אור ברסלב

דבר משה חלק א· רבי משה תאומים

שאלה סג

שאלה סב

משנת תרי"ח ועתה כבר נח נפשי' דרב אבד"ק פרעמסלא ז"ל והנחתי הדברים ככתבן

כבוד ידיד ה' ויד"נ ומחו' הרב הגאון החריף ובקי המפורסם איש חי רב פעלים אוצר בלום נ"י ע"ה סה"ח כש"ת מו"ה שמואל זנוויל העלער נ"י האבד"ק פרעמסלא והגליל יצ"ו

ידידות מכתבו לנכון השגתי בו ראיתי מדת טובו להטיב לזולתו ולבעבור זה עורר ימינו ימין עוז לחזק ברכים כושלות הוא השו"ב אשר יבואו זרים וישיגו גבולו שלא כד"ת במקום אשר החזיק בעסק שחיטות יותר מעשרים שנה ודרש כ"ת ממני אשר גם ידי תיכון עמו בחזקהו ולאמצהו והאמת אגיד ולא אכחד כי השו"ב הנ"ל שקד על דלתותי זה כמה פעמים ולא רציתי להזדקק לו מטעם הכמוס עמדי ואולם בראותי כי חכם לב כמוהו יקח מצוה לתמוך ביד השו"ב וגם אותי קרא לבל אחשוך את ידי להציל את השו"ב מיד מבקשי נפשו לעשות רצון ירא ה' כי"ב חפצתי וערכתי פסקי להוציא לאור נוגה משפט השו"ב המחזיקים בעסק שו"ב בכפרים אם יכולים אחרים לבא בגבולם ולירד לאומנתם ואערכה הדברים לנגד עיניו ויהא רעוא דאימא מילתא דתתקבל וזהו תורף תשובתי בזה:

קול ענות אנכי שומע בדבר השו"ב הרבני המופלג מוה' פלוני אשר מעודו מלאכתו מלאכת שמים להיות שו"ב עפ"י כתבי תעודה אשר תח"י מרבנים גדולים אנשי שם שלומי אמוני ישראל כלם סמכו ידיהם עליו ותהלתו בפיהם כי הוא אומן מומחה לרבים וזה יותר מעשרים שנה החזיק בעסק שו"ב בישובים אשר סביבותינו והעיקר בכפר פלוני לאשר שמה המה זובחים זבח רב עבור חיל קיר"ה העומדים שם בתמידות ויען כי מקום דירתו הי' בישוב א' אשר היא בגליל עיר פ' עמד בכל פעם לפני הרב דמתא להראות סכינו לפניו והוטב בעיניו וכמה פעמים איתרחיש כי הרב העביר עליו קול כי איננו בקי בדיני שו"ב כראוי ורצה להדיחו ממקומו בכ"ז שוב שינה את טעמו וחזר מדבריו והושיבו על כנו והי' נמסר אצלו כחומר ביד היוצר ברצותו מעבירו וברצותו מכשירו וזה כמה שנים בא לפני השו"ב הנ"ל לאשר קצתם מהדרים בישובים אשר הוא שו"ב אצלם החרידים על דבר ה' מנעו מלאכול משחיטתו עד אשר ישיג כתב קבלה ממני ויען כי הפציר בי מאין הפוגות תהיתי על קנקנו בדיני שו"ב וראיתי כי לא נופל הוא משאר השוחטים ודיני השו"ב סדורים המה בפיו כאשר פרש לפנינו השמלה הגאון בעל שמ"ח ז"ל ודברתי עמו במאורעות השכיחים בבדיקות הריאה וראיתי כי הוא מכיר ורגיל בעבודה ובבדיקות הסכין חזיתי כי הוא איש מהיר במלאכתו והשיכותי כפי להסיר מעליו תלונת המערערין ונתתי מהודי עליו להיות נטפל לרבני קשישאי שכבר קדמוני כי ראוי והגון הוא להיות שו"ב ובל יפג לבב העם לאכול משחיטתו ובלבד שיחזור על לימודו לפרקים כחק המוטל על שו"ב וכאשר יזדמן לפניו מידי דאיתי' בשאלה לא יסמוך על דעתו רק יציע הענין לפני הרב המורה אשר הוא חונה תחת דגלו ואח"כ נתוועדתי עם הרה"ג המערער ודרשתיו לא להגיד לי מה פשעו ומה חטאתו של הש"ב כי דלק אחריו ובמח"כ לא מצאתי בפיו מענה נכונה רק זאת אמר לי כי לא עליו לבד תלונותיו רק על כלל שוחטי הכפרים מפני שאינם כפופים תחת רב דמתא וכל שו"ב שאין פחד הרב לנגד עיניו תמיד אין לאכול משחיטתו ואנכי השבתי לו בדרך שחוק כי חכמינו ז"ל לא חשו בשו"ב רק שיהי' ירא ה' והלואי שיהי' מורא שמים עליו אבל לא מורא בו"ד והן הרב הנ"ל הלך למנוחות ונפשו צרורה בצרור החיים והשו"ב הנ"ל אוה למושב לו בכפר הסמוך ונראה לעיר פ' וכעת ארי נוהם הוא הרה"ג אב"ד שם ני' וקל כרוזא קרי בחיל לאסור על אנשי קהילתו הבשר משחיטת השו"ב הנשאל ואנשי כפר הנ"ל הי' בעירו משובתי שבת והי' להם בשר משחיטתו וצוה על אנשי עיר לבל יטמינו תבשילי שבת בתנור א' עם האוכלים ממרק עיגולי של השו"ב ההוא והאנשי' חפיצי צדקו של השו"ב דרשו מעני דעתי דעת תורה בדבר השו"ב ואמרתי להם כי אין רצוני כעת להזדקק להם כי לא ידעתי מה הוא באותן הימים ואולי עולה מצא בו הרב הנ"ל לאורועי חזקת כשרותו והשו"ב דפק על מזוזות פתחי כמה פעמים לבקש על נפשו כי השו"ב מהעיר נוסע בכל פעם לישובים שלו לשחוט להשיג גבולו ולקפח פרנסתו והשיבותיו ריקם מלפני מטעם הכמוס עמדי ונסע אל כבוד ידידי הרב הגאבד"ק פרעמסלא נ"י והביא אלי מכתב מהרב הנ"ל ומשתבח בגוי' כי הוא אומן מופלא למאד וכותב כי בדק אותו בדיני' ובבדיקות הסכין ומכיר במהות האיש הנ"ל ואת שיחו סכין לא איתרעי ואדם לא איתרעי וחילה פני אשר גם ידי תיכון עמו לחזקהו ולאמצהו ולגדור גדר בפני עושי עולה לבל יבואו זרים להשיג גבולו ולקפח מחיתו במקומות אשר החזיק בהם זה הרבה שנים ולקול דברי מח' הרב הגאון הנ"ל נתעוררתי להניף ידי ולהגיד לאדם ישרו ואציעה דברי לרבים לפרש שיחתי טעמי ונימוקי ואען ואומר

תשובה

מקור הדין דיורד לאומנת חבירו אי יכול לומר קפסקית לחיותי היא במס' ב"ב פ' לא יחפור ד' כ"א אר"ה האי בר מבואה דאוקי רחי' ואתי בר מבואה חברי' ואוקי גבי' דינא הוא דמעכב עילוי' דא"ל קפסקית לחיותי לימא מסייע לי' מרחיקין מצודת הדג כו' שאני דגים דיהבו סייארא כו' מיתבי' עושה אדם חנות בצד חנותו של חבירו כו' מפני שיכול לומר אתה עושה בתוך שלך ואני עושה בתוך שלי תנאי היא דתני' כופין בני מבואות זא"ז שלא להושיב ביניהן כו' ולא א' מבעלי אומניות אם יש כאן בני אותה אומנות ולשכינו אינו כופהו רשב"ג אומר אף לשכינו כופהו ור"ה הוא דא' כרשב"ג ע"כ הוצעת הגמרא והנה כל פוסקי הלכות כתבו דלית הילכתא כותי' דר"ה דקים לי כיחידאי ולעולם הלכה כסתם וגם ר"ה ברי' דר"י דהוא בתרא פליג עלי' וס"ל דלא מצי לעכב אבר מבואה חברי' ואפילו בר מתא אבר מתא אחריתא אי שייך בכרגא דעתא ל"מ מעכב עילוי' וכן פסקינן בש"ע חו"מ סי' קנ"ו דאם הי' אומנת ידוע במבוי ובא א' ועשה ג"כ אומנות זה אפילו הוא מעיר אחרת אינו יכול אומר לו פסקית לחיי ולא יוכל לעכב על בעלי אומנות מעיר אחרת שלא יבואו שמה רק שלא יתעסקו באותו אומנות במבוי זה אבל במבוי אחרת א"י לעכב אי יהיב כרגא והנה לפ"ז נפשוט הדין לכאורה דבשויב שלא קבלוהו הקהל עליהם רק שמעצמו החזיק לשחוט באיזו מקום בלי כתב התמנות כנהוג בין שוחטי כפרים אעפ"י שהחזיק וקבע אהלו שם ומזה פרנסת ביתו מ"מ שורת הדין דא"י למחות בשו"ב ממקום אחר הבא לשחוט בגבולו ונתינת מס לא שייך בשוחטים הואיל וכולהו לא יהבו כלל כרגא דמלכא ואמנם כד דייקינן אשכחן קושטא דמילתא דליתי' להאי דינא והיא לפי המתבאר מדברי הראשונים דבהא דר"ה אית בי' תרתי חדא מדין עני המהפך בחררה ובא אחר ונטלה דנקרא השני רשע ואפילו לשיטת ר"ת דבדבר של הפקר לא שייך דין עני המהפך מ"מ כאן שאני כיון דהראשון אומנתו בכך אלא דלטעם זה אי עבר ועבד אין מוציאין ממנו בדיני' וזאת שנית משום דפסיק לחיות דחברי' ואפילו עבר ועבד רחי' אחרינא לא מהכי ומצי הלה לעכב עליו דרוש היטב מעל ספרי הפוסקים הראשוני' ותמצא שכן היא עיי' תוס' בהנך דוכתי' דמיירו מדיני' אלו ועיי' מרדכי פ' לא יחפור בשמעתין הנ"ל ובשו"ת מוהרשד"ם סי' רנ"ט מבאר בארוכה ענין הנ"ל וע"י שו"ת מוהרי"ק שרש קל"ב ובשו"ת מ"ב סי' מ"ג ומ"ש עליו אא"ז הגאון בס' מקו"ח סי' תמ"ח סק"ה ולפ"ז נראה דאפילו למ"ד דטענת פיסוק חיותי' לא הוי טענה מפני שיכול לומר אתה עושה בתוך שלך ואני עושה בתוך שלי ע"מ זהו ליכא למ"ד דלא ס"ל דין עני המהפך כו ולכתחילה מיהא אסור כמ"ש הרשד"ם דאע"ג דמטעם דנקרא רשע אין להפקיע ממנו בשכבר עשה מ"מ בשעדיין לא עשה אלא רוצה לעשות מעכבין בידו שלא יהי' רשע ואין סברא כלל לומר דהך טענה דאני עושה בשלי זה הדרך מוציאו מידי עבירה דעני המהפך כו' דהרי עיקר קפידא בזה מה שעושה דבר שעל ידו הקונים דאתו מעלמא שהי' רגילים אצל הראשון נמשכים עתה אצלו כמ"ש הרשד"ם שם והנה לפ"ז קשה אהא דמייתי הש"ס סייעתא לדינא דר"ה דמצי לעכב אבר מבואה חברי' דאוקי רחי' גבי' מטעם פסקית לחיותי מהא דמרחיקין מצודת הדג ומה ראי' היא זו דהא מרחקין היינו לכתחילה ובזה ליכא מאן דפליג דעכ"פ לכתחילה אסור ומעכבין עליו שלא לעשות משום עני המהפך כו' כנ"ל ומקום אתי ליישב קושי' זו עפמ"ש הר"ן בקידושין ר"פ האומר לתרץ הא דתני' גבי פאה כפל לו עלי' כו' מעבירין אותו הימנו ומעבירין אותו משמע לכתחילה והא הוי עני המהפך וכ' הר"ן דשאני גבי פיאה דלא הוא בלבד מחזיר אחרי' שהרי כל העני' מהפכין אחרי' כמותו יע"ש ולפ"ז י"ל דגם גבי מצודות הדג לא שייך דין עני המהפך שהרי כל הצידין מהפכין אחר זה לצוד ומאן דדייק וגריס יראה שרש"י ז"ל כיון לזה במה שפי' אהא דמרחיקין צייד שנתן עינו בדג כו' מרחיקין שאר דייגי' מצודתם ולכאורה היא שפת יתר דהרי כל אדם גם מי שאינו צייד מרחיקין ולהנ"ל א"ש דמהא דכל אדם צריך להרחיק לא הוי סייעתא לר"ה די"ל דהאי דמרחיקין היא משום עני המהפך כנ"ל אבל כיון דנקיט בברייתא סתם מרחיקין משמע דגם צידין צריכין להרחיק והרי בהו ליכא דין עני המהפך שכלם מהפכין אחרי' כנ"ל וע"כ משום פיסוק חיותא הוי וא"ש ואמנם עדיין תקשה בהא דר"ה ברי' דר"י ובלישנא דברייתא דתני עושה אדם חנות בצד חנותו של חבירו כו' דמשמע דלכתחילה ג"כ מצי עביד והא נהי דל"ל טעמא דפיסוק חיותא אכתי אסור לו לעשות לכתחילה ורשע מיקרי וזה קושי' גדולה לכאורה והנראה בזה אחר שנשכיל בטעמא דברייתא דא"י למחות מפני שיכול לומר אתה עושה בתוך שלך ואני עושה בתוך שלי ויש להתבונן בזה דהרי מ"מ כיון שהראשון העמיד תחילה והורגל בכך להשתכר וזה בא לירד לאומנתו אמאי לא יוכל לומר לו קפסקית לחיותי ולפום רהיטא עלה בדעתי לדמות ענין זה למה דפליגי רשב"ג ורבנן פ' השולח בעשה עבדו אפותיקי ושחררו דמחייב רשב"ג מטעם דמזיק שיעבודו של חבירו ורבנן פליגו עלי' דלא מצינו חיוב בניזקין אלא היכא דבדחברי' קעביד מעשה אבל הכא א בדנפשי קעבידנא ול"ד לשורף שטרו של חבירו דחייב מדד"ג דהתם בדחברי' קעביד מעשה כמו שביאר הראב"ד בפ"ז מה חובל יעוש"ה ואנן קי"ל התם כרבנן ולהכי גם כאן מצי לומר אני עושה בתוך שלי כו' דכיון דבדנפשי' קעביד מעשה נהי שחבירו נפסד עי"ז לית לן בה ויומתק לפ"ז הא דפליגו רבנן ורשב"ג בברייתא דכופין בני מבואות זא"ז כו' דסברו חכמים דלשכינו אינו כופהו ורשב"ג סובר דאף לשכינו כופהו ויש לומר דכל א' לשיטתו אזיל ורשב"ג לטעמי' דס"ל דכי עביד בדנפשי' ומזיק לחבירו חייב כאילו עושה בשל חבירו וה"ה ביורד לאומנת חבירו כל שחבירו נפסד ע"י מצי לעכב עליו אע"ג דעביד בדנפשי' והי' מקום להרחיב הדיבור ולפלפל בזה הרבה אפס אחר שובי נחמתי כי הענינים רחוקים זה מזה וענין זה דיורד לאומנת חבירו אין לו שייכות כלל לדיני גורם והיזק דשם אנן דנין לענין חיוב תשלומין על ההיזק שעשה לחבירו לפי שעה ולזה מחלקים שפיר בין אם ההיזק נעשה בשל חבירו ממש או שהוא עושה בתוך שלו וממילא מגיע גרם ההפסד לחבירו אבל בהנך דינים דרחיי' וחנות וכיו"ב אטו אנן דנין על חיוב תשלומין אי חייב לשלם מה שהפסיד לחבירו במה דאוקי רחי' וחנות גבי דהא אפילו סוגר חנוכתו של חבירו פטור דלא הוי רק גרמא כמבואר בב"י סי' שע"ו ובש"ך סי' רצ"ב ומה שהזיקו בזה היא רק מניעת הריוח שהי' יכול להשתכר ולהרויח יותר ועיקר מה שאנו דנין אי מצי לעכב עליו היא מטעם דהוי יורד לאומנת חבירו כיון דאומנתו בכך ופרנסתו מזה מצי לעכב עליו מטענת פסקית לחיותאי כיון שחייו תלוי' בזה וזה יורד לחייו לקפח פרנסתו. וכל הנך דפסקית לחיותי ברחי' וחנות אית בהו משום תקנת השוק כמ"ש הב"י בסי' קנ"ו ומטעם זה בודאי דינא הוא דמעכב עלוי' בטענת פסקית לחיותי אע"ג דעביד בדנפשי' ומטעם זה ג"כ אין לדמות פלוגתא זו אם יכול לטעון אתה עושה בתוך שלך ואני בתוך שלי להא דפליגו רבנן ור"י בב"ב ד' ק"ה במתני' דמרחיקין את האילן מן הבור דת"ק סובר אם הבור קודם קוצץ רי"א אעפ"י שהבור קודם לא יקוץ שזה חופר בתוך שלו וזה נוטע בתוך שלו דשם אנו דנין מצד ההיזק דמטו לחברי' לפי שעה משא"כ ביורד לאומנת חבירו כגון רחיים וחנות דבא לעכב עליו מכח דפסקית לחיותי מה מהני לענין זה טענה דאני עושה בתוך שלי:

ואמנם בהסברת הענין נראה עפמ"ש הר"י בן מיגא"ש ז"ל בחידושיו לב"ב שפירש אהא דקא' הש"ס שאני דגים דיהבו סייארא דהיינו כשהדגים רואים מצודה ראשונה יודעים שיש שם עוד הרבה מצודות ובורחים מכל אותו המקום שנמצאת אותה המצודה מפסקת חיותו לגמרי כו' אבל אי לא יהבו סייארא כמו ברחיי' שאפשר שיהי' מקצת אנשים טוחני' בזו ומקצתן בזו ולא מפסק חיותי' כלל ואע"ג דהוי מפחית לי' מצי א"ל את מטו לך מה דפסקו לך מן שמי' ואנא מטו לי עה דמפסקו לי מן שמי' עכ"ד המורם ממנו דמה דדחי הש"ס סייעתא מהך דמרחיקין מצודת הדג היינו משום דלא חשבינן לי' פיסוק חיותא במה דאוקי רחיי' אחרינא שהרי אפשר שיטחנו בזה כמו בזה דא"ל את מטו לך כו' והמעיין יראה שגם רש"י כיון לזה הפירוש בד"ה שאני דגים שסיים שם אבל הכא מי שבא אצלי יבא ומי שבא אצלך יבא והם דברים אחדים עם דברי הר"י מיגא"ש הנ"ל ולז"א שפיר בברייתא עושה אדם חנות בצד חנותו של חבירו וא"י למחות בידו מפני שיכול לומר אתה עושה בתוך שלך ואני עושה בתוך שלי והיינו דלא הוי פיסוק חיותא לחברי' כלל דאתה עושה בתוך שלך כו' וכפי' הר"י מיג"ש הנ"ל דאת זוטו לך מה דפסקו לך ואנא מה דפסקו לי משמי' ומעתה ניחא מה שהקשיתי דעכ"פ אסור לעשות כן משום עני המהפך דנקרא רשע ולהנ"ל לק"מ דבאמת טענה זו דאני עושה בתוך שלי מוציאו ג"כ מידי עבירה דעני המהפך דלא הוי בכלל מהפך בחררה ובא א' ונוטלה דחשבינן לי' כאילו לא נטל משל חבירו כלל דאמרינן לי' מה חסרון זה או מה מידך יקח דאת מטו לך כו' וממילא אזדא ג"כ קושיתי אהא דדייק לדינא דר"ה דמעכב עילוי' מטעם פסקות לחיותי מהא דמרחיקין מצודת הדג והכי י"ל דמרחיקין מטעם עני המהפך כנ"ל ולדברינו שפיר דייק מהא דמרחיקין מצודת הדג דמצי טען קפסקית לחיותי דאי לא"ה לא הוי גם בכלל עני המהפך כיון דלא מיחשב נוטל משל חבירו כלום כנ"ל ולזה דחי שאני דגים דיהבו סייארא וכפירוש הר"י מיגא"ש הנ"ל דמיפסק חיותי' לגמרי וממילא דתרוייהו איתניהו בי' משום עני המהפך ומשום פיסוק חיותא והדברים נכונים מאד:

ובזה ניחא לן דברי הא"א שהביא המרדכי פ' לא יחפור במבוי הסתום מ"ג צדדים וצד א' פתוח ודר ראובן אצל דופיו הסתום ובא שמעון לדור כנגד צד הפתוח שאין גוי יכול לכנוס אם לא שיעבור על פתח שמעון דינא הוא דמעכב עלוי' כר"ה ע"כ ועמד עליו א"ז הרמ"א ז"ל בתשובותיו סי' ט' דהא קיי"ל כר"ה בר"י דר"י דהוא בתרא ופליג עלי' דר"ה וסובר דא"י לעכב ויעו"ש מה שתי' ומחלק בין בחי הוזקא או לא ואין בדבריו טעם ושרש ולזה נתן מקום להבאים אחריו להשיג עליו ולהנ"ל י"ל דאף ר"ה ברי' דר"י מודה בזה מפני שבאמת גם ר"ה ברי' דר"י מודה בגוף הס' דמצי טען פסקית לחיותי אלא דס"ל דלא חשוב כלל פיסוק חיותא כיון שאפשר שיבואו קונים לזה כמו לזה דמצי א' את מטו לך כו' אבל היכא דבודאי מפקיע זכות הראשון כמו בההי' דמבוי הסתום דלא מצי למימר מי שיבא אצלך כו' דפשיטא שיבואו אליו דהא דר כלפי צד פתוח גם ר"ה ברי' דר"י עודה כיון דודאי מפסיד לחבירו דומה למצודת הדג דכל היכא דשומט משל חבירו ונוטל לעצמו תרוייהו איתני' בי' משום עני המהפך ומשום פיסוק חיותי' דמה"ט אפילו עבר ועבד מפקינן מיני' ונידון דא"א דמי' למצודת הדג ופסק שפיר גם אליבא דהילכתא וכ"ז ברור מאד:

ואחר הדברים האלה יצא לנו הדין במי שפרנסתו קבוע במקומו מעסק שו"ב לא מיבעי' אם הוא ממונה מציבור ונתקבל עפ"י כתב התענות פשיטא דאסור לשום אדם לשחוט במקומו דהוי בכלל קהל שעשו תקנה שלא ישחוט אלא טבח ידוע ושחט אחר ששחיטתו אסורה כמבואר בש"ע יו"ד סי' א' ולית דין צריך בושש דסתם קבלת שו"ב וכל המנוים מקהל היא על כל ימי עולם ושכירות פועל א"צ קנין ואולם אף אם לא קבלוהו עליהם רק מעצמו החזיק שם בעסק שו"ב ומזה פרנסת ביתו בודאי דהשני הבא בגבולו הוא בכלל עני המהפך בחררה ובא א' ונוטלה נקרא רשע כיון שהראשון אומנתו בכך וגם מצי לעכב עליו מטעם פסקית לחיותי דכל היכא דמפקיע בודאי זכות הראשון ונוטל לעצמו תרוייהו איתניהו בי' משום פיסוק חיותא ומשום עני המהפך כו' וכ"כ הנימוקי פ' לא יחפור שם וז"ל דכל מי שקדם באיזו ענין וקרוב הדבר להגיעו אין חבירו רשאי ליטלו ממנו ולהקדימו וכדתני' מרחיקין מצודת הדג כו' והוי כאילו נטל ממנו מה שבידו יעו"ש והיא ברירא דמילתא:

וידעתי כי עדיין יש מקום לבע"ד לחלוק ולומר דכ"ז היא רק היכא דהשו"ב האחר בא מעצמו לגבולו של הראשון לקפח מחיתו ואז יש בו משום פיסוק חיותא ומשום עני המהפך כו' אבל היכא דהליוויראנט מבשר שלח אחר השני והביאו לשחוט זה יש לדמות למה דפסק המחבר בחו"מ סי' רל"ז והיא מדברי התוס' בקידושין ר"פ האומר במלמד כשאמר בעה"ב שאינו רוצה עוד בו רשאי מלמד אחר לכנוס בגבולו ולית בי' משום עני המהפך יעו"ש וגם לא שייך בזה דין פיסוק חיותא לפ"מ דמבואר בחו"מ סי' קנ"ו שם דבני העיר א"י למחות באנשי עיר אחרת היכא דלא שוו עיסקא דידהו כגון שהקונים נהנים יותר מסחורתם של בני העיר א' ואז לא חיישינן לפיסוק חיותא דחברי' וא"כ גם בזה י"ל דניחא לי' להליוויראנט בשו"ב השני כי יכשר יותר בעיניו והוי לי' כלא שוו עסקייהו אהדדו ושרי השני לכנוס לגבולו ואמנם לקושטא דמילתא הא ליתא דדוקא במלמד שענין הלימוד תלוי בהסברת הלימוד ועיונו ולזה יכול הבעה"ב לומר השני נוח לי והראשון קשה הימנו כמבואר הטעם במקומו שם משא"כ בשוחט כל שהוא נאמן מהדין ושמץ פסול אין בו הרי התורה האמינתו ואין מקום לקפידא לחלק בין א' לחבירו ומה לנו בניחותא דבעה"ב אין לנו אלא מי שהכשירתו התורה

ומעתה יצא כאור נוגה משפט השו"ב שאנו דנין בו אחר כי נאמנה עדותו של הרב הגאבד"ק פרעמשלא ני' אשר יביע תהלתו וכי עומד הוא בחזקת תמתו וגם אנכי בחנתיו גם הפעם וראיתי כי סדורה בפיו משנתו ובהשחזת הסכין כאיש גבורתו חובה עלינו להגיד משפטו וחוקתו כי חלילה לשום שו"ב להשיג גבולו לקפח מחיתו ולירד לאומנתו ודמו הנה נדרש בשופך דם האדם באדם:

תוכן העניינים

דבר משה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה