דבר משה חלק א· רבי משה תאומים
שאלה סא
לכבוד ידיד ה' ויד"נ הרב החריף ובקי יראת ה' היא אוצרו למד ושנה הרבה כש"ת מו"ה יחזקאל טאהליר נ"י מורה צדק לעדתו ב"ק שנאטין וצי'.
יקרת מכתבו לנכון השגתי והנני להשיבו בדרך שאלתו נידון א' שהעבי' קול על אשתו שהיא אנדרוגנוס ורצה לגרש' והאשה הכחישתו וצוה מעכ"ת לנשים מילדות לבדקה ואמרו שהיא רק דלדולי בשר וצדקה היא ממנו וכעת רוצה הבעל לדור עמה ונסתפק כ"ת אם לא נאסרה עליו מטעם דשו"י אנפשי' חד"א וגם אם להאמין לנשים בזה.
תשובה
הנה מתני' היא ביבמות פ' הערל דע"א אנדרוגנוס נושא אבל לא נישא פרש"י שהוא כזכר והשוכב עמו ה"ה כבא על הזכר ונהי דקידושין תופסין באנדרוגנוס לענין דצריך גט כמבואר בש"ע אהע"ז סי' מ"ד היינו לענין אם יבא א' עליה דרך נקבות לא יהי' חייב משום ספק א"א כמבואר שם בב"ש ופלא בעיני כי דין זה דאסור לישא אנדרוגנוס א הביאו בפוסקי הלכות גם לא בטוש"ע והרמב"ם ז"ל בפ"א מהא"ב בהלכה ט"ו הביא הדין והאנדרוגנוס מותר לישא אשה ודין זה דאבל לא נישא השמיטו ולא הביא כלל (עי"י שו"ת נו"ב מהדו"ת חאע"ז סי' א') והנה מה שבדקוה המילדות ואמרו שאינו רק דלדולי בשר בעלמא וכבר נודע דבענין נאמנות באיסורין נחלקו הקדמונים ועי' בשיטה מקובצת פ' המדיר ד' ע"ב הביא דעת כמה מהראשוני' שהוכיחו דכ"מ דהאמינה התורת ע"א באיסורין האשה כשירה ולהלכה פ' אא"ז הרמ"א ביו"ד סי' קך"ז סעי' ב' ומקורו מדברי הר"ן פ' האומר וריש חולין דאשה נאמנת בדבר איסור לומר תקנתיו זולת בספק שמא אין כאן איסור או איסור שיש בו צדדים להקל אין אשה נאמנת וע"יי ר"ן סי' י' יוחסין בההיד דנאמנת החי' לומר זה הבן כהן הוא ובב"ש אהע"ז סי' ד' סעי' ל"ה סק"ס דהוכיח מדבריו דאין אשה נאמנת אפילו בדבר דאין לו חזקה אלא במילתא דעל ג' עיי"ש ועיי' ר"ן בנדרים ד"צ בסוגי' דטא"ל שכ' וז"ל דמדינא בודאי און אשה נאמנת לומר טא"ל עיי"ש ובס' ש"ש להרב קצוה"ח שמעתא ו' פי"ט והבן ויש אתי אריכות דברים בכ"ז ואמנם הלא הלכה פסוקה הוא לפנינו בש"ע אהע"ז סי' קנ"ה סעי' ט"ו לענין בדיקת שערות בקטנה כשבודקין אותה בודקים ע"י נשים כשרות ונאמנות ואפילו לקולא קיי"ל דסמכינן עלי' עיי' ב"ש שם וטעמא דמילתא משום דהוי מילתא דעל"ג כמו שביאר הר"ן בחידושיו לנדה פ' בא סימן בשם הרמב"ן ז"ל דבמילתא דאיתא קמן ומצינן לגלוי' נשים מהימני בין להקל בין להחמיר כההי' דפ' החולץ ואישתמודיענהו דאחוה דמיתנא הוא דמהמנינן לאשה ולקרוב יעו"ש ועיי' בס' שלום ירושלים הנדפס בוויען אצל הירושלמי ס"פ ראד"מ שעמד על מה דאנו סומכין על נאמנות המילדות בענין תינוק הנולד בשבת בה"ש ואין חוששין אולי מקילין מס' עיי"ש ועכ"פ אם אנו סומכין על נאמנות ובקיאות הנשים בענין בדיקות שערות אף כי ספיקות רבות יש בשערות כמבואר שם מכ"ש בנ"ד בודאי ראוי לסמוך על בקיאות ובדיקות הנשים שאומרים כי המה רק דלדולי בשר בעלמא ואינה בכלל אנדרוגנוס ויש אתי אריכות דברים דבכ"מ שא"א להתברר הענין ע"י עדים כשרים זולת עפ"י נשים בזה בודאי סמכינן על נאמנות הנשים ועיי' בהגה' ש"ע חו"מ סי' נ"ה סעי"ד ואכ"מ.
ואמנם מה שיש לדון בזה אם נאסרה על הבעל בהגדת מטעם שאחד"א והנה כבר עמד המש"ל פ"ט מה' אישות הט"ו על מדוכה זו בכל מקום דאמרינן שוי' אחד"א היכא דאיכא עדים המכחישין אותו מהו יעו"ש שהאריך בזה והביא מדברי הרשב"א דאפילו איכא עדים המכחישין מ"מ הוא לדידי' שאחד"א דאדם נאמן ע"ע יותר ממאה עדים ואולם מחלק דהיכא דהוא עצמו חוזר אח"כ מדבריו ואומר שמתחילה שקר ענה אע"ג דקיי"ל כל היכא דשאחד"א אין בחזרתו כלום כל שאינו נותן אמתלא לדבריו אבל היכא דאיכא עדים המסייעין לחזרתו חזרתו חזרה יעוש"ה ואמנם כפי הנראה מדברי המש"ל פ"ג מה' יבום הי"ג הדר בי' מחילוק זה ואנכי מצאתי סמוכין קצת לחילוק זה בהגמ"ר דקידושין בתשובת מיימוני שהביא שם באריכות יעו"ש שכ' וז"ל היכא דהוחזק השליח בעדים אע"ג דאמר לעצמי קדשתי' כו' מותר בקרובותי' ומיהא נראה דכ"ז שעומד בדיבורו שקידשה שהוא אסור בקרובותי' דשאחד"א אלא נ"מ לענין זה דאי הדר בי' וא' קסבר הייתי שקדשתי' לעצמי ועכשיו נזכרתי שקדשתי' לשולחי מותר בקרובותי' אע"ג דשוינהו מעיקרא חד"א כי הדר בי, שרי עכ"ד ודבריו מטין לחילוק של בעל המש"ל ופלא כי מהגאון בעל נו"ב חאהע"ז סי' כ"ח נעלם כ"ז יעו"ש שנתוכח עם החכם השואל באם עדים מכחישים אי מצי שאחד"א ולא ראת ולא ידע מדברי הרשב"א ומש"ל הנ"ל) ובאמת כי חילוק זה צריך טעם כיון דאי ליכא עדים דבריו הראשונים עיקר ואינו מועיל חזרתו א"כ אף עדים לא יועילו כיון שהוא נאמן ע"ע בדבריו הראשונים יותר מעדים והכי פסקינן בסי' ע"ט באומר לא לויתי ובאו עדים שלוה ופרע לא מהני אף שאמר נזכרתי שלויתי ופרעתי עיי"ש בש"ך בשם הני' והריב"ש והיינו לפי שאנו סומכין על דבריו הראשוני' שא' לא לויתי שהוא כאומר לא פרעתי ואף שחוזר אח"כ ואיכא עדים דמסייעו לי' לא מהני ואמנם להמתבונן אין הענינים דומים כלל דשם דמיירי לענין ממון שפיר אמרינן כיון דכבר נתחייב לחבירו עפ"י הודאתו דהודאת בע"ד כמאה עדים וילפינן מדכתי' כי הוא זה וכיון שכבר נתחייב חזרתו כמאן דליתי' והכי נפסק להלכה בסי' פ' דמחיוב לפטור אינו חוזר וטוען טענה הסותרת לטענה הראשונה משא"כ באיסורין לא שייך הודאת בע"ד ועיקר האיסור הוא מטעם שאחד"א ולא מטעם בירור הענין רק מטעם אדם נאמן ע"ע ואם חוזר מדבריו ואומר שלא כך הי' אלא בענין אחר ג"כ יש להאמינו על עצמו דמהיכי תיתי נתפוס דבריו הראשונים יותר לעיקר מדיבורו האחרון רק דחוששין שמא אח"כ שקורי משקר והדבר שקול אצלינו ולהכי אסרינן עליו מספק ולכן אי איכא עדים המסייעין לחזרתו שפיר מהני להוציא אותנו מספק זה משא"כ בממון שעל הודאתו לחיוב נאמן מטעם הודאת בע"ד ועל אמירתו לפטור אין לסמוך כלל והילכך אף עדים לא מהני וזה ברור ונכון שוב כאשר העברתי עיני על שו"ת האחרונים בזה מצאתי לש"ב הגאון בשו"ת בית אפרים חאע"ז ס' א' שכ' סברא זו:
ועפ"ז אמינא לענין מה דנסתפק הרב בעל שבות יעקב אי אמרינן הך מילתא דשאחד"א גם באיסורין דרבנן או דוקא בדאוריתא ולדברינו הנ"ל נראה להכריע מסברא אע"ג דנימא דגם באיסור דרבנן שייך שאחד"א אבל היכא דחוזר אח"כ מדבריו הראשונים דאז הדבר שקול אצלנו אם נאמין לקול האות הראשון או לקול האות האחרון ונהי דאסרינן עליו מספק כנ"ל אבל כיון דלאו מטעם נאמנות ובירור הענין היא א"כ באיסור דרבנן הוי ס' דרבנן ואזלינן להקל ועד"ז העליתי דבר נחמד בשמעתתא דפ"פ מצאתי נאמן לאוסרה עליו ופריך ואמאי הא ס"ס היא ס' תחתיו כו' ואת"ל תחתיו ס' אונס ס' רצון והקשה באס"ז שם דהא ס' טומאה מסוטה גמרינן ובטומאה קיי"ל כל שאתה יכול להרבות ספיקות וס"ס ברה"י טמא וא"כ הכא נמי אף דיש ס"ס מ"מ תהי' אסורה ובתירוצו שם יש להקהות הרבה ומבואר אצלנו במק"א ולהנ"ל יש ליישב היטב דהנה דעת המבי"ט בקרית ספר הביאו הפרמ"ג בסי' ק"י בדיני ס"ס דהא דלא מהני ס"ס ברה"י בטומאה היינו מדרבנן לא מה"ת יעו"ש ובס' שושנת העמקים כלל י"ג האריך בזה והנה כבר העליתי דהיכא דאסרינן עליו מטעם שאחד"א באיסור דרבנן אז בחוזר מדבריו הראשונים מהני חזרתו ואזלינן להקל בדרבנן והנה הך דפ"פ מצאתי דאשמועינן דנאמן לאוסרה עליו מטעם שחד"א כפרש"י ע"כ דמיירי שכעת חוזר מדבריו הראשונים דאי לא"ה מי ימחה בידו לגרשה מדין התלמוד בע"כ אם רוצה לגרשה וע"כ דחוזר בו כעת ולפ"ז הכי אזלא פירכת' הש"ס ואמאי והא ס"ס היא ולא נאסרה עליו מדאוריתא ונהי דמדרבנן לא מהני ס"ס כנ"ל מ"מ כיון דגם לפי דבריו לא נאסרה עליו רק מדרבנן לא שייך לומר דנאמן לאוסרה עליו מטעם שאחד"א בחוזר אח"כ וכנ"ל וא"ש ודו"ק בזה.
ובדרך זה נשכיל ליישב דברי הרי"ף שם שכ' דה"ט דאין מתירין משום ס' לאו תחתיו וס' מ"ע דמ"ע פתחה סתום ותמהו עליו דהא בש"ס שם מייתי ראי' דנאמן לאוסרה ממתני' דבתולה נישאת ליום ד' שאם הי' לו טענות בתולים הי' משכים לב"ד מאי לאו דקטען טענת פ"פ ומשני לא דקטען טענת דמים ולדברי הרי"ף תיקשה דהא בטענת דמים שפיר איכא ס"ס דמוכ"ע יעו"ש ולהנ"ל א"ש דבאמת גם ס"ס לא מהני דכל ס"ס ברה"י טמא רק כיון דאינה אסורה עליו רק מטעם שחד"א וכיון דבס"ס לא נאסרה רק מדרבנן לא שייך שחד"א כנ"ל וזה שייך בטוען פ"פ מצאתי דאינו נאמן רק מדין שאחד"א אבל לפי מה דמסיק לא דקטען טענת דמים דהיא טענה ברורה דהרי אנן עדים בדבר מדאין סדינו מלוכלך בדם ומהימן אפילו בלא טעם שחד"א וממילא דלא מהני ס"ס כלל כקושי' האס"ז הנ"ל וא"ש ודוק היטב בכ"ז.
איברא דבמה דכתיבנא דמילתא דר"א דאשמועינן דהאומר פ"פ מצאתי נאמן לאוסרה עליו ע"כ מיירי שכעת חוזר מדבריו דאל"ה מי ימחה בידו לגרשה קודם חדר"ג עדיין יש לדון ולפלפל בזה לפי מה דקיי"ל דאסור לגרש אשתו הראשונה אא"כ מצא בה ערות דבר עיי' אהע"ז סי' קי"ט והנה רש"י בסוגיא שם פי' בהא דפריך הש"ס אדר"א מאי קמ"ל תנינא האומר לאשה קדשתיך כו' ומשני מ"ד הכא מיקם הוא דלא קי"ל ופרש"י אימא מתוך שפנוי הוא ואינו בקי מיקם הוא דלא קי"ל וכיון דפנוי הוא וזו אשתו הראשונה אסור לגרשה אא"כ מצא בה ע"ד ושפיר י"ל דמיירי בעומד בדיבורו ואפ"ה טובא קמ"ל דנאמן לאוסרה עליו דאי לא נאמין לי' לאסרה אינו רשאי לגרשה והבן ויש להאריך בזה ולפלפל בסוגי' שם ואכ"מ
הנה הארכתי קצת בפלפלת כ"ש והדרן לדידן כי סילוקו של המשנה למלך נכון בטעמו דאע"ג דאמרינן שאחד"א אפילו נגד עדים המכחישים אבל בחוזר אח"כ מדבריו נהי דחזרתו לא מהני בלא אמתלא אבל היכא דאיכא עדים המסייעים חזרתו הוי חזרה ויש אתנו להרצות דברים בזה בענין מה שהאריכו הפוסקים האחרוני' אי מועיל מיגו במקום שחד"א עיי' בס' הפלאה כתובות ד' כ"ב ובקו"א לס' המקנה סי' מ"ז ובת' עצי ארזים סי' מ"ז סק"ח וכפי הנראה מדברי המוהר"מ שיף כתובות ד' כ"ב בתוס' ד"ה חזרה נראה מדבריו שם דמהני מיגז אפילו במקום דשאחד"א ועיי' ש"ך סי' פ"ב בשם הר"ש מקינון אות י"ז ובאמת לכאורה קשה כיון דעדים עדיפי ממגו דהא קיי"ל מיגו במקום עדים לא אמרינן וכיון דשאחד"א הי' אפילו נגד עדים דאדם נאמן ע"ע יותר מק' עדים והאיך יועיל מיגו וע"כ כחילוקו של המש"ל הנ"ל דהיכא דחוזר מדבריו הראשונים מועיל באיכא עדים המסייעים לחזרתו וה"ה מיגו ודו"ק:
ומעתה אחר שביארנו כ"ז נחזור לנ"ד דתלי' בזה באם הבעל עומד בדיבורו הראשון אע"ג דנתברר בעדים ששקר ענה מ"מ שאחד"א אפילו נגד עדים אמנם באם רוצה כעת לדור עמה יחזור מדבריו הראשונים בזה גם משום שחד"א ליכא כיון דאיכא עדות נשים המסייעים לחזרתו חזרתו חזרה וכ"ז ברור.
עוד נלפע"ד בזה דהנה בהך ענינא דשחד"א יש לי מקום ספק אם שייך רק במקום דליכא למימר דטעה בדמיונו רק דחשדינן לי' למשקר ולהכי אמרינן דלגבי נפשי' שפיר מהימן משום דאדם נאמן ע"ע יותר ממאה עדים אבל במקום דאיכא למימר דהוא בודאי קושטא קאמר משום דקסבר שהוא כן כמו שאמר אבל דמיונו כוזב הוא לו כמו באומר לאשה קדשתיך שזרק לה קידושין קרוב לה והיא אומרת לא קידשתני מחמת שהי' קרוב לו אינו נאמן דבזה לא שייך לומר אדם נאמן ע"ע כו' דאטו אנן באין לגרוע נאמנותו לומר דהוא משקר שהרי אפשר לומר שהוא סובר בדעתו שזרק לה הקידושין קרוב לה והאמת אינו כן ולא נאסר בקרובותיה על פי דיבורו כיון שהיא מכחשתו ולא שייך לומר דאדם נאמן לגבי עצמו דהרי לא נגרע נאמנותו עפ"י דבריה ואין הדבר תלוי במה שהוציא מפיו או נימא דגם בכה"ג כל לגבי נפשי' שוי' בדיבורי' ע"ע חד"א ודיבורו עושה רושם דאפילו דבר המותר יכול אדם לאסור ע"ע בדיבורו לבד ואע"ג דהיא מותר מדינא הוי לי' כאוסר עליו דבר המותר ואין מאכילין לאדם דבר האסור לו וכעין זה מיינו להראב"ד ז"ל הביאו הר"ן פ"ק דע"ז גבי הנשאל לחכם וטימא לא ישאל לחכם ויטהר דטעמא הוי משום כיון דאסר האחד שחד"א ושוב אין להתיר ואפילו התירה השני אינה מותרת ואפילו אם הראשון טעה בשיקול הדעת וראה שטעה בו אפ"ה אינו יכול לחזור דהא שחד"א יעו"ש ולבתר דמבעי' לי הדר פשטינא משמעתתא דהאומר פ"פ מצאתי' נאמן לאוסרה עליו ופריך מאי קמ"ל תנינא האו' לאשה קדשתיך הוא אסור בקרובותי' ומשני מ"ד התם דודאי קי"ל אבל הכא מיקם הוא דלא קי"ל קמ"ל ופרש"י אימא מתוך שפנוי הוא ואינו בקי מיקם הוא דלא קי"ל קסבר שמצא פ"פ ואינו כן ולא תיאסר קמ"ל וכ' באס"ז שם דלפי פירושו כי קאמר קמ"ל היינו אע"ג דלא קי"ל מ"מ אסורה עליו דמ"מ הוא קאמר דקי"ל ושאחד"א והביא בשם הריטב"א ושאר הקדמונים שפירשו דמאי דקא' הס"ס קמ"ל היינו דודאי קי"ל כיון דטוען בבני ודאי קי"ל יעוש"ה הרי דפליגו קמאי בד"ז אי בכה"ג די"ל דקאמר כן מחמת שטעה שהוא סובר בדעתו כן דלפרש"י מ"מ נאסרה ע"י דיבורו דגם דבר המותר יכול לאסור על פיו ולדעת הריטב"א בכה"ג שיש לומר דלא קים לי' לא אמרי' שחד"א ונראה דד"ז תלוי במה שנחלקו חכמי הספרדים אם הא דשאחד"א היא מטעם נאמנות דאדם נאמן ע"ע כו' ומדין הודאת בע"ד דמהני גם בממון או מדין נדרי איסור קאתינן עלה וכמו שאסר החפץ על עצמו דמי ועיי' שעה"מ פ"ט מה' אישות הט"ו שהאריך בזה וגם אנכי הרחבתי הדיבור בזה בתשובה ומעתה אם מדין נאמנות הוא א"כ בכה"ג דאיכא למימר דאיהו קושטא קאמר ומ"מ טועה בדמיונו לא שייך בי' דין נאמנות אבל אם היא מדין נדר דאדם יכול לאסור על פיו דבר המותר לו פשיטא דגם בכה"ג שייך לומר דשאחד"א על פיו כדין נדר ואין מאכילין לאדם דבר האסור לו ולפי דברינו אלה נראה דניחא פי' רש"י ז"ל דקמ"ל היינו אע"ג דלא קים לי' מ"מ נאמן לאוסרת עליו והיא לפמ"ש הר"ן ז"ל שילהי נדרים בההי' דטא"ל דמדינא אינה נאמנת להפקיע עצמה מבעלה דמשועבדת לו ופירשו האחרוני' דכיון דמשועבדת לו לא מצית לשוי' אנפשה חד"א דהודאת בע"ד לא מהני היכא דחב לאחרינא ועיי' בשעה"מ פ"ט מה' אישות הנ"ל ומעתה באומר פ"פ מצאתי נהי דאצל הבעל לא שייך לומר דמשועבד לה כיון דבלא"ה יכול לגרשה בע"כ לדין התלמוד אם רוצה לגרשה מ"מ כיון דאיירי בפנוי וזו אשתו הראשונה הא קיי"ל דאסור לגרש אשתו הראשונה אא"כ מצא בה ע"ד ועיי' ש"ע אהע"ז סי' קי"ט בנושאי כלי הש"ע דאיכא איסורא לגרש בע"כ וכפינן לי' שלא לגרשה שלא מדעתה גם לדין התלמוד (ואין לחלק ולומר דהכא הרי לדברי הבעל שפ"פ מצא א"כ מעולם לא התחיל השיעבוד כלל ז"א דהרי עכ"פ נשתעבד משעת הקידושין וכבר האריך בזה בשו"ת מוהרי"ט ח"א ס' צ"ב דגם בארוסה הוי אגידא גבי' ולא מצי שחד"א יעו"ש) וע"כ הא דנאמן לאסרה עליו מטעם שאחד"א היא לאו מטעם נאמנות והודאת בע"ד רק מדין נדרי איסור נגעו בו ובנדר קיי"ל דהאומר קונם הנאת תשמישך עלי שפיר חל הנדר דאין מאכילין לאדם דבר האסור לו עיי' יו"ד סי' רל"ה ואם מתורת נדר קאתינן עלה גם בלא קים לי' מצי לאסור ע"ע ולשוי' אנפשי' חד"א וכנ"ל וא"ש פרש"י ודו"ק:
ומעתה נבא לנ"ד לפ"ע שהכריעו האחרונים דשאחד"א בכ"ע היא עדין נאמנות א"כ כיון שהוכחש מעדות נשים המילדות באמרם שהיא רק דלדולי בשר בעלמא והוא רק טועה בדמיונו אע"ג דהוא עומד בדיבורו ואומר שהיא שנדרוגנוס אמרינן דלא קים לי' ולא מהימן גם לגבי נפשי' היכא דלא קי"ל וכדעת הריטב"א וקדמוני' הנ"ל והדברים ברורים מאד.
ועוד נראה דאע"ג דשאחד"א מהני גם נגד עדים כנ"ל ע"מ זהו רק בדבר שיכול להיותו האמת כדבריו והעדים משקרים רק דהתורה האמינה לעדים משא"כ במילתא דעל"ג לכל שהאמת כדברי העדים א"כ לא שייך לומר דאדם נאמן בעדותו ע"ע כמאה עדים דהרי הכל יודעים שהאמת אינו כן וראי' לזה מדברי רש"י שפירש בהא דהאומר פ"פ מצאתי נאמן לאוסרה עליו וטענת דמים אין לו כגון שנאבדה המפה או שהיא ממשפחת דורקטי מבואר מדבריו דס"ל היכא דיש דם לא מהימן אע"ג דהוא עומד וצווח פ"פ מצאתי ושחד"א דמהני אפילו נגד עדים מכחישין וע"כ דבמילתא דעדל"ג שהוא משקר בפרישת השמלה כי נמצאו לה בתולים ובודאי משקר לא שייך לומר דשאחד"א ודמי למ"ש התוס' ביבמות ד' פ"ח בהאי דקא' הש"ס אתי גברא ואת אמרת ל"ת דאף דתרי כמאה מ"מ בדבר הגלוי וידוע לכל העולם לא שייך לומר תרי כמאה (ועיי' ש"ך חו"מ סי' ס"ו ס"ק ס"ו ובשו"ת נו"ב מהדו"ק חאע"ז סי' ס"ה) ועיי' בס' באה"ט אהע"ז סי' צ' ס"ק ל"ז שכ' בשם הרא"ש שאם יש ידים מוכיחות שמשקר אין אומרי' שאחד"א ומעתה קם דינא ואיתברר דינא בעובדא דידן דהוי מילתא דעל"ג דהוא משקר ולהכי מאמינן לנשים משום דאיכא לגלוי מילתא כנ"ל וממילא דלא נאסרה עליו גם מטעם שחד"א הנעלע"ד כתבתי ידידו דוש"ת משה תאומים: