דבר משה חלק א· רבי משה תאומים
סימן נה
המרדכי פ"ק דביצה הקשה בהא דאמרינן במנחות פ' ר"י ר"פ ור"ה ברי' דר"י אכלו חדש באורתא דשיתסר נגהי שיבסר קסברו חדש בח"ל דרבנן ולספיקא לא חיישינן יעו"ש והקשה דהא חדש ה"ל דשיל"מ והרי גבי ביצה שנולדה ספק יו"ט ס' חול אמרינן התם דאסורה אע"ג דהיא סד' משום דהוי דשי"למ יעוש"ה ואשר אנכי אחזה בישוב קושי' זו והיא עפי"מ שהמציא המג"א ז"ל בסי' שמ"ב בהא דלא גזרו על שבות בהש"מ דהיא רק בעיולי יומא אבל בבהש"מ דאפוקי יומא שפיר גזרו וחילי' דידי' מההיא דפ' בכל מערבין ככר זו היום חול ולמחר קודש מערבין לו בה היום קודש ולמחר חול אין מערבין כו' מ"ט מספיקא לא נחתא קדושה הכא מס' לא פקע קדושת' עכ"ד והסבירו האחרונים טעמא דמילתא משום דבתש"ע הו' ס' יום ס' לילה וכל הספיקות מוקמינן אחזקה קמייתא ולכך בעיולי יומא דאיכא חזקת יום של היתר מלאכה ל"ג על השבות בהש"מ משא"כ באפוקי יומא דאיכא חזקת יום של שבת דאסור בעשיית מלאכה לכך אסור אף בשבות אף דהוי ספק דרבנן ביון דאיכא חזקת איסור וכ"כ הרב פרי מגדים בא"א רס"י תקס"ב דאפוקי יומא הוי בחזקת איסור ולפע"ד יש לדון בזה טובא אם שייך ענין חזקה היכא שאנו דנין על הזמן ולדעתי ענין חזקה לא שייך רק באם אנו רוצים להוציא דבר מחזקתו דמעיקרא ע"י איזו מעשה שנתהוה אז תלינן אותה מעשה באיחור הזמן שחזקת הענין כמו שהי' וזה ענין חזקה לתלות ההשתנות מכמות שהי' באיחור הזמן משא"כ גבי זמן דכל רגע הוא זמן אחר ואיך שייך לומר כמו שהי' מעיקרא יום כן הוא גם עתה יום דהא הנושא זה דהיינו רגע ההוה אשר אנו דנין עלי' לא היה במציאות כלל מעיקרא ומעולם לא הי' רגע זו בחזקת יום ואיככה נוכל לומר על זמן זה שנעמיד אותו על חזקת זמן שמקודם כיון דעתה אינו בזמן הקודם וכל רגע הוא בפני עצמו ומעתה אין זה דמיון כלל לההיא דפ' בכל מערבין דבשלמא בההיא דככר דהאיסור נתפס על החפץ והיא הככר ועלי' אנן דנין שפיר מוקמינן מכבר בחזקתי' דמעיקרא שהיה מחזיקינן ע"ע אבל הכא דאנו דנין על הזמן לא שייך לאוקמי הזמן ההוא אחזקה דמעיקרא דאין הזמן העבר והעתיד יחס א' להם דהזמני' הם נפרדים וכל רגע הוא בפ"ע והיא סברא ברורה בשיקול דעה ישרה.
ומעתה אמינא בד"ז ליישב קושי' המרדכי הנ"ל דהנה ראה זה מצאתי במרדכי פ' אין צדין והביאו ג"כ הב"י סי' תקט"ו לענין גוי המביא דורון בי"ט ס' חוץ לתחום או לא דהוי ס' דרבנן וכ' וז"ל ולא דמי לההיא דא' ר"א בפ"ק דביצה לעולם ס' יו"ט ס' חול דהתם כי מוקמית ליה אחזקתי' הרי לא נולדה וכן בספק צידה שלא ניצוד משא"כ בס' תחומין עכ"ל המורם מדבריו דהא דבדשיל"מ אזלינן בס' דרבנן להחמיר היינו רק היכא דאיכא חזקת איסור אבל היכא דליכא חזקת איסור בהדיא אזלינן להקל בסד"ר אפילו בדשיל"מ ולפי"ז מיושב היטב קושית המרדכי הנ"ל דבשלמא בביצה ס' אם נולדה ביו"ט אזי מוקמינן לה שפיר אחזקה דהשתא היא דנולדה משא"כ הכא אין הס' על התבואה אם היא חדש או לא אלא הספק היא ביומא אם היא שיתסר או שיבסר וזה הספק **(הג"ה והארכתי בדברי המרדכי הללו בכמה דוכתי' וניחא לן בזה ליישב דברי תוס' ר"פ חומר בקודש שהקשו שם לשיטתם דווה"ט לא בעי הע"ש לטבילה מהא דתנן סכין הנמצא בי"ד שוחט בה מיד דמסתמא הטבילוה בעלי' מאתמול כדי שיהיה לו הע"ש וניחוש דילמא ניטמא בווה"ט דלא בעי הערב שמש ותירצו דלא חיישי' דילמא ניטמא בווה"ט דהיא דרבנן וה"ל סד"ר יעו"ש וראיתי להרב קצוה"ח ז"ל בספרו אבני מילואים ח"ב בשו"ט שבסוף הס' סי' י"א שהקשה)** שייך לאוקמי אחזקה כנ"ל וממילא דאזלינן להקל אפילו בדשיל"מ וא"ש ודו"ק היטב: