אור ברסלב

דבר משה חלק א· רבי משה תאומים

שאלה מ

שאלה לט

ועתה נחזה ונשית לבנו אל החלוקה השנית אם יש להתיר לו לישא אשה על אשתו בעת שטותה בלא גט והנ' גלוי לכל יודעי דת מה שמבואר בהג"ה רמ"א אעה"ז סי' א' דבמקום שאין הראשונה בת גירושין כגון שנשטטית יש להקל להתיר לו לישא אשה אחרת והב"ש שם הביא בשם פב"ח שצריך ליתן גט ביד שלוח להולכה שיהיה הגט בידו עד שתשתפה וכ"כ הח"מ בסימן קי"ט בשמו שצריך לזכות לה גט ע"י אחר ולמסור לידה מיד כשתשתפה יעו"ש וכ"כ א"ז היש"ש ב"פ חרש סי' ג' יעוש"ה ואמנם רבים מגדולי המחברים הבאים אחריהם כ' לפקפק בגט זה מהא דמבואר ביבמות פ' ר"ג האומר ללבלר כתוב גט לארוסתי לכשאכנסנה אגרשנה ה"ז גט מפני שבידו לגרשה ולאשה דעלמא אינו גט מפני שאין בידו לגרשה ופרש"י ז"ל דלהכי באשה דעלמא אינו גט הואיל כשנכתב לא הית' ראוי לגירו' וכ"כ הרמב"ם פ"ג מה"ג א' לסופר כתוב גט לפלונית ויהי' עמי לכשאכנסנה אגרשנה בו ונכתב ונשאה וגירשה בו אינו גט מפני שלא הי' בת גירושין כשנכתב ונמצא שנכתב שלא לשם גירושין ובתו' שם וביתר ביאור בנזיר ד' י"ב כ' דהיא משים דכתיבת הגט בעי שליחות וכיון דאיהו לא מצי עביד השתא ל"מ משוי שלוח דומי' דקא' הש"ס שם באו' לשלוחו צא וקדש לי אשה דאסור בכל הנשים שמא קרובתה קידש אבל באם הקרובה היתה א"א כשעשאו שליח אעפ"י שנתגרשה אח"כ אמרי' כל מילתא דאלמ"ע השתא בשעת מינוי השליחו' ל"מ משוי שליח יעו"ש ולטעם התוספו' אף אם הסופר כ' בתר שנישאית שנכתב לשם גירושין מ"מ אינו גט וא"כ בנשתטית דג"כ אינה ראוי' לגרשה עתה כמו אשה דעלמא א"כ הגט שנכתב בעת שטותה בודאי פסול הואיל ונכתב שלא לשם גירושין אלא אפילו אם מצווה הבעל לסופר בעת שטותה שיכתוב לאחר שתשתפה מ"מ פסול מטעם כ"ט דעלמ"ע השתא שליח ל"מ שוי' ונתינת הגט בודאי דבעי שליחות האיך מועיל זיכוי הגט ע"י אחר שיתן לה לכשתשתפה ובודאי דגט זה פסול בין להרמב"ם בין להתוספות והמשנה למלך פ"ו מה' גרושין הביא שהי' עובדא כזו בקושטאנדינא והסכימו גדולי הדור לאיסורא וגם ש"ב הגאון בעל פנ"י החזיק במעוזם בחידושיו ר"פ מי שאחזו וכ' ראו' מהך דאחזו קורדייקוס אחר שא' כתבו גט אין כותבין עד שישתפה וכ' דהטעם משום דהיכא דאלמ"ע לא משוי שליח וה"ה הכא י"ל דבטל הגט מטעם זה יעוש"ה וכבר דיברו מזה רבי' וכן שלמים כ"א לפי דרכו דרוש מספריהם ואנכי אנקוט ידי בקצרה וגדרתי רעיוני לבל יוצאוני לשום עיון חיצ' זולת מה שנוגע לעיקרו הדין לנ"ד:

ואומר אני דמה שחששו לגט זה שנכתב בעת שטותה דאי מיקרי כתיבה לשמה כיון שאינה בת גירושין ודמי לכותב גט לאשה דעלמא דאינו גט הא בודאי ליתי' ובמח"כ קירבו את המרוחקי דאינו ענין כלל להאי דכשאכנסנה אגרשנה דבשלמא כותב גט לאשה דעלמא לא הוי בת גירושין כלל והוי כנכתב שלא לשם גירושין אבל בנשתטית אשה זו אגידא ביה בבעלה וצריכה גט ממנו וגם לא בעינן כלל דעתה בגט אלא שאין לה עתה יד לקבל עד שתשתפה מ"מ לא מפני זה נאמר שלא יהיה לשום גירושין ופשיטא דמיקרי כתיבה לשמה:

ודבר זה למדנו מדברי התוספות בגיטין ד' ך"ב ד"ה והא לאו בני דעה נינהו כו' וא"ת והא לאו בני כריתות נינהו וי"ל אם הגדיל הקטן ונתפתח החרש ונשתפה השוטה בני כריתות נינהו יעו"ש הרי דמיקרי בני כריתות עכשיו כיון דיוכלו לבא בעצמן מבלי מעשה להיות בני כריתות וה"ה דשיטית מיקרי בת גירושין מטעם זה ולפע"ד דברי התוספות מוכרח ג"כ מהש"ס דגיטין ד' ך"ג דפריך שם אמתני' דהכל כשרין לכתוב את הגט חוץ מחש"ו וסומא ונכרי ופריך בשלמ' חש"ו לאו בני דעה נינהו נכרי נמי דלאו בר היתרא הוא אלא סומ' כו' ומדנקיט הש"ס תרי טעמא ולא קא' גם בחש"ו הטעם דליתי' בר כריתות כמו בנכרי משמע להדי' דחש"ו מיקרו בני כריתות וה"ה דנחשבת בת גירושין וז"פ וברור וכמוס אתי הרבה דברים בטעם רש"י ורמב"ם הנ"ל בההי' דלכשאכנסנה אגרשנה אלא שאין רצוני לפלפל בזה כי לפע"ד אינו נוגע כלל לדינא דנשתטית שאנו עסוקין בה וכנ"ל:

ומעתה אשים עיוני במה שהעירו מהך דכ"מ דאלמ"ע השתא לא משוי שליח והנה בש"ס דקידושין ד' ך"ג קא' שם ואלא הא דא' ר"ה הני כהני שלוחי דרחמנא דאס"ד שלוחי דידן מי איכא מידי דאנן ל"מ עבדו ואינהו מצי עבדו ולא והא עבד דאיהו לא מצי מקבל גיטא ושליח מצי משוי ולא היא ישראל לא שייך בתורת קרבנו' כלל משא"כ עבד שייך בתורת גיטין דתני' שעבד מקבל גיטו של חבירו מדרבו של חבירו ע"כ וראיתי בס' אורח מישור שהקשה מסוגי' זו אהאי דנזיר דקא' דבאותן נשים שהי' נשואות בשעת מינוי השליחות אעפ"י שנתגרשו אח"כ אין בהם דין שליחות דכ"מ דאיהו למ"ע שליח ל"מ משוי וקשיא דהא זו נמי דמי' לעבד דנהי דהבעל לא מצי למיעבד לקדש אשה זו שהית' נשואה מ"מ מצי לקדש פנויות אחרות ומה"ט יכול לעשות שליח והניח בצ"ע וכמו כן קשה ע"ד התוס' הנ"ל שכ' הטעם בההי' דיבמות דלאשה דעלמא אינו גט משום דאיהו ל"מ למיעבד ל"מ משוי שליח ונמי קשה הא בר גיטא הוא לאשה שיש לו בבר או להיות שליח לאשת חבירו והוי דומיא דעבד דמשוי שליח מה"ט וכבר עלה על רוחי חילוקים שונים בישוב קושי' זו. והאמת הברור דאינו דומה כלל לעבד דזה פשוט שהענין למ"ע אינו תולה בכח ופועל יד המשלח דאטו נאמר מי שנקטעה ידו או אינו יכול לכתוב לא יעשה שליח לכתיבת הגט הא ודאי בורכא ואינו עולה על הדעת כלל והעיקר תלוי אם יש לו זכות למיעבד איהו גופי' דכל שאין לו להמשלח זכות בדבר למיעבד גופיא לאו בר מיעבד שליחות הוא ולהכי קא' הש"ס שפיר דעבד מצי לשויי שליח לקבל גיטו כיון דהוא בר שיחרור לקבל גיטו של חבירו אלא דהיד הוא דכאוב ליה שאין לו וד לקבל גט של עצמו אבל בר שחרור הוא לקבל גט עבור אחר ולהכי יכול נמי לעשות שליח כיון דבר שחרור הוא רק דבגיטו אין לו יד לקבל והוי כמו שנקטעה ידו דבר מיעבד שליחות הוא משא"כ בעושה שליח לקדש אשה אחר הגירושין דהך איתתא הנשואה לא שייך בה ענין קידושין כלל שהרי היא נשואה לאיש וכן בעצמה לכתוב גט לאשה לעלמא דאשה זו אינה בת גירושין כלל מש"ה אינו מועיל מה דמצי לקדש פנויות אחרות או לגרש אשתו מכבר דמה בכך מ"מ באשה זו לאו בר מיעבד שליח הוא וז"ב מאד:

ואח"כ מצאתי בס' בית מאיר סי' קי"ט שגם הוא נוטה להדברים שכתבתי אלא שמהפך בחילוקו קצת לצד אחר יעו"ש:

ולפ"ז א"ש מה דמועיל זיכוי הגט בנשתטית דהרי הך שטיא נמי כיון שהיא נשואה לאיש ה"ה בת גירושין אלא דידה היא דכאיב לה דכיון שהי' שוטה אין לה יד להתגרש וא"כ כיון שעכ"פ הבעל הזה יכול לגרש נשים אחרות יכול הוא לעשות שליח כקושית הבעל א"מ הנ"ל ואזדא קושיתם אדינא דנשתטית מהך דנזיר ויבמות וא"ש ומעתה נסתלקא ג"כ קושיא הפנ"י מההוא דאחזו קורדייקוס דאינו גט משום כ"מ דלמ"ע לא שוי' שליח ולהנ"ל אינו דומה כלל דבשלמ' בנשתטה היא דבגירושין בעינן דעתו וכיון דנשתטה אינו בר גירושין כלל ולהכי גם שליח ל"מ משוי משא"כ בנשתטית היא דלא בעינן כלל דעתה בגט וחסרון הגירושין היא רק משום דאין לה יד לגרש ואנן ונתן בידה בעינן ובכה"ג בודאי מצי למיעבד שליח וכנ"ל וניחא הכל בס"ד והדברים ברורים כשמש למבין דבר לאשורו:

וניחא לן בזה ליישב דעת ר"ת ז"ל הובא בתוספות יבמות ר"פ חרש ובגיטין דס"ד וקידושין דמ"ג דקטנה או שוט' שא"י לשמור גיטה וא"י להתגרש משום שאין לה יד לגרש עצמה אבל ביש לה אב מתגרשת ע"י אביה והוציא כן מהירושלמי יעו"ש והקשו המחברים וכבר קדמם ש"ב הגאון בעפ"י בגיטין שם בקושי' זו למה דמבואר בגיטין ד' ך"א דמה שזיכתה תורה לאב לקבל גירושי בתו היינו מתורת שליחות וא"כ בשלמא קטנה היודעת לשמור גיטה דיש לה יד לגרש עצמה דהא יתומה קטנה מתגרשת ע"י עצמה ולהכי ביש לה אב מהני להתגרש ע"י אביה אבל בקטנה שא"י לשמור גיטה או בשוטה דליתי' כלל בתורת גיטין ע"י עצמם שאין להם יד והאיך תתגרש ע"י קבלת אבי' דהיא מתורת שליחות הא קיי"ל כ"מ דאלמ"ע ל"מ משוי שליח:

ולדברינו הנ"ל א"ש דהך כללא אינו תלוי בחסרון כח ופועל יד המשלח רק דהעיקר תלוי באם המשלח בתורת עשי' באותו שליחות ולהכי בקטנה או שוטה דמניעת הגירושין היא רק מצד חסרון פועל ידה דאין לה יד לגרש ואנן ונתן בידה בעינן אבל בת גירושין מיקרי ולהכי יכולה להתגרש שפיר ע"י אבי' מדין שליחו' ולא שייך בה למימר כ"מ דאלמ"ע כו' וכנ"ל וא"ש ונכון:

ועפ"ז יאירו לנגד עינינו דברי הירושלמי ר"פ חרש דקאמ' התם נשתטית לא יוציא דבי ר' ינאי א' מפני גרירה ר"ז ור"מ א' שאין יכולה לשמור את גיטה וקא' התם דא"ב יש לה אב מ"ד מפני גרירה אסור ומ"ד שאין יכולה לשמור את גיטה יש לה אב ויכולה לשמור גיטה והביאו התוספות ר"פ חרש בשם י"מ דגריר דקא' בירושלמי היינו משלחת וחוזרת וא"י לשמור גיטה היינו שאין לה יד לגרש ותמהו הראשונים על פי' זה דא"כ אמאי קאמ' בירושלמי דביש לה אב למ"ד משום גרירה אסור ולמ"ד שא"י לשמור גיטה מותר דהא כמו דע"י אבית מיקרי יש לה יד לגרש עצמה דיד אבי' היינו ידה ה"נ למאן דמפיק מושלחה יצתה זו שמשלחת וחוזרת נמי מותר כיון דשילוחי' ע"י אבי' והוא אינו חוזר לבית בעלה ועוד שאבי' משמרה מלחזור עיי' היטב בהרא"ש שם ובהגהות קרבן נתנאל ולהנ"ל א"ש היטב דבשלמא למאן דמפיק מונתן בידה יצתה זו שאין לה יד שפיר מתגרשת ע"י אבי' מדין שליחות ולא שייך בה למימר כ"מ דאלמ"ע שליח לא מצי משוי כיון דהיא בת גירושין והחסרון הי' רק מצד פועל ידה דאין לה יד לקבל גיטה וכנ"ל אבל למאן דמפיק מושלחה יצאה זו שמשלחת וחוזרת א"כ אין שלוחי' שלוחין כלל ע' עצמה ולא הוי בת כריתות כלל דאין הגט כורת בינו לבינה כיון דמשלחת וחוזרת וא"כ גם ע"י אבי' אינה מתגרשת מטעם כ"ע דאלמ"ע כו' וכקושיא הפנ"י הנ"ל ולהכי קאמר בירושלמי דביש לה אב למ"ד מפני גרירה אסור וא"ש ודוק היטב בזה:

ובדרך זה אמינא ג"כ ליישב דברי הר"ת שהביאו בתוספת ר"פ חרש שם דהוא מיאן בפירוש זה דמה דקא' בירושלמי דבי ר"י א' מפני גרירה היינו דמשלחת וחוזרת דהא ר' ינאי גופי' הוא דמפיק בתלמודא דידן מונתן בידה ולזה ביאר הא דקא' מפני גרירה היינו מדרבן כדי שלא ינהגו בה מנהג הפקר ואהא קאמ' א"ב יש לה אב למ"ד שאין לה יד לגרש עצמה זהו מותר ולמ"ד מפני גרירה אסור מדרבנן שהאב א"י לשמרה מן ההפקר. והקשו בתוס' דא"כ מה פריך בתלמודא דידן אדר"י דא' ד"ת שוטה מתגרשת כו' ופריך ה"ד אילימ' דיודעת לשמור לעצמה כו' ואלא דא"י לשמור גיטה ד"ת מי מתגרשת כו' פריך והא שפיר מצי איירי ביש לה אב דאז שפיר מתגרשת ד"ת אפילו בא"י לשעור גיטה ורק מדרבנן אסור כדי שלא ינהגו בה מנהג הפקר וכבר כ' לעיל ליישב קושיתם. ולהנ"ל ג"כ ניחא דא"א לאוקמי ביש לה אב דאכתי תיקשה למ"ד מפני שמשלחת וחוזרת ולדידי' גם ביש לה אב אינה מגורשת אפילו מדאורייתא וכנ"ל והירושלמי דקאי אליבא דמ"ד משום שאין לה יד לגרש עצמה להכי קאמר שפיר דביש לה אב מגורשת ד"ת ומיושב קושי' התוס':

וארוח לן בזה ביאור דברי הש"ס שם דפריך ואלא דא"י לשמור גיטה ד"ת מי מתגרשת והא' דבי ר' ינאי ונתן ביד' מי שש לה יד לגרש א"ע כו' ותנא דבי ר' ישמעאל ושלחה מביתו מי שמשלחה ואינה חוזרת יצתה זו שמשלחת וחוזרת. ולכאור' יש לדקדק דמה דמייתי מדבי ר' ישמעאל לענין הפירכא היא למותר ומדר' ינאי גופי' הוי מצי למיפרך דהא לא פליגי לענין דינא מידי רק משמעות דורשין א"ב:

ולהנ"ל איש בדיוק היטב דמדר' ינאי גופי' ל"ה מצי לאקשוי דאליבי' מצי לאוקמי ביש לה אב וכקושי' התוספת ולזה מייתי הש"ס מדבי ר' ישמעאל דמפיק מושלחה מביתו יצתה זו שמשלחת וחוזרת ולדידי' א"א לאוקמי ביש לה אב דלמאן דמפיק חושלח גף ביש לה אב אינה מגורשת וכנ"ל וא"ש והיא ביאור יפה אף נעים בדיוק לשון הש"ס ודו"ק היטב.

ועוד יש לאלוה מילין להעיר בזה מש"ס דב"ק פ' הגוזל עצים בההי' דאם הי' זקן או חולה נותנו לכל כהן שירצה ופריך אי דלמ"ע עבידה שליח היכי משוי יעו"ש הרי אף דשייך בתורת קרבנו' רק דלמ"ע משום שהוא חולה מ"מ לא מצי משוי שלית והיא לכאורה היפך ממה דמחלק בש"ס דקידושין הנ"ל גבי עבד וכבר הרגיש במקצת בזה הרב מחנה אפרים בחידושיו לרמב"ם פ"נ מה"ג ויש לפלפל בישוב זה עפ"י דברינו הנ"ל ורצוני לקכר תן לחכם וגו'.

והנה יש לדין בזה עוד להצדיק המנהג לזכות גט בנשטית למה שהעלה בשו"ת עוהרי"ט חחו"מ סימן ד"ג דהא דאמרינן בנזיר כ"מ דאלמ"ע השתא לא משוי שליח הכונה דמסתמא:

אין בדעת האדם לשוי' שליח אלא במה דמצי למיעבד השתא דמה דלא מצי עביד השתא לא אסיק אדעתי' לשוי' שליח אבל אי פריש פריש ודייק כן מהש"ס שם ותמה ע"ד התוספות שם שדעתם דאפי' עושה שליח בפירוש שיקדש לו אשה אחר שיגרשנה בעלה דלא מהני דמנ"ל זאת ומיישב בזה הא דמקשים ממעשים בכל יום שאומרת אשה לחברתה שתלוש ותפריש חלה אע"ג דלמ"ע בעודו קמח שהרי בפירוש עשתה שליח לכך ובאמת הי' הגירסא לפני התוספות כ"מ דלמ"ע השת' לא מצי משוי שליח וכן הביא באס"ז שם אמנם מלשון הרי"ף ורמב"ם והטור שכ' אין אדם עושה שליח כו' ולא כתבו דאין אדם יכול לעשות שליח משמע דאיירי בסתם אבל במפרש מהני וכן דייק ג"כ המגיה במש"ל פ"ט מה' אישות מלשון הרי"ו יעו"ש ולפע"ד נראה להביא ראי' ברורה לדעת המוהרי"ט והיא דהנה נפלאתי למה דמבואר דכ"מ דלמ"ע השתא ל"מ שליח והעלו בתוספות דה"ה דא"י לעשות שליח להפריש חלה בעודו קמח דא"א יכול לעשות שליח בדבר שלב"ל כיון דמחוסר מעשה הלישה רק דמהני מטעם דמצי עביד השתא ע"י עיס' מגולגלת יעו"ש וקשי' דהאיך יפרנסו מתני' דהאומר כתבו גט ותנו לאשתי שכותבין ונותנין והא בעינן שליחות לנתינה והשתא למ"ע דהוי דבר שלבל"ע דעדיין לא נכתב הגט ובחלה הטעם דיכול להביא עיסה אחרת ולקרות שם וזהו לא שייך בגט והרבה יגעתי בקושי' זו עד שמצאתי כי כבר קדמוני רבנן המח"א בחידושיו לרמב"ם פ"נ מה"ג ומר זקיני הגאון האמיתי בספרו נה"מ סי' רמ"ג יעו"ש ומזה מוכח כדעת המוהרי"ט דהא דכ"מ דאלמ"ע לא משוי שליח הי' רק דבסתמא אין דעת האדם למשוי שליח בדשלביע אבל אי פריש בודאי מהני ולהכי גם בגט מועיל השליחות על הנתינה אף קודם שנכתב הגט וא"ש ונכון

ועפ"ז מצאתי טוב טעם למקצת דעת הסוברין בהא דהאומר כתבו גנו לאשתי ואח"כ אחז' קורדייקוס דאין כותבין ונותנין גט לאשתו עד שיבריא וכתבו דאין הקפידא רק על שעת תכתינה דאין נותנין עד שיבריא אבל בכתיבה לא בעינן שיהי' שפוי בדעתו ובנו דיוק ע"ד התוספות בפ' עי שאחזו שם דיה ומי אר"י כו' בע"ש שם בא"ד ועל שעת נתינה נראה לי לדמות לאחזו קורדייקוס יעו"ש הרי מבואר דליכא קפידא על הכתיבה ועיקר שקלי' וטרי' דהש"ס שם על הנתינה וכפי הנראה בתוספות שם הי' גורסין בדברי ר"י אין כותבין ונותנין יעו"ש וכלם דחו דעת זו דהא כתיבת הגט בודאי בעי לשמה וכיון דבעינן שיהי' בר גירושין בשעת עשיית השליח מ"ש הכתיב' מנתינה י ולהנ"ל יתבאר היטב דכבר הבאתי בשם הג"פ ופכ"י בטעמ' דאין נותנין מד שישתפה משום דכל דאלמ"ם לא מצי למיעבד שליח. והבאים אחריו השיגוהו דאין זה ענין כלל להך דכ"מ דארמיע בו' דלא מצינו רק שיהא בר עשי' בשעת מינוי השליחות וכדקאמרינן דלא משוי שליח במה דלא מצי איהו למיעבד אבל הכא דבשעת מינוי השליחו' ברי' הי' ומצי למיעבד שליח ומה בכך דאח"ז קודם קיום השליחות איתרע ביה מילתא שנשחטה מדוע לא יועיל מינוי השליחות דמעיקרא דהא בזה שנשתטה לא נפיק כח השליחות דהרי כותבין וכותבין לכשישתפה ול"צ לאמלוכי בי' ואי נימא דבטל השליחות דמעיקרא יצטרך אמירה מחדש (ועיי' בזה בס' קצוה"ח סי' קפ"ח יעו"ש) וכיון שכן מה איכפת לן מה דאינו בר גירושין בשעת נתינת הגט ולהנ"ל יש לקיים דברי חכמים דכבר כתבתי בטעמא דחל בכתבו ותנו מינוי השליחות על הנתינה קודם כתיבת הגט דהא שליחות אינו חל בדבר שלבל"ע מטעם כ"מ דלמ"ע השתא כו' וכ' דהיכא דפירש שעושה אותו שליח ע"ז מהני כדעת המוהרי"ט והנה המוהרי"ט גופי' בתשובה שם הקשה לפי דרכו דהיכא דפירש פירש וא"ת הא אמרינן בקידושין פ"ק הני כהני שלוחי דרחמנא נינהו דאס"ד שלוחי דידן מי איכא מידי כו' וי"ל דהתם ל"מ למיעבד לגמרי קאמר אבל הכא לכי מצי שליח למיעבד איהו נמי מצי עביד אלא דבסתמא אין דעתו קא' עכ"ד ומעת' הכא בנשתטה אח"כ קודם נתינת השליח הגט לאשה וא"כ גם בשעת קיום השליחות למ"ע גופי, וכיון דאף לכי מצי שליח למיעבד נמי איהו לא מצי עביד ממילא דמיחשב בשעת מינוי השליחות מילתא דל"מ עביד לגמרי ובכה"ג בודאי אינו מועיל אפילו בפירש כנ"ל הילכ' לא מועיל למיפרע מינוי השליחות דמעיקרא על הנתינה כנ"ל וא"ש דברי הג"פ ופנ"י:

וכל זה ניחא לענין נתינת הגט דאינו מועיל כשנשתנה מטעם דלא הי' מועיל אמירתו דבשעת מינוי השליחות קודם כתיב' הגט דה"ל מילתא דל"מ למיעבד לגמרי וכנ"ל אבל לענין הכתיבה דבשעת מינוי השליחות הי' בכיא והוי מצי למיעבד ודאי דלא איכפת לן אי למ"ע אח"כ כיון דכבר חל לשעתו לא נפסק אח"כ השליחות וכנ"ל:

וא"ש טעם דברי הסוברין דאין קפידא רק על שעת נתינה אבל בכתיבה לא בעינן שיהיה שפוי בדעתו והיא פרפרת נאה.

וארוח לן שמעתתא ליישב בזה קושיא התוספות בסוגיא שם אהא דפריך הש"ס אר"י דסובר באחזו קורדייקוס אין כותבין עד שישתפה ומי אר"י הכי והתנן שחט בו שני' כו' ומהך דראוהו מגויד ורמז וא' כתבו גט לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו והקשו בתוספות אמאי פריך הש"ס לר"י ולא אדר"ל דהא בשוטה דלאו סמ"י בידן גם ר"ל מודה דאין כותבין ונדחקו לתרץ יעו"ש ולהנ"ל יתיישב היטב דהנה למה שהקדמנו בטעמא דאין נותנין גט עד שישתפה משום דלא היה מועיל מינוי השליחות על הנתינה אבל על הכתיבה כיון דכבר חלה השליחות שפיר בשעת מינוי לא איכפת לן מה דל"מ למיעבד אח"כ א"כ קשה לכאורה אהא דפריך מהך דשחט בו רוב שני' כו' או מראוהו מגויד דהא מבואר במתני' דפ' האומר דר"ש שזורי סובר במסוכן שא' כתבו גט לאשתי אף שלא א' תנו נותנין ופסקינן כותי' וכן שאר חולי ומצוה מחמת מיתה דינו כמסוכן שהדבר ידוע שלא נתכוין זה אלא ליתן לה כמבואר בש"ע אה"ע סי' קמ"א והיינו אע"ג דבבריא אין נותנין אעפ"י דידעינן שנתכוין ליתן לה דאפילו כ' בכתב ידו לא מהני עד שישמעו מפיו דבכ"ע דבעינן שיהי' שלוחו כמותו אין השליח עומד במקומו אא"כ שמע מפיו שצוה בפועל ממש כמבואר באהע"ז סימן ק"ך וסי' קמ"א סעי' ט"ו אבל בחולה לא בעינן ציויו ואע"ג שלא צוה וא' תנו נותנין וא"כ מאי פריך מהך דראוהו מגויד או שחט בו רוב שני' דשם אע"ג דלע"ע בשעת מינוי השליחות מ"ע מהני דלא גרע מלא אמר כללותנו דנותנין (ועיין בפני יהושע שם דלמאן דלא בעי שליחות בכתיבה הגט אע"ג דמ"מ בעי דעת דבעל וציויו לא שייך ביה, כ"מ דאלמ"ע יעי"ש והבן) אבל בבריא שא' כתבו ותנו דבי' בעינן שליחות בפירוש על הנתינה ולהכי כל דאיהו למ"ע לא מועיל מינוי השליחות וכנ"ל והיא קושיא נפלאה אמנם אחר העיון לק"מ דבאמת יש להתבונן במה דמחלק ר"ל בין קורדייקוס דסמי' בידן לשוטה דלא סמי' בידן ולכאורה כיון דקורדייקוס אינו מגרש כמו שוטה גמור והגט בטל כמו בשוטה מדוע ישתנה דינו לענין א' מקודם לכן ואחר זה נעשה קורדייקיס וגם במה פליגו ר"י ור"ל אי מהני סמי' בידן או לא ובהסברת הענין ראיתי שכבר קדמוני המחברים והיא דאי הוי טעמא משום דכ"מ דאלמ"ע לא משוי שליח א"כ י"ל דתלי' בסמי' בידן דאז אינו בכלל מידי דאלמ"ע כמ"ש המרדכי והמח"א בחידושיו לרמב"ם פ"ג מה"ג דכל היכא דבידו משוי שליח אע"ג דל"מ עביד (והיא היפך ממ"ש התוספות בנזיר שם ובאמת יש לסייע דעת המרדכי מש"ס דב"ק ד' ק"י גבי היה זקן או חולה דקא' אי דלמ"ע שליח היכא משוי ומשני דמצי עביד ע"י הדחק יעו"ש תרי כיון דאפשר לעשות הדבר ובידו לעשותו משוי שליח וכיון דכל שבידו מהני למיעבד שליח ה"ה דגם לא פקע מנוי השליחות דלמפרע משום דל"מ עביד לגמרי דהא בשעת דמצי השליח למיעבד איהו נמי מיקרי מצי עביד כיון דבידו) אבל ר"י דס"ל דל"מ אפילו בסמי' בידן לדידי' אין גרעותא כלל מצד השליחו' דהא אף במסר בידה שיחול למחר ונשתטה ס"ל לר"י בירושלמי דלא מהני אף דלא שייך כלל לשליחות וע"כ דעיקר הקפידא על שמת חלו' הגט דאז בעינן שיהי' בר גירושין כמ"ש הפנ"י שם בעצמו והילכך סובר דאפילו באחזו קורדייקוס אע"ג דסמי' בידו ל"מ ומה"ט קא' ר"י בהדי' דאין כותבין עד שישתפה דלדידי' דאין המניעה מצד דלא מהני השליחות ממילא דגם בכתיבה יש קפידא דמ"ש הכתיב' מנתינ' ומעתה מותיב הש"ס שפיר אדר"י דסובר דאין כותבין הגט ואפילו באחזו קורדייקוס וע"כ דאין הטעם משום כ"מ דאלמ"ע כו' דהא היכא דסמי' בידו שפיר מצי למיעבד שליח וע"כ הטעם משו' דבעינן שיהי' ראוי לגרש בעת חלות הגט ולהכי פריך ומי אר"י הכי והתנן שחט בו רוב שנים כו' הרי אלו כותבין ונותנין דטעם זה שייך גם בשחט בו שני' או במגויד אבל לר"ל דסובר באחזו קורדייקוס דסמי' בידן כותבין ונותנין ורק בשוטה דל"מ למיעבד שליח אין נותנין עד שישתפה ממילא דל"ק לדידי' מההי' דשחט בו שכי' דגם שם לא שייך טעמא דכ"מ דאלמ"ע כו' כמו בקורדייקוס וכנ"ל ומיושב קושית התוס' כמין חומר ודו"ק היטב בכ"ז:

ואגב גררא אכתוב מה שיירתי עוד דרך לעצמי בישוב קושית התוספות הנ"ל והיא למה שראיתי בס' בית מאיר סי' קך"א שהביא בשם ש"ב הגאון בעל נו"ב ז"ל שהעלה בתשובה א' דשוטה שגירש ואחרים עוע"ג דהוי גט ומדמה לכתיבת הגט דתנן בגיטין ד' ך"ב הכל כשרין לכתוב את הגט אפילו חש"ו ומוקי ר"ה בגדול עומד ע"ג הרי שבגדול עומד ע"ג יודע לכתוב לשמה וה"ה בשוטה שגירש דמהני מה"ט (ובמח"כ שגה וטעה במה שהביא שם מדברי הירושלמי דתרומות בחש"ו שקידש שמחלק שם דבינו לבין עצמו אין קידושיו קידושין ובינו לבין אחרים קידושיו קידושין יעו"ש וכבר תפס עליו אא"ז הגאון בס' תורת גיטין דהירושלמי לא מיירי בקידושי אשה רק בקידושי של אפר הפרה בני חטאת יעו"ש) והרב בית מאיר וא"ז בספרו תורת גיטין השיגו עליו דאין זה דומה כלל לכתיבת הגט דבאמת יש בגט שוטה שני טעמים לפסול האחד דלא כיון לשמה ולשם גירושין וטעם השני משום דבעינן רצון האיש המגרש ורצון שוטה לאו רצין הוא. והנה אם הגדול מגרש וחש"ו כותבין הגט בזה לא בעינן רצון הסופר והעדים רק שיעשו הדבר בכונת הלב ובזה מהני גדול עע"ג ומזהירו לכתוב הדבר לשמה אבל מ"מ לענין להחשיבו רצון ודאי לא מהני דאין זה אלא כאילו העומד ע"ג משיאו עצה לקנות או למכור דמידי מששא אית בי' וה"ה בגירושין מה בכך דהאחר מלמדו ומזהירו מ"מ אין זה מיחשב רצון ואין האיש מגרש אלא לרצונו עכ"ד והיטב אשר דיברו בזה והנה לפ"ז תיקשה משמעתין דהאו' כתבו גט לאשתי ואחזו קורדייקוס וחזר וא' אל תכתבו אין בדבריו האחרוני' כלום וקא' עלה תש"ס דאין כותבין אלא לכשיתתפ והא דקא' אין בדבריו האחרונים כלום היינו דלכי מיתציל ל"צ למיהדר אמלוכי ביה ולעולם אין כותבין אלא לכשישתפ' וכבר הבאתי הטעם דאין כותבין אלא לכשישתפה משום דכ"מ דאלמ"ע ל"מ משוי שליח ובזה תיקשה כיון דהרצון של הגירושין הרי נתרצה הוא בעצמו כשהי' בריא והרי אין בחזרתו כלום ולכשישתפה א"צ לחזור ולצוח אלמא דרצונו של הבעל שצוה לסופר לכתוב וליתן במקומו עומד רק דעל מעשה הכתיבה אנו דנין אי מועיל כשאחזו קורדייקוס ובכה"ג שליחו ג"כ למעשה ההוא כמוהו דאינו בכלל מידי דאלמ"ע שאם הוא לא הי' צריך אלא לכתוב הגט לשמה היה מועיל ג"כ כשאחר עע"ג ומזהירו לעשות לשמה כנ"ל ואמאי קאמר דאין כותבין אלא לכשישתפה בשלמא לר"י דסובר דאפילו באחזו קורדייקוס דסמי' בידן ע"י בישרא אגומרא מ"מ אין כותבין כיון דמחוסר מעשה א"כ ה"נ נהי דיכול לגרש כשאחר עע"ג מ"מ כיון שצריך אחר ללמדו לכוין הכל כראוי אין לך מחוסר מעשה גדול מזה אבל ר"ל דסובר באחזו קורדייקוש כיון דסמי' בידן ע"י בישרא אגומרא כותבין אע"ג דמחוסר מעשה רק דבשוטה מודה דאין כותבין וקשי' דהא גם שוטה סעי' בידן הוא שיגרש עכשיו ע"י אחר עע"ג והיא הערה נפלאה באמת.

ואפשר לומר דר"ל סובר כמ"ד בגיטין שם והוא ששייר מקום התורף דלדידי' אפי' באם הסופר הוא חש"ו לא מהני גדול עע"ג משום דצריך לכוין לשמה ולא מוכחא מילתא וממילא דגם בכאן לא מהני עע"ג והוי בכלל מילתא דלמ"ע כו' וא"ש ומעת' אמינא דכ"ז שייך בכתיבה אבל נתינת הגט דלאו בכתיבה לשמה תליא מילתא וכדאמרי' בגיטין ד' פ"ו לענין שני גיטין שנתערבו נהי דכתיב, בעי לשמה נתינה לשמה מי בעי יעו"ש רק דבעינן שיהא לרצונו ולפ"ז נראה דאם כבר כ' הגט בעודו פיקח אז שפיר יכול ליתן הגט כשנשתנה קודם הנתינה בגדול עע"ג שמלמדו לכוין להתירה לעלמא ע"י גט זה (ורק בחליצה ל"מ כמ"ש התוספות ביבמות ד' ק"ד לפי שוש בחליצה ריבוי דברים] כיון דהרצון של הגירושין והכתיבה לשמה כבר הי' בהיותו פיקח אע"ג דשוטה גם מעשה אין לו כמבואר בפ"ק דחולין מ"מ לזה שפיר מועיל לכ"ע אם אחר עע"ג שמלמדו שבמעשה זה מתירה לעלמא והנה לפ"ז תיקשה דמה פריך הש"ס מההי' דשחט בו רוב שניי' כו' דהרי בתוספות הקשו אהך דשחט בו שני' דהא כיון דמדמה שחט בו שני' לשוטה וקורדייקוס א"כ הרי תיכף בעת הציוי לכתוב אינו מועיל ות' דבאמת בעת שצוה לכתוב הי' שפוי בדעתו רק שהדבר בלתי אפשרי שעד שיגמור הנתינה לא יתבלבל דעתו ועל שעת נתינה נראה לו לדמות לאחזו קורדייקיס יעו"ש וכיון דעיקר החשש משום שא"א שלא יתבלבל בשעת גמר נתינת הגט אבל כשנכתב הגט הי' בבריאתו א"כ ודאי דהוי סמי' בידן כיון שהגט נכתוב בהיותו פקח ואף השתא בעת שנתבלבל דעתו מצי יהיב ע"י אחר עע"ג כנ"ל ומה קושיא אהא דקא' דאין כותבין עד שישתפה דמיירי שהי' שוטה בעת הכתיבה ולא סמי' בידן דעל כתיבת הגט ל"מ עע"ג כנ"ל מהך דשחט בו שני' שאנו דנין על שעת נתינה ואז מהני עע"ג והוי סמי' בידן ונראה דלהכי לא מקשי באמת אדר"ל דכיון דהוא סובר דבאחזו קורדייקוס כותבין ורק בשוטה אין כותבין משום דלא סמי' בידן ובשחט בו שני' שפיר הוי סמי' בידן ע"י אחר עע"ג כנ"ל ודמי' לקורדייקוס אבל אדר"י מותיב שפיר דהוא סובר דאפילו באחזו קורדייקוס דסמי בידן ע"י בישרא אגומרא מ"מ אין כותבין משום דמחוסר מעשה וקשיא לדידי' הך דשחט בו שני' דכותבין דגם שם הוי מחוסר מעשה עכ"פ וכנ"ל ומיושב קושיא התוספות ודו"ק היטב כי הוא ענין נחמד מאד:

והנה יצאתי מגדר הענין וכתבתי קצת אמרים אשר עלו ברעיוני מידי עברי בין בתרי הענינים אלו ונחזור לדברי המופרי"ו אשר הואלתי לדבר בו דהא דנ"מ דלמ"ע השתא לא משוי שליח היא רק דבסתמא אין דעת האדם למשוי שליח בדשלבל"ע אבל אי פריש בודאי מהני וכבר הבאתי ראי' לדבריו לעיל מהך דכתבו ותנו והנ"ל להביא עוד ראי' ברורה לדבריו מש"ס דגיטין ד' ך"ט בההוא דנתן גט לשלוחו וא"ל לשליח לא תיתבי' ניהלי' עד תלתין יומין ונאנס דיכול לעשות שליח אחר שיתנהו לה לאחר ל' אעפ"י שאינו עכשיו שליח לגירושין הואיל ולאחר ל' יום יהי' שליח לגירושין וכן פסקינן באהע"ז סי' קמ"א וקשיא ג"כ כיון דאין ביד השל יח למסור הגט ליד האשה עד שיעברו שלשים יום ואפילו למסור הגט בידה שתהי' מגורשת לאחר למ"ד אין ביד השליח כיון דא"ל לשליח שלא יתנו בידה עד אחר ל' יום (ועיי' רמב"ם פ"ט מה"ג ה"ג) וא"כ האיך יוכל לעשות שליח על לאחר זמן במידי דלמ"ע השתא וכבר העירו מזה האחרוני' בתשובותיה' אלא ודאי מוכח דבפירש שעושה שליח על לאח"ז מועיל אע"ג דל"מ עביד השתא וכדעת המורי"ט ועיין מה שפלפל עפ"י דעת המורי"ט הנ"ל מר זקיני גאון יעקב זצ"ל בספרו נה"מ סי' ר"י יעוש"ה ועוד יש לגבב הרבה ראיות לזה ועיי' בס' קצוה"ח סי' קד"ו ס"ק ט"ז מה שהעיר שם על דברי המחבר והש"ך מהך דנזיר דכ"מ דאלמ"ע לא משוי שליח ובמקצת דבריו קדמו המח"א בה' שלוחין סי' ד"ו ועפ"ד המוהרי"ט לק"מ ואנכי בורח מהאריכות וכיון שביררנו כדעת המוהרי"ט דבפירש מועיל השליחות אפילו במה דלמ"ע השתא ממילא דיש לקיים המנהג בנשתטית לזכות לה גט ע"י אחר ליתנו לה לכשתשתפה ואעפ"י דא"א לגרשה עתה מ"מ מועיל השליחות כיון דפירש:

תרתי בלבי למצוא עוד מקום לקיים המנהג לזכות גט בנשתטית ויגעתי ומצאתי דרך סלולה בעז"ה ונקדים ליישב קושית התוספות בנזיר שם מהא דמעשים בכל יום שאשה אומרת לחברתה לושי לי קמח והפרש חלה בעבורי והאיך נעשית שליח בדבר הזה הא בשעה שעשאתה שליח לא הי' יכולה בעצמה להפריש חלה מקמח וכ"מ דאלמ"ע השתא ל"מ משוי שליח. והנ"ל בזה אחר שנתבונן בדברי רבא בסוגיא שם דקא' דאם הי' הקרובות נשואות בשעת מינוי השליחות אעפ"י שנתגרשו אח"כ ליכא למיחש שמא קידש דכ"מ דאלמ"ע כו' וכפי המתבאר מדברי התוספות שם אפי עשאו שליח בפירוש לקדש לו אחר הגירושין לא מהני וכ"כ להדיא באס"ז שם (היפך מדברי המוהרי"ט שהבאתי] וקשיא לי מהא דכ' הרא"ש בקידושין שאם גילה דעתו לשדכן שהוא חפץ באשה פלונית יכול השדכן לקדשה לו שלא מדעתו דכיון שגילה דעתו שהוא חפץ בה א"כ זכות הוא לו וזכי לאדם שלא בפניו דזכוי מטעם שליחות יעו"ש וכן פ' המחבר באהע"ז סי' ל"ה והיא מדברי הש"ס בקידושין ד' מ"ה בהנהו תרי דשתו חמרא כו' דפריך שם ודילמא ארצוי קמי' ופי' דכיון דגילה דעתו דניחא ליה זכין לאדם שלא בפניו וכפרש"י שם וכ"כ התה"ד הביאו הט"ז סי' שך"ח לענין הפרשת חלה דיוכל א' להפריש חלה בעבורו כ"מ דאיכא זכות שלא יקלקל העיסה:

ומחלק מההי' דפ"ק דחולין האומר לשלוחו זיל תרום ושמע איש א' ותרם דאינו תרומה דשאני התם דיש קפידא דרוצה דוקא בזה דיודע ומכיר באיזו מידה רגיל הבעה"ב לתרום בעין יפה או רעה אבל בכ"מ דגילה דעתי' דניחא ליה גם אחר יוכל להיות מעצמו שליח בדבר דזכין לאדם שלא בפניו ועיי' משנה למלך פ"ד דבכורות והנה לפ"ד קשיא הכא ג"כ מדוע לא נימא נהי דל"מ עביד שליח מ"מ ליהני הקידושין אח"ז מטעם זכי' דהא עכ"פ גילה דעתו מתחילה ופירש שרוצה שיקדש לו אשה זו לאחר שתתגרש ונהי דמינוי השליחות אז לא הי' מועיל מ"מ ליהני הקידושין אח"ז מטעם זכי' ולא גרע מאיש אחר שלא עשאו שליח כלל דג"כ הי' יכול לקדש עבורו אשה זו מדין זכי' כטעם התה"ד הנ"ל:

אמנם באמת הדבר נכון מאד דהרי הא דאסור המשלח בכל הנשי' שבעולם הי' רק מטעם דחזקה שע"ש וזה שייך דוקא אם הוא עשאו שליח ממש אבל אם לא עשאו שליח כיון דהשליחות לא מהני כלל מצד דאלמ' ע כו' ואתה בא לאוסרה מטעם שמא קידשה מצד זכי' זה בודאי לא שייך לומר חזקה זו דשליח עושה סליחתו כמובן וא"ש ומעתה ניחא קושיא התוספות מההוא שאשה אומרת לחברתה הפרישי חלה בעבורי די"ל אה"נ מינוי השליחות בשעת מעשה לא מהני עידי מתורת שליחו' כיון דאלמ"ע כו' אך מ"מ כיון שגילתה דעתה האשה שניחא לה בהפרשת חלה מזה העיסה שהרי לה בעצמה צותה להפריש א"כ ממילא כשנילוש אח"כ העיסה תוכל היא להפריש מטעם זכי' כדברי התה"ד הנ"ל וא"ש קושיא התוספות ודוק בזה:

שוב אחר כותבי זה ראיתי בס' קצוה"ח סי' רמ"ג שהעיר ליישב קושי' התוספות מחלה עפ"ד התה"ד אולם לא נחית להעמיק ולבאר דברי הש"ס כלל כמו שביארתי ויש להמשיך עוד פרפרת עפ"י דברינו הנ"ל בהא דפריך שם מברייתא דהאומר לאפוטרופס כו' וגם יש ליישב עפ"ד הנ"ל מה שהעיר א"ז הגאון ז"ל בספר מקו"ח סימן תל"ד סעיף ד' יעו"ש והבן ואין רצוני להלאות עיני המעיין.

מכל הלין מילי שמעינן דשפיר נהגו לזכות גט בנשתטית על ידי אחר ליתן לה לכשתשתפה ולא קשה מהא דכ"מ דאלמ"ע כו' דכיון שגילה דעתו שרוצה לגרש אשתו השוטה לכשתשתפית נהי דהשליחות של עתה לא מהני משום דאלמ"ע ע"מ מועיל מטעם זכי' שהרי גילה דעתו דזכות היא לו ובודאי דשליחות להולכה דומה לשליח לקבלה דבעינן שתמנה האשה שליח ואפ"ה מוסכם מכל הפוסקים במומר דאם אחר מקבל הגט האשה מתגרשת מיד מטעם זכין לאדם שלא בפניו עיי' הגהות רמ"א אהע"ז סי' ק"מ סעי' ה' ואפי' הר"ן שחולק היינו מטעם איתתא בכ"ד ניחא לה ולא הוי זכו' אבל הכא ודאי זכות הוא לו להצילו מחרגמ"ה להיות עם ב' נשים וכמו דקא' הש"ס בסוטה ד' ך"ה דב"ד מקנין למי שנתחרש כיון דעוברת ע"ד ואסור לקיימה ודאי ניחא ליה יעו"ש וממילא דמועיל שפיר מסירת הגט ליד אחר בעת שטותה וא"ש.

אחר העליתי הדברים האלה הגיע לידי ס' מרכבת המשנ' וראיתי בפ"ו מה"ג שהביא שם בשם גאון א' מקראטשין שהעיר ע"ז דמועיל מסירת הגט בנשתטית מדין זכי' אלא שלא הביא ע"ז שום ראי' והמחבר הלז דחאו בשתי ידים וז"ל ומ"ש הרב מקראטשין דבנ"ד לא בעינן שליחות דזכות היא לו. טעות גדול היא דגבי אשה שייך לומר זכין לאדם שלא בפני' שתיקנה הגט אבל אין שייך לומר זכין לאדם בבחינת הנותן והרי שלקח ממונו של אדם ונתן צדקה מהני מתורת זכי' ולא א' חז"ל אלא זכין לאדם ולא אמרו זכין מאדם ואנן בעינן דעתו ושלוחו כמותי ישתקע הדבר ולא יאמר עכ"ד ואילו הוי שמיע ליה דברי התה"ד הנ"ל לא הי' אומר כן שהרי כ' להדיא דגם גבי הפרשת חלה משל חבירו מועיל מטעם זכי' אע"ג דהוא מפקיע משל חבירו והוי כמו להקנות משל חבירו וגם גב' תרומה להפריש משל חבירו הי' מועיל אי לאו דגבי תרומה איכא קפידא כנ"ל אלמא דאפילו לזכות משלו לאחר מהני דגם זכין מאדם אמרי' וראיתי בקצוה"ח סי' רמ"ג סק"ח שהשיג ג"כ על התה"ד הנ"ל גבי חלה מתוספות נדרים ד' ל"ו ע"ב בתורם משלו כו' והוכיח דבתורם משל בעה"ב לא הוי זכות רק דעביד ליה ניחותא ובעינן שליחות דהא דזכין שלא בפניו דוקא במזכה לו חפץ או שום דבר יעו"ש ומאד נפלאתי עליו מדוכתין סגיאין בש"ס דמוכח דבכ"מ דאיכא ניחותא זכין לו שלא בפניו עיין סוטה ד' ך"ה לענין לקנות לאשתו ובפ"ק דכתובות ד' י"א גבי גר לא הוי רק ניחותא ואין מזכין לו שום דבר וכן נראה מתוספות קידושין ד' נ"ו ע"א ד"ה מתקיף ומתוספות מרובה ד' ס"ח ד"ה הוא דלא הוי רק ניחותא שיאכל בחילולו יעו"ש ועיי' רא"ש ב"ק דס"א בההי' דגדישין יעוש"ה ומכל הנך דוכתי' מבואר דאפי' היכא דמזכין משלו לאחר כיון דניחא ליה זכין לו שלא בפניו וכל היכא דאיכא ניחותא שייך לומר דזכין לו הנאה זו ובכל זה לא שלטה עינו הבדולח אתמהה ומדברי התוספות נדרים אשר עליהם בנה יסודו לדעתי. אין להוכיח משם כלל וי"ל דגם כונת התוספות שם היא כחילוק התה"ד הנ"ל דבתורם משל בעה"ב ל"ה זכות גמור דשמא לא ניחא ליה באומד דידי' ואיכא קפידא משא"כ בתורם משלו ידעינן בודאי דניחא ליה והוי זכות גמור כמו בחלה בזה"ז דאין קפידא וכן יש לכוין גם דברי הרשב"א שם יעוש"ה ודו"ק כי קצרתי:

ומ"ש עוד הבעל מרכבת המשנה דאין שייכות לומר זכין לאדם בבחינת הנותן והרי שלקח ממונו ונתן צדקה מהני מתורת זכי' ישתקע הדבר ולא יאמר ע"כ נתעלמה ממנו הלכה וסוגיא מפורשת בכתובות ד' מ"ח מי שנשתטה ב"ד יורדין לנכסיו וזנין ומפרנסין אשתו בניו ובנותיו וד"א ומפרש מאי ד"א ר"י א' צדקה ופריך ע"ש מהא דתנן מי שהלך למד"ה ואשתו תובעת מזונות כו' זנין ומפרנסין אשתו אבל לא בניו ובנותיו וד"א ומשני ולא שאני לך בין יוצא מדעת לשלא מדעת ומרש"י דנשתטה דשלא מדעת יצא מהעולם מסתמ' ניחא ליה שיזונו בניו ובנותיו משלו וזכין לאדם שלא בפניו הרי מבואר דפוסקין צדקה על ממונו מדין זכי' כיון דניחא ליה וכן הא דמפרנסין בניו ובנותיו יותר משש היא ג"כ מתורת צדקה כמ"ש הה"מ פי"ב מה"א הי"ז ועיין כ"מ סוף פי"א מה' נחלות ועיי' בשו"ת אא"ז הגאון בעל שער אפרים סי' ב' והרב מרכבת המשנה במחכ"ת לא יצא ידי חובת עיונו בזה ועוד אתי הרבה דברים לפלפל עפ"ז בש"ס דגיטין פ' התקבל דף ס"ו בההוא דא' לשני' כתבו כו' ואמר לסופר כתו' כו' שהעיר מזה קצוה"ח סי' שפ"ב על דברי הרא"ש הנ"ל בההי' דארצו' ארצי קמי' ומזה נסתייע חלוקו דבדבר שהי' של הבעלי' לא שייך בי, זכי' יעוש"ה בדבריו ואעשה לפי מחסום לבל ימשכני הענין לדיני שליחו' וזכי' שהוא מקצוע גדול ואכ"מ להרחיב הדיבור בזה.

עוד זאת ראיתי לבאר דאפילו לדעת המערערין דאינו מועיל זיכוי הגט בנשתטית נראה דלא אמרו רק בשיט' שא"י לשמור גיטה דמדאוריתא אינה מגורשת אבל ביודעת לשמור גיטה וא"י לשמור עצמה דד"ת מתגרשת רק משום תחז"ל שלא ינהגו בה מנהג הפקר א"י לגרשה ואם עבר וגירשה פוסק המחבר בסי' קי"ט דמגורשת בדיעבד וא"ז הרב בהג"ה הביא בשם י"א דאינה מגורשת ויש לומר דגם לזכות לה גט בעת שטותה תלוי בפלוגתא זו דלדעת הי"א דאפי' בדיעבד אינה מגורשת ממילא דאינו מועיל זיכוי הגט דכ"מ דאלמ"ע השתא שליח ל"מ משוי אבל להסוברין והמחבר סתם כותיהו דמגורשת בדיעבד ורק לכתחילה אסור לגרש משום תחז"ל בודאי דלא שייך בזה כ"מ דאלמ"ע כו' דכיון דאי עביד איהו מה שעשוי עשוי דהוא בר גירושין אלא שעבר עבירה שליח נמי מצי משוי' וראי' ברור' לדברינו דאי נימא דכל היכא דלמ"ע משום איסורא דרביע עלי' שליח נמי ל"מ משוי תיקשה הא דאמרינן בפ"ק דב"מ כהן שאמר לישראל צא וקדש לי אשה גרושה א"ז מקודשת לרבינא דסובר דכל היכא דשליח לאו ב"ח יש שלד"ע יעו"ש ואמאי לא נימא בזה כ"מ דאיהו ל"מ עביד ל"מ משוי שליח. וע"כ דה"ט כמ"ש דכל היכא דאי עביד אהני מעשיו אלא שעבר עבירה בכה"ג מצי משוי שליח:

והנה לפ"ז יש להוליד דבר חדש למה דקיי"ל כרבא דכ"מ דא"ר לא תעביד א"ע לא מהני וכיון דאפילו אי עביד לא אהני מעשיו ממילא אי עביד שליח על מעש' זו אע"ג דשליח לאו ב"ח ולא שייך לומר בי' אשלד"ע מ"מ בטל השליחות מטעם כ"מ דאלמ"ע לא משוי שליח ורק בהנהו לאוין דקחשיב הש"ס בריש תמורה שם דגילתה בהו התורה דא"ע אהני וכמו אלמנה לכ"ג דיליף שם תלמודא עולא יחלל שקידושיו תופסין ולהכי מצי משוי שליח כנ"ל אבל בכ"מ דגם אעל"מ בודאי דהוא בכלל כ"מ דאל"מ כו' ועפ"ז יש לבנות ולסתור הרבה בסוגיות שונות ופה שמתי רסן לעטי:

אפס פרפרת א' אשר חידשתי עפ"י הערותינו הנ"ל הואיל וחדית היא לי אציגה בזה והיא דיש להביא ראי' לדברינו הנ"ל מש"ס דשבת ד' קל"ג דקא' שם בשר אעפ"י שיש בהרת ימול ופריך ל"ל קרא דשא"מ הוא ורשא"ע ס"ל לר"ש דמותר ומוקי אביי אליבא דר"ש באומר אבי הבן לקוץ בהרת דבנו קמתכוין והדר פריך ואי איכא א' ליעבד אחר כו' ולכאורה יש להעיר למה דקיי"ל כ"מ דאלמ"ע ל"מ משוי שליח והנה הא דמתקיים מצות מילה ע"י אחר אע"ג דהמצוה מוטלת על האב הי' רק ע"י שליחות האב ששלוחו ש"א כמותו והמל הוא שלוחו כמ"ש הדרכי משה ועיין במחנה אפרים ה' שלוחין ותב"ש סימן ך"ח והפרמ"ג שם וקצוה"ח סי' שפ"ב בזה ולפ"ז קשה דמה פריך ואי איכא א' ליעבד א' דהרי ע"כ רבי' קרא להיתרא אפילו באיכא א' דאי נימא דהיכא דאיכא אחר אסור להאב למול בעצמו א"כ גם מ"י אחר אינו מועיל דכ"מ דאיהו ל"מ עביד כו' ואינו אפשר כלל לקיים באחר זולת באם אפשר להאב לקיים המצוה בעצמו דאז האחר נעשה שלוחו כנ"ל והאיך תמצא לומר דבאיכא אחר הוי אפשר לקיים המצו' בלא עקירת הלאו דהרי חדא באידך מיתלא תלוי דא"א לומר דתתקיים המצוה באחר רק אי נימא דרשאי האב בעצמו למול אפילו באיכא אחר וכנ"ל והיא לכאורה הערה עצומה:

ומזה ראי' ברורה למה שכ' דכל היכא דאי עביד מה שעשה עשוי אע"ג דלא מצי עביד משום איסורא דרביע עלי' משוי' שליח וא"כ שפיר פריך הכא אליבא דאביי דהוא סובר בתמורה שם כ"מ דארל"ת א"ע מהני. ולזה מותיב שפיר לדידי' ואי איכא א' ליעבד אחר וא"ש ודו"ק:

וניחא לן בזה מה שהקשו התוספות ביומא ד' ל"ד לשיטת הערוך דאף לפי האמת לא אסור פ"ר אלא היכא דניח' ליה א"כ למה מקשי הגמ' קושיא זו רק לאביי אליבא דר"ש דס"ד דפ"ר מותר הא אף לרבא דסובר מודה ר"ש בפ"ר כו' אבל כי האי מותר כשמל אחר דלא ניחא ליה ועוד קשה דא"כ למה לא פסקינן לפי האמת היכא שיש צרעת במילה ואיכא אחר שיהי' אסור להאב לעול בעצמו היכא דניחא ליה בקציצת בהרת בנו. ולהנ"ל א"ש דלרבא דסובר כ"מ דארל"ת אעל"מ ואנן פסקינן כותי' א"כ אי נימא דבאיכא א' אין האב רשאי למול מעילא דגם אי עבר האב ומל בעצמו לא מהני והוי כנכרת העור מעצמו דצריך להטיף דם ברית (ועיי' בשו"ת הגאון רע"א זצ"ל בכתבי' סי' קע"ד מה שפלפל לענין אם מל בשבת מילה שלא בזמנה אי אמרי' ביה אעל"מ מחמת דיומא קגרים) וכיון דגם אי עביד אין בעשיתו כלום בודאי דאין האחר נעשה שלוחו מטעם כ"מ דאיהו לא מצי עביד כו' וע"כ דאפילו באיכא א' מצי האב למול בעצמו וכנ"ל ולהכי ליכא למיפרך אליבא דאמת ואי איכא א' ליעבד אחר אבל לאביי מקשי שפיר דאיהו סובר כ"מ דארל"ת א"ע מהני וא"ש קושיא התוס' על הערוך ודוק היטב בזה:

ואמנם בעיקר הדבר אי פסקינן כאביי או כרבא בהך דאעל"מ יש בזה מבוכה רבה והלח"מ פ"ו מה' בכורות והמ"ל פ"ח מ"ה מלוה הכריחו בדעת הרמז"ל דפוסק כאביי דאי עביד מהני יעוש"ה ועיי' בשו"ת אא"ז הרב שע"א בסי' ס"ג וקי"ג וקל"ג:

אפס הרוחנו ליישב בזה מה שמקשים המחברים האחרונים לדעת האומרי' דמילה בשבת כיון דעיקר התיקון הוי תיקון מצוה דאי לא"ה הוי מקלקל כדאמרי' בשבת ד' ק"ו דהא דאיצטריך למישרי מילה בשבת משום דמה לי תיקון מנא או תיקון גברא יעו"ש וכתבו דזה אינו שייך רק באבי הבן אבל באחר שאינו אבי הבן הוי דבר שא"צ לגופ' ומקשים דא"כ אמאי לא פריך אמילה בשבת ואי איכא א' ליעבד א' וגם למה לא פסקינן באמת דהיכא דאיכא א' לא ימול אבי הבן:

והרבה דרכים נאמרו בזה:

ולדברינו הנ"ל א"ש לפ"מ דאנהיר לן הגאון בעל טורי אבן בחידושיו לר"ה דך"ח דאפילו לאביי דסובר כ"מ דארל"ת אע"מ היינו דוקא היכא שאין האיסור בא ע"י המצוה ואין תלוי' זה בזה דאפילו תימא דלא מהני אפ"ה איסורא דעביד עביד אבל היכא דאי נימא דלא אהני מעשיו יתוקן האיסור ולא עבר אמימרא דרחמנא בכה"ג גם אביי עודה דאעל"מ יעו"ש דפח"ח (והיא היפך מה דהשמיענו המוהרי"ט ז"ל בתשובה וא"ז הגאון ז"ל בס' נה"מ סי' ר"ח יעוש"ה ועיי' בשו"ת רע"א ז"ל בפסקים סי' קך"ט שמשוה העניני' דאין הסברות סותרי' זא"ז והדברי' עתיקין) ומעתה במילה בשבת אי נימא דבאיכא א' אין האב רשאי למול בודאי גם בעבר ומל לא מהני דהרי אי נימא דלא אהני מעשיו לא תיקן מידי והוי מקלקל ושפיר יתוקן בזה האיסור ובכה"ג בודאי לכ"ע אעל"מ כנ"ל ומעתה ליכא למיפרך בזה ואי איכא א' ליעבד א' דכיון דגם אעל"מ ממילא דאין האחר נעשה שלוחו וכנ"ל וע"כ דאפילו באיכא א' מצי האב למול בעצמו ולהכי לא שייך לאקשוי במילה בשבת ואי איכא א' ליעבד א' וא"ש קושי' המחברי' והדבר נחמד מאד:

ויש לעיין עוד בזה בחולין ד' קמ"ב ע"ב שם בההי' דכל היכא דאיהו לא זכי לא זכי' ליה חצירו יעו"ש אפס שאין הזמן גורם להתמהמה יותר בענין הלז שכן יש לי עוד עיונים רבי' בהאי ענינא דכ"מ דאלמ"ע כו' בש"ס פ' הגוזלן קמא ד"ק בהא דתני' ואם הי' זקן או חולה נותנו לכל כהן שירצה ובש"ס דפסחי' פ' האשה בסוגיא דשוחטין וזורקין על טמא שרץ ושם ד' צ"א בסוגי' דאונן והמפקח את הגל יעו"ש ובסוגי' דפ' האיש מקדש דמבואר שם דגבי שחיטת הפסח ודאי בעי שליחות ועיין עוד בתוספות פ"ב דקידושין ד' צ"ו ע"א סוף ד"ה מתקיף ובתוספות יבמות ד' נ"ט ע"ב ד"ה ואנן ועיי' מ"ש המוהר"מ בן חביב בס' כ"ת בר"ה ד' ך"ט יעו"ש וכעת נלאיתי להאריך יותר בפרט זה:

ואחר דאיתברר לן ד"ז דהיכא דאי עביד מהני אע"ג דלע"ע לכתחילה משום איסורא דרביע עלי' שליח מצי משוי:

ממילא קם דינא דבנשתטית שא"י לשמור עצמה לדיעה זו דסובר דאי עבר וגירשה מגורשת בודאי דיכול לזכות לה גט ע"י א' בעת שטותה ליתנו לה כשתתפקח.

ואמנם כ"ז אפילו לדעת המערערין הסוברים דאינו מועיל זיכוי הגט בנשתטית אך דכבר הארכתי בטעמים מספיקים להסיר כל טענותם וביררתי דאפילו בא"י לשמור גיטה מ"מ מועיל זיכוי הגט למסרו לידה כשתתפקח כאשר הנהיגו בזה רבי' וגדולים דור אחר דור ומנהג אבותינו בידינו כ"ז אני אומר להלכה אבל למעשה מי יקפח בהלכה להנהו תלתא רבנן סמיכו המגיה במשנה למלך והפנ"י ואחריהם ש"ב הגאון בעל נו"ב ז"ל גם לא רצה לתקוע עצמו בהלכה זו להתיר להאשה שתנשא לשוק ע"י גט זה שמוסר הבעל לשליח בעת שטותה וגם לא רצה לבטל מנהג ראשונים שנהגו שלא להתיר חרגמ"ה עד שימסור הבעל גט ביד שליח להולכה יעו"ש בתשובותיו מהדו"ק חאע"ז סי' ג' ולכן לקיים כל דברי חכמים יש לנהוג למעשה לכתוב הגט ולמסרו לידי שליח כנהוג ומ"מ הבעל יקבל ע"ע בחומרי נדרים ושבועות האמורים בס' נו"ב שם שבאם תשתפה אשתו ישתדל לה גט מחדש שיהי' כתיבת הגט ומינוי השליחות אחר שכבר שבה לדעתה הנכונה וזהו מה שרצינו לבאר.

ואחר כל חזיון הזה יצא כאור נוגה משפט ה' מוה' איצק אלקנה כי מותר לו לישא אשה על אשתו כאשר יזכה לה גט ע"י שליח ויקבל עליו ככל הנ"ל וגם ייחד לה בית בפ"ע לשמרה ההפקר ויקיים בדבר שבממון דהיינו כתובה ות"כ עפ"י המבואר בב"ח וב"ש סי' א' וסי' קיוט ורק שישיג לעצמו התרה ממאה רבנים מג, ארצות וכן ראוי ונכון לכל רב וצורב להיות נמנה בהתירא דידיה ולהזדקק עצמו לדבר מצוה רבא כזו ואחד שיעלה בידו מנין ראוי הכני לצרף בהיתרא דהאי גברא לקחת לו חשה על אשתו ואין על ה' מוה' איצק אלקנה הנ"ל לא חרם ולא איסור כלל:

כל הדברים האלה העליתי עפ"י דת תוה"ק כי לפי נימוסי המדינה עפ"י דינא דמלכותא צריך הבעל להשיג גט פטורין בערכאות גריכטליך ולא באתי לדון נגד זה אך דלית עליו אדרגמה עפ"י דתה"ק וה' יצילינו משגיאו' ויראינו מתורתו נפלאות וחתמתי שמי ע"ד אמת פה יאברוב יום ב' ח' אדר ראשון שנת תור"ה לפ"ק משה תאומים חפ"ק הנ"ל יצ"ו:

תוכן העניינים

דבר משה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה