה לוקה ולהכי הוצרכו במעיל דוקא לתיקון זה דמכניסו פחות פחות אבל בשאר בגדי כהונה יכול לקורעם כיון שאינו דרך השחתה יעו"ש ובזה ניחא לן מה דמריש הוי קא קשי' לי הא דאיצטריך קרא גבי מעיל לא יקרע וקשה תיפוק לי' דכל כלי הקדש הם בלאו הזה דל"ת כן אלא ע"כ לצורך תיקון שרי מלאו דל"ת משא"כ במעיל אפילו לצורך תיקון נמי אסור הרי מכ"ז מבואר דעת הרמב"ם דאינו חייב בנותץ רק דרך השחתה אבל ע"מ לתקן שרי וראיתי בס' פרי מגדים חאו"ח במש"ז סי' קנ"א שכ' דד"ז תלוי בפלוגתא דקמאי לענין מחיקת ה' ע"מ לתקן ולהסוברים דמוחק אף ע"מ לתקן אסור ה"ה בנותץ ע"מ לתקן ג"כ אסור ובאמת כי בא"ר שם מביא בשם הרא"ם דאע"ג דבמוחק אסור גם במכוין לתקן אבל בנותץ אבן מהיכל אינו מוזהר אלא דרך השחתה ואולם דבריו צ"ע למה פסיקא לי' טפי בנותץ מבמוחק דהא תרויהו מקרא דלא תעשון נפקא. ולהלן יתבאר בס"ד מה שיש לחלק בזה:
וראה זה מצאתי בשו"ת תשב"ץ ח"א סי' ב' באמצע התשובה כ' וז"ל מיהא אפילו שם גמור הנכתב בס"ת אין איסור למחוק כי אם נתכוין למוחקו ולאבדו אבל כשמתכוין לתקן בהכי שרי וראי' מהא דאיתא במ"ס נפל טיפה דיו על אותיות מהשם גורר וכותב אחר תחתיו כו' ועוד ראי' מן נתיצת מזבח ועזרה דשרי לנתוץ ולהרוס ע"מ לבנות ולתקן כדאשכחן בבבא בן בוטא דהשיא עצה להורדוס לסתור בהמ"ק ע"מ לתקן ודין איסור נתיצת מזבח ועזרה שוה לאיסור מחיקת ה' דתרויהו מחד קרא נפקא לן דלא תעשון וגו' וכמו דשרי בבנין בהמ"ק לסתור ע"מ לתקן ה"ה במחיקת השם עכ"ד הרי דמשוה ענין מחיקת ה' ונתיצת מזבח דבתרויהו כל שכונתו לתקן ולא לאיבוד שרי ואולם הר"י אכסנדרי הביאו הב"י סי' רע"ו כ' דאין ללמוד ולהתיר מחיקת ה' ע"מ לתקן מנותץ אבן מהמזבח דלא מחייב אלא בעושה דרך השחתה כו' שכן מצינו בני חשמונאי שנתצו מזבח שבנה עזרא מפני שטמאוהו יונים כדאיתא ביומא (ובחידושי הגהות ממוהרל"ח כ' כי לא מצא דברים אלו במס' יומא ולא ידע מקומו אי' ואנכי לא אבין דרכו וידעתי את מקומו כי הוא ביומא ד' ט"ז ע"א ובמס' ע"ז ד' נ"ב ע"ב ואולם באמת מבואר שם בע"ז דמזבח ששקצו אנשי יון היה חולין גמורים ומצאו לו מקרא ובאו פריצ' וחללוה מכיון שבאו בה פריצים נתחללה ופרש"י שם מכיון שנכנסו נכרים להיכל יצאו כליו לחולין יעו"ש וא"כ לא הי' בו משום איסור נתיצה, ומצאתי אח"כ בספרי האחרוני' שעמדו עליו בזה) דהתם שאני דא"א לנו בלא מזבח וגם א"א לבנות מזבח במקום אחר שבמקדש שמקום המזבח מכוון ביותר אבל הכא אפשר לגנוז היריעה עכ"ד ולפ"ז אזדא ג"כ ראיות התשב"ץ הנ"ל לענין מחיקת ה' מנתיצת מזבח ועזרה דמבואר בפ"ק דמס' ב"ב דבבא ב"ב השיא עצה להורדוס לסתור בהמ"ק ע"מ לתקן דיש לחלק בין בנין בהמ"ק דהכל בכתב מיד ה' ועזרה והיכל וכל דבר המקודש הי' מקומו קבוע ומיוחד לו אבל יריעה אפשר בגניזה כנ"ל:
והנה עפ"י דעת הרמב"ם שהבאתי דבנותץ אבן מהיכל או שורף עצי הקדש דלוקה מלאו דלא תעשון וגו' אינו עובר רק דרך השחתה כנ"ל עלה בידי ליישב קושי' אחת שעמד עלי' בס' ערוך לנר מס' מכות ד' ך"ב אהא דקיי"ל השורף עצי הקדש לוקה וקשה איך שרפו עצי המערכה וא"ל דמצותם בכך אכתי יקשה האיך אמרינן בפסחים דף פ"א ששרפו נותר הפסח בעצי המערכה והציקנין שרפו כן אפילו נגד תקנת חכמים ולא מיחו בידם ואף שרש"י ותוס' שם כתבו דהי' כן מטעם לב ב"ד מתנה עליהם זה שייך דוקא לענין שלא למעול בהקדש אבל אכתי אם מוזהר מה"ת שלא לשרוף עצי הקדש שלא לצורך האיך הותר זה לעבור בלאו דל"ת יעו"ש בס' הנ"ל מ"ש בזה ואמנם לדעת הרמב"ם הנ"ל לק"מ דרק בשורף עצי הקדש דרך השחתה לוקה אבל במה ששרפו בעצי המערכה נותר הפסח כיון שלא הי' דרך השחתה לית לן בה וא"ש ונכון:
שוב מצאתי להגאון בשו"ת חתם סופר חיו"ד סי' רס"ז שהעיר בראי' זו מהך דציקנין שורפין מעצי המערכה דמשם מוכח דאינו עובר בלאו דל"ת רק בעושה דרך השחתה וחזר ודחאה די"ל הא דהתירו לשרוף בשר קודש בעצי הקדש משום דאתי עשה דשריפת הנותר ודחי ל"ת דלא תעשון כן והוי בעידנא ועפ"ז מפרש דברי הר"י אסכנדרי הנ"ל שכ' דאין להביא ראי' מהחשמונאים שסתרו המזבח ששקצו אנשי יון דשאני מזבח שמקומו מכיון ביותר וא"א לבנות אחר בלא סתירתו של זה והיא תמוה לכאורה דמה בכך אם הוא עובר בלאו בסותר אפי' ע"מ לתקן מה מועיל אם הוא א"א הלא א"א ולא קמכוין לא שרי אלא באתי ממילא ולא מכוין אבל לא בעושה מעשה בידים כמבואר בפסחים ד' כ"ה ובתוס' שם ולזאת העמיס הגאון הנ"ל בכוונת דבריו דשאני התם דאתי עשה דבנין מזבח ודחי לאו דלא תעשון כן והא דהצריך לומר דהתם א"א ר"ל שאם הי' אפשר בענין אחר הוי אפשר לקיים שניהם ואינו דוחה עכ"ד ולדעתי יש לדון טובא אם שייך בזה ענין עשה דוחה ל"ת דכבר העלה הגאון בעל טורי אבן בחידושיו לר"ה ד' ך"ח דלא שייך עשה דוחה לל"ת אלא היכא דעקירת הלאו עם קיום העשה הוא בדבר א' כגון כלאים בציצית דמטיל בסדין של פשתן חוט של צמר שהו' תכלת דבהאי חוט שעובר בלאו של כלאים מקיים לעשה של תכלת אבל במקום דאין העשה ול"ת בד"א כגון הניתנין במתן ד' שנתערבו בניתנין מתן א' דקסבר ר"י ינתנו במתנה א' דאל"ה הרי עובר משום ב"ת ולא שייך לומר דעשה דמתן ד' ידחה לל"ת כיון שאינן בד"א דהעשה הי' בדם השלמים הניתנין במתן ד' והב"ת היא בדם העולה שאינו אלא מתן א' יעו"שה ואע"ג דאיהו גופי' שדי בי' נרגא מההי' דיקדש להיות כמוה בזבחים דף צ"ו כבר נתבאר אצלינו במק"א שדיחוי כזה חוזר ונראה ותקעתי מסמורת בסברא זו ועיי' שעה"מ פ"ג מ"ה נדרים הלכה ובס' למודי ה' לימוד ב' מטי סברא זו משמי דהרב מוהר"ם גאלנטי ז"ל וא"כ ליתנהו לדברי הח"ס הנ"ל שכ' דהלאו דלא תעשון כן נידחה מפני עשה דשריפת נותר או מפני עשה דבנין מזבח ולפי מ"ש לא שייך בזה עשה דוחה לל"ת כיון דאין הלאו והעשה בדבר אחד כמובן וזה נכון:
ועוד נלפע"ד לחדש ולומר דבל הנך אזהרות דהן בלאו דלא תעשון כן לה' אלקיכם כמו נותץ אבן מן ההיכל או מוחק את ה' אין עשה דוחה אותם וטעמא דידי לפ"מ דמתבאר בתלמודא דזבחים דף צ"ו דל"ת שבמקדש חמור דאין עשה דוחה אותה כגון עשה דאכילת פסח לא דחי לאו דשבירת עצם לאכול המוח בפנים יעו"ש (ובחידושיי לגפ"ת מס' ר"ה ד' כ"ח בשמעתתא דבשופר של עולה לא יתקע פלפלתי במה שהתעוררו המחברים שם דליתי עשה דשופר וידחה לל"ת דמעילה בקדשים עיי' שעה"מ פ"ח מה' לולב ה"א ובהגהות טעה"מ שם ואנכי העליתי דלאו דמעילה בקדשים אין עשה דוחה אותו דכל הלאוין בקודש הוי ל"ת שבמקדש דאינו נדחה מפני עשה ויש לפלפל עפ"ז הרבה תן לחכם וגו') והנה בריש יבמות ד"ו ע"ב קא' הש"ס דמורא האמורה במקדש לא ממקדש אתה מתיירא אלא אמי שהזהיר על המקדש הרי דכבודו ית' חמור מן המקדש וא"כ אם ל"ת שבמקדש אין עשה דוחה אותה מכ"ש לאו דל"ת כן לה' אלקיכם בודאי אינו נדחה מפני עשה דשמו ית' חמור מן המקדש ויש מקום אתי לפלפל עפ"ז טובא במתני' דמ"ס ומייתי לה הש"ס בשבת ד' ק"ך הרי שהי' שם כתוב על בשרו ה"ז לא ירחוץ נזדמנה לו טבילה של מצוה כו' ועיין בשו"ת רדב"ז ח"א בלשונות הרמב"ם סי' מ"ז והבן ואנכי בורח כעת מן הפלפולים:
ועפ"י דברינו יתבאר לן ש"ס דסנהדרין ד' קי"ג דמייתי שם הא דתני' ר"א אומר כל עיר שיש בה אפילו מזוזה א' אינה נעשית עה"נ שנא' ושרפת וגו' והיכא דאיכא מזוזה לא אפשר דכתי' לא תעשון כן עיש"ה ור וראיתי בס' לימודי ה' לימוד ד' מביא בשם הת"ח שהקשה דליתי עשה דושרפת וידחה לל"ת דלא תעשון כן לה' אלקיכם ולהנ"ל לק"מ דלאו זה הוי כל"ת שבמקדש דאינו נדחה מפני עשה ונכון היא:
ומעתה אזדו פלפוליו של רומע"כ בדברי הר"י אסכנדרי ז"ל שאסור למחוק ה' אף ע"מ לתקן זולת כשנפסל צורת האות לגמרי וכ"ת פלפל בזה דתיתי עשה דכתיבת ס"ת ולידחי לאו דל"ת כן ונו"נ אי הוי בעידנא כיון דבמחיקה זו עדיין לא נעשה התיקון ובנ"ד י"ל דהוי בעידנא דבשעה שעושה הנקב בכותל היו תיקון לעזרת נשים עכ"ד, וכבר הבאתי כי כבר דרך בפלפולים אלו הגאון בשו"ת חתם סופר ז"ל ואנכי דחיתי דבריו גווב טעם בעזה"י כי בזה לא שייך ענין עשה דוחה ל"ת כנ"ל:
ובעיקר דברי הר"י אסכנדרני שם קשה לי מאד במ"ש וליכא למימר דכל מחיקה שהיא לתיקון שרי דהנותץ אבן מהמזבח לא מחייב אלא בעושה דרך השחתה כו' שכן מצינו בני חשמונאי שנתצו מזבח שבנה עזרא מפני שטמאוה יונים דההם שאני דא"א לנו בלא מזבח וא"א לבנות במק"א כו' אבל הכא אפשר לגנוז סיכיעה עכ"ד וקשה לי מש"ס דע"ז ד' נ"ד דבעי למילף שם דאע"ג דאין אדם אוסר דשא"ש אפ"ה ע"י מעשה אסרינהו רבנן מאבני מזבח שגנזו בית חשמונאי משום דשיקצום מלכי יון לע"ז ודחי מהא דר"פ דקרא אשכח דמדאוריתא אסיר' דכתיב ובאו בה פריצים וחללוה עייש"ה וא"כ לפי מה דמסיק הש"ס דמכיון שבאו פריצים נחחללה א"כ בודאי אין בו משום איסור נתיצה כלל דהוי חולין גמורים וכמ"ש לעיל וע"כ דהוכחת הר"י אסכנדרי אזלא לפי הס"ד דתלמודא דהקדש הוי וא"כ מה זה דדחי דהתם שאני משום דא"א בלא מזבח והרי להס"ד שם מה"ת עותרין דמדאוריתא א"א אוסר דשא"ש ומה דאוסר ע"י מעשה הוי רק דרבנן כנראה מדברי רש"י שם ועיי' תב"ש סי' ד' סק"ט שמביא כן דעת הלבוש וצבא מהפוסקים דהך דאדם אוסר דשא"ש ע"י מעשה הוא רק מדרבנן ומה"ת אין כח לאוסרו עיי"ש וא"כ כיון דמה"ת הוי הקדם ולא נאסרו האיך נתצו מזבח ששיקצום מלכי יון והאיך יש כח ביד חז"ל לעקור ד"ת בקום ועשה לנחוץ דבר מהקדש וע"כ דלא מחייב אלא בעושה דרך השחתה אבל ע"מ לתקן שרי וצע"ג:
ואמנם בגוף הדין בנותץ ומהרס דבר מהקדש שלא בדרך השחתה רק ע"מ לבנות או מוחק את השם שלא לאבד ח"ו רק מחשבתו ע"מ לתקן כבר האריכו בזה קמאי ובתראי אי סותר ע"מ לבנות ומוחק ע"ע לתקן ג"כ עובר על לאו דלא תעשון כן וגו' ודעת הרוב מהראשוני' דאין בזה איסור כיון דהתור' אמרה ונתצתם את מזבחותם וגו' ואבדתם את שמם לא תעשון כן לה' אלקיכם מזה כראה דאזהרת ה התורה היא באופן שבא הציוי לעשות כן לע"א ובע"ז בודאי בעינן נתיצה דרך השחתה דוקא כדאמרינן שוחק וזורה לרוח ונצטיונו לכוין לאבדם ולשרש אחריהם כמבואר בע"ז ד' מ"ה מנין לעוקר ע"ז שצריך לשרס אחריה ה שנא' ואבדתם את שמם ובכה"ג אסרה התורה לעשות כן בדברי' שהם קדשי שמים להשחית ולאבד ח"י אבל בסותר ע"ע לבנות ומוחק ע"מ לתקן שקלקולו זהו תיקונו וא"כ מעיקרא אין עליו שם מוחק ומאבד כלל ואין זה בלאו דלא תעשון דהאי תיקון מיקרי ושרי דכל דלאו דרך השחתה ע"ז לא נאיור לא תעשון והכי איתא להדי' בפ"ה ממ"ס סופרים המוחק אות א' מהשם עובר בל"ת אר"ש לכן נא נאמר לא תעשון כן אבל טיפת דיו שנפל על הכתב מותר למוחקו שלא היתה כונתו אלא לתקן ע"כ הרי מבואר דלאו מטעם שהאות כבר נפסל אתי עלה רק מטעם שאין זה מחי קה כיון שכווכתו לתקן ועפ"ז יאירו לנגד עינינו דברי הש"ג פ"ד דשבועות שהרחוב שם הדיבור בדין מוחק ה' ע"ע לתקן והעלה שם ג"כ דאם כונתו לתקן לא הוי לי' דין מוחק כלל וראייתו עבכורות ד' כ"ה דאמרינן התם גבי פרת אדומה שיש בה שתי שערות שראשן משחיר גחז במספרים ולא חיישינן לאיסור גיזה כיון שאינו מתכוין לגוז אלא לתקן הפכה ואעפ"י שהוא גוזז להדי' עייש"ה וראיתי להגאון מוהר' ז"ל מזאמוש טן בספרו משנת חכמים שעמד עליו בזה דלא שייך לומר כיון דאין כוונתו רק לתקן ה"ל דשא"מ דהא קיי"ל דמודה כ"ש בפ"ר דחייב ואע"ג דהוי פ"ר דלא ניחא לי' הרי כבר כ' התוס' והראשוני' דדוקא במלאכת שבת שרינן בפ"ר דלא ניחא לי' דבשבת דוקא מלאכת מחשבת אסרה תורה ופ"ר דלא ניחא לי' הוי משאצ"ל דפטור משא"כ בשאר איסורין לא שייך כלל דין משאצ"ל ואף פ"ר דלא ניחא לי' חייב ואין ראי' מגוזז בפרה כדמסיק התם שאני פרה דקדשי ב"ה היא ואין בה אלא איסור דרבנן ולא שכיחא ולא גזרו בה רבנן עיי"ש אבל אין לומר במוחק ה' ע"מ לתקן דה"ל דשא"מ כיון דעובר בידים איסור דאוריתא ואע"ג דאין כונתו על המחיקה מ"מ הוי לי פ"ר עכ"ד ובאמת דאין זה קושי' כלל והמעיין בש"ג שם דדבריו אזלו בשיטת רש"י בסוגיא שם דמיירי שמתכוין לגזיזה רק דאין כוכתו לשום גזיזה אלא לתקן ואין זה חשוב גוז ועיין שם בתוס' ד"ה גוזז ובד' ל"ד בתוס' ד"ה אילימא שביארו כן להדי' שיטת רש"י דאין זה כשאר לשון דשא"מ בעלמא כיון דבכונה גוזז במספרים רק כיון דעושה לצורך תיקון כדי להכשיר הפרה אין זה חשוב גוזז דאין שם איסור גיזה נופל כי אם כשמתכוין לגזוז ולהכי שעיר מביא הש"ג ראי' יושם לענין מחיקת ה' דכמו גבי גיזה אחר כונת הלב הולכין וכל שא"מ לגזוז לאו גיזה מקרי ה"ה גבי מחיקה שהטעם היא משום השחתה ואיבוד השם כנ"ל וכל שאין כוונתו לאבד ח"ו רק אדרבא כונתו כדי לתקן שיהי' השם כהלכתו אין זה בכלל מחיקה כלל ואין ענין לזה לומר דהוי פ"ר ומשאצ"ל בגוזז ומוחק רק דאם כוונתו לשם תיקון אין עליו שם גוזז ומוחק כלל ולא קרינן בי' לא תגוז כיון דאינו עושה רק לתקן ולהכשיר הפרה וה"ה לענין מחיקה כל שכונתו לתקן לא קריכן בי' לא תעשון כן וכנ"ל וזה ברור מאד:
ודוגמא לסברא זו כ' הרשב"א ז"ל בחידושיו לשבת ד' קל"ג בשמעתא דבשר אעפ"י שיש שם בהרת ימול ופריך תלמודא שם ל"ל קרא הא דשא"מ הוא ומותר וכ' הרשב"א וז"ל תמיהא לי מאי קרי לי' דשא"מ דהא מתכוין לקציצה אלא שאינו מתכוין לטהר אלא למול ואין זה קרי דשא"מ אלא משאצ"ל והא למה הדבר דומה למכבה גחלת של עץ ברה"ר דמתכוין לכבות ולא מחמת שהיא צריך לגופ' אלא כדי שלא יזוקו בה רבים וקני לה משא"צל ולא דשא"מ כו' וי"ל דאי כ' רחמנא בפירוש השמר בנגע הצרעת שלא תקוץ ה"נ אלא השמר בנגע הצרעת כ' רחמנא כלומר שלא יטהרנו כי' ואנן היא דאמרינן דכיון שכן אסור לקוץ בהרת שמטהר הוא בקציצתו והילכך כשזה קוצץ לשם מילה ה"ל דשא"מ אצל טהרה ע"כ לשונו הזהב והן הן הדברים שביארנו לענין מחיקת ה' דא' רחמנא ואבדתם את שמם בע"ז והזהירה ל"ת כן לה' אלקיכם ואם אין כונתו למחוק ולאבד רק למחוק בכדי לתקן מיקרי דשא"מ כמו מילה בצרעת ואע"ג דשם במילה אמרינן דכיון דהוי פ"ר אסור מ"מ אין לומר במחיקת ה' דהוי פ"ר שכאן אין זה דרך מחיקה כלל רק מתקן מיקרי ושרי כנ"ל והנה בענין אי שרינן דשא"מ במחיקת השם הארכתי בחידושי למס' שבת דקך"א בההי' דתני' הרי שהי' שם כ' על בשרו כו' נזדמנה לו טבילה כו' רי"א לעולם יורד וטובל כדרכו ויש לטייל שם הרבה עפ"י דברינו הנ"ל ואשים רסן לעטי כי יאריך הענין ולא יאריך הזמן:
הדרן לדידן לענין נותץ דבר מהקדש שלא בדרך השחתה רק סותר ע"מ לתקן תלי' בפלוגתא דקמאי לענין מוחק השם ע"מ לתקן אי עובר או לא דהא תרויהו מקרא דלא תעשון נפקו ולפע"ד יש למצוא סייעתא מש"ס דע"ז ד' י"ג ע"ב בההי' דבהמה תיעקר דפריך התם ולשוי' גיסטרא דליכא תקלה ומשני אביי א' קרא ונתצתם את מזבחותם ל"ת כן לה' אלקיכם רבא א' מפני שנראה כמטיל מום בקדשים יעו"ש הרי דאביי ס"ל דזה מיקרי דרך השחתה ורבא ס"ל כיון שעושין כן בשביל ההקדש דלא ליתי לידי תקלה לא מיקרי דרך השחתה ולא קאי ע"ז לאו דלא תעשון ומוכרח לאוקמי משום דמיחזי כמטיל מום בקדשים אבל לתרויהו לצורך תיקון ממש שרי:
ומעתה כבא לענין שאלתינו אי רשאין לנתוץ קצת מכותל בה"כנ ולחצוב שמה עוד חלונות לע"נ כי רצון הקהל לפאר בית אלקים להגדילה ולהרחיבה והנה להמתירין במוחק את ה' וכונתו לתקן בודאי דג"ז שרי כנ"ל ואמנם נראה לפע"ד דאף למה דאיפסק ההלכה בש"ע יו"ד סי' רע"ו כשיטת הכ"י אסכנדרי ז"ל דאף לצורך תיקון אסור למחוק את ה' רק כשנפסל צורת האות לגמרי דאז בטל קדושתי' מ"מ לענין ניתוץ בהכ"נ שפיר שרי לכ"ע באינו עושה דרך השחתה ואמינא טעמא משום דהמחמירין במוחק ע"מ לתקן אע"ג דהוי לי' דבר שאינו מתכוין כיון שאין כונתו המחיקה מ"מ הוי לי' פ"ר ופ"ר דלא ניחא לי' לא הותר בשאר איסורין כמו שביארנו לעיל והנה כבר נודע דעת התה"ד דבאיסור דרבנן מותר פ"ר ועיי' תוס' פסחים ד'ך"ה ד"ה לא אפשר משמע דס"ל ג"כ דבדרבנן מותר פ"ר ועיי' מג"א סי' שי"ד סק"ה שהאריך בזה ולפ"ז בנותץ דבר מבה"כ בודאי דאין איסור הנתיצה בזה רק מדרבנן דכל קדושת בה"כ אינו רק מד"ס כמ"ש הר"ן ז"ל בפ' בני העיר דקדושת בהכ"נ הוא משום דעשוי לומר בה דבר שבקדושה הטילו בה חכמים קדושת מדבריהם עיי"ש וממילא נהי דאסור מדרבנן עכ"פ לנתוץ דבר מבהכ"נ מ"מ זהו רק בסותר דרך השחתה אבל אם אין הכונה בנתיצה רק ע"מ לתקן נהי דבמוחק גם זה אסרו משום דהוי פ"ר כנ"ל דמוחק את ד' עובר מה"ת בלאו אבל בנותץ דבר מבהכ"נ ע"מ לתקן הוי פ"ר בדרבנן ושרי כנ"ל וכמו בגוזז ע"מ לתקן דשרי בפרה משום דהוי קדשי בה"ב ואין בה איסור אלא מדרבנן כמבואר בבכורות ד' ך"ה שם והבן היטב בכ"ז:
והאמת אגיד כי בגוף הדין שהמציא המרדכי דבהכנ"ס נקרא מקדש מעט ולכן אסור לנתוץ דבר מבה"כ כמו מן ההיכל הוא יחידאי בד"ז ולא מצאתי לו חבר בשום א' מן הראשונים ומדברי הרשב"ץ ז"ל בתשובתיו נלפע"ד להכריח דלא ס"ל כהמרדכי דכבר הבאתי מדברי התשב"ץ ח"א סי' ב' לענין מחיקת ה' שדעתו דאם מכוין לתקן מותר וכ' שם וז"ל ועוד יש להביא ראי' מעני נתיצת מזבח שהיא בלאו וה"ה לסתירת אבן א' מן ההיכל או מהעזרה ומצינו שמותר לסתור אבנים בהן כדי לתקן ואפילו לסתור ההיכל כלו כדאשכחן בריש ב"ב בבבא ב"ב שהשיא עצה להורדוס למיסתר להיכלא ולמבני' וה"ה למחיקת ה' כו' עכ"ד וכבר כ' לעיל מה שיש לפקפק בראייתו ובאמת הי' לו להרשב"ץ ז"ל יותר להכריח ממה דקא' תלמודא שם מקודם לא ליסתר אינש בה"כ עד דבני בי כנישתא אחריתא א"ד משום פשיעותא וא"ד משום צלוי וה"מ דלא חזו בה תיהוא כו' וקשה האיך שרי למיסתר מבהכ"נ אע"ג דבנו אחרת דהרי הנותץ דבר מבהכ"נ עובר בלאו וע"כ דסותר ע"מ לבנות שרי ומדלא הביא הרשב"ץ סייעתא מזה נראה דעתו דבבהכ"נ לא שייך דין זה כלל והא דאחז"ל לא ליסתר כו' לאו מחמת איסור נותץ אבן מההיכל אלא מחמת חששא שיתרשלו לבנות והיכא דכבר בנו שרי ובאמת לא ידעתי מנין לו להמרדכי ד"ז דאם בהכ"נ דינו לכל דבר במקדש שוב יהי' אסור ליכנס שם באבק שעל רגלו ובמקלו ותרמילו וכדומה שאסור במקדש ובבהכ"נ שרי כמ"ש באו"ח סי' קכ"א וע"כ דבהכ"נ לא הוי ממש כבהמ"ק במה שנוגע לקדושת המקום ונהי דאנו מוכרחין לכוף ראש ולקבל באימה דברי המרדכי ז"ל וכבר אמרה מש"ה הוא אא"ז הרמ"א שתבע כן להלכה בהג"ה ש"ע סי' קנ"ב ואולם הט"ז ז"ל החמיר ביותר דאף ע"ע לבנות אסור עד שימלא מקום הנתיצה וכבר ביארנו דכל שאינו עושה דרך השחתה רק שכונתו לאיזו תיקון לא הוי בכלל נותץ ומאבד ח"ו ואין זה סותר רק בונה וא"כ בנ"ד שרצון כל הקהל בזה לחצוב עוד חלונות בכותל א' לע"נ וכונתם בזה לפאר ולרומם בית אלקי' ויתעלו שיוי המקומות עי"ז בע"נ ויהי' להם לתיקון הבהכ"נ כמ"ש כ"ת ובודאי דאין בזה משום איסור נתיצה וגם מקום הנתיצה הרי עשוי הוא למלאות בחלונות ומה לי באבנים או בחלונות כיון סלא נשאר הפגימה ולא נראתה הנשחתה ואין בזה שום מיחוש כלל כיון שעושין זאת לכבוד המקום ולהרוחת הקדש וראיתי בשו"ת חב"י סי' ע"ה נדפס שם תשובה א' מאא"ז הגאון מוהר"ל מפראג ז"ל ומפלפל שם בענין מחיקת ה' כדי לתקן דמותר וז"ל שם וראי' ברורה לזה שהנותץ אבן א' מהעזרה ג"כ עובר בלאו והרי הורדוס הי' סותר ובונה אע"ג דהי' אפשר להיות עומד בנין הראשון אלא כל שהוא עושה לכבוד ד' משום זה אלי ואנוהו אין בזה משום נתיצת אבן כו' ע"ב ושמעתי מזקני העיר דפ"ק מעשה רב מהגאון בעל מאיר נתיבים זצ"ל שכאשר נתמנה לאב"ד פ"ק האראדענקא ואשתו הרבנית היתה בעלת קומה והי' החלונות הקבועים בכותל בהכ"נ לעזרת נשים הנקראים גראטיס נמוכים לפניה והתיר לחצוב למעלה בכותל ההי' להוסיף עוד חלון עבורה ונמצאו איזו לומדים שפקפקו בהוראתו על שהתיר לנתוץ מבה"כנ והגאון הנ"ל יסד ע"ז תשובה בטעמי' ונימוקים להתיר ובפרטות בנ"ד שרוצים לעשות זאת מחמת כי הגדילו הרחיבו הבהכ"נ ומוכריחים המה לחצוב החלונות ההם לנוי ולתפארת בודאי דהאי סתירה בנין מיקרי כמו שביארנו: