אור ברסלב
דבר משה חלק א סימן נב מנידון הנ"ל

דבר משה חלק א· רבי משה תאומים

סימן נב מנידון הנ"ל

שאלה נא

ועתה נבא לעיקר ההיתר מה שתמך כ"ת יתדותיו עליו אף להפוסקים דבס' אם שהה ח' ימי' הוי ס' דאוריתא מ"מ כיון שנתערב ברוב היתר א"כ מדאוריתא מב"מ ברובא בטל אלא דמדרבנן צריך ס' וא"כ הוי סד"ר ואף דהיכא דהספק נולד בדאוריתא וע"י גלגול נעשה דרבנן לא אמרינן סד"ר לקולא מ"מ בלא נודע הס' עד לאחר שנעשה דרבנן מקילין האחרונים וא"כ כיון שהשליכו חתיכות העגל לחוץ הכשיר התערובו' והכלים מטעם זה זהו תו"ד והנ"בזה שגה רומע"ל הרבה ואני צריך להעמידו על האמת כי יש בענין הזה נ"מ רבתא ונוגע להרבה דיני או"ה הנה מקור ד"ז דאם ע"י גלגול נעשה דרבנן לא אזלינן להקל בספיקו היא בד"מ סוס"י נ"ז דס' איסור שנתערב באחרים והיא ד"ח אפילו שלא נודע הס' עד לאחר שנתערב אזלינן להחמיר ואף שמה"ת בטל ברוב מ"מ לא נידון בי' דין סד"ר לקולא כיון דהס' בעצמותו הוי סד"א ורק מצד גלגול הביטול הוי דרבנן וכן פסק הט"ז בסי' ק"י והש"ך בדיני ס"ס סקי"ט וכ"כ המוהר"י בן לב בתשובה ח"ג ס"י ק"ג לענין כלים שנתבשל בהם ס' טרפה ולא נודע ס"ס עד לאחר מעל"ע מ"מ אין מתירי' הכלים מטעם סד"ר כיון דהס' נולד בדאוריתא יעו"ש רק הרמ"א ביו"ד סי' ס"ו התיר התערובות בביצה שיש בו דם שנתערב חד בתרי משום דמה"ת מב"מ בטל ברוב והוי סד"ר ואע"ג דע"י גלגול נעשה דרבנן צירף לזה דעת האומרים דדם ביצים גופי' אינו אלא דרבנן יעוש"ה בט"ז ובש"ך והרבה מהאחרוני' ומכללם המנ"י בקונטרס הספיקות דעתם להתיר כל סד"ר אף שהספק נולד בדאוריתא כל שלא נודע מקודם עד שנעשה דרבנן וש"ב הגאון בשו"ת נו"ב חיו"ד צירף קולא זו בהפ"מ וסעודת מצוה בכמה מחשבותיו להלכה ולמעשה. ואען ואומר הנה מה שדימה המוהריב"ל כלים שנתבשל בהם ס' איסור לאחר מעל"ע לס' איסור שנתערב ונעשה דרבנן לענ"ד לא קרב זה אל זה דהא מה שאסרו חז"ל קדירת שאב"י היא מטעם גזירה אטו ב"י כמבואר בע"ז ד' ע"ו וכיון דמטעם גזירה היא א"כ אפי' בשלו בכלים ס"ס ואינה ב"י אסורה מטעם גזירה זו דאם נתיר גבי ספק באינו ב"י נתיר ג"כ בס' איסור כשהם ב"י ואז היא אסור מדאוריתא דבגזרה הספק והודאי שוין כיון דהגדר שגדרו חז"ל בזה היא משום גזירת אטו ב"י משא"כ בשאר איסורי דרבנן דלא נאסרו משום גזירה רק שנהפך לבא מאיסור דאוריתא איסור דרבנן בודאי יש להתיר בספק ככל סד"ר להקל ובכמה דוכתי' מצינו להקל בסד"ר אע"ג דעיקר הס' נולד בדאוריתא כמו דקיי"ל לא גזרו על שבות בה"ש אף דגוף בה"ש היא ס' דאוריתא:

ואמנם זאת אמינא דבס' איסור דאוריתא שנתערב מב"מ ולא נודע עד שנתבטל בזה לא שייך להקל מטעם סד"ר לפי שיטת הרבה מהפוסקים עיי' יו"ד סי' צ"ט וסי' ק"ט דבלא נודע האיסור לא שייך ביטול ורק הידיעה גורמת הביטול וא"כ ממ"נ כל זמן דלא נודע לא נתבטל ואימת נתבטל בשעה שנודע ואז נעשה דרבנן וא"כ הידיעה והביטול באים כא' ומה שהתירו בלא נודע היא רק היכא דנעשה דרבנן קודם שנודע והכא קודם שנודע לא נתבטל מה"ת כלל והרמ"א שהתיר בדם ביצים מטעם שנתבטל משום דהוא לא מחלק בין נודע ללא נודע אבל למה דפסקינן דבנודע לא מקילין בס' כיון דעיקרו בדאוריתא א"כ אין להקל רק היכא שנעשה דרבנן קודם שנודע אבל לא בכה"ג וזה ברור מאוד:

וגם בהך כללא דכייל הרב בעל לבושי שרד בחידושי דיני' שבסוף הספר דבכ"מ דמתירין מחמת שלא נודע הס' איסור עד אחר התערובות היינו שלא נודע להבעלים אף אם נודע לאיש א' קודם התערובות לענ"ד לאו דסמכא הוא דכל שנודע הס' לאו נחשב נודע בכ"ע וראי' לזה דידיעת אחרים ג"כ הוי ידיעה לענין זה מההיא דס' כל הזבחים שנתערבו דפריך וליבטול ברובא ומה פריך דילמא מיירי שהבעלים של הזבחים לא ידעו מהתערובות ולא נתבטל וע"כ מוכח דידיעת אחרים מהני ועוד יש להוכיח כן מכמה דוכתי' בש"ס ופוסקים ואין רצוני להאריך וא"כ בנ"ד אף שלא נתברר להבעלים מהגדת העדים עד לאחר שנתערב מ"מ כיון שהאחרים ידעו מהס' איסור מקרי נודע קודם התערובות דבאיסורין כיון דנ"מ לכל איש ישראל ידיעה לא' הוי ידיעה לכל:

ועוד נלפע"ד דמה שמקילין בסד"ר ע"י גלגול היא רק היכא שנתערב האיסור ואינו ניכר ואנו רוצים להתיר גם הס' איסור עצמו ע"י תערובות משא"כ היכא דמכירין החתיכה עצמה שנולד בה הס' דאוריתא ואנו צריכין לאסור הס' איסור עצמו ולהתיר התערובות אז הוי כמו לשאול עליו ועל חבירו דמטמאין שניהם מספק עיי' פסחים ד' י' וה"ה בנ"ד אשר לוה להשליך חתיכת העגל שנולד בה הספק מהקדירה ולחוץ ושאר הבשר התיר בודאי לא טב הורה ודוגמא לדבר כ' הרדב"ז והמג"א סי' קפ"ד סק"ז בשם הר"ש חיון דהיכא דמילתא דאוריתא ודרבנן יחדיו באים לפנינו ויש ס' הנוגע לד"ת ולד"ס א"א להתיר בדרבנן ולאסור בדאורייתא כמו בבהמ"ז דאם יש ס' אי בירך מחויב לברך כל שלש ברכות כיון דברכה אחת ד"ת אף בשאר ברכות מחמירין דלא ליתי לזלזולי בדרבנן יעו"ש והארכתי בסברא זו בכמה דוכתין ויש להביא ראי' לזה מהא דפסקינן בש"ע יו"ד סי' ס"ה סעי"ה דג"ה נוהג בבהמה וחי' אפי' אם אין כף שלהם עגול וכן בעוף אם נמצא לו כף עגול וד"ז היא אבעי' דלא איפשטא בחולין ד' צ"ב ואזלינן בדאורייתא לחומרא יעו"ש וקשה מהא דמבואר בסעי' ח' שם שהפנימי הסמוך לעצם אסור מדאורייתא והחיצון הסמוך לבשר אינו אלא מדרבנן וכן קנוקנות שבשניהם אסורים מד"ס ושומנה ישראל קדושים הם ונוהגין בו איסור וא"כ קשה אהא דסתם וכ' לענין אבעי' דלא איפשטא הנ"ל דאזלינן להחמיר לאסור כמו שאר נ"ה והרי אין להחמיר מספק רק בפנימי הסמוך לעצם ולא בחיצון הסמוך לבשר וכן בקניקנות ושומנו של גיד דכ"ז איסורין דרבנן נינהו ואזלינן בספק להקל ועזה יש להוכיח כסברת הרדב"ז הנ"ל וכיון דאזלינן לחומרא בשל הורה דהיינו בפנימי הסמוך לבשר ממילא צריכין להחמיר אף במידי דרבנן דאית ביה בגיד דלא ליתי לזלזולי בשל סופרים כיון דיש בזה תרי עניני חדא דאורייתא וחדא דרבנן וכנ"ל וכבר ראיתי למי שהשיג מטעם זה על הש"ך יו"ד סי' צ"ח לענין אם נתערב איסור במינו ושא"מ ונשפך דאמרינן סלק את שא"מ ומינו רבה עליו ומבטלו והוי סד"ר וכ' הש"ך דבאמת את שא"מ אסור ולא אמרינן אלא להתיר את מינו לאפוקי דלא נימא כיון דנפל בא"מ ה"ל ס' דאורייתא אלא אמרינן רואין את שא"מ כאילו אינו ולענין מינו הוי ליה סד"ר יעו"ש ויפה השיב עליו מסברת הרדב"ז וכ"ש הנ"ל דאי נימא לאסור את שא"מ משום שהיא סד"א א"א להתיר גם את מינו דלא ליהוי זלזול לדרבנן וא"כ גם בנ"ד אם מורין לאסור חתיכת העגל שנולד בו הספק מטעם דהוי דאורייתא ונתיר התערובות הוי זלזול בדרבנן וז"ב:

ואין להשיב ת"ר הרדב"ז הנ"ל מדברי הרמב"ם פי"ד מה' אה"ט ה"ח ומקורו מתוספתא דטהרות פ"ה חבית שהיא מלאה משקין ופשט הטמא את ידיו לאוירה ס' נגע במשקין ס' לא נגע בהם המשקין טמאין והחבית טהורה שאין ס' המשקין מטמא כו' הרי אף דמחמירין במשקין מטעם ס' דאורייתא מ"מ לגבי הכלי דנין סד"ר ולקולא ז"א דשאני ענין טומאה דהילכתא גמירי דכל ס' טומאה ברה"י כודאי מחשבינן ליה ואין זה בגדר הס' משום דכודאי חשוב ועיי' בפני יהושע פסחים ד' ט"ז בההיא דס' משקין ליטמא כו' יעו"ש ודו"ק אבל בכ"מ דהוי ס' לענין דאורייתא ודרבנן א"א להחמיר בדאורייתא ולהקל בדרבנן מטעם זלזול וכנ"ל וכן מבואר בש"ע יו"ד ס"י פ"ג לענין ס' ציר דגים טמאים דאזלינן להקל דציר דגים טמאים מדרבנן ואם הס' על הדגים גם הציר אסור והיינו ג"כ מטעם הנ"ל דלא לזלזולי בדרבנן ובאמת יש לעיין בש"ך יו"ד סי' פ"ו סקי"א לעני ביצת תרנגולת שיש בה ס' בשחיטה אף דמחמירין לענין התרנגולת דהוי סד"א מ"מ מקילין בביצתה יעוש"ה והיא סתירה לדברינו לכאורה ואמנם באמת יש לחלק הענינים ויתבאר באריכות במק"א ברצות ד'.

שוב כ' כ"ת לפלפל בדברי הפרמ"ג שכ' דהך ס' אם הוא בן ח' ימים הוי נגד החזקה והיא חזקת מעוברת וחידש רומע"ל דאין שייך להחמיר לענין התערובות משום דהוי סד"ר במקום חזקה והיא עפ"מ שהמציאו המחברים מדברי הר"ש בה' מקואות באם הי' כאן מתחילה איסור דאורייתא ואח"כ חלף והלך לו האיסור תורה אלא דאנו מסופקים אם נשאר עוד איסור דרבנן לא שייך לומר העמד דבר על חזקתו משום דבין כך ובין כך אינו בחזקה הקודמת וחזקה הראשונה כבר הלכה יעו"ש וא"כ ה"נ לדעת הסוברי' דהך ס' אי כלו לו חדשיו הוי דאוריתא וא"כ קודם שנתערב היא אסור מה"ת וכשנתערב האיסור דאורייתא עכ"פ כבר נסתלק ושוב לא שייך לאוקמי אחזקה כנ"ל וממילא דמותר לגמרי מטעם סד"ר עכ"ד ומאד נפלאתי עליו מה ראה על ככה להעלות דברים כאלה שלא ניתנו להאמר דאין זה ענין כלל לדברי הר"ש כי דבריו בנוים לענין אם טבל בס' מים שאובין דאזלינן להקל משום דהוי סד"ר וכ' דלא שייך לאוקמי הטובל בחזקת טומאה משום דלא אזלינן בתר חזקה רק אם נוכל לומר שלא נשתנה הדבר מכמות שהיה אבל הכא כיון דמה"ת בודאי יצא מחזקת טומאתו לית לן לאוקמי אחזקה גם לענין דרבנן וזה שייך אם אנו דנין לענין חזקת טומאה או חזקת איסור ולהכי כיון שהאיסור הקדום בודאי כבר נסתלק ובלא"ה אין עליו האיסור שהי' בו מקודם דבתחלה הי, איסור תורה ועכשיו יצא מכלל איסור תורה עכ"פ לא שייך למיזל בתר חזקה דאיסורא אפילו לענין דרבנן אבל הך חזקת מעוברת הוא כעין חזקה הגוף לומר דהשתא היא דילדה וחזקה אלימתא הוא לתלות הלידה באיחור הזמן כמ"ש התוספו' ביבמות ד' קי"ט ובב"מ ד"ק וחולין דנ"ג ובכמה דוכתי' ולאו מדין חזקת איסור קאתינן וא"כ מה שייך הכא לומר דכיון דהאיסור תורה נסתלק לא שייך לאוקמי אחזקה וחזקה זו לא הורע כחה במה שיצא מכלל איסור תורה וז"פ מאד וגם גוף סברא זו שהמציאו המחברים מדברי הר"ש אם כי גם אנכי הרביתי עה"י דבריו ציצים ופרחים נאותים בהרבה מקומות בחידושיי לגפ"ת אולם לענין הלכה לא נראה כן מדברי הפוסקים אשר מפיהם אנו חיין ואנקוט חדא בידי מעובדא שמביא הט"ז ביו"ד סי' ס"ט באשה שבישלה בשר ושכחה אם מלחה תחילה או לא ופלפל הט"ז דהוי סד"ר משום דדם שבישלו דרבנן ובנקוה"כ שם השיג עליו מטעם דהוי במקום חזקת איסור יעו"ש והרי גם הכא האיסור דאורייתא בודאי כבר נסתלק במה שבישלו ואנו מסופקים רק אם נשאר איסור דרבנן או לא ואפ"ה מוקמינן אחזקת איסור ודו"ק ואין לבנות דינים והוראות על המצאות מחודשות כאלה שזה היא טוב לחדד התלמודים ולהורות נתן לילך בעקבות רבותינו הראשונים ולמעט בחידושא עדיף ובאמת גם בגוף דברי הפרמ"ג הנ"ל שכ' דהך ס' אם הוא בן ח' הוא נגד חזקת מעוברת ולהכי אין להאמין לנכרי במסל"ת יש להקהות בי' טובא דאם איתא דמיקרי איתחזק איסור גם ע"א דישראל לא יהי' נאמן דהא אין ע"א נאמן נגד החזקה ופלפלתי בזה הרבה לענין עובדא שנשאלתי ע"ד עגל שנולד אצל נכרי וקנה איש יהודי את העגל ורוצה לשוחטו אחר שכלו ז' ימים מעת שראה בעצמו את הנולד והם כלים ביו"ט כפי אמירת הנכרי שסיפר להישראל במסיח לפ"ת יום לידת העגל כלו הז' ימים שלו עוד מעיו"ט ונשאלתי מחכם א' אם מותר לשוחטו ביו"ט והארכתי לברר הדין כי נודע דעת אא"ז המוהרש"א בביצה ד"ו דולד שיום שמיני ללידתו הוא ביו"ט אסור לשוחטו ביו"ט דהוי מוקצה ביון דלא חזי בה"ש ועיי' בס' צל"ח שם ובפרמ"ג או"ח ס"י תצ"ח במש"ז סק"ב ובפתיחה לה' יו"ט ופלפלתי שם טובא בענין נאמנות הנכרי במסל"ת לענין עגלים הניקחים ממנו שהם בני ח' ימי' ועכ"פ בענין הנידון דביו"ט בודאי יש להעגל ח' ימים מבלעדי אמירת הנכרי ואין אנו דנין רק לענין איסור מוקצה שהי' דרבנן אם נאמין להנכרי לענין זה שכלו הז' ימים מעיו"ט או כיון דסוף סוף בה"ש לא הוי חזי שפיר אמרי' מיגו דאיתקצאי כו' ועיי' בשו"ת בשמים ראש המיוחסת להרא"ש ז"ל סי' רך"ט ר"ל ואכ"מ להרבות שיח בזה:

עד כה טרחתי להראותו כי כל דבריו אית להו פירכא ובאמת לענין להתיר הכלים לאחר שהיות מעל"ע יש מקום לדין ולהקל אבל מה שהתיר בפשיטות התבשילין והכלים שגג בזה וה' יכפר בעדו ואני מזהירו לעת כזאת אשר עדן לא נתקבל רב קבוע לעדתכם אם יזדמן איזו שאלות או"ה לפניו נא יקפוץ להורות רק יכניף גם שאר הוגי תורה הנמצאים בעירכם ומיני' ומיניהו תסתיים שמעתתא אליבא דהלכתא ואז לא יארע תקלה ולא יכשל בדבר הלכה וישמחו בו חביריו וה' ישכון השלום במעונכם כנפשו ונפש אוהבו ואוהב לכל דורשי תושי' ומשחרי' משה תאומים.

תוכן העניינים

דבר משה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה