אור ברסלב

דבר משה חלק א· רבי משה תאומים

שאלה מז

שאלה מו מהחכם הנ"ל

כבוד ידידי הרב החריף ובקי בחדרי תורה. קולע אל השערה אוצר בלום כש"ת מוה' צבי הירש ליפא נ"י כעת אבד"ק גראדזיסק יצי"ו:

יקרת מכתבו עם שאלתו לנכון הגיעני והיום פניתי להשיבו בנידון הנשאל מעמדו מסתו"מ בדבר כי לאחר שגמר לכתוב כל היריעה נסתפק בשעה שכ' את השם את פני האדון ה' בפ' משפטי' אם קידש את השם הראשון דהיינו השם של אדני והוא מסתפק ושואל בשתים:

האחד אם צריך כלל לקדש את השם הנ"ל מפני שהוא רק תואר להשם הב'. מה לעשות אם צריך לגנוז היריעה הזאת או מועיל להעביר בקולמס ולקדש מחדש כי למחוק את השם אינו רשאי דילמא כבר קידש אותו והוי מוחק את השם זהו תו"ד שאלתי:

תשובה

הנה האמת אגיד ולא אכחיד כי לולא שעשה רומע"כ זאת לספק הי' הדבר פשוט בעיני כי האדון לא מן השם הוא זה רק תואר להשם כמו חנון ורחום דאינן מז' שמות שאינן נמחקים רק שם אדני לבד נחשב בין השמות ורו"מ היטב לראות בזה כי על שם אדני הנמצא כמה פעמים בתורה כמו בפ' ואתחנן ובפ' תשא תרגם המתרגם א' או שכינתא ובכאן מתרגם קדם רבון עלמא ועיין סוטה ד' י' שמשון על שמו של הקב"ה נקרא שנא' שמש וענן ה' ופריך אלא מעתה לא ימחה ובתוספות שם כ' דאפילו שם שלום הוא מהשמות שאינן נמחקים משום דשמו של הקב"ה נקרא כן שנאמר ויקרא לו ה' שלום והנה מזה מוכח דיש עוד כמה שמות שאינם נמחקים אע"ג דבמס' סופרים ובפ' שבועות העדות לא קחשיב רק ז' שמות תנא ושייר ועיין בשו"ת תשב"ץ ח"א סי' קע"ז לענין כמה שמות שאינם משמותיו של הקב"ה אלא לשון חוזק ותוקף אם מותר למוחקן וסכם בב"י מובא דברי הרי' אכסנדרי שהביא דעת מקצת סופרים דלאו כל השמות שאינם נמחקים צריך לקדשם רק שם ההוי' בלבד יעו"ש ובשו"ת רדב"ז ח"א סי' ק"ב שהחזיק בדיעה זו בראיות אולם כבר נפסק ההלכה בש"ע דכל השמות שאינם נמחקים צריך לקדשם ואם לא כיון לקדשם פסול אולם זה רק בשם משמותיו של הקב"ה אבל האדון הוא רק תואר להשם אולם בכל זאת כיון שכבר הכניס צד ספק בלבי הדבר רופף בידי כי לא מצאתי הענין מבואר וצריך ביקור מפי סופרים וספרים:

ואמנם בשם שבודאי צריך לקדשו והוא מסופק אם קידש אותו בכתיבתו לברר הדברים לאשורן אם צריך לגנוז היריעה או יש בזה תקנה ואיזהו יכשר צריך אני להרחיב הדיבור בזה במקצת וה' יאיר עיני בתורתו הקדושה למען כבוד שמו הנכבד שנכתב בקדושה שלא אכשל בדבר הלכה זו והנה מתחילה אחזה אשית לבי אם יש למצוא תקנה למחוק את השם ולחזור ולכותבו ולקדשו והיא לפי מה דמבואר בשבת ד' ק"ך הרי שהי' שם כתוב על בשרו כו' נזדמנה לו טבילה של מצוה כו' יורד וטובל ובלבד שלא ישפשף ואמרי' התם טעמא משום דכתי' לא תעשון כן לה' אלקיכם עשי' הוא דאסור הא גרמא שרי יעו"ש הרי מבואר אף דאסור למחוק את השה ע"מ גרמא שרי ואפילו היכא שגורם בידים למוחקו מ"מ גרם מחיקה שריא ולא אסור רק עשי' וכ"כ בש"ג פ"ד משבועות דגרם מחיקה שרי יעו"ש וראיתי לבעלי תשובה האחרונים ז"ל שהמציאו מזה תקנה בכ"מ דאיכ' חשש איסו' מחיקת השם אפשר למיעבד טצדקי לעשות זה ע"י גרמא דהיינו להניח על השם נייר או גמי מלוכלך במים וזה יהי' גורם שימחק וגרם מחיקה שרי עיי' בשו"ת בית אפרי' לש"ב הגאון מוהר"ז מרגליות ז"ל שהאריך בכיו"ב ואמנם ראיתי בשו"ת תשב"ץ ח"א סי' ב' נראה מדבריו הא דגרמא שרי היינו במקום שהוא עומד לימחק בלא"ה כגון הא דהי' השם כתוב על בשרו ע"ש וגם ש"ב הגאון הנ"ל הביא כמה דוכתי' דמוכח דגם ע"י גרמא אסור למחוק את השם עכ"פ מדרבנן ואנכי הבאתי עוד ראי' וסמך לזה מש"ס דסוכה ד' כ"ג ע"ב גבי דוד בשעה שכרה השיתין דאמרי' שם אי איכא דידע אי רשאי לכתוב שם אחספא ולישדו למיא יעו"ש ומוכח דמחיקת השם אפילו ע"י גרמא אסור דאל"כ הרי דוד לא הי' מוחק את השם רק המים הי' מוחקין אותו והוי רק גרמא ומוכח ע"כ דגם ע"י גרמא אסור מחיקת השם עכ"פ מדרבנן ולפ"ז בגונא דנ"ד אם מסופק אם קידש ה' בכתיבתו או לא ממילא דמותר לגרום ולמוחקו דהרי אפילו בשם שהוא ודאי קדוש איסור גרם המחיקה היא רק דרבנן ובכה"ג הוי סד"ר לקולא:

או אפשר לשית עצה בזה לקדור את השם ולגונזו לפ"מ שהוכיח בשו"ת יד אלי' סימן מ"ו דאפילו באזכרה שהי' ודאי קדוש איסור הקדירה אינו מה"ת רק דרבנן וחולק על הט"ז סי' רכ"ו סוף סק"ז שכ' דאיכא איסור דאורייתא בקדירה יעו"ש וא"כ בכה"ג הוי סד"ר:

ואמנם בגוף הענין אפילו אם כ' את השם שלא בקדושה אי שרי למוחקו ראיתי שנחלקו בזה הט"ז והש"ך ביו"ד סי' רע"ו כי הט"ז בסק"ב הביא בשם הגמיי' דשם שנכתב שלא בכונה אין בו קדושה כלל וממילא דשרי למוחקו ואולם הש"ך בס"ק י"ב כ' שהעלה בתשובה דשם קודש שלא נכתב לשם קדושה מותר למוחקו לצורך תיקון דוקא יעו"ש וכ"כ הפר"ח דאף דלא נתקדש השה לוקה על מחיקתו ומה דבעי שיכתוב לשם קדושה אינו אלא לענין ס"ת דבס"ת צריך שיכוין לקדש כל האזכרות ויאמר שכותב לשם קדושת ס' ואי לא"ה פסול לקרות בו אבל שם מיקרי ולוקה על מחיקתו ומעתה שוב ליכא לספוקי לענין איסור מחיקה אי קידש הד' בכתיבתו דהא לענין איסור מחיקה אין נ"מ כלל בזה כיון דבין כך ובין כך אסור למוחקו כנ"ל:

והנה לכאורה תמוהין דברי הש"ך ז"ל מהא דשנינו במס' סופרי, פ"ה הרי שהי' צריך לכתוב את ה' ונתכוין לכתו' יהוד' וטעה ולא הטיל בו ד' מוחקו וכותב השם הרי להדי' דשם שנכתב שלא בכונה מותר למוחקו ואמנם מצאתי לגאון ספרדי המח"א ז"ל בחידושיו לטיו"ד ה' ס"ת שמחלק דכל היכא שלא נתכוין כלל לכתוב את השם בהא ודאי מותר למוחקו אבל בכותב בכונה ויודע שהוא כותב את ה' אפילו תימא דלענין ס"ת לא מהכי עד שיכוין להקדישו לענין מחיקה אסור דכיון שכ' בכונה ה"ז מקודש עכ"ד ועפ"ז יש להשוות דעת הט"ז והש"ך דלא פליגו כלל להמעיין ומדקדק בלשונו כי הט"ז תפס בלשונו שם שנכתב שלא בכונה אין בו קדושה והיינו היכא שלא נתכוין כלל לכתוב את השם כההי' דנתכוין לכתוב יהודא אבל הש"ך נקיט בלשונו שם קודש שלא נכתב לקדושה והיינו שבאמת ידע שהוא כותב את השם רק שלא נתכוין להקדישו ולהכי כיון שכ' בכונה ה"ז מקודש וכנ"ל.

ולפע"ד נראה להביא ראי' ברורה לדברי המח"א הנ"ל מש"ס דגיטין ד' צ"ד ההוא דא' ס"ת שכ' לפלוני אזכרות שבהן לא כתבתי לשמן א"ל נאמן אתה להפסיד שכרך שכל ס"ת שאין האזכרות כתובין לשמן אינו שוה כלום ואי אתה נאמן להפסיד ס"ת ולכאורה קשה דכיון דלא נכתב לשמו ממילא דמותר למוחקו וא"כ אמאי הפסיד שכר ס"ת ימחוק האזכרות ויכתוב אחרים במקומם כמו בנתכוין לכתוב יהודא ובחפשי באמתחת האחרונים ראיתי בשו"ת שב יעקב חיו"ד סי' כ"ד שהעיר בזה. ולדברי המח"א ניחא דמה דקא' אזכרות שבהן לא כ' לשמן הכונה שלא נתכוין כשהי' כותבן שהוא מקדש אותם בכתיבתן לשם ה' אבל ידע שהוא כותב ה' וא"כ נהי דלענין הס"ת פסול לקרות בו אבל לענין קדושת ה' אסור למוחקו וכנ"ל ועפ"ז אזדא קושית המרדכי שם אהא דנקיט דוקא אזכרות שבהן לא כתבתי לשמן ולא נקיט איזו פרשה בכל הספר ודו"ק כי קצרתי.

איברא דעיקר דברי הש"ך הנ"ל שהביא מה שהעלה בת' לחלק דשם קודש שלא נכתב לשם קדושה מותר למוחקו לצורך תיקון דוקא אבל בנכתב לשם קדושתו אפילו לצורך תיקון אסור למוחקו בכאן קיצר בדבריו וצריך ביאור כי דבריו בנוים. על דברי הר"י אכסנדרי שהביא בב"י דכל מחיקה אפילו לצורך תיקון אסור ואע"ג דבנותץ אבן מהמזבח לא מחייב אלא בעושה דרך השחתה אבל אם צריך לתקן א' במקומה שרי משום דסתם א"א בע"א אבל הכא אפשר לגנוז היריעה ואינו מתיר למחוק את השם רק בנעשה מתחילתו בפסול או שנפסד כל צורת האות כגון בנפלה טיפת דיו אבל אם ה' מהשם דבוק כרעה בגגה במקצת וכ"ע קורין אותה ה' אלא שנפסלה בנגיעתה אסור למוחקו בכדי לתקן יעוש"ה ועפ"ז העלה הש"ך דהיכ' דלא נכתב לשם קדושה גם בכה"ג מותר למוחקו כיון דהי' לצורך תיקון. ואמנם לפ"ז יש להתבונן דהא קיי"ל דהיכא דכ' השם שלא בקדושה הס"ת פסולה וא"כ אמאי יהי' אסור למוחקו ולכתוב אחר במקומו ולקדשו דהא הוי מוחק ע"מ לתקן הס"ת ומחיקה כדי לתקן שרי בכה"ג וא"כ קשה מה דכ' השיך דמותר למוחקו לצורך תיקון דוקא האיך משכחת כלל שלא יקרא מוחק לצורך תיקון במוחק שם שלא נכתב בקדושה כיון דע"י מחיקתו יהי' הס"ת כשירה ואי לא"ה פסולה ובכל אופן מיקרי לצורך תיקון (ואין לדחוק ולפרש דברי הש"ך דלא מיירי כלל לענין ס"ת רק כההיא דשם שכתוב על ידות הבלים דג"כ אסור למוחקו ז"א דא"כ מה שייכות לחלק בזה בין נכתב לשם קדושה או לא וגם ממה דמחלק שם בין למחוק או לגוז ולתקן נראה בהדיא דבס"ת קאי) וידעתי כי יש מקום לחלק דאינו מותר מחיקה לצורך תיקון רק היכא דמתקן מיד ע"י מחיקה זו אז הוי ליה שפיר מתקן ולא מוחק וע"כ שרי אבל אם לא מועיל מחיקה זו כי אם בחוזר וכתבו אח"כ ואין התיקון בא מיד בשעת מחיקה כמו הכא באמת אסור משום מוחק את השם כיון שמחיקה זו עצמה עדיין אין בה התיקון ובאמת נראה כן מדברי המרדכי פ' הקומץ כמו שהעמיק בכונתו שם בס' ביאור מרדכי יעו"ש ואמנם מצאתי להבעל ש"ג פ' שבועת העדות בההי' דחשיב שם שמות שא"נ שגם הוא נחית לסברא זו וחזר ודחאה בראיות מוכיחות שגם היכא שאין בשעת המחיק' התיקון מ"מ שרי כיון שכוונתו ע"מ לתקן יעוש"ה דאנהיר לעיינן בכמה ענינים מחודשים והאחרונים המדברים בענינים אלו העלימו עין ממנו ואנכי למדתי מדבריו עוד ענין מועיל לדברינו יעו"ש שכ' וז"ל ואין נראה להוכיח מכאן דהכותב ה' בכונת השם בטעות שיהיה מותר למוחקו כיון שאינו מכוין אלא לתקן דע"כ לא שמענו שיהי' מותר למחוק כשמכוין לתקן אלא היכא שהשם ההוא בעצמו לא הי' מתוקן מתחילה כגון היכא שנפלה עליו טיפת דיו כו' אבל היכא שהדבר ההוא כתיקונו וזה בא למוחקו כדי לתקן דבר א' נר' דלא שרי וכן תראה מהרא"ש המובא בטיו"ד סי' ער"ה אינו מתיר לתקן הפרשיות פתוחות וסתומות שכ' בטעות מפני שיצטרך למחוק אותיות הנכתבים וחיישינן פן יפגע באותיות השם עכ"ד וכן העלה בשו"ת רדב"ז ח"א סי' ע"ז דע"כ לא אמרינן דמותר למחוק ע"מ לתקן רק היכא שבא לתקן השם עצמו שאינו כתיקונו אבל אם הי' צריך לכתוב תיבה ה' וכ' השם וא"כ צריך למוחקו כדי לכתוב התיבה שהוא צריך א"כ אינו מתקן את ה' רק שמתקן הס"ת בכה"ג לא התירו למחוק את ה' יעו"ש ומעתה נכונים דברי הש"ך נהי דשם שלא נתקדש בכתיבתו מותר למוחקו לצורך תיקון היינו רק היכא דהשם בעצמו אינו כתיקונו אבל היכא דהשם עומד כתיקונו אע"ג דהס"ת פסולה מ"מ כיון דקדושת ה' עליו רק דפסול לס"ת א"כ בודאי דאסור למוחקו כדי לתקן הס"ת כסברת הש"ג ורדב"ז הנ"ל וזהו נכון וברור:

ועפ"ז אמרתי ליישב באופן נאות קושית הש"י שהבאתי לעיל אהא דקא' הש"ס בגיטין בההי' דס"ת שכ' לפ' אזכרות שבו לא כ' לשמן וקא' שם שהפסיד כל שכרו משום דס"ת שאין האזכרות כתובות לשמן אינו שוה כלום והקשה דהא שם שנכתב שלא בכונה מותר למוחקו כההי' דנתכוין לכתוב יהודא מוחקו וכותב ה' וא"כ אמאי הפסיד שכר הס"ת ימחוק האזכרות ויכתוב א' במקומם ולדברינו הי"ל דבאמת הטעם דהתירו למחוק שם שנכתב שלא בכונה אע"ג דמ"מ קדושת ה' עליו מ"ע התירו למחוק דהוי מוחק ע"מ לתקן הס"ת ואע"ג דבשם שנכתב בכונת קדושה אסור למחוק בכה"ג שאינו תיקון להשם גופי' אבל בזה התירו למחוק גם בכה"ג שהוא תיקון להכשיר הס"ת כמו דתני בהדי' מוחקו וכותב אחר:

וכל זה ניחא בההי' דנתכוין לכתוב יהודא אבל בהך דאזכרות שכ' לפ' לא כ' לשמן דקא' לי' נאמן אתה להפסיד שכרך ואין אתה נאמן להפסיד ס"ת וכיון דבין כך ובין כך אינו פוסל להס"ת ממילא דודאי אסור למחוק כה"נ שאינו שום תיקון גם להס"ת כיון דשם קדוש מיהא הוי וכנ"ל ודו"ק בזה.

ועוד נראה בביאור דברי הש"ך הנ"ל חוץ לדרכינו והיא לפמ"ש הר"י אכסנדרי הביאו הב"י דבנגע רג"ל הה"א בגגה אסור למחוק ע"מ לתקן דכיון דקורין אותה ה' אע"ג דנפסלה בנגיעתה מ"מ כיון דאין הפסול נראה לכל מיחזי כמוחק את ה' יעו"ש וא"כ מכ"ש בכה"ג דהשם נכתב כתיקונו וכראוי רק מפני שלא נתכוין לקדשו בכתיבתו פסול ומחשבתו אינו ניכרת בזה מתוך מעשיו וא"כ כל הרואה את ה' נמחק לאחר הכתיבה מי יוכל לדעת בסוף המעש' את מחשבתו תחילה וא"כ בודאי אסור משום דמחזי כעוסק את השם ודברי הש"ך ז"ל נכונים וברורים מאד:

וא"כ בנ"ד בודאי אין שום היתר למחוק השם דהרי אף אם לא קידשו בשעת הכתיבה נהי דהספר תורה פסול מ"מ קדושת ה' עליו ואסור למחוקו וכנ"ל.

ומעתה אפן ואראה אם יש תקנה להעביר קולמס על השם ולחזור ולקדשו:

והנה אם ודאי לא קידש את ה' פליגו בזה ר"י וחכמים בברייתא דמס' סופרים פ"ה הרי שהי' צריך לכתוב את ה' ונתכוין לכתוב יהודא וטעה ולא הטיל בוד' ר"י או' מעביר עליו קולמס ומקדשו וחכ"א אין ה' מהמובחר וקיי"ל כחכמי' דאין מועיל העברת הקולמס (ורומע"ל שנג בזה במה שהביא בשם הט"ז ביו"ד שמתיר להעביר הקולמס ולקדש) ואמנם באם הוא מסופק אם קידש את ה' נלפע"ד דזה תליא בפלוגתא, ר"ח וראב"י בגיטין ד"ך גבי גט שכ' שלא לשמה והעביר עליו קולמס לשמה וקאר"ח דבאנו למחלוקת ר"י וחכמים בס"ת אי מהני העברה קולמס לשמה וראב"י דחה ע"כ לא קאי רבנן התם אלא דבעינן זא"ו וליכא אבל הכא לא יעו"שה בסוגי' והנה למה דסובר ראב"י דגבי גט גם אליבא דרבנן מועיל העברת הקולמס לשמה רק דבס"ת פליגי משום דבעינן זא"ו א"כ פשיטא דמדאורייתא מועיל העברת הקולמס גם לרבנן דהרי כל עיקר ז"או אינו אלא דרבנן ולא מיפסל בהכי כמו שהוכיחו התוספות סוכה ר"פ לולב הגזול דאין ואנוהו אלא כבתחילה יעו"ש וא"כ באם מסופק אי קידש ה' בכתיבה הראשונה בודאי מועיל להעביר הקולמס לשמה משום דהוי סד"ר דהרי אי אפילו לא קידש בראשונה אין כאן רק פסול דרבנן משום דאין השם מהמובחר אבל לר"ח דפוסל לרבנן גם בגט העברת הקולמס לשמה משום דבכתב ע"ג כתב לא חשיב הכתב השני כתב א"כ הוו פסול דאורייתא וגם בספק אם קידש ה' לא מהני העברת הקולמס לשמה ולפ"ז למה דקיי"ל כר"ח דגם בגט לא מהני העברת הקולמס לשעה ממילא דנפל האי היתרא בבירא:

ועוד נראה דגם לדעת הפוסקים בגט כראב"י דמועיל העברת הקולמס לשמה ע"מ לא שייך הכא לומר דהוי ספק דרבנן והיא לפמ"ש המג"א בסי' ל"ג סק"ז דלמה דמשני ראב"י דהיינו טעמא דחכמים משום דבעינן זא"ו ומפרש המג"א דהיינו משום דהוי עכ"פ מנומר קצת ואף דבתיבה א' לא איכפת לן בכה"ג מ"מ בשם אינו מהמובחר דבעינן זא"ו יעוש"ה ובפרמ"ג שם ולפ"ז אין חילוק כלל בין אם נכתב מתחילה בקדושה או לא דאף דנכתב מתחילה לשמה מ"מ בהעברת הקולמס מיגרע גרע דהוי כמנומר ומה הפרש בזה בין אם קידש ה' בתחילה או לא ולא שייך כלל להקל מטעם ס' דרבנן כיון דבין כך ובין כך אסור להעביר וא"כ ממנ"פ אין תקנה בהעברת הקולמוס ולקדשו דאם הלכה כר"ח ודאי אסור דשמא מתחילה נכתב שלא לשם קדושה והכתב הב' אינו כתב מה"ת ואם הלכה כראב"י ממילא אף אם נתקדש בתחילה א"י להעביר בקולמס וכנ"ל ודו"ק:

ואפשר עוד לומר דגם לראב"י אליבא דרבנן דמודו גבי גט דמועיל העברת הקולמס לשמם מ"מ נראה דגבי ס"ת אינו מועיל העברת הקולמוס גם מה"ת והיא לפמ"ש התוספות בגיטין ד' י"ט ד"ה דיו ע"ג דיו להקשות אהא דמהני כאן כתב הב' וגבי שבת קיי"ל דדיו ע"ג די"ו פטור משום דאין הכתב השני חשוב כתב ותירצו דכיון דהוא נכתב מעיקרו שלא לשמו א"כ מתקן הוא בכתב השני אבל כשאינו מתקן לא הוי כתב עייש"ה ומעתה גבי גט בודאי מועיל כתב השני משא"כ בס"ת כיון דלרבנן אין השם מהמובחר דבעינן זא"ו ממילא לאו תיקון הוא כתב השני וממילא דהוי כתב ע"ג כתב ולא הוי כתב כלל גם מדאוריתא כיון דלא מתקן מידי והבן.

אמנם אין זה מוכרח די"ל כיון דמדאורייתא עכ"פ השם כשר חשוב מתקן לדאורייתא והוי כתב ועדיין לא מצאתי לזה הכרע והדעת נוטה דכיון דעכ"פ פסלוהו חז"ל לא חשוב מתקן וסמוכין לזה מצאתי מתוספות פסחים ד' ע"ג ד"ה תיקון ובחולין ד' י"ג ד"ה תקרובות שכתבו שם דחשוב תיקון לענין לחייבו חטאת משום מלאכת שבת מה שמוציאו מידי טומאה דאורייתא אף דאכתי נשאר טומאה דרבנן כיון דאיכא נ"מ לענין חיוב שאם נכנ' למקדש אינו מחויב אהך טומאה דרבנן עיי"ש משמע אי לאו טעם זה דאיכא נ"מ לענין חיוב לא הי' מחשב תיקון גם מה"ת מאחר שסוף סוף מטמא ועיי' חידושי א"ז מוהרש"ל שם וכעין זה מצאנו בדיכתי' סגואין בש"ס דע"י דרבנן נעשה דאורייתא עיי' ש"ס סוכה ד' ך"ג פלוגתת ר"מ ור"י בענין סוכה הראוי' לז' ופלוגתת ראב"י ור"פ לענין שבועת העדות בשבועות ד' ל"א וראב"י ס"ל שם דמשחק בקובי' כיון דרבנן פסלוהו לא חשיב ראוי אף מדאורייתא ועיי' מש"ל פ"ז מה' תרועות ובשו"ת א"ז הח"ץ סי' ק"נ ודו"ק והדברים מבוארים אצלינו במק"א באריכות ופה אין הענין סובל אריכות.

ומידי דברי בזה ראיתי להזכיר מה שראיתי בדרך העברה לא' מחכמי דורינו בספרו שהביא בה' ס"ת מה שהעל' בתשוב' עפ"ד התוספות הנ"ל עצה לענין מה שנסתפקו בכמה שמות אם הם קודש או חול שיש לעשות דמתחילה לא יתכוין לקדשם ואח"כ יעבור הקולמוס ויקדשם דאז ממנ"פ מועיל דאם הוא חול וא"צ לקדשו אז הוי הראשון כתב ואינו מועיל כלל כתב הב' כמ"ש התוספות ואם צריך לקדשם וא"כ לא הוי הראשון כתב והוי כתב השני כתב ובמחכ"ת הם דברי שגיאה כי האיך תיסק אדעתין לומר דמהני העברת הקולמס בשם שלא נכתב בקדושה נגד הלכה פסוקה כחכמים דאין השם מהמובחר ישתקע הדבר ולא יאמר והתוספות לא כתבו זה רק אליבא דר"י דסובר מעביר עליו קולמס ומקדשו וכן לראב"י דקא' דגם רבנן מודו בגט דמהני העברת קולמס לשמה ומשמע דכתב הב' חשיב כתב וגבי שבת לא חשיב דיו ע"ג דיו כתב ולזה מחלקים בין אם הכתב השני מתקן או לא אבל לר"ח אליבא דרבנן בודאי אינו מועיל כתב השני אפילו לגבי גט משום דלדידהו לא חשוב כתב ע"ג כתב אחר וכותיהו קיי"ל להלכה ואפילו לראב"י דסובר דגם רבנן מודו בגט דהוי כשר מ"מ בס"ת בודאי לא מהני העברת הקולמס משום דאין השם מהמובחר וא"כ אם השם הוא קודש בודאי לא מהני להעביר עליו הקולמס לשמה וז"פ:

הדרין לנ"ד בספק אם קידש ה' בראשונה אין תקנה בהעברת הקולמס לשמה או למוחקו ולכתוב אחר במקמו כאשר ביארנו לעיל כי אין חכמה ואין עצה ואין תבונה לנגד ה' ואמנם העיקר הנלעפ"ד דא"צ בזה שום תקנה להכשיר הס"ת באם מסופק אם קידש ה' בכתיבתו והיא לפ"מ שהעלה הרב בעל פרי מגדי' או"ח סי' ל"ב דכתיבה לשמה בס"ת היה רק דרבנן דהא בגיטין ד' מ"ה יליף כתיבה מעיבוד ועיבוד לשמה גופי' הו' רק מדרבנן (ובהג"ה מרדכי ה' ציצית נסתפק בזה אם עיבוד הוא מה"ת או לא ועיין בשו"ת עבוה"ג סי' ס"ה) יעו"ש וכיון דהי' רק מדרבנן ממילא באם הוא מסופק אם כ' האזכרה לשמו או לא אזלינן להקל כדין ס' דרבנן ובספק אם נתעבדו העורות לשמה כ' הפרמ"ג שם דאפשר להחמיר מטעם דא"ל תקנה לחזור ולעבדם לשמה משא"כ הכא דאין שום תקנה לחזור ולקדשם וא"כ ודאי אזלינן להקל בספק וראי' ברור' לדברינו מהא דתני' במס' סופרים פ"ה הי' לו לכתוב ה' וכ' יהודא עושה ה' מסר' ומוחק ה' אחרונה יעו"ש והי' לו לפרש דהיינו דוקא בידוע שקידשו הסופר כגון שהוא לפנינו ואמר שקידשו אבל אם נמצ' כן בס"ת ואין הסופר לפנינו אין לו הקנה דאין לעשות ע"ד ה' שמא לא קידשו הסופר (וכיון שהוציא הסופר לכונת תיבת אחרת אין אומרי' קידושו ונעורו באי' כא' ול"מ במה שיקדש עתה בנקודה לתוך הד' שתהי' ה' כמ"ש הפוסקים) וביותר יפלא על הפוסקים שהוציאו מזה בנמצא כן בס"ת כ' יהודה במקום ה' דעושה מד' ה' וקשה דניחוש שמא לא נתכוין לשם אלא ליהודה כיון שאין הסופר לפנינו אלא ודאי דבס' אם קדש הסופר השם או לא אזלינן להקל מטעם ס' דרבנן כנ"ל ודו"ק.

ובפרטות לפי מה שהביא הט"ז ז"ל ביו"ד סי' רע"ו מדברי הסמ"ג דמפריך שיאמר הסופר מקודם שמתחיל לכתוב ס"ת זה אני כותב לשם קדושת ס"ת וכל אזכרות שבו לשם קדושת ה' דשמא ישכח אח"כ מלקדש ה' במקומו יעו"ש ומסתמא גם הסופר הזה נוהג כן ואז אף שכח אח"כ לקדש את ה' אין קפידא ואם כי ראיתי לבעל אלי' רבא סי' ל"ב שמשיג עליו בזה ועיי' פרמ"ג שם. מ"מ זה רק בודאי אבל מספק אין לחוש דהוי סד"ר וכמו שביארנו לעיל ועוד מטעם א' ליכא למיחש שמא שכח דכיון דאסור לכתוב שלא מן הכתב וגם צריך בכל פעם שיגיע לשם לקדשו בפה מלא אמרינן מסתמא גם בזה נתכוין לקדשו כמו דמצינו בכמה דוכתי' סירכי' נקיט ואתי עיין ט"ז יו"ד סי' ס"ט באשה ששכחה אם מלחה יעו"ש וכ"ז אפילו בשם שהוא ודאי קודש אבל האדון כבר כתבתי דלא מן השם הוא זה ופשיטא דא"צ לקדשו כלל:

ועכ"פ בספק לא תגע בו יד ח"ו למוחקו ולכתוב א' במקומו ומכ"ש שלא לגנוז יריעה שלימה שנכתב בה כמה אזכרות וגם אין להעביר עליו קולמס ולקדשו רק כשר לס"ת כמו שהוא בלא גמגום ופקפוק כלל ואין הענין צריך אריכות אפס בכדי להשתעשע אתו באילת אהבים של תורה כאשר על התשובה מראש הבטחתיו לזאת העליתי הדברים האלה והי' בזה שלום מאת ידידו הדוש"ת משה תאומים:

תוכן העניינים

דבר משה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה