אור ברסלב

דבר משה חלק א· רבי משה תאומים

שאלה נז

שאלה נו

אמת ומספנו ושלום שפטו בשעריכם רוכב שמים יהי' בעזרכם כבוד הרבנים המופלגים. חכמי לב ומושלמים מוה' אפרים באלחוויר נ"י בק' זאלישטציק יצ"ו ומשנהו מוה' ארי' ליבש נ"י נאטיסמאן מק' בארשטשוב יצ"ו:

יקרת מכתבם לנכון הגיעני ונדרשתי לאשר שאלוני בדבר אשר נבררו שניהם לשמוט עפ"י דתה"ק בדין זוג שנשאו בעת הרעש שנת תרי"ט כאשר נשמע פתגם המלך אשר יעשה בכל מלכותו לבל ישיא איש את בנו עד ימלאו לו ימי שנותיו שנים ועשרים ונמצאו אז רבים אשר הי' מהזריזין ומקדימין למהר נשואי בניהם טרם יצא דבר המלך ודתו וידוע כי רובן מאותן שנשאו אז הזריזין לא הי' נשכרין כי הי' מבוהלים ודחופים ולא עלה זיווגם יפה ולא מיתדר להו וגם הזוג ההיא אין ביניהם קורת רוח ואם כי ההתקשרות הי' ב' שנים קודם הנשואין בכ"ז במשך איזו שבועות אחר החתונה בחלה האשה בבעלה ומיאנה בו באמרה שלא נשא חן בעיני' ולא רצתה לדור עמו ומבקשת גט וכעת קרבו לפניהם למשפט עפ"י שטרי בירורין וכאשר יחתוך הדין על פיהם כן יקום ושוב חלילה שימנן א' את השני ואולם הבוררים אין דעותיהם שוות ודתיהם שונות זמ"ז ואותי ידרושון להגיד להם דבר חוק ומשפט עפ"י דעת שלישית מכרעת והנני להשיבם בקיצור נמרץ

תשובה

הנה בדבר מה שמחולקים אם לדונה כדין מורדת ושייך כל מה שהכניסה להבעל או כדין האומרת מאיס עלי כי היא באה בטענה שא"א לה לדור עמו כי מאיס עלי' ומבקשת להחזיר לה את שלה תמה אני הלא הענין גלוי לפניכם יותר ממני ודבר כזה תלוי לפי ראות עיני הדיין למשמע אזניו יוכיח ולמראה עיניו ישפוט וכבר ביררו ד"ז הח"מ והב"ש כי יש בזה ג' חלוקי דינים א' טענה מבוררת ב' טענת שקר ג' טענה שאינה מבוררת המעיין ידרוש משם וכבר כתב הרמ"א סי' ע"ז דהב"ד ידונו בזה לפי ראות עיניהם. והנה כפי הנראה יש לה דין טוענת מאיס עלי ואינה נותנת אמתלא וטעם לדבריה והנה הח"מ הביא מה שהעלה הב"ח בדין הטוענת מאיס עלי בלי טעם ואמתלא לדברי' דאבדה הכל אפילו לא תפס הבעל אלא היא ביד שליש אלא דמה שתפסה היא בידה או אבוה תפס בשבילה מכל מה שהכניסה לא מפקינן מידה יעו"ש בדין הא' ואנכי אראה ולא אבין דשליש התופס בחזקת שניהם בודאי חשיב כאילו שניהם מוחזקים בו וכיון דאם תפסת מהני תפיסתה הוי השליש כאילו תופס בעד שניהם וחשיב המחצית בתפסה וכדאיתא בריש ב"ע ובד' ל"ז גבי ב' שהפקידו אצל א' [עיי' משנה למלך פט"ו מה' טוען ה"ט ובבית מאיר סי' ע"ז סעי' ג' יעו"ש] וצ"ל בדעת הב"ח משום דגבי מורדת תפיסת עצמה בעינן אבל תפיסת שליח לא מהני דחשיב תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים דהוא חב להבעל בתפיסה זו ורק תפיסת אביה מהני משום דידו כידה דמי כמ"ש א"ז הרב בהג"ה סעיף ג' והח"מ השיג ודעתו דגם תפיסת אביה לא מהני אבל תפיסת השליש בודאי לא מועיל לכ"ע ואמנם זה שייך רק בהושלש אחר שנולד הספק משא"כ בנ"ד שהושלש הנדוני' מהצדדים עוד קודם הנשואין ואז לא הי' שום קטט ומחלוקת ביניהם ובשעה שתפס השליש לא הי' שום חוב לא' מהם ולאחר זמן שנתפרדו הזוג ונולד הס' דיינינן לי' כאלו שניהם אדוקים בו לפנינו וז"ב ואע"ג דמבואר בסי' נ"ג סקי"א בשם מוהרי"ל דבהושלש לטובת הזוג שירויח לטובת הזוג ומתה הבת בתוך הזמן זכה הבעל וב"ש סי' ע"ז מדמה דיני מורדת להתם. נראה ברור ופשוט דהתם לאו משום דבחזקת הבעל וברשותו הוא להיות קרוי מוחזק לגבי אשה דהא ודאי ליתי' דהרי הונח לשמה כמו לשמו ולטובת שניהם הוא מוחזק אלא דהתם בסי' נ"ג אנו דנין אם עכ"פ כבר יצא מרשות אב לענין שיהי' יכול לטעון שכיון שלא נהנית בתו א"צ ליתן לו כל שעדיין לא יצא מרשותו אתא קא' מוהרי"ל כיון שהניח אדעתא להרויח לטובת הזוג כבר אסח האב דעתא מיני' ויצא מרשותו וחזקת האשה לא שייך כאן כיון המתה ואין אנו דנין רק לענין חזרת המעות לאב ובזה מיירי גם הב"ש סי' ע"ז במקום דתפיסה לא מהני לה רק אם היינו דנין שהיא בחזקת האב לא הי' צריך ליתן ע"ז כתב דאם היא ביד שליש דמי' לסי' נ"ג אבל היכא שאנו באים לדין שיהא המעות ג"כ בחזקת האשה במקום דמהני תפיסתה פשיטא שהשליש הוא התופס בשביל שניהם וחב לאחרים לא שייך כאן כדכתיבנא ולזה בנ"ד דטוענת מאיס עלי ומהני תפיסת האשה בודאי אין להוציא המעות מתח"י השליט שהוא תופס בשביל האשה כמו בשביל הבעל וכבר הכריעו האחרונים דגם במעות נדוני' מהני תפיסה ולא כדעת הר"ן דתפיסה לא מהני רק בבלאות שהגוף שלה משום שבא בית אביה ואולם הב"י ורמ"א השמיטו דעתו בש"ע וגם דעת הר"ן בעצמו אינו מוכרח כמ"ש בס' בית מאיר סי' הנ"ל יעוש"ה:

והנה במכתב השלוחה אלי מאת מעכ"ה שם נאמר דעת א' (מהנבררים) כי השלישית הזאת שהשלימו אני הבן והבת הנדוני' תח"י שליש המרוצה ז"א בכלל הושלם לטובת הזוג כי מה שנותנים הנדן ת"י שליש לפי שאין מאמינים הצדדים זה לזה וגם להזוג אינם מחליטים האבות הנדן עד שימצאו להם הבנים קורת רוח זה מזה ורק שממילא מחמת שמעות ניתן להוצאה ולסחורה משלם השליש עיסקא וכיון שהושלש משני הצדדי' ביד שליש והשליש אין לו להחזיר לא' מהצדדים בלתי הסכמת השני כנהוג הוי כמו שלא בא הנדן לידי הבעל עכ"ד נראה דעתו כיון דמעולם לא בא ליד הבעל דאז אף אם הי' הדין דאף דתפסה מוציאין מידה מ"מ כאן אזן להוציא מיד השליש ואמת כי הב"ש כתב בסי' ע"ז אם הנדוני' מונח ביד השליש תלי' בדינים אשר מבוארי' בסי' נ"ג לענין אם פוסק מעות לבתו ועתה עד שלא נתן והביא שם בהג"ה דעות חלוקות וי"א דכ"ז שלא בא הנדן פ"א ליד החתן לא זכה בו הבעל אפילו בא ליד שלים מכח שניהם וי"א דאם בא ליד שליש זכה בהם ועיי' ח"מ וב"ש שם שמחלקים ד"ז דבא ליד שליש לכמה אופנים ועיי"ש בח"מ שהעתיק דברי התה"ד בשם תשובת מיימוני דכיון דלא בא ליד בעל אלא ביד נאמן ע"מ שיתן לו אחר שנה כו' ושתא קמייתא ה"ל בחזקת אב כי עדיין לא הי' לבעל שום צד זכי' ותפיסת יד בהן ולהכי לא זכה הבעל אעפ"י שמונח ביד שליש ואמנם במה שעלה על דעת הנברר מצד הא' לומר דנ"ד אינו בכלל הושלש לטובת הזוג לדעתי כי הפריז על המידה בזה דבשלמא אם ת"י הצדדין מניחין הנדן ת"י שליש לאחר הנשואין אז הי' מקום לדון בזה ולומר דהוי כהושלש ביד נאמן לבטחון ולא להרויח לטובת הזוג אבל לא בהושלש זמן רב קודם הנשואין כנהוג לכתוב במה התנאים מועדי סילוק הנדוני' לזמנים ידועים בכדי להעלות המעות בעיסקא ויעשה פרי לטובת הזוג עד עת הנשואין א"כ השליש הנברר לזכות הזוג להשביח המעות לטובתם הוא הזוכה עבורם וכיון שבא הנדן לידו מכח שניהם זוכה עבורם והוי כבא ליד הבעל ואמנם באמת בנ"ד אפילו אי הוי כבא לוד הבעל מ"מ מהני תפיסת השליש כמו שביארנו:

ובדבר אשר נתעצמו בדין הדורן דרשה מצד אבי הכלה אשר נתנו הזוג ליד אבי האשה להעלות בעיסקא אם הוי האב כאיש זר דכיון שלוה המעות בעיסקא וכבר זכה בו החתן האב הוא כאחר הנה גם זה אין לו ענין לדין המבואר בסי' נ"ג לענין אם זקפן האב עליו במלוה דשם מיירי שלא בא מעולם ליד החתן משא"כ בנ"ד דהד"ד כבר נמסר ליד הזוג ומידם ניתן לו המעות בהלואה פשיטא דהוי כאיש א' ואפילו אם לא בא מעולם ליד החתן כנהוג שלאחר הכרזת ד"ד משני הצדדים מוסרין הכל ליד הכלה ואם לקח עוד המעות מידה מ"מ כיון שכבר בא לידה והחזיקה בו כל מה שקנתה אשה קנה בעלה וכיון שבא לידה הוי כאילו בא ליד החתן (ועיי' ב"ס בית מאיר סי' כ"ב מה שהשיג על הב"ש] בסי' ע"ז במ"ש דבמונח בידה הוי כמונח ביד אביה יעוש"ה כי דבריו נכונים) ואמנם באמת אפילו אם נימא דלאחר שבא ליד הבעל אם תפס אבי הבת הוי כתפס אחר ולא מהני תפיסתו לבתו דהוי כתופס לבע"ח במקום שחב לאחרים דהוא חב להבעל בתפיסה זו כמבואר בח"מ וב"ש סי' ע"ז דאבי' דינו כשליח מ"מ זהו רק בתפס לאחר שמרדה שכבר הי' חוב להבעל משא"כ בנ"ד שבשעה שבא ליד האב. עדיין לא הי' סוב לשום א' מהם ולאסר זמן שנתפרד הזוג הרי כבר זכתה בתפיסת אביה וכנ"ל דאפילו תפיסת השליש מהני קודם שנולד הס' כאשר ביארנו ועוד ראה זה מצאתי דבר חדש לאא"ז הגאון זצ"ל בספרו בית יעקב ובחידושיו לש"ע ה' כתובות סי' ע"ז השיג שם על הב"ש בקיצור דיני מורדת שכ' דכל עה שהיא של בעלה צריכה להחזיר לו אפילו מתנות שנתנו לה קרובין בעת הנשואין והשיג עליו לפמ"ש הט"ז והביאו הב"ש סי' צ"ט דמה שנוהגין ששולחין הקרובי' מתנות לדרשת החתן סוי מתנה גמורה לה כל מה ששולחין מצד הכלה וה"ה כנכסי מלוג שלה יעו"ש וא"כ דהוי נ"מ שלה הרי קיי"ל דנ"מ א"צ להחזיר לג ואפילו תפס הוא צריך להחזיר לה ויעו"ש שכ' דממוהרי"ו שכ"כ אין ראי' דאפשר שלא כ' זה רק לדד"מ דמחמת שתיקנו לה שיחזיר לה שלה הכל יותר על דינא דש"ס שלא יהנה משלה לבך תיקנו ג"כ שתתן לו מה שיש לה משלו ושל קרוביו אבל לדינא דש"ס או במורדת דבעינא ומצערנא שהבעל נוטל את שלה וכיון דהמתנות ד"ד דין נ"מ יש להן א"צ להחזיר יעוש"ה ובאמת כי לפע"ד אין להשיב על דברי הב"ש משום דהוא גמירי במתנות שנתנו קרובי הבעל ומה שנותנים קרוביו הרי כ' הב"ש בסי' צ"ט דעה שנותנים מצד החתן לא הוי מתנה לה אלא לו ודברי הב"ש נכונים אבל בנ"ד דאנו דנין על הד"ד שמצד אבי הכלה בודאי היא שלם כדין נ"מ דהם שלה אפילו במורדת דבעינא לי' ומב"ס במאיס עלי:

ומעתה יצא כאור נוגה משפט הענין שאנו דנין עלי' באשה הטוענת מאיס עלי שא"י לדור עמו כי כל עה שהיא של בעלה צריכה להחזיר לו ונדוני' מצד אבי האשה המונח ת"י שלים עם כל העיסקא שעלה על הנדוניא מצד אבי הבת המחצית הוי כאילו תפסה היא ושייך לה ומחצה השני' שייך להבעל ומתנות דרשה מצד אבי הכלה שייך כלו להאשה ואפילו הי' ביד הבעל מוציאין ממנו ונותני' לה ואם כי כא"ז הרב בהג"ה שהב"ד ידונו בזה כפי ראות עיניהם ויכולין להשביע אותה על כך אם טוענת באמת מאיס עלי ונפשה בחלה בבעלה אמנם ידוע כי רובן מאותן שנשאו באותו פרק נבהלו נחפזו ולא עלה זיווגם יפה ומהיכי תיתי נחוש לזו כי נתפתית מעצת קרובי' אשר למדו לשונה לדבר שקר ומערמת וטוענת לפני הב"ד דברים אשר לא כדת ובודאי בתום לבבה זאת אומרת כי מאסה בו ודינה ככל אשר ביארנו ובזה אשים קנצי למילין ידידם ד"ש באהבה משה תאומים:

תוכן העניינים

דבר משה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה