אור ברסלב

דבר משה חלק א· רבי משה תאומים

שאלה נו

סימן נה

כבוד גיסי חביבי כנפשי ולבי המופלג השנון האברך יקר הערך נגיד ורב תבונות איש חמודות ירא ושלם במעלות ובמידות אהוב לשמים ונחמד לבריות כש"ת מוה' מנחם מנים נ"י ליברמאן בק"ק גרינא יצ"ו

יום אתמול השגתי יקרת מכתבך ובקראי בו נתתי שמחה בלבי בראותי כי טרדותיך העצומים במקנה וקנין לא יעצרוך מלאמר לחכמה אחותי את ואתה עמל בתורה אשריך וטוב לך. וראיתי בי אף חכמתך עומדת לך להבין ולהשכיל להתחקות על שרשי הלכות וטוב לי תורת פיך:

ובנידון שאלתך ע"ד אשה שבדקה עצמה ביום ג' מימי ליבונה ומצאה על העד בקצהו טיפה קטנה כחודה של מחט ובאמצע העד מקום נגיעתו במקור היה נקי וצוה עליה הרב המורה לספור ז' נקיים מחדש וכן עשתה וביום ראשון ושני לספירתה בדקה עצמה והיתה טהורה וביום השלישי מצאה שנית ע"י בדיקת העד בקצהו נקודה כזו ומעצמה טמאתו והתחילה לספור ז' נקיים ואירע לה כן גם בפעם השלישי אשר בשני ימים הראשונים היה העד נקי וביום השלישי מצאה על קצה העד נקודה קטנה מאד כנ"ל ובאמצע הי' נקי לגמרי והאשה הנצבת לא קבעה וסתה להיות לה כדת הנשים יום מיוחד לראיתה אפס נתחזקה עכ"פ שאינה רואה בפחות מארבעה שבועות בין ראיה לראיה זהו תו"ד השאלה:

תשובה

הנה תקעת עצמך להלכה לתור ולחפש צדדים להקל בכדי לטהר אשה לבעלה ואען ואומר הנה ברור הדבר דכל מה שמצינו להפוסקים שמקילין באש' שיש לה וסת קבוע לתלות הדמים שרואית שלא בזמן וסתה שהיא דם טהור מן הצדדים מפני שעדיין לא הגיע וסתה פשוט דהאש' זו שאנו דנין עלי' אע"פ שאין לה וסת ליום קבוע ממש רק לפעמים מקדמת או מאחרת ראיתה מ"מ כיון שיש לה ימים ידועים שאינה רואית בהם וברור לה שאינ' רואית טרם שיעברו ארבעה שבועות מזמן ראיתה עד אותה הטובה בודאי דינה בימים שבינתים כאשה שיש לה וסת ועדיין לא הגיע וסתה וכמו שפסק המחבר בסי' קפ"ו סעיף ב' ומקורו מדברי התה"ד דאשה שאינה רואית בפחות מי"ד ימים אחר טבילתה אבל לאחר י"ד ימים אין לה קבע עד י"ד יום דינה כדין אשה שיש לה וסת וכ"כ המוהרי"ל הביאו הש"ך בסי' קצ"א סק"ז לענין אשה שרגילה לראות דם בעי רגלים ומרגשת כאב ומתיר באשה שיש לה וסת וע"י בדיקה לתלות הדמים שמוצאת שלא בזמן הוסת בדם מכה וכ' שם וז"ל וכ"ז לנשים שהיה להן וסתות ושלא בשעת וסתה אבל זו דאין לה וסת א"כ יש להחמיר כו' אכן אם יש לה עונה כדרך הנשים אפילו אין וסתה קבוע כגון שפיחתה או הותירה כו' רק שיהיה לה עונה קבועה שרגילה להמתין לכל הפחות מסוף ראיה כך וכך ימים נלפע"ד לסמוך אתקנתא דלעיל עכ"ל וטעם הדבר הסבירו האחרונים דהא לאו מטעם חזקה אורח בזמנו בא קאתינן עלה דנימא דבעינן חזקה גמורה על יום ידוע זהו ליתיה דהא קיי"ל וסתות לאו דאורייתא ולא אתינן עלה אלא משום שעכ"פ אין הדמים מצוים בה בימים שבינתים והוי עכ"פ ספק השקול אי מהמקור או מהצדדים ולהכי לא בעינן וסת קבוע ממש וזה נ"ל דעת מוהר"י סג"ל שהביא הט"ז בסי' קע"ז סק"י וז"ל אבל בנ"ד דלית לה מכה מבוררת ומ"מ בין עונה לעונה נ"ל לסמוך על התי' דלעיל ובאותו תשובה מקיל שלא בשעת וסתה אפילו אינה מרגשת דמחמת מכה קאתי תלינן בדם מכה למ"ד וסתות דרבנן ע"כ ורבים ראו כן תמהו דאדרבא לע"ד וסתות דאורייתא יותר יש לתלות שלא בשעת וסתה במכה ונראה דמוהרי"ל מיירי באשה שאין וסת קבוע ויום מיוחד לראיתה אלא כמ"ש הש"ך בשמו בסי' קצ"א הנ"ל שאינה רואה בפחות מב' או ד' שבועות ולכן לא קאמר בין וסת לוסת אלא בין עונה לעונה ומשמעות לשונו זה מורה דוסת קבוע לית לה והשתא אי הוי קיי"ל וסתות דאורייתא היה אפשר לומר מה שמקילין בין וסת לוסת היא משום חזקה וזו שאין לה וסת ממש ליום ידוע לא תתלה במכה משא"כ השתא דקיי"ל וסתות דרבנן ואפ"ה תולין במכה בין וסת לוסת וע"כ הטעם משום שאז היא מסולקת מדם המקור א"כ ה"נ בין עונה לעונה ושוב מצאתי אח"כ בספר א' שביאר ג"כ כונת המוהר"י עד"ז ומוכח מכ"ז דאם יש לה ימים ידועים שאינה רואה בהם דיינינן לה כיש לה וסת קבוע וז"ב:

ומעתה אחזה אשית לבי לענין נ"ד אם יש מקום להקל באשה זו שלא בזמן וסתה לתלות הדמים שמצאה בבדיקתה שאינו מן המקור והן אתה נכנסת בפירצה דחוקה למצוא צד להקל עפ"י מה שהבין הש"ך בסי' קפ"ז בדעת המרדכי שמקיל באשה שיש לה וסת שלא בשעת וסתה לתלות דדם טהור היא אפילו אין לה מכה כלל ואע"ג דהש"ך שם מסיק שאין לסמוך עליו רק להתירה לבעלה ברדמ"ת אבל לא לענין ז' נקיים העלית דנ"ד הוי כמו להתירה לבעלה דעיקר החילוק בין ז' נקיים או להתירה לבעלה היא משום דרומה דמדת מדין וסת הוא ואנן קיי"ל וסתות דרבנן אבל לענין ז' נקיים הוי מדאורייתא לא סמכינן ע"ז ובנ"ד גם הז' נקיים היא רק מדרבנן כיון שראתה בלא הרגשה ומה"ת אין האשה טמאה אעפ"י שיצא דם ממקורה עד שתרגיש וכיון דאינו רק מדרבנן הוי כמו להתירה לבעלה וראוי לתלות דהוי מן הצדדים עכ"ד ומאד יפלא בעיני עה ראית להוציא דברי הש"ך מפשוטן שההפרש היא בין להחזיקה לרואה דמית ובין להצריכה ז' נקיים דלהוציא אשה מבעלה משום עגונה הקילו שלא לאוסרה עולמית אבל לא לטהרה בלא ז' נקיים ואין הוכחה כלל מדבריו לחלק בין דאורייתא לדרבנן לענין זה והמעיין בלשון המרדכי שהביא הש"ך שם יראה דברואה דמ"ת יותר יש לתלות דדם טהור הוא מן הצדדים מחמת מיעוך התשמיש וגם דרוב נשים אינן רואות דמ"ת הילכך כל מה דמצינן למיתלי בה להיתרא תלינן שלא להוציאה מכלל הנשים וכמ"ש הב"י בסי' קפ"ז דמה"ט סמכינן ברואה דמ"ת על בדיקת שפופרת דלהקל תולין לומר אין כל אצבעות שוין אבל לא ניחוש בזה להחמיר ולהוציאה מכלל הרוב יעו"ש ולהכי לא מוכח לענין להקל שלא בשעת וסת לתלות ביסתה כל שאין לה מכה ידוע שלא להצריכה ז' נקיים והגם כי ראיתי לש"ב בשו"ת נו"ב מהדו"ק סי' נ"ח שביאר דברי הש"ך כמו שכתבת דלהכי מקיל ברואה דמ"ת משום דהוי מדרבנן מדין וסת אבל לטהרה בלא נקיים הוי איסור נדה דאוריתא יעו"ש ואמנם בעיקר ד"ז שהשריש הנו"ב ז"ל בכמה מתשובותיו לה' נדה ואחריו נמשכו רבים וכן שלמים דרואה דמ"ת דרבנן מטעם וסת ותמכו יסודם ע"ד מוהר"מ מרוטינבורג ז"ל שבשו"ת הרשב"א הביאו הב"י ביו"ד סי' קפ"ז והב"ש באהע"ז סי' קי"ז דברוא' דמ"ת הוי איסור קל לכשתטבול דוסתות דרבנן ואולם הרב בית מאיר באהע"ז סי' קי"ז שם בירר הענין היטב ומבאר דברי מוהר"מ הנ"ל שגם הוא מודה דברואית מ"ת ג"פ רצועות אסורה מה"ת כדין כל דבר איסור שהוחזק ע"י שלשה פעמים יעוש"ה וגם בעיני יפלא כי כל האחרונים העלימו עין מדברי הח"מ בסי' קי"ט ס"ק ד"ב שכ"כ להדיא דרמ"ת אסורה עליו מדאורייתא יעו"ש בלשונו שכ' דשבוי' דרבנן משא"כ סוטה ורואה דמ"ת דאורייתא גם לא שזפתן עינם חמדה גנוזה שהיה בימיהם שו"ת **(הג"ה בזה דהא כלי שנטמא יש לו טהרה במקוה והו"ל דשיל"מ דאזלי' להחמיר בסד"ר ובמחכת"ה אישתמיט מיניה לשעתו משנה מפורשת בטהרות ה"ד רי"א ספק משקין לאוכליו טמא ולכלים טהור ד לטמא אוכלין דאורייתא ולטמא כלים דרבנן ואזלינן בס' להקל אמנם באמת עיקר קושיתו לק"מ עפ"ד המרדכי הנ"ל דסד"ר בדשיל"מ לא אזלינן להחמיר רק באיכא ח"א ובס' אם נטמא הרי אין בו חזקת איסור ואדרבא עד עתה היה הכלי בחזקת טהרה ולכך ספיקו להקל וא"ש ונכון. ע"כ ההג"ה:)** בשמים ראש המיוחסת להרא"ש ז"ל ויצאו לאור ע"י נכד דו"ז הגאון מוהר"ש ז"ל ושם בסי' נ"ג הביא הרא"ש ד"ז דרמ"ת מטעם וסת אסורה בשם מורו מוהר"ם מרוט"ב ז"ל והוא השיב עליו דאינו מדין וסת כלל ואנהיר לעיינין בכמה מילי מעליותא והילכתא גבורתא איכא למשמע מיניה ועיין מ"ש בזה אא"ז הגאון בחוו"ד סי' קפ"ז סק"ג ואף אם נחליט ונימא דהיא מטעם וסת מ"מ י"ל דרואה דמ"ת אסורה לשמש מה"ת דאף דוסתות דרבנן היא רק לענין לחוש שמא כבר ראתה בזמן וסתה דאיכא חזקת טהרה כנגד חזקה אב"ב אבל לפרוש להבא מחשש שמא תראה בזמן הוסת הוי דאורייתא דשמא תראה אינו כנגד החזק' כענין שאמרו שמא מת לא חיישי' אבל לשמא ימות חיישי' והדברים עתיקים וא"כ ה"נ י"ל דהיא דאורייתא שהרי קבעה וסת לתשמיש והרי היא משמשת בזמן הוסת ממש ובודאי דאיכא למיחש שמא תראה וע"כ דהא דמחלק הש"ך בין להתירה לבעלה ובין הצרכת ז' נקיים היא מטעם דלהוציא אשה מבעלה משום תק"ע הקילו כנ"ל וליתיה לדבריך וגם מה שכ' כבודך דבנ"ד אינה טמאה רק מדרבנן משום דלא ארגשה הנה ד"ז גלוי לכל באי שער ה' נדה דאם בדקה עצמה ונמצא דם על העד אעפ"י שלא הרגישה מ"מ היא טמאה מדאורייתא משום דאמרינן ארגשה וטעתה דקסברה הרגשת העד הוא כמבואר בפוסקים ראשונים ואחרונים ואשר כתבת להטעים דבריך כיון שאירע לה כן ג' פעמים האם נאמר שכל הג' פעמים הוציא המקור דם והיא לא הרגישה והיא רק הרגשת עד ולא נזדמן בשום פעם שתרגיש קודם הבדיקה או לאחר הבדיקה עכ"ד ואולם חלילה לעמוד יסוד על השערות כאלה ותא ואחוי לך דוגמתו בדברי המוהרי"א בפסקיו סי' ס"ז שכ' שם וז"ל ואשר כתבת דנ"ל דס' דרבנן היא הואיל ותמיד רואה היה שלא בהרגשה אין סברא לומר הרגשת עד הוא אין נראה דרואה מ"ת נמי אינה מרגשת דאי מרגשת דנפתח החדר פשיטא דטמא אלא אמרי' הרגשת שמש הוא אע"ג דבכל פעם בלא תשמיש אינה רואה כלום בלא הרגשה וחשיב ליה ס' דאורייתא עכ"ל ולהלן יתבאר עוד בזה דבנ"ד י"ל דהי' נדה דאורייתא אפי' בלא הרגשה וגם המרדכי דמתיר שלא בשעת וסתה לתלות הדם מן הצדדים בלא מכה הוא דעת יחיד כאשר כבר השיג אא"ז הח"צ ז"ל בתשובותיו סי' ע"ג על הבעל עבוה"ג שביקש להסתייע מדברי המרדכי הנ"ל וכ' עליו ישתקע הדבר ולא יאמר שכל חכמי ישראל חלוקים על סברא זו ואף המרדכי לא אמרה אלא ברדמ"ת והבו דלא לוסיף עלה יעו"ש:

ומעתה אשימה פני למה שהעלית עוד צד להיתר לפי מה שהבינו הרבה מהאחרונים דעת מוהרי"א שמקיל באינה מוצאת רק במקום א' מן הצד אף באינו ידוע שיש לה שום מכה במקור כי מזה מוכח שיש לה מכה בצדדין ולא מן החדר בא הדם וגם בנ"ד לא מצאה כל הג' פעמים רק במקום אחד על העד במקום נגיעתו מהצד עכ"ד והן אמת נכון הדבר כי בשו"ת נו"ב מהדו"ק סי' מ"ד חיו"ד הביא כן דעת ש"ב הגאון מוהר"י הורוויץ ז"ל שהעלה בתשובה להקל דמוהרא"י מיירי אפי' באין לה שום מכה ועיי' בס' אבני מילואים להרב קצוה"ח ז"ל בשו"ת שבסוף הס' סי' ך"ג מביא שגם הח"צ הבין כן בדעת מוהרא"י ומסיק כן להלכה לענין אותו הדם שמצאה בשעת הבדיקה רק מן הצד ונתברר שלא בא מן המקור ודאי אותו הדם טהור אפילו באין לה מכה ואמנם לא ביררת יפה בשאלה אם בנ"ד מציאת הדם בבדיקת העד היא תמיד במקום מיוחד בצד אחד וכתבת סתם שכל הג' פעמים לא מצאה רק בקצה העד ובאמצע העד מקום נגיעתו במקור היה נקי ולשון הש"ע סי' קפ"ז סעי' ז' מורה דמיירי דבכל זמן שהיה בודקת אינה מוצאת כי אם במקום א' בצדדין ואז יש לתלות שממנה שבאותו צד בא יעו"ש דזהו הוכחה גדולה שע"כ יש איזו סיבה בצדדין שמוציאין דם ויחוד המקום שהיא תמיד במקום אחד הוי כבירור שמאותו מקום בא הדם זכר לדבר אפילו סימנים דרבנן מ"מ במייחד המקום היינו נקב יש בו בצד אות פלוני הוי סי' מובהק מדאורייתא עיי' אהע"ז סי' י"ז גבי צלקת במקום א' וגם כאן בעינן שתייחד מקום א' בצדדין. והנה בעיקר מה דתולין במכה ואף בא"י שמוציאה דם ראיתי בעלי תשובה עומדים ומטו משמיה דא"ז הגאון ח"צ ז"ל שמביאו בשו"ת מעיל צדקה סי' ס"ז [ואין הס' תח"י לעיין בו] שתמה ע"ז מהא דדם הנמצא בפרוזדור ספיקו טמא שחזקתו מן המקור עיי' פ"ק דב"ב ד' ך"ג וא"כ מה כח מכה זו יפה מכח העלי' שבודאי יש שם דם וקרוב לפרוזדור ואפ"ה אין תולין בה כמבואר בסוגיא שם דאע"ג דאיכא עלי' דמקרבא חזקתו מהמקור והיינו משום דדם המקור הוי רוב ומצוי נגד דם עלי' ורוב עדיף מקרוב ואמאי תלינן במכה יותר מן המקור שרוב דמים ממנו ופלפלתי בזה טובא עפ"ד הרב בעל שב שמעתתא דף פ"א יעו"ש מה שהעיר בזה מענין כל קבוע כמעמ"ח דמי ועלה בדעתי עוד בישוב קושי' הח"ץ זצ"ל דלהכי תולין במכה דכיון שיש לומר דהיא מן העלי' או מן המכה דמי' לההיא דבנמצא הלך אחר הרוב והיינו בתר רוב החניות ולא אחר הרוב בשר כמו שביאר בס' הפלאה סופ"ק דכתובות דאין חילוק בחניות בין רב למעט כיון דהחניות קבועין ה"ל כאילו כלן שוות ואזלינן בתר רוב המקומות ואע"ג דבשר טרפה שבחניות אחת היא יותר מכל הבשר שבכל הט' חניות ביחד אפ"ה אזלינן בתר רוב החניות וכן הכריע אא"ז מאורן של ישראל ז"ל בס' חו"ד בחידושיו ליו"ד סי' ס"ג וה"ה הכא שיש לתלות בשני מקומות לטהר במכה ובעליה וצד א' לטמא לומר דבא מהמקור ואף דדמי המקור מרובה משניהם מ"מ בתר מקומות אזלינן וזה נכון ומצאתי שכיונתי בזה לדברי ש"ב הגאון מוהר"ז ז"ל בשו"ת בית אפרים חיו"ד סי' מ"ה ועיי"ש מה שהעלה עוד בזה ותמצא בדבריו ענין מועיל מאד לנידון שלפנינו דאם אינה מוצאת רק ע"י בדיקה במקום א' בצדדין דמוכחא מילתא טובא דמשם בא הדם יותר יש לתלות בזה מדם המקור אע"ג דרוב דמים באים מהמקור מ"מ כיון דהוא מקומו ממש אמרינן כאן נמצא כאן היה ולא שייך לומר חזקת דמים מהמקור רק בדם הנמצא בפרוזדור דע"כ לא נולד הדם שם רק בא ממקום אחר ואנו מסופקים אם הוא מהמקור או מהעלי' ולהכי אזלי' בתר רוב דם דבא מהמקור משא"כ במקום שיש לומר כנכ"ה בודאי יותר מהראוי לומר שמקומו טהור ממכה שבצדדין מלומר שירד מן המקור להצד עיי' היטב ברמב"ן בחידושיו לב"ב ד' ד"ג בההיא דאכל עינבי מצנעי ובמלחמותיו ביבמות פ' האשה שלום ד' קט"ו בעובדא דיצחק ר"ג דקאזיל מקורטבא לאספמי' ושכיב יעוש"ה ועיי' בש"ך יו"ד סי' קך"ט ס"ק ך"ז מ' ובט"ז יו"ד סי' רצ"ד ס"ק י"ז ובס' פנ"י בקו"א מס' כתובות ד' ט' וקצרתי לפי שאנכי בורח כעת מפלפולים:

ואמנם העיקר מה שיש לדין בזה לפי שבנ"ד הוי העובדא שמצאה דם בבדיקה ביום ג' מימי ליבונה שאז אפילו במצאה כתם אינה תולה ואפילו יש לה מכה בגופה כמבואר בסי' קצ"ו לפי שמעיינה פתוח עד לאחר ג' מז' נקיים דאז ידעי' דפסק המקור אבל ג' ימים הראשונים צריכים להיות נקיים לגמרי ואולם כבר הקילו האחרונים דאם סופרת ז' נקיים אחר כתם תלינן להקל אפילו בג' ימים הראשונים כי לא הוחזקה להיות מעיינה פתוח ואפילו בכה"ג שבתחילה היה נפתח המקור כגון שראתה דם מקור והתחילה לספור ז' נקיים ואח"כ מצאה כתם וסתרה והתחילה לספור עוד נקיים ומצאה כתם תוך ג' ימים אעפ"כ תולין ודלא כדעת הב"ש סי' ס"ג ולאו דוקא בכתם רק בכל הסופרת בלא בירור פתיחת המעיין תולה אף בתוך ג' ימים ועיי' בס' בית מאיר בסי' ס"ג שם ובס' סדרי טהרה סי' ק"ץ ס"ק ע"ד כתב ג"כ דהמקיל לא הפסיד וה"ה בנ"ד שידים מוכיחות שהדם שמוצאת בבדיקה הי' מחמת איזו סיבה הגורם לה שהצדדין מוציאין דם והוי כיודעת שיש לה מכה המוציאה דם כנ"ל וספרה נקיים זה פעמיים אעפ"י שלא ידעה מפתיחת המעין ואם גם בפעם השלישי מצאה כן ביום ג' לספירתה שפיר יש לתלות שבא מהצדדים וכנ"ל:

ברם דאכתי איכא לעיוני דכ"ז ניחא במצאה כתם אבל בעובדא דידן שבדקה ומצאה דם א"כ כל שהיא באמצע נקיים אפי' לאחר ג' ימים שבודאי פסק דם המקור מ"מ אין תולין במכה שבצדדין דע"כ לא תלינן במכה רק בתחלת ראיתה דאית לה חזקת טהרה אבל לא בימי ספירה ורק במצאה כתם תלינן לאחר ג' ימים כיון שכבר פסק מקורה ומעיינה סתום אבל לא ברואה ממש דלא תלינן במכה רק משום דאשה בחזקת טהרה וזהו רק בתחילת ראיתה אבל בימי ליבונה כל שלא טבלה מטומאתה בחזקת טומאה עומדת וכן ראיתי בס' ס"ט סי' קצ"ו אות ח"י מביא כן בשם שו"ת מעיל צדקה ושם מובא תשובה מאא"ז הגאון ח"צ זצ"ל והעלה שם דברואה אין להקל כלל בימי לבונה לתלות במכה ומייתי לה מהא ששנינו כל ספק נגעים עד שלא נזקק לטומאה ספיקו טהור משנזקק לטומאה ס' טמא וכן העלה ש"ב הגאון בעל נו"ב ז"ל בכמה מתשובותיו לה' נדה דכל מה שמקילין בס' לענין לתלות בצדדים משום דאית לה חזקת טהרה זה רק כשעומדת בימי טהרתה אבל בימי ליבונה כל שלא טבלה מטומאתה בחזקת טומאה עומדת והוציא זה מדברי תוס' זבחים ד' ך"ט יעו"ש ובסי' ס"ג נתווכח בד"ז עם דודי זקיני הכהן הגדול הגאון מוהר"ח כהן זצ"ל שחיד' שמה שאמרו אשה בח"ט עומדת היא מתורת חזקת הגוף שהיא בחזקת מסולקת דמים שלא בשעת וסתה וחזקה היא דאין אורח הנשים בא אלא בזמנו ולאו מדין חזקה הקודמת היא וחה"ג הזו עדיף מחזקת טומאה הקודמת כמ"ש התוס' בכתובות דף ע"ה בההיא דס' בהרת קודם דמיירי בשנזקק לטומאה ואפ"ה מטהר ר"י דאזיל בתר חזקה דגופה אע"ג דאיכ' חזקת טומא' הקודמת כנגדה יעו"ש ולדבריו שייך חזקת טהרה אף בעת שלא טבלה לנדתה כיון שכבר פסק הוסת ומה לנו בטהרתה לבעלה אנחנו דנין על ראיתה אם נפסק דם מקורה או לא ולהכי גם בז' נקיים בחזקת טהרה היא והיינו בחזקת אינה רואה עומדת ושפתי כהן ישמרו דעת ותורת ה' אמת בפיו כי כן מבואר להדי' בב"י בשם הרמב"ן בסי' קצ"ו בד"ה ומ"ש ותכנסהו לחורין דבז' נקיים בחזקת טהרה היא וגם א"ז הגאון בחו"ד סי' קפ"ז ס"ק ה' קבע בד"ז מסמרות דבז' נקיים בח"ט היא והיינו מדין חה"ג כנ"ל וכעת זכינו כי יצא לאור עולם שו"ת מדו"ז הגאון מוהר"ח כהן ז"ל וראיתי בחיו"ד סי' ל' הרחיב שם הדיבור בזה דח"ט שייך גם בימי ז' דנדה ומכ"ש בימי ליבונה דח"ט אין פירושה חזקה דמקודם אלא פירושה כמו שא' בהרבה דוכתי חזקה דא"א עושה בעילתו ב"ז וחזקה דא"א שותה בכוס אא"כ בודקו וחזקה דא"א מתפייס במומין וכיו"ב וה"נ חזקת טהרה דאשה לא במקדם תלי' מילתא אלא חזקה דגופה טהור שלא בשעת וסתה ואין זה דם נדה:

וחדאי נפשאי דבזה מיושב קושי' עצומה שהעיר כדו"ז הגאון בעל כסא דהרסנא סי' ש"ב על ענין חזקה זו דאשה בח"ט עומדת לפי הכלל המסור בידינו מרבותינו בעלי התוס' ז"ל בכמה דוכתי' דכל חזקה שלא נתבררה ולא נודעה אפילו שעה א' לא אזלינן בתרה ומתוך זה העלו להלכה דאם עשו מבהמה גבינות ושחטוה ונמצאת טריפה אין להתיר הגבינות מטעם דאוקי בהמה בחזקה שלא הי' טרפה מתחילה כיון דמעולם לא הי' אותה שעה מבוררת אלא שאחר יב"ח נתברר שלמפרע ל"ה טריפה לא חשובה חזקה יעוש"ה בתוס' ריש נדה ד"ה דאיכא ובחולין די"א ד"ה אתי' והקשה הרב הנ"ל לפי סברא זו דכל שאין אותו הזמן שעליו אנו דנין להעמיד בשעת הספק על החזקה נודע בהיותו אין אנו דנין עליו א"כ צא ופרנס הא דא' גבי אשה העמד אשה על חזקתה והרי אחר שראתה פ"א מאין לה חזקת טהרה שהרי אין עיני' בין ידי' ואימור עם סילוק ידה ראתה דהרי בטרם ראתה את העד כי נקי הוא הי' זמן המסופק אימור עכשיו יצא דם מן המקור לבית החיצון יעו"ש שהניח בצע"ג ומכח קושי' זו ראי' לדברי הגאון מוהר"ח הנ"ל דענין חזקה זו לאו מדין חזקה הקודמת היא לומר דמספק א"א יכול לאוסרה לפי שעד אותו זמן הי' עומדת בחזקת טהורה לבעלה כמו ח"ה דבהמה ז"א דבאמת מעולם לא נתברר לנו שעה א' שהיא טהורה ולא הוי חזקה כנ"ל רק דחזקה זו ענין א' היא ואתי' מכח חזקה דאין אורח בא אלא בזמנו וחזקת טהרה דאשה הי' מתורת חזקה דגופה טהור שהי' מסולקת מדמי' שלא בשעת וסתה כנ"ל ולק"מ והבן בזה:

היוצא מדברינו דענין ח"ט באשה מדין חזקת הגוף היא שהיא בחזקת מסולקת מדמים שלא בשעת וסתה וליתא להך כללא דכייל רבינו יחזקאל ז"ל בשו"ת נו"ב דבימי ספירה הוי בחזקת טומאה כנ"ל דז"א אלא אחר שפסק הוסת עומדת שוב בחזקת טהרה כמו בימי טהרתה וכיון שכן בנ"ד שפיר יש לתלות אף בימי ליבונה שהדם בא מהצדדין ואינו מהמקור דהרי מוכיחה קיים שיש איזו סיבה הגורם שהצדדין מוציאין דם דהא לא מצאה בכל הג' פעמים רק בקצה העד ובמקום נגיעתו במקור הי' נקי וגם לא הוחזקה במעיין פתוח ובכה"ג תולין אפילו בג' ימים הראשונים לספירתה כמו שביארנו לעיל:

ובר מכל דין יש לצדד להקל בנ"ד לפי שלא מצאה בכל הבדיקות רק נקודה קטנה מאד כחוד המחט והביא כבודך כי האשה הראתה המראה לפני נשים בקיאות ואמרו שבודאי אין זה מהמקור כי אין המקור מוציא טפה קטנה כזו וכמעט אין חוש העין שולט בה מחמת קטנותה ובאמת כי בשו"ת האחרונים מובא כן כי הרופאים החליטו על כיו"ב שמן המקור א"א לבא טיפין כאלו ואין המקור מוציא כזה טפה קטנה מאד ואינו בא מהחדר כ"א מהגידים הדקים שבצדדים ואם כי חלילה וחלילה להעמיד שום יסוד על שיחה בטילה שלהם נגד תורה שלימה שלנו ובנות ישראל החמירו ע"ע דאפילו רואות טיפת דם כחרדל יושבת עליו ז' נקיים וגם משנה שלימה שנינו ר"פ יוצא דופן ומטמאין בכ"ש אפילו בעין החרדל ובפחות מכן ועיין רש"י נדה ד' מ"ב ד"ה ולטמא במשהו דלראי' לא בעינן שיעורא יעוש"ה ואולם בכ"ז יש להקל בנ"ד כיון שלא הרגישה ביציאת הדם ומה"ת אינה טמאה עד שתרגיש ונהי דבשמצאה ע"י בדיקה טמאה מה"ת אפילו בלא הרגישה דאמרינן חזקה דארגשה ולאו אדעתה כמ"ש הפוסקים והביאותים לעיל מ"מ זהו רק כשהיא רואה בדרך ראי' ממש ככל הנשים שחזקתו מהמקור וה"ז בחזקת שבא בהרגשה כמבואר ברמב"ם פ"ט מהא"ב משא"כ כשמצאה דם באופן כזה שאין מדרך **(הג"ה ולא אשכים גואל מלהביא דבר בשם אומרו מה שמצאתי בענין הלז דבר נחמד בס' זרע יצחק על משניות שחיבר הגאון מוהר"י חיות זצ"ל ובפ"ד דנגעים פליגי שם ר"י ות"ק בס' אם בהרת קודם לשער לבן או שער לבן קודם לבהרת דת"ק מטמא ור"י מטהר והרמב"ם פ"ב מה' ט"צ ה"ט פוסק כת"ק דספיקו טמא ועמד שם הכ"מ מההיא דפ' הפועלים ד' פ"ו בעובדא דרבב"נ בהאי דקמיפלגי במתיבתא דרקיע בס' אם בהרת קודם או שער לבן קודם והקב"ה אומר טהור וא' מאן לוכח רבב"נ כי הוי קא ניחא נפשי' אמר טהור טהור יצאה ב"ק ואמרה אשריך רבב"נ שיצאה נשמתך בטהור ע"כ ואמאי לא פוסק רבינו ז"ל כרבב"נ דא' טהור כר"י יעו"ש מה שהי' הכ"מ כיון שבשעת יציאת נשמה א' הכי הוי בכלל לא בשמים הוא ובס' הנ"ל העלה לתרץ והיא כפת טעם למה א' כפל טהור טהור הלא בחד טהור סגי גם ול"ד מה שא' הב"ק אשריך שיצאה נשמתך בטהור מאי רבותא דילמא איתרומי איתרמי שקודם פטירתו הי' הדין הזה האחרון לכל הלכותיו ולתרץ זה י"ל עפ"י מ"ש התוס' בפ' המדיר ד' ע"ה ובכמה דוכתי בשם ר"ת שהקשה מ"ט דת"ק דמטמא מספק ואמאי לא אזיל בתר חזקה ותירץ דהכא מיירי כשנזקק לטומאה שהי' בו נגע מקודם והי' מוחלט ממנו וקודם שנטהר נולד בו הס' הזה ואחר שנטהר מהראשון לא נשאר בו אלא ס' זה ולהכי סובר הת"ק דטמא משום דבנזקק לטומאה מיירי עכ"ד ר"ת ז"ל וא"כ לפ"ז דר"י וחכמים פליגו בגברא שהי' בחזקת טומאה כבר אבל אם הי' בחזקת טהרה א' אוקי גברא אחזקתי' וטהור ולפ"ז ניחא מה דא' רבב"נ פפל טהור טהור וכונתו הי' כך אם הוא טהור כבר אז גם עתה בהאי ספק נמי טהור דא' אוקי גברא אחזקתי' כנ"ל ולזה א' הב"ק אשריך רבב"נ שיצאה נשמתך בטהור דקשה לפי הנ"ל דא' כפל וכונתו היי דאם הוא טהור כבר אז הוא טהור א"כ ה"ל למימר גם הבבא שני' טמא טמא ר"ל אם הי' בחזקת טמא אז הוא טמא או דלא הי' לו לומר אלא טמא טמא כלשון חכמים אלא ודאי דהקב"ה לא חפץ בזה שיצא נשמתו בטומאה והוציא נשמתו טרם שסיים דבריו טמא טמא וז"ש אשריך כו' והדברים האלה נעימות יתנו בביאור לשון הגמרא ולפ"ז מתורץ ג"כ קושי' הר"מ הנ"ל דרבב"נ פסק באמת כת"ק דאם הי' בחזקת טמא טמא אבל אם הוא בחזקת טהור טהור ושפיר פסק הרמב"ם כחכמים ורבב"נ ודו"ק:

ע"כ ההג"ה:)** הנשים לראות כן יצא מגדר הרוב ולא אמרינן בראי' כסא חזקת דם שבא בהרגשה כמ"ש הגאון מוהר"ב ז"ל בשו"ת ש"י סי' ל"ו הביאו בס' ס"ט ריש ה' נדה יעו"ש ואף אם באנו לחוש לס' דאוריתא דשמא ארגשה מ"מ מידי ספיקא לא נפקא ובהצטרף עוד ס' דשמא מהצדדים כמו שביארנו לעיל שיש בנ"ד כמה הוכחות לתלות מהצדדין וא"כ הוי ס"ס בדאורייתא שמא מהצדדין ואינו דם נדות ושמא לא ארגשה ואף דמדרבנן גם בלא הרגשה טמאה מ"מ הרי בדרבנן די בספק אחד דשמא מצדדין וכבר כ' הש"ך בכללי הספיקות אות ט"ז בשם הראשונים דהיכא דאיכא ס"ס בדאורייתא וספק אחד בדרבנן שרי וז"ב ודו"ק:

ואולם לסמוך על היתר זה לבד יגורתי מפני הא"ב הוא אבי זקיני הגאון בחו"ד סי' קצ"ו סק"ג שהעלה דבתוך ז' נקיים כל שראתה דם אף שלא הרגישה כלל היא טמאה מה"ת דבעינן ז' נקיים מכל דם יעו"ש שהאריך בד"ז האומנם לא הודו לו חכמי דורו בזה עיי' בשו"ת בית אפרים חיו"ד סי' ח' ובח"ב מס' אבני מילואים בשו"ת שבסוף הס' סי' כ"ג ובשו"ת חתם סופר חיו"ד סי' קע"ז שהאריכו בסתירות דבריו ואולם הלא כבר כ' כי יש בזה בלא"ה הרבה צדדים להקל בעובדא דידן ויצאו דברינו בטהרה והאמת אגיד ולא אכחיד כי אם הי' בא מעשה כזו לידי הייתי מתיישב הרבה בדבר כי מי זה חיילים יגבר להפליא בין דם לדם ולתפוס קילות באיסור נדה החמור ובפרט לתלות בימי ספירתה דבעינן ספורין לפנינו ודאין נקיים וברורים שתספור שבעה כדת הנשים שתעלה מטומאתה וכיון שדם לפנינו אף שיש לתלות שאינה מנדת דותה מ"מ נקיים ודאין לא הוי ומכ"ש בב' ימים הראשונים וה' יצילנו מבוא בדמים המסופקים ואולם אם כבר תקעת עצמך למצוא כחה דהיתרא לא יהא לבך נוקפך וחלילה לא יצא מכשול מתח"י ומה יקנו דברי שו"ת באר עשק העתיקו ס"ב הגאון בשו"ת בית אפרים שכ' דכחא דהיתרא עדיף טפי בכדי לטהר אשה לבעלה שכבר מצינו שדוד קרא עצמו חסיד בהיות ידיו מלוכלכות בדם ובשפיר ובשליא כדי לטהר אשה לבעלה ולא קאמר אם דם טהור הוא או אם טהורה אשה לבעלה אלא כדי לטהר כו' עכ"ד וד' אלקים אמת. אל יציל מעינו דבר אמת גיסו ידידו דוש"ת באהבה משוה תאומים:

תוכן העניינים

דבר משה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה