דבר משה חלק א· רבי משה תאומים
שאלה מו מהחכם הנ"ל
וע"ד קושיתו על הטור או"ח סי' תמ"ב במה שס"ל דחמץ נוקשה דהוא דרבנן מותר לכתחילה להשהותו עד אחר הפסח וקשי' ליה ממימרא דר"ג בפ"ק דפסחים המקדש בחיטי קורדנייתא א"ח לקידושין ואי נימא דמותר להשהותו אמאי לא תתקדש בחמץ נוקשה דהא יכולה להנות ממנו לאחה"פ זתו"ק ופלפל בחכמה בזה:
תשובה
הנה בעיקר קושיתו כבר קדמוהו רבנן הרב בעל עצי ארזים בסי' ך"ח אא"ז הגאון זצ"ל בספרו קהלת יעקב בחידושיו לאהע"ז סי' כ"ח יעו"ש דפח"ח ואמנם באמת הקושיא מעיקרא ליתי' דכבר כ' הראשוני' בטעמא דבכל אה"נ אין מקדשין בהן האשה ועמדו בתוס' דהא חזי להנות מהן שלכדה"נ או באותן אה"נ שהן מהנשרפין הא יכול להנות מאפרן עיי' תוספות פסחי' ד' ד"ט וקידושין ד' כ"ו ואמנם למדתי מדברי הקדמוני' שתירצו בטוב טעם משום דאיסורי הנאה מיקרי דבר שאינו שלו ולהכי אף דהאפר ש"פ ויכולה להנות מהאפר הוי כמו מקדש בדבר שאינו שלו וכמו דאה"נ לאו ממון דידי' לענין שיהיה יכול להקדישו כדאי' בב"ק דמ"ה גבי שור הנסקל דאם הקדישו אינו מוקדש דלאו ברשותי' דמארי' קאי להקדישו וה"ה בקידושין דא"י לקדש בו אשה (ועיין מזה בס' אבני מילואים סי' ך"ח סקנ"ו וכבר עמדתי במק"א על מדוכה זו אם אה"נ אית ליה בעלים מיקרי עיין לעיל סי' ב' וסי' ג' מ"ש בזה וכעת ראיתי בשו"ת חתם סופה חאו"ח סי' ק"פ שבירר הענין בקצרה ועיין בספר עצי אלמוגים בה' ע"ח סי' שפ"י ס"ק ך"ב מה שפלפל עפ"ז בההי' דפסחי' ד' ך"ג דפריך התם לר"א דא' כל לא יאכל אה"נ במשמע מהא דתנן מערבין לישראל בתרומה ולנזיר ביין והקשו בתוספות דלמ"ד אין מערבין אלא לד"מ ומצות לאו לה"נ לא פריך מידי ועפ"י הונחה הנ"ל א"ש פירכת הש"ס כיון דאה"נ ל"ה של הבעלים ממילא אם המאכל שמערב בו אסור עליו בהנאה הוי כמערב בדבר שא"ש ולא הוי עירוב כלל יעו"ש וקימתי' לדבריו מסברא דנפשאי) ולפ"ז אזדא ג"כ הקושיא הנ"ל על הטור משמעתא דר"ג דנהי דרשאי להשהותו עד אחה"פ ואז תוכל להנות ממנו מכל מקום כיון דהשתא אסור בהנאה לאו ממון דידי' היה וא"י לקדש בו אשה דהוי כמקדש בדבר שאינו שלו וא"ש ונכון.
ומעתה אמינא לא מבעי' דאין מזה תיובתא על הטור רק דגם סייעתא איכא מתלמודא דהכא והיא דכבר עמדו הראשוני' אהא דדייק הש"ס הכא מדר"ג דבאיסור דרבנן אין מקדשין בו את האשה ואמאי לא מביא מתוספתא דמקדש בתקרובות עכו"ם א"ח לקידושין ותקרובות עכו"ם אינו אסור בהנאה רק מדרבנן עוד הקשו אהא דמוכיח תלמודא דלא מצי לבטל בשש כיון דאיסורא דרבנן עלי' בדאורייתא דמי ולאו ברשותי' קיימי ומייתי לזה הא דר"ג המקדש בחוטי קרדונייתא א"ח לקידושין ומה ראי' הי' זו לענין ביטול בזמן איסור דרבנן מההי' דנ"ג דהתם שעיר א"ח לקידושין דבקידושין בעינן שיתן לה ש"פ וכיון דרבנן אסרוה לא שוי' מידי ומה לי אם מדאוריית' מותר בהנא' מ"מ השתא דאסור מדרבנן אינו נותן לה כלום וליכא ש"פ עיי' ב"ש סי' ד"ח ס"ק ב"ב ובמש"ל פ"ה מה' אישות אבל לא כן לענין ביטול דהטעם דאינו מועיל לאחר זמן איסור משום דאינו ברשותו לבטל אבל בזמן איסור הנאה דרבנן י"ל דהוי ממון דילי' לענין ביטול דאורייתא כיון שביטל בזמן שמועיל מה"ת (ועיין לעיל סימן ג' שהרחבתי הדיבור מזה) ואמנם להוצעת דברינו הנ"ל י"ל דקושיא חדא מתורץ בחברת' דבאמת מתוספתא דמקדש בתקרובות עכו"ם ל"ה מצי הש"ס להוכיח מידי לענין ביטול מקידושי אשה דבקידושין בעינן שיהי' ש"פ וכיון דאין האשה יכולה להנות מהדבר מסמת דרבנן אסרוה בהנאה הרי אין הדבר אצלה ש"פ אבל אין להוכיח מזה דלא מהני ביטול בשעות דרבנן משום דכדאורייתא דמי ולהכי מייתי דתלמודא מדר"ג דהרי חמץ נוקשה דרבנן יכול להשהותו עד לאחה"פ כדעת הטור הנ"ל ויהי' מותר בהנאה ואיכא ש"פ ואמאי לא תתקדש בחמץ נוקשה הא יכולה להנות ממנו אחה"פ וע"כ הטעם כיון דאסור להנות עכשיו מטעם מקדש בדבר שא"ש קאתינן עלי' כנ"ל וכיון דאיסור דרבנן עלי' כדאורייתא דמי לענין דמיקרי דשא"ש וה"נ אמרינן לענין ביטול כיון דאיסור דרבנן עלי' כדאורייתא דמי ולא הוי ברשותי' לבטל דהוי כמפקיר דשא"ש ומכאן יצא לו להטור דינו וא"ש ודו"ק בזה.
ומידי עיוני בזה חזות קשה אני רואה בפרש"י אהא דאפילו בחיטי קונרנייתא א"ח לקידושין וז"ל ואע"ג דאתי א"ה חמץ דשש דרבנן ומפקיע קידושי תורה ושרי א"א לעלמא הא מתרצינן בכמה דוכתי' כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש כו' וצ"ע לפ"מ שהביא המרדכי ר"פ האומר בשם הר"ם דאנהיר לעיינין בהך דאמרינן בכמה דוכתי' דכל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש ואפקיענהו רבנן לקידושין מיני' דהא איכא חייבי לאוין ושניות וכמה עבירות דאורייתא ודרבנן דתפסו בהו קידושין וכ' ליישב וז"ל שם וזה הכלל נראה להר"ם דוקא גבי אם ביטלו אינו מבוטל דפ' השולח דהיינו דבר הבא לאחר זמן שקידשה דא"ל בשעת קידושין לא עבר וכאשר היא דיינינן ליה ואמרינן על תנאי כן קידשה שאם יעבור לאח"ז אדרבנן שיבטל הגט ששולח לה שלא יהי' קידושין חלין וכן מהי' דסופ"ק דכתובות גבי אין אונס בגיטין נמי י"ל לכך קידשה אדעתא דהכי שלא לבטל את דבריהם דאי מגרשה לאח"ז על תנאי ויארע לו אונס שיבטלו הקידושין ועובדא דנרש פ' ב"ש דאותבי' אכורסי' ואתא אחרינא וחטפה לה ולא אצרכוה גט מבתרא משום דכל דמקדש כו' שאני התם שלא עבר עבירה אלא חוצפא בעלמא אבל לא נתכוין לעבור על דבריהם כו' ע"ב המורם מדבריו דהיכא דבשעת קידושין עשה שלא כדעת חכמים בכה"ג לא שייך לומר כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש דהרי חזינן דעבר על דעתם וממילא אין בחכם לאפקועי הקידושין וקשה מהכא דעשה שלא כהוגן בשעת קידושין ואפ"ה יכולים חכמים לאפקועי לקידושין מיני' ועיין ב"ש אהע"ז סי' מ"ב סעיף ה' שמביא בשם שו"ת הרמב"ן שכ' דהרי"ף ס"ל דהמקדש לפני פסולי עדות דרבנן א"ח לקידושין משום כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש והי' בהדי' נגד דעת המרדכי:
ואמנם מצאתי בתוספות ב"ב ד' מ"ח גבי הא דאמרי' בתנוי וקדיש דהוא עשה שלא כהוגן אפקיעו רבנן לקידושין מיני' וכ' שם בד"ה תינח דקדיש בכספא דבאמת היכא דעשה שלא כהוגן בכה"ג יש כח ביד חכמים לאפקוע' הקידושין אף דלא קידש אדעתם רק היכא דעשה בשעת קידושין כהוגן בכה"ג מוכרח הגמרא לטעמא דכל מקדש כו' יעוש"ה והדבר צ"ע ושקידה בכמה מקומות ועיי' בשיטה מקובצת ריש כתובות ד"ג מה שהביא בשם הראשונים בזה ואולי יזכיני ה' בזמן א' לבאר יותר וכעת בחפזי אקצר כי עצמו טרדותי בענינים אחרים דקאימנא בהם ובעבור זה לא השבתיו כעת על יתר שאלותיו ועוד חזון למועד ידידו דש"ת באהבה משה תאומים: