אור ברסלב
דבר משה חלק א שאלה מא מנידון הנ"ל

דבר משה חלק א· רבי משה תאומים

שאלה מא מנידון הנ"ל

שאלה מ

הן אחר אשר קיים הבעל בכל דברים שבממון כמצווה עליו והשליש לה סך הכתובה ות"כ ונדוני' ביד הב"ד וגם נתן גט ביד שליח שיהי' הגט בידו עד שתשתפה כדתה"ק ומסרתי בידו תשובתי אשר ערכתי בזה למען יאסוף ויקבץ החתימות מק' רבנים והי' תשובתי למראה עיני הגדולים שבדור וכלם נמנו בשריותא דהאי גברא לקחת אשה על אשתו השוטית והתירו פרושים את הדבר וכה נעשה מעש' ונשא אחרת ובמשך הזמן עתה אשתו הנשתטית ותבעו בני האשה את אביהם לדתה"ק את הסך אשר השליש בעד כתובה ות"כ אחר כי הושלש עבור אמם ועתה כשמתה הם רוצים לירש ירושת אמם גם הי' לאמם חצי בית כי בית אביהם היה נכתב בנימוסיהם (איינטובלורט) החצי על שמה וחצי ע"ש בעלה וכעת הם רוצים לירש החצי' של אמם והבעל טען שכיון שעדיין לא גירשה מחמת שלא היתה שפוי' בדעתה לקבל גט רק שמסר הגט תח"י אחר כתיקון חכמים שכאשר תשוב לחלומתה ימסור לה הגט והתקנה היה שיהי' הכל מוכן הגט והכתובה אם תשתפה ולע"ע הותר לו חדרגמ"ה לישא ב' נשים וכיון שמתה בעת שטותה רוצה הוא לירש אותה כדין בעל יורש את אשתו וקרבו משפטם לפני רבנים יושבים על מדין זה אומר בכה וזה בכה והרבנים נו"נ עמי בד"ז האיך דעתי נוטה ואמרתי מקור נפתח לד"ז מתלמודא דפ' מי שמת ד' קמ"ו בעובדא דתותרנית דנכנס אחריה לבודקה וא' חכמים דאם מתה אינו יורשה וכ' הרשב"ם שם דמהא שמעינן שמי שמתה אשתו אחר שהי' בדעתו לגרשה שוב אינו יורשה כדאמרי' בגיטין משנתן עיניו לגרשה שוב אין לבעל פירות ובתוספות שם חלקו עליו וכן נפסק להלכה בש"ע אהע"ז סי' צ' סעי' ה' דכ"ז שלא נתגרשה אע"ג שנתן עיניו לגרש יורשה ופלפלתי הרבה בזה ותיתי לי שכוונתי לכל דברי הגאון בעל הפלאה ז"ל בקו"א שם:

גם שאל הבעל ממני לאחר מיתת אשתו עיין הראשונה להורות לו אם חייב להתאבל עלי' או לא והראיתי דברי היש"ש פ"ב דגיטין הלכה ד' שהביא מעשה שבא לידו באחד שהיה בקטט עם אשתו והי' לו דעת ברור לגרשה ובתוך אותו הקטט מתה והורה שלא להתאבל עלי' והביא ראי' מדברי הרשב"ם הנ"ל שפסק אפילו לענין ירושת הבעל שהי' דאורייתא אפ"ה אמרינן כיון שנתן עיניו לגרשה חשבינן כאילו כבר גירשה ואפילו להחולקים היא רק לענין להפקיע ממונו לא נפקע אותו זכות עד שעת גירושין שיכול לומר כ"ז שלא גירשתי ה"ה אשתי גם לענין פירות בפרט ירושת הבעל שהי' דאוריתא אבל לענין אבילות דרבנן הלכה כדברי המקיל באבל והאריך עוד בטעמים וסיים שתמהו העם על ככה ושלח דבריו לזקני ירושלים וכתב לו זקן וחכם מופלא שחכמי ירושלי' הסכימו לדבריו יעוש"ה הרי כבר הורה זקן דבכה"ג אינו חייב **(הג"ה עיין הגהות רמ"א אהע"ז סי' צ"ו סעי' ד' אשה שנשתטית ונתאלמנה אין יורשי' נוטלי' כתובתה יעו"ש ובשו"ת צ"צ סי' ס"ז יעוש"ה והבן:)** להתאבל ואם כי מה שהקיל היש"ש אפילו קודם כתיבת הגט רק משנתן עיניו לגרשה יש לגמגם ביה ומצאתי אח"כ להרב בית מאיר שמביאו ומפקפק עליו ויש לפלפל עפ"ז בדברי א"ז הרמ"א שם ומקורו מדברי הגמרא המורד על אשתו כו' ואינו נוהג עמה מנהג אישות י"א דאם מתה איבו יורשה יעו"ש אבל בנ"ד שכבר נכתב ונחתם הגט ומסרו ליד ש"ה כנהוג בכה"ג בודאי כדאי הוא א"ז מוהרש"ל לסמוך עליו באבילות דרבנן ועיי' במוהרש"ל שם שכ' עוד בעובדא דידיה דהאיך יעלה עה"ד להאבילו מה שאין לבו אבל ונהי דבאבל לא חילקו רבותינו בין אוהב לשונא התם אחר דא"ל קורבה בגוי' אע"ג דהוא שונא לו מ"מ בשרו הוא ושייך בו אבילות ולבו מר אבל כה"ג כ"ע מודו דחשיב לה בליבי' כאילו אזלא מיני' ואין כאן אבילות ומרירו' הלב ובס' בית מאיר שם השיג עליו די"ל כשמתה גם שנאתה אבדה ונעשו עליו תאבל על אשת נעוריו וזה לא שייך בנ"ד ביצא' מדעתה וכבר נשא אשה אחרת והרי קיי"ל מתת אשתו אסור לישא אחרת עד שיעברו ג' רגלים כדי שתשתכח הראשונה מדעתו בשעה שיהי' עם השניה וא"כ היתכן לומר היכא שהוא שרוי עם אשה אחרת יתאבל על אשתו הראשונה והרי אדרבא כה"ג בעינן שתשתכח ממנו הראשונ' וכן מבואר להדי' בש"ס דמ"ק ד' ך"א ופסקינן להלכה בש"ע יו"ד סי' שפ"ה סעי"ב מתה אשתו ונשא אחרת אינו נכנס לביתו לדבר עמו תנחומין כו' אבל אם לא נשא אחרת מדבר עמו תנחומין עד שיעברו ג' רגלים יעו"ש וטעם הדבר דבנשא אחרת אינו מדבר עמו תנחומין פרש"י שם משום חלישת דעת דאש' אחרונה וא"כ מבואר דבפני אשה אחרת אין להתאבל על הראשונה גלל כן הוריתי להבעל שלא לישב ז' ימי אבילות כלל וכעת מצאתי בשו"ת חתם סופר חיו"ד סי' שנ"ה שנשאל באשה שמת בעלה ונישאת לאחר ואח"כ ליקטו עצמות בעלה הראשון אי מחויבת להתאבל עליו ביום ליקוט עצמותיו והשיב ג"כ שלא תתאבל על הבעל הראשון בפני בעל השני דנשואין שני' מפקיע קורבת הראשון לגמרי יעוש"ה:

תוכן העניינים

דבר משה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה