אור ברסלב

דבר משה חלק א· רבי משה תאומים

שאלה נג

סימן נב מנידון הנ"ל

כבוד הרב המופלג החריף עמית בתורה ובמצות אדם נכבד כש"ת מו"ה יהודא העליר נ"י דיין המצוין בק"טשערנווטץ יצ"ו:

ע"ד שאלתו להודיעהו הכרעת דעתי בדין אם נמצא גרגיר חטה בתבשיל בשביעי של פסח מהו דין התבשיל אי מותר להשהותו עד לאחר הפסח או צריך לבערו ביו"ט:

תשובה

הנה בה' פסח סי' תס"ז סעי' י' מבואר דאם נמצא חטה בתרנגולת מבושלת בשמיני של פסח מותר להשהותה עד לאפר הפסח והיינו משום היו"ט אחרון הוי ס' חול ולכן מקילין להשהותו באיסור משהו דרבנן יעו"ש משמע דבז' אסור להשהותה וכן דייק המג"א בסי' תמ"ו סק"ב דבז' יבערנו מיד והביא בשם הב"ח הטעם דאם ישהנו עד שנכנס יום האחרון יהי' מותר להשהותה ונמצא שהאיסור חוזר להיתרו ובמג"א העלה בהסברת הדבר דהרי הא דמוצא חמץ ביו"ט כופה עליו כלי ואסור לשורפו ביו"ט אע"ג דעובר בב"י ואינו מקיים עשה דתשביתו אם אינו מבערו הטעם משום דמשהה חמצו ודעתו לבערו אינו עובר באותו שהי' ולכך אינו עובר כשמבערו לבסוף אבל הכא משהה אותו כדי לקיימו דהא לא יבערנו אח"כ לכן יבערנו בז' ע"י עכו"ם עכ"ד ואמנם אא"ז הגאון חכם צבי ז"ל בתשובה סי' פ"ו חולק ע"ז דמה בכך דהא ליכא אלא תערובות משהו ונהי דבתערובות משהו קיי"ל דאפילו לקיימו עד לאחר הפסח אסור היינו משום חשש תקלה שמא יבא לאוכלו אבל איסור ב"י אפילו מדרבנן ליכא וא"כ מה בכך שמשהה לקיימו ולתקלה ליכא למיחש כה"ג כיון שכופה עליו כלי כמו מצאו ביו"ט הראשון ואייתי ראי' דליכא ב"י בתערובות משהו אפילו מדרבנן חדא מדנתן רש"י הטעם שהחמירו בחמץ אבל במשהו משום דאיכא כרת ולא בדילו והיינו דוקא לענין אכילה אבל לענין ב"י דליכא כרת אין להחמיר במשהו ולמה דיהיב הרמב"ם טעמא דאינו בטל משום דהוי דשיל"מ ע"כ צ"ל דמותר להשהותו אפילו מדרבנן דאלת"ה הרי אין לו מתירין אא"כ יעבור על ב"י מדרבנן זהו תו"ד ואנכי נפלאתי על התייר הגדול הזה אשר עיניו כיונים על אפיקי הפוסקים הראשונים וכאן נעלם מעינו הבדולח דברי הטור בריש סי' תמ"ב דמייתי שם פלוגתת ר"א וחכמים בתערובות חמץ דלר"א הן בלאו ולדבריו אסור להשהותן בפסח כו' ולרבנן אפילו לאו אין בהן ולדבריהם מותר להשהותו וכ' וז"ל והרמב"ם פסק כר"א שכ' תערובות חמץ ע"ע בב"י כו' וכן יראה דעת רב נטרונאי שהשיב על ששאלוהו על העושין יין מצמוקים ושורין אותן במים ופעמים מוצאים בהם ב' או ג' חיטים אם מותר לשתות אם נעשה קודם הפסח והשיב ודאי אסור לשתותן בפסח אבל לבערו אם יודע שנסחט מן חיטים חמץ לתוך מי הצמוקים צריכים אתם לבערו ואם אינו ידוע א"צ לבערו ע"כ ואני תמה למה אסרו היכא שנתערב קודם הפסח שהרי כבר נתבטל בס' (עיי' במג"א סי' תס"ז ס"ק י"ב שהביא שם בשם הכלבו לענין אם נמצאו ג' שעורים בתבשיל חזקה דאיכא טובא ומשמע דגם בדיקה לא מהני כיון שכבר הוחזק יעו"ש ואפשר דלהכי דייק רב נטרונאי ונקיט לפעמים מוצאים ב' או ג' חטים היינו דהוחזק דאיכא טובא לכל מר כדאית ליה דלרבי בב' זימנא הוי חזקה ולרשב"ג בג' ולהכי אינו מועיל הביטול נגד החיטים שנמצאו דחיישינן דאיכא טובא ועדיין צ"ע ודו"ק) עכ"ד הטור ועיי' בב"י ובד"מ דהטור לשיטתו אזיל דסובר דכל דבר שנתבטל לפני הפסח א"ח וניעור אבל רב נטרונאי אפשר דסובר דחוזר וניעור ולהכי אוסר אף שנתבטל בס' קודם הפסח.

הרי להדי' דאף דמיירי באיכא ס' נגד החיטים אעפ"כ השיב צריכים אתם לבערו משום דחוזר וניעור בפסח ומזה מייתי הטור ראי' דהנטרונאי פוסק כר"א דתערובות חמץ ע"ע בלאו דב"י ומוכח דמשהו חמץ שנתערב ע"ע בב"י דלא כדעת אא"ז הח"צ וזה ראיה **(הג"ה ובאמת צ"ע לכאורה למ"ש המג"א בסי' תמ"ז ס"ק ד' דאף להסוברים דחוזר וניעור היינו כשיש בתוכו ממשות האיסור כגון שכר שנתערב בדבש אבל היכא שנטלו האיסור משם ולא נשאר אלא טעם בעלמא לכ"ע אינו חו"נ וכ"כ בס"ק י"ג שם ולזה תמה הטור שפיר על רב נטרונאי דכיון שכבר נטלו החיטה ולא נשא' אלא טעם חמץ שנסחט לתוך הצמוקין וזה שפיר נתבטל בס' ואינו חוזר וניעור לכל הדיעות שוב הראני ידידי הרב מו"ה משה שפירא ני' דיין המצויין דפ"ק יצ"ו בפר"ח סי' תמ"ז שהרגיש קצת בזה ע"ב ההג"ה.)** ובאמת לולא דברי הטור הי' מקום לומר דמה דקא' צריכי' אתם לבערו הוא לאו כדי שלא יעבור בב"י דבאמת בתערובו' עשהו א"ע עליו בב"י רק דהיא מטעם תקלה כמ"ש הח"צ שם בטעם דנוהגין לשרוף התרנגולת שנמצא בה חיטה בפסח דהוא משום חשש הקלה ולהכי צריכים לבערו מהעולם ועפ"ז נלעפ"ד לתרץ קושיא הב"י ע"ד רב נטרונאי מה דמחלק דלשתותו כ' דודאי אסור ולא חילק בין אם ידוע שנסחט מהחיטים לתוך מי הצמוקים ולבערו חילק ביניהם יעו"ש שנדחק בזה ולהנ"ל ניחא דבאמת קיי"ל דלזמן מיעוט לא חיישינן לתקלה ולהכי מותר להשהות בעוף ס"ט ד"א יום כמבואר ביו"ד סי' נ"ז ומחלקים הפוסקים דבודאי איסור גם בזמן מיעוט איכא חשש תקלה (עיין יו"ד סי' ס"ט דאסור להשהות בשר ששהה ג' ימים בלא מליחה כדי לצלותו מחשש תקלה ועיי' בכו"פ שם) רק דבס' איסור לא חיישינן לתקלה בזמן מיעוט ומעתה י"ל דבאמת זהו טעמו של רב נטרונאי שמחלק לענין לבערו בין אם ידוע שנסחט חמץ לתוך הצמוקים לאינו ידוע דאם אינו ידוע באמת מותר להשהות עד לאשר הפסח דבס' איסור ל"ח לתקלה בזמן מיעוט ודו"ק בזה.

ואמנם בעיקר דברי א"ז הח"צ זצ"ל שהעלה דלענין איסור ב"י לא שייך לומר דהיא במשהו משום דבראי' ליכא כרת וגם דלא הוי דשיל"מ יש לי מקום עיון בדבריו דמ"ש כיון דאין בשהי' איסור כרת לא החמירו במשהו הנאה תוכיח דהא גם בהנאה אין בו כרת ואפילו מלקות ליבא (עיי' תוספות פסחים ד' ד"ג ע"ב בד"ה מאי בנייהו) ואפ"ה קיי"ל דחמץ בפסח אוסר תערובותו במשהו אפילו בהנאה ובאמת כבר עמדו האחרונים בזה דהא קיי"ל בחמץ מו' שעות ולמעלה וכן חמץ נוקשה שנתערב אפילו בפסח בטל בס' כיון דליכא כרת וא"כ ה"ה לענין הנאה מהראוי שלא יאסור במשהו ואשר אנכי אחזה בזה והיא דכבר העירותי במקום א' בהא דמצינו ביטול בשור הנסקל ובשאר איסורי הנאה דאף לענין איסור הנאה מהני ביטול ואמאי יועיל ביטול לענין הנאה לפ"מ דאמרי' בבכורות ד' ך"ג גבי אפר פרה שנתערב באפר מקלה וכן נבילה שנתערב בשחיטה וקא' שם טהור מלטמא במגע אבל מטמא במשא דטומאה כמאן דאיתא דמי' וע"כ מטמא במשא דהא מ"מ נושא הוא את הטומאה וביארו בתוספות שם והאריך בדבריהם המשנה למלך פ"א מה' מטמאי מו"מ דדוקא באכילה שייך ביטול משום דכל משהו ומשהו שיורד לבית הבליעה אמרינן דהיתרא נחית וכן גבי מגע משום דאינו נוגע וחוזר ונוגע אבל לענין טומאת משא לא שייך ביטול דהרי כיון דנושא הכל בב"א הרי הוא נושא גם הטומאה יעו"ש והארכתי במקום א' לענין ביטול איסור טלטול מוקצה דגם זה למשא דמי' ועיי' בש"ס דביצה ד' ל"ח בההיא דליבטל מים ומלח לגבי עיסה ואכ"מ וא"כ נהי דשייך ביטול לענין אכילה אבל לענין הנאה הרי נהנה בב"א מכל התערובות ודמי' לטומאת משא דלא שייך ביה ביטול כלל (ואפילו בתערובות לח בלח שייך לומר דאיסורא כמאן דאיתא דמי' דהרי אפר פרה שנתערב באפר מקלה הוי לח בלח כמ"ש המג"א סי' ש"י סק"ח וסי' תצ"ח ס"ק ך"ח דאפר באפר הוי לח בלח כמו קמח בקמח יעוש"ה ובפרמ"ג שם ודלא כמ"ש הכ"מ סופ"א מה' אה"ט דבלח בלח כיון שנבלל לא אמרינן איסורא כמאן דאיתי' ויש להאריך בזה ורצוני לקצר) והיא הערה חדשה ואמנם באמת הא בורכה דכיון דלענין היתר אכילה שפיר מהני הביטול ואיך יתכן שיהי' מותר באכילה מצד הביטול ויהי' אסור בהנאה וע"כ אף בהנאה מותר וז"ב וכל זה ניחא בשאר איסורי הנאה שפיר מועיל הביטול בס' לענין הנאה ג"כ כיון דלענין אכילה מהני הביטול ה"ה לענין הנאה אבל בחמץ דמשום שהוא בכרת ולא בדילו מיני' אסרו באכילה ולא מהני ביטול וממילא דגם לענין הנאה אע"ג דלית בי' כרת מ"מ לא שייך ביטול לענין הנאה דלטומאת משא דעי' וכנ"ל והבן בזה.

ומעתה ליתנהו ג"כ לפ"ז לדברי הח"צ שכ' דלענין ב"י כיון דליכא כרת וגם דלא הוי דשיל"מ אי נימא דעובר בב"י וממילא דמועיל הביטול לענין ב"י גם בחמץ בפסח. ולדברינו זה ליתי' דבאמת מיסתבר דב"י דמי לטומאת משא שהרי החמץ ברשותו ומהראוי דלא יועיל ביטול לענין ב"י וכבר התעורר בזה הפרמ"ג ברס"י תמ"ב ואמנם ז"א דראי' לא חמירא מאכילה כדאיתא בריש פסחים איתקש השבתת שאור לאכילת חמץ וכשמותר באכילה לא שייך ב"י ומכ"ש לפמ"ש הר"ן ריש פסחים דטעם איסור ב"י שאסרה התורה בחמץ הוא רק שלא יבא לידי אכילה וא"כ לולא שאסור חמץ באכילה בודאי דגם בל יראה לא שייך במשהו אבל כיון דאסרו החמץ במשהו לענין אכילה מטעם דהיא בכרת או דהוי דשיל"מ ממילא דגם לענין ב"י לא שייך ביטול שהרי החמץ בביתו ודמי לטומאת משא וא"כ דינו של המג"א נכון דאם נמצא חיטה בשביעי של פסח מבערו ביו"ט ע"י נכרי דאם ישהנו עד אחר הפסח יחזור להיתרו והוי משהה חמץ כדי לקיימו דעובר בב"י אפילו בתערובות משהו ודוק הייטב בכל מ"ש בזה:

ושמעתי ממורה אחד ורב קשישא כשהי' באים אליו בשאלת חמץ בפסח ביום השביעי ש"פ הי' משיב להם תלכו עכשיו ובלילה אני משיב לכם זאת ראיתי להשיבו בחפזי ידידו ד"ש באהבה משה תאומים:

תוכן העניינים

דבר משה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה