אור ברסלב

דבר משה חלק א· רבי משה תאומים

שאלה מג

שאלה מב

בשו"ת המבי"ט הביאו המג"א ה' בהכ"נ סי' קנ"ד ס"ק ך"ד וז"ל בני העיר שהיה להם בהכ"נ א' ומחמת סיב' הוצרכו לחלוק עצמן לשנים הדין שכל הכלי קודש וס"ת יחלוקו באופן זה אם יש חפצים ידועים שהקדישם א' יכול הוא או יורשיו להוליכם לבהכ"נ אשר הוא בתוכו ומה שא"י יחלוקו לפי ערך אנשים כו' כי יש לכלם זכות בהם עכ"ד נראה מדבריו דפשיטא ליה דהמקדיש דבר לבהכ"נ שהוא מתפלל מתוכו ואח"כ אם לאיזו סיבה הוא קובע מקום לתפלתו בבהכ"נ אחר קדשיו לו יהיה במקום אשר הוא שם ויוכל לשנות חפציו למקום שירצה ועיי' בשו"ת עבודת הגרשוני סי' מ"ט וז"ל בסוף התשובה שם ולענין חפצי קודש שהשמעונים רוצים ליקח חלקם ולהוליכם לבהכ"נ אחר ולהניחם בקדושתם רק שיהי' להם טו"ה כו' וסיים שם שאין לשמעונים זכות להוציא חפצי קודש מבהכ"נ של הראובנים כי יותר יש אומד דעת המורישים שלא יוציאו משם אמנם אם מנהג מקום קבוע הוא מי שנותן כלי קודש או חפצי קודש אח"כ מוציאם לבהכ"נ אחר עושה בהם כרצונו ואות נפשו אזי פשוט היא שיכולים השמעונים ליקח חלקם יעוש"ה והנה תשובת המבי"ט אינו תח"י ואפשר דהוא מיירי ג"כ במקום דהמנהג היה שהמתנדב יוכל אח"כ לשנות וליקח לאיזו מקום שירצה או שהתנה ברבים בפירוש שיוכל לשנות אח"כ ההקדש ממקום למקום כרצונו דאז יוכל ללקחם גם לעצמו ולהפקיע הקדושה בזיון שירצה כמ"ש הט"ז סי' קנ"ג סעי"ד ומג"א ס"ק ך"ב ועיי' בס' א"ר ס"ק ל"ב ועיי' מענינים אלו בש"ע יו"ד סי' רכ"ט סעי"ב ובש"ך סק"ו ואמנם אי נימא דעובדא דמבי"ט מיירי בהתנה הא אי לאו תנאי לא היה יכול לשנות ולהוליך הקדשו לפ"ז צ"ע במ"ש דיכול הוא או יורשיו להוליכם לבהכ"נ אשר הוא בתוכו ולכאורה הדבר תלוי בפלוגתא כמבואר בשו"ת מוהרי"ט בשניות חיו"ד סי' ה' שנשאל בס"ת שהקדישו בעליו בלשון זה אני מקדים ס"ת זה ע"מ שאם אלך מעיר הזאת עם ב"ב שיהיה לי רשות להוליך עמי לכל מקום שאלך ואח"כ הלך וקבע דירתו בעיר א' והוליך ס"ת עמו ומת שם אם נשאר הזכות ליורשיו אחריו להוליכו אל מקום שירצו או דילמא לא שייר אלא לעצמו כו' והשיב דהס' תלוי במחלוקת רשב"ג ורבנן בגיטין דף ע"ד בה"ז גיטך ע"מ שתתן לי ר' זוז כו' דרבנן סברו לי ולא ליורשי ורשב"ג סבר דלי אפילו ליורשי ואנן קיי"ל כרבנן עייש"ה ועיין בס' בית מאיר סי' ל"ח ס"ק ל"ו וצ"ע בכ"ז:

ועובדא בא לידי כעין עובדא דהמבי"ט בקהל חסידים שהיה להם בהמ"ד מיוחד להם וקנו להם בשותפות ס"ת ושאר ספרים וכלי קודש וברבות הימים נתרועעו עמודי הבנין מבית תפלתם ונחלקו לכתות והרוב מהם בנו להם בית חדש במקום אחר ומקצת מהם נשארו על מקום הראשון המיוחד להם מאז ובני בית תפלתם מחדש במקום שעמד בנין הראשון ובאו שני הכיתות לפני להגיד להם דבר חוק ומשפט האיך יהיה עם הס"ת ושאר ספרים וכלי קודש שקנו ביחד ויש מהם באו מכח זכות שירשו מאבותיהם והכת שנשארו על מקום הישן אמרו שלא יניחו להוציא חפצי קודש ממקומם אשר מאז ביתם בית תפלה יקרא לכלם והכת השני' טענו אחר שנחלקו עהם למקום אחר לסיבה הידוע שהוכרחו לחלוק רצונם שכל חפצי קודש יחלוקו ביניה' לע"ע האנשי' כמ"ש המבי"ט וכאשר עיינתי בד"ז וראיתי להש"ך יו"ד סי' רנ"ט סק"ו שהביא בשם שו"ת שארית יוסף שמחלק לענין אם יוכל המקדיש לשנות למה שירצה ומחלק בין ס"ת ושאר כלי קודש דבס"ת אף שהניחו בבהכ"נ אין ראיה שהקדישו ויוכל ללקחו גם לביתו אימתי שירצה ואין הציבור יכולים להחזיק בו אבל כלי כסף אין המנהג להניחם בבהכ"נ אם לא הקדישם ולכך יכולים הקהל לתופשם שישארו בחזקת הקדש יעו"ש ואנכי אמרתי דבס"ת בלא"ה מהראוי לו' דודאי לא אקדשיה על פי מ"ש הת"ח בחידושיו לסנהדרין דף ך"א דיחיד הכותב ס"ת לעצמו ונתנה לבהכ"נ לקנות בה בציבור ומקדישה לאו שפיר עביד דכיון שמקדישה ה"ה של הקדש ולאו שלו הוא ושוב אינו יוצא בה יד"ח ידי מצות כתיבת ס"ת דלכם כתיב שלכם בעינן **(הג"ה טעמו וראו כי טוב דברי הכדכ"ז בח"ג מתשובותיו ס"י פע"ד לענין קצת מהציבור שנתפרדו ממקום שהי' מוחזקים תמיד להתפלל הטה ואבותיהם ונחלקו לכת אחרת להתפלל לעצמם וז"ל הזהב גרסי' בפ' אין עומדין אין עומדין להתפלל כו' ולא מתוך מריבה כו' למדת שלא יתפלל אדם לא במקום שטורד מחשבתו ולא בזמן שמבטל את כונתו ומעתה היחיד או הרבים שיש להם איבה טו שנאה או כעס אי מריבה עם הציבור אין תפלתם רצוי' ואסור להם להתפלל שם כו' ואי לאו דמסתפינא ה"א דטב לי' לה תפלל ביחיד מלהתפלל בחברת בני אדם שאין דעתו נוחה מהם עוד יש טעם א' דאין ראוי לאדם להתפלל אלא במקום שלבו חפץ כי היכא דאמר אין אדם לומר תורה אלא במקום שלבו חפץ וטעמו של דבר כי בהכ"ט האדם אל מי שדעתו נוחה בו נפשי מתעורר אל הכוונה השלימה ודעתו מתרחבת ולבו שמח ונחה עליו אז רוח ה' עוד אמרו בספרי החכמה כי בהיות האדם מתכוין אל רבו ונותן אליו לבו התקשר נפשו בנפשו ויחול עליו מהשפע אשר עליו ויהי' לו נפש יתירה וזה נקרא אצלם סוד העיבור בחיי שניהם וזה הוא שנאמר והי' עיניך רואות את מוריך וזהו להתייצבו שם עמך ואצלתי מן הרוח וגו' וכן התפלל רבינו הקדוש שאם הי' רואה את פני רב הי' מגיע למדרגה עליונה וכ"ש אם הרב מתכוין גם הוא וקרא זה אל זה זה להשפיע וזה מלקבל ומש"ה אר"י לא מן הכל אדם זוכה מיד ומכאן התירו שילך אדם למק"א ללמוד אע"פ שאביו א' לו שלא ילך ועובר על מצות אביו שלא מן הכל אדם זוכה ללמוד תורה וזה הטעם בעצמו בתפלה כי בהביט אדם אל אוהביו או אל רבו או למי שדעתו נוחה התעורר נפשו אל הכונה השלימה וניתוסף עליו רוח ממרום בו' הא למדת שיכול היחיד ללכת להתפלל במקום שלבו חפץ אפילו הי' אביו רגיל להתפלל במק"א דאדרבה ממקום שבאת בזמן שהי' אביו קיים שם היתה דעתו רחבה ונפשו חפיצה אבל אחר שמת ונתחדש איבה ללכת למקום אחר עדיף טפי כו' דבזמן שכלן לב אחד הוא שקילוסן עולה יפה אבל אם חלק לכם יותר טוב שיתפללו כל כת לעצמן ולא שייך הכא לא חזקתו ולא חזקת אבותיו ולא תטעה בדברי לומר שאני סובר שהחלוק טובה ח"ו דקרא כתי' חבור עצבים אפרים הנה לו חלק לבם עתה יאשמו אלא צריך להשתדל שיהי' להם לב א' לאביהם שבשמים ואם א"א אלא שתמיד הם מתקוטטין והם במחלוקת דיחת תרע במיעוטו עכ"ל הרדב"ז ע"כ ההג"ה:)** ובכתיבה לחוד לא סגי מיד' דהוי אנאבד יעו"ש ומעתה דוקא בשאר כלי הקודש שפיר י"ל דמדהניח אותם בכהכ"נ הקדישה אבל בס"ת אדרבה ראוי לומר שלא הקדישו כדי שלא לבטל המצוה וזה נכון ומעת' יש לדין ולומר דזהו רק ביחיד הכותב ס"ת לעצמו אבל ציבור ששכרו סופר לכתוב להם ס"ת בשותפות לפ"מ שהעלה ש"ב הגאון מוהרא"ז מרגליות ז"ל בשו"ת בית אפרים חיו"ד סי' ס"ג דאין יוצאין מצות כתיבת ס"ת בשל שותפין יעו"ש דפח"ח א"כ יש לומר דבכה"ג אין חילוק בין ס"ת לשאר כלי קודש דבזה לא שייך לומר שלא הקדישו כדי שלא לבטל המצוה דהא בין כך ובין כך לא יצאו יד"ח המצוה כתיבת ס"ת בשל שותפין ודו"ק שוב הגיע לידי שו"ת אבקת רוכל מהב"י ז"ל וראיתי שם בסי' קך"מ מייתי עובדא כנ"ד בציבור שהי' להם בהכ"נ א' ושוב לסיבת קטטות נתפרדו קצתם להתפלל במקום אחר ותובעים שיתנו להם חלקם בכלי הקודש יען היות להם מקדמת דכא חלק בהם ואנשי בהכ"נ טוענים כיון שאותן הכלים הי' מוחזקים בידם במקום אשר קבעו תפלתם מתחלה אין להם חלק בהם ויעו"ש מה שהעלה בזה ויש לדין בדבריו הרבה וכעת לא נפניתי לעיין בזה ויהי' הדברים המועטים האלה רשומים לזכרון:

תוכן העניינים

דבר משה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה