אור ברסלב

דבר משה חלק א· רבי משה תאומים

שאלה סח

שאלה סז

כהן שדעתו יפה מאלקיו ישא ברכה הוא ידידי הרב המופלג ובקי בחדרי תורה משנתו סדורה דובר בשפה ברורה גבר חכם בעוז ואיש אשכולות כש"ת מוה' יהודה משה הכהן ווים נ"י בק' יאווריב יצ"ו

קנטרסו לנכון השגתי על הב"ד ומרוב טרדות לא יכולת לשים עיני על כל דבריו ובגמר דבריו אדם נתפס אשר הביא דברי ר"ש בסוף אהלות שמביא דברי התוספתא דאין מדור העמים ובה"פ בח"ל וגם הרמב"ם פי"א מה' טו"מ הי"א פ' כן ויעו"ש בכ"מ וכ"ת נבוך בהענין בזה"ז שבטלה גזרת טומאת ארץ העמים אי טומאת בה"פ במקומה עומדת הנה לא שזפתו עיניו דברי גדול המורים בשו"ת שבות יעקב ח"א סי' פ"ה וח"ב סי' צ"ח שהשיג שם ע"ד הט"ז וש"ך בסי' שס"ט שכ' אהא דמבואר בש"ע שם דכל ארץ העמים אסור לכהן ליטמא בהן וכ' הט"ז וש"ך דבזה"ז ליתי' להאי דינא והגאון הנ"ל השיג עליהם דמ"ש דנהי דכהנים שבגולה אנוסים המה בטומאה דרבנן דארץ העמים מ"מ כהן הדר בא"י ויוצא לחו"ל עובר איסור דרבנן ומש"ה העלה להלכה דכהני ח"ל מותרין לטמאות עצמו בטומאה דרבנן דאין מוסיפין טומאה על טומאתן בחיבורם בארץ העמים ויעו"ש שהביא התוספתא הנ"ל דאין מדורת העכו"ם בח"ל ומיישב מה דתמוה לכאורה דברי התוספתא דהרי גזרו טומאה על כל ארץ העמים וכ' דגם כונת התוספתא כך היא כיון דבח"ל בלא"ה יש טומאה דרבנן א"כ הכהני' שבח"ל בלא"ה נטמאו בטומאה דרבנן של ארץ העמים לכך א"צ ליזהר במדור העכו"ם בח"ל והעמיס כונה זו ג"כ בדברי הר"ש ופיז"ח דאהלות שם יעוש"ה ואמנם לענין מעשה להתיר לכהני' בח"ל לטמאות בטומאה דרבנן לא מלאו לבו להקל בדבר שנתפשט איסורו אבל לענין להחמיר כ' והלואי שיהי' כל שמעתין ברורין כד"ז דדין ארץ העמים נוהג בינינו אף בזה"ז.

ובאמת כי יש לי מקום עיון במה שביארו התוס' בנזיר ד' נ"ד ע"ב דמש"ה גזרו טומאה על כל ארץ העמים משום מתי מבול והרוני גולה ולפי מה דמביא בש"ס דזבחים ד' קי"ג סובר ר"ל דגם א"י אינה בדוקה היא דא"י מתי מבול וא"י מתי נ"נ יעוש"ה וקשה דהא כבר נודע מה שהתעורר הר"ש מקינון דאם היה שום מקום בעולם שנערף שם ע"ע ונאסר משום נחל איתן יאסור כל העולם בחרישה וזריעה מטעם נחל איתן ואי דרובא דעלמא מותר הא קבוע הוא וכל קבוע כמעמ"ח דמי ותי' דלא מיקרי קבוע אלא היכא שהאיסור ניכר לעצמו וקבוע במקומו אבל היכי דאין האיסור נודע וניכר לעצמו כמו הכא דלא ידעינן הוכן נחל איתן לא שייך לומר כל קבוע כו' והביאוהו האחרונים הפר"ח וכרו"פ ביו"ד סי' ק"י עיי"ש וא"כ ה"נ אף שהיה מתי מבול בח"ל ולר"ל גם בא"י מ"מ רובא דעלמא טהור היא ואף כי מיעוט מקומות לא מטוהרה וגשמה ביום זעם מ"מ כיון דלא נודע לנו המיעוט אשר שם ירדו מתי מבול וכדומה וכיון דלא נודע האיסור במקומו לא אמרי' בי' הך מילתא דקבוע כמעמ"ח דמי ושוב בטל המיעוט ברוב כסברת הר"ש ואמנם לזה י"ל דרק מן התורה לא מיקרי קבוע היכא דאין האיסור ניכר במקומו אבל מדרבנן דיינינן לי' לקבוע כמבואר בתוס' בכמה דוכתי' ועיי' תוס' נזיר ד' י"ב בההוא דאומר לשלוחו צא וקדש לי אשה אסור בכל הנשים שבעולם יעו"ש ולזה שפיר גזרו רבנן טומאה על ארץ העמים משום ס' מתי מבול דמדרבנן ה"ל ס' קבוע ואמנם עדיין קשה נהי דהוי ס' קבוע וכעעמ"ח הא הוי ס' טומאה ברה"ר וקיי"ל דס"ט ברה"ר טהור ומזה ראי' למ"ש התוס' סוף פ"ב דכתובות דלהכי מטמאינן טומאת בה"פ אע"ג דבעלמא טיהרו חכמים ס"ט ברה"ר היינו היכא שהטומאה מבוררת כגון שמקום הטומאה ידוע אבל הכא שלעולם השדה בספק לא רצו לטהר אע"ג דמדאורייתא טהור יעו"ש ולהכי גזרו ג"כ על כל ארץ העמים מספק כיון שאין מקום הטומאה ידוע וא"ש ועפ"י דברינו ניחא הא דא' ר"ל בכמה דוכתי' עילה מצאו וטיהרו את א"י ולכאורה פלא דמה ראו חז"ל ע"י עילה שמצאו לטהר ס"ט דאוריתא ולהנ"ל ניחא דבאמת מדאוריתא לא הוי ספק כלל כנ"ל רק דחכמים נתנו ע"ז דין קבוע ואפילו אי הוי ס' השקול ג"כ טהור מדאוריתא דהוי ס' טומאה ברה"ר רק דאי לא מצינו עילה הי' מחמירין חז"ל אפילו בס' טומאה ברה"ר משום שאין מקום הטומאה ידוע וכנ"ל ומשום עילה שמצאו לתלות בה הקילו וזה נכון:

וזה כביר הגיעני תשובה א' מש"ב גאון תפארת ישראל מוה' יוסף שאול סג"ל נ"י האבד"ק לבוב ובתוך דבריו העל' מרגליו' טובה בענין זה וז"ל וראיתי להר"ש פי"ח דאהלות מ"ג שכ' שדה שאבד בו ברה"י דאוריתא ובה"פ היינו בנחרש דוקא ואבד ברה"ר דרבנן ומה שהחמירו בו יותר מבקעה בימות החמה התם הטומאה ידוע במקומו וליכא ספק אלא לזה שיכנס אבל אבד ה"ס לכל אדם ולכאורה לא נודע סברתו אמנם נראה עפמ"ש התוס' ריש נדה דלא גמרינן מסוטה אלא טומאת מגע ולא טומאת ראי' ולכך מטמא אפילו ברה"ר וביאור הדבר שמעתי מפי אבי מורי הרב הגאון נ"י עפ"מ שאמרו בתוספתא הובא בראב"ד פט"ז מאה"ט (גם בתוס' סוטה ד' ק"ח ע"ב ד"ה מכאן אמרו הביאו לתוספתא זו יעו"ש) רשב"ג א' דלכך ברה"ר טהור מפני שאפשר לשאול את היחיד וא"א להשאל על הרבים ולפ"ז בשלמא במגע צריכין לשאול כל אחד ואחד אי נגע משא"כ בס' ראי' א"כ אין הס' על הנגיעה שודאי נגעו רק דהספק היה אי ראתה או לא וזה הספק כולל כלם ומה שנפסק לאחד נפסק לרבים א"כ גם ברה"ר טמא דלא גמרינן מסוטה ודפח"ח והרבה הארכתי בזה במס' נדה ולפ"ז שפיר כ' הר"ש דשאני בקעה דהטומאה ידוע במקומו וליכא ספיקא אלא לזה שיכנס וא"כ כל איש בפני עצמו הספק ואי אפשר להישאל לרבים ברה"ר ולכך טהור אבל אבד הספק לכל אדם שהרי ודאי כנס הוא לשדה רק שמקום הקבר הוא ספק וא"כ ה"ס שוה לכל אדם ואין צריך לישאל כולם ומה שנפסק לזה נפסק לרבים ולכך מטמא בכה"ר וז"ב עכ"ד הערבים וש"י ועפ"י דבריו יש להוליד חדשות בכמה דוכתי ורצוני כעת לקצר במקום שאפשר להאריך תן לחכם וגו':

ואשר רומע"כ הוא ככהנא מסייע כהני ופלפל בדין לטהר המקום בעובדא דידן להילוך הכהנים מטעם ס"ט ברה"ר וכבר הארכתי למעניתי בתשובה שהעליתי מאז בזה (עיי' לעיל מסי' כ"ו עד סיום סי' כ"ט מזה) ואמנם האמת אגיד ולא אכחד כי אני נבוך בעיקר הענין בזה"ז בעוה"ר שבטלה דין טומאה וטהרה וכלנו טמאי מתים מעתה כשאנו דנין על מקום הספק לנו לענין אזהרת כהן אי מוזהר הכהן ליכנס לשם או לא לא שייך לדון בי' ענין חילוק רשויות בין רה"י לרה"ר דאין זה כקרא ס' טומאה רק היא ככל שאר ספקות באיסורין ועיי' תוס' ב"ק ד' י"א ד"ה אין מקצת שלי' בלא ולד לענין ס' נדה לטמא טהרות ה"ל ככל ס' טומאה ודנין בה דין חילוק רשויות אבל כל לגבי בעלה הוי לי' כמו שאר איסורי תורה ואין בזה חילוק רשויות ועיי' בס' ש"ש להרב קצוה"ח ז"ל שמעתתא א' פי"ב וי"ג והבן ושם בתשובת הנ"ל טיילתי בזה בההי' דשפחתו של מציק כו' ובא כהן והציץ כו' בדברים נחמדים וכעת מצאתי לי רב דיבר כותי ש"ב הגאון בצל"ח ברכות די"ט בההי' דמדלגין היינו ע"ג ארונות כו' דרוב ארונות יש בהם חלל טפח והקשה בצל"ח דאפילו היה מעמ"ח מסתמא רבים היה שם וס' טומאה ברה"ר טהור ותי' לפמ"ש התוס' שם שכיסוי זה עכ"פ גולל הוא וא"כ לענין טומאה וטהרה אין כאן שום נפקותא דבודאי נטמא זה הדולג והספק הי' רק לענין טומאת כהנים אם הכהן מוזהר עליו או לא ואין זה נק' ס' טומאה אלא היא ככל שאר ספיקות באיסורין שספק תורה לחומרא עכ"ד ובדעתי לתקוע יתד בסברא זו במק"א ברצות ה' וכעת בחפזי אקצר ידידו דוש"ת משה תאומים:

תוכן העניינים

דבר משה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה