אור ברסלב

דבר משה חלק א· רבי משה תאומים

שאלה מח

שאלה מז

תשובה מאהבה לכבוד ידיד ת' וידידי הרב המאוה"ג החריף ובקי עצום ורב בפלפול וסברא ישרה הותיק וחסיד המפורסם כש"ת מו"ה מאיר נ"י אבד"ק סווירז וכעת בק' נאווריע יצ"ו:

ידידות מכתבו עם דברי פלפוליו בשמעתתא דתרי ותרי בכתובו' ד' ך"ב לנכון השבתי עיינתי בהם וראיתי כי הדברים נאמרים במועצות ודעת ויען ראיתי כ' הוא מייחל למלקוש אמרי פי אמרתי להעתיק לו סנסן אחד מחידושי לסוגיא זו יבזה ימצא מענה על איזו הערות אשר העיר מעכ"ת על פסקי הרמב"ם בה' גירושין בההי' דע"א אומר מת כו' וז"ל בחידושי שם.

הרמב"ם ז"ל פי"ג מה' גירושין הי"ח כ' וז"ל בא ע"א והעיד שמת בעלה כו' ואח"כ בא א' והכחיש את הראשון וא' לא מת ה"ז ל"ת מהיתרה ותנשא כו' ועמדו עליו נושאי כליו במה דפוסק דגם לכתחילה מותרת להנשא דהוא נגד סוגיות הש"ס בשמעתין דכתובות ד' ך"ב דתרגמה אביי לברייתא דר"י בע"א אומר מת והמנוהו רבנן כבי תרי וכדעולא ופריך עלה א"ה אפי' לכתחילה נמי ומשני משום לזות שפתים וכדר"א וא"כ פסק רבינו ז"ל תמוה בתרתי חדא במה שפוסק דלכתחילה תנשא והוא נגד הש"ס דקאי בהדי' דלכתחילה אסורה משום מ"ש. וגם האיך יתורץ אליבי' הברייתא דלשיטתו תיקום קושי' הש"ס אדוכתי א"ה לכתחילה נמי יעו"ש שנדחקו בזה.

עוד כ' בהלכה י"ט באו שניהם כא' זה אומר עת וזה אומר לא מת כו' ה"ז ל"ת ואם נישאת תצא כו' ואם נישאת לעד שהעיד לה והיא אומרת ברי לי שמת ה"ז ל"ת ע"כ והרמב"ן ז"ל הביאו הס"מ תמה עליו בזה דמשוי הכחשת חד וחד בב"א להכחשת תרי ותרי וכמו דקיי"ל בתרי ותרי דאם נשאת לא' מעדי' ואומרת ברי ל"ת כך הדין בחד וחד וא"כ קשיא לדבריו הא דמוקי אביי הברייתא בזא"ז ופריך עלה א"ה לכתחיל' נמי ודחיק משום דר"א ואמאי לא מוקי לה אביי בכה"ג שבאו בב"א ולהכי לכתחילה ל"ת ואם נישאת להעד ואו' ברי ל"ת יעו"ש וראיתי בזה דרכים שוני' בספרי האחרונים וכל דבריהם אינם מספיקין במח"כ:

ואשר אנכי אחזה בזה ואקדים ליישב דברי רבינו בהי"ט והיא אחר אשר אמצא דעת קדושים להתבונן במ"ש התוספות בשמעתין ד"ה א"ה ליישב קושיתם מההיא דסוטה דשם משמע דעולא איירי אפילו בב"א וכ' וז"ל ועוד אומר ר"י דאפילו איירי לעולא בכל ענין ה"מ התם דמדאורייתא ע"א מהימן בסוטה כו' אבל הכא גבי אשה דלא מהימן אלא מדרבנן לא חשיב כשני' אלא בזאח"ז ואע"ג דיש חילוק בין דאורייתא לדרבנן מ"מ מייתי מדעולא דנראה לו דחשיב כשנים בזאח"ז מדרבנן כמו בב"א מדאורייתא עיי"ש והנה דברי התוס' בזה הם משוללי הבנה דמהיכי תיתי נחלק בין דאורייתא לדרבנן ורק לענין בב"א ולא בזאח"ז ולכאורה אין שום טעם וסברא לדבריהם ויגעתי ומצאתי כוונת דבריהם והיא עפ"מ שראיתי בשו"ת האחרונים ומכללם הרב בעל פמ"א שיצא לידון בדבר החדש בדין מי שנטבע במשאל"ס דקיי"ל אם ניסת לא תצא והעלה באם אין רק ע"א שמעיד על הטביעה בכה"ג לא יצאה מאיסור א"א ואפילו אם נשאת תצא דהא בעיקר נאמנת ע"א קא' ר"ז בפ' הא"ר דהיא מתוך חומר שהחמירו בסופו הקילו בתחילתו ופירשו שם בתוספות דהנאמנות הוא רק מדרבנן ובעגונה הקילו וא"כ במשאל"ס כיון דאמרו דלא תנשא ותו ליכא תקנת עיגן דהרי סוף כל סוף לא תנשא וממילא דהדרא לד"ת דאין ע"א נאמן דכמאן דליתי' דמי כיון דליכא תק"ע וא"כ לא יצאה כלל מאיסור א"א דאורייתא וכיו"ב תמצא רבות בפוסקים עיי' ב"ש אהע"ז סי' קמ"א סק"ע ובס' ש"ש להרב קצוה"ח ז"ל שמעתתא ז' פ"ד יעוש"ה (ובמק"א העירותי בעין זה זה בההי' דפ' הזורק דע"ח היתה עומדת ברה"ר וזרקו לה קרוב לה מגורשת כו' מחצה עמ"ח מגורשת ואינה מגורשת וקאר"י שם קרוב לה שנינו אפי' מאה אמה כל שהיא יכולה לשומרו והוא א"י לשומרו זהו קרוב לה ופי' שם הראשונים דהוא רק משום תק"ע אפקיענהו רבנן לקידושין מיני' (ועיי' פנ"י שם שבירר דרך לעצמו דמגורשת ד"ת כל שמשתמר לדעתה יעוש"ה) וא"כ קשה מ"ט בס' קרוב לה או לו הוי מגורשת מספק הרי תו לא הוי בזה תק"ע כיון דאסורה עכ"פ מספק א"כ לא יהני הגירושין כלל כיון דאין כאן תק"ע תו מ"ט יפקיעו רבנן לקידושין ואמאי הוי ס' מגורשת ואכ"מ להאריך):

והנה לפ"ז יש להעיר לכאורה בהאי דינא בע"א וע"א המכחישים בזאח"ז דלכתחילה לא תנשא משום לזות שפתים ואם ניסת ל"ת ואמאי לא נימא ג"כ כיון דלכתחילה מיהת לא תנשא וליכא תקנת עיגון וממילא דהדרא לדין דאורייתא דאין ע"א נאמן כלל רק דבאמת הדבר נכון מאד ולא קרב זא"ז דבשלמא בהך דע"א המעיד על מי שנטבע במשאל"ס דגם לפי עדותו לא בא להתירה להנשא ומיד בהגדת העד ליכא תק"ע כיון דרצון חכמים הי' דלא תנשא ומהיכי תיתי לומר דהקילו בזה להפקיע הד"ת בכרי שלא תשאר עגונה לענין דיעבד באם עבר' ונשאת משא"כ הכא דבשעה שהעיד הראשון לא הי' אחר המכחישו ולא הי' שום ריעותא בעדותו ומשום תק"ע התירוה עפ"י עדותו להנשא לכתחילה ונעקר הדין דאורייתא וממילא דהפכוהו רבנן להראשון כשני' וכיון שכבר התירוה עפ"י הראשון אע"ג דאחר שהתירוה כשבא השני והכחישו לכתחילה אנו חוששין לדבריו אבל בדיעבד כשנשאת דאוקמוה אנאמנות דראשון שפיר אמרינן כיון דהראשון הי' נאמן כב' ה"ל כשני' אומרי' מת וא' אומר לא מת ואין דבריו של א' במקום שנים וזה ברור. וכ"ז ניחא כשבאו בזאח"ז דבשעת הגדת הראשון לא הי' שום רעותא משא"כ כשבאו שני העדי' כא' לפני הב"ד (עיין ב"ש סי' י"ז ס"ק קי"א שכ' דבעינן שיבואו שניהם בב"א לב"ד דאם בא הראשון קודם אע"ג שלא התירוה על פיו מ"מ ל"ת אפי' בנשאת לאחר יעו"ש) וא"כ תיכף כשבא לפנינו הראשון שאומר מת ליכא תק"ע בעדותו ומעולם לא התירוה על פיו להנשא א"כ בודאי כיון דלכתחילה אסורה מיהת להנשא הדרא לדין תורה דאין ע"א נאמן כלל ולהכי מחלקין התוספות שפיר בין איסור סוטה דמדאורייתא ע"א מהימן בודאי אין חילוק בין בזאח"ז לב"א דמ"מ אמרינן דאותו העד שתימנוהו התורה הוא חשיב כשנים לגבי השני משא"כ בעדות אשה דרק רבנן המנוהו ומשום תק"ע להכי בעד לגבי עד דעכ"פ לכתחילה אסורה משום לזות שפתי' גם לעולא וליכא תק"ע וממילא בכה"ג אוקמוהו אד"ת דאין ע"א נאמן כלל וזהו שייך רק בב"א משא"כ בזאח"ז דמיד כשהגיד הראשון היתה אז ניתרת להנשא לכתחילה ע"י עדותו וחששו אז לתקנת עיגון וכיון דכבר המנוהו ממילא דחשיב כב' לגבי העד שבא אחר כך כמו בב"א מדאוריתא וכנ"ל וא"ש ודו"ק בזה:

איברא דכ"ז היא לדעת התוספות דהך דלכתחילה לא תנשא משום לזות שפתי' היא מצד הדין ואיסורא נמי איכא (עיין ב"ש סי' י"ז ס"ק ק"י) אבל לפמ"ש הרא"ש ז"ל ס"פ האשה שלום ליישב קושיא התוספות מהך דל"ת מהיתרה הראשון דקא' ביבמות שם דהא דלכתחילה ל"ת משום לז"ש הוא לאו תקנתא דרבנן דשורת הדין דאפילו לכתחילה מותרת דמצד הדין הראשון נאמן כשני' ולא איכפת לן בהכחשת השני רק הא דחיישינן ללזות שפתי' לכתחילה היא משום עצם טובה וכדר"א הסר עמך עקשות פה אבל איסור' ליכא אפילו לכתחילה וא"כ עדיין יש מקום בראש לחלק חילוק אחר בין הך דינא דע"א מעיד שנטבע במשאל"ס להך דהכא דשם דלכתחילה ל"ת היא מטעם דחז"ל אסרוה להנשא וכמ"ש הרמב"ן בתשובה סימן קמ"ב דבמשאל"ס לא חששו לתק"ע כיון דליכא טעם וסמך עיי"ש הילכך אחר שאנו רואין שלא חששו רבנן בזה לעיגון שלה שהרי דינם שעכ"פ לכתחילה לא תנשא א"כ תתעגן ואין בכך כלום ומהיכי תיתי לחוש שלא תתעגן לענין דיעבד אם תנשא באיסור ותעבור ע"ד חכמי' אבל הכא דבאמת מדינא העד שאומר מת נאמן ורק משום הסר ממך עקשות פה לבד היא דלכתחילה לא תנשא אבל בדיעבד אם כבר נשאת שפיר אקמוה אדינא דהעד שאומר מת נאמן וכמו דבדאורייתא נאמן לעולא אפילו בב"א ה"ה דבדרבנן אין לחלק בין בזאח"ז לב"א.

והנה לכל החילוק ם קשיא אהא דפוסק רבינו דבחד וחד בב"א הדין כמו בתרי ותרי ובדיעבד באם ניסת לא' מעדי' ל"ת דהא בזה הדרא קושיא אדוכתי' כיון דלכתחילה מיהת לא תנשא היכא דבאו שניהם בב"א ולעלמא אפילו באם ניסת תצא וגם להעד אין מניחין להם הב"ד להנשא כיון שהדבר ספק אצלינו אלא שאם ניסת לא' מעדי' ואומרת ברי לי לא מפקינן לה מיני' וא"כ תיכף בהגדת הא' שאו' מת אנו אוסרין אותה להנשא מס' וא"כ לא שייך כלל להקל משום עגונה דהרי עינינו הרואות דסוף סוף נשארה באיסורה אפילו להנשא להעד המתיר מיהת לכתחילה (ולהעד המעיד גם בלא הכחשת הב' ל"ת דבחד המעיד קיי"ל דלא יכנוס משום חשדא) ועה"ת לומר דהקילו שלא תשאר עגונה לענין דיעבד אם עברה ונשאת להעד ובהסתלק הקולא דתק"ע ממילא דהדרא לד"ת דאין מ"א נאמן כמו בע"א המעיד שנטבע במשאל"ס דאפילו אם ניסת תצא אמנם באמת כבר כתבו הפוסקים דד"ז אם ע"א בעדות אשה היא מדרבנן או מה"ת במחלוקת אמוראי' הי' שנוי' ורבינו ז"ל לשיטתו אזיל דסובר דע"א בעדות אשה נאמן מה"ת וכמו שהכריח בדעתו הרשב"ץ בח"א מסי' פ"א עד סי' פ"ח (וש"ב הגאון בשו"ת נו"ב חאע"ז סי' ל"ג אם כי לא ידע מדברי התשב"ץ הנ"ל העלה כי מדעתו הרמ"ה יעו"ש) דכל היכא דהוי מדעל"ג סובר דמה"ת מהימן יעו"ש ולהכי פסק שפיר דגם בחד וחד אם ניסת לא' מעדי' ל"ת משא"כ בשמעתין דאביי הוא דתרגמה לברייתא בחד וחד כדעול' ואיהו לשיטתו אזיל דהוא סובר דע"א בעדות אשה אינו נאמן רק מדרבנן כמ"ש הרשב"א בחידושיו לקידושין ד' ס"ו וכדמדייק הכא להדיא המנוהו רבנן כבי תרי ולשיטתו לא מצי לאוקמי הברייתא בחד וחד בב"א דבכה"ג גם אם ניסת תצא לדידי' ודברי רבינו ז"ל נכונים מאד וא"ש ודו"ק:

ומעתה אמינא דלפ"ז א"ש גם דברי רבינו בהלכה י"ח שפוסק דבזאח"ז אפילו לכתחילה תנשא והכא קא' אביי להדיא דלכתחילה אסורה משום לז"ש ולדידי' האיך יתורץ הברייתא מקושי' הש"ס א"ה לכתחילה נמי ולהנ"ל א"ש היטב דכבר כ' המרדכי ביבמות סי' ע"ד וכן מחלק בשו"ת מוהרי"ק שורש ל"ג דלזות שפתי' לא שייך רק היכא דהנאמנו' היא רק מדרבנן אבל היכא דמהימן מה"ת לא שייך לאסור משום לזות שפתי' יעו"ש ומעתה רבינו ז"ל אזיל לטעמו דפוסק דע"א בעדות אשה נאמן מדאורייתא ולהכי לא חייש הכא ללזו' שפתי' רק דתלמודא אזלא אליבא דאביי דהוא סובר דע"א בעדות אשה רק מדרבנן מהימן ולהכי פריך עלי' א"כ לכתחילה נמי דאיהו לא מצי לאוקמי הברייתא כשבאו בב"א כנ"ל ואליבי' משני שפיר כיון דקסבר דע"א בעדות אשה אינו נאמן רק מדרבנן ממילא דגם בזאח"ז אסורה לכתחילה משום לזות שפתי' אבל למה דפוסק רבינו ז"ל דע"א בעדות אשה נאמן מה"ת ליכא למיחש ללזות שפתי' רק דלשיטתו בלא"ה לא קשה כלל פירכת הש"ס א"ה לכתחילה נמי כיון דע"א מה"ת נאמן שפיר מצינן לאוקמי הברייתא בחד וחד ובב"א לכתחילה מדינא ל"ת ואם ניסת לא"מ לא תצא וכנ"ל וא"ש ודו"ק היטב בכ"ז כי הוא כפתור ופרח:

וממוצא דברינו נלמוד דבפסולי עדות דגם לשיטת הרמב"ם הנאמנות דידהו הי' רק מדרבנן כמ"ש הרשב"ץ ובשו"ת נו"ב שם וא"כ בחד וחד בפסולי עדות שבאו בב"א גם הרמב"ם יודה דתצא אפילו בנשאת לא"מ ובזאח"ז בפסולי עדות לכתחיל' לא תנשא משום לז"ש ויש לפלפל עפ"ז בדברי הירושלמי פ' האשה שלום שהביא הה"מ שם שממנו הוציא רבינו ז"ל דינו ובדברי הלח"מ שם בהלכה י"ח וי"ט ועיי' היטב בש"ס דיבמות ד' קי"ז והבן כי רצוני לקצר:

ואחר שבאנו למידה זו דד"ז אי בחד וחד תצא בניסת לאחד מעדי' תלי' במחלוקת אם ע"א בעדות אשה מה"ת מהימן אמינא עפ"ז לתת טוב טעם לשיטת הרמב"ן ז"ל הביאו הה"מ שם דסבר דבחד וחד אפילו אם ניסת לא' מעדי' תצא ומשום דע"א בהכחשה לאו כלום הוא וקיהה בדבריו הרב מחנה אפרים בה' עדות סי' ח' דמכמה משניות מוכח דע"א בהכחשה ספק הוי יעו"ש ולהנ"ל א"ש דהרמב"ן ז"ל למה דהכריע בתשובותיו סי' קמ"ב דע"א בעדות אשה רק מדרבנן נאמן משים תק"ע להכי פוסק הכא דהיכי דהוכחש מפי אחר בודאי אינו נאמן כיון דלכתחילה מיהת לא תנשא ליכא תק"ע וכנ"ל וא"ש ונכון.

ובדרך זה נ"ל ליישב מה שהקשה הרב מוהרח"ש ז"ל בקו"ע לדעת הרמב"ן מהאי דפ' הא"ר דפ"ח שם דמותיב התם לרב מבריתא דוקדשתו מנין שאם לא רצה דפנו כו' אלא לאו שניסת לא' מעדי' וקתני תצא ומוקי להברייתא התם כרמב"י ולדעת הרמב"ן ז"ל קשה לוקמי בע"א אומר מת וא' אומר לא מת ומש"ה דפנו דבחד וחד תצא והיא קושי' עצומה ולהנ"ל א"ש דהא התם פרש"י דהכת השני' מעידים דעכשיו בודאי מת רק דבשעה שניסת הי' בעלה חי יעו"ש והיינו דאי כשאומרים שגם עכשיו הוא חי עדיין גם לישראל אסורה משום א"א ולא תלי' באיסור זונה לכהן וע"כ דמיירי באופן דליכא איסור א"א כגון בידענו דהשתא ודאי מת וליכא אלא איסור זונה לכהן וכבר מילתי אמורה בתשובה דבכה"ג שעכשיו בודאי אינו חי וע"א מעיד שמת מכבר נא מיקרי דבר שבערוה והבאתי מדברי התוספות ביבמות ד"ג ע"ב שכתבו דטומאה בעריות היא רק לגבי הבעל ולא לגבי הבועל דהוי רק איסור עשה ולא הוי דשב"ע יעו"ש ומדברי הרמב"ם ז"ל פט"ז מה' סנהדרין מבואר להדי' דאיסור זונה לכהן לא מיקרי דשב"ע וע"א נאמן בה וכעת מצאתי לא' קדוש מדבר מרן זקיני הגאון ז"ל בספרו בית יעקב על מס' כתובות ד"ט שגם הוא העלה כך והביא ככל החזיון האמור יעו"ש דפח"ח (וש"ב הגאון בשו"ת נו"ב חאע"ז סי' כ' דהחזרת סוטתו לא מיחשב כלל דשב"ע דאינו אלא בלאו) ובכה"ג דאינו דשב"ע דמה"ת ע"א מהימן גם הרמב"ן יסבור דבחד וחד ל"ת כמו בתרי ותרי ולהכי פריך שפיר מהאי דדפנו וא"ש ודו"ק היטב:

ולפי מה שהעליתי בשיטת הרמב"ן דלהכי סובר בחד וחד כשבאו בב"א דתצא משום כיון דלכתחילה אסורה מיהת וליכא תק"ע וממילא דאין ע"א נאמן משא"כ בזאח"ז דליכא איסורא מצד תחז"ל רק משום עצה טובה וכנ"ל יאירו לנגד עינינו דברי התוספות ביבמות ד' קי"ז אהא דמוקי הש"ס התם דמתני' דא' אומר מת ושני' אומרי' לא מת בפסולי עדות דאי לא"ה פשיטא דאין דבריו ש"א במקום שני' והקשו מהך דפ' מי שקינא דלא פריך שם אמתני' דע"א אימר נטמאת ושנים אומרים לא נטמאת היא שותה פשיטא ותירצו שם בד"ה ל"צ וז"ל א"נ דהתם כיון דע"א נאמן עה"ת הוי כתרי ותרי כו' אבל הכא תקנתא דרבנן היא יעו"ש וכן מצאתי במרדכי ב' הא"ר סי' ע"ד כ' וז"ל התירוה עפ"י ע"א ובאו ב' לאסור ה"ז אסור דמוד' עולא דלגבי תרי חשיב כחד כו' דחד לא הוי כתרי אלא מדרבנן יעו"ש שכ' ג"כ דלהכי לא פריך בסוטה פשיטא משו' דהתם מדאוריתא מהימן (ודברי התוספות ומרדכי הללו נעלמו מעינו הבדולח של המוהרמ"ש בשמעתין דכתובות ד' ך"ב ויש לעיין עפ"ז דלשיטת הסוברין דע"א בעדות אשה ג"כ מה"ת נאמן א"כ גם כאן דמי' לסוטה ואפי' הכחישוהו שני' לא מיחשב רק כתרי ותרי ועיי' ברמב"ם פ' י' מה' רוצח ה"יד שכ' לענין ע"ע וז"ל שם באו ב' אחר שהעיד הא' והכחישוהו כו' ה"ה כב' עדות המכחישים זא"ז ועורפין יעו"ש והביאו הלח"מ פי"ב מה"ג ה"יט שם ובזה יש מקום לדברי המורה שהביא ש"ב הגאון בעפ"י בקו"א לכתובות ד' ך"ו יעו"ש שהטיח דברים נגדו וחשבו לטועה ונדחק עצמו בפשט דברי התוספות הנ"ל אולם הוא ראה ולא ידע מדברי הרמב"ם בה' רוצח והמרדכי שהבאתי) והנה לכאור' דבריהם מחוסרין הבנה דמה לי אם נאמן מה"ת או לא סוף סוף השתא דרבנן המנוהו ממילא דחשיב כשני' וכמו דלגבי חד כשמכחיש ליה אמרינן דהראשון חשיב כשני' ואין דבריו ש"א במקום ב' ה"ה כשמכחישו ליה תרי יחשב כתרי לגבי תרי ולהנ"ג דבריהם נכונים בטעמן דכיון דרק מתחז"ל הוא דנאמן ומשום תק"ע א"כ בכה"ג דמכחשו לי' תרי ולכתחילה מיהת אסורה להנשא מספק וממילא דליכא תק"ע ובכה"ג אקמוה אדינא דאין ע"א נאמן כלל משא"כ בחד וחד בזאח"ז דמצד הדין ליכא איסורא אפילו לכתחילה וכנ"ל אבל בסוטה דמדאורייתא נאמן ממילא דאין חילוק וכשם דלגבי חד חשוב כב' ה"ה כשמכחשו לי' תרי אמרי' כיון דגם העד הראשון המנוהו כבי תרי ממילא דחשיב כתרי לגבי תרי וא"ש ודו"ק ויש להאריך עפ"ז הרבה תן לחכם וגומר:

העתקתי למעכ"ת אפס קצהו מחידושי כי ת"ל יש לי רב בעניני' אלו ממש על כל קוץ וקוץ תילי תילים של הלכות ואולם קשה עתיקא כו' ולע"ע איסתגר בזה ידידו דש"ת באהבה משה תאומים

תוכן העניינים

דבר משה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה