דבר משה חלק א· רבי משה תאומים
שאלה נ
בברכה המשולשת יברך ה' אותך. בחוץ תרונה חכמתך כבוד אחי מחמד עיני ולבי הרב הגדול החריף ובקי אשכול הכופר נותן אמרי שפר ששילתא דיחוסא ירא ושלם במעלות ומידות תרועיות כש"ת מו"ה צבי הירש תאומים נ"ו האב"דק חראסטקוב יצי"ו אחדוש"ה כמשפט לשמך ולזכרך תאות נפשי הנני להשיבך ע"ד קונטרסך אשר שלחת אלי בסוגיא דבע"ח נידחין כלו יפה אף נעים כו'.
תשובה
פלפלת בחכמה בקושיא התוספות זבחים ד' קי"ד ע"ב ד"ה היתר לרבא דס"ל בתמורה כ"מ דא' רחמנא לא תעביד אעל"מ מחוסר זמן האיך קדוש קדושת הגוף כיון דילפינן מביום השמיני לילה לקדושה יום להרצאה הרי דאסור להקדישו קודם זמנו וא"כ גם אם הקדישו תוך זמנו לא יהי' קדוש דכ"מ דארל"ת אעל"מ ותמהת מזה ע"ד השעה"מ פ"א מה' ק"פ שחידש דהא דכייל רבא כ"מ דארל"ת כו' היינו דוקא בכל התורה חוץ מקדשים דבעינן שינה עליו הכתוב לעכב אפילו רבא מודה עיי"ש והקשית מדברי התוספות דהכא דמבואר מדבריהם דגם לענין קדשים איתא להך כללא דאעל"מ עכ"ד אהובי אחי איננו רואה בזה שום פרכא דלפי הבנתך אדמותבית ליה מדברי התוספות יותר הי' לך לתמוה עליו מסוגיא דתמורה ד' ה' שם במקומו דפריך שם לרבא מההי' דהמקדיש בע"מ למזבח אע"פי שהוא בל"ת מה שעשה עשוי וכן פריך שם מהמקדיש תמימים לבדה"ב דמהני הקדישו יעוש"ה הרי להדי' דלרבא אפי' בהקדש אמרי' כ"מ דארל"ת כו' ואמנם באמת השעה"מ לא קאמר דבקדשים בעינן שינה עליו הכתוב לעכב רק במידי דהקרבה לענין שיהי' הזבח פסול בדיעבד כגון בשוחט פסח על החמץ דכתבו התוספות בפסחים ד' ס"ב דהפסח כשר דהא לא שינה הכתוב לעכב ובזה שפיר כ' השעה"מ דאפילו לרבא דסובר אעל"מ מ"מ כיון דלא שינה הכתוב לעכב אפילו רבא מודה דאין הזבח פסול אבל בהקדיש בע"מ דבודאי לא נרצה לקרבן רק דאנו דנין לענין אם תופס הקדישו או דליהוי חולין בזה בודאי אמרינן דאעל"מ כיון דאנו דכין על תחלת ההקדש אי חל מעיקרא ולזה שפיר הקשו בתוספות במקדיש מחוסר זמן דבודאי אינו קרב קודם זמנו ואינו ראוי לקרבן עד לאחר זמן רק דקדוש לפני זמנו ואהא שפיר הקשו לרבא האיך קדוש קודם זמנו נימא אעל"מ וזה ברור.
ויש להסתייע לדברי השעה"מ דבקדשים ליתי' לכללא דאעל"מ מדוכתי' סגיאין עיין ת"כ פ' בא לא תותירו ממנו עד בוקר יכול אם הותיר כשר ת"ל כו' ועיי' זבחים ד' ך"ב לעמוד לשרת מצוה יכול כו' ת"ל העומדים כו' ועיי' מ"ש התוספות ביומא ד' ך"ט דעשה דהשלמה למצוה עיי"ש ועיי' תוספות פסחים ד' י"א דיה קוצרין ואכ"מ להאריך אפס אנקוט בידי ראי' א' שהבאתי מהא דפסחים ד' נ"ט דתניא שם כתיב לא ילין לבוקר זבח חג הפסח הא הא כל הלילה ילין והכתיב עולת שבת בשבתו ולא עולת חול ביו"ט ומוקי בי"ד שחל להיות בשבת ופריך עלי' בירושלמי שם דהאיך אפשר בשבת דחגי כתיב דהיינו חגיגה הבאה עם הפסח דלא דחי שבת ומשני דקרא איירי כשעבר והביא חגיגה בשבת דהקרבן כשר אז לא ילין יעו"ש וקשיא לי דהא כבר הקשו הקדמונים אהא דהשוחט בשבת שחיטתו כשירה ואמאי לא נימא כל מילתא דארל"ת אעל"מ ותירצו דהך כללא דאעל"מ ליתי' רק היכא דאין המעשה מתקיים בלתי כונת העושה כגון מגרש ומימר ותורם וכיו"ב דכיון דמחשבת העושה היא היפך מימרא דרחמנא לא מהני מידי משא"כ במעשה המתקיים בלי כוונת העושה כגון בשחיטה דקיי"ל דלא בעי כונה ואפילו בהפיל הסכין כשר השחיטה אמרינן דל מחשבתו מהכא והוי כאילו נעשה מאיליו דג"כ כשר ומעתה קשה אהא דמוקי בירושלמי בעבר להקריב חגיגה בשבת דאמאי לא נימא בזה כ"מ דארל"ת כו' ויפסול הקרבן דהרי בקדשים קיי"ל דהמתעסק בקדשים פסול ובעי כונה להכשיר הקרבן וא"כ נימא כיון דעבר אמימרא דרחמנא לא מהני מעשיו והיא קושי' עצומה ושוב מצאתי בקרבן העדה שם שהעיר ע"ד הירושלמי מהא דכ"מ דארל"ת אלא שלא ביאר הקושיא כמו שביארנו ואמנם לדברי השעה"מ הנ"ל ניחא דבקדשים לפסול הקרבן ליתי' להך כללא דאעל"מ דבעינן שינה עליו הכתוב לעכב כנ"ל וא"ש ודו"ק:
ואמנם באמת אשתמיט להשעה"מ שם דברי התוספות בתמורה שם ד"ה רבא א' אע"למ וקשה א"כ שוחט פסח על החמץ לפסול וי"ל דבירושלמי יש קרא להכשיר ע"כ מבואר מדברי התוספות דאי לאו קרא ה"א דהפסח פסול דגם בקדשים איתא להך כללא דאעל"מ וכן מוכח בירושלמי פ' תמיד נשחט סוף ה"ג יכול אם קדמת הפסח לתמיד לא יאוחר התמיד ת"ל תעשה ריבה אר"א מתני' אמרה פסח עצמו כשר דאי הימר דפסול כמי שלא קדמה פי' ל"ל קרא תעשה שמקריב תמיד אחריו פשיטא דהא כמי שלא הקריב פסח כלל דהא נפסל הפסח אלא ש"מ דכשר עיי"ש הרי דאי לאו דמוכח מרבוי דקרא דהפסח כשר ה"א כיון דעבר אמימרא דרחמנא יפסול הפסח דאעל"מ ויש לפלפל בענין הלז מש"ס דזבחים ד' ע"ג א"ר השתא דא"ר לא יקריב אי אקריב לא מרצה ואכ"מ לקבל ארוך:
ובאמת הא דירושלמי הנ"ל דמוקי כשעבר והקריב חגיגה בשבת ולא אמרינן בזה דהקרבן פסול מטעם דאעל"מ שערי התירוצים לא ננעלו ויש ליישב בדרך שמחלקים הסמ"ע והש"ך בחו"מ סי' ר"ח לענין קנין בשבת דהיכא דהמעשה אינו אסור מצד עצמו רק מצד הזמן אזי אי עביד מהני וא"כ אין ראי' מדברי הירושלמי וז"פ ואין להאריך כי הדברים עתיקים.
והן אחי חביבי מ"ש עוד בקונטרסך ליישב קושי' התוס' אמאי יהי' מחוסר זמן כשר בדיעבד ואמאי לא נימא דאע"למ והעלית ליישב עפ"י דברי הבעל פנים מאירות בתשובה דלא אמרינן אע"למ היכא דבעינן להפקיע זכות אחר ע"י איסורא דידי' ומה"ט לא שייך בהקדש לומר דאעל"מ להפקיע כח ההקדש שלא יהי' בו דין מעילה וכדומה משום אסורא דידי' זתו"ד והנה אין דמיונך עולה יפה אולם אין רצוני להבחין דבריך מסברא דאבע"א גמרא ערוכה בתמורה שם דסותר דבריך דהרי פריך שם לרבא ממקדיש בע"מ למזבח כו' הרי דגם בהקדש שייך לומר דאעל"מ.
והנלפע"ד דעיקר קושיא התוספות לק"מ והיא עפ"מ דפסקינן הלכה כרשב"ג בשבת ד' קל"ו דכל שלא שהה חי ימים בבהמה הוי ס' נפל ויליף ליה ממה שנאמר מיום השמיני והלאה ירצה לקרבן הרי דס"ל לרשב"ג טעמא דקרא דלהכי פסול לקרבן תוך ח' כדי שיצא מכלל ס' נפל וכל שידענו דכלו לו חדשיו הרי יצא מכלל נפל ומותר להקדישו גם תוך ח' ימים כמו שהאריך המש"ל פ"ג מהא"מ ה"ח רק בלא קים לן דכלו חדשיו אסור להקדישו תוך חי מחשש ס' נפל ואע"ג דרוב הנולדים הם בני קיימ' חייש רשב"ג למיעוט המצוי כמ"ש הפוסקים. ומעתה י"ל דזה דוקא לכתחילה אסור להקדישו אבל כשעבר והקדישו בדיעבד בודאי חל הקדושה בדיעבד דשמא לאו נפל דאזלינן בתר רובא להחמיר אפילו במיעוט המצוי ומיושב קושיא התוס' וא"ש:
ובזה ניחא לן ביאור דברי התוספות בזבחים ד' י"ב שהקשו בהא דאמרינן שם ר"פ א' לילה אין מחו"ז דתני' ר"י ליל ח' נכנס לדיר להתעשר דר"א רמי כתי' והי' ז' ימים כו' הא לילה חזי וכתוב מיום השמיני והלאה הא כיצד לילה לקדושה יום להרצאה והקשו בתוספות מהא דתמורה ד"י משמע דתם במעי תמימה הוא קדוש דקדושה חל אעובר במעי אמו והאיך קדוש כו' והא לילה לקדושה אבל קודם לכן לא והניחו בקושיא ולכאו' דבריה' סותרין למ"ש בעצמם בזבחים והבאתי לעיל דדוקא לכתחילה אסור להקדיש מחו"ז אבל אם עבר והקדישו חלה הקדושה וא"כ לא מקשי מידי דהכי מחלוקת האמוראי' שם אי קדושה חלה אעוברי' הי' בעבר והקדישו ובדיעבד שפיר חל על ההקדש תוך זמנו ולהנ"ל ניחא דבאמת גם בעבר והקדישו מהראוי לומר דאעל"מ כקושי' התוספות הנ"ל רק דלדידן דקיי"ל לרשב"ג דהאיסור להקדיש תוך זמנו היא מחשש נפל וזהו רק לכתחילה אבל בדיעבד חל הקדושה מספק וכנ"ל ומעתה דין זה בעבר והקדישו תליא בפלוגתת רשב"ג וחכמים בשבת שם ולרבנן דרשב"ג דס"ל התם דהאיסור במחו"ז הוא רק בקדשים אבל בחולין אפילו ביום שנולד מותר באכילה ולדידהו אין הטעם מחשש נפל רק בקדשים גזירת הכתוב הי' שלא יהי' ראוי להקרבה עד לאחר ח' ואפילו בקים לן דכלו חדשיו ואינו נפל אעפ"כ אסור להקדיש קודם זמנו כמבואר בסוגיא שם וממילא דאפילו בעבר והקדישו ג"כ לא חל ההקדש דכיון דאסור להקדיש מח"ז גם בדיעבד לא חל ההקדש דכ"מ דארל"ת אעל"מ ומעתה מקשו בתוספות שפיר דהנה מה דרמי ר"א ומוקי לקרא דלילה לקדושה כו' זה ודאי ליתא אלא לרבנן ודרשב"ג דמחו"ז הי' רק בקדשים וצ"ל כתירוצו לילה לקדושה אבל לדידן דקיי"ל כרשב"ג שהיא משום ס' נפל ואפילו בחולין אסיר קוד' זמנו לא קשיא קראי אהדדי כלל דה"ק ז' ימים יהי' תחת אמו שאסור אף באכילה משום ס' נפל אבל בליל שמיני יצא מחשש ס' נפל ומותר באכילה ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן דלילה לאו זמן הרצאה היא ולעולם דלקדושה נמי ל"ח בלילה כיון דלאו שעת הקרב' היא ודינו כמו תוך זמנו אף לענין קדושה וא"כ מקשים בתוס' שפיר דע"כ הך ברייתא אתי' כרבנן דרשב"ג מדקא' לילה לקדושה ולרבנן הרי אין הטעם משום נפל רק דאסור בקדשים מגזה"כ וממילא דגם בדיעבד לא חל הקדושה ולהכי מקשים מהא דתמורה דהאיך חלה הקדושה אעובר וא"ש ודו"ק.
ופקח עינך וראה דבזה מיושב היטב מה שמקשים התוס' קושי' זו כאן ובכמה דוכתי' מייתי הש"ס מימרא דר"א ולא הקשו כן וגם בברייתא דיומא ד' ס"ג מנין שלא יקדישנו מחו"ז ה"ל להקשות מההי' דתמורה ולדברינו י"ל דאברייתא לק"מ די"ל דפלוגתיהו בתמורה היא אליבא דידן דקיי"ל כרשב"ג וממילא דחלה הקדושה בדיעבד וכנ"ל וכן אמימרא דר"א בעלמא לא הוי מצי להקשות והיא עפ"מ דאמרינן בשבת שם א"ל אביי נפל מהגג או אכלו ארי ד"ה חי הוא כי פליגו שפיהק ומת למאי נ"מ לפטור מהיבום ופריך מהא דר"פ ור"ה דעביד להו עגלא תילתא בז' וא' אי אתרחיתו עד לאורת' הוי אכלינן מיני' השתא לא אכלינן מיני' יעו"ש ומעתה ה"מ לאוקמי למימרא דר"א דאתי' כרשב"ג ומשום ס' נפל א"י להקדיש והא דא' לילה לקדושה ואינו מפרש דקרא דז' ימי' משום ס' נפל ואפי' בחולין י"ל דס"ל כאביי דבאכלו ארי לכ"ע חי הוא וא"כ לא נ"מ מידי בחולין שאם שחטו בתוך ז' הוי ליה כאכלו ארי להכי קא' לילה לקדוש' כיון שבלילה יצא מכלל נפל יכול להקדישו כמו שפ"י רש"י בשבת אבל בזבחים דמייתי ר"פ למימרא דר"א אכיל ולדידי' ס"ל דגם בנפל מהגג חיישי' מדקא' אי איתרחיתו כנ"ל וא"כ לדידי' מילתא דר"א ע"ב לא אתי' כרשב"ג דאל"כ הלל ז' ימים הא בלילה חזי היינו בשחיטת חולין או דס"ל כרבנן ואפ"ה קאמר לילה לקדושה אע"ג דלדידהו לית ביה משום חשש נפל א"כ קשה מהא דתמורה דקדושה חלה אעוברין דכיון אין הטעם משום נפל אלא מגזה"כ גם בדיעבד לא חלה הקדושה מטעם כ"מ דארל"ת אע"למ וא"ש ודוק היטב בזה:
והנה עפ"י דברי התוספות שהבאתי לעיל דמהא דלילי לקדוש' מוכח דלכתחילה אסור להקדיש מחו"ז וכן הרחיב הדיבור מזה המש"ל פ"ג מהא"מ ה"ח (עיין שם שתמה על הרמב"ם שלא כתב דין שלא יקדישנו כשהוא מחו"ז ולא ידענא מה קא קשיא ליה שהרי בהלכה י"ד כ' רבינו וכן המקדיש מחו"ז כו' אינו לוקה שמעינן דאיסורא מיהת איכא) ועמדנו בזה על אמיתת כונת התוספות ביומא ד' ס"ד ד"ה התם לא איתחזי כלל שהקשו לר"י דס"ל דיחוי מעיקר' הוי דיחוי גבי בהמה של ב' שותפין והקדיש חצי' קדושה ואינה קריבה אמאי לא יליף ממחוסר זמן דלא הוי דיחוי בדיחוי מעיקרא ותירצו דהתם משעה שהקדישה הוי דחוי' וכ' שם אא"ז המוהרש"א ז"ל וז"ל ולא ידענא מאי תיקנו בזה דהא בהמה של ב' שותפין כמי משעה שהקדושה הי' דחוי' יעוש"ה ואתה פלפלת הרבה בישוב קושיתו:
ואמנם לדעתי הפלפולי' רחוקים בזה למותר לאשר האמת יורה דרכו כי המוהרש"א במח"כ הד"ג נטה כאן מדרך הפשט בכונת התוספות כי הוא הבין מ"ש התוספות דהתם משעה שהקדישה הי' דחוי' קאי אמחו"ז ומקשה מה דמקשה אבל באמת זה אינו דהתם משעה שהקדישה קאי אבהמת שותפין ולהכי פי' דל"ד למחו"ז דשם אין שייך הקדש כלל משום דלא אפשר להקדישה דתוך זמנו לא מצי להקדיש ולא שייך לומר דיחו' אלא במקום שהי' ראוי להקדישה כגון בהמת שותפין דתרויהו מצו להקדיש שפיר ונדחה מחמת שזה לבדו הקדישה משא"כ במחו"ז דל"מ להקדיש לי' לא שייך דיחוי וע"ז מקשים בתוספות ממחו"ז היינו ליל ה' וזהו שכ' אע"ג דמחו"ז נמי פירש לשון נמי דדמי לבהמת שותפי' דהא ליל ח' ראוי להקדיש כדאמרי' לילה לקדושה ויום להרצא' א"כ האיך יוכל להקריב הא בלילה באותו זמן דהתורה התירה להקדיש אסור להקרבה א"כ הוי דיחוי וע"ז פי' התוס' כיון דחזי' להקרבה למחר פי' כיון דחוזר ממילא כמ"ש בזבחים ד' י"ב ד"ה ש"מ עיי"ש ועיי' תוס' פסחים דצ"ח ד"ה דיחוי מעיקרא וזה ברור בפשט כונת התוס' דהתם קאי אבהמת שותפי' וזה נכון.
עוד פלפלת מענין לענין ובאותו ענין דלא שייך ענין דחוי' אלא בדבר שנדחה בפסול דאפילו בדיעבד פסול אבל היכא דבדיעבד מותר רק לכתחילה אסור לא שייך דחוי' כיון דאין הדיחוי רק למצוה ולא לעכב ופלפלת דלא ליסתרו דבריך מש"ס דזבחים ד' ע"ג דא"ר השתא דא"ר לא יקריב אי מקריב לא מרצה והרחבת הדיבור מזה והבאת שכן כתב המוהר"מ בן חביב ז"ל בס' כפ"ת ואנכי פשפשתי ולא מצאתי זה בספרו ואמנם ראיתי להרב פרמ"ג או"ח במש"ז סי' תרמ"ו סק"ו שהביא בשם חידושי ריטב"א שכ"כ לענין דיחוי אצל מצות דדבר דבדיעבד כשר ולכתחילה פסול כשחוזר להכשירו לכ"ע לא שייך דיחוי וכשר הוא והנה ח"ר אינו תח"י למען אותיותיו יחכמוני לעמוד ע"ד ולפע"ד יקשה לפ"ז ע"ד הרא"מ בס' יראים הביאו הט"ז סי' תרמ"ו סק"א שכ' דהא דשנינו במתני' הדס שנקטם ראשו פסול הי' רק לכתחילה וביש לו הדס אחר לצאת בו אבל באין לו הדס א' כשר בדיעבד וכ' דמצינו לשין פסול דאינו רק לכתחילה יעו"ש וק"ל מש"ס דסוכה ד' ל"ג דקמבעי' שם נקטם ראשו מעיו"ט ועלתה בו תמרה ביו"ט אי יש דיחוי אצל מצות הני דאף בפסול שאינו רק לכתחילה וביש לו הדס אחר מ"מ שייך ביה דיחוי וצ"ע כעת. והן אחי מחמדי פלפלת בשמעת' דבע"ח נידחין עפ"י דברי התוס' בזבחים דהא דכל שבידו ל"ה דיחוי דזהו רק לענין דיחוי מעיקרא אבל בנראה ונדחה אינו חוזר ונראה אפילו היכא דהוי בידו והנה באמת כפי הנראה מדבריהם בסוגיא דסוכה ד' ל"ג וביתר ביאור הוא בר"ן שם דבאמת כל היכא דבידו לתקן הדיחוי בהיתר לגמרי בההי' דפ' כל הפסולין קיבל הפסול ונתן לכשר יחזור לכשר וא' ר"א שם הטעם דכל שבידו לתקן ל"ה דיחוי ואע"ג דנר' ונדח' היא מ"מ לא הוי דיחוי משא"כ בההי' דסוכה שם עבר ומיעטן כשר שפיר חשיב ליה דיחוי בהושחר ביו"ט דנראה ונדחה היא ואף על גב דבהושחר מעוי"ט לא חשיב ליה דיחוי כיון דבידו לתקן מ"מ לא הוי בידו אלא בעבירה כיון דאין ממעטין ביו"ט וכיון דלא מיחשב בידו לגמרי אע"ג דלענין דיחוי מעיקרא לא הוי דיחוי אבל בנראה ונדחה דחמיר טפי לא חשיב ליה בידו יעו"ש והנה בתוספות שם הקשו דא"כ האיך פשיט לאיבעי' דר"י נקטם ראשו מעיו"ט ועלתה בו תמרי' ביו"ט אי יש דיחוי אצל מצות או לא ופשוט מההי' דעבר וליקטן כשר ודאשחור אימת אילימא דאשחור מאתמול תפשוט מיני' דיחוי מעיקרא לא הוי דיחוי והאיך פשוט מההוא דענביו מרובין מעליו דבידו לתקן ולהכי ל"ח דיחוי אבל בנקטם ראשו אין בידו כלל שתעלה בו תמרה יעו"ש שהניחו בקושיא:
ואשר אנכי אחזה ביה דכבר הקשו הקדמונים אהא דאם מיעטן כשר ואמאי כשר הא הוי ליה מה"ב (ואפילו מאן דלא חייש למה"ב הא כבר נודע מ"ש הרשב"א ביבמות ד' ק"ג דהיכא דאי נימא דלא יצא ידי מצוה יתוקן האיסור בזה פשיטא דאמרינן דלא יצא בכדי שיתוקן האיסור ומה"ט למאן דס"ל מצות להנות ניתנו התוקע בשופר של עולה ושלמים לא יצא כיון דעיקר המעילה מה שנהנה מהמצוה ואי נימא דלא יצא לא חשיב הנא' ולא קעביד איסורא לכך אמרינן דלא יצא בכדי לתקן האיסור יעו"ש והארכתי בדבריו בכמה דוכתי' בחידושי לגפ"ת וה"ה הך תיקון מנא דהכא היא רק תיקון מצוה כיון דצריך לצאת בו ואי נימא דלא יצא לא חשיב מתקן מנא ואמאי יצא אם מיעטן] ותירצו דבשוגג לא שייך מה"ב והך דאם עבר וליקטן כשר היינו בעבר וליקטן בשוגג כמ"ש הנ"ש פ"ב דתרומות גבי טבל מוכן כו' דהך שאם עבר היא בשוגג עיי"ש ולפ"ז מתורץ קושיא התוספות ושפיר מוכיח הש"ס מההיא דאם מיעטן כשר דאין דיחוי אצל מצות לא שייך לומר דכאן לא חשיב דיחוי משום דבידו למעטן ז"א דהא אם יעבור וימעטן במזיד בשביל התיקון פסול דהו' ליה מה"ב ורק אם נזדמן שליקטן בשוגג הוא כשר ובשוגג אינו בידו והאיך שייך לומר דלא חשיב דיחוי משום דבידו לענין שאם יתמעט בשוגג וא"ש קושי' התוס' ודו"ק.
ובד"ז מקום אתי ליישב דעת הרמב"ם וטוש"ע שסתמו וכתבו שיש הדין דאין ממעטין ביו"ט לפי שהוא כמתקן עבר ומיעטן כשר ולא חילקו בין הושחר מעי"וט או ביו"ט והיא נגד הסוגי' דבאשחור ביו"ט הוי ליה נראה ונדחה והיא אבעי' דלא איפשטא ומס' אזלינן לחומרא דאם מיעטן פסול וכבר עמדו כלם בזה. ולדרכינו יש לומר דהנה באמת היכא דבידו למעט אפילו באיסור לא חשיב דיחוי רק דהכא לא חשיב בידו דהרי גם אם ימעט כדי להכשירו ג"ב יפסול דהוי ליה מה"ב וכנ"ל:
והנה נודע דעת הרבה מהפוסקים דעבירה דרבנן לא שייך ענין מה"ב דאין כח באיסור דרבנן לדחות מצוה דאורייתא ומעתה לא שייך הכא לכאורה כלל ענין מה"ב כיון דהך דאין ממעטין הוא רק משום שבות שדומה למתקן כלי ומכשירו כפי' רש"י ובאסור שהיא רק משום שבות לא שייך מה"ב ואמנם ביאור הענין למה שהעליתי בחידושי ולמדתי כן מדברי המפורשים בביאור הסוגיא שם דפריך אדראב"ש דא' ממעטין והא קמתקן מנא ומשני הבמ"ע דא"ל הושענא אחריתא ופרש"י דאין כאן תיקון כלי כיון דא"ל הושענא א' וביארו המפורשים דבאמת גם המקשן ידע מזה דמיירי בא"ל אחרת דאי לא"ה לא הוי אסור למעט ביו"ט כיון דהיא צורך מצוה אמרינן מתוך שהותרה לצורך או"נ הותרה נמי שלא לצורך רק דבאית ליה הושענא אחריתא לא חשיב צורך כלל רק דהמקשן היה סובר דגם בא"ל הושענא אחריתא יש בו משום תיקון מנא דקיי"ל הקוטם עצי בשמים חייב חטאת וה"ה בממעט עינבי הדס ואמנם מבואר בביצה ד' ל"ג דבאוכלי בהמה אין בהם משום תיקון כלי ובקוט' עצי בשמים דקשים חייב חטאת אבל בעצי בשמים דרכים דראוי למאכל בהמה אין כאן תיקון כלי יעו"ש ועיי' בספר כפ"ת בשמעתין שהאריך בזה ובזה הם מחולקים המקשן ותרצן דהמקשן הי' סובר דהוי תיקון כלי גמור כמו קוטם עצי בשמים וגם בא"ל אחרת חשיב מתקן וחידש לו התרצן דבעיכבי הדס הרכים דראוי למאכל בהמה אין כאן תיקון כלי רק כיון דהיא תיקון מצוה אסור ללקטן משום דמחזי כמתקן מנא ולכך בא"ל הושענא אחריתא דאין לה בו צורך תיקון מצוה לית ביה כלל משום מתקן ומעתה בסוגיות הש"ס דהכא למה דאכתי לא אסיק אדעתי' דבא"ל הושענא אחריתא לא חשיב מתקן והוי אמינא דאיכא תיקון כלי דאורייתא במה דממעטו וממילא דחשיב מה"ב אם מיעטו ביו"ט ולזה לא חשיב בידו לתקן ובאשחור ביו"ט הוי נראה ונדחה וא"ח ונראה אבל לפי מה דמסיק דבא"ל הושענא אחריתא לא חשיב מתקן כלל רק דבאין לו אחרת הוי תיקון מצוה ויש בו משום שבות ובאיסו' שבות לא שייך מה"ב וממילא דמחשב בידו לתקן ואפי' בנראה ונדחה לא שייך דיחוי ולהכי אליבא דאמת לא מחלקים כלל הרמב"ם וטוש"ע בין אשחור מעיו"ט או לא דבשום אופן לא חשיב דיחוי היכא דבידו לתקן האיסור וכנ"ל וזה נעים בזה לשון הרמב"ם וטוש"ע שכ' אין ממעטין ביו"ט לפי שהוא כמתקן עבר וליקטן ה"ז כשר הרי דדייקו וכתבו לפי שהוא כמתקן ר"ל דלא חשיב תיקון גמור רק לפי שהוא תיקון מצוה מיחזי כמתקן מכא אבל בעבר ולקטן אין בו משום מה"ב וכנ"ל וממילא דאין חילוק בין דיחוי מעיקרא או לא דכיון דבידו לתקן לא חשיב דיחוי כלל אפילו בנראה מעיקרא והדר נדחה וכנ"ל וא"ש ודו"ק היטב:
והנה ראיתיך אחי חביבי בקונטרסך מנגח ימה וצפונה בשמעתת' דיומא ד' ס"ד בענין בע"ח נידחין ומה אעשה כי אין הזמן גורם להתהלך ברחבה וסוגיא זו עמוקה מאד אך מידי ישוטטו רעיוני בענין הלז אודיעך מה דקשי' לי ביומא שם ד' ס"ה מת המשתלח הא איתעביד ליה מצותו ופרש"י דשלוח אינו מעכב בשעיר המשתלח וכל דבר המעכב בו אינו אלא מצות הגרלה בלבד דכי כתיב חוקה אדברים שהכהן עושה בבגדי לבן ולא על דברים הנעשי' ע"י איש עתי וגם לפי מסקנת הש"ס שם אם מת המשתלח אחר זריקת דם של חבירו ודאי דא"צ להביא אחר דא"צ להיות חי יותר ושילוח השעיר לא מעכב הכפרת עייש"ה וקשה לי מש"ס דמנחות ד' ע"ב דמייתי הש"ס שם סייעתא דנקצר ביום פסול מדדחי קצירת עומר שבת דאי ס"ד נקצר שלא כמצותו כשר אמאי דחי שבת ניקצרי' מע"ש יעו"ש הרי אע"ג דלכתחילה בודאי מצותו בלילה אפ"ה אי נימא דבדיעבד כשר אם נקצר ביום אינו דוחה שבת ועיין בש"ך ריש ה' מילה שהוציא מש"ס זו דכל היכא דאינו אלא למצוה ואינו מעכב א"ד שבת ועיי' שו"ת שאגת ארי' סימן נ"ב וא"כ קשה אהא דדרשינן ביומא ד' ס"ו וכריתות י"ד עתי אפילו בשבת דהא מצות שילוח דנעשה ע"י איש עתי אינו אלא למצוה ולא לעיכוב ואמאי דחי שבת והי' קושי' אלימתא לכאורה ויש מקו' בראש לתרץ קושיא זו וכעת בחפזי לא העליתי הדברים בכור הבחינה. ואתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום כנפשך ונפש אחיך דו"ש באהבה בכל לב ובכל נפש מצפה להרמת קרנך משוח תאומים.