דבר משה חלק א· רבי משה תאומים
שאלה מט
החיים והשלום יחדיו יתיה תמים על ראש ידידי וחביבי שארי ומחותני. הרב הגאון הגדול המפורסם תפארת ישורון החריף העצום סיני ועוקר הרים לו מלתעות כפירים כאריות ונמרים שלשלת היחוס מבני אילי תרשישים כש"ת מו"ה משולם יששכר הלוי היש הורויץ נ"י האב"ד ד"ק סטאניסלאב והגליל יצ"ו.
אחדוש"ה כמשפט לגברא רבא דכותי' הן זה כמה נכסוף נכספתי להשתעשע עמו באילת אהבים ולרוות דודים והנה עתה הקרה ה' לפני כי אלמנה א' ממח"ק נשתדכה פ"ק לאיש א' והראתה לפני כתב התרה בחת"י מעכ"ת משנת תרי"ט ושם נאמר כי בעלה המנוח ר' שמואל בר' נחמן מסטאניסלאב נטבע בנהר נעסטיר וכפי אמירת האשה הי' הטביעה בנהר הסמוך לעיר מרמפוליא ואיש אחד שנסע עמו בצוותא הי' בעת הטביעה כשעמד וצווח בנעסטיר וראהו נטבע בבגדיו שהי' לבוש בהן וחפשו אחריו ולא מצאוהו ואחר עבור ערך חצי שנה נמצא נטבע אחד בנהר נעסטיר הסמוך לעיר אוסטציא ונגבה לפני מעכ"ת העדות מאיש אחד שהעיד שמכיר היטב הבגדים הנפשטים מהנטבע היינו חתיכות מהפעלטץ והמכנסיים גם הארבע כנפות וגם הטאסטיר עם הפאס המונח בתוכו ואמר שהוא מכיר היטב את הטאסטיר מר"ש הנ"ל וכפי הנראה הם אותן הבגדי' שהי' לבוש ר"ש בעת שראוהו כשנטבע ועפ"י הגב"ע הלז נתן ער נ"י ביד האשה לראי' שהיא מותרת להנשא לשוק בלי שום עיפוש ואנכי הרואה כי יש בהגב"ע הלז עיקולי ופשורי ובל אפונה כי עשה מעכ"ת כתורה ואמנם יען כי יצא הדבר מלפניו להיתר בלי טעם אשר עליו תמך יתידותיו. לזאת אמרתי לבקש תורה מפיהו מה ראה על ככה ואדון לפניו מה שנלפע"ד בזה:
ראשית אתפלא על כ"ת אשר לא הלך בעקבות רבותינו גדולי ישראל אשר מצינו בכמה תשובות כשהתירו עגונה על פי' ע"א הותנו להושיב ב"ד של שלשה על ככה כמ"ש א"ז הרב בהג"ה סי' י"ז סעי' ל"ט ואם כי הח"מ השיג שם ע"ז וגם הב"ש שהחזיק ביד רמ"א היינו לקבל העדות בשלשה אבל לא להתיר' בשלשה ועיין ט"ז שם ס"ק נ"ו שגם הוא כמכריע מ"מ הואיל ונפסק מפי הרמ"א ז"ל קיימו וקיבלו עליהם תורת מש"ה אמת וכן מצאתי להש"ך ז"ל ביו"ד סי' קך"ז סוף סקי"ד דפשיטא ליה שאם נשאת עפ"י ע"א שלא בהוראת ב"ד תצא ונעלמו דבריו מעיני האחרונים ז"ל ובאמת לשון חכז"ל הנישאת עפ"י ע"א לא תנשא אלא ברשות ב"ד משמע דצריך ב"ד של שלשה וכעת מצאתי לזקן ויושב בישובה הגאון מוהרמ"ס ז"ל בתשובותיו חתם סופר לחאע"ז ח"ב סי' ק"ל שהאריך לפלפל בד"ז וסיום דבריו דגם בפסק ההיתר צריך לכתחילה שיהי' במותב תלתא כחדא ויאמרו לה להאשה מותרת את להנשא ותיתי לי דלא מזיגנא רישא כו' עד דמהפיכנא בזכותי' שמסתמא בשעת ההיתר צירף עמו בית דינו רק שהשנים שנתוועדו אתו לא חתמו א"ע על ההיתר:
ומעתה אחזה אשית לב' מאין יבא עזרה שריותא דעלובתא דא והנה לכאורה היא הלכה למש"ה דין מפורש ברמ"א אהע"ז סי' י"ז סעי' ל"ב דאם א' נטבע במשאל"ס ואח"כ העלוהו מהמים והכירוהו ע"י סי' מובהק בבגדיו מהני הואיל וראוהו נטבע בבגדים אלו ע"כ ואמנם הב"ש שם כ' דמיירי דוקא כשנמצא מיד כשנטבע דאז ליכא למיחש שפשט בגדיו בתוך המים והשאילן לאחר אבל בנמצא אח"כ יש לחוש דילמא הראשון כבר יצא והשאיל בגדיו לאחר והוא הנטבע ולהרב ח"מ הלכה זו רופפת בידו ועיין בשו"ת א"ז הח"ץ סי' קל"ד יעו"ש וא"כ בנ"ד שהעלוהו מהמים זמן רב כזה לאחר הטביעה שוב אין לסמוך על ההכרה בבגדיו דבכליו חיישינן לשאלה ואם נצדד להתיר ולסמוך על שו"ת האחרוני' ומכללם המוהרי"ט ומובא בקו"ע סי' שפ"ב דכלים כי הנך לא מושלי אינשי משום דאיכא ט"ע בהרבה מבגדיו וליכא למיחש על מי שיצא מביתו במלבושיו שעליו שישאילן לאחרים והוא ישאר ערטילאי וגם א"כ עם ציצית אין דרך להשאיל והי' בכלל כלים דל"מ אינשי יעוש"ה גם בזה לא שקטה דעתי ולבי יהגה אימה דמה נעשה לשיטת כמה פוסקים ומכללם הב"י והיא שיטת הריטב"א דלמה דקי"ל סימני' דרבנן ובעינן סי' מובהק ביותר אז אפילו בכלים דל"מ אינשי ליכא מיהת סי"מ ביותר ועיי' ח"מ וב"ש סי' י"ז סעי' ך"ד בזה ולפ"ז ליכא למיסמך על שום הכרה בבגדים לא ע"י סי' ואפילו מובהק ואפילו בטב"ע דגם הי' רק סי' על האדם כאשר ביאר הנ"ב בכמה מתשובותיו דאפי' טב"ע בבגדים לא מועיל לשיטת הסוברין דאפילו בכלים דל"מ אינשי חיישינן לשאלה ועיי' בשו"ת נו"ב מהדו"ק סי' נ"א ומהדו"ת סי' ס' יעוש"ה וגם דעת הרבה פוסקים דכה"ג אינו בכלל כלים דל"מ אינשי עיי' בשו"ת ב"ח דאף שבסי' פ"ז חולק על הב"י מ"מ חושש לשאלה אף בכל הבגדים כמבואר בסי' פ"ו שם ובשו"ת א"ז מוהר"ם לובלין סי' פ"ט וגם בציצית מבואר משו"ת מוהר"ם שם דחיישינן לשאלה וגם יש לחוש לחליפין ומכירה עיי' ח"מ סעי' כ"ד שם ובשו"ת כנס"י סי' מ"ו ובשו"ת נו"ב מהדו"ק חאע"ז סי' ל"ב יעו"ש וגם אנכי יצאתי לדון בדבר החדש בתשובה א' לתק"ע דאף במקום דסמכינ' על ההכרה בבגדים הי' רק היכא דאיכא עכ"פ ב' עדים כשרים המעידים על הבגדים בטב"ע או בסימני' גמורים אבל היכא דליכא ב' עדים כשרים רק ע"א כשר או כמה פסולים דאינם חשובים אלא כע"א דמדינא לא הי' נאמני' להיציאה מחזקת א"א רק עיקר הטעם היה משום מדעל"ג לא משקרו כמבואר בש"ס פ' הא"ר ובפוסקים עיי' רמב"ם סוף ה' גירושין ובב"ש סי' י"ז לכן בכה"ג שאינו מעיד על הכרת המת עצמו רק ע"י סימני' שבכליו לא שייך טעם הנ"ל דבקל יכול להשמט כשיבוא הבעל ולומר שאפשר שהשאיל בגדיו לאחר וכדאית' בבכורות ד' ל"ו דבדבר שיוכל להשמט לא שייך טעמא דמדעל"ג ולכן אין להאמין בזה לע"א כשר או לב' פסולים אבל בב' עדים כשרים דנאמני' מדין תורה ולא חיישינן להו דמשקרו שפיר סמכינן עליהו גם בסימנים מובהק' דכלים וחזקתי הדברים במסמרות ומעתה בנ"ד שאין כאן רק ע"א המעיד על הכרת הבגדים וכיון דאיכא זמן רב מעת שנטבע שפיר איכא למיחש לשאלה:
איברא דבגוף ד"ז שכ' הב"ש דרמ"א אינו מתיר כשנטבע בבגדים אלו רק כשמצאוהו מיד אבל בנמצא אח"כ יש לחוש לשאלה כנ"ל והח"מ מסתפק בזה ואינו מפליט הדין להלכה ומה אדע ולא ידעו ואמנם בד"ז אחר המחילה מכבודם לא עיינו במקור מוצא הדין רק כפי מה שהעתיקו הד"מ והמעיין בשו"ת אא"ז מוהר"ם מפאדווה סי' ל"ו שממנו הוציא הרמ"א ד"ז יראה שנשאל שם במי שנטבע במשאל"ס ואחר שני ימים העלוהו המים ליבשה והכירוהו בבגדיו שהי' לבוש בהן בספינה קודם שנטבע וכ' דליכא למיחש בזה לשאלה כיון שידעינן דזה הנאבד נטבע בבגדים אלו חשש רחוק היא לומר שעלה ממק"א והשאיל בגדיו לאחר וגם הוא נטבע בבגדים אלו כמו זה דלכולי האי ל"ח יעוש"ה מפורש יוצא דהמעשה הי' שהעלוהו לאחר שני ימי' משנטבע ואעפ"כ התיר דליכא למיחש בכה"ג לשאלה כנ"ל. והנה לפ"ז בנ"ד אף שלא נמצא רק לאחר זמן רב משנטבע מ"מ ליכא למיחש בזה לשאלה דהוא ממש כעין עובדא דמוהרמ"פ הנ"ל ושאילתינו כשאילת הראשונים ז"ל:
ואמנם מה שיש לעיין בנ"ד דהרי עיקר ההיתר של מוהרמ"פ היא כיון דידוע שבעל האשה נפל למים בבגדים אלו ואח"כ כשהעלוהו אנו מכירין הבגדים להכי ל"ח שמא השאיל לאיש א' אחר עלייתו מהמים וגם הב' נטבע בבגדים אלו כנ"ל משא"כ בנ"ד דהעד המעיד על הכרת הבגדים אינו יודע אם הי' לבוש באותן הבגדים כשנטבע דהעד שהכירו במלבושיו לא הי' בעת שנטבע רק שמכיר הבגדים של הנמצא דהם של בעל האשה הנטבע אשר אנו מחפשין אחריו ואפשר שבשעת טביעה היה לבוש בגדים אחרים וא"כ אכתי איכא למיחש לשאלה ודילמא הנמצא הוא אחר והבגדים הם שאולים אצלו מאז מהנטבע ולזה צריכים אנו לצרף העדות מהעד המעיד שהי' בשעת הטביעה שאומר שראהו בעת שנטבע והי' לבוש אז בבגדים הללו וע"י צירוף עדותן נגמר היתר האשה לעלמא וכיון דהעדות על הכרה לבד אינו מועיל מידי רק ע"י צירוף העדות מראיות הטביעה א"כ שוב נפלנו בחשש שחוששים האחרונים בתשובותיהם אם גם גבי עדות אשה פסלינן עדות מטעם דבעינן שיעידו על דבר שלום כמו בכל עדות שבתורה דקיי"ל דבעינן דבר ולא חצי דבר:
אמנם נראה דזהו לא מיקרי ח"ד ודמי' לההי' דעידי חזקה דמועיל גם אם כל כת אינם מעידים רק על שנה אחת מ"מ לא מיקרי חצי דבר משום דברואים כל מה שהיה יכולים לראות באותה שנה לא הוי ח"ד וכדמחלק הרשב"ם בב"ב ד' נ"ו ע"ב ובתוס' ב"ק ד"ע יעו"ש וא"כ ה"נ כיון דמעידין על כל מה שהיה יכולין לראות באותו שעה לא הוי ח"ד וגם כבר העליתי בתשובה אחרת לתק"ע דהעיקר דמועיל צירוף העדות לענין עדות אשה והבאתי כן בשם שו"ת תומת ישרים סי' ע"ד ושו"ת דרכי נועם סי' י"א שכ"כ דאין פסול בעדות אשה משום ח"ד כיון דלא בעינן עדות כלל רק שהדבר יהיה אמת ולא גרע מכל הפסולים דכשרים לעדות אשה ועי' שו"ת נו"ב מהדו"ק חאע"ז סי' מ"ה דמסיק שם דלא אמרינן בעדות אשה עדות שבטלה מקצתה כו' משום דלא בעינן בזה רק לידע אמיתת הדבר ועיי' בקו"ע סי' רל"ה בקיצור שהביא משו"ת מבי"ט מיהוד א' המעיד שנטרפה הספינה ונטבעה עם איש א' יהודי שהי' בתוכה ועוד הגיד עכו"ם מסל"ת איך שאחר ג' ימים מצא הנטבע בספינה והכירו היהודי בעילה או בציצית והעלה כיון דע"י עדות הראשון כבר יצאה מחזקת א"א כדין משאל"ס שוב מועיל הגדת המל"ת לענין שתהיה אשתו מותרת להנשא לכתחילה יעו"ש הרי שצירף העדות ולא חלי ולא הרגיש כלל לחוש מטעם דהוי חצי דבר וא"כ שפיר מועיל כאן לצרף עדות העד שאומר שראהו בעת שנטבע הי' לבוש באותן הבגדים עצמם שהעלוהו בהם מהמים:
ואמנם תם אני ולא אדע מאין נוכל לדעת ע"י העד שהיה בעת הטביעה שהי' לבוש אז הבגדים הללו ולפי הנראה מתוך כתב התרה שנתן מעכ"ת ביד האשה לא נגבה עדות מלפניו שהגיד העד המכיר בבגדים שיש לו בהן סימן מובהק רק שיש לו בהן הכרה ע"י טב"ע וכיון שהעד שמעיד על הטביעה הוא מעיר אחרת ולא ראה כעת כלל הבגדים לאחר שנמצא כאשר סיפרה לפני האשה והאיך בצייר לפניו הבגדים אשר עי"ז יוכל לדעת שהן אותן הבגדים שהיה לבוש בהן בעת שנטבע כיון שאין בהם שום סי' מובהק וחוורי וסומקי לא הוי סימן כידוע והאמת אגיד ולא אכחד כי בגוף הטב"ע בבגדים אני נבוך מאד דהרי בעינן טב"ע בכלים ששבעתן עין ואין אדם משביע עינו בשל חבירו דלמה ישים לב לדעת ועינים לראות מה שאינו שלו עד שיהיה לו בו טב"ע גמור וטב"ע כזה לא שייך רק עכ"פ באדם שרגיל עמו וזה העד המכיר הוא איש זר עמו ונראה דזהו כונת אא"ז הרמ"א בסי' י"ז סעי' ל"ב שם שכתב דאפי' סימן מובהק בבגדיו מהני כאן הואיל וראהו נטבע בבגדים אלו והקשה בשו"ת נו"ב מהדו"ק בתק"ע סימן מ"ג למה אחז הרמ"א סי' מובהק בדוקא ולא נקוט גם טב"ע דמהני ואמנם הוא הדבר אשר דיברתי דטב"ע בכלים בעינן ששבעתן ע"ן וזה לא שייך שיהי' לו טב"ע גמור בבגדי חבירו להכי נקוט רמ"א שיש לו סימן מובהק דוקא:
וגם לא ידעתי בנ"ד איזהו טב"ע שייך בחתיכות בלבד שנשארו ממלבוש פלאשטץ כמבואר בהגב"ע או במכנסיים דעל ידי צבע חוור וסומק לא מועיל ההכרה כנ"ל:
גם יש לנו לחוש למה שחוכך שארי הגאון בשו"ת נו"ב מהדו"ק סי' ך"ח וסי' מ"ג להחמיר בעגונה דכל דידע מהטביע' דהוי כראה הטביע' ולא מהני טב"ע בגוף ה"נ לא מהני טב"ע בבגדי' ומשום דאומ' דדמי יעו"ש דאף טב"ע בכל הבגדי' לא מהני דהכל שם א' וכ' דלהכי נקיט רמ"א בדין הנ"ל שמהני סי"מ בבגדים ולא נקיט טב"ע דהיא מה"ט דכיון דראוהו נטבע בבגדים הללו לא מהני טב"ע יעו"ש וא"כ גם בנ"ד כיון דהעד שמכיר הבגדים בטב"ע שמע וידע מהטביעה יש לחוש אולי אומר בדדמי ועינו הטעתו:
ועוד והיא העיקר מה שלבי מהסס בזה כיון שהעמדנו יסוד ההיתר בעובדא שלפנינו על דינו דהרמ"א הנ"ל דבראוהו נטבע בבגדים אלו לא חיישינן לשאלה והמעיין בשו"ת אא"ז המוהר"ם פאדווא סי' ל"ו שממנו נובע ד"ז יראה שעיקר היתרו בתשובה ההיא יען שכל הגדולים מבקשים עלילות להקל במשאל"ס עיי"ש שסומך ג"כ על קולא זו והיינו משאל"ס שכבר אין שם איסור תור' דאם נשאת ל"ת וכ"כ בשו"ת נו"ב סי' ך"ח שלא הקיל הרמ"א רק בנטבע במשאל"ס דאינו רק מדרבנן והנה כבר הי' לי מו"מ של הלכה זה כביר בדין מי שנטבע במשאל"ס האיך הדין באם אין כאן רק ע"א שמעיד על הטביעה די"ל דבכה"ג לא האמינו לע"א ואפילו אם נישאת תצא דהא בעיקר נאמנות ע"א קא' ר"ז בפ' הא"ר דהוא מתוך חומר שהחמירו בסופו הקילו בתחילתו ופירשו שם בתוס' דהנאמנות היא רק מדרבנן ובעגונ' הקילו יעו"ש וא"כ במשאל"ס דאמרו לא תנשא ותו ליכא תק"ע דהרי סוף כל סוף לא תנשא וממילא דהדרא לד"ת דאין ע"א נאמן דכמאן דליתי' דמי כיון דליכא תק"ע וא"כ לא יצאה כלל מאיסור א"א דאורייתא (עיי' בסי' הקודם ע"ש מזה) ובאמת לדעתי צריך ד"ז ביקור רב בש"ס ופוסקים אם יצאה האשה מחא"א דאורייתא ע"י ע"א שהעיד כי נטבע במשאל"ס והסברא נוטה כיון דמן התורה אין ממש בעדותו ונהי דהי' כח ביד חכמים להאמינו להתיר אשה על פיו מ"מ הכא במשאל"ס שהם לא האמינו אפי' לשני עדים א"כ מעולם לא הואמן ע"ז העדות ומנ"ל להוציא האשה מאיסור דאורייתא ע"י ע"א בנפילה במשאל"ס וממנ"פ אי בתר דרבנן אזלת אין ממש בעדות זה ואי בתר דאורייתא אזלת אין ע"א נאמן והיום בפתחי ספרים מצאתי לשארי הגאון המנוח אבד"ק פיעטרקוב ז"ל בספרו שו"ת ברית אברהם שפלפל בחכמה בזה והרגיש במקצת הערות שהעליתי מכבר בזה וכ' שם לדייק בלשון הרמב"ם פי"ג מה"ג הי"ט והלכה ך' שהועתק דבריו בש"ע סי' י"ז סעי' ל"ג ול"ד דמבואר שם דגם בע"א שהעיד במשאל"ס דאם נשאת ל"ת והיינו דהרמב"ם לטעמי' דסובר דע"א בעדות אשה נאמן מה"ת והטור דייק וכתב ניסת ע"י שהעידו עליו במשאל"ס ל"ת והיינו משום דס"ל דהנאמנות היא רק מדרבנן משום תק"ע וא"כ כיון דלכתחילה לא תנשא תו ליכא תק"ע כנ"ל וי"ל דאפילו אם ניסת תצא ולכן נקיט שהעידו עליו דהיינו שנים אבל בע"א תצא יעו"ש ולאחר כל האריכות מסיק אליבא דהילכתא דמועיל נאמנות ע"א בזה ועיי' בק"ע סי' רל"ה שהבאתי לעיל שמבואר בדבריו להדיא כן יעו"ש ודו"ק.
אמנם בעובדא דידן אחר כי רק המים לנו לחומה אשר בעבור זה יצאה האשה ע"י הטביעה מפא"א דאורייתא ולהכי מועיל היכר הבגדים כנ"ל והלא נודע לכל באי שער התרה בנידון תק"ע דבעינן שיעיד ששהה שם בשעת הטביעה עד שיעור שתצא נפשו ובלא"ה לא יצאה האשה מאיסור א"א דאורייתא כמו שפסק הרמ"א סי' י"ז סעי' ל"ד להלכה ונודע דעת הריב"ש דהיינו שיעור שני שעות לפחות והרי בנ"ד כפי הנראה לא שהו כ"כ לעמוד שם שיעור רב כזה וכן סיפרה לפני האשה כי המעשה איתרמי בחצות לילה ושלט אז הקור ורוח סערה למאד ולאחר שנעלם ונטבע תיכף הלך העד ממנו ובכה"ג הדרינן לחשש דשאלה כיון שלא יצאה על ידי הטביעה מאיסור א"א דאורייתא.
וראיתי לש"ב הגאון בשו"ת נו"ב מהדו"ק חאע"ז סי' מ"ג ובכמה מתשובותיו שחתר היבשה להתיר בנטבע במשאל"ס ע"י סי' הבגדים ואפילו בלא שהה עד שת"נ דאיכא איסור א"א מה"ת וטעמו משום דבאמת לא הי' לנו לחוש לשאלה דחזקה כ"מ שת"י האדם הי' שלו רק דאיכ' חזקת א"א כנגדה ולפ"ז בנטבע במשאל"ס דעכ"פ הוא בגדר ספק דספינה שאבדה נותנין עלי' חומרי חיים וחומרי מתים ואזדא החזקה דא"א וממילא דליכא חשש דשאלה מטעם חזקה מה שביד האדם היא שלו עכ"ד ומה אעשה אם במחכת"ה נעלמה ממנו לשעתו דברי המוהרמ"פ בתשובה והלכה פסוקה ברמ"א הנ"ל דמיירי בנטבע במשאל"ס ואעפ"כ לא התירו לסמוך על היכר הבגדים רק באופן דליכא למיחש לשאלה כגון שמצאוהו באותן הבגדים שידוע שהי' לבוש בהן כשנטבע כנ"ל ולא חיישינן לחשש רחוק כזה לומר שיצא והשאיל אותן הבגדים וגם האחר נטבע באותן הבגדים ורק באופן שיצאה מאיסור תורה ע"י הטביעה בלבד כנ"ל אבל היכא דליכא כל הנך טעמא בודאי חיישינן לשאלה.
ובעיקר קושיתו מההו' דחזקה כ"מ שת"י האדם כו' ת"ל הרביתי חזון בזה במק"א וישבתי הדברים באופן נאות ופה אשים רסן לעטי במה שנוגע לפלפולים כי אין חפצי בזה זולת לבא אל עומק הדין על מה הטבעו יסודי ההיתר ואנכי לעומק המושג ולקוצר המשיג עקבות ההיתר לא נודעו לי ואמנם כבר הורה גבר חכם בעוז ש"ב מעכ"ת ני' ואנכי חפץ לשמוע טוב טעמו ודעתו דעת תורה והנני אוהבו ומכבדו שארו ומ"ח מתרפק באהבתו:
משה תאומים.