אור ברסלב

דבר משה חלק א· רבי משה תאומים

שאלה סב

שאלה סא

שנשאלתי בנידון עגונה מהרב המאוה"ג ותיק וחסיד מו"ה אלכסנדר סענדר יעקב ז"ל האבד"ק ווילקאטש יצ"ו.

ביום אתמול הגיעני גלילת ידו הטהור ע"ד שאלה בנידון עגונה וגופא דעובדא הכי הוי כי א' מילידי ק' ושמו ישראל ליב נערץ והי' דר בקו' קראקוויטץ הרחיק נדוד מאשתו ולא ידעה מה הי' לו וקודם חה"פ העבר מצאו ערלים הרוג א' יהודי מונח סמוך לעירו על שפת הנהר סמוך לגשר והלכו כמה אנשים מעירו לראותו ולהכירו מי הוא זה ואיזהו והוליכוהו העירה לקבורה והגידו איך שהי' נתפח בפניו מהמים ואע"פכ הכירוהו היטב בטב"ע בפ"פ וגופו כי הוא ישראל ליב הנ"ל בעל האשה העלובה וגם האשה עצמה מיד כשראתה אותו אמרה שהכירה אותו בטב"ע בפ"פ וגופו וכליו שהוא בעלה גם א' סימני' בגופו היינו שהי' לבעלה לוס אחורי ראשו סמוך לאזן ימין וכיונה המקום כאשר נודע לאנשי ק' שהי' לבעלה לוס במקום הנ"ל גם א' שלא הי' לו רק ביצה א' גם הי' לו בהרות לבנות על הכיס מחמת שהי' עוסק ברפואות גם א' שהי' העפט על בטנו וכיונה ג"כ המקום גם הכירה אותו במלבושיו היינו הארבע כנפות ופארטשיילע שהי' לבוש על הכתונת לרפואה מהפחד דרך סגולה וע"ז שלח כ"ת אנשים לבודקו אם כנים דבריה וראו ב כל הסימני' ההם במקום שאמרה אמנם ההעפט לא יכלו להכיר מחמת כי נתמסמס עורו מהמים וגם קצת מהעדים ידעו והכירו בו וחיים עם הסימנים שהי' לו בגופו וכליו וכאשר באו הדברים ברוב ענין בהגב"ע ששלח אלי ועל כ"ז הוגבה עדות בפני ב"ד רק שא' מהעדים פסול מחמת רשעו שהוא פסול דאוריתא מחמת עבירה גם לעדות אשה ונפשו בשאלתו להורות לו חוו"ד להלכה ולמעשה ואין עלי למהר תשובתי ולזאת חשתי ולא התמהמהתי להשיבו מיד אשר עם לבבי ואת אשר ישים ה' בפי אותו אשמור לדבר

תשובה

ראשונה נשים לב מצד מה שהכירוהו העדים בטב"ע בע"פ וגופו לאחר שנתפח ובעדות זה יש לגמגם כאשר עמד בזה גם כ"ת דיש לחוש לדעת הרז"ה דאפילו בלא ראה הטביעה וגופו שלם פוסל באישתהי לאחר שהעלה מהמים דודאי מיתפח תפח וא"א להכירו בטב"ע ומכ"ש בנ"ד דראוהו נתפח בפניו והנה שרש ד"ז הוא בפ' האשה בתרא ד' קכ"א ההוא גברא דטבע בדיגלת ואסקוהו אגושרא דשביסתנא ואינסבא רבא לדביתהו אפומא דשושבינא בתר ה' יומי ופריך ממתני דאין מעידין אלא עד ג' ימים ומשני שאני מיא דעיצמית צמית ואפילו לאחר ג' ימים מעידין ומסיק וה"מ דכי אסקוהו חזי' בשעת' אבל אי אישתהי מיתפח תפח ע"כ והנה מלשון הסוגיא אין הכרע אי הך חששא דמיתפח תפח באישתהי נאמר אפילו תוך ג"י או דוקא בלאחר ג' ימים אז באישתהי אין למים צד' מעלה דצמת אבל לא גרע מיבשה דתוך ג' ימים מעידין והנימוק"י כ' וז"ל וה"מ היכא דחזי' בשעתי' כו' אבל אם שהה ג' ימים במים ואישתהי כו' אחר שהעלה מהמים יעו"ש הרי ס"ל דוקא בלאחר ג' ימים אמרינן אי אישתהי מיתפח וגם בשו"ת הריב"ש סי' ש"פ כ"כ והשיב לזה גם דעת הרמב"ם גם בש"ת תשב"ץ ח"ד סי' כ"ד רצה לסמוך להיתר דדיו דאושתהי היא רק לאחר ג' ימים ולפ"ז בנ"ד נהי דאיכא לספוקי על זה הנמצא שמא כבר נטבע זה ג' ימים ונשתנה צורתו לזה הנאבד מ"מ כיון דלא ידענו בבירור שהוא לאחר ג' ימים ממילא דנפל האי דינא ברברבותא במה דפליגו קמאי באינו ידוע מתי נהרג אי אזלינן להקל בס' ג"י או לא ולדעת ר"ת וסייעתו דס"ל דבס' ג' ימי' נקטינן להקל ממילא דגם באישתהי מותרת:

ואמנם לאחר העיון אמינא דודאי אין בשום פנים להקל ולומר דדין אישתהי היא רק בלאחר ג' ימים ולתפוס דעת המתירין בס' ג' ימים משום דא"א לאחוז החבל בתרין ראשין ואומר אני דאי אמרינן דבס' ג"י נקטינן להקל ע"כ דאפילו בתוך ג"י למיתתו נמי אמרינן דין דאישתהי דהא ודאי אי אזלינן להקל בס' ג"י לא משכחת הך דינא דלאחר ג"י דממ"נ אם זה שנטבע אז שוב לא עלה מהמים א"כ מה לנו להכרתי הרי מת הוא בפנינו ואם נסתפק לנו דאימור זה הנטבע גלי אשפלוהו וזה הנמצא אחר הוא א"כ מנין אתה יודע מספר ימי' ששהה ג"י בתוך המים או לא וכיון דבספק ג"י נקטינן לקולא הרי אנו תולין מהסתם שהוא תוך ג"י וממ"נ מותרת וע"כ לא משכחת פיתרא להך דינא שנדע בבירור שהוא לאחר ג' ימים רק באופן שראינו איש א' שטבע ולא הכרנוהו מי הוא ולבסוף ג' ימים הועלה מהמים וידענו בבירור ע"י סי' מובהק שזה הוא האיש שנטבע ג' ימים רק שעדיין לא ידענו מי הוא ועדים אחרים הכירוהו בטב"ע לאחר שהועלה מהמים שהוא בעל האשה אבל לא ראוהו בשעה שנטבע וכמו שהאריך ש"ב הגאון בשו"ת נו"ב מהדו"ק חאע"ז סי' כ"ח דעובדא דדיגלת מיירי כה"ג שאחרים ראוהו בשעה שנטבע ויודעים ע"י סימנים שהוא זה שעלה עכשיו לאחר ה' ימים והשושבין הכירו עתה בטב"ע שהוא בעל האשה אבל לא ראהו בשעה שנטבע יע"ש כי טוב טעמו וא"כ אי נימא דבתוך ג' ימים ליתי' לדינא דאישתהי ובס' ג"י אזלינן להקל א"כ א"א למצוא דין זה דאישתהי' רק ג"כ בכה"ג וא"כ צא ופרנס לפ"ז סוגיא דפ' האשה שלום במעשה דב' ת"ח שנטבעו בספינה והשיא רבי נשותיהן עפ"י נשים ופריך עלה ותיסברא משאל"ס היא ומשאל"ס אשתו אסורה אלא ה"ד דאמרו אסקינהו קמן וחזנהו לאלתר כו' וקשה דאמאי הי' צריכין שם לראותם לאלתר דאפילו אם נאמר שהי' המעשה שמצאו אחר ג' ימים מטביעת הספינה מ"מ כיון דחיישינן להנך הנטבעים אימור גלי אשפילוהו אין כאן רק ספק ג' ימים וא"כ א"צ ג"כ לראותם לאלתר והתם ליכא למימר שהי' המעשה נמו בההיא דדיגלת שאחרים יודעין ע"י סימן שאותן שנטבעו המה שהעלו עכשיו דהני שם ראו הנשים הטביעה שנטבעו הת"ח וכיון שהי' לאח' בהם סימן מובהק שאותן שנטבעו המה אותן שעלו א"כ אפילו אישתהי שרי' ומה בכך דנשתנה (ואע"ג דהטביעה אינו ידוע רק עפ"י הנשים וחיישינן דאומרים בדדמי מ"מ אין החשש דאומרים בדדמי ושמא לא ראו הטביעה כלל דבענין הטביעה לא שייך בדדמי רק דחיישינן שמא לא שהה עד שת"נ כמ"ש הלח"מ פי"ג מה"ג הי"ט) אלא ודאי דלא מיירי בגונא דידעינן שאותן שעלו עכשיו המה שנטבעו וא"כ ממילא דהם רק בספק ששהו ג' ימים ואמאי הי' צריכין בזה לראותם לאלתר אלא ודאי מוכת דלדעת הסוברין דדין אישתהי ליתי' קודם ג' ימים סוברין דגם בס' ג"י אזלינן להחמיר ודו"ק בזה:

וא"כ בעובדא דידן האיך נתפוס בדעה הסוברין דדין אישתה לאחר שיצא מהמים היא רק לאחר ג' ימים ולצרף לזה דעת המקילין בספק ג' ימים כי המה תרתי קולא דסתרו אהדדו דע"כ המקילין בס' ג"י מחמירין בדין אישתהי אפילו תוך ג' והמקילין בדין אישתהי מחמירין בס' ג"י כמו שביארנו גם מי ירום ראש להקל נגד שיטת הרמב"ן ורשב"א הביאם הב"י שכתבו בפשיטות דאפילו לא אישתהי במים ג' ימים בעי דאסקוהו וחזי' בשעתי' דכל שעת במים משתנה אחר שעה א' שיוצא מהמים וכותייהו נפסק הדין בש"ע וא"כ נפל האי היתרא בבירא.

ואמנם עדיין יש לומר דהיכא דאיכא שני עדים לכ"ע מועיל הטב"ע אפילו לאחר דאישתהי וכמו שצידד הח"מ סי' י"ז ס"ק נ"ה דע"כ לא אמרינן דבעינן ראי' לאלתר רק בע"א אבל שני עדים המכירין בטב"ע אין אומרים כלל בדדמי וא"צ שיראוהו לאלתר וגם הב"ש סק"ל נסתפק בזה והלכה זו רופפת בידו:

וע"ד הפלפול אמינא למצוא סעד לזה דהך דינא דאין מעידין לאחר ג' ימים וכן באישתהי לאחר שהעלוהו מהמים דאין מועיל הטב"ע דזה לא נאמר רק בעד א' אבל לא בשני עדים דבשנים לא חיישינן בדדמי והיא מש"ס דיבמות ד' פ"ח בשמעתתא דדפנו דמותיב שם לרב דקאמר דבניסת ואח"כ באו עדים ל"ת מבריתא מנין שאם לא רצה דפנו ת"ל וקדשתו בע"כ ס"ד אילימ' דלא ניסת לא' מעדי' כו' צריכה למימר דדפנו אלא לאו דניסת לא' מעידי' וקא' ברי לי וקתני דפנו יעוש"ה בסוגי' ופרש"י ולכאורה יש להעיר ולהקשות דאמאי לא מוקי קרא בכה"ג ששני' אומרי' מת וניסת לא' מעדי' ואח"כ באו שני' ואומרים שאותו המת שראיתם אישתהי ג' ימים בשעה שראיתם אותו ואין עדותכם כלום או שהראשוני' ראוהו מת כשהעלוהו מהמים והשנים אחרים אומרים שאישתהי לאחר שהעלוהו מהמים והראשונים אינם מכחישים אותם בזה רק שאפ"ה העד שנשאה אינו רוצה להוציאה ואומר שהוא סומך על הכרתו שהוא איש פ' אעפ"י שהוא אחר ג' ימים או אישתהי לאחר שהעלוהו מהמים ובזה קאמר קרא דוקדשתו בע"כ משום שעדותו אינו עדות כלל אבל אם מכחישים זא"ז שהשנים האחרים אומרים לא ראיתם כלל בזה י"ל כיון שמכחיש ואומר ברי לי שראיתי וגם היא אומרת ברי ל"ת וכבר העיר מזה במקצת בס' עצי ארזים סי' י"ז ס"ק קי"ג.

ואמנם אי נימא דבשבי' דליכא חשש בדדמי ליתי' לחששות דג' ימים ודאישתתי ניחא היטב והיא דכבר הרגיש רש"י שם דאמאי לא מוקי לה בחד לגבי תרי דבזה גם רב מודה דתצא ומה שתי' שם דלזה ל"צ קרא דפשיטא היא כבר קהה המוהרמ"ש ז"ל בשמעתין דכתובות ד' כ"ב יעו"ש וכתבנו בחידושינו לסוגי' שם ליישב דהא ע"כ מיירי התם דהכת השני' מעידין דעכשיו בודאי מת רק דבשעה שניסת הי' בעלה חי כמו שפרש"י שם והיינו דאי כשאומרים שגם עכשיו הוא חי עדיין גם לישראל אסורה משום א"א ולא תלי' באיסור זונה לכהן וע"כ דמיירי באופן דליכא איסור א"א כגון בידעינן דהשתא ודאי מת וליכא אלא איסור זונה לכהן ואמנם אכתי תיקשה נהי דמיירי במעידין דעכשיו מת מ"מ אסורה גם לישראל משום סוטה דכשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל וע"כ כיון דניסת עפ"י שני עדים והיא אנוסה ואינה אסורה לבעל גם לבועל מותרת ולפ"ז אי מיירי בע"א האומר מת ממילא לא הוית אנוסה והדר איכא איסור גם לישראל דכשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל וא"ש והבן וכיון דא"א לאוקמי הברייתא רק בשני' המעידין שמת אבל בע"א לא מצי מיירי ובשנים האומרים מת גם באישתהי ולאחר ג' מים מעידין וכנ"ל וע"כ דהכת הב' מכחישין ואומרים שלא ראיתם כלל מת ולזה דייק שפיר דבתרי ותרי תצא וא"ש ודו"ק היטב בכ"ז.

קם דינא דבשנים המכירין בטב"ע ליכא חשש בדדמי אפילו באישתהי לאחר שהועלה מהמים וא"כ בנ"ד דשני עדים הכירוהו בטב"ע בפ"פ וגופו בודאי דהכרת העדים מיחשב הכרה גמורה לכל הדיעות.

ומעתה נעתיק עצמינו מה שיש לשדות נרגא בעיקר העדות מחמת שא' מהם פסול דאוריתא מחמת עבירה גם לעדות אשה ואפשר דאינו מועיל גם עדות הכשרים כדין רבים שהעידו ונמצא א' מהן קרוב או פסול והנה ראיתי לש"ב הגאון בשו"ת נו"ב מהדו"ק חאע"ז סי' מ"ה מ"ו שהחליט בפשיטות דבעדות אשה לא שייך לומר עדות שבטלה מקצתה בטלה כלם דע"כ לא פסלינן העדות בנמצא א' מהם פסול אלא בדבר הצריך עדים כשרים ובעי עדות מגזה"כ משא"כ בעדות אשה דלא בעינן לדעת רק אמיתת הענין ואפילו נכרי מסלפ"ת נאמן רק הפסול לעבירה דאוריתא לא מהני בזה משום דחשדינן לי' למשקר אבל אותן הכשרים שנצטרפו עמו למה יופסל עדותן מחמתו יעו"ש שהאריך וראיתי למי שעמד עליו דאישתמיט מיני' דברי הירושלמי שהביאו התוס' בסוטה ד' ל"א ד"ה הא חד כו' דבעידי טומאה לא אמרי' עדות שבטלה מקצתה כו' מפני שרגלים לדבר יעו"ש ומזה נראה דבשאר עדות נשים שייך ג"כ עדות שבטל' מקצת' כו' דאי כסברת הנו"ב משו' דפסול כשר זולת רשע דאורית' דחשיד לשקר א"ב למה הוצרך הירושלמי למיהב טעמא בסוטה מפני שרגלים לדבר הא גם התם תלוי באמיתת הענין דכל הפסולים כשרים זולת רשע דאוריתא כמו בעדות אשה כמ"ש הרמב"ם פ"א מה' סוטה הט"ו ותיתי לי כי אתי סי' ראי' זו ושלחתי' די"ל דהתם באמת מה"ט גופי' מהני כל הפסולים מפני שרגלים לדבר וחד טעמא הוא וא"כ אדרבא מדברי הירושלמי הוכחה לסברת הנו"ב הנ"ל:

ועפ"י דברי הנו"ב הנ"ל ניחא לן דברי הר"ן בשם הר"ח בכתובות ד' כ"ב בשמעתתא דשני' אומרים מת כו' ופריך שם הבא עליה בא"ת קאי ומוקי כגון שניסת לא' מעדי' והקשו בתוס' מהא דהרגנוהו לא ישא את אשתו והביא הר"ן בשם הר"ח שתי' דמיירי דאיכא תרי לבר מהאי דנסבה ויש להעיר בדבריו לפמ"ש ש"ב הגאון בעפ"י בסוגי' שם בטעמא דעד המעיד לא יכנוס ואם כנס מוציא דכיון דכנסה איגלאי מילתא למפרע דעיניו נתן בה ופסול להיות עד משום נוגע עיי"ש וא"כ מה מועיל הא דאיכא ג' הרי קיי"ל נמצא א' מהן קרוב או פסול עדותן בטילה (עיי' שו"ת נו"ב חאע"ז סי' כ"ד מה שהאריך לענין פסול נוגע בעדות אשה) ועפ"י דברי הנ"ב הנ"ל דבעדות אשה לא אמרינן עדות שבטלה מקצתה כו' א"ש והיא לפמ"ש המפורשים שם דהא דפריך התם הבא עליה בא"ת קאי היא רק אשני' אומרים מת כו' אבל לא אשנים אומרים נתגרשה דרוש מעל ספריהם ותמצא כן ולפ"ז שפיר תי' הר"ח דהא דמוקי לשני' אומרי' מת בניסת לא' מעדי' מיירי באיכא תרי לבר מהאי דנסבה דבזה עדות האחרים קיימת וא"ש ודו"ק:

ובאמת דברי הנו"ב הנ"ל א"צ ראי' וחיזוק דגוף סברתו ישרה מאד כיון דכל הפסולים כשרים לעדות אשה בודאי דלא שייך בזה לומר עדות שבטלה מקצתה כו' דהא לא בעינן כלל עדות בזה רק שהדבר יהי' אמת ומצאתי לאא"ז גאון יעקב זצ"ל בספרו קהלת יעקב ובחידושיו לאהע"ז סי' י"ז סעי' ה' הביא שם בשם המוהרה"ש בק"ע שפלפל לענין אם נמצא א' פסול בעדות אשה והעיר מההיא דגיטין ד' ט' בכותב נכסיו לעבדו דכיון דלא קנה נכסים לא קנה עצמו ואמרינן עדות שבטלה מקצתה כו' אע"ג דגם שם נאמנים כל הפסולים ויעו"ש מה שמחלק דעדות אשה שאני ויש אתי להרחיב הדיבור בזה ובחפזי כעת אקצר:

ואמנם מה שאני חוכך בזה לפ"מ שהעלינו לעיל דעיקר מה דמועיל כאן הטב"ע לאחר שנתפח ונשתהה היא משום דבשני עדים לא חיישינן דאומרים בדדמי וכ"כ הב"ש ס"ק פ"ז דבב' עדים מהני הטב"ע אפילו בראו הטביעה ומעתה יש לדון בזה לפמ"ש הב"ש ס"ק קנ"ג דדוקא שני עדים כשרים בעינן אבל בפסולים לא טובים השנים מהאחד ובשו"ת נו"ב סי' כ"ח כ' דמסתבר בידע הטביעה אפילו במעיד מפי שנים רק שהשנים לא באו לב"ד ג"כ לא מהני ונסתיע מדברי הרמב"ן במלחמות שכ' דבשני עדים ל"ח דאומרי' בדדמי כיון שהתורה האמינה אותם מה לכם עליהם עיי"ש ולהכי דוקא היכא שנאמנים מה"ת כגון שהעידו שניהם בב"ד אמרינן כיון דהתורה לא הקפידה עליהם האיך נקפיד אנן אבל היכא דאינו עדות מה"ת גם בשני' חיישינן דאומרים בדדמי עיי"ש ולפ"ז כיון דבעינן הכא עדות גמור שיהי' כשרים ושיעידו בב"ד ככל עדות דעלמא מעילא דבעינן בהו כל תורת עדות ושוב יש לפסלן מטעם דנצטרף עמהם א' פסול והוי עדות שבטלה מקצתה כו' ואמנם באמת דעת מוהר"י בן לב מובא בק"ע סק"י דאפילו בשנים פסולים ליכא חשש בדדמי וגם דעת המבי"ט כן מובא בק"ע סי' רל"ח וסברתם נראה דהא דל"ח בשני' שיאמרו בדדמי לאו בנאמנות הדבר תלוי כמ"ש הרמב"ן רק דבשנים לא חיישינן שיטעו וכמ"ש התוס' פסחים ד' י"ב דלא תלינן הטעות בשנים וא"כ גם בפסולים יש לומר כן וכל הדברים ברורים כשמש:

הרי כבר ביררנו ת"ל הספיקות בענין הכרת העדים בטב"ע בפ"פ דמהני הך טב"ע אליבא דכ"ע ומעתה נשובה ונחקורה אם יש מקום להתיר מצד מה שהכירוהו בסימן דגופו וכליו אף בלתי ההכרה בט"ע בפ"פ והנה מודעת זאת דלמה דפסקינן להלכה דסימני' דרבנן בודאי דאין משיאין אשה עפ"י סימני' זולת ע"י סימן מובהק אבל על סימן אמצעי בודאי לא סמכינן בעדות אשה ואפילו אם סרט וצמצם המקום ואמר על אבר פ' במקום פ' לא הוי סי' מובהק כמ"ש המ"ב הביאו בב"ש סי' י"ז ס"ק ע"א וגם על היכר הבגדים בודאי אין לסמוך דבכלים חיישינן לשאלה כמבואר בש"ס ופוסקים:

איברא דאכתי איכא לעיוני בנ"ד שהי' להם כמה סימני' בגופו ודעת הרבה מהפוסקים דהרי סימני' אמצעים מצטרפין דע"י הצירוף נעשה סי' מובהק ביותר וכאשר גם כ"ת צידד בזה להיתרא והנה אם נימא דב' סימני' אמצעים הוי סי' מובהק הי' מקום ליישב בזה קושי' תוס' ר"פ האשה שלום במעשה דב' ת"ח דמוקי כגון דקא' סימני' והקשו שם דהא סימני' לאו דאורייתא ולהנ"ל א"ש דבשו"ת עבודת הגרשוני סי' ע"ב מוכיח מסוגי' זו דמנין לא הוי סי' מובהק דאי המנין תחשב לסי' מובהק א"כ כיון שהעלו שני הת"ח שנטבעו מנין השנים גופי' נחשב לסימן ול"ל כלל שיאמרו סימני' יעו"ש אמנם אפילו להסוברין דמנין לא נחשב לסי' מובהק סי' בינוני מיהו הוי לכ"ע כמ"ש הפוסקים וא"כ בהצטרף עוד סימן אחר מיחשבו כסי' מובהק ומיושב קושי' התוס' ודו"ק ויש להמשיך פרפרת ליישב בזה עוד סוגית הש"ס דהתם דבעי למיפשט עובדא דשומשמי מהך מעשה דב' ת"ח דלא הנך אחריני נינהו ורבא דחי' לי' תן לחכם וגו' ועת לקצר:

ואמנם לדינא אין דעתי נוחה להקל עפ"י סברא שהמציאו הפוסקי' האחרונים מדעתם וגם הח"מ ס"ק נ"ה חוכך בד"ז דצירוף סימני' וכ' דלמעשה צ"ע והביא שגם המוהריב"ל נסתפק בזה בתשובה וסיים אעפ"י שמצד שיקול הדעת יש להקל מ"מ לא מצינו רמז לזה בשום א' מהמחברים וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה ולפע"ד שני ראיות בכורות יתנו עדיהן דצירוף שני סימנים אינו מועיל להיות סי' מובהק הא' ממתני' דיבמות ד' ק"ך אין מעידין אלא על פ"פ עם החוטם אעפ"י שיש סי' בגופו ובכליו והנה בבכורות ד' מ"ו קדייק הש"ס שם אמתני' דליהני פדחת לחוד ומשני בעדות אשה החמירו ואבע"א יכיר לחוד והכרת פני' לחוד וזה ברור בודאי דאף דפ"פ לחוד לא מהני הדין טב"ע מכח הנך שינוי' אעפ"כ לא גרע עסי' אמצעי דרחוק שיזדמן שפ"פ של זה יהי' דומה לשל זה ואעפ"כ לא מהני פ"פ לחוד אעפ"י שיש סימן ומוכח בהדי' דתרי סי' אמצעי' לא מצטרפין להיות סי' מובהק ועוד נ"ל להביא ראי' לזה מהא דקמבעי' הש"ס בב"מ ד' כ"ז סד"א או דרבנן נ"מ לאהדורי גט אשה בסימני' והנה מדברי שו"ת אא"ז הח"צ ז"ל סי' קל"ד מבואר שם דעתו דשמא דיוב"ש לא גרע מסי' שאינו מובהק יעו"ש שכ' בסוף התשובה ונקטינן מיני' דאפילו ביוב"ש דחיישינן לשני יוב"ש אבל סימן בינוני מיהא הוי דחשש רחוק היא לומר שהגט שנמצא הוא של איש אחר ששמו כשמו ושם אשתו כאשת זה עכ"ד וא"כ אפילו אי נימא סד"ר מהראוי להדר הגט בצירוף הסימן של שמא דיוב"ש אלא ודאי מוכח דאי סד"ר אפילו תרי סימני אמצעי' לא מצטרפין להיות כסי' מובהק והמה ראיות שאין עליהם תשובה ודו"ק:

וא"כ בודאי אינו מועיל סימני הגוף בנ"ד וראיתי בשו"ת עבודת הגרשוני סי' ע"ב שהעלה להקל למעשה בנמצא לאחר ג' ימים והכירוהו בט"ע דפ"פ וע"י סי' אמצעי בגופו וסמך להתיר ע"י הסי' בצירוף הטב"ע משום דרחוק הוא שיזדמן עוד א' בסי' זה וגם שישתנה צורתו לצורת זה האיש הנאבד ובמחכת"ה אין שמועתו מכוונת לפע"ד דמבואר בהדי' בב"י בשם שו"ת הר"ן ז"ל דבאישתהי לאחר שהעלה מהמים לא מהני הט"ע אע"ג דאיכא ג"כ סי' בגופו וכן מבואר מדברי א"ז הרב בהג"ה סעי' כ"ו וז"ל אבל ע"י סי' מובהק אפילו אישתהי מתירין אשתו יעו"ש וטב"ע דלאחר ג' ימים ודאישתהי שניהם שוים דבתרויהו חיישינן דילמא נתפח ואם באישתהי לא מהני אפילו ע"י צירוף סי' אמצעי בגופו ה"ה בלאחר ג"י וגדולה מזו מצאתי להריב"ש בתשובה סי' ש"ע וז"ל שם ולפע"ד פשוט דלמ"ד אי אישתהי ודאי תפח אם ידעינן דודאי לא חזי' בשעתי' אין לסמוך אפילו על סימני' מובהקים דאנן סהדי שאינו אותו האיש דאע"ג דסימני' מובהקי' הוי כמו עדים היינו משום דלא שכיח שיהי' בני אדם שוין בסימן זה ומ"מ לא אמרינן דאין שום אדם בעולם שיהי' לו סימן כזה דאפשר דאיתרמי עוד אדם אחר כו' יעו"ש שהאריך וגם בשו"ת פנ"י חאע"ז סי' ח' כ"כ דבאישתהי שוב אין לסמוך אפילו על סימן מובהק כיון שודאי תפח וצורת סימן כשאר עליו ודאי אין זה סימן דכיון שתפח ודא הי' צורת סימן משתנה אלא ודאי אחר הוא ונשתנה צורתו לצורת סימן כזה ואדרבא זו אמתלא דלאו איהו הוא עייש"ה:

ואמנם העיקר מה שיש לסמוך בנ"ד הוא על סימן זה שהעידו בו שלא הי' לו רק ביצה א' וכן הוא בזה הנמצא דסימן כזה א"א בשים אופן להשתנות לאחר מיתה ואפילו ע"י תפיחה וזה ודאי סי' מובהק ביותר כמ"ש בהג"ה רמ"א סעי' כ"ד דחסר באי מאיבריו הוי סי' מובהק דגדר סי' מובהק הוא מה שהוא דבר זר ומופלג כמ"ש בשו"ת מ"ב הביאו הב"ש שם ועיי' אפ"ז בב"מ בשמעתתא דסימני' שכ' שם בשם הראב"ד דחידושים אינם מצוי' **(ההג"ה ובחידושי לכ"מ שם העליתי עפ"י דבריו ישוב נכון לקושי' הקדמונים אהא דפשיט הש"ס התם לאבעי' דסד"א משמלה או מחמור בסימני אוכף ותמהו כלם מההי' דסיפ"ק דמציעא דיליף רבה דל"ח לשתי שוירא גבי גט מהא דתנן כל מעב"ד ה"ז יחזיר וקא' לי' ר"ע לרבה היכא פשוט מר איסורא מממונא הרי דא"א למילף החזרה גט מממון והאיך פשיט הכא דסד"א לענין לאהדורי גט אשה משמלה או מחמור בסי' אוכף וע"י באס"ז וכס' פנ"י שהאריכו בזה והנ"ל בזה עפ"מ שהקשו שם בתוס' ד"ה איסורא כו' וא"ת טפי אנן מחמירין בממונא דהא אין הולכין במאה"ר ובאיסורא אזלינן בדר יעו"ש אמכם לדברי המ"ל שהביאתי דשמא דיוב"ש הוי כמו סימן אמצעי ניחא היטב דברי הש"ס דקא' ההיך ילפית איסורא מממונא היינו דהא אנן קיי"ל סימני' דרבנן וא"כ בשלמא גבי מעב"ד יחזיר משום דחז"ל עשו תקנה להחזיר אבידה בסי' אכל לענין איסורא לא מהני משום דסד"ר ושוב מצאתי שקדמוני בישוב קושי' התו' בה' ש"ש להרב קצוה"ח ז"ל שמעתתא ז' פ"ך וממילא אזדא קושי' הקדמונים הנ"ל דבאמת שפיר ילפנין דסד"א מהא דגילחה רחמנא גבי שמלה דסימנין מועילין דבאמת אי סימני' דאוריתא אין חילוק בין ממונא לאיסורא ואדרבא ממון חמור כקושית התוס' הנ"ל ועפ"ז נתיישב ג"כ קושי' התוס' ביבמות ד' קי"ז ע"ב דיליף שם רבא רלא חיישינן לתרי יצחק ר"ג מהנהו תרי שטרי דנפקו במחוזא דל"ח לתרי חבו ב"נ ותמהו שם בתוס' ג"כ האיך פשיט איסורא מממונא ולהנ"ל א"ש די"ל רבא לשיטתו דסובר סימני' דאורייתא (עיי' בתוס' והרא"ש בשמעתין דב"מ שנסתפקו בדעתו האיך סובר אולם האחרונים הוכיחו מכמה דוכתי' דסובר סד"א) א"כ לדידי' אין לחלק בין ממונא לאיסורא דעכ"פ מוכח מהנהו תרי שטרא דיוב"ש הוי כמו סימן וממילא מועיל גם לענין איסור וא"ש ודו"ק בה"ז ועוד הארכתי שם בפלפולים עפ"ז ואכ"מ ע"כ הג"ה)** בבני אדם ודאי סי' מובהק הוא יעו"ש ולכן אף אם נימא דבאישתהי כיון דודאי תפח לא מועיל שום סי' בגופו ואפילו סי' מובהק וכנ"ל אבל בסימן מובהק כזה שהוא חסר ביצה א' זה בודאי מועיל כיון דסימן כזה א"א להשתנות לאחר מיתה לא שייך לומר דאישתני צורת הסימן מחמת התפיחה ולכן בנידון שלפנינו בודאי יש לסמוך על סי' מובהק כזה בגופו ומבלעדי כ"ז י"ל בעובדא דידן שפיר מועיל ההכרה בבגדיו בצירוף הסי' בגופו וט"ע בפ"פ ואפילו אם לא נמצא בו סי' מובהק רק סי' בינוני ע"מ מועיל בצירוף ההכרה בכליו ואע"ג דבכלים חיישינן לשאלה הרי כבר נודע דברי המוהר"ל מפראג ז"ל הביאו הב"ש בסי' י"ז סק"ע שהמציא דד"ז אי חיישינן לשאל' תלי' בתרי לישנא ביבמות פ' האשה בתרא אי סד"א או דרבנן ואי סי' דרבנן אין לנו הכרח לחוש לשאלה ומזה יצא לו דין חדש דאם נמצא סי' אמצעי בגוף וסימ' בכליו מהני ממ"נ אי סימני' דאורייתא וחיישינן לשאלה מהני סי' אמצעי בגוף ואי סד"ר אז לא חיישינן לשאלה יעו"ש ואם כי בתשובה א' הארכנו בסתירת דבריו דאין להקל מסברתו מדין ממ"נ מ"מ יש להקל מטעם אחר שהעלה אא"ז הגאון ח"צ ז"ל בתשובה סי' קל"ד שהתיר בהעידו על סי' דגופו שיש לו פצע בראשו והכירו גם במלבושיו וכ' דבכה"ג מצטרפין סי' דכליו דאף דחיישינן לשאלה היינו דוקא לשאלה דרבים דהיינו שהשאיל לא' מאישי העולם מאן דהוא אבל לשאלה דיחיד היינו דניחוש שהשאיל כליו לאיש הדומה לו זהו לא חיישינן כמו דלא חיישינן לנפילה דיחיד בב"ב ד' קע"ב ה"ה דל"ח לשאלה דיחיד וכ"כ בשו"ת עבוה"ג סי' ע"ב להקל בנמצא לאחר ג"י והכירוהו בטב"ע דפ"פ ומלבושיו ומטעם דחששא רחוקה היא מאד לומר שהשאיל בגדיו לאחר ואותו אחר נהרג ונשתנה צורתו לצורת בעל האשה דלכולי האי לא חיישינן וגם ע"י צירוף סא"מ בגופו סמך להתיר בצירוף טב"ע דלאחר ג"י וש"ב הגאון בשו"ת נו"ב סי' ל"א ול"ב החזיק במעוזו וכ' דכמה מעלי' הא שמעתתא לתק"ע והנה להצטרף הטב"ע בהדי סי' דגופו רצו לתקן ולא תיקנו כמו שכתבתי לעיל אפס להקל ע"י צירוף ההכרה במלבושיו מסתבר כדבריו מטעם שכ' הח"צ לענין צירוף היכר הבגדים בהדי סא"ט בגוף דלשאלה דיחיד ל"ח וזה מיקרי ג"כ שאלה דיחיד לומר שהשאיל לאחר שנדמה לאחר מותו לצורתו ממש שוב ראיתי בשו"ת כנסת יחזקאל סי' כ"ב שהביא דברי עבוה"ג הנ"ל וכ' ג"כ דזה מיקרי שאלה דיחיד יעוש"ה וממילא דבודאי יש לסמוך בנ"ד על ההכרה במלבושיו בצירוף אפילו סי' אמצעי בגופו וגם בהדי צירוף טב"ע דאישתהי אע"ג דאיכא למיחש דילמא נתפח מ"מ לא גרע מטב"ע דלאחר ג"י דמהני בי' סימן הבגדים כנ"ל:

ואחר הודיע אלקים אותנו כל זאת הנה יצא כאור נוגה משפט העגונה אשת ישראל ליב דעפ"י שורת הדין שרי' להתנסבא לעלמא וסעיפי ההיתר יתפרדו לשלשה הא' במה שהוגבה עדות עפ"י שנים שהכירוהו בטב"ע בע"פ שזה הנמצא הוא ישראל ליב בעל האשה וביארנו דבשני' מועיל הטב"ע אפילו באישתהי הב' במה שהכירוהו ע"י סי' בגופו וביארנו דהוי סי' מובהק וסימ' כזה מועיל אפילו באישתהי וא"כ הט"ע בפ"פ והסי' בגופו לבד מועיל להתיר האשה ההיתר הג' במה שהכירוהו במלבושיו ובכה"ג מועיל סי' הבגדים להצטרף בהדי סי' בגופו וט"ע בפ"פ אפילו באישתהי ולזאת דעתי הקלושה מסכמת בשריותא דהאי איתתא ששת ידריכני באמתו יאיר עיני במאור תורתו ואל יצל מפי דבר אמת ידידו ואוהבו דושית משה תאומים

תוכן העניינים

דבר משה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה