דבר משה חלק א· רבי משה תאומים
שאלה סה
למען אחי ורעי אדברה שלום כבוד הרב המאה"ג חריף ובקי. רב ועצים בפלפול וסברא משובח ומפואר בתורתו ויראתו הקודמת לחכמתו בין עבותים צמרתו זרע קודש עצבתו כש"ת מוה' יעקב תאומים נ"י אבד"ק ווילקאטש יצ"ו:
יקרתך הגיעני ה' עמך גבור החיל והנני להשיבך על סדר קושיתך אשר הקשית לשאול בהאי דריש ערכין הכל לאתוי מאי מופלא הסמוך לאיש ופרש"י ותוס' דמופלא היינו בן י"ב שנים ויום א' דאז נדריו נבדקין ואינו נעשה איש עד שיביא ב' שערות הקשית לפמ"ש התוס' בנדה ד' מ"ו בהאי דאם הקדיש מופלא הסמוך לאיש ואכלו אחרים לוקה והקשו דהא הוי הת"ס דשמא לא יביא ב' שערות ותירצו דאזלינן בתר רובא דמביאין שערות בזמנן וא"כ קשה אמאי חל ערך דיליה דילמא לא יביא ב' שערות ואי דאזלינן ב"ר הרי קיי"ל דאין הולכין בממון אחר הרוב והאיך נוצא ממנו ממון זהו תורף קושיתו (ובאמת יש לחזק קושיתך ביותר למ"ש התוס' בבכורות ד"ך ד"ה ור"י דאף לרב דאזיל בממון בתר רובא יש לחלק בין ממון שיש לו תובעין לעמון שאין לו תובעין ויעו"ש שכ' עוד לחלק בכמה גונין) והנה כבר הרגשת בעצמך די"ל דאין מוציאין ממנו הממון עד שיגדיל ועיי' תוס' נדה שם אמנם שנויא דחיקא לא משנינן והנ"ל בזה עפמ"ש התוס' ר"פ המניח ד"ה קמ"ל בטעמא דאין הולכין בממון אחר רוב משום דאיכא חזקת מ"ק נגד הרוב ואמרינן סמוך מיעוטא לחזקה והוי פלגא ופלגא (ועיי' בס' גינת ורדים כלל ס"א) והנה נודע מה דנחלקו אבות העולם בכל ס' ממון דהיא ג"כ מילתא דאיסורא כגון ס' צדקה והקדש אם במה שנוגע לממון אמרינן הממע"ה ועיי' בר"ן נדרים ד"ז והש"ך וט"ז ביו"ד ה' צדקה עמדו על מדוכה זו ולא העלו דבר ברור אמנם היטב אשר דיבר בזה הגאון בתומים בקיצור ת"כ אות קכ"ז דבאמת בכל מקום דאין דנין על הנודר רק על החפץ אם היא הקדש או חולין אנו מעמידין הדבר על חזקת חולין דמעיקרא אבל במקום דאנו דנין אקרקפתא דגברא אם מחויב לקיים נדרו או לא מה נשתנה זה מכלל ס' נדרים להחמיר ופשיטא דהרי כאן ס' איסורא ולחומרא וגם מרן זקינינו שר התורה זצ"ל בס' נה"מ בדיני תפיסה שלו עשה פשר דבר בין אם הס' היא בגוף הנדר או בלשון הנדר יעו"ש דפח"ח ומעתה לא שייך הכא לומר סמוך מיעוטא לחזקה והוי פו"פ כיון דגם בס' אם חל ערך דילי' אזלינן להחמיר דמחויב לקיים נדרו וא"כ שפיר אזלינן הכא בתר רובא דמביאין שערות בזמנן ומיושב קושיתך (וכעת יצא לאור ס' קהלת יעקב וראיתי בתוס' דרבנן שם אות מ"ם בענין מופלא הסמוך לאיש דנדרו כדר והקדישו הקדש הרחיב שם הדיבור בענין אי אזלינן להחמיר בס' נדרי איסור והקדש ויעו"ש מה שהביא מדברי הרמב"ם פ"ב מה' ערכין ה"י ויש לי לפלפל בדבריו ולא נפניתי כעת לעיין בזה ועיי' בשו"ת חתם סופר חיו"ד סי' רמ"א בענין ס' ניזקין אי אזלינן לקולא לנתבע יעוש"ה)
ובגוף הענין היכא דהוי איסור וממון אי ניזול בתר ממונא לקולא לנתבע כבר הארכתי בזה הרבה במקומו הראוי לו ואנקוט בידי ראי' א' מה שאינו עולה על זכרוני שיביאו אותם כל המדברים מזה והיא ממתני' מפורשת בשקלים פ"ז מעות שנמצא כו' בין חולין למע"ש קרוב לחולין יפלו לחולין קרוב למע"ש יעלו למע"ש כו' מחצה על מחצה להחמיר ע"כ הרי מפורש דבס' חולין או מעשר הוי ס' איסור ולא אמרי' הממע"ה (וגם מהתומים הנ"ל נעלם לכאורה משנה זו דהרי גם הכא הספק היא על החפץ) וגם מוכח להדי' דבס' מעשר הולכין אחר הרוב דהא רוב וקרוב רוב עדיף וכיון דאין הולכין בעמון אחר הרוב להוציא מיד המוחזק מכ"ש אחר הקרוב ואעפ"כ אזלינן הכא אחר הקרוב בס' מעשר או חולין ומכ"ש דאזלינן ב"ר דדינו ככל ספק איסור דאזלינן לחומרא אם לא שהיא רוב או קרוב וה"ה לענין ס' ערכין בודאי אזלינן אחר הרוב ודו"ק:
ודכירנא שותא דינקותא מה שאמרתי טרם היותי לאיש ליישב עפ"י דברי התוס' פ' המניח הנ"ל קושי' ש"ב הגאון בס' הפלאה סו"פ בתולה נשאת שהקשה קנס דכ' רחמנא במפותה וכן במוש"ר האיך משכחת לה דהא גבי יתומה שאין לה אב פטור במפותה מקנס דהיא אחלי' לי' וכן במוציא ש"ר קיי"ל דפטור דונתן לאבי הנערה כתיב והנה בפ"ק דחולין יליף דאזלינן בתר רובא ממכה אביו ואמו דרחמנא א' קטלי' וליחוש דילמא לאו אביו הוא אלא משום דאזלינן בתר רובא וא"כ האיך חייבה תורה קנס במפותה וכן במוש"ר דילמא לאו אביה הוא ואי דאזלינן ב"ר הא קיי"ל דא"ה בממון אחר הרוב ולטעם התוס' הנ"ל דהא דא"ה במאה"ר היא משום דאמרי' סמוך מיעוטא לחזקה א"ש דהנה נודע דעת הפוסק' דרובא דתלי' במעשה לא אמרי' כרבינא דמסיק הכי בבכורות ד"כ ועיי' רשב"א חולין די"א גם דעתו כן ונראה בעיני דכ"ש היא היכא דהרוב אינו תלוי במעשה והמיעוט תלי' במעשה פשיטא דלא מיחשב ההי' מיעוטא להצטרף בהדי חזקה נגד הרוב והיא מילתא דמסתבר לפע"ד והנה התוס' ביבמות ד' קיט' הקשו' בהא דרוב נשים מתעברות ויולדת דהא הוי רובא דתלי' במעשה ולא אזלינן בתרי' ותי' דזה לא הוי רובא דתלי' במעשה אלא מעילא הוא בא שאדם נזקק לאשתו יעו"ש וזהו דוקא לענין הבעל שפיר הוי ממילא משא"כ לענין אחר ודאי הוי תלי' במעשה ולפ"ז א"ש קושי' ההפלאה הנ"ל דאי נימא דלאו אביה הוא המיעוט תלוי במעשה והרוב לא מיקרי תלוי במעשה כמ"ש התוס' ובכה"ג לא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה כנ"ל וגם בממון אזלינן הכא אחר הרוב ודוק בזה.
ובזה ניחא ג"כ מה דנתקשיתי בהאי דכהנים שפיגלו במקדש מזידין חייבין למה דפ' הרמב"ם פי"ד מה' פסולי המוקדשין דא' מפסולין לעבודה שחישב מחשבת פיגול לא פסל במחשבה ואם נשאר דם הנפש יחזיר הראוי לעבודה ויקבל במחשבה נכונה וא"כ קשה אמאי מזידין חייבין דילמא לאו אביו הוא וממזר פסול לעבודה וממילא דלא נתפגל הקרבן ע"י מחשבתו ואי דאזלינן ב"ר הא א"ה בהא"ה וא"כ אי מיירי דעדיין יש דם הנפש ויכול אחר לקבל הדם בודאי אינו מפסידו אלא אפילו אי נימא דמיירי באין עוד דם הנפש וא"כ ממ"נ הקרבן פסול מ"מ בשביל זה אינו מחויב דבשלמא פיגול מפסידו בידים בלא שליחות הבעה"ב אבל אי נימא דבאמת א"צ לשלם מחמת הפיגול רק משום דפסול לעבודה בזה אינו עושה מעשה שלא בשליחות הבעה"ב וא"צ לשלם מחמת זה וע"כ דהתשלומין משום הפיגול וקשה דהא א"ה בממון אחר רוב זהו חו"ק והארכת בפלפול בזה ולהנ"ל א"ש דבכה"ג לא אמרי' סמוך מעוטא לחזקה וגם בממון הולכין בזה ב"ר וא"ש ודו"ק:
ועוד יש לתרץ קושיתך באופני' שונים אפס עיקר קושיתך אין בו ממש דהא כיון דנפסל הקרבן ע"י פיגולו ממילא דחייב על מה שהזיקו במחשבת פיגול שלו דכיון דידע דיפסול הקרבן עי"ז הוא הזיד לפגלו אין לך היזק גדול מזה ובודאי חייב לשלם מה שהזיקו וה"ז דומה לטבח שקלקל אפילו בדבר שמותר מדינא רק שאנו מחמירין לאסרו מ"מ פסק התה"ד סי' קפ"ו הביאו הט"ז יו"ד סי' י"ח ובש"ך חו"מ סי' ש"ו סק"י דחייב לשלם כיון דאנן מס' מחמירין לא הי' לו להכניס של חבירו לספק דכל היכא דהוי לי' לאסוקי אדעתי' שיאסור עי"ז והוא פשע חייב לשלם וכ"כ הש"ך יו"ד סי' ד' ובנקוה"כ דהמנסך יינו של חבירו ואית לי' שותפת בגוי' אע"ג דלענין איסורא איכא פלוגתא לא יכול המזיק לומר קי"ל כמאן דמכשיר דכל היכא דפשע חייב כיון דהזיקו מס' וה"ה הכא לא שייך לומר א"ה בממון אחר הרוב כיון דעכ"פ הקרבן נפסל ממילא דחייב לשלם ועוד יותר יש להמתיק הדברים לפמ"ש ש"ב הרב בעל פנ"י בב"ק ד"ה ובגיטין שם דלהכי כהני' שפיגלו במקדש חייבין אע"ג דמזיק הקדש פטור מ"מ הכא חייב לשלם משום שהזיק לבעלים שצריכין להביא קרבן א' תחתיו והוי ממון בעלים וא"כ האיך שייך הכא לפוטרו מתשלומין דדילמא ממזר הוא ואין פיגולו פיגול דהא על מה שפיגל בקדשים בלא"ה פטור דהוי מזיק הקדש ועיקר החיוב עבור שהפסיד' לבעלים והרי להבעלים באמת הפסיד כיון שצריכין להביא קרבן א אפסדי' מה ששחט ממון בעלים בפסול ולהכי חייבין לשלם וא"ש ונכון:
ומידי דברי זכור אזכור מה דקשי' לי בעיקר דברי התוס' הנ"ל שכתבו בטעמא דא"ה בממון אחר הרוב משום דאמרינן סמוך מעוטא לחזקה ויש להעיר בזה דהא כבר עמד הכנה"ג אהא דבכל ס' ממון אזלינן לקולא לנתבע ואמאי והא הוי ג"כ ס' גזל דאם הדין עם התובע הוי הממון גזל ביד הנתבע ומ"ש לאו דגזל מכל איסורין שבתורה וראיתי להרב קצוה"ח בקונטרס הספקות שהביא רבים מתרצים דבאמת דינו ככל ס' איסור תורה ואזלינן בתר חזקה וה"נ אוקי ממונא בחזקת מארי' ומעתה זה ניחא בכל ס' השקול משא"כ היכא דאיכא רובא עם התובע ורק דע"י החזקה מצטרף בהדי מיעוטא וחשיב פלגא ופלגא א"כ הדק"ל דמ"ש ס' ממונא מכל ס' איסור וצ"ע כעת.